נמצאו 161 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: יאיר יאסן
תיאור: על סמך ראיונות אישיים שערך המחבר עם עשרות פעילי מחאה מקבוצות מיעוט שונות מתאפשרת הצצה מבפנים על המחאות החברתיות שמטלטלות את ישראל של תחילת המאה ה-21 ומאיימות להעמיק את קרעיה הפנימיים. ספרו החשוב של יאיר יאסן מספק מבט עומק השוואתי על שלוש זירות מחאה סוערות אך שונות לחלוטין בישראל: הימין-הרדיקלי בגדה המערבית, הבדואים בנגב, ויוצאי אתיופיה. כל אחת מהזירות מתאפיינות ברקע, נסיבות וביטויים שונים של התנגשויות אלימות בין פעיליה לבין סוכני המדינה, התנגשויות שכולן, על פניו, מנוגדות לאינטרסים של חבריה. מחאות ועימותים אלימים בין אזרחים לרשויות המדינה מעוררות עניין ציבורי, תקשורתי ומחקרי. הפעלת אלימות מדינתית היא חלק מהמונופול על האלימות המופקד בידי המדינה, והיא מלמדת, בין השאר, על מעמדם של מי שהיא מופעלת נגדם ועל מקומם בהיררכיה של האזרחות. ספר זה מציע זווית נוספת לדיון באלימות פוליטית, זו של אזרחים כלפי רשויות המדינה והחוק. מה ניתן ללמוד מהמחאה האלימה על הלגיטימיות הנתפסת של המדינה בעיני הפעילים? על האמון במשטרה? על מעמדן של הקבוצות המעורבות באלימות? ועל הדרך שבה פעילים מפרשים את האלימות שבה לקחו חלק, במתכוון או שלא במתכוון?
רסלינג
מאת: רותי גינזבורג
תיאור: מה רואים פעילים של ארגוני זכויות אדם? מה מראים הארגונים בדוחות? כיצד הדימויים החזותיים הנבחרים מדווחים על הסכסוך? איזה מבט מייצר שיח זכויות האדם אצל הפעילים? כיצד נפגש השיח האוניברסלי בתיעוד החזותי עם השיח המקומי? כיצד האזרחות של הפעילים ממסגרת את שדה הראייה, ובאיזה אופן עושה זאת השיח האוניברסלי? בספרה של רותי גינזבורג, והייתם לנו לעיניים, המישור החזותי במאבק על זכויות האדם אינו רק ייצוג המתווסף לזה המילולי, אלא הוא גם כלי בעיצוב השאלות. הספר מציע מרחב תיאורטי ומיפוי היסטורי של ארגוני זכויות אדם ישראליים. לראשונה מוצע כאן דיון בשיח של ארגוני זכויות אדם מקומיים אשר פעילים בשטחים הכבושים דרך עיון בינתחומי המשלב בין ניתוח תצלומים, ראיונות עם אנשים מרכזיים בארגונים וקריאה מדוקדקת בדוחותיהם. הפרקים השונים מציעים התבוננות השוואתית בפעילות של שלושה ארגוני זכויות מרכזיים הפועלים בישראל: בצלם, רופאים לזכויות אדם – ישראל, ומחסום Watch. בעזרת עיון בארכיונים שנוצרו אצל כל אחד מהם נבחנים התנאים החומריים והרגשיים אשר מעצבים את הדיווחים, לצד היחסים המרחביים והפוליטיים שנוצרים בפעילות. ניתוח המבט של הפעילים חותר להבנת הפרקטיקה של הארגונים אשר מתמקמת במערך המקוטב שבין כובש לנכבש, בין פוגע לנפגע. ספר זה חובר למחקרים חלוציים אשר נעשים בעולם הבוחנים את החזותי, האסתטי והחושי אשר מעצבים את המשא ומתן האזרחי ואת הממדים החזותיים שהוא מעצב במסגרתו.
רסלינג
מאת: אלי פודה
תיאור: ספר זה עוסק ביחסים החשאיים שטוותה ישראל עם מדינות ועם מיעוטים במזרח התיכון מאז הקמתה ב־1948 עד היום. הוא עונה על שאלות מסקרנות כמו מה דחף את ישראל לחפש קשרים נסתרים עם מדינות באזור שאינן מכירות בה ואף יריבות שלה; עד כמה הניבו המאמצים מגעים עם מדינות כאלה; ומי היו הגורמים בישראל שעסקו במגעים החשאיים. הספר מראה כי להבדיל מהתפיסה המקובלת במחקר, ישראל לא הייתה כה בודדה במרחב המזרח־תיכוני וכי מדינות ומיעוטים שונים, בזמנים ובנסיבות משתנים, בחרו לשתף פעולה עם ישראל, כל עוד התנהל הדבר מאחורי דלתיים סגורות. שיתוף הפעולה התקיים בחשאי: רובו התבצע בידי המוסד, מקצתו בידי מערכת הביטחון והמודיעין, ומקצתו בידי משרד החוץ. בשנים האחרונות מצאו מדינות ערביות בישראל בעלת ברית במאבקן נגד איראן להשגת נשק גרעיני. הקשרים החשאיים הביאו לחתימה על הסכמים גלויים עם איחוד האמירויות הערביות, עם בחרין, עם סודאן ועם מרוקו ב־2020. הסכמים חדשים אלה, נוסף על ההסכמים שהיו קיימים עם מצרים ועם ירדן, מלמדים שישראל נעשית אט־אט שחקן מוּכר ולגיטימי במזרח התיכון, שאין צורך עוד להסתיר את הקשרים עימו. מעמדה של ישראל משתנה אפוא מפילגש לידועה בציבור, ואולי אפילו לשותפה. על בסיס מקורות היסטוריים מגוונים ועל ראיונות עם יותר ממאה אישים שמילאו תפקידים בכירים במערכת הביטחון ובמשרד החוץ, הספר חושף גילויים חדשים רבים על קשריה החשאיים של ישראל במזרח התיכון.
עם עובד
מאת: חמי בן נון
תיאור: גלי המחאה החברתית בארץ ובעולם הובילו לדיון ציבורי נוקב בשאלות של ציות לחוק – ספרו מעורר ההשראה והנוקב של חמי בן נון בא לתרום לדיון הציבורי בסוגיה זו. הספר מאפיין את דרכי המחאה, והוא עוסק בעיקר במרי האזרחי שהוא מעשה הפרת חוק ממניעים פוליטיים, שתכליתו להביא להאצת תהליך של שינוי החקיקה או המדיניות הציבורית. הספר מאפיין את האזרח האחראי במדינה הדמוקרטית, אזרח הנאמן למדינה ולמשטר ושמטרת פעולתו הבלתי חוקית היא דווקא השמירה על מערכת החוק והמשטר הדמוקרטי. מול האזרח האחראי ניצבים רבים אשר מעדיפים להציג את המרי האזרחי כסכנה למשטר, אולם אלה עלולים להביא לפגיעה ממשית במדינה בהותירם שתי חלופות מסוכנות: פסיביות ואפתיה או מרד ומהפכה. תרומתו החשובה של הספר לדיון המשפטי-ציבורי היא ראיית המרי האזרחי ככלי פרשני אשר מותח ומבהיר את גבולות הדמוקרטיה; מרי אזרחי אינו עבריינות אידיאולוגית ואינו מוליך לאנרכיה. מה שמוליך לאי סדר הוא דווקא יישומו העיוור של החוק והציות העיוור לו, שכן כידוע היו הרבה יותר עוולות שמקורן בציות עיוור לחוק מאשר כאלה שמקורן בסירוב לקיימו. זאת ועוד, ההיסטוריה מלמדת שלאחר ששככו גלי המרי האזרחי בחברה פלונית, היא הפכה לצודקת ושוויונית יותר. אי לכך, המדינה הדמוקרטית האיתנה מסוגלת לסבול גם מחאות שעל גבול החוק ואולי לעתים אף מעבר לו, תוך כדי עצימת עיניים של זרועות אכיפת החוק. כך או כך, מחבר הספר מבקש שהמחאה תתנהל ללא שפיכות דמים, אבל בעקביות, בנחישות ובעוצמה, כך שהמדינה הדמוקרטית תחזור לידי בעליה החוקיים – העם.
רסלינג
מאת: יצחק אורן
תיאור: היכן עובר הקו המבחין בין המחווה התיאטרלית של המנהיג, הדיבור המוחצן והבוטה ומטבעות הלשון השיווקיות לבין המדיניות הממשית? – ככל הנראה לא קיים יותר קו כזה. התהליך שבו טכנולוגיות התקשורת המתקדמות רומסות ובולעות שיח מסורתי אינו רק נחלת השנים האחרונות. את תחילתו של הספין הפוליטי–סיבוב וסחרור הבסיס העובדתי במגמה להשפיע על הצד השני ועל עיצוב עמדותיו–ניתן להציב כבר בשיחה הקשה בין בורא עולם לאדם הראשון. כדי לנקות את עצמו מאשם, מסובב האדם הראשון את נרטיב סיפור מעילתו באמון אדונו לסיפור המוכר לנו כ"סיפור חווה והתפוח". בהקשריו הדיפלומטיים קנה לו הספין הפוליטי אחיזה בולטת במיוחד עם עלייתה של המהפכה הטכנולוגית-תקשורתית בשנות ה-80 של המאה הקודמת.

ספרו של יצחק אורן בוחן ומנתח ארבעה אירועים דרמטיים ביחסים בין ישראל לארצות הברית בשלהי המאה הקודמת אשר בהם הוביל הספין הדיפלומטי את מסכת היחסים בין שתי המדינות: משבר הערבויות, נכונות ישראל להשתתף בוועידת מדריד, גירוש מנהיגי החמאס וקבלת הערבויות אשר הייתה מלווה בספקולציה עיתונאית ביחס ל"דיג משותף עם הנשיא". בהמשך לכך מאבחן ומתווה הספר את מאפייני הספין הדיפלומטי כשדה תיאורטי חדש ומרתק.את מקרי הבוחן מנתח המחבר גם מנקודת מבטו האישית, כמישחווה את האירועים מתוך לשכת ראש הממשלה.
רסלינג
מאת: דניאל בן-חורין
תיאור: ספר זה דן בסגנון מנהיגותו של משה דיין המדינאי. המחבר רוקם עלילה מרתקת ורבת-עניין של אדם ותקופה העשויה לעניין כל אדם שוחר דעת. זהו סיפור על לוחם מזהיר שנעשה מצביא ומדינאי שהחלטותיו המיניסטריאליות כשר החקלאות, הביטחון והחוץ שינו את פניה של המדינה וקבעו לשנים רבות את עתידה.

זו אינה ביוגרפיה היסטורית, אלא ניסיון להטיל אור מפרספקטיבה תאורטית על תכונותיו שהתגבשו במהלך חייו ועיצבו את דפוסי מנהיגותו כאחד המנהיגים הבולטים בגלריית המנהיגים בישראל.

דיין היה מנהיג שנוי במחלוקת, מנהיג של מלחמות ושלום. מעריציו רבים וגם משמיציו, אך דומה שאיש אינו מטיל ספק במרכזיותו לאורך שנות פעולתו. כאסטרטג מדיני הוא חורג מהקליסיקה המקובלת בקרב רבים מחוקרי העוצמה הקלסיים. הוא לא היה עסקן מפלגתי או ממשלתי, ובכל זאת תומכיו יטענו שבזכות תבונתו ואלתוריו היצירתיים היו הישיגיו רבים.
אוריון הוצאה לאור
מאת: יעל ברדה
תיאור: הספר הביורוקרטיה של הכיבוש: משטר היתרי התנועה בגדה המערבית פורש לפני הקורא את המנגנונים הביורוקרטיים של הכיבוש בגדה המערבית. באמצעות שימוש בחומרים משפטיים, מסמכים אדמיניסטרטיביים, ראיונות ותצפיות חושפת המחברת את מערכת ניהול האוכלוסין ואת משטרי ההיתרים וההגבלות על תנועתם של פלסטינים תושבי הגדה המערבית, אשר מתאפשרים בזכות דינמיקה ארגונית מורכבת, קפקאית לעתים, הסמויה מעיני הציבור.
שלא כמו המנגנון הביורוקרטי במשטרים ליברליים, שאת עקרונותיו הבסיסיים ניסח מקס ובר, הביורוקרטיה של הכיבוש פועלת על פי המודל הארגוני הקולוניאלי והאימפריאלי לניהולן של אוכלוסיות נתינים במשטרים לא דמוקרטיים. ביורוקרטיה זו נהנית מגמישות מינהלית ומחקיקת חירום קבועה המבוססת על החריגים שבחוק.
חייהם של הפלסטינים תושבי השטחים נשלטים בידי מערך של ארגונים ובהם המשטרה, המינהל האזרחי, משמר הגבול, מתאם הפעולות בשטחים, שירות התעסוקה ושירות הביטחון הכללי. מערכת זו, שפעולתה מושתתת על מנגנונים של זיהוי וסינון בני אדם על בסיס הכרעות סודיוֹת, מדיניות משתנה ואיסוף מודיעין, היא מקרה קיצון של מנגנון ניהול אוכלוסין שהפרקטיקות ואופני הפעולה שלו משפיעים לא רק על הגדה המערבית ותושביה הפלסטינים, אלא גם על עיצובה של הביורוקרטיה המדינתית המנהלת את חייהם של האזרחים והתושבים של מדינת ישראל.
מכון ון ליר בירושליםהקיבוץ המאוחד
מאת: אפרים דוידי
תיאור: השאלה בידי מי השלטון ומדוע השלטון פועל לטובת ההון אינה חדשה. בשנים 1976-1966 הפכה תנועת הפועלים בארגנטינה שאלה זו לסימן קריאה. ספר זה עוסק בקשר שבין עבודה, הון ושלטון בעשור זה, אחד העשורים המשמעותיים ביותר בתולדות ארגנטינה. עובדי ארגנטינה לא היו לבד: מותו של צ'ה גווארה בבוליביה, המהפכה הקובנית, מרד העובדים והסטודנטים במאי 1968 בצרפת, מלחמת וייטנאם והתחושה שהשינוי החברתי מן השורש עומד בפתח, כל אלה ליוו את מאבקיהם של עובדי ארגנטינה וארגוניהם תחת המשטרים הצבאיים הממושכים והממשלות האזרחיות הקצרות. ספרו של אפרים דוידי עבודה, הון ושלטון, פרי מחקר של חמש שנים, מכיל עדויות ומסמכים שטרם פורסמו. המחבר שוחח עם עשרות מגיבורי התקופה ואסף בקפדנות עדויות של אחרים שנרצחו בידי כוחות הביטחון לפני ואחרי ההפיכה הצבאית העקובה מדם במרץ 1976, הפיכה המהווה סגירה של פרק בתולדות ארגנטינה ופתיחת עידן ניאו-ליברלי פראי בצִלם של כידוני החיילים. ספר זה מספר את סיפורם של העובדים בארגנטינה בשנות ה-60 וה-70 של המאה שעברה, אך גם את סיפורם של עובדים אחרים, ביבשות אחרות ובזמנים אחרים, המנסים לקדם את מעמדם ומתקשים עד מאוד להשלים עם החברה הקפיטליסטית ועם מצוקותיה.
רסלינג
מאת: שמואל שניידר
תיאור: אסופת מאמרים ותגובות שהתפרסמו בשנות השמונים והתשעים בכתבי העת ’ביצרון’ ו’הדואר’ שיצאו לאור בניו-יורק. הספר כולל גם מכתבים למערכת שנשלחו לעיתונים בארץ, בתגובה על מאמרים והתבטאויות שנדפסו בעיתונים בישראל. הספר עוסק בהוויה הפוליטית והאידיאולוגית בארץ ובחיים היהודיים בארצות הברית. הדברים נכתבו מתוך נקודת הראות של אדם הנוטה לימין, המגיב על אירועים בשתי המדינות. ההתנחלויות והתייחסות השמאל אליהן, רצח יצחק רבין וההתייחסות לימין בכלל ולחוגיים הדתיים הלאומיים בפרט, מלחמות לבנון, אירועי ההתנתקות והנגזר מהם - כל אלה זוכים לניתוח אינטלקטואלי ופולמוסני. בספר נידונים גם אירועים מרכזיים בהוויה הפוליטית האמריקאית: הפוגרום בקראון-הייטס שבברוקלין; כתב העת ’תיקון’ ופעילותו האנטי-ישראלית; הפקדונות היהודיים בבנקים השוויצריים ומורשת מקארתי.
מאת: אריאל פינקלשטיין, אביטל פרידמן
תיאור: חברי מועצות ברשויות המקומיות בישראל אינם זכאים לתגמול מכל סוג שהוא על תפקידם כנבחרי ציבור. יתרה מזו, חוזר מנכ"ל של משרד הפנים אף אוסר על הרשויות לתגמל חברי מועצות גם אם הן מעוניינות לעשות זאת. למצב זה, שבו חברי מועצה אינם מקבלים תגמול על פעילותם במועצה, ולעיתים קרובות הם אף נדרשים לשלם מכיסם הפרטי על הוצאות לצורך מילוי תפקידם, יש השלכות בעייתיות גם על תפקוד המועצה וגם על הדמוקרטיה המקומית. כך לדוגמה, זמינותם של חברי המועצה לעסוק בענייני הרשות ולמלא את תפקידם כנבחרי ציבור נפגעת, שכן רובם עובדים במשרה בשכר בד בבד עם פעילותם במועצה.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: אריאל פינקלשטיין
תיאור: מאות שנים הייתה הרבנות המקומית הקהילתית מסימני ההיכר ומעמודי התווך של הקהילות היהודיות בעולם. עם תחילת היישוב היהודי בארץ ישראל והקמת המדינה חלו במוסד הרבנות שינויים מרחיקי לכת, ותפקידים רבניים רבים היו לתפקידים ממסדיים של עובדי מדינה. מחקר זה סוקר את תופעת הרבנות מבחינה היסטורית ומבחינת החקיקה וחושף פער מהותי בין אופי הרבנות המקומית במסורת ישראל לאופי הרבנות המקומית הממסדית כיום.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: גיא לוריא
תיאור: במרץ 2020, על רקע התפשטות מגפת הקורונה, פעל שר המשפטים לצמצום פעילות בתי המשפט. כפי שיפורט בהצעה לסדר זו, הסמכויות שניתנו לשר המשפטים בחוק ובתקנות שהתקין, וכן אופן הפעלתן, פגעו בעצמאות המוסדית של בתי המשפט או לכל הפחות באמון הציבור בקיומה של עצמאות זו, וכך באיזונים ובבלמים בין הרשויות. בהתבסס על תובנות מספרות המחקר התיאורטית וההשוואתית, בהצעה לסדר זו אראה כי יש לפעול למימוש עקרונות העצמאות השיפוטית והאחריותיות השיפוטית במינהל בתי המשפט בזמן חירום מתוך שמירה על האיזונים והבלמים בין הרשויות; בפרט יש להקפיד על הפרדה ברורה בין הסמכות להכריז על מצב חירום ובין הסמכות לצמצם את פעילות בתי המשפט בגין מצב החירום הזה, ובאשר לשתיהן חיוני לקבל את הסכמת ראשי הרשות השופטת למהלכים. יש לפעול לא רק למימוש העקרונות האלה בפועל אלא גם לשקיפות במימושם.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: אודי דקל, לייה מורן־גלעד
תיאור: המזכר מתאר את התכנים והמעטפת של תהליך אנאפוליס 2008-2007 להסדר קבע בין מדינת ישראל לבין המייצגים של הפלסטינים - אש"ף והרשות הפלסטינית. הכותבים, שנשאו תפקידים מרכזיים בתכנון, בארגון ובניהול פגישות המשא ומתן, מתארים את המגעים וההתרחשויות "לפני ומאחורי הקלעים", בניסיון מאומץ לאתר את "שביל זהב" בין האינטרסים המתחרים והעמדות המנוגדות של הצדדים, במטרה להגיע להסדר יציב ובר יישום. הפרטים שמובאים במזכר ותיאור העמדות שהוצגו בחדרי המשא ומתן מהווים תצרף מורכב של מציאות החיים המשותפת והנפרדת של ישראל והפלסטינים. ככל שיורדים לעומק הפרטים ונבחנות גישות ועמדות הצדדים ומרחבי הגמישות שלהם, וככל שמתרחבת המודעות למשקל הרב שמייחסים הצדדים לנרטיבים ולאתוסים שהוטמעו במהלך השנים, כך מתרוממות המחיצות ומתבהרים החסמים שמונעים הסְדרה וגישור על הפערים. כדי לקבל החלטה בדבר קידום הסדר בין ישראל לפלסטינים, שהיא גורלית לשגשוגה ולביצורה של מדינת ישראל - יהודית, דמוקרטית, בטוחה ומוסרית - נדרשת גם הסכמת הצד הפלסטיני. דווקא בשנים שחלפו מאז הניסיון הרציני של שני הצדדים להגיע להסדר כולל בתהליך אנאפוליס, הפערים מתרחבים ומעמיקים, והסדר קבע יציב וכולל הולך ומתרחק. מסקנתם של החוקרים היא שההנהגה הישראלית צריכה לשקול ברצינות ובכוונה כנה היפרדות בהסכמה מהפלסטינים, אך גם צעדים עצמאיים, וזאת בלי לחסום את הדרך לקידום תהליך מדיני עתידי. בכל מקרה, ראוי ורצוי שבכל משא ומתן עתידי, מדינת ישראל תיגש לשולחן הדיונים תוך למידה מהסבבים הקודמים של המשא ומתן ותוך הפקת לקחים מהם, ובכלל זה הכרת החסמים מחד גיסא, והגורמים שיקלו על התקדמות וגיבוש הסכמות מאידך גיסא.
המכון למחקרי בטחון לאומי
מאת: קווין לים
תיאור: הרפובליקה האסלאמית של איראן והרפובליקה העממית של סין הן האיומים האסטרטגיים המרכזיים שישראל ובת בריתה הגדולה ארצות הברית מתמודדות איתם בהתאמה. היחסים בין שתי המדינות והאינטרסים המשותפים שלהן, בעיקר בכל הנוגע לשיתופי הפעולה בתחומי הביטחון והאנרגיה, ליוזמת החגורה והדרך של סין ולחזון המשותף על סדר בין לאומי חדש שמצטמצת בו במידה ניכרת השפעתה של ארצות הברית, מציבים אתגרים לישראל. סין אינה רק אחת המשותפות המובילות של ישראל בתחום המסחר ואחת מהמשקיעות הגדולות בה, אלא גם מקור תמיכה ומכפיל כוח פוטנציאלי לרפובליקה האסלאמית, האויבת הגדולה של ישראל. אולם לסין ואיראן יש גם אינטרסים מנוגדים, לרבות אלה הנוגעים לסף הסובלנות שלהן לחוסר יציבות במזרח התיכון, לאופן שבו הן רואות את הנוכחות הצבאית של ארצות הברית באזור ולהשקפותיהן בנוגע לאופייה של השותפות האסטרטגית הכוללת ביניהן. זאת ועוד, מסקירה של היחיסים בין סין לבין שכנותיה האזוריות של איראן מצטיירת תמונה מורכבת הרבה יותר ולכן גם מעורפלת יותר. בתמונה זו נחשפות מגבלות קשות המכבידות על האינטרקציות של בייג'ינג עם טהראן, וכן הזדמנויות אסטרטגיות לישראל, בעיקר בכל הקשור להסכמי אברהם. רשת מורכבת זו של קשרים אסטרטגיים, כלכליים ודיפולומטיים פרושה על כל אזור המזרח התיכון המורחב ומערבת את כל גורמי הכוח המרכזיים באזור - קרקע פורייה לתחברות, אך במידה לא פחותה גם שיתופי פעולה.
המכון למחקרי בטחון לאומי
מאת: סימה שיין
תיאור: היחסים בין איראן לארצות־הברית הגיעו לנקודת שפל בסוף ימיו של ממשל טראמפ בעקבות סדרה של אירועים: הסנקציות האמריקניות הנוקשות על איראן, חיסולו של מפקד כוח קודס, קאסם סולימאני, מכירות נשק בסך מיליארד דולר למדינות המפרץ והסכמי הנורמליזציה בין ישראל לבין איחוד האמירויות הערביות ובחריין שנחתמו באחרונה בעידודה של וושינגטון. שנת 2021 החלה עם חילופי הממשל בארצות־הברית, ובהמשך צפויה גם כניסתו לתפקיד של נשיא חדש באיראן. האמריקנים כבר הודיעו כי האפשרות של חזרה להסכם הגרעין - ה־JCPOA - נמצאת מבחינתם על השולחן, אך הם חותרים לא להסכם שהיה, אלא להסכם משופר שיכלול התייחסות גם לתוכנית הטילים של איראן ולמדיניות האזורית שלה. המונוגרפיה שמוגשת כאן היא אוסף של מאמרים שכתבו מומחים מארצות־הברית, מאירופה ומישראל. כל אחד מהם שופך אור על היבט מסוים של היחסים המורכבים בין איראן לבין המערב ובכלל זה על עתיד היחסים האלה ועל השלכותיהם על המזרח התיכון בהקשר הנרחב יותר.
המכון למחקרי בטחון לאומי
מאת: איתן בנצור
תיאור: לאחר שירות ארוך שנים במשרד החוץ, איתן בנצור, שהיה מזכירו המדיני של שר החוץ אבא אבן ומנכ"ל משרד החוץ בתקופת כהונתם של השרים דוד לוי, אריאל שרון ובנימין נתניהו, מביט לאחור על המהלכים לשלום שנעשו – או הוחמצו – באזור, מאז החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם מ-1967, דרך דחיית יוזמת יארינג לשלום ב-1971 שהיתה עשויה למנוע את מלחמת יום הכיפורים, ועד לתהליך אוסלו, שהיה למעשה הפניית עורף לתהליך מדריד – מתווה מדיני מבטיח לשלום אזורי במזרח התיכון.בפרספקטיבה של שני דורות, בנצור מציע הערות והארות על ההישגים, על הכישלונות ועל מגוון המאפיינים שעיצבו את התהליך המדיני וקבעו את גורלו: מעוף ותעוזה מול אדישות; עשייה נלהבת מול זחיחות; אשליה מול ריאליזם; ראייה ממלכתית מול אמביציה אישית; מחדלים מול עשיית יתר; היעדר קשב וחוסר בראיית הנולד. ייבחן כאן גם המחיר ששילמנו על אי-עשייה, על קפיאה על השמרים, על בזבוז הנכסים המדיניים ועל הרצון בתהילה אישית.לצד סוגיות כבדות משקל אלה תמצאו בספר גם לקט אנקדוטות וחוויות אישיות מרגעים גדולים לצד פכים קטנים מחייו של איש שירות החוץ, כמו גם סיפורים מההיסטוריה של יחסי החוץ של ישראל, כגון המגעים עם צפון קוריאה ומגעים גלויים וחשאיים עם מדינות ערב.
משכל (ידעות  ספרים)
מאת: חיים נבון
תיאור: מדינה יהודית לא צריכה להיות מדינת הלכה. בספר פורץ דרך מצהיר הרב חיים נבון שהוא משעה את חלומו על מדינת התורה; אך זה לא אומר שאין ליהדות מה להגיד על דמותה של מדינת ישראל. המדינה אינה זהה לעם, טוען הרב נבון; היא כלי בשירות העם. אך המדינה גם אינה רק "אמנה חברתית" בין יחידים מבודדים. מתוך ניתוח מעמיק של מקורות תורניים ועיון בהגות מערבית עכשווית הוא מנסח את מושג הברית כתשתית למדינה יהודית. מדינת הברית צריכה להיות מדינה רזה על מנת להותיר מקום לשגשוגן של יחידות הזהוּת הטבעיות: משפחה, קהילה, עיר ועם. המתכונת הזו היא חלופה לחשיבה הליברטריאנית, המקדשת רק את זכויות היחידים, וגם לחשיבה הפרוגרסיבית, השואפת להשתמש ברשויות ממשלתיות כדי לכפות את ערכיה על החברה כולה. מדינה קטנה לעם גדול מציע גישה מקורית בשיח הישראלי והיהודי. הוא מצדד בחופש חינוכי, לא משום שחופש הוא ערך עליון, אלא משום שחינוך הוא ערך עליון; ותומך ביותר חירות בתחום שירותי הדת, לא רק למען החירות אלא בעיקר למען הדת.
משכל (ידעות  ספרים)
מאת: עודד רון, מור ברזני
תיאור: מוקדי קבלת ההחלטות בשירות המדינה בישראל חסרים ייצוג של המגוון הישראלי. להיעדר הייצוג במקומות אסטרטגיים אלו השלכות רבות. מחקר זה מבקש להתמקד בהשלכה של היעדר ייצוג לחברה הערבית - למרות העלייה בשיעור העובדים הערבים שהשתלבו בשירות המדינה בשנים האחרונות – על המקצועיות ועל הרלוונטיות של ההחלטות המתקבלות על ידי המדינה.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: אסף שפירא
תיאור: כדי להתקיים ולשגשג, בשגרה ובתקופת בחירות, מפלגות צריכות לגייס ולהוציא כספים רבים. מדינת ישראל, כמו רובן המכריע של הדמוקרטיות, מסדירה את ההתנהלות הכספית של המפלגות. אחת המטרות העיקריות של אסדרה זו היא לשמור על השוויון בזכות של מפלגות להיבחר לפרלמנט - עיקרון בסיסי בדמוקרטיה מודרנית. ללא אסדרה מתאימה שתשמור על שוויון זה עלול להיווצר מצב שבו מפלגות אחדות מקבלות מהמדינה, או מגייסות מהציבור, משאבים כספיים אדירים, משתמשות בהם במהלך מערכת הבחירות וכך "משתלטות" עליה ומקשות מאוד על מפלגות אחרות להיבחר לפרלמנט.
מטרתו של מסמך זה היא לבדוק אם צריך לשנות את הכללים המנחים את מערכת מימון הבחירות בישראל כדי להבטיח את השוויון בזכותן של מפלגות להיבחר לכנסת. המסמך סוקר את הכללים הקיימים בישראל במבט תאורטי והשוואתי רחב.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: לילה מרגלית
תיאור: במהלך משבר הקורונה נעשה שימוש נרחב בסמכות הקיצונית הניתנת לממשלה במצב חירום להתקין תקנות שעת חירום (תקש"ח) הגוברות על חקיקה של הכנסת. שימוש זה לא נסמך על הכרזה ספציפית של הכנסת על מצב חירום, הנוגעת למשבר הקורונה, אלא על ההכרזה הביטחונית הכללית הנמצאת בתוקף מאז קום המדינה. הוא עורר שאלות יסודיות: באילו נסיבות ראוי לנקוט את הצעד הקיצוני של העברת סמכות החקיקה לידי הממשלה? מהו תפקיד הכנסת בפיקוח על מהלך כזה? האם ראוי להסתמך על ההכרזה הביטחונית המתמדת על מצב חירום כבסיס לטיפול במשבר אזרחי חדש שאינו קשור כלל לנסיבות שהובילו אליה?
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: עמיחי כהן
תיאור: מאז הקמתה שרויה מדינת ישראל במתח אל מול הקהילה הבינלאומית בעניין שורה של סוגיות הנוגעות למשפט הבינלאומי. מתח זה התגבר מאז מלחמת ששת הימים ושליטתה של ישראל בשטחים. במחלוקות עם הקהילה הבינלאומית התבססה ישראל על תמיכתה של ארצות הברית, אך תמיכה זו לוותה במגבלות שהוטלו עליה, שכן לא בכל עמדה ישראלית תמכה ארצות הברית תמיכה מלאה. בשנים האחרונות נראה היה שהתמונה משתנה: ממשלו של הנשיא טראמפ אימץ עמדות פרו ישראליות בשורה ארוכה של נושאים לא רק בעקבות תמיכה בישראל, אלא גם בשל עמדה עקרונית ששוללת את השפעתו של המשפט הבינלאומי בתחומי מדיניות שונים. תמיכה אמריקאית זו אפשרה לישראל לקדם מדיניות שנוגדת את העמדה של חלקים גדולים בקהילה הבינלאומית ביחס למגוון נושאים שקשורים למשפט הבינלאומי כגון הסיפוח וההתנחלויות, היחס למוסדות בינלאומיים ושימוש בכוח.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: אריאל פינקלשטיין
תיאור: מהם האתגרים העיקריים שהשלטון המקומי בישראל מתמודד איתם היום? מהי מערכת היחסים האופטימלית בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי? כיצד צריך לעצב מחדש את השלטון המקומי בישראל על פי הנורמות המקובלות במדינות המפותחות? על רקע האי־יציבות המתמשכת בשלטון המרכזי בישראל והתנהלות הממשלה במשבר הקורונה, בולט בשנים האחרונות הפוטנציאל הגלום בשלטון המקומי. אמון הציבור ברשויות המקומיות הולך ומתחזק לנוכח הקרבה שלהן לתושבים, היציבות המתמשכת שלהן וההיכרות המיטבית עם המרחב הגאוגרפי המקומי. רשויות מקומיות רבות אף הפסיקו "לחכות לממשלה", ובתחומים רבים הן מנסות לפעול באופן עצמאי, כאשר החוק מאפשר להן, על מנת לספק את השירותים המיטביים לתושביהן. למרות זאת, סקירה השוואתית מלמדת שהשלטון המקומי בישראל הוא בעל סמכויות מצומצמות ביותר, ושמדינת ישראל היא אחת המדינות הריכוזיות ביותר בעולם המערבי, אם לא הריכוזית שבהן. מחקר מדיניות זה מסרטט בקווים כלליים את הרפורמה הנדרשת במערכת השלטונית בישראל, שבמרכזה הפיכת השלטון המקומי מזרוע ביצועית של הממשלה לרובד שלטוני עצמאי ואוטונומי, כמקובל בעולם. הכיוון הכללי המוצע הוא ביזור כפול של המערכת: מהרמה הממשלתית לרשות המקומית (ביזור אנכי), ובתוך הרשות המקומית – מראש הרשות לחברי המועצה (ביזור אופקי).
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: אריק אריאל ליבוביץ
תיאור: בעיית הפליטים הפלסטינים ניצבת בלב הסכסוך הישראלי-פלסטיני מזה כמעט שבעה עשורים. על מנת להתמודד עם פתרונה – במיוחד לאור העובדה שהיא רגישה וטעונה עבור שני הצדדים – יש להכיר את מדיניות ישראל שגובשה כבר במהלך מלחמת תש"ח, מדיניות אשר נועדה להעלים את בעיית הפליטים הפלסטינים ולהורידה מסדר היום הבינלאומי.
בעקבות מלחמת תש"ח סברו בירושלים שהחלטת הכ"ט בנובמבר שנתנה גושפנקה ללאומיות הפלסטינית "מתה", ושאת הפליטים אין להחזיר – הם ייעלמו. משהעריכו בתחילת שנות ה-50 שהמדיניות שלהם נוחלת הצלחה, גברה הנטייה להתעלם מסדקים שהתגלו בה ומהחייאת הלאומיות הפלסטינית בקרב הפליטים, בניגוד גמור למצופה. אבל לא כולם ראו עין בעין את היעלמותם של הפליטים, שכן ב-16 ביוני 1948 אמר בישיבת הממשלה שר החקלאות אהרון ציזלינג: "מאות אלפי ערבים שהיו מנושלים מארץ ישראל... הם גדלים בתור שונאים לנו. הם יהפכו עכשיו בכל המזרח התיכון לאלמנט שנושא את המלחמה נגדנו... הם ובניהם הצעירים יהיו לנו אויבים. כשם שאנו ינקנו את הרגשת הצורך במלחמה מייסורים, כך הם ישאו בקרבם את שאיפת הנקם והחזרה".
ובכן, כיצד ומדוע גובשה מדיניות ההתעלמות מהפליטים? מדוע טפחה המציאות על פניה של ישראל ומדוע היא לא הבחינה במתרחש במחנות הפליטים הסמוכים לעיתים לצידו השני של הגבול? כיצד הצליחה ישראל לשמר ולקדש את הסטטוס-קוו ביחס לפליטים? כיצד התייחסו בן גוריון, משה שרת, גולדה מאיר, אבא אבן ואחרים לאפשרות של חזרת הפליטים? אילו לחצים בינלאומיים הופעלו במהלך השנים על ממשלת ישראל על מנת להחזירם וכיצד הצליחה ישראל למוסס את הלחצים האלה? עם שאלות אלה ועוד רבות אחרות, אשר עוסקות בשלב מהותי אולם מוכר פחות בהתפתחות הסכסוך הישראלי- פלסטיני, מנסה להתמודד ספרו מאיר העיניים והחשוב של אריק אריאל.
רסלינג
מאת: מאיר ברוכין
תיאור: עניינו של ספר זה הוא יחסי הגומלין בין הנשיא לקונגרס, בממשל ארה"ב, בסוגיית סמכויות המלחמה בתקופת ממשל קלינטון. מאז תום מלחמת וייטנאם וקבלת חוק סמכויות המלחמה, היה קלינטון הנשיא הדמוקרטי הראשון שכיהן במשך שתי תקופות כהונה. בשנות נשיאותו הופעלו כוחות צבא מחוץ לגבולות ארה"ב במקרים רבים יותר מאשר בכל תקופת ממשל אחרת. הספר בוחן את העמדות שהוצגו על ידי חברים מהאגפים השונים של שתי המפלגות, כמו גם את הוויכוח שהתקיים בהן לפני תחילת המעורבות, במהלכה ולאחריה. כמו כן נבחנה מידת ההשפעה שהייתה לסוגיות פנימיות (כמו ניסיון ההדחה) או חיצוניות (תום המלחמה הקרה) על אופני המעורבות השונים. לאור הממצאים ניתן להיווכח שחברי הקונגרס בחרו להתנער ממחויבותם החוקתית, כלומר להיות חלק ממערכת של איזונים ובלמים בתחום סמכויות המלחמה, בניגוד לדרך פעולתם בתחומי סמכות אחרים הקשורים למדיניות חוץ. דפוסי פעולתם הוכתבו, בראש וראשונה, על ידי שיקולים פוליטיים. גם כאשר היו לקונגרס אפשרויות חוקיות וחוקתיות לאכוף את עמדתו על הנשיא, העדיפו רוב החברים שלא לפעול. הם העדיפו להביט מן הצד ולראות כיצד תתפתח הפעולה הצבאית. רבים מהם העריכו שבמקרה של הצלחה תהיה להם אפשרות להתחלק עם הנשיא בהערכה ציבורית, ובמקרה של כישלון תהיה להם אפשרות להטיל את כל האחריות על הנשיא. מכיוון שלשיקולים הפוליטיים משקל מכריע, אזי ניסיונות עתידיים לקודד את סמכויות המלחמה של הנשיא ולהציב להן גבולות ברורים צפויים להיכשל, כשם שנכשלו ניסיונות לעשות זאת בעבר.
רסלינג
מאת: אריאל פינקלשטיין
תיאור: על פי שיטת המשפט הישראלית יש לכל עדה דתית המוכרת על ידי המדינה סמכות שפיטה בעניינים של מעמד אישי של האזרחים, כדוגמת נישואין וגירושין, ירושה ואימוץ. בהתאם לשיטה זו, בתי הדין הרבניים הם הערכאה השיפוטית הדתית עבור היהודים במדינת ישראל. עיקר השיח הציבורי והמחקרי בישראל בנושא בתי הדין הרבניים עוסק בסוגיות נורמטיביות כמו חופש הנישואין והגירושין, מעמד האישה וסרבנות גט. מחקר זה בוחן את תפקודם של בתי הדין הרבניים מנקודת מבט אחרת – זו של המינהל הציבורי, והוא עושה זאת באמצעות בדיקה מדוקדקת של שני מוקדי פעילות:
שירות דת – יעילות, אפקטיביות ואיכות שירות; וערכאה שיפוטית – שמירה על נורמות שיפוטיות )ובכללן קיום סדרי הדין(, התנהלות ראויה של דיינים ושמירה על זכויות הנידונים. מן המחקר עולים ממצאים מעורבים: בצד התקדמות ממשית של בתי הדין הרבניים בשני העשורים האחרונים בתפקידם כמעניקי שירות דת מתגלה תמונת מצב מטרידה באשר לתפקודם כערכאה שיפוטית. ניתוח מדוקדק של הכשלים בנושא זה מוביל לשורת המלצות שמטרתן לשנות את דרך הפעולה של בתי הדין הרבניים כך שהם יפעלו בהלימה עם מעמדם כערכאה שיפוטית במדינה דמוקרטית.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: יניב רוזנאי
תיאור: מאז "המהפכה החוקתית" ניצבת שאלת הביקורת החוקתית בבית המשפט במוקד דיון ציבורי, אקדמי ופוליטי. מחקר זה בוחן את ההתפתחות הגלובלית של הביקורת החוקתית, את הכתיבה התאורטית בנושא ואת המודלים הקיימים בעולם כדי לענות על השאלות שלהלן: מהו המודל הראוי לישראל? באיזה הרכב ראוי לפסול חקיקה של הכנסת? האם יש מקום לאמץ "פסקת התגברות"? האם ראוי לשנות את שיטת בחירת השופטים או לצמצם את זכות העמידה בבג"ץ? מחקר המדיניות מציע מודל חדש לביקורת חוקתית בישראל שלפיו סמכות הביקורת החוקתית תעוגן מפורשות אך תיוחד לבית המשפט העליון. עיצוב מרכיבי הסמכות ייצור איזון כוחות חדש בין הרשויות באופן שיאפשר לבית המשפט לבצע את תפקידו אך להפעיל את סעד בטלות החקיקה – "נשק יום הדין" – רק בהרכב מורחב של לפחות תשעה שופטים ורק כאשר יש הסכמה רחבה ברוב מיוחד של שני שלישים מתוך ההרכב המורחב. בהיעדר רוב מיוחד יוכל רוב רגיל להכריז על "אי־התאמה חוקתית" ולהחזיר את החוק לדיון בכנסת.  הצעה זו עדיפה ממודלים אחרים מסוג "פסקת התגברות" או "אי־שפיטות" של נושאי דת ומדינה. בהיעדר מנגנוני איזון ובלימה מספקים יש לשמור על ביקורת חוקתית כשכבת הגנה הכרחית על חוקי היסוד וזכויות האדם.

המודל המוצע מבקש לקדם דיאלוג בין הרשויות, לחזק את מנגנוני ההגנה והכיבוד של זכויות בהליך הפוליטי וליצור איזון עדין בין ביקורת שיפוטית מיטיבה ועצמאית ובין כיבוד השחקנים הפוליטיים אשר להם הלגיטימיות הדמוקרטית והם הנושאים באחריותיות.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: יעל ויזל, מרדכי קרמניצר, עדנה הראל פישר, אורי הס רהב
תיאור: התופעה שבמסגרתה אנשי ציבור הנתונים בחקירה משטרתית הנוגעת לתפקידם הציבורי בוחרים לשמור על זכות השתיקה מציפה מתח בין אחריותם הציבורית לתת דין וחשבון על מעשיהם, מחד גיסא, לבין זכויותיהם כחשודים מן השורה, מאידך גיסא. כאנשי ציבור מצופה מהם לשאת באחריות ואחריותיות לפעולותיהם ולפעול בשקיפות, בעוד שכנחקרים הם נהנים מהזכות להימנע מהפללה עצמית, המעוגנת כחלק מהזכות החוקתית להליך הוגן, ומאפשרת לנחקר להימנע ממסירת מידע שעלול להוביל להפללתו. החלטות של נבחרי ציבור בשנים האחרונות לבחור בשתיקה עוררו ביקורת ציבורית עזה.

נראה כי לנוכח היחלשות הנורמה הציבורית והבעייתיות הכרוכה בשתיקתם של אישי ציבור בחקירה, יש לאמץ פתרון חקיקתי שיחייב אנשי ציבור לבחור בין זכות השתיקה בחקירה לבין המשך הכהונה בתפקיד הציבורי.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: שוקי פרידמן
תיאור: סטטוס קוו הוא המונח השגור לתיאור יחסי הדת והמדינה בישראל, וסיפורו הוא סיפור היחסים הללו. אותו סטטוס קוו עשוי מרשת סבוכה של הסדרים דה יורה ודה פקטו בתחומי חיים שבהם יש מפגש, חיכוך או התנגשות בין הדת היהודית ובין המדינה. השימוש בו לתיאור ההסדרים בין דת למדינה כל כך נוח עד שברבים מן ההסכמים הקואליציוניים הוא מופיע כמגדיר את יחסי הדת והמדינה ואת מחויבותה של הממשלה החדשה לשמר אותו. עם קום המדינה ובשנים הראשונות לקיומה כוּננו ההסדרים שיצרו ועיצבו את הסטטוס קוו הראשוני. מאז חלה שחיקה בהסדרים הללו, והם השתנו ללא הרף.
מחקר זה מביא לראשונה במסגרת אחת את תולדות הסטטוס קוו בסוגיות המרכזיות ביחסי דת ומדינה בישראל וממחיש את היותו כלי ריק. המחקר מציע הסברים לשחיקה בסטטוס קוו ומתאר את הניסיונות להסדרת יחסי הדת והמדינה בישראל ואת כישלונם. הטענה המרכזית היא שבמקום הסטטוס קוו השחוק יש לכונן הסדרים קוהרנטיים. גם אחרי 70 שנות מדינה, יחסי הדת והמדינה הם זירה להתגוששות בלתי פוסקת בין זרמים וקבוצות בחברה הישראלית. מחקר זה מעניק לעוסקים בתחום ולכל מי שמתעניין בסוגיות דת ומדינה נקודת מבט רחבה על העבר וההווה ועל העתיד האפשרי של יחסים סבוכים אלו.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: דרור איסר
תיאור: ״בניין מספר שבע, שנחנך בשנת 1987 , היה חלק ממרכז הסחר העולמי, ואולם המרחק בינו לבין המגדל הצפוני עמד על 106 מטרים, כאורכו של מגרש פוטבול אמריקאי. גובהו עמד על 186 מטרים )בדומה למגדל עזריאלי העגול( והיו בו 47 קומות. חשיבותו לפיגועי 11 בספטמבר היא בכך שבשעה 17:20 , קצת פחות מ 7- שעות לאחר קריסת המגדל הצפוני, קרס הבניין לתוך עצמו בתוך 6.5 שניות, כאשר 40,000 טונות של קורות פלדה ועמודי פלדה קרסו בו-זמנית, וכמו שני אחיו הגדולים, גם בניין זה נכתש לאב ק." את זה לא תשמעו בתקשורת הוא ספר היסטוריה משנה תודעה הבוחן באופן ביקורתי את הגרסה הרשמית לפיגועי 11 בספטמבר ומתבסס על שורה ארוכה של עדויות, מסמכים ומומחים בתחומם. השורה התחתונה בספר זה היא חד-משמעית – הגרסה הרשמית לפיגועי 11 בספטמבר לא נכונה. התקשורת ניסתה - והצליחה להסתיר זאת מכם, אך לא לעולם חוסן. לאחר 19 שנים הגיע הזמן לחשוף מה באמת קרה באותו היום ששינה את פני ההיסטוריה.
ספרי ניב
מאת: אופירה גראוויס קובלסקי
תיאור: מפלגת חרות, שהיתה בראשית דרכה מנודה פוליטית ותרבותית, נעשתה במרוצת הזמן ובגלגוליה השונים למפלגה דומיננטית בפוליטיקה בת־ימינו. המחקרים שהתפרסמו עד כה על תנועה זו ועל הזרם הרוויזיוניסטי, שממנו צמחה, עסקו בעיקר במאבקיה ההיסטוריים ובמנהיגיה, ואילו ספר זה מתמקד - ובזה חידושו - בחשיפת התהליך הפנימי, הסמוי, של יצירת הדימויים והסיפר (הנרטיב) הקולקטיבי של חרות בתוך התנועה ומחוצה לה. הצודקים והנרדפים מכוון את הזרקור אל ההון התרבותי (בלשונו של פייר בורדייה) של חרות: אוצר המיתוסים, הסמליםוהסיפרים בכל אלה חברי המפלגה ותומכיה? באילו דרכים הם באו לידי ביטוי במאבק הכוחות הפוליטי הפנים־מפלגתי ובזירה הלאומית?
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: חגי צורף
תיאור: 182 התעודות מכתביה ומדבריה, המתפרסמות בספר, שחלק ניכר מהן נחשפות בפעם הראשונה, הן והמבואות ההיסטוריים, מתארים את דמותה ואת עשייתה של גולדה מאיר מהיבטים שטרם הוצגו. בספר מוצגים תפקידיה במהלך השנים ובכללם: מהפעילים הבולטים של ההסתדרות הכללית, שרת העבודה הראשונה בימים של קליטת העלייה הגדולה ובניית מערכת הרווחה יש מאין, מזכירת מפא"י ומפלגת העבודה, ושרת החוץ במשך עשר שנים בהן פעלה רבות לחיזוק מעמדה של ישראל בעולם. רובו של הספר מוקדש לשנים 1969–1974, שבהן שימשה בתפקיד ראש הממשלה. בעזרת מסמכים שנחשפים לראשונה מתוארות שנים אלה שהיו גדושות במגעים מדיניים, במעשי טרור ובפעולות איבה בגבולות. היה בהן שגשוג כלכלי לצד סערות ומחאות חברתיות, והן הסתיימו במלחמה קשה וכואבת. פרק נרחב בוחן את הדרך שבה הנהיגה גולדה את ישראל במלחמת יום הכיפורים. מתוארים בו התמודדותה של גולדה מאיר עם המשבר הקשה בתחילת המלחמה, דרך קבלת ההחלטות העיקריות בניהול המלחמה ובהתאוששות שהובילה את צה"ל להישגים כבירים, וניהול המשברים עם האמריקנים בשלהי המלחמה.
ישראל. ארכיון המדינה
מאת: דניס רוס, דוד מקובסקי
תיאור: ספר חובה המשלב דיון היסטורי עם חזון מדיני. המחברים מעלים על נס את נכונותם של ראשי ממשלה ישראלים ממחנות שונים לקבל החלטות קשות ולא תמיד פופולריות שהשכילו לאזן בין אינטרסים חיוניים של המדינה ובין שיקוליהם הפוליטיים. הקריאה בספר מחזקת את הצורך הדחוף כיום לקבל החלטות אמיצות היודעות לשלב את צורכי הביטחון עם החזון הציוני שיבטיח את עתיד ישראל כמדינה יהודית בעלת משטר דמוקרטי. פרופ‘ שלמה אבינרי, לשעבר מנכ“ל משרד החוץ ספר זה הוא צלצול השכמה לקראת ההחלטה הקשה ביותר שבפניה ניצבת מדינת ישראל מאז הקמתה: שמירה על זהות יהודית ודמוקרטית, או אובדנה של זהות זו. השאלה איננה אם זה מה שיקרה, כי אם מתי זה יקרה. המחברים מצביעים באופן ברור על האומץ הרב שנדרש ממנהיגים ישראליים ליטול על עצמם אחריות, להציב ראשית לכל את עתידה של ישראל, ולהוביל את הציבור הישראלי להתמודד עם אתגר זה, בטרם תעבור ישראל את נקודת האל-חזור בה תהפוך למדינה דו-לאומית. אלוף (מיל‘), אמיר אשל, לשעבר מפקד חיל האוויר ”חזק ואמץ“, ספרם החשוב של דניס רוס ודוד מקובסקי, מתאר את תהליכי קבלת ההחלטות בארבעה צמתים גורליים בהיסטוריה של מדינת ישראל. בכולם ניכרת תכונת המנהיגות שגילו המחליטים - בן גוריון, בגין, רבין ושרון - תכונה החשובה יותר מן התהליך עצמו. ארבעת המנהיגים האלה, שנבחרו באורח דמוקרטי, ניחנו באומץ ובתבונה להוביל את העם לא לפי סקרים, אלא לפי הבנתם מה הכיוון שאליו יש לחתור. כך נהג בן גוריון כשהביא להכרזה על הקמת המדינה; כך נהג בגין כשוויתר על סיני והתחייב להימנע מהחלה חד-צדדית של הריבונות ביו״ש ועזה כדי להביא לשלום עם מצרים; כך נהגו גם רבין ושרון ביוזמותיהם מול הפלסטינים. גם היום נחוצה לנו מנהיגות שתדע להוביל, לשכנע את העם בצורך לקבל החלטות היסטוריות, ולא תכוון את צעדיה בהתאם לסוקרים ולקבוצות המיקוד. דן מרידור, לשעבר שר המשפטים, שר האוצר, ויו“ר ועדת המשנה של הכנסת לתפיסת הביטחון ולבניין הכוח קריאת ”חזק ואמץ“ תסייע מאוד להבנת התהליך הפנימי של קבלת ההחלטות אצל מנהיגינו בצמתים היסטוריים מכריעים, לתפיסת מאבק הגבורה למציאת דרכים ליישוב הסכסוך הערבי-ישראלי, ללמידה ממנהיגינו כיצד הם הצליחו להינתק מערכים ואידיאלים יקרים לליבם במגמה למצוא דרך לישראל להתקבל באזורנו, ולקלוט תובנות חשובות לגבי החלטות היסטוריות שישראל תהיה חייבת לקבל בעתיד.  רא“ל (מיל‘) גדי איזנקוט, הרמטכ“ל ה 21- של צה“ל
משכל (ידעות  ספרים)
מאת: נועה קברטץ-אברהם
תיאור: כנסת ישראל נחשבת פרלמנט שהיקפי החקיקה שלו אדירים וכזה שהממשלה שולטת בו בסדר היום ובהליך החקיקה. אך כיצד באים לידי ביטוי מאפיינים אלו בתהליך החקיקה הממשלתי, למן הרגע שבו מתגבש במשרד ממשלתי רעיון להצעת חוק ועד לכניסתו של חוק זה לספר החוקים? אילו חולשות ואילו עוצמות מתגלות בתהליך? ומי משתי הרשויות היא שמנהלת בישראל את תהליך החקיקה הממשלתי – הרשות המחוקקת או הרשות המבצעת? במחקר זה נבחנת לראשונה עבודת הכנסת והממשלה בתהליך החקיקה של הצעות חוק ממשלתיות. המחקר סוקר את התהליך, מנתח אותו, מאתר בו את נקודות הקושי והחוזק הקיימות ומאבחן אותן. זו הפעם הראשונה שמוצגת תמונה מקיפה ומלאה של תהליך החקיקה של הצעות חוק ממשלתיות בישראל, לקראת אפשרות טיובו.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: יעל ויזל, מרדכי קרמניצר, עדנה הראל פישר
תיאור: מסמך זה קורא להקמת גוף לטיפול בשחיתות השלטונית ומסרטט את יעדיו, סמכויותיו ומבנהו. הרעיון שעומד ביסוד יצירת גוף זה הוא שמאבק אפקטיבי בשחיתות אינו מתמצה בענישה פלילית על מעשי שחיתות שהתרחשו ויש לכלול בו גם היבטים מניעתיים, ובעיקר – פעילות הסברתית והטמעת שינויים מערכתיים־מבניים. מאבק אפקטיבי בשחיתות חייב להיות רב־מערכתי ורב־פנים ולהתמודד הן עם הסימפטומים של הנגע הן עם שורשיו. המסמך מציע שיטה לתִכלול הדרכים לטיפול בשורשי השחיתות השלטונית – הקמת גוף ייעודי לטיפול יסודי במופעים של שחיתות שלטונית, בלי לגרוע או לפגוע בפעילותם של גופים חשובים אחרים בשירות הציבורי שפועלים למאבק בשחיתות מסוג זה. במקרה שמתגלים ליקויים אתיים חמורים בגופים ציבוריים, הגוף יפעל לתחקור האירועים במטרה לאתר היבטים מבניים טעוני טיפול, יגבש המלצות ויפעל להטמעתן. נוסף על כך, הגוף יוכל ליזום חקירות שאינן נובעות מליקוי שאותר אלא מבעיה כללית שעלולה, לפי המחקר בתחום, להניב שחיתות, כמו בירוקרטיה מופרזת או היעדר שביעות רצון של הציבור משירות מסוים. לצד המטרה המניעתית, הגוף יוביל גם תהליכים הסברתיים ואתיים בשני ערוצים – הראשון, העלאת המודעות בקרב הציבור הרחב למשמעות של שחיתות, נזקיה ודרכי המאבק בה; והשני, קביעת נורמות אתיות ומשמעתיות והטמעתן בקרב משרתי הציבור.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: עודד רון, מרדכי קרמניצר, יובל שני
תיאור: מחקר זה עוסק בסקירת אמצעים אנטי־ליברליים ספציפיים שננקטו בעשור האחרון ב־ 2 מדינות הנמצאות כל אחת, לפי מדדים בינלאומיים וכתיבה ענפה בנושא, במקום שונה על רצף ההתרחקות ממודל הדמוקרטיה הליברלית: הונגריה ופולין. לסקירה שתי מטרות: הראשונה היא להבין את המנגנון העומד בבסיסם של האמצעים שננקטו ואת תכליתם. המטרה השנייה היא לבחון באופן ביקורתי את הטענה שבנושאים הקשורים להגנה על מוקדי כוח ביקורתיים ננקטו בישראל צעדים הנראים דומים לצעדים שהופעלו במדינות אלו.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: נעמי חזן, מיכל שמיר, חנה הרצוג
תיאור: בשיח הפוליטי בישראל כמעט אין התייחסות לנשים כאל ציבור מובחן, והפערים המגדריים בפוליטיקה לא זכו לתשומת לב מחקרית על אף השלכותיהם הרבות והחשובות. הספר פערים מגדריים בפוליטיקה בישראל מבקש למלא את החסר בתחום זה. הוא שופך אור על הבדלים מגדריים בדפוסי ההצבעה, בעמדות בתחומי מדיניות שונים, בהשתתפות פוליטית ובייצוג פוליטי. הוא חושף פערים שעד כה היו סמויים מן העין ומעגן אותם בגורמי עומק תרבותיים ומבניים של המערכת הפוליטית. בכך הספר מרחיב את הבנתנו אשר לפעילות הפוליטית בכללותה ומציע מבט חדש ומעמיק על הפוליטיקה והחברה בישראל. מאמרי הספר הם פרי עטם של חוקרות וחוקרים מתחומים שונים, בהם סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, מדע המדינה, תקשורת ולימודי מגדר. המאמרים מתחקים על הצטלבויות של מגדר ומיקום פוליטי; ובוחנים את העמדות וההתנהגויות של הציבור, את דמותם ופעילותם של נציגיו ונציגותיו, ואת הכללים והמוסדות המבנים את תהליך הייצוג. בין השאר הם שואלים אם שילובן של נשים במקומות ריאליים במפלגות מביא לעלייה בתמיכת נשים במפלגות אלו; אם לבוחרות - ולבוחרים - חשובה נוכחות נשים ברשימה; ואם מדיניותן של המפלגות בנושאים הנוגעים לנשים משפיעה על היווצרות פער מגדרי בהצבעה. הספר מגדיר וממפה תחום מחקר חדש, אך גם מבקש להעלות לסדר היום הציבורי את נושא הפערים המגדריים בפוליטיקה, להטמיע חשיבה מגדרית ולהניע שינוי חברתי ופוליטי.
מכון ון ליר בירושליםהקיבוץ המאוחד
מאת: טא-נהסי קואטס
תיאור: בספרו רב המכר בין העולם וביני ביסס טא-נהסי קואטס את מעמדו כאינטלקטואל האמריקאי השחור המוביל של דורנו. בשמונה שנים שלטנו הוא מאגד שמונה מאמרי מפתח שפרסם לאורך שמונה שנות כהונתו של אובמה ושוזר אותם לנרטיב מרתק של התפתחות אישית ואינטלקטואלית, המשולב בניתוח מפוכח של גזענות, פערים מעמדיים, עוולות היסטוריות מתמשכות והדרכים הנכונות והיעילות לתבוע ולהשיג תיקון ופיצוי. קואטס מציע פרספקטיבה ביקורתית חריפה ומקורית שיש לה תוקף לא רק בארצות הברית, המתקשה למחות את כתם העבדות, אלא גם בארצות אחרות הגוררות מורשת מבישה של דיכוי, נישול וביזה.
הקיבוץ המאוחד
מאת: דנה בלאנדר, חן פרידברג, אביטל פרידמן
תיאור: באילו נושאים אמורה לעסוק ועדת חקירה פרלמנטרית בכנסת? האם יש להרחיב את סמכויותיה כדי שתוכל למלא ביעילות את תפקידה כמפקחת? אילו אמצעים ואילו שינויים נדרשים לשם טיוב עבודתה? ועדת חקירה פרלמנטרית היא אחד הכלים שבאמצעותם הפרלמנט מממש את תפקידו כמפקח. הוועדה מאפשרת לפרלמנט לחקור לעומק נושא מסוים שעל סדר היום ולמקד את תשומת הלב הציבורית בו. באמצעות כלי זה הרשות המחוקקת יכולה לבחון את נבכי הרשות המבצעת, לחשוף שחיתויות, להגביר את השקיפות של מנגנוני הבירוקרטיה ולברר ביסודיות נושאים בעלי עניין ציבורי. אלא שכמו כל מנגנון פרלמנטרי אחר אפשר שגם ועדת חקירה פרלמנטרית תתברר ככלי שמקדם את האינטרס הציבורי או לחלופין פוגע בו, תלוי איך משתמשים בה. הניסיון הישראלי מלמד שוועדות חקירה פרלמנטריות מסוימות הביאו לשינוי מהותי במדיניות ובשיח הציבורי בשעה שפעילותן של אחרות הסתיימה בלא כלום. המחקר שלפנינו בוחן כיצד משתמשת הכּנסת בכלי זה של ועדות חקירה פרלמנטריות. הוא סוקר את ההיסטוריה של ועדות החקירה הללו, מנתח מקרים אחדים של ועדות שהוקמו בעבר ומציג השוואה של דרכי השימוש בכלי זה במדינות אחרות.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: שילה הטיס-רולף
תיאור: האם צריך להגדיר את תפקידו של חבר הכנסת?
תפקידו של חבר הכנסת, כמו תפקידם של חברי פרלמנט במדינות דמוקרטיות אחרות, אינו מוגדר כיום. ההסבר הנפוץ לכך הוא שהמנדט של חברי פרלמנט, ובכללם חברי כנסת ישראל, הוא מנדט חופשי שמאפשר להם לבצע את תפקידם על בסיס שיקול דעתם, ועל כך הם נותנים את הדין בבחירות הכלליות. שילה הטיס רולף מערערת על תפיסה זו. היא טוענת כי צריך להגדיר את התפקיד בשל ההתמקצעות שלו, משום שחלק מזכויותיו וחובותיו של חבר הכנסת מוגדרות בחוק כפונקציה של תפקידו (שאינו מוגדר) ובגלל הבּוּרות השוררת בקרב הציבור ובקרב חברי הכנסת עצמם באשר למהותו של התפקיד.
למעשה, רוב רכיבי התפקיד כבר הוגדרו בתפזורת במקומות שונים – בחוקים, בתקנון הכנסת, בנוהגי הכנסת ובפסיקות של בג"ץ . מה שצריך לעשות כעת הוא לאסוף את כל החלקים המפוזרים, להפנות אצבע לחלקים החסרים ולהרכיב כמו פאזל את תמונת התפקיד. זה מה שהספר עושה, אף שרק הכנסת רשאית להגדיר רשמית את התפקיד.
הספר מתבסס על ספרות מקצועית בתחום הפרלמנטריזם, על מקורות רשמיים העוסקים בתפקיד חבר הכנסת , על דוגמאות היסטוריות מאז קום המדינה ועד ימינו ועל התייחסויות לתפקידם של חברי פרלמנט בדמוקרטיות אחרות. מובא בו גם מידע רב מניסיונה האישי של המחברת מן השנים הרבות שבהן עבדה בכנסת בתחומים שונים.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: תמר הרמן, אור ענבי, וויליאם קביסון, אלה הלר
תיאור: מדד הדמוקרטיה הישראלית מתקיים במסגרת מרכז גוטמן לחקר דעת קהל ומדיניות ומציע הערכה שנתית של איכות הדמוקרטיה הישראלית. לצורך זה נערך מדי שנה בשנה, 17 שנים ברציפות, סקר רחב במדגם מייצג של האוכלוסייה הישראלית. מטרתו של הסקר לעמוד על המגמות בחברה הישראלית בשאלות כבדות משקל הקשורות להגשמת הערכים והיעדים הדמוקרטיים ולתפקוד של מערכות השלטון וממלאי התפקידים הנבחרים. ניתוח התוצאות מבקש לתרום לדיון הציבורי על מצב הדמוקרטיה בישראל וליצור מאגר מידע רחב שיעמיק את הדיון בנושא.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: גדעון רהט
תיאור: האם התחושה שהפוליטיקה נעשית יותר ויותר אישית ופחות ופחות מפלגתית מבוססת על ממצאים שיטתיים או שמא מדובר בתחושה בלבד? אם אכן המגמה היא של היהפכות הפוליטיקה ליותר אישית – מה שמכונה "פרסונליזציה פוליטית" – האם היא בולטת במיוחד בישראל? האם היותה של ישראל בעבר מדינת מפלגות _ – שבה המפלגות היו השחקניות הראשיות בפוליטיקה – יוצרת מצב שגם אחרי תהליכים של פרסונליזציה, הפוליטיקה בישראל היא עדיין מפלגתית במידה רבה? מהן התוצאות של היהפכות הפוליטיקה לאישית? האם עידן הפוליטיקה האישית הדמוקרטיה מתחזקת או נחלשת? מחקר זה מבקש להשיב על שאלות אלו. הוא פותח בהגדרה של תופעות פרסונליזציה והפרסונליזם וסוקר את סיבותיהן; ממשיך בניתוח שיטתי של פרסונליזציה ושל הפרסונליזם הפוליטיים בישראל; ומקנח בניתוח התוצאות אפשריות של התפתחויות אלו. מחקר זה שלוש מטרות עיקריות: הראשונה, להציג לקוראי העברית חיבור אקדמי שעניינו תופעה פוליטית רלוונטית לעולם הפוליטי הנוכחי בכלל ולמערכת הפוליטית הישראלית בפרט; השנייה, להציע ניתוח שיטתי מעודכן של פרסונליזציה ושל פרסונליזם פוליטיים בישראל; והשלישית, לעורר מחשבות ודיון בנושא עתיד הדמוקרטיה בעידן הפוליטיקה האישית.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: גיא לוריא
תיאור: השיטה הנוהגת הנוכחית בישראל למינוי שופטים מבוססת על החלטה של הוועדה לבחירת שופטים, שחברים בה נציגים של הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת, הרשות השופטת ועורכי דין. אלא שבשנים האחרונות הולכים ומתגברים הקולות הקוראים לערוך בשיטה זו שינויים מרחיקי לכת. האם השיטה הישראלית לבחירת שופטים פוגעת בדמוקרטיה? האם היא חריגה בהשוואה בינלאומית? ומדוע היא עוצבה כפי שהיא ולא אחרת? מחקר מדיניות זה מציג את שיטת מינוי השופטים בישראל. במוקד הדיון עומדת הוועדה לבחירת שופטים והיוזמות של השנים האחרונות לשינויים בהרכבה ובדרכי עבודתה. כדי לנסח מסקנות והמלצות מנומקות ומבוססות המחקר בוחן במבט היסטורי את הסיבות לעיצוב השיטה כפי שהיא היום, עורך עיון תיאורטי בעקרונות המנחים הראויים למינוי שופטים ועושה השוואה בין שיטות לבחירת שופטים בעולם. המסקנה היא שהוועדה לבחירת שופטים והאיזון העדין שהושג באמצעותה בין העקרונות של עצמאות השפיטה לאחריותיותה מתאימים לתנאים המיוחדים שהרשות השופטת בישראל פועלת בתוכם – אי שריון מעמדה בחוקה והיעדר עצמאות מוסדית. לכן, ושלא כמו הטענות שעולות מפעם לפעם בשיח הציבורי, המסקנה של מחקר מדיניות זה היא שאומנם יש צורך לשנות פרטים כאלה ואחרים בשיטה הנוהגת למינוי שופטים, אבל אין סיבה לשנות את העקרונות המונחים בבסיסה.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: אריק רודניצקי
תיאור: בבחירות לכנסת ה־ 23 (מרץ 2020 ) הגיע שיעור ההצבעה של האזרחים הערבים לרמתו הגבוהה ביותר זה שני עשורים – 64.8% . הרשימה המשותפת זכתה להישג חסר תקדים, 15 מושבים. נתונים אלו יוצרים את הרושם שהערבים שוב "נוהרים לקלפיות", והמשחק הפרלמנטרי חוזר, שוב, להיות רלוונטי עבורם. ואולם התמונה האמיתית ברורה: השתתפות הערבים בבחירות לכנסת בשנים האחרונות נמוכה באופן מובהק לעומת העבר, ורק מעט יותר ממחצית מהציבור הערבי משתתף כיום בבחירות. הדיון בהתנהגות הפוליטית של האזרחים הערבים בבחירות לכנסת רלוונטי היום יותר מתמיד. רצה הגורל ולראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל נערכו שלוש מערכות בחירות בתוך פחות משנה אחת. אור הזרקורים הוסט לרגע מתוצאות הבחירות ומתפקודה של הכנסת אל התנהגות הבוחרים בתקופה זו. מהם שיקולי ההצבעה של הבוחר הערבי? האם הימנעות חלקים מציבור זה מהשתתפות בבחירות פירושה החרמה מכוונת שלהן? האם יש בציבור הערבי עניין בהקמת מסגרות פוליטיות חוץ־פרלמנטריות כחלופה להשתתפות בבחירות לכנסת? היכן נמצא המפתח לשינוי – האם הוא טמון במערכת הפוליטית הערבית עצמה או במערכת הפוליטית הישראלית הכללית? המחקר המובא כאן מבקש לענות על שאלות אלו מתוך פרספקטיבה רחבה, ולשם כך מתבסס על ניתוח מעמיק של סקרי דעת קהל שנערכו בציבור הערבי בתקופת מערכות הבחירות בשנה החולפת, לרבות ניתוח נתונים גולמיים שטרם פורסמו עד כה.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: דניאל סטטמן, גדעון ספיר
תיאור: מעמדה של הדת במדינה תופס מקום מרכזי בשיח הציבורי והפוליטי, בארץ ובעולם. ייחודו של ספר זה בתפיסה השיטתית והמקיפה שלו באשר למקום הדת בישראל. מצד אחד, הספר דוחה את ההנחה הרווחת שלפיה הליברליזם מחייב את הפרדת הדת והמדינה. מצד אחר, הספר מציע פרשנות מצמצמת להגנות המיוחדות המוענקות לדתיים, המעוגנות בזכות לחופש דת ובחשיבות ההגנה על רגשות דתיים. נושאים מעוררי מחלוקת ורגישים כגון גיוס בחורי ישיבות, מימון ממשלתי לחינוך הדתי ונישואים וגירושים ברבנות נדונים בספר במבט מפוכח, משפטי ופילוסופי, המספק כלים לחשיבה צלולה ולדיון פורה. יהיו עמדותיהם של הקוראים בסוגיה זו מגובשות ככל שיהיו, הספר מספק להם הזדמנות מצוינת לבחון אותן מחדש.
משכל (ידעות  ספרים)הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה
מאת: עופר אריאן
תיאור: הספר 'ישראל ומדינת הרווחה' מציע הסבר ייחודי לאחד הנושאים הסבוכים יותר הנוגעים לכל אחד ואחת מאתנו. בשל מורכבות הנושא והשימוש התכוף של נבחרי הציבור במושגים מבלבלים, התקבעה בישראל הסכמה – שאין לה בסיס של ממש – שאת מגבלות מערכי הרווחה בישראל יש לתלות, קודם כול, במחסור במשאבים כלכליים מספיקים. נסקר בו בקצרה (אבל באופן ממצה) הרקע להתגבשות רעיון מדינת הרווחה בעולם המפותח, ובתוך כך הוא עומד על רכיביו העיקריים של מערך רווחה לאומי ראוי. מובאות בו דוגמאות מן העולם הרחב, והן מוצגות בזיקה לרעיונות התאורטיים ולהתחבטויות שאפיינו את יישומם הלכה למעשה. פרקו האחרון של הספר עוסק במקרה הישראלי, ומעיד על מציאות הדברים בישראל לעומת מה שקיוו להשיג.
מוסד ביאליק
מאת: אלי יופה
תיאור: בסין בת-ימינו "נועד 'צבא השחרור העממי' למלא תפקיד מרכזי. הדבר נובע מכך שכוחות הצבא עשויים להכריע את תוצאותיו של מאבק כוחות בדרג העליון, למגר גורמים מרדניים מקומיים, לדכא מרידה המונית או אף לבצע הפיכה. בתהליך הפיכתה של סין למעצמה עולמית. שלא כהנחה הרווחת, הצבא הסיני מעולם לא היה מאוחד בעמדותיו, וחילוקי דעות שררו תדיר בינו להנהגה הפוליטית. חילוקי דעות אלה ואופן גישורם, מעורבות הצבא בפעילויות אזרחיות, תפקידו בהשלטת סדר, ועמדותיו ביחסי החוץ השפיעו רבות – וימשיכו להשפיע – על עתיד סין.
מוסד ביאליק
מאת: דב חנין, דני פילק
תיאור: "זהו ספר אופטימי המכוּון גם לפסימיסטים" – כך נפתח ספרם של דב חנין ודני פילק, מה לעשות עכשיו. והם מדגישים: "האופטימיות של הספר הזה איננה נאיביות". אבל:

איך אפשר להיות אופטימי במציאות הדרמטית, המאיימת לעיתים, של המאה ה-21?
איך אפשר להתקדם לעבר חברה צודקת, שוויונית וסולידרית, בעולם שנראה צועד לכיווּן ההפוך?
מה ניתן ללמוד מן הניסיון של מאבקים שהתנהלו בעולם וגם אצלנו?
איך אפשר לבנות בישראל תנועה רחבה למען שינוי?
ומה נוכל אנחנו – את, אתה, אני – לעשות כדי לקדם תנועה כזאת? הספר מתאר יוזמות ומאבקים שהתנהלו בעולם ובארץ, בשילוב עם דיון ביקורתי על תיאוריות שינוי מובילות. והוא מסופר לא מזווית הראייה של אנשי מחקר, אלא מתוך המבט הקרוב, הישיר, של אנשים המתמקדים בעשייה בשטח. דווקא מכאן, הם אומרים, אפשר להיות אופטימי.
משכל (ידעות  ספרים)ספרי עליית הגג
מאת: ניר קידר
תיאור: מדינת ישראל היא מהמדינות היחידות בעולם שלא אימצה חוקה בסמוך להקמתה. מה הסיבה לכך? האם ראש הממשלה דוד בן-גוריון באמת התנגד לחוקה כי לא רצה מסמך משפטי שיגביל את כוחו? וכיצד קשור הוויכוח על החוקה לשאלות המטרידות את החברה הישראלית כיום בעניין "חוק הלאום", הדמוקרטיה הישראלית, יחסי הצבא עם הדרג הפוליטי ומעמדה של מערכת המשפט? הספר שופך אור חדש על פרשת החוקה ומזמין את הקוראים לחשיבה אחרת על עיצובה של ישראל כמדינת חוק דמוקרטית.
מאת: דפנה ברק-ארז
תיאור: איסורי החזיר זכו למעמד מיוחד בהיסטוריה היהודית ובתרבות היהודית. יהודים ולא-יהודים ראו בהם סמל, ובשנותיה הראשונות של המדינה הם הוכנסו רשמית אל ספר החוקים הישראלי: בשנת 1956 חוקקה הכנסת חוק המתיר לרשויות המקומיות לאסור או להגביל בתחומן גידול חזירים ואף החזקה של בשר חזיר וסחר בו. בשנת 1962 נחקק חוק האוסר באופן כללי על גידול חזירים והחזקתם, מלבד חריגים מעטים. חוקים וחיות אחרות עוקב אחר סיפורם של חוקים אלה – ההתנגדות שהם עוררו, תהליך אימוצם ואכיפתם הלכה למעשה ושחיקת השפעתם – מתוך הכרה בכך שהמחלוקות בנושא זה משמשות מפתח להבנת שינויי עומק בחברה הישראלית בשאלות של דת ומסורת, תרבות וזהות לאומית, והאיזונים הנדרשים בין אינטרסים ציבוריים לזכויות הפרט. האם ההיחלשות שחלה בתמיכה הציבורית בחוקי החזיר מעידה על שינוי ביחסו של הציבור היהודי בישראל למקומה של הדת במדינה? באיזה אופן משתלב סיפורם של חוקי החזיר בהסדר ה"סטטוס קוו" ובשינויים המתחוללים בו? חוקים וחיות אחרות עוסק בשאלות אלה ואחרות, כשלעצמן ובהקשר הרחב יותר של דת, זהות ותרבות בישראל של היום.
הוצאת אוניברסיטת בר אילןכתר ספרים (2005) בע"מ
מאת: יצחק גל-נור, אייל טבת
תיאור: בשנת 2007 החל במרכז לצדק חברתי ודמוקרטיה ע"ש יעקב חזן במכון ון ליר בירושלים מחקר רב־תחומי רחב היקף, שחלקו הראשון פורסם בספר מדיניות ההפרטה בישראל (בעריכת יצחק גל־נור, אמיר פז־פוקס ונעמיקה ציון, 2015). ספר זה הוא המשכו המתבקש, בשל ההנחה שרגולציה היא ערובה למניעת כשלים אפשריים כתוצאה מהפרטה וממיקור חוץ. בספר רגולציה בישראל: ערכים, אפקטיביות, שיטות שלושה חלקים.
במרכזם של השניים הראשונים עומדות השאלות האם הרגולציה יכולה לאזן בין ערכים מתנגשים, ואם כן – כיצד, והאם המשרד הממשלתי מתאים לבצע גם את תפקיד הרגולטור. חלקו האחרון בוחן שיטות שונות לביצוע הרגולציה. מאמרי הספר דנים ברגולציה במגוון תחומים כמו בנקאות, חופי הים, קופות החולים, תחבורה ציבורית, ערוץ 10 , עובדי קבלן, ארגוני המגזר השלישי, עסקים קטנים ועוד. המאמרים מצביעים על קיומה של רגולציית־יתר בתחומים אחדים לצד רגולציית־חסר באחרים, אך התובנה העיקרית העולה מהם היא היעדרה של מדיניות רגולציה ברורה ועקבית בישראל. בהתאם לכך מוצעות המלצות לשינוי מדיניות הרגולציה בישראל לשם השגת המטרה המשותפת לרגולציה באשר היא – שמירה על אינטרסים חיוניים של הציבור.
מכון ון ליר בירושליםהקיבוץ המאוחד
הצג עוד תוצאות