נמצאו 421 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: נסרין חדאד, אריק רודניצקי
תיאור: תוכנית החומש לפיתוח כלכלי של יישובים ערביים 2016 – 2020 אושרה בהחלטת ממשלה מס' 922 ביום 30 בדצמבר 2015 ונחשבת ציון דרך במדיניות הממשלה כלפי הציבור הערבי בישראל. החלטה 922 שמה דגש מיוחד על תחום החינוך הבלתי פורמלי. בהחלטה נקבע כי הממשלה תקדם תוכנית מערכתית לחינוך הבלתי פורמלי ביישובים הערביים בישראל באמצעות תיקון הדרגתי של מנגנוני ההקצאה ובניית מסלולים חדשים ותוכניות ייעודיות. עוד נקבע כי הממשלה תקפיד ששיעור ההקצאה מתקציבי החינוך הבלתי פורמלי במשרד החינוך ליישובי התוכנית לא יפחת משיעורם בכלל אוכלוסיית המדינה. במסגרת תוכנית החומש הוקצה לחינוך הבלתי פורמלי בחברה הערבית סכום של 650 מיליון ש"ח )לחמש השנים(. במוסדות המדינה, ובמשרד החינוך בפרט, הולכת ומתגבשת ההכרה בכך שהחינוך הפורמלי הוא מנוף לשילוב האוכלוסייה הערבית בכלכלה, בשוק העבודה העתידי ובחברה בכללה. כמו כן מתחזקת ההבנה שלחינוך הבלתי פורמלי יש תפקיד מהותי בהשגת יעדים אלה, ובעיקר בתחום שיפור ידיעת השפה העברית, שמסומן על ידי גורמי ממשל כתנאי הכרחי להשתלבותם של האזרחים הערבים בכלכלה הישראלית.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: ידידה צ' שטרן, חיים זיכרמן
תיאור: סוגיית גיוס החרדים לצבא מעסיקה את מדינת ישראל זה שנים, וביתר שאת בשנה האחרונה. הסדר של דחיית גיוס שנועד, בתחילתו, לאפשר לימוד תורה לקבוצה קטנה של תלמידי חכמים חל היום באופן גורף על הרוב המכריע של בני מחזור הגיוס החרדי, שמגיע כדי 14% מכלל הגברים המתגייסים לצה"ל. לפני עשור חוקקה הכנסת את חוק טל, שנועד לפתוח פתח לגיוס חרדים, אך באחרונה ביטל אותו בית המשפט העליון משמצא כי החוק לא מימש את יעדיו. לפיכך המצב היום הוא שדחיית שירותם הצבאי של קרוב ל– 50,000 גברים חרדים איננה מוסדרת בחוק והיא מונחת לפתחם של משרד הביטחון וצה"ל. בינתיים צה"ל נמנע מלגייס בכפייה את הגברים החרדים, אך הכול מודים כי זהו מצב ביניים לא ראוי שיש להביא במהירות לפתרונו. השילוב שבין רִיק חוקי ובין אי–הסכמה חברתית עמוקה עלול לשמש כוח מניע למאבק חריף בין חלקי העם. אכן, תחילתה של "מלחמת תרבות" כבר נצפית בשטח. על הכנסת הנכנסת מוטלת האחריות הכבדה להציע הסדר חוקי חדש שיקדם את השוויון בנשיאה בנטל מתוך שהוא מכבד את רחשי הלב העמוקים של הציבור החרדי. מטרתו של מסמך זה היא להציע לכנסת את המתווה הראוי להסדר חוקי של גיוס תלמידי הישיבות החרדים. המתווה אמור לעמוד באתגר משולש: ישימוּת פוליטית, תקפות משפטית ותועלת חברתית.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: גדעון כ"ץ, שלום רצבי, יעקב ידגר
תיאור: נושאו של ספר זה הוא גילויי החילוניות, הדתיות ה'רכה' ותרבות 'העידן החדש' בישראל. דוגמאות להתחבטותה של החברה הישראלית בשאלות של מסורת וזהות יש בשפע - בתי מדרש חילוניים, מופעי פיוט, פסטיבלים על יהדות, טקסי שבת המוניים, טקסים אלטרנטיביים להלוויות ולחתונות, סדנאות רוחניות ועוד. בצירוף המחקרים המכונסים במעבר להלכה מתבלט דבר מה ייחודי לו: התופעות המתוארות כאן מתקשות להתמיין ולהתברר באמצעות קטגוריות דיכוטומיות שגורות. בהגות, באומנות ובאורחות החיים בישראל מתגלה מורכבותן של צורות חיים שיסודותיהן, למראית עין, סותרים, ועם זה אין במורכבות זו כדי להוכיח שהסיווגים הדיכוטומיים הרווחים שגויים. אדרבה: תיאורן של תופעות מרכזיות בתרבות הישראלית נשען עליהם. דברים נוספים מעידים על ריבוי פניה של המציאות שאנו מבקשים לתאר ולנתח בספר זה. מצד נושאם, לא מעט ממאמרי האסופה משתייכים לכמה שערים. כזה הוא העיון במסורתיים, שנעשה בכפיפה אחת עם העיון ב'מסורתיים הרוחניים', המשלבים בחייהם תכנים של 'העידן החדש'. זהותם הכפולה של אחדים מן המאמרים כאן נוגעת לאותו עניין שפתחנו בו: התופעות מסרבות להתמיין עוד תום לפי תת-נושאים, ממש כשם שהן מערערות על קטגוריות היסוד במחשבתנו ובשיח הישראלי.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: איסמאעיל נאשף
תיאור: השפה הערבית ותוצריה הם אחת הזירות המרכזיות שבהן מתנהל המאבק על אופיו של המשטר הקולוניאלי הציוני. קודם להקמתה של מדינת ישראל למדו מוסדות ציוניים את השפה הערבית וייצרו ידע עליה; אולם לאחר קום המדינה החלו מוסדותיה גם לייצר "ערבית" אשר תתאים ליחסי הכוח בינה ובין אזרחיה הפלסטינים. "ערבית" זו נהפכה לזירה אשר מתבצעים בה תהליכים מכוננים של יחסי השליט והנשלט באמצעות הקריאה והכתיבה בשפה הערבית הספרותית. התקה זו של יחסים קולוניאליים אל גוף השפה הערבית ותוצריה לא הייתה פעולה חד־פעמית, אלא מבנה ייחודי אשר שימש הן את השולט הציוני והן את הנשלט הפלסטיני. ספר זה מנסה לאתר את רגעי הכינון של המבנה הזה, את אופי עבודתו ואת השינויים שעבר מאז 1948 ועד ימינו.
מכון ון ליר בירושליםהקיבוץ המאוחד
מאת: מנאר חסן
תיאור: הכותרת סמויות מן העין מהדהדת את הערים הדמיוניות, הנושאות שמות של נשים, שתיאר מרקו פולו באוזני השליט המונגולי קובלאי חאן בספרו של איטאלו קאלווינו. "הערים שלך", השיב השליט בחוסר אמון מופגן, "אינן קיימות, אולי אף לא היו בנמצא מעולם. ודאי כי שוב לא תהיינה קיימות לעולם". הספר סמויות מן העין: נשים והערים הפלסטיניות מציג נשים אמתיות בערים הפלסטיניות שהיו ואינן עוד. אין זה החיבור הראשון שנכתב על החברה הפלסטינית בתקופה שלפני החורבן; ואולם עד כה תפקידה של העיר כמחוללת חיים ציוויליזציוניים לא הודגש דיו, בין השאר משום שבעת חורבנה של החברה הפלסטינית אבד גם התיעוד ההיסטורי שלה. למונח "סמויות" נועד בספר תפקיד כפול: מצד אחד לייצג את הערים הפלסטיניות שנחרבו ב-1948, ומצד שני לשחזר את החיים העירוניים של רבבות הנשים שחיו בהן. בהיעדר ארכיונים מסודרים לדלות מהם את המידע הנחוץ מבקשת המחברת לשחזר את ההיסטוריה החברתית של הנשים בעיר באמצעות מיצגים, ציורים, אפיזודות כתובות ומדוברות, קטעי עיתונות, ביוגרפיות וראיונות עם מי שחיו בערים הפלסטיניות – חיפא, יאפא, רמלה ואחרות – לפני 1948 . היא משרטטת את קווי המתאר של מרחבים ציבוריים, תנועות פוליטיות, אגודות חברתיות ופמיניסטיות, עיתונים, מועדונים ודפוסי פנאי של נשים. אין מדובר בשחזור כרונולוגי ואף לא בשחזור שלם, אלא בליקוט פרגמנטרי מתוך עקבות שהניחה אחריה העיר הנשכחת. ספר זה הוא תוספת מחקרית רבת ערך לנושא שהוזנח עד כה ותרומה תרבותית לחברה שקורותיה נשתכחו מלב.
מכון ון ליר בירושליםהקיבוץ המאוחד
מאת: מאיר חטינה, מוחמד אל־עטאונה
תיאור: האסלאם בישראל זוכה בדיון הציבורי והמחקרי להתייחסות מכלילה. מבט מעמיק מלמד כי מדובר בקהילה מוסלמית גדולה המאורגנת באמצעות גופים דתיים, אזרחיים ופוליטיים, דוגמת התנועה האסלאמית, בתי הדין השרעיים, אחוות צופיות, אגודות שיעיות ועמותות של בדואים, נשים, צעירים ואנשי חינוך. יחד הם יוצרים פסיפס מרתק של מנהיגות רבת־פנים המנתבת את דרכה בין מסורת לבין מודרנה מערבית ובתוך כך מייצרת שיח אסלאמי רב־קולי. הספר מוסלמים במדינת היהודים מציע תובנות חדשות בסוגיות ליבה הנוגעות למעמדו של הציבור המוסלמי בישראל, ומציג את האתגרים ואת הדילמות הניצבים בפניו. המאמרים שבספר עוסקים בכמה שאלות מפתח, ובהן: האם קיים מודל מקומי של אסלאם בעל מאפיינים ייחודיים? האם אפשר לזהות בו יסודות של מחשבה דתית מקורית? מה בין מציאות חייה של הקהילה המוסלמית בישראל לבין מציאות חייהן של קהילות מוסלמיות באירופה? הדיון בשאלות אלו ואחרות משלים חסר מחקרי ושופך אור על ההתמודדות של המוסלמים בישראל עם החיים בחברת רוב יהודית ובצל הסכסוך הישראלי־פלסטיני.
הקיבוץ המאוחד
מאת: עזיז חידר
תיאור: הספר היבטים פוליטיים בחייהם של הערבים אזרחי ישראל בעריכת עזיז חידר עוסק בהתפתחות החשיבה והפעולה הפוליטית בקרב הערבים אזרחי ישראל מקום המדינה ועד ימינו, נושא שלא זכה עד כה לתשומת לב מספקת במחקר. לאורך השנים פיתחו הערבים בישראל מאפיינים חברתיים ופוליטיים ייחודיים. ייחודיות זו התעצבה לאחר מלחמת 1967 והלכה והתחדדה עם הזמן, והיא כרוכה בהבנה שהפתרון הלאומי של הבעיה הפלסטינית אינו כולל את הערבים אזרחי ישראל. הספר מתחקה על הזרמים הפוליטיים העיקריים בחברה הערבית בישראל ועל התנודות שחלו במערך הכוחות שלהם — בעקבות שינויים שהתרחשו בחברה זו וביחסיה עם המדינה, התפתחויות במהלך הסכסוך הישראלי־פלסטיני, ותמורות בתנועה הלאומית הפלסטינית ובמצב הפוליטי בעולם הערבי. בעשורים האחרונים ניכרות העמקה של התודעה הלאומית בקרב הפלסטינים אזרחי ישראל — המושתתת על השייכות הפלסטינית, על רעיון הילידּות ועל התרבות והדת האסלאמית — לצד נטייה גוברת והולכת לאזרחות פרגמטית. הדעה הרווחת היא שסוגיית יהדותה של המדינה היא מהות הסכסוך ושורש הוויכוח בין האזרחים הפלסטינים ובין הרוב היהודי בישראל. מאמרי הספר, מרביתם פרי עטם של חוקרים ערבים אזרחי ישראל, בוחנים את הנושא משלל נקודות מבט — מפלגתית־פוליטית, חברתית, לאומית, דמוגרפית, אזרחית ודתית. בין השאר הם מתארים את השינויים שחלו בדפוסי ההשתתפות הפוליטית של הערבים בישראל לאורך השנים ואת התפתחות ארגוני החברה האזרחית בקרבם, ומתחקים על תנועות פוליטיות שהיו ציון דרך בהתפתחות החשיבה הפוליטית שלהם. הספר מיטיב להציג את המתח בין שאיפת הערבים אזרחי ישראל להשתתפות אזרחית מלאה, ובין רצונם לשמור על ייחודם החברתי־לאומי, המחייב נקיטת מדיניות של הבדל.
מכון ון ליר בירושליםהקיבוץ המאוחד
מאת: חנה ספרן, תלמה בר-דין
תיאור: הספר מספר על ההיסטוריה ועל הפעילות הפמיניסטית שנעשתה בשלושים השנים האחרונות באשה לאשה והוא בעצמו מעשה פמיניסטי. תהליך הכתיבה שלו כרוך בעבודה וחשיבה משותפת החלטות משותפות ושיתוף של כמה שיותר נשים שקולותיהן רבים ומגוונים. כתיבה פמיניסטית מייחסת חשיבות לא רק לתוצר אלא גם לתהליך. קהילת אשה אשה היא קהילה מתווכחת, מדברת, יוצרת מפגינה וממציאה רעיונות, אבל היא איננה קהילה העוסקת בכתיבה אלא בעשייה. המעבר לכתיבה התרחש באשה לאשה רק בעשור האחרון והיה קשור בדרך כלל לפרויקטים השונים. ביומיום הארגון עסוק בעזרה לנשים ובשינוי חברתי. האתגר של סיפור ההיסטוריה של הפעילות הפמיניסטית הביא את החברות לכלל כתיבה. התהליך תבע מאיתנו להתחבר למקומות האישיים והפוליטיים, ולדעת לחבר במידה נכונה בין האני והאנחנו. יש דרכים רבות לכתיבה משותפת ולעבודת צוות. עבודת צוות התרחשה בספר באופן מגוון. יש פרקים שנכתבו על ידי מספר כותבות, יש כאלו שכותבת אחת ראיינה או שילבה נשים אחרות. הייתה גם התכנסות מיוחדת לכבוד הספר שבה התקיים דיון על מדיניות הרבעים והדברים נרשמו ונכתבו. היו נשים שרואיינו באופן מיוחד לספר והיו כאלו שהיה צריך להפציר בהן לכתוב. מאחורי הספר עומדות נשים רבות והקהילה של אשה לאשה כולה. הספר "אשה לאשה פמיניסטית: שלושים שנות פעילות" הוא ספר על ארגון ועל קהילה. הוא ספר עלינו, הכותבות, ועל פמיניסטיות כמונו ואחרות. הספר הוא הזדמנות ללמוד כיצד אפשר לנהל מאבקים למען חברה צודקת ומיטיבה. מה שעשינו ואיך שעשינו יכולים לשמש דוגמה ודרך לאלו שיש להם/ן רצון ותקוה לשנות את החברה וליצור עולם שוויוני ומכבד.
מאת: רונית לוין-שנור
תיאור: אחד האתגרים הגדולים שהכנסת ה־ 19 נקראת להתמודד עמם הוא ההכרעה בעתידה של הצעת החוק הממשלתית להסדרת התיישבות בדואים בנגב. ההצעה מבקשת לכונן פתרון כולל לסכסוך הקרקעות בין המדינה למיעוט הבדואי, ובפרט בעניין עשרות כפרים שטרם הוכרו שחיים בהם כ־ 90,000 תושבים. ההצעה מחייבת את הבדואים שתביעתם טרם התבררה לבחור, בתוך פרק זמן קצר, בין קבלת תמורה בכסף ובקרקע לבין מיצוי טענותיהם בבית המשפט. היא גם מזכה כל בדואי בנגב שאין לו מגרש מגורים במגרש כזה, בתמורה לפינוי קרקע. בתום תקופת ההסדרה תוסמך המדינה לבצע הליכי פינוי מקוצרים ולרשום את שאר המקרקעין על שמה. מחקר זה מציע ניתוח מקיף של הצעת החוק ובוחן אם ההסדרים המשפטיים המורכבים הכלולים בה מאזנים באופן ראוי וחוקתי בין שלטון החוק לכבוד האדם ובין השאיפה לפיתוח הנגב לכלל תושביו לחובה לנהוג בשוויון וללא אפליה.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: שי קציר, לטם פרי-חזן
תיאור: מחקר זה בוחן לראשונה את רפורמת החינוך הממלכתי־חרדי שיצאה לדרך בשנת 2013 . הצלחתה מבוססת על כך שבתי ספר חרדיים ישתכנעו להצטרף לחינוך הציבורי במסגרת של זרם חינוך ממלכתי־חרדי. המחקר בודק את התנאים להיווצרות מפגש הרצונות בין בתי ספר חרדיים לבנים לבין משרד החינוך, שבעקבותיו התקבלה ההחלטה של בתי הספר להצטרף לחינוך הממלכתי־חרדי. קולות המפקחים, המנהלים והמורים החרדים מציגים נרטיב של חרדיות שכמעט נעדר מכלי התקשורת ומהשיח הציבורי. מן הראיונות והמסמכים עולות מסקנות מרתקות על האפשרויות לקידום רפורמות בחינוך החרדי. עולה, למשל, כי קבוצות הולכות ומתרחבות בציבור החרדי מוכנות לוותר על חלקים באוטונומיה החינוכית שלהן כדי לזכות בחינוך ציבורי. עוד עולה כי אחד החסמים ליישום הרפורמה הוא חוסר שיתוף פעולה מצד רשויות מקומיות מסוימות המסרבות לתקצב בתי ספר ממלכתיים־חרדיים כפי שהן מתקצבות בתי ספר ממלכתיים אחרים. מסקנות המחקר אף מערערות על התפיסה הרווחת שיש לקדם את מדיניות החינוך בחברה החרדית "בשקט" כדי להימנע מהתנגדויות. דווקא השמירה מצד המדינה על שתיקה היא שמותירה ברחוב החרדי את הקולות החד־צדדיים של העיתונות והעסקנות החרדית.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: תמר גוז'נסקי
תיאור: המאבקים החברתיים שפרצו ביוזמת מזרחים ואלה שהתאפיינו בשיעור גבוה של מזרחים תופסים מקום חשוב בתולדות המאבקים העממיים בארץ. ספר זה עוסק בפרק בהיסטוריה החברתית שטרם נחקר לעומק: מערכות של מזרחים בהן השתלבה המפלגה הקומוניסטית הישראלית. פרקי הספר מראים כיצד פעילים מטפחים במאבקים עממיים קונקרטיים אחדות מעמדית של כלל המנוצלים, המדוכאים והמודרים, ללא הבדל מוצא, ובו בזמן מתגייסים ומגייסים למאבקים נבדלים וייחודיים של קבוצות שונות הסובלות מאפליה. מורשת זו שומטת את הקרקע מתחת לטיעוני הזרמים המכונים פוסט־קולוניאליים ופוסט־מודרניים, אשר מקדמים "שיח זהויות" והפרדה על פי זהות לאומית, עדתית, מגדרית וכו'. ספר זה מציג לראשונה מפרספקטיבה רחבה את המערכה העממית של תושבי המעברות בשנות החמישים, בהנהגת קומוניסטים שעלו מעיראק, ואת העימותים עם הממסד המדכא של מפא"י ועם מפלגת חרות; את המערכה הציבורית שניהלו תושבי שכונות העוני בתל־אביב־יפו בשנות השישים בתביעה "דירה תמורת דירה"; את החיבור בין הפנתרים השחורים ומאבקיהם ובין מק"י, ואת השתלבות הפנתרים בחזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון (חד"ש), שנוסדה בשנת 1977. בספר זה ממשיכה המחברת את הדיון במציאות החברתית והפוליטית בפלשתינה ובישראל שניהלה בספריה הקודמים: "בין נישול לניצול: שכירים ערבים – מצבם ומאבקיהם" (פרדס, 2014); "לחם עבודה: מעמד הפועלים הישראלי – מבט עכשווי והיסטורי" (פרדס, 2013); "קום התנערה! אליהו גוז'נסקי – כתביו ועליו" (פרדס, 2009 ,עורכת); "בעד הנגד!" (2009 , עורכת, עם אנגליקה טים); "התפתחות הקפיטליזם בפלשתינה" (1986); "עצמאות כלכלית כיצד?" (1969).
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: נאוה וסרמן
תיאור: בשנת תש"ח, מיד לאחר קום המדינה, עלה על כס האדמו"ר של חסידות גור ר' ישראל אלתר. בכוח אישיותו הכריזמטית הצליח ר' ישראל להחיות מחדש את חצר החסידות, שהושמדה ברובה בפולין והוסיפה להידלדל לאחר השואה בשל הסחף אל מחוץ לגבולות העולם הדתי. הוא גיבש אותה לקבוצה חברתית גדולה, חזקה ודומיננטית בחברה הכלל-חרדית ועיצב אותה כ'חברת קדוּשה', המתרחקת מכל מה שעלול לעורר את היצר המיני, הרבה מעבר למה שההלכה מחייבת.

חסידות גור, החסידות הגדולה בישראל כיום, מונה עשרות אלפים, אך רק מעטים מכירים את אורח חייהם ואת תפיסת עולמם. זהו ספר מסע אל תוככי חסידות ייחודית זו והתחקות אחר אתוס הקדוּשה – הפרישות המינית - המארגן את חיי חסידיה במרחב הציבורי ובמרחב הפרטי, מעצב את דרכי החינוך המיני שניתן בה, את תהליך בחירת בן או בת הזוג, את ההדרכה לקראת חיי הנישואין, את יום הכלולות עצמו ואת יחסי האישות של חסידיה. למונחים כמו אהבה, יצר וחיי אישות ניתנת בחסידות גור משמעות שונה עד מאוד מזו הרווחת בעולם המערבי המודרני. ספר זה הוא פריו של מחקר חלוצי המתאר בפירוט, לראשונה, את תהליך הקמתה של משפחה בחברה החרדית ופורשֹ לפני קוראיו תמונה רחבה של אורח חיים בחצר חסידית בישראל שאינה חולקת עם 'חברת הלומדים' החרדית אורחות חיים וסדרי עדיפות זהים. 'מימי לא קריתי לאשתי אשתי ולשורי שורי, אלא לאשתי ביתי ולשורי שָֹדִי' נכתב במסכת שבת (דף קיח עמ' ב). בריאיון שערכה נאוה וסרמן הסבירה לה לאה (שם בדוי): 'קריאה בשם יוצרת קרבה. את יכולה לבדוק את זה על עצמך. כשאת קוראת למישהי "לאה בואי", ולא "תלמידתי בואי", את כבר מרגישה יותר קרבה. יש אצלנו כל מיני סייגים כדי לא להגיע למצב של קרבה מדי גבוהה. זה מובא כבר במקורות שהיה תנא שקרא לאשתו – ביתו'. מכאן נגזרה כותרתו של הספר: מימי לא קראתי לאשתי.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: תמה חלפין
תיאור: הלינה המשותפת הייתה נדבך מרכזי בשיטת החינוך הקיבוצית. אף שחלפה מן העולם, היא עודנה קיימת בשיח הציבורי בישראל, בתקשורת, בסרטים, בספרים ובמחקרים, וכמובן בזיכרונותיהם של בוגריה. בספר היה רע לתפארת תמה חלפין בוחנת את המאבק שניטש על דמותה ומשרטטת את הדימויים הסותרים של הלינה המשותפת: מתיאורה כטוב בעולמות, דרך אלו הרואים בה ניסוי או מעבדה, עד טענות על הפקרה, על הזנחה ואף על התעללות בילדים. חלפין אינה שואלת כיצד ראוי לגדל ילדים או אם הלינה המשותפת הועילה או הזיקה למי שהתחנכו בה אלא עוסקת באופן ששאלות אלה חוזרות ונשאלות. היא מנתחת בסכין מנתחים אנתרופולוגי את עיצוב זיכרון הלינה המשותפת כדימוי ציבורי וכזיכרון פרטי, ובוחנת כיצד אימוצם של מונחים פסיכולוגיים כמו 'טראומה' ו'הדחקה' מעצבים הן את הנרטיב האישי והן את הזהות הקולקטיבית של 'קרבנות הלינה המשותפת'.  מ'מלחמות הזיכרון' הניטשות על דמותה של הלינה המשותפת מהדהד גם היחס לקיבוץ בחברה הישראלית; יחס זה נע בין התרפקות נוסטלגית לביקורת נוקבת, בין שברו של חלום לשמחה לאיד. היחס אל הלינה המשותפת משקף אפוא תהליכים מרכזיים בחברה הישראלית בימינו – ירידת קרנו של האתוס הקולקטיבי-סוציאליסטי, מצד אחד, עלייתו של אתוס אינדיבידואלי נאו-ליברלי, מצד אחר, והשפעתם הכוללת של האתוסים הללו על עיצוב זיכרון וזהות. היה רע לתפארת הוא אפוא ספר על הלינה המשותפת ובה בעת זהו ספר על השיח הפסיכולוגי ועל מקומו בתרבות העכשווית.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: מיכאל פייגה
תיאור: על דעת המקום: מחוזות זיכרון ישראליים הוא עדות להיקף מחקריו של הסוציולוג מיכאל פייגה במרחב ובזמן, ולעומק ניתוחיו. מחקריו, הנפרשים על פני המפה - או המפות - של מדינת ישראל, בוחנים יריעה רחבת אופקים של זהות הישראלים: את אופני הזיכרון המשתנים - האנדרטה, ההנצחה, הריטואל, הטקס והעלייה לרגל – שבאמצעותם הם זוכרים ומנציחים את עצמם; את תפיסות הזמן הארוך של גוש אמונים והזמן הקצר של שלום עכשיו; את תפיסת המרחב הגדול של המתנחלים והמרחב הקטן של החילונים; את המיתוסים המכוננים את חייהם ואת מותם של הישראלים ואת גלגולי הדיאלקטיקה של ישראל הממשית והמדומיינת. כל אלה הוארו אצלו באלומות קטנות שהצטרפו למגדלור גדול. כסוציולוג של החברה הישראלית, עמד פייגה על משמעותם התרבותית של מרחבים חילוניים כמו דיזינגוף סנטר, מיני-ישראל ומגדלי עזריאלי, אתרי אסונות וקברי מנהיגים. הוא בחן את משמעותו של הזמן ההיסטורי 'הגדול' והזמן של יום קטנות, את דרכי הזיכרון וההנצחה של אישים רמי מעלה, טייסים וסטודנטים, מתנחלת ומפגין שלום. הוא חקר קהילות שנוצרו סביב חוויה פוליטית וניתח את תהליכי ההפרטה של החברה הישראלית, את הגלובליזציה כאן ומעבר לים ואת הטראומות והצלקות שנצרבו בחברה הישראלית החל במלחמת יום כיפור, דרך פינוי חבל ימית ועד לרצח רבין. פייגה ליווה בדרכו המחקרית האמפטית והביקורתית תחנות רבות בדרכה המיוסרת של ישראל. הוא היה סוציולוג בין היסטוריונים והיסטוריון בין סוציולוגים. את עיצבונותיה של החברה הישראלית הוא תיעד והנציח את הזוכרים ואת מעשה הזיכרון, את התרבות הפוליטית הרדיקלית הבאה לידי ביטוי במעשה החברתי, ואת מרכיביה של המיתולוגיה הישראלית. ב-8 ביוני 2016 נרצח מיכאל פייגה בפיגוע ירי במתחם שרונה בתל אביב.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: עופר שיף
תיאור: כיצד מתייחסת החברה בישראל, בעבר ובימינו, לקיומם של חיים יהודיים מחוצה לה? האם השקפת העולם השוללת את הגולה קנתה לה אחיזה בתרבות ובהלך הרוח הישראליים, והיא שורש החשדנות והשנאה לזרים ו'לאחרים'? ואולי גלות ובית לאומי אינם בהכרח הפכים, והתפיסה המכשירה ריבוי קולות וזהויות אפשרית בחברה הישראלית? רבים מהמאמרים באסופה שלפניכם מאתרים מגמות ומרחבים חברתיים ותרבותיים בישראל המתאפיינים בזהויות ממוקפות, אך אין זה ברור אם למקפים הקטנים הללו הכוח לערער הגדרות מושרשות של זהות וריבונות ואם בכוחם להעמיד במבחן תפיסות עולם מרכזיות בחברה בישראל. יש הרואים במגמות השינוי הללו איום וסכנה לחברה היהודית הישראלית, ויש הרואים בהם תשתית לדיאלוג פנימי ולצמיחה. כך או כך, הדיון במשמעותם נמצא במוקד גלויות ישראליות: מולדות וגלות בשיח הישראלי. תפיסת הגבולות החברתיים בישראל; מיהם 'אנחנו' ומי אלה ה'הם'; מה משמעותה של ריבונות יהודית; אילו תמורות התחוללו ביחסי ישראל עם יהדות התפוצה; כיצד מתייחסות מדינת ישראל לקבוצות שחיות בה ואינן רוצות להיות ישראליות. על כל אלה ועוד כתבו בספר שלפניכם אבנר בן-עמוס, עידו בסוק, אלון גן, חיים גנז, אליעזר דון יחיא, חנן חבר, מיכל חכם, נסים ליאון, דליה מנור, משה צוקרמן, עמיחי רדזינר, יגאל שוורץ, בתיה שמעוני, יהודה שנהב, שלי שנהב-קלר מתוך נקודות מבט ותחומי דעת שונים: ספרותיים, אמנותיים, הגותיים והיסטוריים.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: שרינה חן
תיאור: בתי המקדש היו מוקד חברתי ומרכז פולחן של העם היהודי במשך כאלף שנה. לאחר חורבנם היו למושא תפילות, ברכות וטקסים, מחוז געגועים וחזון שאין להשיגו בזמן הנראה לעין. חזון זה לבש ופשט צורות רבות ומגוונות, עבר עידונים ותמורות שהותירו את מעשה הגשמתו בידי שמיים – עד לימינו אלה. בדורנו קמו קבוצות המבקשות לקומם את החזון ולממשו הלכה למעשה בבניין טיט ולבנים ובהקרבת זבחים. בעבר נתפסו הקבוצות הללו קיצוניות ואפילו קיקיוניות, אולם במרוצת שנות האלפיים השתנה יחסה של החברה הישראלית אליהן, והן מבטאות היום הלוך רוח מרכזי בציבור האמוני. מהן הסיבות לשינוי זה? התבוננות בדפוסי הארגון והפעולה של קבוצות 'שוחרי המקדש' מלמדת כיצד הצליחו לשנות את ההתייחסות לנושאים שנחשבו טאבו הן בשל נפיצותם הפוליטית והן משום שעוררו פולמוסים הלכתיים ארוכי שנים. פעילותם של 'שוחרי המקדש' הטמיעה דפוסי תרבות ומחשבה חדשים בחלקים נרחבים מן הציבור האמוני ודחקה למרכז השיח הציבורי את גאולת הר הבית.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: אסתי רידר־אינדורסקי
תיאור: הספר "ושאינן נראות" עוסק ברגע הולדתו של הפמיניזם החרדי. הוא מסקר את התהוותו, מלווה את תהליך צמיחתו חובק את צעדיו ההססניים הראשוניים וממשיג אותו לראשונה תיאורטית באמצעות מקרה הבוחן של קמפיין "לא נבחרות לא בוחרות" ותנועת "נבחרות" שנבעה ממנו. דרך המפגש עם נשים אלה, שהן מיעוט כפול – נשים חרדיות אקטיביסטיות, ופעילות למען אג'נדה פוליטית – מציע הספר הזדמנות לבחינה חדשה של המונח "פמיניזם חרדי". "ושאינן נראות" הוא ספר פוליטי. הוא עומד על יחסי הכוח, משרטט את תוצריו, מבקש לקדם שינוי, מדבר בשפה של צדק ושוויון זכויות. זהו ספר עם מטרה: השמעת קול. הקול של הכותבת – קולה של אישה חרדית הפוסעת את צעדיה הראשונים בעולם הפמיניזם, וקולן של נשים חרדיות באמצעותן היא ממשיגה את המונח "פמיניזם חרדי".
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: גלעד מלאך, לי כהנר, מאיה חושן
תיאור: החברה החרדית היא חברה מגוונת, מורכבת ודינמית, יחידה ומיוחדת ברבדים מסוימים ודומה לכלל החברה ברבדים אחרים. מהם פניה היום, אילו מגמות מסתמנות בה מאז תחילת שנות האלפיים, במה מתבטאים מאפייניה הייחודים לעומת כלל החברה, ובמה היא דומה לה? החברה החרדית בישראל גדֵלה בשנים האחרונות בקצב מהיר ועוברת שינויים מואצים, תולדה של השתלבותה הבלתי נמנעת בחברה הכללית. מעצבי מדיניות וחוקרים, ארגוני המגזר השלישי, אנשי תקשורת והציבור הרחב – כולם סקרנים ורוצים לדעת עוד על התהליכים הללו, אך כדי להשלים לעצמם את התמונה חסרים להם נתונים ומידע שיטתי מהימן ועקבי. שנתון החברה החרדית בישראל 2017 מכנס בפעם השנייה במקום אחד את רוב המידע הכמותי הקיים היום על החברה החרדית הישראלית ומסרטט תמונה שלמה ומעודכנת שלה על בסיס מידע סטטיסטי וניתוח נתונים בתחומים רבים וחשובים – דמוגרפיה, חינוך, רווחה ורמת חיים, תעסוקה, דפוסי הצבעה בבחירות לכנסת ואורחות חיים.
מכון ירושלים למחקרי מדיניותהמכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: עמיה ליבליך
תיאור: מאיר (37), מסעדן: "[...] אם פעם דיברנו על עניים שהיו ברחובות ולא היה להם מה לאכול, היום מדברים על עניים שיש להם בתים, ומקרר ומכונת כביסה, אבל הכול הולך להתפרק בגלל החברה והתנאים שאנחנו חיים בהם. על פניו יכול להיראות שאנשים שמחזיקים בית, ויש להם ציוד בסיסי, הם מבוססים, אבל בפועל הם עניים". בראשית שנות האלפיים חלחלה לתודעה הישראלית תופעת העוני החדש: תחושת עוני של נשים וגברים נורמטיביים, בעלי השכלה ומקצוע, ותיקים בארץ, המתקשים להתמודד עם דרישות הקיום. היו מהם שהפגינו בשדרות ערינו בקיץ 2011, ואחרים שהתביישו להכריז בפרהסיה על צורכיהם. יש מהם שאף דנים באפשרות לעזוב את הארץ מסיבות אלה. עניים אלה הם אנחנו, ובעיקר הצעירים החיים בארץ הזאת, מאותגרים כלכלית, רוצים לחיות, לא רק לשרוד. במשך שנה ראיינה המחברת אנשים ונשים במגוון גילים שנענו לקריאתה האינטרנטית, הגדירו עצמם עניים חדשים ובאו לספר את סיפורם – כיצד הגיעו למצב הנוכחי, ובמה הם תולים את עוניָם. מתוך כך ברור מהו עוני בעיניהם: חישובים אם כדאי לקנות מילקי במרכול; אם להזמין חבר לארוחת ערב; אם אפשר לקנות כרטיסייה חודשית לאוטובוס. יש הקושרים את מצבם בכישלון מערכתי ואחרים מאשימים את עצמם. בסיפורי החיים מתגלה הדמיון ביניהם וגם כיצד כל אחד הוא ייחודי ואחר.
הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפהפרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: עידן ירון
תיאור: בספר זה מוצג לראשונה ומנותח לפרטיו 'מעשה שקולניק': אירוע רציחתו של מחבל פלסטיני כפות על ידי מתנחל יהודי במרס 1993. הרקע למעשה 'בימים ההם', ומשמעותו 'בזמן הזה', נידונים כאן לראשונה מתוך מכלול המסמכים המשפטיים והאחרים, הפרסומים בעיתוני התקופה, ובראש ובראשונה מתוך החשיפה המלאה והבלעדית של יורם שקולניק עצמו את מניעי המעשה, טיבו, משמעותו והשלכותיו: זה הגיוני. זה מסתדר בראש. זה מתאים לשכל הישר. הציבור מבין את זה, בעיקר הציבור הדתי לאומי, אף שאינו בנוי למעשים גרנדיוזיים כאלה. אנשים שפוגשים אותי ברחוב ניגשים ואומרים 'כל הכבוד!' [...]. גם אם החוק והמשפט אינם מכירים במעשה, קיבלתי את ההשראה לעשותו מהתורה: מוסרית, היה צריך להרוג; זהו מעשה בעל ערך! ביצעתי את המעשה 'לשם שמיים', ולא מתוך מניע אישי כלשהו [...]. המתנחלים הם שק האגרוף של המדינה — של השלטון, של התקשורת ושל מערכת המשפט [...]. זה הסיפור האמתי; זו האמת שלי. "ספר זה מהווה מסמך סוציולוגי־פסיכולוגי, וככל הנראה גם משפטי, מעמיק ומרתק [...]. נראה שתפקידו של הכותב אינו בהכרח הרואי, ולא תמיד מעורר סימפתיה כלפיו מצד מושא כתיבתו. עם זאת, הוא מאפשר לקורא לראות את החלקים השונים של התצרף וליצור מהם תמונה שלמה ומורכבת [...] ובו בזמן להיצמד לגישה נטולת שיפוט שאינה מפֵרה את היושרה האישית והמקצועית." (פרופ' אוֹריה תשבי, המחלקה לפסיכולוגיה, האוניברסיטה העברית בירושלים)
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: סמי סמוחה
תיאור: רבים מאמינים שבישראל היהודים נסחפים לימין ולדת, המדינה תקועה יותר ויותר בשליחותה היהודית־ציונית ובכיבוש, והאזרחים הערבים־פלסטינים עוברים בהדרגה פלסטיניזציה ואסלאמיזציה. התוצאה היא תהליך ארוך טווח של ניכור הדדי והקצנה של כל הצדדים. סקרים שנתיים של עמדות של ערבים ויהודים אלה כלפי אלה וכלפי המדינה עשויים לשפוך אור על התוקף של גישת הרדיקליזציה הזו. זה מה שמדד יחסי ערבים־יהודים בישראל שם לו למטרה להשיג מאז השקתו ב־2003. הוא מבוסס על סקרים ארציים מייצגים ונותן תמונה מגוונת, מפורטת ומורכבת של עמדות היהודים והערבים. המדד הוא יחיד במינו בגין התבססותו על סקרי דעת קהל שנערכים מדי שנה וממוקדים באופן בלעדי בשתי האוכלוסיות השסועות לעומק אלו. כמה מהשאלות המוצגות לערבים בסקר: האם אתה רוצה שילדיך ילמדו בבתי־ספר יהודיים? האם יש לישראל זכות קיום? האם אתה משלים עם ישראל היום כמדינה בעלת רוב יהודי? האם אתה חושש מפני גירוש המוני (טרנספר) של חלק מהאזרחים הערבים? באיזו מידה זהותך היא ישראלית או פלסטינית? באיזו מידה יש לך אמון במנהיגים הערבים בישראל? אלו צעדים צריכים הערבים בישראל לנקוט כדי שהמדינה והיהודים יתייחסו אליהם בשוויון, בכבוד ובאמון? והנה כמה מהשאלות שהיהודים נשאלים: האם אתה מוכן שילדים ערבים ישראלים ילמדו בבתי־הספר של ילדיך? האם אתה מוכן שהממונה עליך בעבודה יהיה ערבי? האם אפשר לתת אמון ברוב האזרחים הערבים? האם האזרחים הערבים מסכנים את המדינה בגלל שהם עלולים לפתוח במרד עממי? האם יש לערבים זכות לחיות בישראל כמיעוט בעל זכויות אזרח מלאות? אלו צעדים צריכים היהודים לנקוט כדי שהאזרחים הערבים ירגישו שישראל היא מדינתם והם אזרחים בעלי זכויות שוות בה? פרסום זה בעברית מדווח על הממצאים לגבי 16 סוגיות מפתח בסקרי מדד 2015 ומציג השוואה שיטתית עם סקרים מאז 2003 ובמידה מסוימת גם עם סקרים קודמים.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: שרגא פישרמן
תיאור: איננו בוחרים את הורינו, לרוב איננו בוחרים את ילדינו והבחירה המשמעותית ביותר בחיינו היא הבחירה בבן/בת זוג. לבחירה זו השלכות רבות על חיינו ועל תחושות הרווחה שלנו. כיצד בוחרים ילדינו-חניכנו בבן/בת זוג; האם וכיצד מחנכים אותם לכך; מה דעתם על תהליך הבחירה; מה השלבים שהם עוברים בתהליך הבחירה; האם ניתן להקל עליהם בתהליך והאם ניתן לדלג על אי אלו שגיאות?
ספר זה מנסה להתחקות אחר תהליכי ההיכרות, החיזור וקבלת ההחלטה להינשא בקרב בוגרים צעירים דתיים. הספר הוא תוצאה של מחקרים שהתמקדו בחברה הדתית-לאומית ונמשכו כתריסר שנים.
ארבעה עשר הפרקים הם מסע המתחיל בחינוך הנפרד, חינוך לצניעות, תדמית שני המגדרים, הבדלי מגדר המשפיעים על האינטימיות, הכנה לדיוט, מה חשוב יותר היופי או האופי, הדייטים, שמירת הנגיעה, ההתלבטות, האירוסין והתקופה שבין האירוסין לחתונה. פרק הסיכום מנסה להעלות מספר תובנות העולות מן הספר, לצד שאלות שנותרות פתוחות. הספר מבוסס על ראיונות עומק, קבוצות מיקוד, נרטיבים, שאלונים שהועברו למאות בוגרים צעירים ומידע שנלקח מאתרים באינטרנט. מבחינות רבות, ספר זה המתמקד בחברה הדתית-לאומית-תורנית, הוא ספר המשך לשניים מהספרים הקודמים שהתמקדו בדתל"שים.
הספר מזמין את הקוראים למסע הנוגע בנקודות הרגישות ביותר שבחיינו. הספר מיועד למחנכים, ליועצים חינוכיים, למטפלים, להורים, למדריכים בתנועות הנוער, לחוקרים ולבוגרים הצעירים.
שאנן : המכללה האקדמית הדתית לחינוך - הוצאה לאור
מאת: תמר הרמן, חנן כהן, פאדי עומר, אלה הלר, ציפי לזר-שואף
תיאור: שותפות בעירבון מוגבל הוא מחקר תקופתי הבוחן את מערכת היחסים של היהודים והערבים בישראל. השנה בחרנו להתייחס למערכת יחסים זו בשלוש רמות – רמת המדינה, רמת החברה והרמה הבין-אישית – וכללנו שאלות על הזהות הלאומית האישית, תפיסת הבעלות על הארץ, הוגנוּת המדינה כלפי קבוצת המיעוט הילידי הערבי, הנכונות לחלוקת משאבים ולשותפות בתהליכי קבלת החלטות, סטראוטיפים הדדיים, ועוד.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: חנן כהן, אלה הלר, ציפי לזר-שואף, פאדי עומר
תיאור: מדד הדמוקרטיה הישראלית מתקיים במסגרת מרכז גוטמן לחקר דעת קהל ומדיניות ומציע הערכה שנתית של איכות הדמוקרטיה הישראלית. לצורך זה נערך מדי שנה בשנה, חמש עשרה שנים ברציפות, סקר רחב במדגם מייצג של האוכלוסייה הישראלית. מטרתו של הסקר לעמוד על המגמות בחברה הישראלית בשאלות כבדות משקל הקשורות להגשמת הערכים והיעדים הדמוקרטיים ולתפקוד של מערכות השלטון וממלאי התפקידים הנבחרים. ניתוח התוצאות מבקש לתרום לדיון הציבורי על מצב הדמוקרטיה בישראל וליצור מאגר מידע רחב שיעמיק את הדיון בנושא.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: תהילה קלעג'י, ארנה בראון-לבינסון
תיאור: האם בישראל של היום צומח מודל חדש של חרדים אקדמאים עובדים — נשים וגברים — המאמצים אסטרטגיות של השתלבות אך מפעילים בד בבד פרקטיקות של התבדלות בדרגות שונות? התהליך הדיאלקטי של יציאת חרדים מגבולות ה”מובלעת” וכניסתם לעולם התעסוקה “בחוץ” מלוּוה בהתמודדויות מעשיות ורגשיות לא פשוטות. במחקר רחב וייחודי נבחן המפגש המרתק של חרדים אקדמאים עם המרחב התעסוקתי הישראלי בקרב מדגם של 745 מרואיינים וארבע קבוצות מיקוד לנשים ולגברים. הדיון חושף את החסמים, את האתגרים ואת דרכי ההתמודדות בתמרוּן הבלתי נמנע שבין קהילה, משפחה ומרחב תעסוקה.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: ניר חסון
תיאור: קיץ 2014 היה סוער. בחודש יוני נחטפו ונרצחו הנערים נפתלי פרנקל, אייל יפרח וגיל-עד שער. שבועות ספורים לאחר מכן נרצח בידי יהודים מוחמד אבו חְ'דֵיר, בן גילם הפלסטיני, וגל אלימות חסר תקדים שטף את ירושלים. זוהי נקודת המוצא לספר אורשלים, המתבונן מחדש בירושלים– עיר מאוחדת-מחולקת – חמישים שנה לאחר ש"חוברה לה יחדיו" במלחמת ששת הימים. הספר לוקח אותנו למסע מרתק בין מיסמכים והצהרות לבין ראיונות ודיוקנאות אנושיים; בין פלסטינים ובין מתנחלים; בין הר הבית לבין מחנה הפליטים שועפאט; ובין הבעיות המורכבות של העיר לבין ההצעות לפתרונן והסיכוי להתממשותן. ירושלים העולה מן הספר היא מקום קפקאי ואלים, אבל לא נטול תקווה.
משכל (ידעות  ספרים)
מאת: רועי יוזביץ'
תיאור: כמעט לאף אחד אין יותר ביטחון מקצועי ותעסוקתי. העולם סביבנו משתנה בקצב שלא היה כדוגמתו בהיסטוריה האנושית, והשינוי משפיע ישירות על הקריירה שלנו, על הכיס שלנו ועל תחומים רבים נוספים. הבשורה הטובה היא שיש לכם אפשרות להצליח בענק, לא משנה מה צופן העתיד. הבשורה הרעה היא שסביר שהאפשרות להצלחה תחמוק מכם. למה? כי רוב האנשים חסרים את התכונות הדרושות לניווט בג'ונגל החדש הזה.
הספר מהפכת ההשכלה יעזור לכם להתכונן לעתיד לא בטוח ולא ידוע.
בספר מרתק ומעורר השראה, פורש לפנינו רועי יוזביץ' סקירה מאלפת של אפשרויות למידה חדשניות, מנפץ מיתוסים המעכבים אותנו ומסביר איך להגיע ללמידה טבעית ועצמאית יעילה פי כמה וכמה. אלה הכלים שאנחנו חייבים לרכוש כדי להתאים את עצמנו לעולם מקצועי חסר ודאות.
משכל (ידעות  ספרים)
מאת: שוקי שטאובר
תיאור: 16 חודשים שהה שוקי שטאובר בברלין במטרה לעמוד על טיבה של ההגירה המסקרנת מכולן - הגירת ישראלים לבירת גרמניה. הוא נפגש עם אמנים, אקדמאים ואנשי הייטק, מהגרים ותיקים ומהגרים חדשים, מי שהגיעו לעיר מסיבות מקצועיות וכאלה שבחרו בה מסיבות של זהות דווקא, וכולם סיפרו לו מה הביא אותם לעזוב את ישראל ולבחור, מכל המקומות בעולם, דווקא בעיר שממנה יצאה לפני 75 שנים הוראת הפתרון הסופי. ישראלים בברלין משלב סקירה מקיפה ומפורטת של הנוכחות הישראלית בברלין עם כתיבה אישית, ידענית ומפוכחת של מי שכבר הספיק ללמוד ולראות כמה דברים בחייו, אך עדיין בוחן את העולם בעיניים סקרניות. הספר אינו עוסק רק במהגרים. הקהילה הישראלית בברלין היא מעין מיקרוקוסמוס של חלק מהותי בחברה הישראלית. בדרכו הייחודית דן שטאובר בישראליוּת החדשה, זו שכבר אינה רואה במהגרים "נפולת של נמושות", ובוחן את מהות הישראליוּת והציונות בעשורים הראשונים של המאה ה-21.
משכל (ידעות  ספרים)
מאת: אורנה דונת
תיאור: "אין דבר כזה נשים שמתחרטות על כך שהפכו להיות אימהוֹת. אין". אך מה אם חרטה על אימהוּת כן קיימת? מה אז? כיצד היא באה לידי ביטוי ומה מלמדות התגובות כלפיה? האם אימהוֹת שמתחרטות אוהבות את ילדיהן, ואם הן מתחרטות, מדוע ילדו אותם מלכתחילה? מה אנחנו יכולים ללמוד מחרטה בכלל ומחרטה על אימהוּת בפרט? בספרה הראשון, "ממני והלאה", כתבה אורנה דונת על היעדר הרצון להיות הורים ועל ההחלטה לא להביא ילדים לעולם. הספר שלפניכם, בכייה לדורות, הוא צעד נוסף במחקר הבוחן עמדות ונטיות לב כלפי גידול ילדות וילדים, לפני לידתם ובדיעבד. עשרות נשים מספרות בפתיחות על תחושותיהן כלפי מערכת היחסים שנדמית בעינינו הטבעית ביותר – אימהוּת, ועל חרטתן עליה, לצד אהבה, אחריות ומחויבות. בכייה לדורות, שמציע לראשונה עיון סוציולוגי בעמדה רגשית מושתקת ומוכחשת, ידבר לא רק למי שמתחרטות או מתחרטים על הורות. בכתיבתה המרתקת, הבהירה ורחבת האופקים, בוחנת דונת את תפישותינו החברתיות בנוגע לילודה, אימהוּת, זמן ורגשות, ומציעה אפשרות לחיים אינטגרליים יותר.
משכל (ידעות  ספרים)
מאת: רונה ברייר-גארב, דנה אולמרט, ארנה קזין, יופי תירוש
תיאור: אסופה זו מציגה זירות של מפגש בין מגדר לבין קפיטליזם, מתוך ההבנה המאתגרת שבזירות אלו מתקיימים יחסי שוק המתאפיינים בחישוב מתמיד של רווח והפסד, עלות ותועלת. באמצעות מאמרים, מסות, סיפורים קצרים, יצירות אמנות ושירה, האסופה מציעה להבין את מכלול היחסים החברתיים במערכת הקפיטליסטית כיחסי צריכה, קנייה ומכירה. המשתתפות באסופה – חוקרות, משוררות ואמניות – שואלות, כל אחת בדרכה,מה משמעותם של יחסים אלו כאשר הם חודרים אל עולמות הנתפסים, ולו באופן אידיאלי, כמנותקים מן השוק ושונים ממנו באופן מהותי. ארבעת שערי האסופה לוכדים מגוון של צמתים שבהם נפגשים תרבות, כלכלה ומגדר: אזרחות, גוף, משפחה וייצוגים. כל שער מאגד עבודות וטקסטים המתמקדים באחד מן התחומים הללו ובוחן את כיווני החשיבה והפעולה הצומחים מתוך ההצלבות המורכבות שיוצרת התרבות בת זמננו בין מגדר, שוק ותודעה; בין בחירה לזהות; ובין שייכות לאינדיבידואליות.
מכון ון ליר בירושליםהקיבוץ המאוחד
מאת: ניטה שוחט, דיוויד ברומוויץ', יואב רינון
תיאור: "אנשים מעטים מבין אלה שעימם אנו חולקים את העולם הזה משנים את מהלך ההיסטוריה האנושית, לא רק באמצעות התפקיד שהם ממלאים במהלך האירועים האנושי, אלא משום שהם מרחיבים את הדמיון המוסרי שלנו ומאלצים אותנו לצַפּוֹת מעצמנו ליותר."
ברק אובמה, נאום ההספד לשמעון פרס, 30 בספטמבר, 2016 דמיון מוסרי הוא היכולת לראות את עמדתו של השונה מאיתנו, וכך להרחיב את האמפתיה כלפי האחר ואת היכולת לראייה מורכבת של המציאות. על מלחמה וסקס: דמיון מוסרי בישראל של היום מבקש לעורר ולטפח את הדמיון המוסרי בעזרת חיבור בין יצירות קלאסיות לאקטואליית החיים בישראל. ניטה שוחט בוחנת את הרעילות של תרבות הלוחמים הישראלית מבעד למחזות השקספיריים; יואב רינון משתמש ב'קומדיית האונס' שנכתבה ביוון העתיקה וברומא להבהרת תפיסת הניצול המיני והאונס הרווחת בישראל; ודייויד ברומוויץ' מנסח את מושג הדמיון המוסרי ומיישם אותו על תופעת הטרור הבינלאומי. משלושת חלקי הספר עולה השאלה: היכן אנו מצויים ומי אנחנו רוצים להיות?
הקיבוץ המאוחד
מאת: עאדל מנאע
תיאור: הספר נכבה והישרדות: סיפורם של הפלסטינים שנותרו בחיפה ובגליל, 1948—1956 עוסק בשנים מכריעות בכל הנוגע לאזרחים הערבים בישראל, תקופה שמעט מאוד נכתב עליה בהיבט זה. הוא מתמקד בסיפור ההישרדות של הערבים בישראל, בעיקר בצפון הארץ, ובמנגנונים שהם פיתחו כדי למנוע את עקירתם ולהמשיך לחיות בארצם. גם התנהגותם הפוליטית של השורדים - ובתוך כך סיפורם הלא ידוע של הקומוניסטים הערבים בישראל - מוצגת לאור פרדיגמת ההישרדות. הספר מתייחד בעיסוקו בחוויותיהם של השורדים מנקודת מבטם שלהם כמיעוט לא רצוי הנתון לממשל צבאי, ובאופן שבו עוצבו יחסיהם עם מדינת ישראל. הוא משמיע את קולם של המוכפפים והמושתקים ורואה בהם סוכנים פעילים, ולא רק קורבנות פסיביים. החידוש בספר נעוץ גם בשאלות המחקר המנחות אותו ובמקורות המידע ששימשו בכתיבתו - בין השאר יומנים אישיים, ספרי זיכרונות ועדויות בעל פה. סיפורה של הנכבה מפי השורדים חדש לרוב הציבור. זהו סיפור מושתק ומודחק, והוא משמיע קול אחר מקולם של הנרטיבים הלאומיים של שני הצדדים. הנכחת סיפור זה חיונית לא רק בהאירה היבט היסטורי ואנושי חשוב של המלחמה שנזנח לאורך השנים; יש לה חשיבות עצומה בכל הנוגע לתפיסת המציאות בהווה ולעיצוב חייהם של שני הצדדים בעתיד.
מכון ון ליר בירושליםהקיבוץ המאוחד
מאת: אמל ג'מאל
תיאור: ספרו של אמל ג'מאל - החברה האזרחית הערבית בישראל: אליטות חדשות, הון חברתי ותודעה אופוזיציונית, עוסק בתהליכי שינוי מהותיים המתחוללים בחברה הערבית הפלסטינית בישראל. עניינם בהתהוותה של רשת ארגונים אזרחיים רחבה על פי היקפה, תחומיה, ודרכי פעולתה שלא הייתה כמותה בעצמתה ובהשפעתה. טענת המחבר היא, שהתארגנות אזרחית זו, יצרה מנופי כוח ושינויים ארוכי טווח בחברה הערבית על גווניה, והשונות הרבה המאפיינת אותה. מנגד, מהווה תהליך זה מענה יסודי לאתגר שנכפה על החברה הערבית בידי הרוב היהודי, במיוחד נוכח עליית כוחות ימניים שמרנים בתוכו. מדובר במפנה רדיקלי, שבמרכזו שינוי מרכז הכוח מהישענות עלפעילות פרלמנטרית כזירה פוליטית עיקרית, להתארגנות נוספת, עמוקה ואופוזיציונית יותר. שינוי משמעותי זה צובר עצמה, המשנה את כללי המשחק ותוצאותיו בקרב האוכלוסייה הערבית, ובתוך כך את יחסה לחברה היהודית ולשלטון.
הקיבוץ המאוחד
מאת: קימי קפלן
תיאור: עמרם בלוי הנהיג את נטורי קרתא, קבוצה חרדית קנאית אנטי-ציונית, משלהי שנות השלושים עד אמצע שנות השישים של המאה העשרים. האיש והקבוצה הקטנה שהנהיג יזמו עשרות רבות של הפגנות, בעיקר בירושלים , במחאה על חילולי שבת ועל נורמות הצניעות במרחב הציבורי. הם התעמתו עם שוטרים והעסיקו רבות את משטרת ישראל, את נבחרי הציבור ואת השיח הציבורי והתקשורתי, והיו אורחים של קבע בבתי מעצר, בבתי משפט ובבתי כלא. עמרם בלוי עיצב במידה רבה את דימויה העצמתי של נטורי קרתא כקבוצת מחאה. דימוי זה עומד ביחס הפוך לשוליותה במספרים, ורישומו ניכר עד ימינו בזיכרון הקולקטיבי ובדעת הקהל בישראל. מי שהכירו את עמרם בלוי או פגשו אותו לא נותרו אדישים כלפיו. הוא לא היה למדן, תאולוג או פוסק הלכה. הוא היה אידיאולוג ומפגין תקיף ונחוש שניחן באישיות ססגונית ומורכבת ובמזג סוער, ברגישות ובמאור פנים.
יד יצחק בן-צבי
מאת: מירי לוין-רוזליס
תיאור: "אימא", פנתה אלי בתי ערב אחד, "אימא, מה זו ההערכה הזו שאת עושה כל הזמן?" "הוי", נאנחתי. "קשה להסביר. מה פתאום את שואלת?" "המרצה שלנו למדיניות ציבורית אמרה לנו היום שההערכה היא מקצוע חתרני. הערכה היא מקצועחתרני?" "כמו בכל דבר בהערכה, תלוי את מי שואלים", עניתי. כך, תוך שימוש בדיאלוגים אותנטיים, ובשפה יומיומית מתמודדת מירי לוין-רוזליס עם שאלות רחבות כמו מה הם מקורות הידע של ההערכה? מהו ההקשר החברתי וההיסטורי שלה? כיצד ניתן להתמודד עם מורכבות העולם שבו פועלת ההערכה וכיצד ניתן לתת קול לתרבויות שונות ולנרטיבים שונים? הספר מציג סוגיות משמעותיות להבנה, המשגה וביצוע של הערכה בסוגי תוכניות שונים, ובגישות הערכה מגוונות. הדיאלוגים מכסים היבטים שונים של הערכת תוכניות כמו סוגי הידע שההערכה משתמשת בהם ומאפיינים מעשיים ואתיים של התחום. הכותבת מתייחסת להערכה כאל פעולה לקראת תכלית, ובוחנת לאור תפישה זו את החובות, הזכויות ובעיקר האחריות של המעריך. מירי לוין-רוזליס מציגה את נושא הערכת התכניות כתחום מובחן ועצמאי שמשתמש באופן ייחודי לו בתחומי ידע מחקריים ותיאורטיים רחבים. כל אחד מפרקי הספר יכול לעמוד באופן עצמאי, וביחד הם מציגים גישה מקיפה ומגובשת להערכת תכניות. הספר מיועד לעוסקים בהערכה ולצרכניה, לסטודנטים להערכה בתחומים השונים, ולמוריהם.
מאת: יוסי יונה, גיא בן-פורת, בשיר בשיר
תיאור: שיח הרב-תרבותיות חרג זה כבר מן הדיון הפילוסופי-נורמטיבי והתפשט אל שאלות פוליטיות מעשיות הנוגעות לחלוקת משאבים הוגנת, לשוויון בין יחידים וקבוצות ולהכרה תרבותית. המדיניות הציבורית לגווניה נדרשת להסתגל למציאות החדשה ולדרישות הנגזרות ממנה. כמו במדינות אחרות בעידן שלנו, גם בישראל קיומה של שונות אתנית, תרבותית או דתית הממאנת להיעלם הופך אותה לחברה רב-תרבותית ומציב למדינה ולמוסדותיה אתגרים יוםיומיים. בין השאר נדרשת המדינה לבחון האם היא מייצגת את כלל הקבוצות המרכיבות אותה; האם השירותים שמוסדותיה מספקים הולמים את צורכיהן; והאם יש מקום לאפשר לקבוצות להשפיע על עיצוב המדיניות כדי לחזק את האמון ואת שיתוף הפעולה. הספר מדיניות ציבורית ורב-תרבותיות, המאגד בתוכו מאמרים של חוקרים מתחומי ידע שונים, בוחן את הדפוסים הקיימים של מדיניות ציבורית רב-תרבותית בישראל ומציע חלופות אפשריות. הטענה המרכזית העומדת בבסיס הספר היא שיש לבחון מחדש את טיבם של המוסדות הציבוריים הרלוונטיים ולהתאימם למציאות המשתנה. מתוך פרקי הספר השונים, העוסקים בתחומים כמו חינוך, בריאות, הגירה, רווחה, תרבות, שלטון מקומי ומשפט, עולות כמה שאלות עיקריות: עד כמה המוסדות הקיימים מביאים בחשבון את הצרכים השונים של קבוצות בחברה הישראלית? האם לקבוצות השונות יש השפעה על עיצוב המדיניות של מוסדות אלו? כיצד מתמודדים המוסדות הציבוריים עם המתחים בינם לבין הקבוצות השונות בחברה? ולבסוף, מה צריכים להיות עקרונותיה ותכניה של מדיניות ציבורית רב-תרבותית?
מכון ון ליר בירושליםהקיבוץ המאוחד
מאת: שגית מור, נטע זיו, ארלין קנטר, אדוה איכנגרין, ניסים מזרחי
תיאור: המקראה ללימודי מוגבלות היא הספר הראשון בשפה העברית בתחום לימודי המוגבלות. זהו תחום אקדמי חדשני ומרתק, המציע להתבונן במוגבלות כמושג חברתי, כזהות, כקטגוריה לניתוח ביקורתי וכבסיס לפעולה פוליטית, מתוך תפיסה טרנספורמטיבית המבקשת לשנות את פני החברה והתרבות. המחקר בתחום רחב ומגוּון, ועוסק בתהליכים החברתיים, התרבותיים, הפוליטיים, המשפטיים והכלכליים המעצבים את מושג המוגבלות. המהלך החדשני בתחום זה מתגלם במעבר מהגישה הרפואית, או גישת הטרגדיה האישית, אל הגישה החברתית-ביקורתית. הראשונה רואה במוגבלות גזרת גורל, פתולוגיה, סטייה, תלות ונטל, ובאנשים עם מוגבלויות – מושא לצדקה ולרחמים; ואילו הגישה השנייה, המנחה את המקראה, בוחנת את המוגבלות כתוצר של יחסי כוח חברתיים ושל הבניות תרבותיות ומציעה תפיסה חלופית המבוססת על הכרה, מגוון אנושי, תלות הדדית, גאווה ושוויון זכויות. המקראה היא פרי עבודתה של קבוצת מחקר שפעלה במכון ון ליר בירושלים בשנים 2009-2012 .מטרת הקבוצה הייתה לקדם את השיח הביקורתי האקדמי בישראל על מוגבלות וליצור תשתית ביןתחומית לחשיבה תיאורטית ומחקרית בנושא. לצורך זה כונסו בספר חמישה עשר מאמרים מרכזיים בתחום, מתורגמים לעברית, שנכתבו בתקופות שונות זו מזו ממגוון נקודות מבט. המאמרים מלווים בהארות ובתגובות של כותבים וכותבות ישראלים, רובם חברי קבוצת המחקר, רבים מהם אנשים ונשים עם מוגבלויות. קולותיהם של אנשים עם מוגבלויות כמעט אינם נשמעים באקדמיה בישראל והספר מספק הזדמנות להיחשף אליהם בגוף ראשון. מקראה זו היא נדבך חשוב בפיתוחו של שדה מחקר אקדמי עיוני בתחום לימודי המוגבלות בישראל.
מכון ון ליר בירושליםהקיבוץ המאוחד
מאת: קרול גיליגן
תיאור: 34 שנים חלפו מאז צאת ספרה הראשון של קרול גיליגן, בקול שונה: התיאוריה הפסיכולוגית והתפתחות האשה (1982 ; בעברית: ספריית הפועלים, 1995). בקול שונה פרץ את גבולות החשיבה הפסיכולוגית על ההבדלים בין גברים לנשים ושינה מן היסוד את השיח הפמיניסטי בתחומי ידע רבים, אך גם עורר מחלוקות בשל הממצאים שעליהם הושתת, שלפיהם יש הבדלים בין המינים. בספרה החדש, להצטרף להתנגדות, גיליגן "מסתכלת לאחור כדי לראות קדימה" ומציעה מבט על מחקריה ועל חייה, ובפרט על המסע האינטלקטואלי והרגשי שעברה מאז שהתפרסם הספר הראשון.
להצטרף להתנגדות מתמודד עם המחלוקות שעורר בקול שונה, ומעדכן את ממצאיה של גיליגן בדבר ההבדלים בין המינים והשלכותיהם הנורמטיביות והפוליטיות על חייהם של נשים וגברים ועל עתיד הדמוקרטיה. היא מראה כיצד מחקרים בתחומי ידע שונים, כמו אנתרופולוגיה ומדעי המוח, איששו את ממצאיה, שלפיהם תהליכי החינוך והחניכה לתפקידי המגדר השונים כופים על ילדים וילדות לזנוח את יכולתם המוּלדת לאנושיות מלאה, המורכבת מצדדים "נשיים" ו"גבריים" כאחד.
גיליגן מעידה על עצמה שהיא "אישה שמקשיבה" – לא רק למה שמושמע, אלא גם ובעיקר למה שמושתק. להצטרף להתנגדות הוא הזמנה לכל קוראת וקורא להתנגד לפטריארכיה שכופה את יצירת ההבדלים בין המינים.
לספר צורפה הקדמה על הגותה של גיליגן מאת פרופ' צבי טריגר.
הקיבוץ המאוחד
מאת: שולי דיכטר
תיאור: הספר מתווה מסע תודעתי וחברתי ארוך, מתמונת הציונות האידילית שעליה גדל המחבר בקיבוץ מענית ועד להכרה בעוול שגרמה הציונות לערבים אזרחי ישראל ולצורך בשותפות שוויונית בין יהודים לערבים כדי לכונן בארץ חברה אזרחית ראויה לשמה. בלשון קולחת המשלבת סיפורים אישיים עם עובדות ואירועים היסטוריים, מתאר דיכטר את תחנותיו השונות של המסע הזה, משאיפה אופטימית לדו-קיום, עבור בספקות ובהכרה ביחסי כוח המובנים בין יהודים לערבים בישראל, ועד לגיבוש הצעה נועזת ל“ציונות אזרחית“. באומץ ובכנות חושף דיכטר את אחורי הקלעים של תהליכים לקידום שוויון בין יהודים וערבים בישראל, כמו גם את הקשיים הרגשיים והמעשיים הכרוכים בהם. יותר מכל הספר הוא קריאה לפעולה, המבוססת על התנסות אישית, לבניית יחסים בלתי אמצעיים ושוויוניים בין אזרחי המדינה היהודים והפלסטינים.
הקיבוץ המאוחד
מאת: בנימין לאו
תיאור: מעמדם של אנשים עם מוגבלות שכלית עובר בישראל שינוי חברתי עמוק, כמו בכלל החברה המערבית. הכרה באינטליגנציות חלופיות, אמצעים מגוונים ליצירת תקשורת בין אישית ודרכי הבעה חלופיות הביאו את החברה להבין שמי שהיה נחשב בעבר נטול כישורים קוגניטיביים וממילא מורחק מסביבת החיים הנורמטיבית הוא עכשיו חלק מקהילת האנשים המודעים למוגבלות. כולם יחד עוסקים ביצירת ההתאמות וההנגשות לצרכים המיוחדים. ובשדה ההלכה היהודית?
אסופת המאמרים שלפנינו מבקשת ללוות את התהליך שעוברת החברה היהודית המסורתית, היונקת את ערכיה והנהגותיה ממערכת המשפט העברי. מסתבר שכושר ההסתגלות של ההלכה הוא גדול, ומעצבי ההלכה מגלים קשב רב לאתגרי השילוב של אנשים עם מוגבלות שכלית והתפתחותית. אנו מאמינים שעצם העיסוק בנושא מרים תרומה לקידומו.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: גלעד מלאך, מאיה חושן, לי כהנר
תיאור: החברה החרדית היא חברה מגוונת, מורכבת ודינמית, יחידה ומיוחדת ברבדים מסוימים ודומה לכלל החברה ברבדים אחרים. מהם פניה היום, אילו מגמות מסתמנות בה מאז תחילת שנות האלפיים, במה מתבטאים מאפייניה הייחודים לעומת כלל החברה, ובמה היא דומה לה? החברה החרדית בישראל גדֵ לה בשנים האחרונות בקצב מהיר ועוברת שינויים מואצים, תולדה של השתלבותה הבלתי נמנעת בחברה הכללית. מעצבי מדיניות וחוקרים, ארגוני המגזר השלישי, אנשי תקשורת והציבור הרחב – כולם סקרנים ורוצים לדעת עוד על התהליכים הללו, אך כדי להשלים לעצמם את התמונה חסרים להם נתונים ומידע שיטתי מהימן ועקבי. שנתון החברה החרדית בישראל מכנס לראשונה במקום אחד את רוב המידע הכמותי הקיים היום על החברה החרדית הישראלית ומסרטט תמונה שלמה ומעודכנת שלה על בסיס מידע סטטיסטי וניתוח נתונים בתחומים רבים וחשובים – דמוגרפיה, חינוך, רווחה ורמת חיים, תעסוקה, דפוסי הצבעה בבחירות לכנסת ואורחות חיים.
מכון ירושלים למחקרי מדיניותהמכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
תיאור: 20 שנה לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין נראה שהמרכזיות של מאורע קשה זה בזיכרון הקולקטיבי הישראלי הולכת ונשחקת. נראה גם כי בציבור הישראלי מסתמנת נטייה למסמס ולטשטש את המשמעויות הפוליטיות של מורשת רבין ושל ציון הרצח. בשאלה במה ראוי להתמקד ביום הזיכרון ליצחק רבין, ההעדפות השכיחות אצל היהודים הן לתכנים הפחות קונפליקטואליים, כמו אחדות העם בישראל )ההעדפה השכיחה בימין( או ערכי סובלנות ודמוקרטיה )ההעדפה השכיחה בשמאל(. באשר לעתיד, הדעות חצויות בעניין ההיתכנות של רצח פוליטי נוסף של מנהיג יהודי בידי מתנקש יהודי. ובאשר לשאלת התמיכה באלימות פוליטית ככלי לגיטימי — אמנם רוב גורף מתנגדים לשימוש בנשק כדי למנוע מהממשלה לבצע את מדיניותה, אך קרוב לעשירית, גם יהודים וגם ערבים, מסכימים שבמצבים מסוימים יש לאחוז בנשק כדי לסכל מדיניות לא ראויה. נוסף על כך, מיעוט קטן של משיבים, אך לא זניח, לא חוששים לומר כי הרצח של רבין מנע סכנה גדולה לביטחון ישראל בכך שעצר חתימת הסכם שלום עם הפלסטינים. כלומר, חרף ההתנגדות הנחרצת של כלל חלקי האוכלוסייה לאלימות פוליטית ולהצדקתה, יש שוליים קטנים אך משמעותיים של מי שתומכים בכך מראש או בדיעבד — ממצא מעורר דאגה ומחייב חשיבה
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: יוסף א' דוד
תיאור: מהו מקור סמכותה של המדינה על מוסד המשפחה? ומהו עניינה בקיומו ושימורו? האם אחריות המדינה כלפי אזרחיה מצדיקה העדפה של דפוסי משפחה מסוימים לעומת אחרים? ובאיזה מובן מסוגלת המשפחה להיות בלתי תלויה במערך הפוליטי המקיף אותה?
בדרישתו לניטרליות ערכית עודד הליברליזם המסורתי את אשליית הפרטיות של המשפחה ואגב כך דחק את מוסד המשפחה, כמו את הדת, אל מחוץ לשדה הפוליטי. אולם המשפחה, על דפוסיה המגוונים והמשתנים, רחוקה מלהיות ניטרלית. אופייה, מעמדה, תכניה ומופעיה הרבים נגזרים מהערכים הפוליטיים של החברה ומהמסורות התרבותיות והדתיות שבזיקה אליהם המדינה ממוקמת. מעל לכול, המשפחה מספקת מענה לצורך הבסיסי של הפרט להשתייכות — להיות חלק ממסגרת המעניקה משמעות לקיומו. עובדת היותנו חלק מיחידת משמעות כדוגמת המשפחה היא רכיב חיוני בכינון המיוחדות שלנו ובגיבוש זהותנו. חיבורו של יוסף א’ דוד מעלה את שאלת האתיקה של ההשתייכות לבחינה מחודשת. הוא מציע שלא להקל ראש בשאלת משמעותה הפוליטית של המשפחה בחברה הליברלית. הוא יורד לעומקו של המתח השברירי שבין מוסד המשפחה ובין יסודות הליברליזם ומתוך כך בוחן אסטרטגיות שונות הנענות לאתגר זה.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: אריק רודניצקי
תיאור: שאלת עמדתו של המיעוט הערבי במדינה כלפי ההגדרה של ישראל “מדינה יהודית” נמצאת כבר שנים אחדות על סדר היום הציבורי. דרישתה של ישראל מן המנהיגות הפלסטינית בשטחים להכיר בה כ”מדינה יהודית”, כחלק מהסדר הקבע בין הצדדים, וכן יוזמות חקיקה שהוצעו בכנסת מתוך כוונה לקבוע בחוק את ההגדרה “מדינת לאום יהודית”, התקבלו כולן בביקורת נוקבת, ועקיבה, מצד המנהיגות הפוליטית והאליטה האינטלקטואלית של הציבור הערבי. סקרי דעת קהל בקרבו מלמדים כי ההסתייגות מההגדרה “מדינה יהודית” קנתה לה אחיזה בחוגים נרחבים בתוכו. לנוכח מצב עניינים זה עולות כמה שאלות יסוד: מהן המשמעויות המעשיות בעיני הציבור הערבי במדינה הנגזרות מהגדרתה “מדינה יהודית”; האם ההסתייגות מהגדרה זו נובעת משיקולים אידאולוגיים או מסיבות פרגמטיות; האם הפרשנות הרווחת בציבוריות הישראלית יהודית להגדרת המדינה “יהודית ודמוקרטית” אינה תקפה בעיני הציבור הערבי; מהן העמדות הרווחות בציבור זה כלפי זכות ההגדרה העצמית של היהודים בכברת ארץ זו; מהן החלופות העולות לדיון בציבור הערבי להגדרה “יהודית ודמוקרטית”; ומהו אופייה הרצוי של המדינה בעיניו? באמצעות עיון מעמיק במקורות בשפה הערבית ובספרות מחקרית עשירה נחשף הקורא לפולמוס הסוער והנוקב המתחולל בחברה הערבית בישראל בסוגיות עקרוניות ומורכבות אלו. פולמוס זה הוא עוד אבן דרך בהתגבשות השיח הלאומי הערבי במדינת ישראל.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: תמר הרמן
תיאור: בשנים האחרונות חל שינוי במעמדו של המחנה הדתי-לאומי בציבוריות הישראלית: חלקו הדמוגרפי בכלל האוכלוסייה עולה (בעיקר שכבות הגיל הצעירות), ובולטותו בשיח הציבורי והפוליטי מתעצמת. לשינוי תורמות גם התמורות המתרחשות בציבור החילוני, בעיקר התחזקות הרצון להתחבר לשורשים היהודיים והשחיקה בחילוניות האידאולוגית. תהליכים אלו פותחים אפשרויות חדשות לשיתופי פעולה חוצי מגזרים. ואולם בד בבד עם השינויים והאפשרויות החדשות, רבים בציבור הישראלי בכללותו ובתוך המחנה הדתי-לאומי עצמו חשים כי הקרקע מתחת לרגליהם אינה יציבה עוד וכי, לטוב או לרע, החברה הישראלית נכנסת לשלב חדש בתולדותיה. ראשית, כבר לא ברור לגמרי מה היקפו של המחנה הדתי-לאומי, שכן ממצאינו מרמזים כי הוא חורג במידה ניכרת מהקבוצה המזהה את עצמה בסקרים כ"דתית". שנית, לא ידוע מה תהיינה ההשלכות על תפקודה הדמוקרטי של המדינה של העובדה שמחנה זה מתאפיין בנטייה חזקה ימינה בסוגיות המדיניות-ביטחונית, באמון מוגבל במוסדות הדמוקרטיה, בנכונות נמוכה לפשרות ולהתגמשות בתחום הדתי ובשימת דגש חזק על הפן הלאומי-יהודי. שלישית, סימן שאלה גדול תלוי מעל הניסיון לצפות את עתידו של המחנה – האם הפיצול לקבוצות מִשנה אחדות, שיש ביניהן חילוקי דעות בנושאים מרכזיים, והסתפחות גורמים שבעבר לא היו שייכים לו יאפשרו לו בעתיד לשמור על לכידותו או שמא הוא עומד דווקא לפני "מפץ גדול". דוח המחקר שלפנינו מפשפש בקרביה של המציאות החדשה, ובאופן ספציפי יותר – עושה זוּם-אין על המחנה הדתי-לאומי הישראלי. בין השאר הוא שואל: האם המחנה הדתי-לאומי הישראלי הוא קטגוריה סוציולוגית מובחנת, בעלת מאפיינים ברורים ועמדות מובהקות; מהי מידת ההומוגניות הרעיונית והעמדתית של מחנה זה; אם הוא הטרוגני - מהן קבוצות המשנה שלו ומה משקלן היחסי ומאפייניהן הייחודיים; ומה שכיחותן, התפלגותן ועוצמותיהן היחסיות של תפיסות פוליטיות, חברתיות ותרבותיות במחנה זה בנוגע לנושאי ליבה בשיח החברתי-פוליטי בישראל?
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: חיים זיכרמן, לי כהנר
תיאור: האם אפשר להבחין בגוונים שונים של חרדיות? מהו יחסה של ה החברה החרדית הישראלית לציונות? האם אפשר לצפות שהחרדיות והישראליות ינועו זו לקראת זו, או שמא דווקא יתרחקו האחת מרעותה? הספר חרדיות מודרנית לוקח אותנו למסע ייחודי ומרתק אל קו הגבול שבין החרדיות לישראליות ובין קודש לחול. הוא מציג את התמורות העמוקות המתחוללות בעשור האחרון בתוככי הציבור החרדי, המביאות לסדיקת כוליותה של חברת הלומדים החרדית. מתברר כי התמורות ההנהגתיות, התרבותיות והכלכליות מכרסמות בחומת הבדלנות החרדית ויוצרות תת־קבוצה חרדית ישראלית, ההולכת ומתפתחת במהירות. לפני הקורא נפרשת תמונה רחבה ועדכנית של הזרמים החרדיים ונחקרת לראשונה קבוצת מעמד הביניים החרדי הישראלי המודרני, על הרגלי חייה ומאפייניה הפנימיים, החיצוניים והקהילתיים. בעזרת ראיונות עומק עם עשרות מרואיינים מציגים המחברים תמונה רחבה של חרדיות אקלקטית, המשלבת מחויבות עמוקה לתפיסת העולם החרדית בצד השתלבות ברשות הרבים הישראלית — בתרבות, בתעסוקה ובחברה. גם עתידה של החרדיות המודרנית, יכולתה לשרוד לאורך זמן והשפעתה האפשרית על חברת הלומדים המסורתית ועל הציבור הישראלי כולו נבחנים כאן לעומק ואולי אפילו מביאים עמם בשורה חדשה לחברה הישראלית.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: אלון גן
תיאור: דומה שבשנים האחרונות הקורבנוּת הייתה לאופנה. הוגים, סופרים, אמנים, אנשי אקדמיה, קולנוע ותאטרון – כולם הפכו את קורבנותם קרדום לחפור בו, וכולם מציגים לפני החברה תלי־תלים, גוני־גונים ונימי־נימים של הווייתם הקורבנית. רבים רבים מבקשים להוסיף את חלקם להיכל הקורבנוּת הישראלי, שממדיו הולכים ותופחים עד כדי מגדל בבל של "ניצולים" המתחרים מי סבל יותר מנחת זרועו של מפעל הדיכוי והמחיקה של הממסד הציוני־הגברי־האירופי־הקולוניאליסטי־האשכנזי, וכולי וכולי. המילים "מכבש דיכוי", "מנגנוני שליטה", "מחיקה", "תוצר", "קורבנוּת", "הדרה", "הזרה", "אחר", "ממסד" -כולן חוזרות על עצמן בשיח הקורבני כבטקס כישוף מאגי. כל אחד מוסיף את קיסם דיכויו למדורת הקורבנוּת עד כי שלהבותיה לוחכות שערי שמים. ספר זה מבקש להתחקות אחר מאפייני סוד הקסם הקורבני ולהצביע על המחיר שהחברה הישראלית משלמת בגין בולטותו הגוברת והולכת של השיח הקורבני בעיצוב הזהות הישראלית. המחבר, ד"ר אלון גן, מנתח את לקסיקון השפה הקורבנית ומציע שיח מכונן זהות חלופי – שיח ריבוני כתחליף לשיח קורבני. את החלופה הריבונית, טוען גן, ראוי לטפח, לפתח ולהטמיע בשיח הציבורי הישראלי, שכן הפוטנציאל המשחרר שלה גלום בהנכחת המוטיב הריבוני במגוון שדות שיח, כגון הפסיכולוגיה, ההיסטוריה, הספרות, החינוך, הפוליטיקה, ההגות והזהות הריבונית. טענתו זו היא מעין קריאת כיוון ליצירת מפת דרכים ריבונית לכינון הזהות האישית, החברתית והלאומית על ידי החלפת המשקפיים הקורבניים במשקפיים ריבוניים.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: נעם זוסמן, יונתן וודבריג', סאמי מיעארי
תיאור: לתיאור מקיף ומהימן של ממדי הפשיעה במגזר הערבי יש חשיבות משני נימוקים עיקריים: ראשית, לאוכלוסייה הערבית מאפיינים ייחודיים שעשויים להשפיע על דפוסי הפשיעה בקרבה, ונתונים על דפוסים אלה יכולים לסייע לקבל החלטות — למשל ביחס להקצאת המשאבים למערכות של אכיפת החוק, החינוך והרווחה. שנית, נתונים אלה יכולים לסייע לעצב מחדש תפיסות ועמדות. לשם המחשה, בציבור הישראלי רווחת התפיסה שממדי הפשיעה נמצאים במגמת עלייה בחברה כולה, לרבות במגזר הערבי. אולם זוהי תפיסה שגויה שפוגעת במגזר הערבי ובאמון הציבור במשטרה, ותיאור מדויק של ממדי הפשיעה יכול לשנותה. אף על פי כן מתפרסמת רק מעט סטטיסטיקה פלילית, על אחת כמה וכמה סטטיסטיקה שנוגעת למגזר הערבי. מחקר זה נועד למלא חלק מהחסר. הוא מתאר את דפוסי הפשיעה במגזר הערבי, בהשוואה לממדיה במגזר היהודי, בשנים 2010-1990 . המחקר מבוסס בעיקר על קבצים מינהליים של מערכת אכיפת החוק, וכן על המידע על קרבנות עברה מתוך הסקרים החברתיים שהלמ"ס ערכה מתחילת שנות האלפיים ואילך.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: סאמי מיעארי, נסרין חדאד, חאג' יחיא
תיאור: גיל 18 הוא נקודת מפנה בחייהם של צעירים, שכן מבחינה רשמית, בעיני החברה והחוק, הם הופכים לעצמאים ואחראים ונדרשים לפלס לעצמם את הדרך אל תוך חייהם הבוגרים. מעבר זה כרוך בבחירות מורכבות, המהותית שבהן קשורה לכניסה למעגל העבודה או הלימודים העל–תיכוניים. מחקרים מראים כי צעירים רבים אינם משתלבים באחת משתי המסגרות ונותרים מחוץ למעגל התעסוקה או הלימודים. רק מעט מחקרים ישראליים עוסקים בתופעה הזאת של חוסר השתלבות, המכונה בשפה המקצועית "חוסר מעש", ורובם מסתפקים בתיאור כללי שלה. המחקר שלפנינו ממלא את החלל. הוא מתאר את התופעה בקרב אוכלוסיית הצעירים הערבים בישראל ובוחן את הגורמים שיכולים לנבא אותה.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: עמית לזרוס, סאמי מיעארי
תיאור: מחקר זה ביקש בראש ובראשונה לתרום לגוף הידע המנסה למפות את מגוון המשתנים הגורמים לָאי–שוויון הכלכלי בין קבוצות בחברה הישראלית בכלל ובין הקבוצה הערבית לקבוצות היהודיות בפרט. העלייה העיקשת בישראל בעשורים האחרונים באי–שוויון בהכנסות הפנויות ומחירו הכלכלי והחברתי הכבד ההולך ומתעצם הביאה חוקרים וקובעי מדיניות כאחד להכרה שיש לפעול לתיחומו ולהקטנתו. מחקרים רבים זיהו גורמים שונים כתורמים להעמקת האי–שוויון בישראל, ואולם נראה שמעטים קשרו בינו לבין ענף מחקרי שמתמודד עם סוגיה אחרת — הגורמים לאי–הלימה בין השכלת הפרט לתעסוקתו והקשר שבין אי–הלימה זו לשכר. המחקר בחן אפוא את השפעתה של סוגיה זו בשני שלבים עיקריים: ראשית, השכיחות של מצבי האי–הלימה בקרב קבוצות המוצא השונות בחברה הישראלית והגורמים למצבי אי–הלימה אלו; ושנית, נבדק אם הרכב מצבי האי–הלימה בקבוצות המוצא הוא גורם נוסף במנגנון היוצר את האי–שוויון הכלכלי בין קבוצות אלו.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
הצג עוד תוצאות