נמצאו 1238 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: נורמן לברכט
תיאור: במחצית השנייה של המאה ה־19 החלה מהפכה שקטה, שמעטים בעולם השגיחו בה בזמן אמת: היהודים, שבמשך מאות שנים חיו מחוץ לחברה הכללית, זינקו אל תוך ההיסטוריה ושינו את מהלכה ואת האופן שבו אנו רואים את העולם. בכל תחום כמעט – בפוליטיקה ובכלכלה, בספרות ובציור, במוזיקה ובתיאטרון, בפסיכולוגיה ובפיזיקה וברפואה - יהודים מילאו תפקיד מרכזי בעיצוב העולם כפי שהוא כיום. לצד השמות המוכרים מאוד, כמו מרקס ופרויד, איינשטיין וקפקא, היו עוד עשרות רבות של יהודים שפועלם ממשיך לתת את אותותיו בחיי היומיום שלנו: היינריך היינה התיר את מחוכי השפה הגרמנית, בנג'מין ד'יזראלי הפך את המפלגה הטיפשית של אנגליה למפלגת שמרנים כל־ארצית, קרל לנדשטיינר אִפשר את עירויי הדם והניתוחים הגדולים, פאול ארליך הביא לעולם את הכימותרפיה, ארנולד שנברג הביא לעולם את האטונליות, מגנוס הירשפלד היה מראשוני הסקסולוגים ומאבות התנועה לזכויות ההומוסקסואלים, רוזלינד פרנקלין סייעה בלא ידיעתה בפענוח מבנה הדנ״א, ליאון טרוצקי הציע לעולם את סיוט המהפכה המתמדת, שרה ברנר המציאה את הידוענות, ואלמלא פריץ האבּר לא היה די מזון לקיים את החיים עלי אדמות... בספרו רחב היריעה גאונות וחרדה מספר ההיסטוריון נורמן לברכט את סיפוריהם של כל האנשים המיוחדים האלה, ושל עוד רבים אחרים, ובתוך כך בוחן מדוע דווקא בתקופה הזאת הצליח קומץ יהודים לראות את מה שאחרים לא ראו, והאם גם העולם שינה את היהודים.
כנרת, זמורה דביר בע"מ
מאת: אנטוניו גרמשי
תיאור: אנטוניו גרמשי (1891-1937) נחשב לגדול ההוגים האיטלקים במאה ה-20. גרמשי היה ממייסדי המפלגה הקומוניסטית האיטלקית ואף עמד בראשה בראשית ימי המשטר הפשיסטי. ב-1926 נכלא גרמשי על ידי הפשיסטים והיה כלוא במשך 11 שנים, עד מותו בקליניקת אסירים, סמוך לעיר רומא. במהלך מאסרו כתב את חיבורו המונומנטלי "מחברות הכלא", יצירה הגותית מיוחדת במינה שתורגמה לעשרות שפות והייתה לטקסט רב-חשיבות ברחבי העולם – אלפי עמודים העוסקים בשלל נושאים מרתקים בתחומי התרבות, ההיסטוריה, הפילוסופיה, האידיאולוגיה והלשון. גרמשי מצליח להפתיע את הקורא בכתיבתו הייחודית, אשר ללא ספק הושפעה מן הנסיבות: את יצירת המופת שלו כתב בכלא, כמעט ללא ספרים וכתבי עת ובפיקוח מתמיד של שלטונות הכלא. הספר על ההגמוניה מפגיש לראשונה את הקורא העברי עם הגותו של אנטוניו גרמשי, והוא מחולק לפי הנושאים המרכזיים המופיעים ב"מחברות הכלא": האינטלקטואלים ותפקידם החברתי, מערכת החינוך ובית הספר, מקיאוולי, הומניזם ורנסנס, לשון וספרות. כמו כן דן הספר שלפנינו במושג ההגמוניה – מושג מפתח תיאורטי בכתבי גרמשי עצמו, ובעל השלכות תרבותיות ופוליטיות. ההקדמה המקיפה וההערות המלוות את הספר הופכות את הקריאה בו למסע תרבותי מרתק הן בהיסטוריה האירופית והן בהיסטוריה האיטלקית. זאת ועוד, "מחברות הכלא" נותנות בידי הקורא והחוקר כלים תיאורטיים אשר יש בכוחם לסייע בחקר המציאות התרבותית-פוליטית בישראל.
רסלינג
מאת: דרור בן אריה
תיאור: מקנה אברם (Peculium Abrae) הוא דקדוק דו־לשוני של השפה העברית שחיבר אברהם דבלמש (~1460, לצ'ה , 1523, פאדובה), יהודי איטלקי שהיה רופא, פילוסוף, מרצה באוניברסיטת פאדובה ומתרגם חיבורים פילוסופיים מעברית ללטינית, וקיים קשרים קרובים עם הומניסטים נוצרים. החיבור יצא לאור בוונציה בשנת 1523 בעברית ובלטינית, לאחר מותו של המחבר, בהוצאתו של ההבראיסט הידוע דניאל בומברג. חיבור זה בולט בהיקפו, במבנהו, במקוריותו ובשילוב של המסורת הדקדוקית העברית עם הפילוסופיה הביניימית. החיבור מיוחד בכך שהוא כולל פרק נפרד לתחביר, שאין לו מקבילה בדקדוקים עבריים קודמים. החיבור שזור מושגים מופשטים והגדרות ודיונים מעורפלים, שכוונתם אינה נהירה. דבלמש בכלל, ו"מקנה אברם" בפרט, עוררו ומעוררים עניין רב במחקר בארץ ובעולם, אך למרות הניסיונות, תורת הלשון שלו לא הייתה מובנת עד כה. הספר מוכיח שחיבורו של דבלמש מהמאה השש־עשרה מושפע מהאסכולה המודיסטית, ענף בדקדוק הספקולטיבי (=העיוני) של המאות השלוש־עשרה והארבע־עשרה. דבלמש מושפע בעיקר מחיבורו של תומאס מארפורט, Grammatica speculativa. הספר מנתח ביסודיות את המונחים המרכזיים בחיבורו של דבלמש, בשני נוסחיו, העברי והלטיני. בעיקר זה עוסק בתחום התחביר, ובראש ובראשונה בהרכבה (compositio) ובשימוש (regimen). בעזרת הכתבים המודיסטיים הלטיניים, שנכתבו כמאתיים שנים קודם לכן, החיבור מנגיש לראשונה את תורתו של מדקדק עברי יוצא דופן לקורא המודרני, וחושף לקורא העברי את תורתו של איש הרנסנס, יהודי הקנאי ליהדותו, שלקח על עצמו את המשימה למזג את תובנותיהם של הלוגיקאים הנוצרים לתוך מסורת הדקדוק העברי.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: שי כחלני
תיאור: דוד פוגל, סופר ומשורר עברי, שכתב בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, זכה לאחר מותו למעמד ולהכרה, וכיום יצירותיו הן חלק בלתי נפרד מהקאנון העברי. במהלך השנים התגלו עוד ועוד נדבכים מיצירתו החידתית והייחודית, דבר שסייע לשקלל מחדש את קורפוס יצירתו הכולל של הסופר, חשף גוף יצירה עשיר ורב-גוני, כזה המאפיין יוצר פעיל שאחוז בלהט יצירה, ואף אִפשר למצוא בו שבילים ונתיבים, שטרם נחקרו בעבר. וכך, אף שפוגל האיש מת מזמן, ממשיכה דמותו כיוצר לחיות, להתפתח ולגדול, ובתוך כך לערער את טענות מחקר הספרות בדבר דמותה, ולהרחיב את יריעתה. התרומה של המחקר המוצג בספר זה היא הצבתו של פוגל ושל יצירתו, לא כסופר וכיצירה שוליים – שוליים למגמה המרכזית של הספרות העברית בת הזמן, העוסקת בתחייתו של העם היהודי בארצו – אלא כסופר ויצירות מרכזיים, מז'וריים, העוסקים בסוגיות קריטיות לעולם שאליו הם מתייחסים. את זאת עושה המחקר שלפניכם בזכות הוספת ממד הקריאה האתית ביצירתו של פוגל ומיקומו בתוך עולם התגובות האירופאיות למשבר מפנה המאה התשע-עשרה/עשרים – שטרם הוצע בעבר – בתחום הפילוסופיה והספרות. הֶקְשֵׁר זה מבהיר כי ביצירתו של פוגל יסוד ביקורתי משמעותי מבחינת המקום והזמן, ומתייחס לכלל יצירותיו בפרוזה של פוגל כיחידה אחת, שבה היצירות השונות ממשיכות ומשלימות את ההתייחסות לאותם הנושאים. שי כחלני חודר לעומק התקופה שבה פעל פוגל, דולה ממנה פרטים שטרם ניתנה עליהם הדעת בהקשר של יצירת פוגל, ועורך קריאות שתי וערב מרתקות ביצירתו של הסופר החשוב הזה, באופן שטרם נעשה עד כה. תוך כדי כך חושף מחקרו, שלא רק שיצירתו של פוגל לא הייתה שולית לאותן מגמות רווחות, אלא שהייתה בבסיסן – גם מהבחינה הסגנונית ובעיקר מהבחינה התוכנית – כמניחה במרכזה את המצב הפוליטי-חברתי ששרר באירופה באותה התקופה.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: הלל ויס
תיאור: מבחר מן המאמרים והמחקרים ביצירת עגנון, פרי עבודתו של הלל ויס משך חמישים שנה כלולים בשני הכרכים של 'קול הדם' 2022 ,הוצאת 'ספרא' המשכו ואחיו של ספרו 'קול הנשמה', הוצאת אוניברסיטה בר־ אילן 1985. יצירת עגנון ספוגה בזיכרון דמי נקיים ובתביעת האדם מן הא-ל, עד אנא, עד מתי? 'קול הדם' מהדהד תביעת הא-ל, בורא העולם ומנהיגו נגד קין: "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה" ותביעתנו היהודים ממנו, מן הא-ל לזכור בני עמנו הטבוחים מאז חורבן ירושלים ועד הנה תוך אמונתנו ומבטחנו בו: "כי כל דרכיו משפט". עגנון בנה ויצר מתוך ביוגרפיה משיחית כאילו נולד בתשעה באב, כך כתוב גם על קברו. ביוגרפיה שעימה הזדהה בכל תג של יצירתו. ומתוכה ילד את שליחותו כסופר. ביצירתו במיטבה הוא ראה ניסיון נואש לתיקון מעשה הבריאה. גם סיפורי האהבה הגדולים של עגנון, הסיפורים הביוגרפיים הלא מוסווים והמוסווים הם דרמות טראגיות, ניסיונות תיקון נואשים של זיווגים פגומים שיש בהם חוטים אלגוריים, לרבות הרומנים "החילוניים" שלו ואף הללו הנחשבים לאתיאיסטיים ומרדניים כדוגמת הרומן 'שירה'. מתח תמיד שרוי בין אנרכיה ותוהו לבין משמעות וייעוד נסתר. הנסיון לאחות את היריעה הפגומה הוא האתגר המשיחי של יצירת עגנון אותו התאמצנו לחשוף ולהנהיר.
ספרא : בית הוצאה לאור - איגוד כללי של סופרים בישראל
מאת: הלל ויס
תיאור: מבחר מן המאמרים והמחקרים ביצירת עגנון, פרי עבודתו של הלל ויס משך חמישים שנה כלולים בשני הכרכים של 'קול הדם' 2022 ,הוצאת 'ספרא' המשכו ואחיו של ספרו 'קול הנשמה', הוצאת אוניברסיטה בר־ אילן 1985. יצירת עגנון ספוגה בזיכרון דמי נקיים ובתביעת האדם מן הא-ל, עד אנא, עד מתי?

'קול הדם' מהדהד תביעת הא-ל, בורא העולם ומנהיגו נגד קין: "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה" ותביעתנו היהודים ממנו, מן הא-ל לזכור בני עמנו הטבוחים מאז חורבן ירושלים ועד הנה תוך אמונתנו ומבטחנו בו: "כי כל דרכיו משפט".

עגנון בנה ויצר מתוך ביוגרפיה משיחית כאילו נולד בתשעה באב, כך כתוב גם על קברו. ביוגרפיה שעימה הזדהה בכל תג של יצירתו. ומתוכה ילד את שליחותו כסופר. ביצירתו במיטבה הוא ראה ניסיון נואש לתיקון מעשה הבריאה. גם סיפורי האהבה הגדולים של עגנון, הסיפורים הביוגרפיים הלא מוסווים והמוסווים הם דרמות טראגיות, ניסיונות תיקון נואשים של זיווגים פגומים שיש בהם חוטים אלגוריים, לרבות הרומנים "החילוניים" שלו ואף הללו הנחשבים לאתיאיסטיים ומרדניים כדוגמת הרומן 'שירה'. מתח תמיד שרוי בין אנרכיה ותוהו לבין משמעות וייעוד נסתר. הנסיון לאחות את היריעה הפגומה הוא האתגר המשיחי של יצירת עגנון אותו התאמצנו לחשוף ולהנהיר.
ספרא : בית הוצאה לאור - איגוד כללי של סופרים בישראל
מאת: אהרן דותן
תיאור: ספר זה מחזיק 35 מאמרים שראו אור בעבר, חוץ מאחד (מס' 30), שמסיבות הזמן והמקום לא יצא לאור עד הנה. שלושה מן המאמרים התפרסמו בלשון האנגלית וניתרגמו לעברית לצורך הספר הזה. הצגת המאמרים כולם כמקשה אחת משקפת את עיקר מחקריו של פרופ' אהרן דותן בתחום המסורה ודקדוק ימי-הביניים.
מוסד ביאליק
מאת: פירדוסי .
תיאור: אבו אל-קאסם מנצור (או חסן) הטוּסי, הידוע בכינויו הספרותי פירדוסי נחשב בקרב העמים הדוברים פרסית לניביה, ובקהילת חוקרי הספרות הפרסית, לגדול המשוררים האֶּפּיים של איראן. הפואמה שלו שאה-נאמה (ספר המלכים) היא אחד האפוסים הגדולים והמהוללים בספרות העולם.

כשלושים שנה, משנות השישים ועד שנות התשעים של המאה העשירית, שקד המשורר על כתיבת יצירתו זו, וב-1010 השלים את גרסתה השנייה. הפואמה מגוללת את תולדות איראן, כפי שנתפסו בתודעת האיראנים בימיו של המשורר, למן ימי בראשית ועד שכבשו הערבים את איראן באמצע המאה השביעית.

כאלף שנים, למן המאה הי"א ועד המאה הכ', שימש האפוס של פירדוסי מופת ומקור השראה וחיקוי למשוררים אֶפּיים רבים במרחב האיראני ואף מחוצה לו. במאה הי"ג הוחל בתרגום שאה-נאמה לשפות הגובלות בשפה הפרסית, ולמן המאה הי"ח מתרגמים את הספר הזה ללשונות אירופה, אבל תרגום מלא שלו יש רק במקצתן.
מוסד ביאליק
מאת: דן מירון
תיאור: בספר זה מובא, לראשונה בעברית, מבחר מתוך עשרות מחזות שחוברו בתקופות שונות בדרום הודו, ונכללו רק ברפרטואר של תיאטרון הקוּדיָאטָם (Kutiyattam).

במשך מאות שנים פיתח הקוּדיָאטָם שפה ומוסכמות תיאטרוניות ויסודות דרמטורגיים ופולחניים ייחודיים ועשירים שיונקים מההיסטוריה, מהתרבות ומהחברה של מדינת המחוז קֵרָלָה (Kerala).

הקוּדיָאטָם הוא המסורת התיאטרונית הסנסקריטית היחידה הפעילה בהודו בימינו. בשנת 2001 הכריז אונסק"ו על הקוּדיָאטָם 'יצירת מופת של המורשת שבעל פה והמורשת הלא מוחשית של האנושות'.
מוסד ביאליק
מאת: אביהו זכאי
תיאור: בשנת 1942 סערו וגעשו הקרבות בסטלינגרד, והג'נוסייד הנאצי הגיע לשיאו. גורל הציוויליזציה המערבית היה תלוי בשׂערה. ספר זה דן בארבעה חיבורים יוצאי דופן בשנה גורלית זו, פרי עטם של מלומדים גולים מגרמניה שיצאו חוצץ נגד הברבריות הנאצית: - "דוקטור פאוסטוס" מאת תומאס מאן (1947),
- "המיתוס של המדינה" מאת ארנסט קסירר (1946),
- "מימזיס: התגלמות המציאות בספרות המערב" מאת אריך אוארבך (1946),
- "דיאלקטיקה של נאורות" מאת מקס הורקהיימר ותאודור אדורנו (1944). עד כה נחקרה המורשת הייחודית של כל אחד מן המחברים האלה בנפרד, ולא נבחן אותו הרגע של שנת 1942 שהיה פרשת דרכים מכריעה בקריירות שלהם. מחבר הספר "העט נגד החרב" בודק כל חיבור לגופו, מסביר את ההקשר של יצירתו, ומאיר את הקשרים שבין ארבעת החיבורים האלה. מחבריהם קראו בהם למלחמת תרבות דחופה ומקיפה כנגד הברבריות הנאצית, ובתוך כך שינו את קווי המִתאר ואת התכנים של ההיסטוריה האינטלקטואלית המודרנית.
מוסד ביאליק
מאת: מתן אהרוני
תיאור: בתחילת שנת 2000 החלו יוצרים ויוצרות חרדים להפיק סרטים עלילתיים בעלי מאפיינים דתיים. הסרטים הופצו לחרדים מזרמים ש"פתוחים" לטכנולוגיה מודרנית ומשתמשים בה, ובן רגע היו לפופולריים מאוד. תופעה זו, המתרחשת גם היום לצורותיה, מקפלת בתוכה תובנות רבות על החברה החרדית בישראל ועל התנהלותה התרבותית. ספר זה עוסק בשני תחומי מחקר עיקריים: תקשורת קהילתית ותרבות הפנאי בחברה החרדית בישראל, מתוך בחינה אתנוגרפית ארוכת טווח של הקולנוע החרדי – סרטים בהפקה ובהפצה של חרדים וחרדיות למגזרים החרדיים, ובהם מוצגים גיבורים וגיבורות חרדים. בספר משולבים שלושה תחומי חקר ודעת עיקריים: מחקרי תקשורת ותרבות, אנתרופולוגיה חזותית ולימודי יהדות. בעזרתם נבחנים ומוסברים אופני ההפקה, ההפצה וההתקבלות של סרטים חרדיים עלילתיים. עוד נבדקים כאן סרטים חרדיים שעוסקים בעיקר בזהויות מעמדיות, זרות ולא פורמליות בחברה החרדית ובמיקומן החברתי. הספר מציע הצצה לשינויים המתרחשים בחברה החרדית בישראל והבנה תאורטית שלהם מנקודות המבט של סוכני תרבות חרדים חדשים שצמחו מלמטה, יצרו, עיצבו ופיתחו תעשיית קולנוע חרדית, ושל צרכני הסרטים החרדיים, שהוסיפו והרחיבו את הצפייה בסרטים לתרבות פנאי קולנועית-חרדית מודרנית, חדשה ומיוחדת. צירופם של כל אלה מעלה מחשבה מחודשת על גבולות פנימיים וחיצוניים של החברה החרדית בישראל.
מוסד ביאליק
מאת: נאת האן תיך
תיאור: "כוכב הלכת הזה שייך לכם, לדורות הבאים. גורלכם וגורל כדור הארץ נמצאים בידיכם." בתקופה של חוסר ודאות מערערת, פעיל השלום הוייטנאמי ואחד המנהיגים הרוחניים הגדולים של זמננו מציע לנו מקור של תקווה – דרך חדשה ושמה זן ואמנות הצלת הפלנטה.

ברב המכר האחרון שפורסם טרם מותו, תיך נאת האן משלב בין פרקטיקות של מיינדפולנס ותובנות מחיי היומיום כדי לענות על שאלה מרכזית וחשובה: כיצד ניתן לנסות להציל את העולם מבלי לאבד את השלווה?
רדיקל
מאת: ספי קופרמן
תיאור: פציפיזם והתנגדות עוסק בשאלה האם כינונה של תודעה עצמית קולקטיבית במהלך ההתנגדות חייב לעשות שימוש באלימות? ספי קופרמן דן בעמדותיהם של פרנץ פאנון, מרטין לותר קינג ומלקולם x ביחס לשאלה זו. הוא טוען שחרף העובדה שתשובתו של פאנון לשאלה זו חיובית, האלימות אינה מהווה עבורו תכלית לעצמה או רפלקס גרידא לאלימות הקולוניאליסטית, שכן האלימות עבור פאנון מעצבת תודעה עצמית קולקטיבית בעלת שילוש תוכני: היא כוללת את התכנים לאומיות, חברתיות ודמוקרטיה. בניגוד לתשובתו של פאנון לשאלת האלימות, מרטין לותר קינג טוען שעל ההתנגדות מוטלת החובה לדחות את האלימות. המחבר טוען שעבור קינג המושג החשוב בהקשר זה הוא האהבה האמונית, מושג אשר מאייך יחדיו את התיאוריה הלא-אלימה ואת הפרקסיס הלא אלים. המקרה של מלקולם x מורכב יותר: מצד אחד הרטוריקה של מלקולם לעיתים אלימה, ומצד שני מלקולם לא פגע באיש ולא ארגן פעולות גרילה מימיו. למעשה, תפיסותיו של מלקולם התפתחו עם השנים: מתומך של רעיון ההפרדה בין שחורים ללבנים מלקולם התפתח לחסיד נלהב של המאבק למען זכויות אדם.
רסלינג
מאת: רעיה מורג
תיאור: ספרה החדש של רעיה מורג מבוסס על 101 רשימות על קולנוע עולמי שראו אור בין השנים 2000–2020 במדור "תרבות וספרות" של עיתון "הארץ". הוא מיועד לקהל אוהבי הקולנוע וגם למשוגעים לדבר. הרשימות כוללות ניתוחים של סרטיהם של יוצרים אמריקאים מוכרים כמו קלינט איסטווד, דייוויד לינץ' ומרטין סקורסזה, אבל הן נדרשות בעיקר לקולנוע אחר, בלתי נראה, פחות מוכר או שכלל אינו מוכר במערב, למשל סרטים מסרביה־מקדוניה, מקמבודיה ומפרו. סרטים אלה עוסקים בנושאים הבוערים של העידן הנוכחי: פליטות, הגירה, דיכוי חברתי/אתני/גזעי/מיני. בעודם מציעים פרשנות שנויה במחלוקת, הם מכוננים גם מבט מחודש אל ההיסטוריה של המאה ה־20. הם משרטטים אופנים חדשים לייצוג סוגיות נשיות כאובות או מושתקות, לצד התמודדות עם זהות מינית להט"בית. הם חוקרים דמויות שנויות במחלוקת או נשכחות, וגם את השפעותיה הדכאניות של הגלובליזציה. מדובר בסרטים שיש להם שפה קולנועית מיוחדת, שפה שבה בחרו קולנוענים ברחבי העולם כדי לממש את חזונם האמנותי והערכי. כל אחד מהסרטים הנדונים בספר מצטיין בדרך הייחודית והמפתיעה שבה הוא מספר סיפור, משתמש במבע הקולנועי ומערב את הצופים. אף על פי שלעיתים זו עשויה להיות חוויה תובענית, היא מעוררת רגשית ומציעה ריבוי הזדהויות. המחברת טוענת שסרטים אלה תובעים מאיתנו כצופים לנקוט שוב ושוב עמדה כלפי הסוגיות המועלות בהם, להיות מעורבים אתית. זוהי אפוא צפייה מחייבת, לא מנחמת.
רסלינג
מאת: יצחק מלר
תיאור: בשנת 1966 פרסם הסופר הצעיר יורם קניוק את הנובלה "חימו מלך ירושלים" אשר עסקה בהלם קרב. יצחק מלר יוצא בספרו למסע טקסטואלי בין כתביו הנפתלים של קניוק על מנת להבין כיצד השפיע הלם הקרב ממלחמת תש"ח על מכלול כתיבתו של קניוק. מלר טוען שקניוק בחר בדרך הישירה, הבוטה והאכזרית ביותר כדי לייצג את הטראומה-פוסט-טראומה האישית שלו, ואת זו של החברה הישראלית-יהודית: הוא בחר לטבול את העט בתוך הפצע, לתחוב את אצבעותיו במורסות כרוניות מדממות. את דרכו של קניוק ניתן לכנות בהקשר זה "גם וגם" או "זה לצד זה וביחד", כלומר שהוא מצווה עלינו לחיות עם הסתירות באמצעות המשקפת הפוסט-טראומטית.

דרכו הפואטית של קניוק היא בחירה בחזרתיות כפייתית של צימודים פרדוקסליים: מצד אחד התרסה אנטי-ממסדית חסרת רסן, מצד שני חתירה עיקשת לפשרה, פיוס, שיתוף וויתור על שנאות ונקמות. על פי קניוק יש לחטט בפצעים, להעלותם על פני השטח וללמוד לחיות איתם. על פי הגיון זה אין זה חטא להשוות בין השואה לנכבה – כל אחד ואסונו הוא. גם אם מתקיים ניגוד בין היהודי שחזר מהגלות לפלסטיני הילידי, גם אם הייתה מלחמה ונוצרו יחסי כובש-נכבש, אדון ומשרת, גם אז חייבים לדעת לגשר באמצעות הכרה הדדית וניסיונות עיקשים ובלתי פוסקים לסליחה, פיוס ופשרה. באותה מידה שאי-אפשר להחלים מהלם קרב אישי אלא יש ללמוד לחיות אתו ולצידו מחדש, כך יש לנהוג בשברים החברתיים-פוליטיים שנכפו עלינו כאן ועכשיו.
רסלינג
מאת: תמי יגורי
תיאור: אומנות המשמעות היא תפיסה פילוסופית של משמעות וגם כלי מעשי לניסוח וטיפוח משמעות אישית בחיים. פתרון לחידת משמעות החיים במובן הכוללני ביותר כנראה לעולם לא יהיה בהישג ידנו, אבל מענה למשמעות בחיים הוא בידינו. פסיפס אנושי מפעים מתקבל מ-33 הראיונות שמשלבים סיפורי חיים ותפיסות עולם. ספרה של תמי יגורי הוא הזמנה והכוונה לנסח ולטפח את משמעות חיינו.
רסלינג
מאת: יהונתן וורמסר
תיאור: ר' זלמן הענא (1756-1687) היה מגדולי חכמי הדקדוק העברי של זמנו. משנתו הדקדוקית מיוסדת על עיון מעמיק, על חשיבה מקורית ועל מוכנות לבחון מחדש מוסכמות רווחות. לספרי הדקדוק שפרסם נודעה השפעה רבה על חכמים שבאו אחריו. בין חכמים אלה נמנים גם כמה מן האישים המרכזיים שפעלו ללימודה ולשכלולה של הלשון העברית בתקופת ההשכלה בגרמניה.

רז"ה עסק גם בהגהה של נוסח התפילה על פי עקרונות דקדוקיים. גם בשדה זה נודעה השפעה לפעילותו, וכמה מן השינויים שהציע בהגהותיו נכנסו לנוסח התפילה האשכנזי.

ספר זה מציע תיאור מקיף וממצה של משנתו הדקדוקית של רז"ה ושל השפעותיה על תורת הלשון ועל נוסח התפילה בדורות שלאחריו. מאחר שמקורותיו העיקריים הם ספרי חוכמת הלשון העברית מימי הביניים, נסקרים בסוגיות רבות שבספר דבריהם של מדקדקי ימי הביניים הנוגעים לסוגיה, ובכך נמצא נשכר גם מחקר תורתם של אלה.
מוסד ביאליק
מאת: איל בסן
תיאור: דמותו של אורי ניסן גנסין, שחייו הקצרים היו רצופי סבל ונדודים, אך חזותו והליכותיו הקרינו, לדברי מכריו, כוח שקט, אצילי ומסוגנן על כל סביבותיו, הילכה קסם על עולם הספרות למן הופעתו הראשונה על במת התרבות העברית בעשור הראשון של המאה העשרים. סיפוריו הליריים, שנתפסו כשיקוף של נסיבות חייו, נחשבים עד היום ליצירות מופת של כתיבה פסיכולוגית מודרניסטית. דווקא לנוכח הגישות הקנוניות לפרשנות יצירתו המופתית של גנסין, מבקש הספר 'גנסין סטייל' להציע למחקר הספרות העברית סגנון אחר של קריאה ומחשבה, 'סטייל' חדש של כתיבה ביקורתית. במוקד כל אחד מפרקי הספר ניצב דבר מה קטן שמתקיים בשולי הנושאים הגדולים, דבר מה צנוע לכאורה: משפט אחד, סיבה טפלה, גמגומים והמהומים, מה שמתבטל ונסוג, מה שלא תופס עמדה, פעולה שלא נעשית, החום הנישא באוויר. אלא שדווקא מנקודת המוצא הזאת מבקשים מהלכי הקריאה הנפרסים כאן להעמיד שיעורים תאורטיים, היסטוריוגרפיים ופרשניים שהולכים בגדולות. במובן אחד אפוא 'גנסין סטייל' הוא חיבור על יצירתו של אורי ניסן גנסין, והוא מבקש להחזירה למרכז העיון המחקרי יותר ממאה שנים לאחר שנכתבה, ולקרוא בה כמו שלא נקראה עד כה. במובן רחב יותר 'גנסין סטייל' הוא גם חיבור נועז ומקורי על היחסים בין ספרות לתאוֹריה, על הרגישויות הפרשניות של רגע ההווה, ועל הצורך בניסוחו של אתוס ביקורתי מסוג חדש למחשבת הספרות העברית של המאה העשרים ואחת.
מוסד ביאליק
מאת: נועה שקרג'י
תיאור: איך מתמודדת השירה, אומנות עתיקה, עם שאגת האינטרנט? מי צריך כתבי עת אם אפשר להעלות שירים לפייסבוק? האם צריך להכיר שפות תכנות כדי לכתוב שיר אינטרנט? מה עושים כאשר מספר הלייקים נעשה לכרטיס כניסה לקנון הספרותי? תשובות לשאלות כגון אלו מוצגות בספר זה, המבקש לתאר ולהגדיר לראשונה את מאפייני שירת האינטרנט העברית באמצעות מושג מקורי: "אינטרנטיקה". הספר מגדיר את הפואטיקה של שירת האינטרנט באמצעות מיפוי וניתוח של מאות שירי אינטרנט שנכתבו בעברית ופורסמו בישראל, ועל פי שלושה כלים מרכזיים שנותנת הרשת בידי המשורר: כלי לתיעוד, כלי לעבודה, וכלי למשחק. "אינטרנטיקה" מציע מודל תאורטי ומתודולוגי ראשון, המצליח לנסח מערכת יחסים המשלבת את מכלול הגורמים הפועלים על השיר האינטרנטי: השפעת המאפיינים הטכנולוגיים של האינטרנט, אופן ההתנהלות של הקהילה היוצרת ומשקלה המכריע, וכמובן, יחסי צורה ותוכן בתוך היצירה האסתטית. "אינטרנטיקה" הוא מחקר בין-תחומי, המשלב התחקות אחר המאפיינים והמשמעויות של האינטרנט, בצד מחקר ספרותי העוסק בתמורות המתחוללות בשדה השירה עקב התפתחויות טכנולוגיות אלה.
מוסד ביאליק
מאת: ולדימיר פפרני
תיאור: "אדם־תזמורת", כך הגדיר מקסים גורקי את לב טולסטוי: אדם בעל פנים רבות, שהיה נכון תמיד להיות "אחר" לא רק מול הכול, אלא גם כלפי עצמו. לא פעם מחק את כל מה שעשה והשיג כדי לבנות את עצמו מחדש. להיות אחר, ללכת נגד הזרם, למרוד במוסכמות, לפרוץ מסגרות שהציבו לו אחרים ושהציב הוא לעצמו - זה היה גורלו של טולסטוי.

בספר זה נעשה ניסיון לעיין בתופעת התרבות ששמה טולסטוי בבחינת שלמות שמתגלמת הן ביצירותיו הספרותיות ובשאר כתביו, הן בפעילותו ובהתנהגותו בכל זירות חייו (הספרותית, הפילוסופית-הדתית, החברתית והאישית). ההתבוננות בשלמות זו נעשית כאן משתי נקודות מבט: חלקו הראשון של הספר עיקרו בטולסטוי המחבר האחר, הסופר הייחודי השונה בטבעו משאר הסופרים; חלקו השני של הספר יוחד להגותו של טולסטוי, המיוסדת על אוצר הדעת האנציקלופדי האדיר שצבר, והיא הגות ייחודית מאין כמוה שנעה בין הרציונליזם למיסטיקה.
מוסד ביאליק
מאת: רבקה אלינב
תיאור: "כי מרה מאֹד הדעת" – הצהרה מפתיעה לכאורה כשהיא בוקעת מקולה של אינטלקטואלית בולטת כלאה גולדברג. גולדברג (הידועה) ולצדה אלישבע ביחובסקי (האנונימית כמעט) הן שתי היוצרות הראשונות שהציגו בספרות העברית טיפוס חדש של גיבורה אינטלקטואלית ויוצרת, כזו שמבחינתה הדעת והיצירה היא בגדר משאת לב, ציר זהות וטעם קיומה. כמו בתרבות הכללית גם בתרבותנו, לרבות במורשת הספרות העברית החדשה, השליטה הגברית הבלעדית על העט ועל הקול יצרה במשך דורות "מראה גברית", אשר שיקפה והגדירה לנשים מהו המודל הראוי של נשיות ומהו האופק לציפיותיהן מעצמן. על רקע זה עולה שורה של שאלות: האם הצטרפותן של נשים למעגל הלימוד והיצירה מסמנת מגמה של שחרור מהתבניות הסטריאוטיפיות? האם המבט הנשי ברא גיבורות אוטונומיות מבחינה רוחנית ונפשית, שנאבקות להתפתח כנשות רוח וכאמניות המנהלות שיג ושיח עם העולם באמצעות יצירתן ? והאם מוצדק להכתיר גיבורות אלו בתואר 'אינטלקטואליות'? כמענה לשאלות אלו מוצגת בגוף הספר קריאה פרשנית המשווה בין הרומן סמטאותמאת אלישבע (ביחובסקי), הרומן העברי הראשון פרי עטהּ של אישה בארץ ישראל, ובין הרומנים והוא האור ומכתבים מנסיעה מדומה של לאה גולדברג ועמם כמה מסיפוריה הקצרים. ספר זה שופך אור חדש על הערכת דמותה של אלישבע ועל יצירתה, ובמקביל מציע הערכה מחודשת לסיפורת של גולדברג בזיקה למכלול יצירתה. הטענה המרכזית העולה ממנו נוגעת לבשורה המקופלת בגיבורות שהן בוראות בעטן ובאופק החדש שהן מעניקות לקיומן כנשים. אף כי שחרורן מן הסטיגמות בולמות של העבר הוא עדיין חלקי וכבול, הרי שבעצם הופעתן מהווה ציון דרך ומקור של העצמה לדור ההמשך של קוראות, של כותבות ושל גיבורותיהן.
מכון מופ"ת
מאת: רבקה אלינב
תיאור: ​​​קריאה המתריסה "דווקא רציתי לצאת מגדרי" מפיה של מריה סיבילה מריאן, אמנית חלוצית מן המאה ה-17, עשויה לשמש כסיסמה מזהה למסען של הגיבורות העומדות במרכזו של ספר זה. זהו מסע חיפוש זהותי (quest) הניזון מיסוד אנרכי של שחרור. הניצוץ המתניע את מסע התגבשותן והתגשמותן כיוצרות כרוך במאבק בגדרות שגזר עליהן מגדרן. הן מונעות מהדחף העז למרוד בקונבנציות התרבותיות שנועדו לקבע אותן למשבצת ייעודן המוּלד. הדיון הנפרש בספר מתחקה אחר הדקדוק הפנימי של מסע החניכה הנשי: מהו סוד המשיכה של רומן החניכה (Bildungsroman) בעיניהן של סופרות; מה הן אותן חוזקות שהפכו אותו ליעד מבוצר גברי; מה הן נקודות ההשקה בין מסע הגיבור למסע הגיבורה; ומנגד, באילו נקודות מתייחד מסע החניכה הנשי מדפוס המקור הגברי. את התשובות לשאלות אלו ועוד רבות אחרות נבקש לחלץ מקריאה פרשנית צמודת-טקסט ברומנים של רות אלמוג (שורשי אוויר; באהבה, נטליה; אישה בגן); יהודית קציר (למאטיס יש את השמש בבטן; הנה אני מתחילה) ועמליה כהנא-כרמון (ליוויתי אותה בדרך לביתה). הנחת המוצא של דיוננו בסוגיית "'דיוקן האמנית כאישה" המתמקד בסיפורת נשים עברית, היא כי בתסמיניה הגלויים והסמויים מדובר בנרטיב נשי אוניברסלי, חוצה גבולות שפה ותרבות. אשר על כן, העיון בשלושת שערי הספר מפגיש בין הגיבורות העבריות ודגמי חניכתן לבין מקבילותיהן, העשויות להיחשב מהרבה בחינות כ"שארותיהן ברוח", פרי עטן של דוריס לסינג, סימון דה בובואר, קייט שופן, דורותי ריצ'רדסון, סילביה פלאת ואן סקסטון. לנוכח המבט הגברי שכונן את הנשים כאובייקטים המתקיימים לאורו ובשבילו, הקול שסופרות מעניקות לגיבורותיהן היוצרות הוא בבחינת נקיטת עמדה אידאולוגית. הצבתן במרכז העלילה בעמדת דוברת בעלת הכרה וחשיבה ביקורתית ורפלקטיבית פירושה לנכס להן עמדה פוליטית של ידיעה ובעלות על המבט. מתוך תכונות אלו נובעת סמכותן לפרש את מסע החיים שלהן לקראת התגשמותן כאמניות ולממש את זכותן הטבעית "להסתכל לשמש בעיניים", כפי שניסחה זאת ההוגה הלן סיקסו.
מכון מופ"ת
מאת: מעוז עזריהו
תיאור: ספר זה חוגג את תל אביב: העיר, הרעיון, המציאות והדימוי. תל אביב - שכונה של יפו שזכתה למעמד של עיר רק כשחגגה חצי יובל לייסודה - הייתה ונותרה גם רעיון וחזון, משאת נפש ומושא לקנאה וטינה; נושאו של שיח פוליטי ותרבותי רווי בדימוייה, בתדמיותיה ובמותגיה; עיר כרך ובה בעת עיר קרתנית, עיר עברית ועיר עולם. מדינת תל אביב היא ישות רעיונית בלתי נפרדת מן השיח העכשווי על תל אביב ועל מקומה המרכזי והשנוי במחלוקת בהוויה הישראלית. שבויה בדימויה עוסק בכינונה של מדינת תל אביב כאפשרות גאו פוליטית ותרבותית בתקופת המדינה שבדרך ובוחן את תולדות בידולה מהיישוב הציוני וממדינת ישראל. הוא משרטט קווי מתאר לדיון בהיסטוריה התרבותית של דימויים ותדמיות, מטבעות לשון וקלישאות, תפיסות רעיוניות ותבניות אידאולוגיות, שאיפות ורחשי לב, שמבססים את מעמדה הייחודי של מדינת תל אביב במדינת ישראל ואת היותה היבט חיוני של המצב הישראלי.
האוניברסיטה הפתוחהמכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: יואנה ביאטה מיכליץ
תיאור: היהודי הנחשל, הלובש קפוטה מלוכלכת, המנצל את האיכרים ומרעילם בוודקה — אותו אנו מכנים נבל ובזים לו. היהודי שהתנתק מההמון, השיל את הקפוטה המלוכלכת, החליף את התלמוד והזוהר בהשכלה אירופית ורוצה לעבוד עבודה יצרנית — אותו אנו מכנים פולש ובזים לו, ולבסוף היהודי שחדל להיות יהודי, שניתק את כל הקשרים המחברים אותו לאותו השבט, קיבל עליו את עול הנצרות ונכנס אל החברה שלנו — אותו אנו מכנים “מכס“ [meches] — מומר ובזים אף לו. [קלמנס יונושה־שנייבסקי]. המיתוס המודרני של היהודי כזר המאיים על הקיום הפולני נוצר בפולין אחרי 1864 (המרד נגד הכובש הרוסי). בשלהי המאה התשע־עשרה, כאשר החל החלום על עצמאות פולין לקרום עור וגידים, התגברה האמונה שהיהודים הם האויב הפנימי העיקרי. תקופה זו הייתה נקודת מפנה בתהליך ההתפתחות של דימוי היהודי כאיום ובהשפעתו על התרבות הפוליטית, על החברה הפולנית ועל יחסי פולנים־יהודים. הספר איום מבית: דימוי היהודי באנטישמיות בפולין — קריאה חדשה דן בקיומם המתמשך ובחשיבותם של תכנים אנטי־יהודיים בחברה, בתרבות ובפוליטיקה בפולין, ומתמקד בתפקיד שמילאו בהבניית התודעה הלאומית הפולנית. יואנה ביאטה מיכליץ קובעת במחקרה כי מיתוס היהודי כזר מאיים נוגע בראש ובראשונה לאמונה שהתקבעה על בסיס דעות קדומות ונתפסה כעובדה. לכן חקר האמונה בדבר קיומו של “האחר”, היהודי הגוזר כליה על האומה הפולנית, הוא ציר מרכזי הראוי לשמש בסיס לכל מחקר על הולדתן והתפתחותן של האנטישמיות ושל הלאומנות בפולין. מן הספר עולה כי אף אירועי השואה לא מיתנו את השקפתם של התומכים ב“פולין ללא יהודים“. כפי שעולה מאחרית הדבר, פרק שנוסף למהדורה העברית, תהליכים שהתרחשו בפולין משנת 2000 ואילך מעידים על כך שמרבית הסיסמאות האנטישמיות בימינו שייכות לרפרטואר הישן־חדש, אשר במרכזו היהודי עודנו מצטייר כאויב אנטי־פולני. כך התפתח הדימוי האנטישמי העכשווי של “היהודי כפוי הטובה“ המשמיץ את פולין ואינו אסיר תודה על העזרה הרבה שהושיטו פולנים אתניים ליהודים בתקופת השואה. בפולין של המאה העשרים ואחת ניטשת מלחמת תרבות של ממש בין כותבים ברשתות החברתיות, בספרי היסטוריה פופולריים ואקדמיים ובעיתונות הימנית השמרנית אשר עושים שימוש נרחב בסיסמאות אנטי־יהודיות ודוחים את המודל המערבי של הנצחת השואה כאירוע מכונן בתולדות אירופה במאה העשרים ובין חוגים ליברליים המבקשים להתמודד עם ההיבטים האפלים בעבר ובהווה של פולין. החוגים הימניים השמרניים לגוניהם מעצבים נרטיב־על המטיל את האשמה בחורבן יהודי אירופה על היהודים עצמם. לטענת המחברת, הסכנה הזאת קיימת לא רק בפולין אלא גם במדינות אחרות שבהן גורמים אתנו־לאומניים קיצוניים נוקטים אסטרטגיות דומות של שכתוב ההיסטוריה הלאומית, ובכך מתרחבת יריעת המחקר, והקריאה בספר נעשית מרתקת ואקטואלית מתמיד.
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה
מאת: אלזה לסקר-שילר
תיאור: בספר 'עיר של חלום' שלושה שערים. השער הראשון כולל מאמרי מבוא: 'אלזה בירושלים', 'אלזה בדרכה אל העברית' ו'אלזה בברלין'. השער השני כולל את שלושת מחזותיה: 'הנהר השחור', 'ארתור ארונימוס ואבותיו' ו'אניואני', המלווים בצילומים מהפקות המחזות בגרמניה ובמבואות של אבישי מילשטיין, ענבל בראל וגד קינר-קיסינגר. השער השלישי מכיל הומאז' לאלזה הכולל יצירות פרוזה ושירה מאת מחברים שונים. פרופ' גלילי שחר כתב אחרית דבר מרתקת הסוקרת את שלושת המחזות של לסקר-שילר, על רקע תקופתה ועל רקע המחזאות הגרמנית של המאה ה-20. קורות חייה של לסקר-שילר ורשימת פרסומים בעברית שלה, עליה ובהשראתה חותמים את הספר.
המכון לקידום תיאטרון יהודי
מאת: מוטי סנדק
תיאור: הגיליון פורש מניפת מאמרים וראיונות עם יוצרות וחוקרות מישראל ומהעולם, שנוצרו וגובשו לגליון מיוחד זה המדגישים את היצירה וחיי הרוח כחלק מהותי בהתמודדות עם השואה במהלכה ולאחריה. בגיליון שלושה שערים: הראשון, פורש סקירה של יצירות מתחומי אמנות הבמה כמו תיאטרון, מחול, קברט קרקס שיצרו נשים בזמן השואה. השער השני מאיר יצירות וסיפורי חיים של נשים יהודיות ולא יהודיות מארצות השונות כמו: אנה פרנק, שרלוטה סלומון, אירנה סנדלר, נלי זק"ש, חנה סנש ועוד. השער השלישי מתייחס למשפט אייכמן - אירוע שהיווה אבן דרך היסטורית בתודעת השואה, והאופן שבו הוא משתקף ביצירותיהן של שלוש יוצרות תיאטרון ישראליות.
המכון לקידום תיאטרון יהודי
מאת: מוטי סנדק
תיאור: גיליון זה חושף את הרצל איש התיאטרון, המחזאי שלא פסק ליצור ולהציע את מחזותיו למנהלי תיאטרון ברחבי אירופה וכל זאת תוך כדי כתיבת התסריט ל'מדינת היהודים'. איש תיאטרון בעל דמיון, מעוף, העזה, יצירתיות אשר הצליח להדביק בכוח אישיותו והכריזמה שלו מאות מקבלי החלטות מרחבי אירופה ולרתום אותם להפקת הקונגרס הציוני הראשון בבזל, אולי ההפקה הגדולה ביותר על סף המאה העשרים.
המכון לקידום תיאטרון יהודי
מאת: מוטי סנדק
תיאור: גליון 'במה' (285) שיצא לאור בשנת 2019 היה הראשון בסדרת 'גיליונות הנושא' של במה וציין 85 שנה ליסוד כתב העת ו- 100 שנים לפרסום תרגומו של ח"נ ביאליק למחזה המפורסם והמכונן של ש. אנסקי - 'הדיבוק'. המחזה שהיה למיתוס, התפרסם לא מעט בזכות ההפקה המצליחה של תיאטרון הבימה. בגיליון זה ביקשנו לפרוש תמונה רחבה יותר של המחזה ולקחת את קהל הקוראים אל מאחורי הקלעים של ההצגה- אל סיפור המחזה. הגיליון מציג מסע מרתק בעקבות ש. אנ-סקי המחזאי, הגורמים לכתיבת המחזה, לתרגומו ליידיש ולעברית וגלגולי המחזה מן המשלחת האתנוגרפית בתחום המושב היהודי ועד שראה את אור הזרקורים בסטודיה השלישית במוסקבה על ידי ווכטנגוב בשנת 1922 והיה לאבן יסוד להקמת תיאטרון עברי כולל עשרות הפקות של המחזה ברחבי העולם.
המכון לקידום תיאטרון יהודי
מאת: הילה שלומית קינל-לימוני
תיאור: כיצד חוו נשים את תהליך החילון בחברה היהודית של מזרח אירופה בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, וכיצד השפיע שחרור הנשים ברוסיה על חייהן? הספרות הגברית בת הזמן לא נתנה ביטוי לסוגיות אלה. חוה שפירא, דבורה בארון ואלישבע ז'ירקובה-ביחובסקי, שלוש סופרות עבריות, העזו לפלוש אל המרחב הקנוני הגברי, שהיה סגור בפני נשים, ולהשמיע את קולן. הן עשו זאת בקול "כפול" ותחת הסוואה: בהיענותן, מצד אחד, לשיח הגברי בן הזמן, או לחילופין לכתיבה הנשית הטיפוסית; מנגד, הן העלו סוגיות בוערות והביעו מחאה פמיניסטית חריפה. הן תיארו את ההדרה מהתרבות הקנונית היהודית כתיאור משלים לתהליך החילון הגברי ועסקו בדמויותיהן של האישה האינטלקטואלית ושל הרווקה. באופן הזה הן הציעו אלטרנטיבה נשית לדמות "התלוש" שעמדה במוקד הספרות הקנונית בת הזמן. ספר זה מדגיש את השוני בין השיח והנרטיב הנשי לגברי: מדוע נשים כתבו על חווית הרווקות, בעוד שהגברים תיארו פנטזיה רומנטית בלתי ממומשת? איזו פרשנות קיבלה משנת "הספר והחיים" של ברדיצ'בסקי בעיצוב הנשי? כיצד נוכס התיאור הדקדנטי לצורך מחאה? אלה אחדות מהסוגיות שספר זה מבקש לעמוד עליהן כחלק מדיון מקיף בסיפורת עברית של נשים בראשית המאה ה-20, כל זאת תוך כדי מפגש בין כתיבתן הבדיונית של הסופרות ובין חייהן הבלתי שגרתיים, לנוכח מוסכמות התקופה.
רסלינג
מאת: גידי איפרגן
תיאור: הרטוריקה של השלילה בכתביו של לוֹנְגְּצֶ'נְפָּה, המלומד והמורה הטיבטי בן המאה ה-14, עומדת במוקד ספר זה. הכוונה לביקורת שלילית ממוקדת, ומפתיעה למדי, ביחס לגישות פילוסופיות וביחס לפרקטיקות רוחניות, ששמה לה למטרה לפרק תהליכי המשגה מנטליים וליצור אפיסה או מצב של היעדר, רִיק. השלילה של לונגצ'נפה חריפה ובוטה: "ללא מנטרות, ללא טנטרות, ללא תזה פילוסופית סופית לטעון, ללא מתן תווית, ללא מדיטציה, ללא פעולה או פרי כלשהם, המצב של המנדלה המיוחדת מושלם מעצמו […] תודעה העסוקה בשאיפה לשחרור לעולם לא תהא משוחררת. בעצם העיסוק בחיפוש, המחפש מאבד את דרכו". בספר זה גידי איפרגן מתחקה אחר הקשר בין הידיעה המשחררת לתרגול הרוחני במטרה להבין את שלילת התרגול הרוחני ולהבהיר את סיבותיה ומניעיה בידי לוֹנְגְּצֶ'נְפָּה. הוא עושה זאת תוך כדי הימנעות מרקונסטרוקציה לשמה של משנת הדְּזוֹגְצֶ'ן, שיטתו של לונגצ'נפה. הוא מסביר כיצד אפשר ללמד וללמוד שלילה כתרגול (כולל שלילה של שלילה), ומתמקד בטבעם של התלמיד והמורה ובמערכת היחסים ביניהם באופן שלא נראה בעבר במחקר האקדמי שהוקדש ללונגצ'נפה ולכתביו. בכתיבתו איפרגן נע בין העבר להווה כדי להבין את לונגצ'נפה ומחשבתו. הוא סוקר התרחשויות וצורות שלילה מן העבר הטיבטי-בודהיסטי מצד אחד, אך גם דן בצורות שלילה בנות-זמננו מן הצד האחר, כמו זאת של הערעור – שיטתו של ז'ורז' בטאיי ביחס ל"חוויה הפנימית". ספר זה בוחן את עבודתו של לונגצ'נפה כמורה ברגישות ובביקורתיות, וחומק בבטחה מפרשנויות המונעות מנאיביות מצד אחד ומחשדנות יתר מצד אחר.
רסלינג
מאת: אבינועם רוזנק
תיאור: סדקים הוא ספר ביקורתי אשר נוגע בתחום הנפיץ שבין הפוליטי, התרבותי והאקדמי. הספר מקיים שתי רמות דיון שונות ומשולבות: הוא מבקר את כלי הניתוח האקדמיים, והוא חושף את הנחות היסוד הטמונות ביחס המחקר לבית מדרשו של הרב קוק בעודו עוקב אחר גלגוליו של רעיון "אחדות ההפכים" בבית המדרש של הציונות הדתית. אבינועם רוזנק נוגע בכמה מאורעות היסטוריים מרכזיים שישראל חוותה – החל ממלחמת ששת הימים, עבור במפעל ההתנחלויות, הפינויים, הנסיגות, העקירה מגוש קטיף, ועד למשפט קצב. רוזנק מצביע על תורת "אחדות ההפכים" של הרב קוק כמפתח שנעדר עד כה מהשיח המחקרי; הוא מבהיר את הפוטנציאל ואת ההשלכות של המפתח הזה לשיח האקדמי והתרבותי. הספר מצביע על ההשלכות של "אחדות ההפכים" על נושאים כגון מודרנה ודת, חילון, פוליטיקה וחינוך. משנת "אחדות ההפכים", כפי שהיא מוצגת בספר, מציגה חזון פלורליסטי-רדיקלי; מצד אחד היא מבצרת את גבולות הפרטיקולריזם, ומצד אחר היא דורשת ענווה ביחס לעמדת "האחר". משנה זו מאפשרת חשיבה חדשה ביחס לטיבו של הפוסטמודרני והיכולת להעצים את החשיבה הפוסטמודרנית דווקא מתוך ההקשרים הדתיים. העיון המחודש בכתבי תלמידיו של הרב קוק מראה עד כמה מושרש היגיון "אחדות ההפכים" בכתבי תלמידיו, לצד הסדקים והפער שנפערים והולכים בין צורת המחשבה של "אחדות ההפכים" הנמצאת בכתבי הרב קוק ובין זו הנמצאת אצל תלמידיו.
רסלינג
מאת: מיכל פיק חמו
תיאור: מאז ראשיתו הקולנוע הישראלי מהווה מרחב אשר משתנה בזיקה לתהליכים שחלים בחברה הישראלית. חידושו של הספר הנוכחי בטענה שתמורות פסיכו-אידיאולוגיות ותהליכים פוסט-טראומטיים בחברה הישראלית מצאו את ביטויים בקולנוע הישראלי. הצבת התסמונת הפוסט-טראומטית כמודל פרשני-תיאורטי מספקת פרשנות חדשה לדיאלקטיקה שמאפיינת את השינויים בקולנוע הישראלי מראשיתו. הספר שב ובוחן פרשנויות קודמות ומדגים את נוכחות הטראומה ואת השפעותיה בסרטים, ולבסוף מצביע על השינוי שהתחולל בין השנים 2000–2006, כאשר חוויית הטראומה שהתקיימה בשולי העלילה שינתה את מיקומה ואת מאפייניה. הסרטים העלילתיים שזכו בפרס אופיר בשנים 2000-2006 מתייחדים בכך שהם מבטאים תגובה דיסוציאטיבית פוסט-טראומטית. סרטים אלה סימנו את השבת האמון בקולנוע הישראלי מצד הקהל הרחב והמבקרים; הם חולקים נרטיב-על משותף שמתמקד בתחום המשפחה ומבטא היסט מדילמות לאומיות ומאירועים גיאו-פוליטיים טראומטיים. תגובה זו מתאפיינת בניתוק רגשי, בהשלמה עם מצב בלתי נסבל ובהתכנסות בדל"ת אמות. היא נובעת מהוויה גיאו-פוליטית עכשווית מורכבת, המושפעת בעיקר מהתקפות טרור מבית ומחוץ שהולידו חוויות אימה ואובדן, כמו גם מתפיסת החברה ככזו הנמצאת על סף קריסה. סרטים אלה מאמצים טכניקות קולנועיות שהמחברת משייכת אותן לתגובות דיסוציאטיביות פוסט-טראומטיות. קהות החושים והאטימות מתבטאים בעיקר בזרות שחשים גיבורי הסרטים ביחס להוויה המשפחתית המקיפה אותם – הוויה שמאופיינת בניתוק מרגשות, בדה-ריאליזציה שעיקרה באימוץ מבע קולנועי סמי-ריאליסטי, בשימוש במבנה מלודרמטי לביטוי נורמות חברתיות רווחות ובאמנזיה שממירה את המורכבות ההיסטורית של ייצוגים מגדריים ואתניים בדמויות סטריאוטיפיות מנותקות ממקום ומזמן.
רסלינג
מאת: דפנה סרינג
תיאור: מהי כריזמה? מה מקורה? מהם מאפייניה? כיצד היא משפיעה, ואיך כל זה קשור לקולנוע? באילו תנאים עשויה הצפייה בסרטים להפוך לחוויה כריזמטית? ספר זה מציע דיון מעמיק ומקורי במרכיבי החוויה הכריזמטית אשר באמצעותם מיטיבים אומני הקולנוע לספק את התשוקה של היחיד לחבור – לטוב או לרע – לכוחות גדולים מאלה שהוא מוצא בעצמו. הכוח להקסים, להצית דמיון, לטוות חלומות, לסחוף ולעורר תשוקות טמון לא רק ביוצרי הסרטים או בכוכבים הזוהרים על המסך. הפוטנציאל הכריזמטי טמון במאפייני המדיום, בדרכי ההבעה הקולנועית ובתנאי הצפייה. לכול אלה חלק מהותי ביכולת הקולנועית לסחרר חושים, רגשות ומחשבות, לחצות גבולות של זמן ומקום, לפשוט ולעטות זהויות, לחבור, ולו רק לשעה קלה ומבוקרת, לחיים של אחרים. טיב הזיקות המהותיות בין אומנות הקולנוע לכריזמה נבחן בעיקר לאור עבודתם של פול תומאס אנדרסון, ג'וליאן שנאבל ודמיאן שאזל. בהקשר זה מתבהר חלקם של מרכיבים כמו כפילות, מרחק, פנטזיה, חלימה, אינטימיות והזדהות ליצירת האפקט הכריזמטי. במישור הדרמטי נבחנת תופעת המנהיגות הכריזמטית; העיון "בסרטי מנהיגים" מהדק את הקשר בין החוויה הכריזמטית בקולנוע לזו שמתוארת ונחקרת בתחומי דעת נוספים. בהקשר הזה נבחנים סיפורים ועלילות של מנהיגים, היסטוריים ובדיוניים, נפלאים והרי אסון. דמויות כאלה מרבות להפציע על מסכי הקולנוע הפופולרי ולעורר, בנוסף על זיכרונות ותשוקות, גם שורה של סתירות טעונות שמגרות מחשבה ודמיון.
רסלינג
מאת: רעיה מורג
תיאור: 121 שנה לאחר שפרויד תיאר לראשונה את טראומת הקורבן, הספר טראומת הכובש, הקולנוע, האינתיפאדה מציג פרדיגמה תיאורטית חדשה לדיון במלחמות בעידן הנוכחי – טראומת הכובש. האבחנה בין טראומת הקורבן, שהיא טראומה פסיכולוגית, לבין טראומת הכובש, שהיא טראומה אתית, מוליכה לניתוח מקיף של גל הסרטים החדש שהולידה האינתיפאדה השנייה.

הקולנוע התיעודי הישראלי שנוצר בתקופה זו הוא קולנוע נועז, חתרני, שתובע מקהלו לשבור את קשר השתיקה וההכחשה של עוולות הכיבוש. קולנוע זה ייחודי בכך שהוא שופך אור לא רק על הטרגדיה של הפלסטינאים תחת הכיבוש אלא גם על זו של החיילים והחיילות הישראלים הנוטלים חלק בעימות שבו הפרת זכויות אדם של אוכלוסייה אזרחית גורמת להם ל"הלם קרב מוסרי", לטראומה אתית, ללא מרפא.

רעיה מורג מראה כיצד תיאור טראומת הכובש כטראומה אתית משמעו תביעה לאחריות ולהכרה בעוול שנעשה לאחר הפלסטיני – תביעה המופנית הן אל החיילים והן אל החברה ששלחה אותם בשמה לפעולות שיטור בשטחים. בתביעתו לכינון הכרה זו, הקולנוע התיעודי מפרק את עמדת הקורבנות השכיחה בשיח הציבורי הישראלי הפוסט-שואתי, תוך כדי כך שהוא משרטט את המעבר מעידן העד הפוסט-טראומטי לעידן הכובש-מעוול הפוסט-טראומטי. היצירות התיעודיות מראות לנו שעלינו להתגבר על עמדת הקורבנות ולהכיר בעצמנו כמעוולים כדי שנוכל לממש את המחויבות המוסרית העמוקה שלנו ביחס לאחר האתני כמו גם ביחס לעצמנו.
רסלינג
מאת: סוניה פרנל
תיאור: ב-1942 שלח מטה הגסטפו בצרפת הודעה דחופה: "זו המרגלת המסוכנת ביותר של בעלות הברית. אנחנו מוכרחים למצוא ולחסל אותה." האישה שעליה דיברו היתה וירג'יניה הוֹל, אשת חברה אמריקאית מבולטימור שהצליחה בכוח השכנוע להתקבל לשורות "מנהלת המבצעים המיוחדים", ארגון הביון הבריטי שכונה "משרד הלוחמה הבלתי ג'נטלמנית" של צ'רצ'יל. היא היתה לאישה הראשונה שבעלות הברית שלחו אל מעבר לקווי האויב, ולמרות נכותה (רגל תותבת) עזרה להצית את אש הלהבה של הרזיסטנס הצרפתי וחוללה מהפכה בלוחמה החשאית כפי שאנו מכירים אותה. וירג'יניה הקימה רשתות ריגול שנפרשו בכל רחבי צרפת, הנחיתה מהשמים כלי נשק וחומרי נפץ והיתה אישיות מרכזית בפעילות הרזיסטנס. גם בזמן שפניה התנוססו על פני כרזות "מבוקשת" ופרס הוכרז על ראשה, וירג'יניה סירבה שוב ושוב לפקודות שהורו לה לעזוב את המקום. כשהכיסוי שלה נחשף לבסוף, היא נמלטה וסיכנה את חייה בחציית הרי הפירנאים ברגל עד לספרד. ואולם היא חזרה שוב לשטח האויב, נחושה להציל עוד חיי אדם, ובמלחמת גרילה שנחלה הצלחה כבירה עזרה לשחרר אזורים רבים בצרפת מידי הנאצים לאחר יום הפלישה לנורמנדי. סוניה פרנל חושפת כאן לראשונה, על סמך מחקר חדש ומעמיק, את מלוא חייה החשאיים של וירג'יניה הול. זהו סיפור מעורר השראה שעוסק בגבורה, בחייהם של מרגלים ובניצחון אישי בתנאים של מצוקה אדירה. אישה ללא חשיבות הוא סיפורה עוצר הנשימה של אישה אחת שעקשנותה ונחישותה עזרו לניצחון במלחמה
מטר הוצאה לאור בע"מ
מאת: אהוד גזית
תיאור: הפרויקט החלוצי שלפניכם מייסד, כנראה, שדה דעת חדש. מחברו מכנה אותו 'ביו־לוגיקה'. הלוגיקה של תופעת החיים. שלא כמו הביולוגיה, החוקרת את תכונותיהם של היצורים החיים המוכרים לנו, ומכלילה מתוך תכונות אלה את הגדרת החיים שלה – הביו-לוגיקה פועלת בכיוון הנגדי. היא מתחילה מהשאלה העקרונית ביותר: מהו הדבר שמבדיל חי מדומם? מהו העיקרון היסודי ביותר של החיים? תשובתו של אהוד גזית, פיזיקאי, חוקר ומורה, היא שהדבר החי הוא עצם המסוגל לשכפל את עצמו בעצמו. מתוך תפיסה זו לבדה, באזמל לוגי חד כתער וברוחב יריעה בינתחומי מעורר השתאות, גוזר המחבר את תכונותיהם העיקריות של היצורים באשר הם, על פני כדור הארץ ובעולמות אחרים, בזמנינו ובזמנים אחרים. כעת יופיעו החיים בפנינו, על כל גילוייהם המפליאים בגיוונם, אך גם על אכזריותם ועל הסבל הכרוך בהם – כדבר מה הכרחי לחלוטין. מסע מרתק זה בעקבות יסוד ההכרח של החיים, יוביל אותנו לשאלות כגון:
- מדוע הביסו היצורים בני התמותה (הידועים לנו כיום) את בני האלמוות (שלא מן הנמנע שהתקיימו בראשית החיים)?
- מדוע ניצחה שיטת הריבוי הזוויגי (זכר ונקבה) שיטות אפשריות אחרות, כגון ריבוי אל־זוויגי או תלת זוויגי (זכר, נקבה ומין שלישי)?
- מדוע לא תיתכן סביבת חיים שבה יש צמחונים בלבד? מדוע הטרף וההרג בלתי נמנעים?
- מדוע הכרחי שכל יצור חי ימצא על סף המוות במהלך חייו, ויישא בפועל את הסבל המקסימלי שהוא מסוגל לשאת?
- מה "מרוויח" הטבע מתופעות כמו הנאה ותקווה?

כרטיס הכניסה לעולמו של גזית אינו מהזולים. הוא דורש מהקורא דמיון, חשיבה לוגית, ונכונות לבחון באור חדש את תופעת החיים. אולם מה רב השכר! כי מרגע שיסוד הסבל בחיים מתגלה לנו כהכרחי לא פחות מהצורך לנשום, ההקלה היא בלתי נמנעת. (העורך)
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: ענר פרמינגר
תיאור: "הקולנוע ישתחרר בהדרגה מעריצות החזותי ויהפוך לאמצעי כתיבה לא פחות גמיש ודק הבחנה מהשפה הכתובה. בעיה יסודית בקולנוע היא כיצד לבטא מחשבה. יצירת שפה הייתה בראש מעייניהם של התיאורטיקנים והעוסקים בהיסטוריה של הקולנוע, מאייזנשטיין ועד תסריטאים ומעבדים בקולנוע המדבר". בהשראת חזון "המצלמה-עט", כפי שניסח אותו אלכסנדר אוסטרוק ב-1948, חוזר ענר פרמינגר ושואל כיצד חושבים קולנוע? כיצד מבטא הקולנוע רעיון או רגש?

עשרה סרטים ישראלים שנעשו בין השנים 2016-1968; המתח בין המילה לבין אמנות הקול והתמונה; התמודדותו של צ'אפלין עם הפסקול כחומר והתפנית מראינוע לקולנוע; אתיקה והקשר בין קולנוע תיעודי לקולנוע עלילתי – כל אלה הם אחדים מהנושאים שבאמצעותם בוחן פרמינגר את כוחו של הקולנוע לחקור את עצמו ואת העולם, תוך כדי כך שהוא חוזר ומהדהד את חזונו של אסטרוק, אשר מהווה מצע משותף למגוון הרחב של פרקי הספר.

ספר זה מציע התבוננות חדשה ומרתקת על הקולנוע ועל תהליך הפרשנות שלו; בדרכו הייחודית הוא בוחן את המבע הקולנועי של הסרטים הנדונים מפרספקטיבה של במאי ויצירת זיקה הדוקה בין הפרשנות המבוססת על מבע קולנועי לבין ההתייחסויות ההיסטוריות, החברתיות, התרבותיות, הפוליטיות והפילוסופיות של הסרטים השונים.
רסלינג
מאת: עמנואל קאנט
תיאור: "לתבונה האנושית יש גורל מיוחד בסוג אחד של הכרותיה: מעיקות עליה שאלות שאין ביכולתה לסלק אותן, מפני שהוטלו עליה כמטלה על ידי טבע התבונה עצמה, אך אין גם ביכולתה להשיב עליהן, כיוון שהן חורגות מכל יכולותיה של התבונה האנושית".

זהו המשפט הפותח של הספר ביקורת התבונה הטהורה לעמנואל קאנט, שהוא, ללא ספק, החיבור הפילוסופי החשוב והמשפיע ביותר בעת החדשה. קאנט חולל את המהפכה הפילוסופית העיקרית של העידן המודרני, עד שכל תולדות ההגות שלאחריה, לא רק הפילוסופית, ספוגות ברעיונות שבאו ממנו או יוחסו לו בפרשנות כזו או אחרת. החיוניות של מחשבתו ניכרת גם בדורות האחרונים אצל הוגים שונים מאוד גם ממנו וגם זה מזה.

מכל הבחינות הללו ניתן לומר שהבנת קאנט וההתמודדות אתו הן חלק מהבנתנו את עצמנו. אבל רק מעטים מגיעים לקרוא את כתבי קאנט עצמו, בעיקר את שלוש הביקורות, ובראשן "ביקורת התבונה הטהורה", שבהן הפך קאנט את הפילוסופיה הקדם-מודרנית על פיה. המהפכה הקאנטית מציבה במרכז העיון הפילוסופי את היש האנושי, הפועל כסובייקט של שכל, רצון וכוח-מדמה יוצר. בכוחם של אלה הוא מכונן את עולם המושאים האובייקטיבי שבתוכו הוא פועל ומתקיים, ויחד אתו הוא מכונן את העולם האתי, עולם הנורמות והערכים שהוא מטיל על עצמו, וכן את עולם היופי והשגב האסתטי, ואת ההיסטוריה המוסרית, שבהם המין האנושי מוצא הד לייעודו בתוך היקום. אלה רעיונות גדולים, שנפרטים תחת עטו של קאנט לריבוי דיונים מיוחדים שדפי הביקורות גדושים בהם, בעיקר דפי הביקורת הראשונה, זו שלפנינו, שחוללה את עיקר המהפכה והניחה את היסוד גם לאחרות.
הקיבוץ המאוחד
מאת: רז שפייזר
תיאור: הנושא המוגדר כבעיית חופש הרצון מהווה אחד ממוקדי העניין המרכזיים של הפילוסופיה המערבית. גם אם בפילוסופיה האנליטית חלה בתחילת המאה ה-20 – עם עליית הפוזיטיביזם הלוגי – ירידה מסוימת בקרנו, אזי בעשורים האחרונים הוא עובר פריחה מחודשת, ומרחב חדש של שיח נפתח בפניו. כך או כך, בפילוסופיה הקונטיננטלית נושא החופש תמיד היה מרכזי, ודי להזכיר הוגים כמו קירקגור, היידגר וסארטר, כמו גם את דבריו של גוֹטינג הקובע שהנושא המרכזי של הפילוסופיה הצרפתית במאה ה-20 הוא החופש האינדיבידואלי. בתחילתה של המאה ה-20 זהר כוכבו של אנרי ברגסון בשמי הפילוסופיה האירופאית, ואף מעבר לה. כאשר זכה בפרס נובל לספרות בשנת 1927, הייתה בכך הכרה רשמית בתרומה אשר חרגה הרבה משדה הפילוסופיה גרידא והקיפה תחומי תרבות רבים ומגוונים. הפילוסופיה הברגסונית היא פילוסופיה של הבעיות הגדולות, והיא עוסקת באלו תוך כדי שילוב נדיר של צורה ותוכן. התוצאה היא מבנה אורגני שכל חלקיו שלובים זה בזה, והוא צומח כשלם, ממש כמו המציאות שאותה הוא שואף לחשוף וממנה הוא עולה. בספר זה נפרשת, תוך כדי בנייה מחדש, השקפתו הפילוסופית של ברגסון ביחס לאחת מבעיות היסוד של הפילוסופיה המערבית – בעיית חופש הרצון. תהליך הבנייה חושף את יסודות הפילוסופיה הברגסונית, מהם נובטת השקפת חופש הרצון שלו, ומאפשר הבנה מעמיקה שלהם. עמדתו של ברגסון בשאלת חופש הרצון מעומתת עם עמדות עכשוויות בנושא, בעיקר מהאסכולה האנליטית, והיא מתגלית כרלוונטית מבחינה ביקורתית וקונסטרוקטיבית כאחת. בה-בעת, שילובן של האסכולות הפילוסופיות השונות תחת מטריית הדיון בחופש הרצון יוצר גשר בין שתי המסורות; זאת אף זאת, הוא פותח שער להבנה חדשה – מבעד לפריזמה הברגסונית – של התפתחות הפילוסופיה והיווצרותן של הבעיות הפילוסופיות הגדולות.
רסלינג
מאת: איתן רייך
תיאור: בשנת תתנ"ו (1096 לספירה) אירעו באשכנז מאורעות חסרי תקדים. כתגובה למסעי הצלב וכפיית הדת הנוצרית על יהודי אשכנז, העדיפו יהודים למסור עצמם למיתה, להתאבד ואף להרוג את ילדיהם על קידוש השם ובלבד שלא יתנצרו בכפיה. בספר זה בוחן המחבר את התפתחותו של ערך קידוש השם ואת האידאולוגיות שהתגבשו סביבו – מספרות חז"ל ועד לשיא במאורעות תתנ"ו באשכנז.

המחבר מזהה השקפות עולם חלוקות במחשבה היהודית ביחס לסוגיית קידוש השם, אשר באות לידי ביטוי בספרות האגדה; הוא מתחקה אחר הגישה הארץ-ישראלית – הקיצונית, וכנגדה הגישה הבבלית – המתונה. כמו כן מוצגת גִלגולה של השקפת העולם הארץ-ישראלית בסוגיית קידוש השם לאיטליה ומשם לאשכנז, כך שבכל שלב בגלגולים אלה מתרחשת הקצנה ששיאה הוא דרך התנהגותם של בני אשכנז באירועי תתנ"ו.
רסלינג
מאת: דורית אמיר
תיאור: בספר ושוב להיפגש עם הצלילים דורית אמיר מציגה את תפיסתה האישית העכשווית כחוקרת, מורה, מטפלת במוזיקה ומדריכה. דרך התבוננות בדיסציפלינת התרפיה במוזיקה בעולם בכלל ובארץ בפרט היא מעלה נושאים ושאלות הנוגעים למהות המקצוע וקשורים לפרקטיקה, לתיאוריה ולמחקר בתרפיה במוזיקה. אמיר בוחנת שאלות הקשורות למקצוע ולזהות המקצועית של המטפל במוזיקה, לנוכחות המוזיקה ומקומה בחדר הטיפולים ולמשמעות המוזיקה ופרשנותה בהדרכה ובמחקר. המחברת מציגה מושגים, גישות וכיוונים עכשוויים בשדות המשפיעים על דיסציפלינת התרפיה במוזיקה אשר עיצבו את תפיסת עולמה המקצועית, כגון פילוסופיה, פסיכולוגיה, מוזיקולוגיה ומדעי המוח.

המחברת מציגה את פילוסופיית ההעצמה ומסבירה מהי רפואה סלוטוגנית; היא מתמקדת בפסיכולוגיה חיובית ובצמיחה פוסט-טראומטית; בתחום המוזיקולוגיה המונח מיוזיקינג מקבל תשומת לב מיוחדת, ובתחום חקר המוח היא מציגה התפתחויות במדעי המוח הקשורות למוזיקה. מכאן עוברת המחברת לעיסוק בדיסציפלינת התרפיה במוזיקה, תוך כדי כך שהיא מציגה גישות תיאורטיות חדשות הקשורות למושגים כגון פמיניזם, כוח, העצמה ואותנטיות. היא מתבוננת בשתי הגישות העיקריות בתרפיה במוזיקה: תרפיה במוזיקה פסיכודינמית ותרפיה במוזיקה מבוססת מוזיקה; היא מנסה ליצור ביניהן רצף ומציגה את מודל המיוזיקינג שבנתה בהקשר של תרפיה במוזיקה.

בפרק המוקדש לתרפיה במוזיקה וטראומה, המחברת מתמקדת בצמיחה פוסט-טראומטית, תוך כדי הבאת דוגמאות מעבודתה הטיפולית עם נשים שחוו טראומה ואובדן בחייהן. נושא אחר המובא בספר הוא תרפיה במוזיקה רב-תרבותית. המחברת מסבירה כיצד הניסיון שרכשה בעבודה עם עולים חדשים ואנשים מתרבויות שונות הכריח אותה להקדיש תשומת לב רבה לנושאים תרבותיים ולראות את עבודתה על הרצף שבין חדר העבודה הסגור למעורבות בקהילה. לסיום, אמיר משרטטת את האני מאמין שלה בקשר לעתיד התרפיה במוזיקה בארץ.
רסלינג
מאת: סלינה משיח
תיאור: הדממת שיח פוליטי, ככל שהדבר קשור לספרות ילדים ונוער, מושפעת מההנחה המוטעית בדבר חוסר העניין וההבנה שיש לצעירים בפוליטיקה, חשש מפני פגיעה בספרות הילדים כאמנות צרופה ודבקות בהשקפה הרואה בפוליטיקה ובפוליטי את ניגודם של אתיקה, של חינוך וערכים.

אין ילדים מחוץ לפוליטיקה מבקש לאתגר את הנורמות התרבותיות הללו ולקדם שלושה נושאים בחקר ספרות הילדים והנוער, בתרבות חדר הילדים ובשיח סביבם: הסבת תשומת הלב לממד הרדיקלי של ספרות הילדים והנוער כסוכנת של שינוי חברתי ופוליטי; קריאה פוליטית ככלי פרשני שיחבור אל הניתוח הספרותי-דידקטי-ביבליותרפי ויסייע בהוראת ספרות הילדים והנגשתה; קידום אוריינות פוליטית וקריאה ביקורתית הנשענת על מילון מושגים אשר בו "פוליטיקה", ה"פוליטי", "אוריינות פוליטית" ו"ספרות ילדים רדיקלית" משמשים מסגרת התייחסות לניתוח הטקסט הספרותי.

אין ילדים מחוץ לפוליטיקה בוחן גִלוּמים שונים של השתקפות הפוליטיקה בספרות הילדים והנוער: פוליטיקה של שינוי המעגלת סימני שאלה ביחס לעמדות אידיאולוגיות ופוליטיות שבקונצנזוס, פוליטיקה של אישור המשמרת את הסטטוס-קוו ומגייסת את הקוראים לעגלתו, ופוליטיקה של הפואטיקה הבוחנת את ספרות הילדים כצומת פוליטית שבמרחבה נפגשת הספרות עם שתי קבוצות שאינן משתוות מצד הכוח וההשפעה: ילדים ומבוגרים.
רסלינג
מאת: יצחק בנימיני, ז'וליה קריסטבה
תיאור: ז'וליה קריסטבה ביקרה בישראל בשנת 2006. בעת ההיא החמאס עלה לשלטון ברצועת עזה. יצחק בנימיני ביקש לנצל את ההקשר הפוליטי הזה כדי להעלות הרהורים עם קריסטבה ביחס לאופן האנטגוניסטי שבו מוצג היום האסלאם.
רסלינג
מאת: יחיאל גלבוע
תיאור: שתי התפיסות הפילוסופיות, זו של קרל פופר המייצגת את "הנאורות החדשה" וזו של פילוסופיית "דרך האמצע", מתרחקות מפתרונות הקצה, מהרציונליות הלוגית הקשיחה של התפיסה הדיכוטומית; הן מכתיבות רציונליות גמישה יותר המאפשרת עדכון וקבלת החלטות במרחב רב-ממדי של מרכיבים כמותיים ואיכותיים. וכפי שכבר ניסח זאת אריסטו: "כל מדע מצליח להביא את פעולתו לידי שלמות כשהוא מביט אל האמצע ומכוון את מעשיו אליו […] השלמות (כך גם בטבע) מדויקת ונבחרת מכל מלאכה באשר היא, וכך תכוון אף היא אל האמצע". שתי התפיסות הנבחנות בדקדקנות על ידי יחיאל גלבוע גורסות שה"אמת" אינה בהישג ידינו, ולכן כל שאנו יכולים לעשות אינו אלא לקיים תהליכי חִזְרוּר תמידיים: לשער השערות, לבדוק אותן אל מול המציאות באמצעות מאזני התבונה, לתקן את הדרוש תיקון, לעדכן את ההשערות, לבדוק שוב… וכך לנסות להתקרב ל"אמת".

בקרל פופר והפילוסופיה של דרך האמצע נבחנת נקודת המפגש בין משנתו של קרל פופר לפילוסופיית דרך האמצע על פי תפיסותיהם של קונפוציוס, אריסטו והרמב"ם. כמו כן, הספר מזמן עיון ודיון בדוגמאות מתחומי הטכנולוגיה והעסקים אשר עולות בקנה אחד עם תורתו של פופר ועם הפילוסופיה של דרך האמצע, כמו למשל העיכוב בכניסת תעשיית המחשבים העולמית למחקר ופיתוח בתחום המחשוב הקוונטי; התפתחות התקשורת ו"אפקט הפרפר" במרחב הפעילות האנושית-עולמית אשר עשוי להוביל לנקודות קיצון הרסניות.
רסלינג
מאת: דנה קרן-יער
תיאור: ספרות הילדים העברית נולדה בשלהי המאה ה-18 במסגרת מהפכות מודרניות של השכלה ולאומיות עברית. ספרה של דנה קרן-יער סופרות כותבות לילדים מציע לראשונה קריאה פמיניסטית ופוסט-קולוניאליסטית בספרות ילדים עברית אשר נכתבה בידי נשים מתחילת המאה ה-20 עד ימינו, וזאת על ידי קריאה קשובה וצמודה ביצירותיהן של סופרות כגון חמדה בן-יהודה, דבורה בארון, מרים ילן-שטקליס, לאה גולדברג, ימימה אבידר-טשרנוביץ, דבורה עומר ונורית זרחי.

סופרות כותבות לילדים מציע אפשרויות לקריאה מתנגדת בספרות ילדים עברית. כל אחד מפרקי הספר עוסק בתקופת תפר חברתית ויצירתית: הפרק הראשון מציג את המעבר מהשכלה לתחייה עברית כתקופה שבה נשים יהודיות החלו לכתוב לילדים בעברית, כך שטווח משימותיהן התרחב ולתפקיד הנשי הטיפולי המסורתי נוסף תפקיד חינוכי של תיווך תרבות מודרנית, בכפוף להגמוניה הגברית. הפרק השני מקיף את המפנה מחברה יישובית לחברה אזרחית סביב הקמת מדינת ישראל, עם הופעת גל של כותבות חדשות שהתבססו לראשונה כסופרות ילדים מקצועניות, כך שמרחב היצירה הנשית צומצם ליצירה לילדים בלבד. הפרק האחרון מברר תהליכים שחלו בתקופת ההתפשטות הטריטוריאלית של מדינת ישראל והמעבר מכלכלה סוציאליסטית לכלכלה קפיטליסטית (מסוף שנות ה-60). בתקופה זו חלק מהסופרות מתכנסות לעולם הפרטי והפנימי של הילד ואילו אחרות ממשיכות לעסוק בהקניית ערכים חברתיים ולאומיים.

סופרות כותבות לילדים דן בנסיבות שבהן נשים נותבו לכתיבה לילדים עד להדיפתן לשולי המערכת הספרותית, וזאת תוך כדי בדיקת דרכי יצירתן מאותם שוליים: משא ומתן בין מחויבותן לילדות ולילדים לבין אחריות ציבורית לסוגיה; "בריתות" שניסו לכרות הכותבות עם הילדים: ברית מקרבת ליברלית, שבה הכותבת מתחברת לצרכיו של הילד בעודה מסווה את הכוחניות הלאומית המופעלת עליו, לעומת ברית יצירתית יותר, שמחלצת אותו מהסדר הקיים ו"מבריחה" אותו לאפיק רב-ממדי המציע ריבוי של מבטים ועולם חדש.
רסלינג
מאת: יעל דורון
תיאור: ביאליק הכיר את נחום גוטמן עוד בהיותו ילד בבית אביו (הסופר ש. בן ציון) באודסה כאשר ביאליק, בן ציון ולווינסקי עבדו על הכנת מקראות לילדים ואיסוף אגדות מהתורה שבעל-פה אשר התרחבו והיו ל"ספר האגדה". כעבור עשרים וחמש שנים הם שיתפו פעולה בברלין כאשר גוטמן הצעיר אייר את שיריו ואגדותיו של ביאליק בספר "ויהי היום". לאחר מכן אייר גוטמן את "סיפורי המקרא" המעובדים של ביאליק ואת ספרו "שירים ופזמונות לילדים".

ספרה של יעל דורון מתייחד בכך שהוא בוחן את כלל יצירתו החזותית והספרותית של גוטמן לאור הרקע הספרותי ומערכת יחסיו עם דור האבות, ובראשם ביאליק. כל אלה התרחשו בתקופה הרת גורל של שינויים בזהות היהודית, על סיפה של הקמת מדינת ישראל. הספר מלווה את יצירתו של גוטמן הצעיר, כמו גם את יצירתו המאוחרת; את שיתוף הפעולה הפורה בין גוטמן לביאליק ואת היוולדותו של גוטמן כסופר לאחר מות דור האבות.

סאטירה, אירוניה, פארודיה והומור מאפיינות את כלל יצירתו של גוטמן, והן ביטוי ספרותי ל"דיאלוגיות חזקה" כמאמרו של בחטין. זהו דיאלוג עם דורות קודמים, עם דור האבות, דיאלוג עם קבוצת ההשתייכות הדורית (אמנים ארצישראליים, אופקים חדשים), דיאלוג בין ספרות לאמנות ודיאלוגיות פנימית נמרצת בינו לעצמו. לא בכדי הפך גוטמן לסופר המשלב מילים וציורים. ספרה של יעל דורון מתחקה אחר עקבותיה של דיאלוגיות זו ביצירתו הפורייה, המרובדת והרב-תחומית של גוטמן.
רסלינג
מאת: גידי איפרגן
תיאור: החיבור בין העצמי האמיתי לתחושת האני עשוי להיות מבלבל וקשה להתרה. כדי להבינו אפשר להסתייע באנלוגיה של המַרְאָה מחיי היום-יום: כשם שקרני האור המוחזרות מהמראה מוטלות על האובייקטים כנגדה והם משתקפים בה, כך גם מקור המודעות, העצמי האמיתי, מוקרן מהתודעה אל עולם התופעות השב ומשתקף בה. התודעה הנושאת את תחושת האני משוכנעת בטעות שהיא-היא מקור המודעות הראשונית, העצמי האמיתי. אלא שכמו מראה מוכתמת, מאובקת ודהויה, גם היא משקפת שיקוף מעוּות של המציאות, המועבר מבעד למערך נטיותיה הפסיכולוגיות המודעות והלא-מודעות, החיוביות והשליליות. יוגה בפעולה מפנה את תשומת הלב אל התודעה, ממקדת אותה בה וממרקת אותה עד תום כמירוק של מראה. בשיאו של התהליך מתפנה התודעה מתהליכים מנטליים, מתרוקנת מתכנים והולכת ומתייצבת בריקוּת צלולה. או אז מתחוורת ההבחנה בין מקור האור, המייצג את העצמי האמיתי, למראה עצמה, המייצגת את התודעה ואת תחושת האני, ובכוחה של הבחנה זו לשחרר מתפיסות שגויות ומהרגשות העולים בעטיין. בספרו החדש בוחן גידי איפרגן את מפת הדרכים של היוגה בדרך לעליית התובנה המבחינה (הוִיוֶקָה-קְהְיָאטִי). הוא עושה זאת בזיקה ל"יוגה סוטרה" של פָּטַנְגָ'לִי ול"סָאנְקְהְיָה קָארִיקָא" של אִישְׁוַרָקְרִישְׁנָה, כל זאת ברגישות ובביקורתיות, תוך שהוא חומק מפרשנויות המונעות מנאיביות מצד אחד ומחשדנות יתר מצד אחר. בהשראת הפסיכולוגיה של היוגה הוא מציע מדיטציה הממוקדת בתחושת האני ובטיפוח המבט המבחין והצלול.
רסלינג
מאת: עמי שטייניץ
תיאור: עמי שטייניץ פועל למעלה מ-40 שנה בשדה האמנות הישראלית ויוצר אוצרות אלטרנטיבית לייצוג המקובל במוזיאונים ובגלריות וליחסי האמנות עם הקהל. משנות ה-80, בגלריה ׳אחד העם 90׳, בגלריות שיזם ובתערוכות שאצר בסדנאות לאמנות ביבנה וברמת אליהו ובביאנלות באנקרה ובסאן פאולו, כרוכה פעילותו בַּקהילה בשאלות של הגירה, ברב-תרבותיות ובתרבות מזרחית. ביקורת על תפיסת המערביות של ישראל הובילה להתנגדותו המוקדמת לרוח 'דלות החומר' ולפוליטיקה התרבותית של כור ההיתוך. מהלכיו בתחומי האמנות בקהילה, בחינוך, באוצרות ובפוליטיקה החברתית של השפה החזותית פרצו דרך ראשונית וחסרת תקדים בתרבות המקומית. בגלריה ׳עמי שטייניץ אמנות עכשווית׳, שפעלה כעשור (1990–2001), הוא פיתח אוצרות שיוצאת מהסטודיו אל השטח, פועלת בעומק השסעים החברתיים, ומציגה מזרחים, פלסטינים, יוצאי אתיופיה, נשים, להט"בים, מהגרי עבודה, צילום תיעודי, תערוכות עיצוב ואדריכלות חברתיות. ב-2001 סגר את הגלריה לטובת 'אוצרות ללא קירות' בהשתתפות קהילות שונות בשכונות וביישובי הפריפריה. במסגרת זו התפתחו תפיסת 'בית הספר כקמפוס תרבותי', פעילות באום אל פחם, חברות במערכת 'עדות מקומית' ­­­–­ תערוכת צילומי העיתונות והתיעוד השנתית, מסע עם קהילת יוצאי אתיופיה בפתח תקוה ושותפות עם ׳תנועת תרבות׳. לצד דרכו באמנות השתלב בארגונים החברתיים: ׳השנה ה-21׳, ׳הקשת הדמוקרטית המזרחית׳ ו׳הלה – לחינוך שווה בשכונות, בערי הפיתוח וביישובים הערביים׳. לראשונה מקובצים לכדי ספר מרשים מאמרים ורשימות פרי עטו שליוו פעולות מפתח לאורך השנים. זהו ספר חובה לאנשי ונשות אמנות וקהילה באשר הם: אמנים, אוצרים, חוקרים, פעילים חברתיים ושוחרי אמנות.
הוצאת גמא
מאת: רוחמה אלבג
תיאור: אל הבית הוא סיפורם של מסעות למחוזות קרובים – רחוקים ברחבי אוקראינה, בלארוס, פולין, מולדובה ורומניה. המחברת מזמינה את הקוראים להיפגש עם ערש הולדתם של יוצרים עבריים, עם הסביבה שעליה כתבו שעה שראו אותה מונפשת בעיני רוחם. העיירה, הבית והסמטה שימשו לא פעם ובאותה העת מקור לגעגועים ומושא לביקורת. הספר מתאר וממחיש את החיים השוקקים שרחשו בהם במלוא חיוניותם עד שנסתם עליהם הגולל.

לאורך הפרקים משובצים עשרות צילומים נדירים, החושפים בפני הקורא את העיירות, את הבתים, את הנופים ואת האנשים, שיחד עם המילים מאפשרים היכרות מחודשת עם המקומות שהיו ועודם רוחשים במלוא עוזם.

אל הספר צורפו שני פרקים שכתב פרופ׳ דוד אסף מהחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל-אביב.
מכון מופ"ת
מאת: אלי אשד
תיאור: ספר זה הוא מחקר ראשון מסוגו בתולדות העלילון ( הקומיקס ) העברי ומתאר את השינויים וההתפתחות שעבר בין השנים 2000-1935. אלי אשד, עורך המחקר, ממשיך במפעלו המרכזי, חקר התרבות הפופולרית העברית, שבו הוא עוסק שנים רבות. במחקרו מתמקד אשד בתחום הקומיקס, שנחשב במשך זמן רב שולי בתרבות הישראלית. הוא סוקר את תולדות הקומיקס העברי מהתחלותיו בשנות השלושים של המאה העשרים דרך עבודותיהם של המאייר אריה נבון (ושותפתו לכתיבה, לאה גולדברג), יעקב אשמן, פנחס שדה, הכותב והמאייר דודו גבע, אומן הקומיקס החשוב ביותר בתרבות הישראלית שפנה גם לקהל בוגר, ואורי פינק, הקומיקסאי המצליח והידוע מכולם. בעבודותיהם של יוצרים אלה משתקפות השפעות החברה והתרבות המקומית, השפעות אירועים מכוננים בתולדות המדינה והשפעותיהם של יוצרים בולטים בתחום הקומיקס העולמי, אשר חוללו תמורות רבות באפיוני העלילון הישראלי. המחקר מגלה הבדלים דרמטיים בין סיפורי העלילון, שהתפרסמו בעיקר בעיתוני הילדים, משנות השלושים (בימי המנדט הבריטי) ועד סוף שנות השבעים, ובין סיפורי העלילון שנוצרו משנות השמונים ואילך. עד סוף שנות השבעים של המאה העשרים התאפיין העלילון הישראלי בדרך כלל בגישה לאומית, פטריוטית ואוהדת בכל הקשור למדינה, מטרותיה וערכיה המרכזיים, אשר היוותה בסיס לקונצנזוס חברתי מאחד. בעיתוני הילדים טופחה דמותו של הצבר הישראלי שהיה לאחד מסמלי המדינה. מסוף שנות השבעים החלו להתפרסם בעיתונים למבוגרים עלילונים פרי יצירתו של דודו גבע, שסימנו שינוי בשיח המאפיין את העלילון הישראלי. העלילונים, בעיקר אחרי מלחמת יום הכיפורים, נעשו פלטפורמה ללשון סטירית ארסית חתרנית ולעיתים משולחת רסן, המקעקעת נורמות וערכים אידאולוגיים ומנפצת פרות קדושות. עם זאת, יש לומר שאלמנטים חתרניים נון-קונפורמיסטיים שזרעו ספקות בנוגע לגישה הלאומית הדוגלת ביצירת תרבות "עברית-ציונית", צצו מדי פעם גם בשנים שבהן סוגת הקומיקס שיקפה את הקונצנזוס הלאומי. אשד מראה במחקרו כיצד הקומיקס הישראלי, למרות כיווני התפתחות אלה, הפך להיות מרכזי הרבה יותר בתרבות הישראלית הפופולרית. תרבות זו, שיש בה הרבה מן הפרוע, כאוטי, לא אתי, הנתונה להשפעות משתנות, עומדת מנגד לתרבות הקנונית, ההגמונית, ומנהלת איתה דיאלוג עשיר ומורכב. התרבות הפופולרית בנגיעה חסרת הבושה שלה בנמוך, בסנסציוני, בפורנוגרפי ובלשונה הסטירית הפרועה, הניהיליסטית וחסרת הגבולות, אומרת משהו חשוב על עצמנו, ומכניסה אלמנט של תסיסה, חוסר שקט וחוסר נחת לתרבות שלנו. זהו אלמנט חשוב ביותר, חיוני, וחשוב לחקור אותו. אלי אשד בספר הזה, כמו בכל מפעלותיו, עושה את זה.
כתב ווב הוצאה לאור בע"מ
הצג עוד תוצאות