נמצאו 344 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: בהאא מחול, עלית אולשטיין
תיאור: הספר מציע מגוון מחקרים העוסקים בהתפתחות השפה הערבית כשפת אם בקרב דוברי ערבית החיים בישראל. חוקרים מאוניברסיטאות ומכללות שונות בארץ מתארים במאמרי הספר את ממצאי מחקריהם במגוון נושאים הקשורים בהתפתחות בשפה באמצעות מעקב אחר דובריה – החל מילדי גן, דרך תלמידים בבית הספר היסודי ובחטיבות הביניים ובתיכונים ועד לאוכלוסייה בוגרת. המאפיין העיקרי של דוברי הערבית בישראל הוא הסביבה הרב-לשונית שבתוכה הם חיים: הם רוכשים את השפה הערבית הדבורה בבית, בסביבה הטבעית והמיידית; את הערבית הספרותית הסטנדרטית הם פוגשים בבית הספר ובהמשך חייהם (במסלול הלימודי התעסוקתי); העברית נתפסת אצלם כשפה שנייה ודומיננטית בסביבה הרחבה; והאנגלית משמשת אותם כשפת תקשורת בין-לאומית. המעברים משפה לשפה דורשים גם מעברים בין-תרבותיים היכולים להקל את ההבנה ולחלופין להקשות עליה. עשרת המאמרים המופיעים בספר חולקו באופן שווה לשני שערים: השער הראשון מתמקד בערוצי הבנה בשדה האוריינות; והשער השני מתמקד בערוצי תרבות בשדה האוריינות. האוריינות הלשונית היא נושא העובר כחוט השני בין כל המאמרים. אוריינות בשפת האם עומדת בבסיס השימוש במשלבים השונים בשפה, בתהליכי קליטה והפקה תקשורתיים ובמפגש האדם עם טקסטים שונים המוערכים בחברה שאליה הוא משתייך. האוריינות כוללת בחובה הן יכולות קוגניטיביות הן יכולות חברתיות ותקשורתיות. המאמרים מתמקדים ברכישת היכולות האורייניות בערבית בקרב כלל האוכלוסייה, ובתוך כך גם באוכלוסיות עם צרכים מיוחדים. הספר מיועד בראש ובראשונה לעוסקים בתחומי ההוראה השונים בערבית כשפת אם. העיסוק בתופעות הדיגלוסיה (כפל שפה) ובטקסטים מסוגות שונות הופך אותו למאגר חשוב. עם זאת נקודת המוצא שלו עשויה להיות רחבה יותר ממחקר ממוקד שפת אם ערבית. למעשה, יש בו כדי לעורר עניין של ממש בקרב כל העוסקים בהתפתחות לשונית וברכישת אסטרטגיות הבנה הקשורות במפגש בין-תרבותי.
מכון מופ"ת
מאת: שמעון שרביט
תיאור: חיבור זה מתאר את לשון חכמים מנקודת המבט של תורת ההגה, ובעיקר את תמונת חילופי העיצורים כפי שהיא עולה מעדויות הנוסח של ספרות התנאים והאמוראים. כל פרק בספר עוסק בקבוצה אחת של עיצורים או בתופעה אחרת מתחום ההגה. במרכזו של כל פרק – נוסף על המבוא המפורט – מובאות כל המילים המדגימות את התופעה הנדונה על פי מסירות היסוד של ספרות חז"ל ועל פי כל עדויותיהן ממגוון עדי הנוסח (כתבי יד, דפוסים ופרשני המשנה והתלמוד) וכן עדויות ישירות ועקיפות שנמצאו בספרות הגאונים והראשונים. בחומר העשיר הזה יש כדי ללמד הרבה על גלגוליה של לשון חכמים בשני ענפיה – הארץ-ישראלי והבבלי – למן עריכת המשנה ועד לעיצובה הסופי בדפוסים בני המאות האחרונות.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: דוד טנא
תיאור: במרכזו של ספר זה עומדת תורתו התחבירית של גדול המדקדקים העבריים בימי הביניים, ר' יונה אבן ג'נאח, שחי בערים קורדובה וסרגוסה שבספרד במחצית הראשונה של המאה האחת־עשרה. יסודו של הספר בחיבור גמר לקבלת התואר השני שהגיש המחבר לאוניברסיטה העברית, ובו עסק בכתאב אלתנקיח (ספר הדקדוק) לאבן ג'נאח.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: מרדכי מישור
תיאור: בספר הזה מתוארת לשונו העברית של פעוט בין תקופת המלמול לתקופה שלשונו מגלה סימני היערכות ממש. התיעוד הלשוני של הנחקר מתייחד בשלבים בעלי אפיונים פונטיים מוגדרים. בעוד התפתחות הלקסיקון היא הדרגתית, בהתפתחות הפונולוגית ניכרות "תחנות" מגובשות שבהן זו מתייצבת ומשתהה, וקובעת את אופי הלשון של הפעוט לתקופת מה. תקופת המעקב חוּלקה לשישה שלבים, מגיל שנה וחצי עד שנתיים וחודשיים. התיעוד נעשה מלכתחילה לשם הזיכרון המשפחתי ולא לשם מחקר; אף על פי כן לאחר ארבעים שנה של שהייה בשלה ההכרה שיש בחומר שנאסף כדי תרומה למחקר. ביכורים מן הספר שבדרך הוצגו בהרצאה "שלוש תופעות בלשון המוקדמת", הנספחת לספר.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: אבידב ליפסקר
תיאור: מעשה סיפור הוא קובץ עיונים בסיפור היהודי לדורותיו. הספר הודפס במסגרת סדרת תימה, בה רואים אור קובצי מחקר בתימטולוגיה של הסיפור היהודי.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: משה בר אשר
תיאור: בספר הזה מכונסים שלושה עשר פרקי מחקר ועיונים אחרים בעברית החדשה. שבעת הפרקים הראשונים מציעים עיונים העוסקים בעברית המתחיה והחיה, הכתובה והמדוברת, ובעשייה בה. מקום חשוב בעיונים האלה תופסות פעולותיהם של שני המוסדות שקיבלו על עצמם את מלאכת העשייה בלשון ובהכוונתה: ועד הלשון העברית והאקדמיה ללשון העברית, ולא פחות מזה נידונו פעולותיהם של סופרים ושל עושים אחרים בלשון החיה – הכתובה והמדוברת.
שלושת הפרקים הקצרים ח–י יוחדו לשני ספרים של שני סופרים ולמקצת ממפעלותיו של חוקר שעשה למען העברית, ושלושת הפרקים יא–יג עוסקים בהיבטים שונים של הוראת העברית כיום ובמקצת מתוצאות מעשי ההוראה ומחדליה בדורנו.
בכל העיונים האלה באה לידי ביטוי השקפתו של המחבר כי בחקירת העברית החדשה יש לשלב את העיסוק בדרך התיאורית עם התבוננות בזיקתה למורשת הדורות, שהיא קו ברור ומרכזי בהתגבשות כל סוגותיה.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: אילן אלדר
תיאור: הספר עוסק במקומו של תכנון הלשון בעברית המודרנית. חלקו הראשון דן בפעולות לא רשמיות של תכנון לשון שפעלו יחידים אשר ראו בעברית לשון לאומית. הוא מציג את היזמות ואת המאמצים להחיות את העברית בדיבור בארץ ישראל בשלהי המאה התשע עשרה ואת הניסיונות לעשותה כלי תקשורת עיקרי ובכך להשפיע על מעמדה בחברה. חלקו השני של הספר מתמקד בהחלטות ובעקרונות הפעולה של המוסדות המרכזיים לתכנון הלשון בישראל: ועד הלשון העברית והאקדמיה ללשון העברית. מוסדות אלו הופקדו על הכוונת דרכי התפתחותה של העברית החדשה, על פיתוחה ועל הכשרתה לחיים המודרניים בכל ההיבטים. מקום נרחב ניתן בספר לדיון בדרכי התצורה של המינוח המקצועי שהאקדמיה ללשון העברית מחדשת או מאשרת.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: ניסן ברגגרין
תיאור: בספר זה כונסו חיבוריו של ניסן ברגגרין שעניינן חקר הלשון עם תוספות ותיקונים שהכניס בהם לאחר פרסומם. "עבודות" שהתפרסמו גם בבמות מחקר אקדמיות, גם ב"לשוננו לעם" ובעיתונות עממית וגם ב"מכתבים למערכת". פריסת הפרסומים בבמות השונות והמגוונות מקורה באמונתו של המחבר שיש להדריך הן את "מתקני הלשון" – לעיין גם בכל מקורות הלשון המאוחרים למקרא – הן את הקהל הרחב, שלא יראה בכל פסיקה של ה"מתקנים" אמת מוחלטת.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: אהרן דותן
תיאור: חכמת הלשון העברית בימי הביניים אחוזה ושלובה בחכמת הלשון הערבית, בשיטתה הבלשנית, במערכת המושגים שלה ובמינוח. האם זה היה המצב מתחילתו והאם גם ראשית צמיחתה של המילונאות העברית נעוצה בהשפעת הערבית? המסקנה העיקרית של הספר היא כי ראשיתה של חכמת המילים העברית נטועה במסורה וקדמה להשפעת הערבית ולחסות המתודה הערבית.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: חיים א' כהן
תיאור: שנות המחצית השנייה של המאה השמונה-עשרה מבשרות תמורה גדולה בתולדות התרבות היהודית ועמה בתולדות לשונה של תרבות זו – הלשון העברית. תנועת ההשכלה, הנאורות, אשר הכתה שורש בארצות מערב אירופה הביאה להתעוררות דומה גם בקרב יהודי ארצות אלו והביאה בכנפיה מהפכה רעיונית של ממש המקבלת את ביטויה במה שידוע בתולדות עם ישראל כ"תקופת ההשכלה".
המשכילים הראשונים, מוליכיה של תנועה חדשה זו, ראו כבר בראשית דרכם צורך דחוף בהחייאת השפה העברית הכתובה. ספרות עברית חדשה באה לעולם ולצדה כתיבת דברי מחקר, פובליציסטיקה, ועוד, וכל אלו דרשו כלי ביטוי שהעברית בת הזמן, אותה עברית התחומה בדלת אמותיו של בית המדרש הישן, לא הייתה מסוגלת לספקם. זו ראשיתה של התמורה בתולדות הלשון העברית העומדת ברקעה של מה שמקובל לכנות "הלשון העברית החדשה".
מפנה של ממש בתוך התקופה הזאת גופה ובתולדות הלשון העברית בכללה בא בסוף המאה התשע-עשרה. "נוסח" חדש של כתיבת ספרות עברית בא לעולם והוא אבי דמותו של הסגנון העברי בן ימינו. במקביל צומח ועולה מעשה חדש המעורר השתאות: הלשון העברית קמה לתחייה בדיבור פֶּה. מעשה זה, הנקשר בשמו של אליעזר בן-יהודה, קשור קשר אמיץ בהתעוררות תנועת התחייה הלאומית של עם ישראל ובצדק הוא נחשב עד היום לאחד מהישגיה הגדולים של התנועה הציונית.
קובץ זה מכנס מבחר מאמרים שיסודם בהרצאות שנישאו ביום העיון המשותף לאקדמיה ללשון העברית ולחוגים ללשון העברית באוניברסיטאות בארץ. הקורא העברי המשכיל המתעניין בלשוננו ימצא כאן מגוון עיונים העוסקים במראה פניה השונים של לשוננו העברית החדשה. מראה פנים זה מואר כאן על צדדיו השונים – היצירה הספרותית, המעשים בלשון והעמדת התקן בה, הדיבור העברי החי בראשיתו ובימינו ועוד – הכול כפי שהעמידו טובי חוקרי העברית בני זמננו.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: נתן אפרתי
תיאור: משחלפה שנת השישים להקמת מדינת ישראל, הגיעה העת להתבוננות מעמיקה במעמד הלשון העברית במדינה שבדרך ולאחר הקמתה. במבוא לספר נסקרות בקצרה כמה התפתחויות, הצעות ויזמות שחיזקו את מעמדה הציבורי של העברית בתקופת המדינה שבדרך. בפרקי הספר נבחנת הלכה למעשה ההתפתחות ההיסטורית הערכית והאידאולוגית של מעמד העברית ברשות הרבים – במסגרות ממלכתיות, ציבוריות והתנדבותיות. כמו כן מתוארים מאמציהם של מנהיגים להעמיד את העברית כערך מרכזי בעיצוב דמותה התרבותית של המדינה ומעורבותם ביסוד האקדמיה ללשון העברית כמוסד המופקד בחוק על חקר הלשון העברית ותקנתה. הספר עוסק גם במאבק בהשפעת הלעז בכל שנות המדינה ובמעמד הלשון הערבית בישראל בזיקה למעמד העברית. הספר מבוסס על מקורות ראשוניים: תעודות השמורות בגנזך המדינה, בארכיון האקדמיה ללשון העברית, בארכיון הכנסת ובארכיון בן-גוריון ומאמרים שפורסמו בעיתונים.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: אבידב ליפסקר
תיאור: הכרך הרביעי של סיפור עוקב סיפור: האנציקלופדיה של הסיפור היהודי הוא פרי עמלה של מערכת מדעית חדשה המציינת את סיום עידן הייסוד של האנציקלופדיה והשתלבותה המלאה כמחקר מובהק של כלל סגל המחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר־אילן. המערכת החדשה מייצגת את תחומי המחקר וההוראה בספרות עברית ובספרות בלשונות היהודים: עברית, ארמית, יידיש, לדינו, ערבית יהודית ואיטלקית יהודית.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: איתמר דרורי
תיאור: האומנם מילאה הספרות העברית תפקיד מרכזי בתחיית העם היהודי במאה העשרים? אילו מחירים שילם סופר עברי שביכר את ירושלים על פני תל אביב ונמנע בעקביות משיוך אל חבורות ספרותיות? מה מביא סופר יהודי רוסי להקדיש שנים רבות מעבודתו לכתיבה על יהודי תימן וארצות האסלאם? בספר זה נעשה ניסיון ראשון להתחקות אחר חניכתו הרוחנית והתרבותית של אחד מגדולי הפרוזאיקנים העברים במאה העשרים, הסופר חיים הזז (1973-1898), החל בילדותו בבית חסידי באוקראינה, דרך נדודיו בימי המלחמה והמהפכה ברוסיה ובצרפת ועד לעלייתו ארצה ולמגוריו במחיצת עולים מארצות האסלאם. 'הקומדיה היהודית' של הזז נפרסת על פני מרחבים שונים ומרוחקים זה מזה של החיים היהודיים בגלות ובישראל, וכמו מתיימרת להעמיד דיוקן של היהודי באשר הוא. הזז ראה בכתיבתו המשך למפעל הגדול של ספרות התחייה העברית, ולא חדל להאמין בכוחה של הספרות כסוכנת של שינוי ותיקון החברה והאדם גם בערוב ימיו, כשהיה עֵד לפיחות שחל במעמדה. התקדשותו לכתיבה ומסירותו לפיתוח המעבדה הספרותית שלו הביאוהו שלא לחרוג מעבר לגבולות הכתיבה הבדיונית עד לשנות החמישים. רק אז היה למשתתף פעיל בחיים הציבוריים של הרפובליקה הספרותית, ונתן לראשונה ביטוי פומבי חוץ-ספרותי לעמדותיו בענייני השעה. איתמר דרורי שוזר אלה באלה פרטי מידע ביוגרפיים וביבליוגרפיים בצד הבחנות סוציו-תרבותיות, המצטרפים יחד לכדי מסמך מרתק של סיפור חיים שטרם סופר עד היום – סיפורו של חיים הזז.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: לב חקק, זאב גרבר, שמואל כץ
תיאור: בספר יובל זה מוגשים מאמרים לפרופ' משה פלאי, מבכירי חוקרי ספרות ההשכלה, כאות הוקרה על פעולתו התרומית במשך שנים רבות בחשיפה חדשנית של פרקי יסוד בחקר ההשכלה, וכציון דרך להמשך פעילותם של חוקרים ותיקים וצעירים בתחום זה — ובתחומים קרובים — של הספרות העברית החדשה. כעורכי הקובץ העמדנו לנגד עיני רוחנו את הישגיו הענפים של משה פלאי, כדי להורות על מה שהצליח להשיג במשך קריירה ארוכה ומרוכזת כיסוד לבאים אחריו, שלקחו על עצמם את המשימה להמשיך, להרחיב ולתרום מפרי ידם לרצף זה, כל חוקר וכל דור על פי רוחו ודרכו. רבות תרם משה פלאי בתחום זה והפליא לעשות בפילוס דרך אל משאבים למחקר עתידי שיעודדו אחרים להוסיף משלהם, שכן לא נתרוקנה באר זו הרומזת לאחרים ומזמינה אותם לתרום משלהם כהנה וכהנה. אם היה פקפוק כלשהו בדבר המשך העניין בספרות ההשכלה ובתולדותיה, הרי בא קובץ מאמרים זה להצביע על המשך פורה של העיסוק בהשכלה, שמצא את ביטויו בחיבוריהם של חוקרים צעירים הממשיכים להתמחות בחקר ההשכלה, שפרסמו ספרים ומאמרים המצטיינים בחידושיהם בתחום זה. כמה מהם צעדו בעקבות בעל היובל והמשיכו לפתח נושאים ודמויות שבהם עסק. (מתוך הקדמת העורכים).
הקיבוץ המאוחד
מאת: אבידב ליפסקר
תיאור: ספר זה מבקש לשרטט את חלקי תמונת ׳הסובייקט הכותב׳ של ש"י עגנון אשר כל אחד מהם נולד מן הדמיון הסכולסטי האגור בספריית התודעה גדולת הממדים שלו. בפרק הראשון מתוארת תודעתו של המאמין המבוהל ר׳ יודיל חסיד, גיבור הרומן הכנסת כלה. ר׳ יודיל חסיד אחוז בסיוט תיאולוגי בעולם של כפילויות ההולכות ומתרבות עד לאין סוף . בפרק השני מצטייר הסובייקט הכותב כאיש נרעש מסודם של כתבים הפרוש לעיניו כל הזמן, במציאות הממשית של סמוך ונראה. המציאות כפשוטה היא אפיפניה של ספרייתו הסודית. היפוכה של המחשבה שבפרק זה נפרש מחדש בפרק השלישי, אשר בו מתוארת השקפתו של עגנון לגבי העולם הנוכרי האירופי אשר לו ייחד את ספרו בחנותו של מר לובלין. העולם הנוכרי ניצב ׳מאחורי עורפו של עולם׳.. זו פרדיגמה של אחרוּת גמורה, של ׳נעלם מוחלט׳, אשר לה הקדיש עגנון את הרומן הטיפולוגי שלו כאחרוּת מהופכת של שתי אסכטולוגיות, יהודית ונוכרית, הצוררות זו את זו למוות. בפרק המחשבה הרביעי – ׳מחשבת הספר׳ המפותלת של עגנון המחפש אחר דרכי ההתגלות של הספר כממשות שהמציאות מחביאה ׳תחת אבן אחת׳. עיני הביבליופיל שבו תרות אחר דרך היעשותו של הספר מ׳דבר׳ גנוז לחפץ בעל מאנה, למכונן מציאות וממשות ריאלית. ה׳פיזיס׳ של הספר – היא ההירָאוּת של המטפיזיקה שלו. עבודת הספר היא מעשה טקסי־פולחני שבפרקטיקה שלו מגולמת 'המטפיזיקה המשתמעת' של הסובייקט הכותב ומסמנת את צורת ההיערכות שלו בעולם הממשי. הפרק סוקר את מהדורותיהם הביבליופיליות של כתבי עגנון ואת מעורבותו בדרך היעשותן.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: יהודה פרידלנדר
תיאור: ספרות ההשכלה העברית לרבדיה, הורתה ולידתה בפולמוס גואה והולך, והיא בעלת תשתית רב-שכבתית הכורכת השקפות עולם שמרניות, תודעה היסטורית מודרנית וניצנים ראשונים של חשיבה אסתטית אירופית מודרנית. השכבות הללו אחוזות זו בזו במרקם כלאיים. סופרי ההשכלה ביקשו להתיכן ולהפכן ל'מעשה מרכבה' רצוי, להתירן לבוא בקהל ולהכשיר את ההנאה מהן. ספרות כלאיים זו כלואה בעבותות של נורמות הלכתיות שדבר אין להן עם אמנות המבדה. לעכבות הלכתיות מסוימות הייתה השפעה מגבילה ואף מדכאת על היצירה, והניסיונות להיחלץ מהן הטביעו את רישומן על נושאיה, על תכניה, ועל דרכי פיתוחה ועיצובה האמנותי. כרך זה, שישי בסדרת מחקריו של הפרופ' יהודה פרידלנדר בספרות העברית החדשה במאות השמונה עשרה והתשע-עשרה, עניינו לברר את ייחודו התרבותי-הספרותי של הפולמוס בין רבנים למשכילים בליטא במאה התשע-עשרה כאחד מסוגותיה המאתגרות של ספרות ההשכלה.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: דב שוורץ
תיאור: קובץ מאמרים זה עוסק בסוגיות מתחום השירה, הספרות, הפסיכולוגיה, הפילוסופיה והאמנות. בכל מאמר נידונה שאלה שחוצה את גבולות תחומי-הדעת, וייחודו של הדיון נעוץ בשימוש מגוון במתודות מתחומי חקר התרבות בניתוח טקסטים ויצירות אמנות. הכותבים הם מרצים בתכנית ללימודי פרשנות ותרבות ביחידה ללימודים בין-תחומיים שבאוניברסיטת בר-אילן. הספר מוגש כמחווה למייסד התכנית ומנהלה לאורך שנים רבות, פרופ' אבי שגיא.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: חיה שהם
תיאור: הביקורת המוקדמת תייגה את לאה גולדברג בעיקר כמשוררת האהבה הנכזבת וכך הנחילה את תדמיתה לדורות של קוראים. אולם הקריאה ביצירתה, כפי שהיא משתקפת בספר שלפנינו, מפריכה הנחה זו ומגלה כי קשת הנושאים של גולדברג מכילה מגוון מרתק ורחב הרבה יותר מזה שניסתה הביקורת לקַבֵּעַ. ספר זה מכיל קריאות חדשות ביצירת לאה גולדברג, פרי התבוננות ומחקר בעבודתה הספרותית מנקודות תצפית מגוונות. המחקרים הכלולים בו נשענים על מעקב קשוב אחר נושאים המאירים מזוויות מיוחדות את עולמה האישי והספרותי של היוצרת. הדיונים מבוססים על חתכי אורך, המאפשרים להאיר את הנושאים במבט דיאכרוני ולבדוק את גלגוליהם על ציר הזמן. פרקי הספר חושפים, בין היתר, היבטים מובלעים בפואטיקה של גולדברג ומרחיבים את מנעד הנושאים הייחודיים שיצירתה נדרשת להם, כאלה שהביקורת והמחקר לא התעכבו עליהם כלל או מיעטו לדון בהם. במצטבר מצטייר כאן פרופיל מרתק של יצירת גולדברג, ובמשתמע – שלה עצמה כיוצרת מרובת-פנים המתרחקת מבנאליות, ורחוקה מאוד מן התדמית שניסו להצמיד לה מבקרי דורה הבוגרים והצעירים כאחד. בין התופעות הנבחנות בספר: שירים חוצי מגדר, דמויות נשים מתוך קאנון התרבות המערבית המשמשות כאַלוזיות, משקעי שיר השירים ביצירת גולדברג ומעמדם המיוחד, שירת הגוף (שירה ארוטית), חניכה נשית באמצעות מסעות ברכבות, חילופי חושך ואור כנושא "אובססיבי", שירים על סף המוות, ועוד.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: רויטל רפאל-ויונטה
תיאור: מטמון משלים הוא פרי חקר הספר משל הקדמוני ליצחק אבן סהולה, שנכתב בקסטיליה בשנת 1281, ומתייחד בזכות שני חידושים שנקט המחבר. האחד – בעלי החיים שבמשלי החיות מתאפיינים בקווים יהודיים, והאחר – זהו ספר החול העברי הראשון שבו שיבץ המחבר ציורים בגוף הספר. שני אלה מוסיפים לעושרו החזותי והתוכני של הספר ושובים את העין ואת הלב. יותר משחשף אבן סהולה בספרו – במשליו, באיוריו, בדברי הגות ופילוסופיה, בדברי פולמוס ובדברי מדע – הצפין בין הכתובים מחמת אילוצי תקופתו. משליו הם לבוש שעשועים למשיכת לב הקורא, אך הם לו קרקע יציבה לבטא על גביה את ביקורתו הנוקבת בשאלות חברתיות-מעמדיות והלכתיות ולהשמיע את קולו בוויכוח היהודי–הנוצרי. כל אלה העסיקו אותו ואת בני הזמן. תוך ניתוח מוקפד של המבנה ודרכי ההבעה יורדת המחברת לעומקם של רעיונותיו וחושפת את צפונותיו של משל הקדמוני. כך נגלים לעיני הקורא עולמו ההגותי העשיר וכישוריו של אבן סהולה, וניכרת נועזותו מכוח חידושיו ומיכולתו להפתיע. בכל אחד מפרקי ספרה פורשת המחברת לעינינו יריעה מעולמו הרוחני והאמנותי של אבן סהולה ודנה במלאכת המחשבת שבה רקם את הגיגיו לתחומיהם השונים.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: לוקיוס אנאיוס סנקה, קוקיאנוס קסיוס דיו
תיאור: חִצֶיה של הסָטירה הפוליטית 'הדלעתו של קלאודיוס האלוהי', המיוחסת לסנקא הפילוסוף, המדינאי והמחזאי, מכוונים נגד הקיסר קלאודיוס, שאמנם זכה עם מותו להאלהה רשמית מטעם הסנט הרומי, אלא שהאלהה זו היא בעצם 'הדלעה', כלומר האלהה של 'ראש דלעת' ('ראש קלווסה'), טיפש מוגבל בשכלו ובגופו כאחד: בתרחיש דמיוני משעשע מנסה קלאודיוס להתקבל גם לסנט של מעלה, כלומר להתקבל לחבר האלים האולימפיים. ואולם הללו משליכים אותו לשאול לאחר דיון בורלסקי ובהשפעת נאום קטרוג מרשים של 'האל' אוגוסטוס, אבי השושלת היוליו-קלאודיאנית. בשאול פוגש קלאודיוס את קורבנותיו הרבים, נשפט באשמת רצח המונים ונגזר עליו עונש משפיל: הקיסר הכול-יכול נעשה שם לעבדו של עבד משוחרר. בבחינת היפוך גמור לדמותו של קלאודיוס, מוצגת בסָטירה דמותו של נֵרון הצעיר, תלמידו של סנקא ויורשו של קלאודיוס, שאפּוׂלוׂ ואלות הגורל מנבאים לו עתיד מזהיר, והוא מסמל את תקוות הדור כולו לראשיתה של תקופה חדשה ולבואו של תור הזהב האגדי. הסָטירה מאששת, לעתים בהומור מבריק, פרוע וגס ולעתים בסרקזם אכזרי, את העובדות השליליות שמציינים סווטוניוס וטאקיטוס, בני המאה הראשונה, על שלטון קלאודיוס ועל אישיותו. תמונה שלמה ומאוזנת יותר של הישגי קלאודיוס ומחדליו עולה מתוך 'היסטוריה רומית' מאת ההיסטוריון קאסיוס דיו. תרגום הפרקים הדנים בשלטונו צורף כאן לתרגום הסָטירה של סנקא. ייתכן שבסָטירה טמונה גם ביקורתו המוסווית של סנקא על נוהג האלהת הקיסרים.
מוסד ביאליק
מאת: דן מירון
תיאור: אליהו טסלר (1965-1901), "משורר של משוררים", היה חבר בקבוצת המשוררים המודרניסטיים מיסודו של אברהם שלונסקי, ומן המרחיקים לכת במיצוי כמה תכונות של הפואטיקה הקבוצתית המשותפת להם; בייחוד עקרון האיזון של הריגוש באמצעות שלמות צורנית מבריקה והפעלת פעלולי שנינה (wit): כפל משמעות, משחקי מילים, התכתבות מחוכמת עם מסורות הלשון והתרבות באמצעות הציטט והרמז. שיריו האופייניים (כמה מנייני שיר בלבד) היו מונומנטליים, מושלמים ו"הרמטיים", כלומר סגורים בתוך החוקיות האסתטית של עצמם, לא נוחים לקליטה לקורא חסר הסבלנות והידע. משום כך נותר טסלר כמעט לא ידוע לקהל הרחב. לאה גולדברג, לעומת זאת, אמרה עליו שהוא "זורע מילים כבדות על אדמה צחיחה, ובאורח פלא עולים וצומחים מתוכה פרחי נוי מופלאים". הקבוצה המודרניסטית כולה הועמדה לפני דילמות תרבותיות ופואטיות חמורות בשנות הארבעים של המאה שעברה, בזמן שמלחמת העולם, השואה, המאבק בארץ ישראל ומלחמת העצמאות העמידו בספק את הרלוונטיות התרבותית של הפואטיקה שלה ותבעו מן המשוררים השתנות והתחדשות. כמי שדבק בפואטיקה זו באורח המסקני ביותר, הועמד טסלר לפני אתגר חמור במיוחד. במסה חלוצית – היסטורית ופרשנית כאחת – עוקב דן מירון אחר התפתחותו של טסלר המשורר, "פותח" את שיריו "הקשים" וקורא אותם קריאה פרשנית מפורטת ומסביר את המשבר שנקלע אליו. בתוך כך הוא זורע אור על המודרניזם הארץ ישראלי בכללו, על עלייתו ועל שקיעתו. המסה פותחת לפני הקורא את עולמו של משורר ייחודי ובה-בעת היא גם מעמידה פרק (שלא נכתב עד כה) בתולדות השירה העברית המודרנית.
מוסד ביאליק
מאת: תמר רוה
תיאור: הביקורת חזרה וציינה את סיפורי צבי לוז כסאגה, הקושרת ארבעה דורות לאותו המקום: החל מימי הטורקים, שאז עלו חלוצים ויסדו שם קיבוץ, עבור לבניהם, דור הפלמ"ח והמשך לנכדיהם וניניהם בתקופת המדינה. דור אחר דור הם במקומם, כפרקים באותה עלילתעל נמשכת, המקיימים מורשת.
לאחרונה יצא מחדש מבחר מסיפורי לוז ועורר גל של מאמרי ביקורת חדשים, שלא רק ייחדו סיפור אלא גם מיקמו אותו כשלב באותה עלילת-על. כל סיפור מוסיף לה נופך משלו, וכך מתגוונת ומתמסדת אותה מורשת. היא שנשמרת שם, כמשפחתית וכציבורית, עד למהפך הכלל ארצי של סוף שנות ה-80 .כאן הובא שוב מבחר מאותן ביקורות חדשות. חוזרת בהן הערכתה של הסאגה כייצוגית לתנועת ההתיישבות הציונית בארץ, או אף לתוצאותיה המאוחרות, הפוסטציוניות.
בזמנה, כתנועה עולה, שימשה ההתיישבות כחיל החלוץ במערכה הציונית; אך עם שינויי הזמנים השתנתה המערכה ופג תוקף החלוציות, ואז שקעה לה התנועה כחיל מובס. רק המקום נותר כשהיה – "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת" (קהלת) – וכבר מכינים שם תושביו העכשוויים מורשת חדשה ואפילו ציונות מחודשת.
הקיבוץ המאוחד
מאת: יחיל צבן
תיאור: אחת מהתופעות המרתקות בסיפורת ההשכלה היא המרת השיח המיני בשיח קולינרי. בהיעדר שדה שיח לשוני מתאים ובשל ערכים חברתיים של צניעות מינית, סופרי ההשכלה התקשו לדון באופן ישיר במיניות והשתמשו בייצוגי המזון כדי לארגן מחדש את נורמות ההתנהגות בתוך הקהילה ולבקר את עולם האיסורים הדתיים. ספר זה חוקר את הקשר בין המזון לבין שאלות שעמדו בלב המהפכה המודרנית בחיי היהודים בנושאים של מיניות, דת, חברה וזהות לאומית. הקישור בין שאלות חברתיות ולאומיות אלו לבין העיסוק הגלוי במזון, והמסווה במין, ביצירותיהם של אברהם מאפו, יהודה לייב גורדון ושלום יעקב אברמוביץ (מנדלי מוכר ספרים) מציע דרך חדשה ומפתיעה לקרוא את ספרות ההשכלה. הסיפורים והרומנים המשכיליים, הנשכחים ברובם בימינו, מתגלים כיצירה רבת פנים ומורכבת המציגה בחזיתה תפישות אידיאולוגיות חברתיות ולאומיות, אך נתונה במערבולת של סתירות פנימיות וחרדות מפני המהפכה המקווה בחיי היהודים; וכעדות לתקופה סוערת שהסוגיות בהן היא מתחבטת עומדות עדיין ביסוד הדיון הציבורי בחברה הישראלית בת זמננו.
הקיבוץ המאוחד
מאת: שחר ברם
תיאור: חיבור זה עוסק בארבעה משוררים עברים בולטים מזווית ראייה ייחודית: יחסם לצילום בכלל ולתצלומים בפרט. החיבור בוחן את מערכת היחסים בין סוגי הייצוג - המילולי והויזואלי - בהקשר של כינון הזיכרון: ביצור החומות הסוגרות עליו או הרחבת גבולותיו. ארבעת המשוררים הם, לפי סדר הדיון: דן פגיס (1986-1930), אבות ישורון (1992-1904), טוביה ריבנר (1924-) והרולד שימל (1935-) - מעלה רצף וכיוון ברורים: תנועה מסגירות לפתיחות, וממאבק לשיתוף פעולה ומיזוג. אצל דן פגיס ואבות ישורון התצלום הוא מחסום או איום, ובין דרכי הייצוג המילולית והוויזואלית מתרחש מאבק הקובע את אופי כינון הזיכרון בשיר ואת גבולותיו. אצל טוביה ריבנר והרולד שימל התצלום והשיר נפגשים, הגבולות בין דרכי הייצוג מיטשטשים, הצילום והשירה מתקרבים זה לזה ופועלים יחד. החוט הקושר הוא גלגולי התצלום כמזכרת: תצלום הקרובים שאינם עוד או עיר ההולדת שננטשה, חפץ שחתומים בו פני העבר, מזכרת המזמינה את המשורר להתמודד עם סוגיית הזיכרון האישי והקולקטיבי. החיבור מציע איפוא מבט אחר על ארבעה משוררים עבריים חשובים בני זמננו והרהורים על הקשרים בין השירה לצילום בכלל.
מוסד ביאליק
מאת: אברהם מלמד
תיאור: הספר דת: מחוק לאמונה דן בהתפתחות והשתנות המשמעויות שהוטענו במילה הפרסית במקורה 'דת', שחדרה לראשונה לשפה העברית במגילת אסתר. לאורך תקופות ארוכות היה במילה זו שימוש שולי למדי, למשל בתלמוד הבבלי. רק עם ימי הביניים הפך מינוח זה להיות פופולרי, אך הוא שינה משמעות לאורך התקופות. בספרות העברית של ימי הביניים הוא סימן בדרך כלל 'חוק' במשמעו הכולל, כל חוק, לא רק החוק האלוהי אלא גם החוק האנושי. הייתה זו מילה נרדפת ל'תורה' ו'נימוס'; כולם סימנו חוק כפשוטו, על תת הסוגים שלו. באחרית ימי הביניים אף הופיעה הטענה הרדיקלית כי המילה 'דת' מסמנת אך ורק חוק אנושי, ולכן אין זה מן הראוי לעשות בה שימוש כדי לסמן את החוק האלוהי. עם ראשית העת החדשה החלה המשמעות בה שימשה מילה זו להשתנות, זאת בהשפעת המשמעות הנוצרית החדשה שהוטענה במילה הלטינית religio שהפכה להיות ה- religion המודרני. תהליך זה מגיע לשיאו בתקופת ההשכלה כאשר המילה העברית 'דת' מסמנת מעתה religion- , ומשנה משמעות מחוק לאמונה. זו המשמעות המודרנית של מילה זו. משמעותה המקורית כ'חוק' נעלמת והולכת, והמילים 'דת' 'תורה' ו'נימוס', שהיו עד כה מילים נרדפות, מקבלות כל אחת משמעות שונה והולכות לדרכן הנפרדת. התפתחות לשונית זו באה היטב לידי ביטוי במילונאות המודרנית. בתקופתנו מקבלת המילה 'דת' משמעות אמורפית יותר ויותר והיא משמשת לתיאור כל תפיסת עולם מחייבת, גם כזו שאין לה שום הקשר תיאולוגי. שינויי המשמעות של המילה 'דת' לאורך ההיסטוריה, הנסקרים בספר זה, מדגימים היטב את השינוי המשמעותי שעברה היהדות המודרנית מדת המתבססת על חוק לדת המתבססת על אמונה.
הקיבוץ המאוחד
מאת: שמעון זנדבנק
תיאור: בלשון בהירה וצלולה ובברק מחשבתי נדיר כותב שמעון זנדבנק במשך כחמישה עשורים על אודות חיי הספרות והתרבות הישראליים, המקוריים והמתורגמים, וכתיבתו המחקרית והמסאית שבתה את לבם של רבים. הוא מזמין אותנו לחשוב מחדש על קאנון ועל שוליים ומפנה את תשומת לבנו למורכבותו של החומר הספרותי ולזוהרן של המילים. בספר זה כונס לראשונה מבחר מאמרים ומסות שפרסם זנדבנק מאז 1982 ועד היום במוספי ספרות של העיתונים היומיים ובכתבי-עת ספרותיים. שאלות בלתי-צפויות בביקורת התרבות; עיונים בשירה העברית מתוך גישה אישית הפטורה מיובשנות אקדמית; עיונים בספרות העולם, פרי עיסוק רב-שנים בחקר הספרות; שאלות בתרגום שירה שמקורן בניסיונו העשיר כמתרגם רב-פעלים – כל אלה ועוד נמנים עם תחומי ההתעניינות המגוונים של זנדבנק, הנפרשים בספר זה באופן מעורר השראה.
משכל (ידעות  ספרים)
מאת: מאירה טורצקי
תיאור: סופרים ואנשי רוח ישראלים מרגישים זרים במרחב החברתי שהם חיים בו. הם יוצאים למסעות בארץ ישראל – משני עבריו של הקו הירוק – כדי לשמוע, להכיר, להבין ואולי אף לצמצם את המרחק והניכור. הם מתעדים את מסעותיהם בסוגה המכונה ספרות תיעודית. האם מדובר במסמכים אותנטיים, שמבקשים למסור תיאור אובייקטיבי של המציאות, או שמא אלו טקסטים ספרותיים?

רפורטז'ות או ספרות יפה? כדי לענות על שאלות אלו, מסעות אל החצר האחורית מציע ניתוח של ספרים תיעודיים מאת עמוס עוז, דויד גרוסמן, אילנה המרמן ואחרים. "ספר רב־תחומי, חדשני ומרתק, שעוסק בתיאור מאפייניו של ז'אנר הספרות התיעודית בישראל. הספר עוקב אחר פריחתו מאז שנות השמונים של המאה העשרים ועד היום, וחושף את הנסיבות החברתיות, התרבותיות והפוליטיות ששימשו לו קרקע פורייה".  פרופסור יגאל שוורץ, ראש מכון "הקשרים" לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית באוניברסיטת בן־גוריון בנגב .
הקיבוץ המאוחד
מאת: ורד טוהר
תיאור: חיבור המעשיות והמדרשות וההגדות הוא אסופת סיפורים עבריים שראתה אור בעיר פירארה שבאיטליה בשנת 1554 בבית הדפוס של אברהם אושקי וזכתה להעתקות בכתבי יד ולדפוסים מחודשים עד המאה העשרים. החידוש שהציגה האסופה במחצית המאה השש־עשרה אינו דווקא בסיפורים שהיא כוללת, שחלקם כבר היו ידועים ומוכרים זה מכבר במסורת הסיפורית היהודית, אלא באופן שבו הם נוסחו ואורגנו יחד כמקשה אחת. ככל אסופה, אף זו משקפת דעת קהל אך גם מעצבת אותה באופן אקטיבי בכך שהיא מגלמת את אופק הציפיות של קוראיה, משרטטת את גבולות תפישתם, מבטאת אותם בדרך מרומזת ולפרקים אף מנסה לפרוץ אותם. לעובדה שהאסופה נוצרה ישירות לתוך מכבש הדפוס יש השלכות משמעותיות על תפוצתה ומשקלה התרבותי, כמו גם על קיבועו של נוסח הטקסט. במהדורה מוערת זו מובא לראשונה הנוסח המלא של האסופה תוך תיאור תוכנו, מבנהו ומקורותיו של כל אחד מהסיפורים הכלולים בה. התקבלותה של האסופה והשפעותיה המאוחרות הן פועל יוצא של מקומה של טכנולוגיית הדפוס בתולדותיו של הסיפור העברי וכשרונו של העורך הראשון לחבר יחד בין סיפורים המבטאים באופן סימבולי את "הגורל היהודי".
הקיבוץ המאוחד
מאת: סמדר שיפמן
תיאור: איך מוצגות אמהוֹת בספרות העברית ומדוע לעיתים כה רחוקות הן מוצגות מן הפרספקטיבה שלהן, ולא מזו של ילדיהן? מדוע מוצג הקשר עם האם כמעין קשר גורדי, כזה שאין לנתקו ושאי-אפשר להפסיק לדבר עליו ולבקר אותו? ספר זה מציג את דמות האם בספרות העברית של העשורים האחרונים, שהיא במידה רבה שק החבטות של סופרים וסופרות כאחד. האמהות נשפטות על סמך אידיאלים מחמירים, שחלקם אוניברסליים וחלקם אופייניים לתרבות היהודית לדורותיה ולישראל, ולפיכך הן מעוצבות כמאכזבות וכנכשלות בתפקידן. האמהות הספרותיות מעוצבות ברובן המכריע מתוך תודעת ילדיהן. למעשה, במידה רבה המחקר על דמות האם בספרות מוצא שקוֹלהּ כמעט אינו מושמע. המחקר מציע קריאות של דמות האם בספריהם של דויד גרוסמן, אורלי קסטל-בלום, רונית מטלון, אלונה קמחי, דורית רביניאן, אילנה ברנשטיין, סמי בֶּרדוגו, תמר הגר ורבים אחרים.
הקיבוץ המאוחד
מאת: חנן חבר, מחמוד כיאל
תיאור: ראשיתו של הספר מרחב ספרותי ערבי-עברי בקבוצת חוקרים יהודים ופלסטינים אזרחי ישראל שפעלה בשנים 2009—2010 במכון ון ליר בירושלים ובמסגרתה נלמדו ונחקרו יחד פרקים בספרות הפלסטינית. הנוכחות הפלסטינית בלשון העברית הפכה לנוכחות משמעותית בספרות העברית והדיון המשותף אפשר לכל חברי הקבוצה, פלסטינים ויהודים, לייצר מרחב לשוני וספרותי משותף. הייתה זו השתתפות במרחב שסוע ורווי חללים וסתירות, אותו "מרחב שלישי" שעליו כתב הומי באבא, שהופך את האסימטריה לשאלה ולבעיה שמאותגרת בו שוב ושוב מעצם היותו מרחב משותף. רוב המאמרים בקובץ הם פרי עטם של חברי הקבוצה. המאמרים עוסקים בפרקים בספרות הפלסטינית ובמפגשים בין הספרות הפלסטינית לספרות העברית. אם מקבלים את הטענה שכל טקסט הוא למעשה תרגום, אפשר לומר כי העבודות המכונסות בקובץ זה – הן אלה הדנות ישירות בפרקטיקות של תרגום, הן אלה העוסקות באמצעות הלשון העברית בטקסטים פלסטיניים מתורגמים – מאתרות, כל אחת בדרכה, את המשמעויות הפוליטיות והתרבותיות של טקסטים הנקראים, כלומר מתורגמים, מן הספרות הפלסטינית לספרות העברית.
מכון ון ליר בירושליםהקיבוץ המאוחד
מאת: עופרה מצוב-כהן
תיאור: ספר זה עוסק בכמה מסיפוריו של הסופר אשר ברש, מהם מתרחשים בגולה ומתארים את הוויי החיים של היהודים בגליציה בסופה של המאה התשע־עשרה, ומהם מתרחשים בארץ ישראל בתקופת היישוב היהודי במאה העשרים ומתארים את חיי הדמויות לאור התמורות ההיסטוריות שאירעו בתקופה זו. באלו ובאלו ברש מתאר את כמיהתן של הדמויות, ראשיות כמשניות, 'לקרוא' את חייהן, לחוות אותם, כל דמות בדרכה ועל פי הבנתה. בין החוקרים שעסקו ביצירותיו של ברש מקובל כי מדובר ביוצר ייחודי וחשוב. אמנם לא מעט נכתב בספרות המחקר על יצירתו של אשר ברש, אך דומה שחלק ניכר ממנה נוטה לסכמתיות ואינה מעמיקה כנדרש. בספר זה נספח מוטיבים שעשוי לסייע בהמשך המחקר על עולם יצירתו של ברש. גם חלוקת פרקי הספר לנושאים – מגדר ונשיות, סגנון והומור, עולם הילדות, הלבנט בארץ ישראל בתחילת המאה העשרים – עשויה אף היא להתוות ציוני דרך להמשך המחקר ביצירת ברש.
הוצאת אוניברסיטת אריאל בשומרון, אריאל
מאת: דב שוורץ, גילה פריבור
תיאור: מפותלות ועשירות הן דרכיו וגלגוליו של הספר העברי מכתבי היד ועד לספרים הדיגיטליים. הקובץ "מישן לחדש בספר העברי" מציג היבטים מגוונים בדרכו של הספר העברי החל בימי הביניים וכלה בימים אלה ממש. מאמרי הקובץ מראים כיצד הספר הוא לא רק בעל ערך עצמאי אלא גם משמש כראי החברה והציבוריות היהודית והישראלית. הקובץ מיועד להיסטוריונים, ביבליוגרפים, חוקרי ההגות ולכל אוהבי הספר.  (קובץ מיוחד של עלי ספר כד-כה).
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: יגאל שוורץ
תיאור: בפרק הפותח את ספרו החדש מציע פרופ' יגאל שוורץ מסד חדש, מהפכני, להיסטוריוגרפיה של הספרות העברית החדשה שיתבסס על קריטריונים מנטאליים-סגנוניים. הוא טוען שהספרות העברית החדשה המכונה "האשכנזית" מורכבת משני קורפוסים שונים שנוצרו על-ידי קבוצות יוצרים, שלכל אחת מהן יש אופי מנטאלי נבדל בשל ההקשרים הגיאו-תרבותיים הייחודיים שבהם היא נוצרה. האופי המנטאלי של היוצרים בני הקבוצות הגיאו-תרבותיות השונות משתקף במאפיינים סגנוניים של הקורפוסים הספרותיים המייצגים כל קבוצה וקבוצה. בין שתי קבוצות היוצרים הללו, ששוורץ מכנה אותן "הספרות העברית המזרח-אירופית" ו"הספרות העברית המרכז-אירופית", התנהלה בעבר הלא רחוק מלחמת תרבות של ממש, שהדיה נשמעו היטב בספרות היפה, בביקורת ובמסות הגותיות. המלחמה הזאת הסתיימה, לפחות זמנית, בניצחון גדול של הקבוצה "המזרח-אירופית". שוורץ חושף את שורשי התופעה הזאת, את גילוייה המובהקים, ועומד על ההשתמעויות המרכזיות הנגזרות ממנה. גם בפרקים האחרים בספר פותח המחבר צוהר להתבוננות מחודשת במקטעים חשובים ומרתקים בהיסטוריה של התרבות העברית החדשה. בפרק השני הוא עוקב אחר מה שהוא מגדיר כמנגנון העיקרי שבאמצעותו יצרו הסופרים העבריים את האדם הלאומי החדש. בפרק השלישי הוא עומד על המאפיינים הייחודיים של הספרות העברית-ישראלית בקרב ספרויות המתיישבים המודרניות. ובפרק הרביעי הוא מציע דיון חדשני שעניינו "מפת הדמיון של התרבות הישראלית", ובוחר, כמקרה מבחן בדרום-אמריקה כ"מקום של משמעות" בהיסטוריה הציונית ובספרות העברית החדשה. כל הפרקים עומדים ב"סטטוס" דיאלוגי מובהק. הם "מדברים" עם טקסטים ועמיתים אמיתיים ומדומיינים, מקשיבים ומתווכחים בעוצמה ובלהט, יוצרים קריאה מעורבת, מרתקת ומשמעותית.
הוצאת אוניברסיטת בר אילןכנרת, זמורה ביתן, דביר - מוציאים לאור בע"מ
תיאור: קובץ המחקרים 'קריאות בשירה העברית' מציע שורה של מחקרים בפואטיקה, באסתטיקה ובהיבטים בינתחומיים בשירה העברית מימי הביניים, ההשכלה העברית ועד לשירה העברית המודרנית בדורות האחרונים. המחקרים מוגשים בסדר כרונולוגי של תקופות בשירה העברית; ממצאים חדשים בפרוזודיה של ימי הביניים, בשירת הבקשות, הסליחות ובפיוט בכלל, עיון בספר שיריה הראשון של המשוררת רחל מורפורגו, מיפוי פעילותו התרבותית של זאב ז'בוטינסקי ועבודתו הבלשנית. בתחום השירה העברית החדשה בארץ-ישראל יוחד מחקר לאלכסנדר פן, ומדור מיוחד הוקדש לעיונים בשירתה של לאה גולדברג. לקובץ זה כונסו מבחר מאמרים על שירה עברית בשנות הששים ואילך; דן פגיס, אבות ישורון, זלדה, חזי לסקלי ויונה וולך.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
תיאור: קובץ המאמרים `הזמר העברי – פואטיקה מוזיקה, היסטוריה, תרבות` מצטרף למחקר הפורה שהתפתח בשנים האחרונות אודות הזמר העברי. ששה-עשר המאמרים שנכללו בו נכתבו על-ידי חוקרים בולטים בתחומי מחקר מגוונים: בתחום חקר התרבות וההיסטוריה הארץ-ישראלית בתקופת היישוב ולאחר הקמת המדינה, בתחום חקר המוזיקה והפזמון ובתחום חקר הפואטיקה והלשון. אופיו הרב-תחומי של הקובץ נובע בראש ובראשונה מטיבו הייחודי של הזמר העברי, כיצירה אמנותית, אשר מתממשת באמצעות קהל מבצע, ומצרפת עשייה מוזיקלית וספרותית-אמנותית מובהקת עם ביצוע בעל מאפיינים חברתיים ותרבותיים. קובץ המאמרים כולל שלש חטיבות: שתי החטיבות הראשונות ערוכות על פי רצף כרונולוגי, למן ראשיתו של הזמר העברי ועד לאחר הקמת המדינה, ומוקדשות לתופעות ייצוגיות ולמשוררים בולטים בפרקי זמן אלה, ביניהם נתן אלתרמן, נעמי שמר, חיים חפר, אהוד מנור ועוד. החטיבה השלישית דנה בתופעות עקרוניות בחקר הזמר העברי ובמקורות השפעותיו, שאינן מותנות בזמן מוגדר.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: שוש ברוש
תיאור: בלקט זה שבעה מאמרים מתורגמים מאנגלית, שנכתבו בידי מיטב החוקרים בתחום האוריינות. עניינם של המאמרים - אוריינות במובן העדכני שלה: הם מדגישים מסרים ערכיים-חינוכיים שבמרכזם עומדים הלומד והחברה, מתמקדים בתהליכים הכרוכים בכתיבה ובקריאה ומציגים מודלים חדשים של למידה ושל הוראה. הלקט מיועד למורים, במיוחד לאלה המלמדים הבנה והבעה, וכן לסטודנטים ולהורים, באשר גם הם מורים.
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
מאת: עירית קופפרברג
תיאור: הספר מיועד לחוקרים ולסטודנטים לתארים מתקדמים מתחומי דעת שונים, למשל סוציולוגיה, פסיכולוגיה, פסיכיאטריה, ייעוץ, רפואה, תקשורת, עבודה סוציאלית, בלשנות, אנתרופולוגיה, חינוך, ספרות ומשפטים, המבקשים לבצע ניתוח שיח המשלב שפה פיגורטיבית. לספר שלושה שערים: השער הראשון מציג הנחות יסוד ומונחי מפתח; השער השני מכיל שיטות איכותניות לניתוח שיח המשלב שפה פיגורטיבית (בחלק מהפרקים משולב ניתוח כמותי עם ניתוח איכותני); השער השלישי בוחן באופן ביקורתי את תפקידי השפה הפיגורטיבית בתקשורת של שיח בעת מצוקה ומסכם את תרומת הספר מבחינה תיאורטית, מתודולוגית ומעשית. בסוף הספר מוצג מילון מונחים.
מכון מופ"ת
מאת: מילי אפשטיין-ינאי
תיאור: לא תמצאו בספר תורה סדורה, אלא הצעת גישה לעבודה מתמשכת הנבנית רבדים-רבדים ובהתאמה אישית. גישה זו מציעה שימוש מרענן בידע טקסטואלי, לצד דרכי הנחיה התורמות לעיצוב מרחב יצירתי, מאתגר ובטוח, שניתן לפתח בו סדנת כתיבה. לשם כך תיארתי משימות כתיבה שונות והסברתי את ההנחות הנוגעות לאסתטיקה, לחשיבה ולתרבות המאפשרות את הפעלתן. כל משימת כתיבה מציגה היבט אחר של הטקסט ושל האופן לדון בו. אפשר ליצור הצלבות אישיות בין משימת הכתיבה לבין הדרך לחקור אותה. דרכי החקירה הן בגדר הצעה, והן נותנות ביטוי לשיחה מתמשכת ורבת-שנים עם "אחרים" - פנימיים וחיצוניים. אחרים אלו כוללים הוגי דעות, חוקרים ותלמידים, אשר דעותיהם - כמו גם התנסותי שלי - משולבות בעשייה בפועל בסדנאות (מילי אפשטיין-ינאי).
מכון מופ"ת
מאת: שולמית אלמוג
תיאור: בקריאת כבוד מגישה פרופ' שולמית אלמוג קריאה ייחודית של מושג הכבוד האנושי, האורגת יחד ספרות, תרבות ומשפט. צירוף בלתי שגרתי של יצירות ספרות קלסיות, כתיבה עכשווית וטקסטים משפטיים מאפשר נקודת מבט נוקבת המשלבת בין המשפטי, המוסרי והאנושי וחושפת את הפגיעוּת שלנו כפרטים ובה בעת את הדרכים הרבות שבהן אנחנו פוגעים באחרים. הספר מתמקד במצבים שכיחים, הנוגעים בכבוד האנושי, בזיהויו, בהיעדרו ובכינונו, במפגש שבין איש ואישה לארגון. מטבע הדברים בין הפרט לארגון יש פער כוחות. הארגון הוא חזק. בכוחו לקבל החלטות הנוגעות לפרט, להיענות לבקשות או לסרב להן, וכן ליצור סביבה סבירה, מכילה ואוהדת או סביבה אדישה, עוינת ואפילו תוקפנית. הארגון מסוגל, ויודע, להשפיע על כבודם של הבאים עמו במגע; לפגוע בכבוד ולהכיר בכבוד. הכתיבה הספרותית, על ריבוי פניה ואמצעיה, על הרבדים והמעמקים שהיא מציעה, מתגלה כאן שוב כאמצעי זמין ויעיל, שרישומו עז, להערכה ביקורתית של "רוח הזמן", הכושלת לעתים קרובות מדי להכיר בזכותם של נשים וגברים לכבוד ובחובתם של החברה והמשפט המשמש אותה להגן מפני הפגיעה בזכות זו.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: יאיר אורון
תיאור: הרומן של פרנץ ורפל, ארבעים הימים של מוסה דאג (1933), מספר את סיפור ההתגוננות וההצלה של קבוצת כפרים ארמנים בזמן הג'נוסייד הארמני בשנת 1915. אף שהספר נכתב בשנת 1933, הוא עדיין רלוונטי ואקטואלי מאוד, ונחשב לאחד ממאה הספרים החשובים והמרתקים של המאה העשרים. "ספר לדורות", כפי שנכתב עם הופעת הספר בעברית; "ספר נאצל, שקריאתו היא בגדר כמעט חובה לכל אדם אינטליגנטי. וחובה זו הופכת לעונג", נכתב אז בניו יורק טיימס. הספר עוסק בטרגדיה הארמנית, אך יש בו ללא ספק התייחסות למתרחש בגרמניה הנאצית. בעת גמר כתיבתו ויציאתו לאור, היטלר כבר היה בשלטון, וספריו של ורפל עלו למוקד יחד עם ספרים רבים אחרים ב'אוטו דה פה' של הספרים במאי 1933. ורפל מתואר בביטאון האס־אס "כסוכן אויב, שרקח ובדה מלבו את מעשי הזוועה כביכול שהטורקים ביצעו נגד הארמנים." ורפל מספר על הארמנים, אבל חושב בפירוש גם על היהודים בזמנו, כפי שממחיש הספר שבידיכם. ארבעים הימים של מוסה דאג היה הספר הנקרא ביותר (יחד עם מלחמה ושלום) בגטאות בפולין והיווה לאנשי המחתרות באירופה מקור השראה והתייחסות, כפי שממחישות הדוגמאות המרגשות שמביא אורון. גם לאנשי היישוב היהודי בארץ ישראל היווה הספר מקור הזדהות והשראה, בין השאר בעיצוב 'תוכנית מצדה/תוכנית כרמל', שנקראה גם 'תוכנית מוסה דאג', שהתכוונה לארגן את היישוב להתגוננות עצמית לנוכח הסכנה של פלישת צבא גרמניה הנאצית בשנת 1942. אורון חושף את המידע הזה לראשונה. הקורא בספרו של ורפל מתקשה להאמין שהספר נכתב לפני השואה ולא אחריה. ורפל אמנם כתב רומן היסטורי יוצא דופן באיכויותיו, אבל מרכיבי כתיבתו הם על־זמניים ומתייחסים בבירור אל ההווה ואל העתיד האנושי באשר הם, כולל ההווה והעתיד שלנו בישראל היום.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: ישראל תמרי
תיאור: היקו הוא שיר קצר, בן שבע-עשרה הברות כאשר נכתב ביפנית, המבטא תחושה או תובנה פנימית של המשורר בעקבות אירוע שחווה, בדרך כלל במגעו עם הטבע. השיר הוא מעין צילום של רגע, שחלף ולא יחזור עוד. השיר אמנם מבטא תחושה סובייקטיבית של המשורר, אך משאיר לקורא פתח לתפיסה שונה של החוויה המתוארת. הספר תמונות מחמש עונות עוסק בחלקו הראשון במקורות הפילוסופיים-רעיוניים של שירת הַיְקוּ: הקונפוציוניזם, הדאואיזם, הבודהיזם ובעיקר הזן-בודהיזם הסיני-יפני. החלק השני עוסק במאפיינים של שירת היְקו, בכללים לכתיבתה ובמשורריה היפנים הקלאסיים, תוך הבאת דוגמאות של שירי היְקו. החלק השלישי עוסק בעיקרו בשירי היְקו מאת המשורר בָּשׁוֹ, הנחשב לאבי שירת ההיְקו. מובאים שירי משוררים יפנים אחרים שהושפעו משירי בשו, וכן שירים של משוררים שבשו הושפע מהם. כל שיר מלווה בקטע פרוזה המתאר את נסיבות כתיבת השיר, מוצע פירוש או פירושים לשיר, וכן מתוארים היבטים שונים של התרבות היפנית.
משכל (ידעות  ספרים)
מאת: משה בר-אשר
תיאור: תורת הצורות של לשון המשנה – פרקי מבוא ותצורת שם העצם מציע מחקר רב-היקף בנושא חשוב בדקדוק לשון חכמים. תחום זה היה בלא ספק המוזנח ביותר במחקר החדש של לשון חכמים, שהתגבש בבית המדרש הירושלמי. בספר נידונים ומתוארים בהיקף ממצה יותר ממאה וחמישים משקלי השמות בלא המוספיות שבלשון המשנה, הכוללים מעל אלפיים ושש מאות שמות עצם ושמות תואר מועצמים. התיעוד מבוסס על מסירותיהם של שני המשובחים שבכתבי היד של המשנה – כ"י קאופמן (ק) וכ"י פרמה ב (פר) – והוא מושווה למסירותיהם של עדים רבים אחרים. בצד התיאור והבירור המפורט בכל פרק מפרקי הספר נבחנים בשיטתיות גם הזיקה ללשון המקרא וגם החידושים של לשון חז"ל. החיבור נפתח בשלושה פרקי מבוא: (א) הצעה של מצב המחקר והצגת החיבור; (ב) עניינים בכתיב ובניקוד; (ג) עניינים בתורת ההגה והצורות ומעט פריטי תחביר.
האקדמיה ללשון העבריתמוסד ביאליק
מאת: משה בר-אשר
תיאור: תורת הצורות של לשון המשנה – פרקי מבוא ותצורת שם העצם מציע מחקר רב-היקף בנושא חשוב בדקדוק לשון חכמים. תחום זה היה בלא ספק המוזנח ביותר במחקר החדש של לשון חכמים, שהתגבש בבית המדרש הירושלמי. בספר נידונים ומתוארים בהיקף ממצה יותר ממאה וחמישים משקלי השמות בלא המוספיות שבלשון המשנה, הכוללים מעל אלפיים ושש מאות שמות עצם ושמות תואר מועצמים. התיעוד מבוסס על מסירותיהם של שני המשובחים שבכתבי היד של המשנה – כ"י קאופמן (ק) וכ"י פרמה ב (פר) – והוא מושווה למסירותיהם של עדים רבים אחרים. בצד התיאור והבירור המפורט בכל פרק מפרקי הספר נבחנים בשיטתיות גם הזיקה ללשון המקרא וגם החידושים של לשון חז"ל. החיבור נפתח בשלושה פרקי מבוא: (א) הצעה של מצב המחקר והצגת החיבור; (ב) עניינים בכתיב ובניקוד; (ג) עניינים בתורת ההגה והצורות ומעט פריטי תחביר.
האקדמיה ללשון העבריתמוסד ביאליק
מאת: שושנה וייך-שחק
תיאור: ספר זה הוא מחווה למסורת יהודית נושנה הנשמרת וחיה עד היום. בתקופה בה שולטת הנטייה להמיר את הישן בחדש — ואת החדש בחדיש יותר — ד"ר שושנה וייך־שחק, מוזיקולוגית מומחית לשירת יהודי ספרד, מזמינה את הקוראים לצאת למסע בעקבות אוצר הרומנסרו; אותו אוסף שירֵי־סיפור אשר מגורשי ספרד נצרו עמם לאורך הדורות, העשירו וזימרו במנגינות מיוחדות, רבות רבדים, סולמות ומקצבים. מדובר באוצר תרבותי שלם ועשיר; כל שיר נושא עמו סיפור רב עוצמה — לעתים דרמטי, לעתים רומנטי, ותמיד מרגש. לקוראי הספר צפוי מסע רצוף גילויים — כל ביקור מחודש ביצירות צופן רובד נסתר נוסף, בין אם מדובר בהיבט התוכני — גילוי משמעות פילוסופית או מוסר השכל, ובין אם בחשיפת רובד חדש במבנה המוסיקלי — פן מרתק בפני עצמו
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: יוחאי עתריה, עמיחי שלו
תיאור: מרשתות מחשב אינטליגנטיות ועד לזומבים חסרי מוח, מגלמים בשר ודם ועד לתבונה מלאכותית, מפחד מוות ועד חיי נצח: גבולותיו של העולם הפוסט־אנושי הולכים ומתרחבים כל העת, משתרעים הרחק מעבר לערבות הקרח בהן נדדה המפלצת של פרנקנשטיין, אל עמק המוזרות ומעבר לו. אף שהמונח "פוסט־אנושי" חדר למחזור הדם של השיח התרבותי והאקדמי בשנים האחרונות, הניסיון לעמוד על מקורו, משמעותו והשפעותיו מניב תוצאות מרתקות. לרעיון הפוסט־אנושיות יש היסטוריה ארוכה ועתיד מורכב, הרבה מעבר לשילוב של אדם־מכונה או להפיכת בני האדם לגיבורי־על. לא ניתן להגדיר את האדם הפוסט־אנושי רק במונחי העל־אדם נוסח ניטשה, והאדם הפוסט־אנושי הוא לא רק תוצאה של התפתחות טכנולוגית; האדם הפוסט־אנושי הוא אנחנו. בספר זה מבקשים כותבות וכותבים מתחומי האקדמיה, התרבות והספרות לענות על השאלות הללו, אם באמצעות סרטי מדע בדיוני, פסיכדליה, התפתחויות רלוונטיות בתחומי המדעים, חוויות שבי מצמררות, הטבח השיטתי בבעלי חיים ועוד. כל אחד ואחת מהם שואל שאלת יסוד דומה – מהי פוסט־אנושיות והאם היא כבר חלק מהתרבות שלנו? כל אחד ואחת מהם מציע תשובה מעוררת השתאות. התוצאה היא ספקטקל רבגוני שפורש עולם ומלואו, פוער סדקים באקסיומות ובתפיסות קיימות מחד, ומאידך משרטט מגמות ותרחישים מופלאים ומצמררים, שחלקם כבר מתרחשים לנגד עינינו.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: עידית פינטל - גינסברג
תיאור: הספר המלאך והחמין מציג שלושים סיפורי־עם מאוסף ארכיון הסיפור העממי בישראל ע"ש דב נוי (אסע"י) שבאוניברסיטת חיפה, ודן בהם בכלים מדעיים השוואתיים תוך בחינת ההקשרים התרבותיים שלהם. הנושא המרכזי המשותף לסיפורים אלה הוא האוכל. לאוכל מעמד מרכזי בחייו של האדם: הוא הכרחי לקיומו הפיזי והוא מהווה חלק בלתי נפרד משגרת יומו. הוא אחד היסודות המוכרים ביותר לאדם מיום היוולדו, ויש הסוברים אף מרגע היווצרו. היבטיו הפיזיים: ריח, טעם, מרקם ומראה מוכרים לנו היטב, פועלים על כל חושינו, ויש להם השפעה עמוקה על עולם הרגש שלנו. יש לו גם מעמד מרכזי בחברה: הוא מהווה בבואה של מבנה החברה ושל רבדיה השונים, הוא שזור בסמליה ובריטואלים שלה והוא מבטא קשת רחבה של זהויות: לאומית, אתנית, מעמדית ומגדרית. היות והאוכל טמון עמוק בזיכרון האישי והקבוצתי ומוכר כל כך, ניתן בקלות להשתמש בו כדימוי. הוא מהווה מעין שפת סימנים וסמלים אוניברסלית ובלתי אמצעית, המובנת גם בשתיקה. סוגיות שונות נחשפות דרך הסיפורים שבספר: ההנאה שהאוכל מסב לאוכלים ובחינת גבולותיה, מורכבות היחסים שבין גבר ואישה וביטויָם באכילה, האופן שבו ערכים מוסריים בין אדם לחברו מיושמים הלכה למעשה באמצעות האוכל, ההשלכות הקשות של עמידה בהלכות הכשרות בסביבה לא יהודית והקשיים הכרוכים בהתארגנות הקולינרית לקראת שבתות וחגים. בסיפורים מועלית גם ביקורת, לעתים חסרת פשרות ורוויַת לעג עצמי, על המציאות שיוצר האדם בחולשותיו ובחוזקותיו. כל סיפור בקובץ מכיל עולם ומלואו ואצורים בו זיכרון דורות ותובנות מושכלות על נבכי החיים, על טבע האדם ועל יחסיו המורכבים של האדם עם הסובב אותו.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: שחר גלילי
תיאור: הדיון בשאלת הספרות מתגלגל בחיבור זה מתוך 'דרמה יהודית-גרמנית', והוא מציג דיאלוג גלוי ודיאלוג סמוי בין פרנץ קפקא, אריך אוארבך, זיגמונד פרויד, פרנץ רוזנצווייג, ולטר בנימין וגרשם שלום. בהקשר זה עולות כמה פרספקטיבות ספרותיות, מהן מקבילות ומהן מנוגדות זו לזו. בין המחברים האלה ניכרים הבדלים לא מבוטלים, ועם זה משתקף מכתיבתם מתח דומה. מובן ששאלת הספרות עצמה אינה שאלה יהודית-גרמנית, אבל בהקשר היהודי-הגרמני ניתנה לה פרשנות ביקורתית יוצאת דופן. אנו רואים בשיח היהודי-הגרמני 'דרמה', שדה של קונפליקטים, משברים ומצבי הכרעה; השיח הזה נפרש כאן כמארג של קולות, כ'תאטרון' של משחקי מחשבה וזהות. זהו דיאלוג שמיוסד על הקו המחבר את 'היהודי' ל'גרמני' והמבדיל ביניהם. ומכאן שהדרמה שאנו דנים בה היא גם הדרמה שבין יהודים לגרמנים, כלומר סיפורה של קרבה דו-משמעית, קרבה 'דמונית' שיש בה מן הריחוק, מן ההבדל ומן הדמיון המבעית.
מוסד ביאליק
מאת: יוסף פרל
תיאור: כרך  הנספחים  לספר מגלה טמירין שנוגעים להתהוות הספר ולתכניו, וכלולים בו דיונים עקרוניים שקשורים לכמה סוגיות שעולות בו: מדרש השמות המוצפנים, מקורותיו החסידיים של המחבר, הנוסחים השונים בכתב-יד, והנוסח המיוחד של הספר ביידיש.
מוסד ביאליק
מאת: יוסף פרל
תיאור: ספר מגלה טמירין (שנדפס לראשונה בווינה 1819) הוא אחת היצירות החריפות והשנונות שנכתבו בספרות היהודית במחצית הראשונה של המאה התשע עשרה, ואולי יצירת הפרוזה העברית החשובה ביותר עד הופעת הנוסחים העבריים של סיפורי מנדלי מוכר ספרים. מדובר בסיפור נפתל ומסובך בגנות החסידות והחסידים, שנכתב בצורת חליפת מכתבים בין גבאים של חצרות חסידיות, חסידים תמימים ורבנים בני הזמן, ומוצגת בה תמונה עגומה של רמאים ונוכלים, תאבי ממון ובצע, שכל עניינם לשלוט על מרחבים ועל נפשות מאמינים, מתוך הערמה על השלטונות ופגיעה בכל מתנגדיהם. פרל שיווה לספרו מראה "חסידי" הן בעיצוב החיצוני של הספר והן בלשונו, והציג מעין "שבחי הבעש"ט החדש", "שבח משכילי", הבא לחשוף את החסידות במערומיה. הוא הניח שכל מי שיקרא בספרו שוב לא יוכל לקרוא את "שבחי הבעש"ט", או כל ספר חסידי, קריאה תמימה. ואולם מלבד כוחו הפארודי והסאטירי של הספר, שעשוי להנות הנאה משונה גם את הקורא בן זמננו, טמן בו פרל רמיזות לאנשים ולמקומות בני הזמן על דרך חילופי אותיות וגימטריות. עם הפענוח השלם של רמיזותיו, והצגת השימוש שעשה במקורות חסידיים, מתגלה ערכו הרב של הספר גם מבחינת המבט שלו על מציאות היסטורית מסוימת. קריאה קפדנית בספר עשויה לפתוח אפוא צוהר לעולמות גנוזים ונעלמים של ההשכלה והחסידות בראשית המאה התשע עשרה. מוצגת כאן לראשונה מהדורה מוערת ומבוארת של ספר מגלה טמירין על פי דפוס ראשון, כתבי-יד מפוזרים, והשוואה לנוסח הספר ביידיש. לספר נלווה כרך מיוחד של נספחים שנוגעים להתהוות הספר ולתכניו, וכלולים בו דיונים עקרוניים שקשורים לכמה סוגיות שעולות בו: מדרש השמות המוצפנים, מקורותיו החסידיים של המחבר, הנוסחים השונים בכתב-יד, והנוסח המיוחד של הספר ביידיש. מהדיר הספר, פרופסור יונתן מאיר, מלמד במחלקה למחשבת ישראל ע"ש גולדשטיין-גורן באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. פרסם מחקרים רבים על ההשכלה היהודית במזרח-אירופה, על החסידות ועל גוונים שונים של הקבלה במאה העשרים.
מוסד ביאליק
מאת: ברוך פליקס ולטש
תיאור: מהדורה שנייה מחודשת, תשע"ג 2013 סדרת מבט אחר - עיונים בבקורת ובפרשנות ד"ר ברוך פליקס ולטש (1884 פראג–1964 ירושלים), סופר והוגה דעות, נמלט מפראג ברכבת שלוש שעות קודם שנכנסו הנאצים לפראג, בחברת ידידו מקס ברוד, ובין מיטלטליו של ברוד היתה גם המזוודה שבה היו כתבי קפקא. ולטש, שבחלקו נפלה ידידות נאמנה לקפקא במשך שנים רבות, מבקש להאיר בספר הזה, הכתוב בהמיית לב כבושה, את אישיותו של קפקא, ובתוך כך גם את דמותו של קפקא הידיד, ואת יצירתו, מן הצדדים שנראה לו שקפקא מתייחד בהם, והחשובים שבהם הם הדתיות וההומור. כל דיון בקפקא סופו שהוא מוליך לשאלת הפשר. לכן ראה המחבר להוסיף נספח שמעיין במהותו ובדרכיו של הפשר, לקוראים שיש להם עניין בבירורים עיוניים. זו מהדורה מחודשת של הספר, שיצא לאור לראשונה במוסד ביאליק בשנת 1959. הפרופ' גלילי שחר הוסיף אחרית דבר.
מוסד ביאליק
הצג עוד תוצאות