נמצאו 69 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: מרדכי נאור
תיאור: הטור התשיעי הוא ספר המשך לספר הטור השמיני, אחיו הבכור, שיצא לאור ב-2006 בהוצאת הקיבוץ המאוחד והיה מסע היסטורי בעקבות הטורים האקטואליים של נתן אלתרמן. עם השנים נאסף חומר נוסף על המשורר ויצירתו הענפה והגיעה העת לכנס גם אותו לדפי ספר. לא רבים יודעים, אך "הטור השביעי" בעיתון דבר הופיע רק 8 חודשים במיקומו המקורי – הטור השביעי בעמ' 2 של העיתון. לאחר מכן, במשך כשבע שנים פורסם הטור האקטואלי-המחורז של אלתרמן בטור 8 – בשל צמצום הטורים עקב מחסור בנייר. בקיץ 1950 חולקו עמודי העיתון שוב - ל-9 טורים, גם הפעם עקב צמצום באספקת נייר לעיתונים. וכך, רוב הטורים ב-16 השנים הבאות היו בטור התשיעי. ועם זאת, שם המדור, "הטור השביעי", נותר תמיד, שכן אין משנים שם של מותג מנצח. בספר הטור התשיעי היריעה הורחבה גם לשירים ליריים ולשירי הזמר של אלתרמן. התנאי להכללת שירים היה ונשאר: התייחסות אקטואלית-פוליטית. מתברר שאלתרמן כלל, ולעיתים הבליע, גם בשיריו הלא אקטואליים, מסרים חברתיים ופוליטיים. סיור במחוזות כתיבתו של נתן אלתרמן, בשירה ובפרוזה, הוא תמיד חוויה ויש בו גם תרומה היסטורית להכרת "המדינה שבדרך" והמדינה בשנותיה הראשונות, כפי שראה אותן אלתרמן.
הקיבוץ המאוחד
מאת: גידי נבו
תיאור: במשך קרוב לשלושים שנה כתב נתן אלתרמן טור שירי בעיתונים מרכזיים בארץ תחת הכותרות: 'סקיצות תל אביביות' (דבר); 'רגעים' (הארץ) ו'הטור השביעי' (דבר). בשנים אלה התרחשו האירועים הטראגיים, הדרמתיים והטעונים ביותר בהיסטוריה של העם היהודי בכלל ושל היישוב היהודי בארץ ישראל בפרט. לשונו של אלתרמן, בשירתו העיתונאית, היא לשון שירית מבריקה ומהוקצעת, ועם זאת נקייה, בהירה ותקשורתית לחלוטין. זו לשון הממזגת שנינה ופאתוס, קלילות וכובד ראש, הומור ואמפתיה. קורפוס השירה העיתונאית של אלתרמן – קורפוס השירה הגדול והמשפיע ביותר בשירה העברית המודרנית – הוא אחד הנכסים הוודאיים, המרתקים והייחודיים של התרבות העברית המתחדשת. עד היום, אף שחלקים מתוכו זכו למחקר ענֵף, לא נערכה קריאה שיטתית מקיפה של הקורפוס כולו כיחידה אינטגרלית אחת. בכוונת ספר זה להציע קריאה כזו.
הקיבוץ המאוחד
מאת: לב חקק, זאב גרבר, שמואל כץ
תיאור: בספר יובל זה מוגשים מאמרים לפרופ' משה פלאי, מבכירי חוקרי ספרות ההשכלה, כאות הוקרה על פעולתו התרומית במשך שנים רבות בחשיפה חדשנית של פרקי יסוד בחקר ההשכלה, וכציון דרך להמשך פעילותם של חוקרים ותיקים וצעירים בתחום זה — ובתחומים קרובים — של הספרות העברית החדשה. כעורכי הקובץ העמדנו לנגד עיני רוחנו את הישגיו הענפים של משה פלאי, כדי להורות על מה שהצליח להשיג במשך קריירה ארוכה ומרוכזת כיסוד לבאים אחריו, שלקחו על עצמם את המשימה להמשיך, להרחיב ולתרום מפרי ידם לרצף זה, כל חוקר וכל דור על פי רוחו ודרכו. רבות תרם משה פלאי בתחום זה והפליא לעשות בפילוס דרך אל משאבים למחקר עתידי שיעודדו אחרים להוסיף משלהם, שכן לא נתרוקנה באר זו הרומזת לאחרים ומזמינה אותם לתרום משלהם כהנה וכהנה. אם היה פקפוק כלשהו בדבר המשך העניין בספרות ההשכלה ובתולדותיה, הרי בא קובץ מאמרים זה להצביע על המשך פורה של העיסוק בהשכלה, שמצא את ביטויו בחיבוריהם של חוקרים צעירים הממשיכים להתמחות בחקר ההשכלה, שפרסמו ספרים ומאמרים המצטיינים בחידושיהם בתחום זה. כמה מהם צעדו בעקבות בעל היובל והמשיכו לפתח נושאים ודמויות שבהם עסק. (מתוך הקדמת העורכים).
הקיבוץ המאוחד
מאת: חיה שהם
תיאור: הביקורת המוקדמת תייגה את לאה גולדברג בעיקר כמשוררת האהבה הנכזבת וכך הנחילה את תדמיתה לדורות של קוראים. אולם הקריאה ביצירתה, כפי שהיא משתקפת בספר שלפנינו, מפריכה הנחה זו ומגלה כי קשת הנושאים של גולדברג מכילה מגוון מרתק ורחב הרבה יותר מזה שניסתה הביקורת לקַבֵּעַ. ספר זה מכיל קריאות חדשות ביצירת לאה גולדברג, פרי התבוננות ומחקר בעבודתה הספרותית מנקודות תצפית מגוונות. המחקרים הכלולים בו נשענים על מעקב קשוב אחר נושאים המאירים מזוויות מיוחדות את עולמה האישי והספרותי של היוצרת. הדיונים מבוססים על חתכי אורך, המאפשרים להאיר את הנושאים במבט דיאכרוני ולבדוק את גלגוליהם על ציר הזמן. פרקי הספר חושפים, בין היתר, היבטים מובלעים בפואטיקה של גולדברג ומרחיבים את מנעד הנושאים הייחודיים שיצירתה נדרשת להם, כאלה שהביקורת והמחקר לא התעכבו עליהם כלל או מיעטו לדון בהם. במצטבר מצטייר כאן פרופיל מרתק של יצירת גולדברג, ובמשתמע – שלה עצמה כיוצרת מרובת-פנים המתרחקת מבנאליות, ורחוקה מאוד מן התדמית שניסו להצמיד לה מבקרי דורה הבוגרים והצעירים כאחד. בין התופעות הנבחנות בספר: שירים חוצי מגדר, דמויות נשים מתוך קאנון התרבות המערבית המשמשות כאַלוזיות, משקעי שיר השירים ביצירת גולדברג ומעמדם המיוחד, שירת הגוף (שירה ארוטית), חניכה נשית באמצעות מסעות ברכבות, חילופי חושך ואור כנושא "אובססיבי", שירים על סף המוות, ועוד.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: דן מירון
תיאור: אליהו טסלר (1965-1901), "משורר של משוררים", היה חבר בקבוצת המשוררים המודרניסטיים מיסודו של אברהם שלונסקי, ומן המרחיקים לכת במיצוי כמה תכונות של הפואטיקה הקבוצתית המשותפת להם; בייחוד עקרון האיזון של הריגוש באמצעות שלמות צורנית מבריקה והפעלת פעלולי שנינה (wit): כפל משמעות, משחקי מילים, התכתבות מחוכמת עם מסורות הלשון והתרבות באמצעות הציטט והרמז. שיריו האופייניים (כמה מנייני שיר בלבד) היו מונומנטליים, מושלמים ו"הרמטיים", כלומר סגורים בתוך החוקיות האסתטית של עצמם, לא נוחים לקליטה לקורא חסר הסבלנות והידע. משום כך נותר טסלר כמעט לא ידוע לקהל הרחב. לאה גולדברג, לעומת זאת, אמרה עליו שהוא "זורע מילים כבדות על אדמה צחיחה, ובאורח פלא עולים וצומחים מתוכה פרחי נוי מופלאים". הקבוצה המודרניסטית כולה הועמדה לפני דילמות תרבותיות ופואטיות חמורות בשנות הארבעים של המאה שעברה, בזמן שמלחמת העולם, השואה, המאבק בארץ ישראל ומלחמת העצמאות העמידו בספק את הרלוונטיות התרבותית של הפואטיקה שלה ותבעו מן המשוררים השתנות והתחדשות. כמי שדבק בפואטיקה זו באורח המסקני ביותר, הועמד טסלר לפני אתגר חמור במיוחד. במסה חלוצית – היסטורית ופרשנית כאחת – עוקב דן מירון אחר התפתחותו של טסלר המשורר, "פותח" את שיריו "הקשים" וקורא אותם קריאה פרשנית מפורטת ומסביר את המשבר שנקלע אליו. בתוך כך הוא זורע אור על המודרניזם הארץ ישראלי בכללו, על עלייתו ועל שקיעתו. המסה פותחת לפני הקורא את עולמו של משורר ייחודי ובה-בעת היא גם מעמידה פרק (שלא נכתב עד כה) בתולדות השירה העברית המודרנית.
מוסד ביאליק
מאת: שחר ברם
תיאור: חיבור זה עוסק בארבעה משוררים עברים בולטים מזווית ראייה ייחודית: יחסם לצילום בכלל ולתצלומים בפרט. החיבור בוחן את מערכת היחסים בין סוגי הייצוג - המילולי והויזואלי - בהקשר של כינון הזיכרון: ביצור החומות הסוגרות עליו או הרחבת גבולותיו. ארבעת המשוררים הם, לפי סדר הדיון: דן פגיס (1986-1930), אבות ישורון (1992-1904), טוביה ריבנר (1924-) והרולד שימל (1935-) - מעלה רצף וכיוון ברורים: תנועה מסגירות לפתיחות, וממאבק לשיתוף פעולה ומיזוג. אצל דן פגיס ואבות ישורון התצלום הוא מחסום או איום, ובין דרכי הייצוג המילולית והוויזואלית מתרחש מאבק הקובע את אופי כינון הזיכרון בשיר ואת גבולותיו. אצל טוביה ריבנר והרולד שימל התצלום והשיר נפגשים, הגבולות בין דרכי הייצוג מיטשטשים, הצילום והשירה מתקרבים זה לזה ופועלים יחד. החוט הקושר הוא גלגולי התצלום כמזכרת: תצלום הקרובים שאינם עוד או עיר ההולדת שננטשה, חפץ שחתומים בו פני העבר, מזכרת המזמינה את המשורר להתמודד עם סוגיית הזיכרון האישי והקולקטיבי. החיבור מציע איפוא מבט אחר על ארבעה משוררים עבריים חשובים בני זמננו והרהורים על הקשרים בין השירה לצילום בכלל.
מוסד ביאליק
מאת: שמעון זנדבנק
תיאור: בלשון בהירה וצלולה ובברק מחשבתי נדיר כותב שמעון זנדבנק במשך כחמישה עשורים על אודות חיי הספרות והתרבות הישראליים, המקוריים והמתורגמים, וכתיבתו המחקרית והמסאית שבתה את לבם של רבים. הוא מזמין אותנו לחשוב מחדש על קאנון ועל שוליים ומפנה את תשומת לבנו למורכבותו של החומר הספרותי ולזוהרן של המילים. בספר זה כונס לראשונה מבחר מאמרים ומסות שפרסם זנדבנק מאז 1982 ועד היום במוספי ספרות של העיתונים היומיים ובכתבי-עת ספרותיים. שאלות בלתי-צפויות בביקורת התרבות; עיונים בשירה העברית מתוך גישה אישית הפטורה מיובשנות אקדמית; עיונים בספרות העולם, פרי עיסוק רב-שנים בחקר הספרות; שאלות בתרגום שירה שמקורן בניסיונו העשיר כמתרגם רב-פעלים – כל אלה ועוד נמנים עם תחומי ההתעניינות המגוונים של זנדבנק, הנפרשים בספר זה באופן מעורר השראה.
משכל (ידעות  ספרים)
תיאור: קובץ המחקרים 'קריאות בשירה העברית' מציע שורה של מחקרים בפואטיקה, באסתטיקה ובהיבטים בינתחומיים בשירה העברית מימי הביניים, ההשכלה העברית ועד לשירה העברית המודרנית בדורות האחרונים. המחקרים מוגשים בסדר כרונולוגי של תקופות בשירה העברית; ממצאים חדשים בפרוזודיה של ימי הביניים, בשירת הבקשות, הסליחות ובפיוט בכלל, עיון בספר שיריה הראשון של המשוררת רחל מורפורגו, מיפוי פעילותו התרבותית של זאב ז'בוטינסקי ועבודתו הבלשנית. בתחום השירה העברית החדשה בארץ-ישראל יוחד מחקר לאלכסנדר פן, ומדור מיוחד הוקדש לעיונים בשירתה של לאה גולדברג. לקובץ זה כונסו מבחר מאמרים על שירה עברית בשנות הששים ואילך; דן פגיס, אבות ישורון, זלדה, חזי לסקלי ויונה וולך.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
תיאור: קובץ המאמרים `הזמר העברי – פואטיקה מוזיקה, היסטוריה, תרבות` מצטרף למחקר הפורה שהתפתח בשנים האחרונות אודות הזמר העברי. ששה-עשר המאמרים שנכללו בו נכתבו על-ידי חוקרים בולטים בתחומי מחקר מגוונים: בתחום חקר התרבות וההיסטוריה הארץ-ישראלית בתקופת היישוב ולאחר הקמת המדינה, בתחום חקר המוזיקה והפזמון ובתחום חקר הפואטיקה והלשון. אופיו הרב-תחומי של הקובץ נובע בראש ובראשונה מטיבו הייחודי של הזמר העברי, כיצירה אמנותית, אשר מתממשת באמצעות קהל מבצע, ומצרפת עשייה מוזיקלית וספרותית-אמנותית מובהקת עם ביצוע בעל מאפיינים חברתיים ותרבותיים. קובץ המאמרים כולל שלש חטיבות: שתי החטיבות הראשונות ערוכות על פי רצף כרונולוגי, למן ראשיתו של הזמר העברי ועד לאחר הקמת המדינה, ומוקדשות לתופעות ייצוגיות ולמשוררים בולטים בפרקי זמן אלה, ביניהם נתן אלתרמן, נעמי שמר, חיים חפר, אהוד מנור ועוד. החטיבה השלישית דנה בתופעות עקרוניות בחקר הזמר העברי ובמקורות השפעותיו, שאינן מותנות בזמן מוגדר.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: שושנה וייך-שחק
תיאור: ספר זה הוא מחווה למסורת יהודית נושנה הנשמרת וחיה עד היום. בתקופה בה שולטת הנטייה להמיר את הישן בחדש — ואת החדש בחדיש יותר — ד"ר שושנה וייך־שחק, מוזיקולוגית מומחית לשירת יהודי ספרד, מזמינה את הקוראים לצאת למסע בעקבות אוצר הרומנסרו; אותו אוסף שירֵי־סיפור אשר מגורשי ספרד נצרו עמם לאורך הדורות, העשירו וזימרו במנגינות מיוחדות, רבות רבדים, סולמות ומקצבים. מדובר באוצר תרבותי שלם ועשיר; כל שיר נושא עמו סיפור רב עוצמה — לעתים דרמטי, לעתים רומנטי, ותמיד מרגש. לקוראי הספר צפוי מסע רצוף גילויים — כל ביקור מחודש ביצירות צופן רובד נסתר נוסף, בין אם מדובר בהיבט התוכני — גילוי משמעות פילוסופית או מוסר השכל, ובין אם בחשיפת רובד חדש במבנה המוסיקלי — פן מרתק בפני עצמו
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: אפרים חזן, דב שוורץ
תיאור: דמותו של ר' יהודה הלוי היא לא רק של איש אשכולות אלא של אינטלקטואל שהביוגרפיה שלו מבטאת חיי אמן. הוא היה יוצר רגיש, שאותותיה של התקופה ומצבו הגלותי של עם ישראל הותירו בו חותם עמוק. שירה, הלכה, הגות ופרשנות חברו להן באישיותו הדגולה. דמותו, כתיבתו ורעיונותיו של ר' יהודה הלוי היו בעלי השפעה עמוקה על היצירה היהודית עד לעצם ימים אלה ממש. קובץ מאמרים זה, בעריכתם של פרופ' אפרים חזן ופרופ' דב שוורץ, מבקש לחשוף ולבחון רבדים שונים ביצירתו של ר' יהודה הלוי באמצעות שימוש במתודות מגוונות לפענוח יצירתו של המשורר וההוגה.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: דן מירון
תיאור: רק ביצירתו הספרותית של זאב ז’בוטינסקי, המנהיג הציוני, משתקף במלוא עושרו הרוחני עולמו המורכב והרבגוני, המלא ניגודים פנימיים. מכאן הצורך המתמיד שלו, במשך כל חייו, שלא לרַפּוֹת את אחיזתו ביצירה הספרותית, שתחילתה בראשית המאה העשרים, כשדרך כוכבו בשמי העיתונות והספרות הרוסית–היהודית. גולת הכותרת של יצירתו היא שני הרומנים שלו, ‘שמשון הנזיר’ ו’חמישתם’, וכן שיריו, ובייחוד צרור תרגומיו לעברית משירת אירופה ואמריקה, שכמוהו כיצירה מקורית לכל דבר, ובו טבע המחבר–המתרגם חותם שלא יימחה בשירה העברית של זמנו.
בשתי המסות המכונסות בספר הזה נחשפת יצירתו הספרותית של ז’בוטינסקי לשני חלקיה - הסיפורת והשירה - ולא רק כישרון אדיר נגלה כאן, אלא מערכת של תשובות על שאלות יסוד אסתטיות ופואטיות, שכרוכות בהגות פילוסופית עקרונית. הגות זו מעמידה את ‘דחף המשחק’ כמקור העיקרי של התרבות ושל חיי החברה התקינים, ואין צריך לומר של האמנות. דחף זה חותר להרחבת החיים באמצעות ‘מעשים בלתי נחוצים’, וממילא הוא קובע גישות חדשות להבנת שאלות כגון מהו סיפור וכיצד יש לספר סיפור, וכן מה יכולה השירה לעשות, ומדוע עליה לעסוק  עניינים ‘בלתי נחוצים’ דווקא, ולהפעיל אמצעים וירטואוזיים, שמדגישים את ה‘מלאכותיות’ שלה. בתוך כך מגלות המסות כיצד נקבעות הפרספקטיבות הללו על רקע של תפיסת חיים טרגית, שאינה מנוגדת לעליזות, לצחוק ולהנאות החושים.
מוסד ביאליק
מאת: אבי שגיא
תיאור: תפיסה רווחת רואה בתפילה לוז הקיום הדתי. בעיני רבים אי אפשר להבין את משמעותה של התפילה ללא ההנחה שהיא פנייה לאל. יתר על כן גם תפילתם של מי שאינם מאמינים נתפסת כחיפוש דרך לאל. שאלות המפתח שמציג הספר הן : האם אמנם המתפלל, כל מתפלל, פונה בהכרח לאל? האם אכן המשמעות הדתית המיוחסת לתפילה היא הפשר היחיד שניתן להציע לתפילה.
הספר פצועי תפילה מבקש לבחון מחדש את ההנחות המטאפיסיות והדתיות העומדות ביסוד השיח על התפילה. לפיכך שאלות אלו מושהות מהדיון. זאת באמצעות התקת נקודת הכובד העיונית מהשאלות התיאולוגיות והמטאפיסיות הכרוכות בתפילה אל עבר הניסיון האנושי של המתפלל עצמו.
הספר לא מתמקד בהבנה תיאורטית של הניסיון האנושי בתפילה. הוא לא מציע תיאוריה חלופית לזו התיאולוגית. הוא מנסה לעקוב אחר המשמעות של התפילה בעולמם של המתפללים עצמם. כדי להתקרב לעולמם של מתפללים הספר מתמקד בתפילה כפי שהיא משתקפת בעולמה של הספרות העברית החדשה, בעיקר זו שמהעלייה השנייה ועד ימינו. ספרות זו מרבה לעסוק בתפילה ובמשמעויותיה . רוב רובה של יצירה זו מבטאת את עולמם של מי שמתנסים ב``מות האל``, היינו בעולם שבו האל שוב אינו רלוונטי. מהעיון בספרות זו עולה כי גם לאחר ``מות האל`` התפילה ממשיכה להתקיים. יתר על כן, הרפלקסיה הספרותית מניחה שהתפילה היא פנומן ראשוני בקיום, שאינו מותנה כלל ועיקר בשאלת הנמען של התפילה – האדם הוא יש מתפלל.
אכן, שאלת הנמען נותרת פתוחה: האם לתפילה יש בהכרח נמען? האם התפילה היא התמודדות עם שאלת הנמען? או שמא נמענה של התפילה הוא האדם המתפלל עצמו. בין כך ובין אחרת ספרות זו מצביעה על העובדה היסודית שהאדם הוא יש מתפלל. פצועי תפילה בוחן את משמעות התפילה בספרות העברית ומגלה כי התפילה היא בראש ובראשונה סירוב לקיים והכרה בכוח המתמיד של התקווה הגוברת על כובד העבר וההווה. האדם כיש מתפלל חורג מתנאי חייו, הוא יש בן חורין שפניו מוטות אל עבר העתיד. התפילה מגלמת חריגה וחירות זאת בצורה המובהקת ביותר.
פרקי הספר שזורים בניתוח מדוקדק של יצירות ספרותיות, ובעיקר שירה מבית הגנזים של הקיום היהודי בהווה. שורשיו של הספר נטועים ביצירות הספרות בנות הזמן אך אופקיו נוטים אל הבנה עמוקה וחדשה של הקיום האנושי עצמו; קיום המתגלם באפיונו של האדם כיש מתפלל.
הוצאת אוניברסיטת בר אילןמכון שלום הרטמן
מאת: גידי רשף
תיאור: ספרו החדש של גידי רשף, בחזרה לזמן וריתמוס, בוחן כמה מהטיעונים הבסיסיים נגד שירת אלתרמן כפי שבאו לידי ביטוי בשניים ממאמריו המרכזיים של זך: הרהורים על שירת אלתרמן, זמן וריתמוס אצל ברגסון ובשירה המודרנית. בין השאר נבחנות השאלות הבאות: האם נכון לאפיין את הריתמוס של אלתרמן באמצעות "חזרתו של הזהה", כפי שניסה זך לטעון בזמנו? והאם מושג הזמן המהפכני שטבע הפילוסוף ברגסון — מושג "המשך" — יכול לסייע לנו להבחין בין כתיבה במשקל לכתיבה בריתמוס חופשי?
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: אבידב ליפסקר
תיאור: ספר זה מבקש להציב את כתבי אורי צבי גרינברג מחדש על גבי המצע התרבותי שעליו שגשגו, להשיב אותם אל המקום שממנו נחפרו ונעשו למוצגים על-זמניים. הספר בא לשחזר את ההתחלות של שירת אצ``ג טרם נעשתה לקנון מכונס בכרכים קלאסיים, שאחידותם מסווה את שונותם הפנימית ואת הסדקים שנבעים בינם לבין עצמם. המסות הכלולות בו באות לספר את ההבדל שבין כתבי אצ``ג, לצפות מחדש ברגע שהוליד אותם, לשוב לעשותם ראי של `סובייקט-נכתב`, מהסס מחליט, מתחרט ומהרהר על עצמו. פרקי הספר עוקבים בסדר כרונולוגי אחר ספרי השירה של גרינברג ומבקשים להחזיר להם, לאחר שמורקו ולוטשו בכינוסם הקנוני, את הפטינה שלהם, את עתיקותם הביבליופילית ואת נידחותם הנערצת. מחבר הספר הציב לעצמו משימה ארכאולוגית: לשחרר את ההיסטוריוגרפיה של שירת גרינברג מנרטיב המהפכנות שנקלעה לתוכו, ולתאר את הרציפויות האבודות שבתוכן נוצר האקספרסיוניזם העברי של שירתו המוקדמת והגותו המאוחרת. לא כפואטיקה מהפכנית, אלא דווקא כתשוקה תרבותית עמוקה של שיקום קווי ההמשך של צורות דתיות, אסתטיות ופואטיות שאיבדו לפתע את שייכותן לחיים המודרניים והמשורר מבקש לאחותן מחדש בטקסטים שלו. שתי המסות על אלזה לסקר שילר מציגות רעות אישית ושירית של המשוררים. לא מתוך `אחוות בריקדות` של מחוללי מרד ספרותי, אלא כמעוררי הקשבה של שייכות הדדית, המזהה את קולה שלה בקולו של האחר. השייכות הזו היא שעושה את שתי המסות האחרונות להמשך הטבעי של שבע המסות על שירת גרינברג.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: יצחק למדן, אבידב ליפסקר
תיאור: יצחק למדן (מְלינוֹב, אוקראינה 1954-1897 תל-אביב, ישראל) נמנה על המשוררים המרכזיים מדור העלייה השלישית לצד אורי צבי גרינברג, אברהם שלונסקי, ש' שלום, אלכסנדר פן ואביגדור המאירי. יצירתו הספרותית משקפת את שלב המעבר החשוב של הגירת המודרניזם בשירה מהמרכז הספרותי המזרח-אירופאי אל המרכז הארץ ישראלי בראשית שנות העשרים. יצירתו הספרותית זכתה לכינוס ולקנוניזציה במהדורת כל שירי יצחק למדן אך הצד האישי של חייו - הביוגרפיה הנפשית שלו - ומערכת היחסים שנרקמה בינו לבין הסובבים אותו, נותרו אצורים ביומנו האישי שנותר גנוז בכתב-יד. למדן החל לכתוב יומן זה בהיותו בן שבע-עשרה (קיץ, 1914). היומן, שנכתב בעברית האפיינית לכותבים בראשית המאה העשרים, מתעד את ימי נדודיו באוקראינה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, את ימי המהפכה ומלחמת האזרחים שלאחריה במקומות הבאים: מְלינוֹב, הוֹבין, לוּצְק, ובְּרֶסְטֶצְ'קָה, ולאחר מכן עוקב אחר ימיו הראשונים כחלוץ בארץ ישראל משנת 1920 עד 1924 במקומות אלה: סֶגֶ'רה, שָׂרוֹנה ותל-אביב. היומן מתעד חמש שנות נערות בגולה וחמש שנים ראשונות בארץ ישראל. שש-מאות וחמישים עמודיו (בפורמאט הנדפס), נכתבו בחמש –עשרה מחברות עבות שנאספו על ידי כותבן ונמסרו בידיו למכון 'גנזים'. המחברת הראשונה התגלתה לאחרונה תוך כדי עריכת היומן. מאז נמסר למשמרת זכה היומן לסקירות קצרות ביותר. משום מצבו הקשה: רבים מדפיו ניזוקו מרטיבות ובלייה וחלקים רבים כתובים בכתב זעיר וקשה לפענוח. מעטים אפוא החוקרים שהתאמצו לקרוא בו והוצאתו לאור תשיב אותו משולי התודעה הביקורתית שאליה נדחק אל מרכז הדיון הביקורתי בתרבות התקופה.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: טליה הורוביץ
תיאור: הספר מתמקד באיתור מאפייני הקינה בשירת אורי צבי גרינברג, הנחשב כגדול משוררי ישראל במאה העשרים, בזיקתם לסוגת-על של הקינה העברית – המורכבת משלושה "טיפוסים אידיאליים": קינה מקראית לסוגיה (קינת יחיד, קינת ציבור,קינה נבואית וקינה אוניברסאלית), קינה תלמודית וקינות חול וקודש של ימי הביניים.
שפע האפשרויות שמציעה סוגת העל של הקינה מאפשר להצביע על אצ"ג כעל ממשיך מובהק של המורשה, ואף-על-פי שבין פֹּארות עֵצוֹ, ששורשיו כשרשי העץ הקדום, נתגלו ענפים זרים – לעתים זרים מאוד – ענפים זרים כגון אלה נשזרו גם בקינה העברית. אצ"ג נבדל ממולידיו במקום הנרחב שהוא מקצה לחריגים הללו, אולם אין בכך כדי לערער על היותו ממשיך נאמן למסורת עתיקה, שתוקפה מעבר לזמנה.
שאנן : המכללה האקדמית הדתית לחינוך - הוצאה לאור
מאת: ראובן צור
תיאור: ספר זה חוקר את אבדן האוריינטציה הריגושית בספרות, באמנויות החזותיות ובאופרה. בין היצירות המנותחות: ייסורי איוב של חנוך לוין, שיר של שלונסקי, שני שירים מאת אבן גבירול, שירים מאת המשוררים הצרפתיים פרנסוא ויון ובודלייר, שיר מאת המשורר הגרמני קריסטיאן מורגנשטרן, שירים מאת המשורר ההונגרי אֶנְדְרֶה אָדִי, התופת של דנטה ובדיחות הזוועה. בתחום החזותי נידונים השירבושטותים (droodles), ציורי השדים והדימונים והתופת של היירונימוס בּוֹש. בתחום האופרה נידון בוריס גודונוב של מוסורגסקי.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: אפרים חזן, שמואל רפאל
תיאור: מחברות ליהודית הוא קובץ מחקרים בספרות ימי הביניים ובשלוחותיה, המוגש כמנחת שי לפרופסור יהודית דישון בהוקרה לפועלה רב השנים והפנים באוניברסיטת בר-אילן ומחוצה לה. חבריה, עמיתיה, מוקירי מפעליה ותלמידיה חברו יחדיו לכבודה בפרסום פירות מחקריהם ברוח תורתה.
מחקריה של פרופ' דישון - בהם חקר יצירותיהם של י' אבן זאברה וי' אלחריזי, חקר הצימוד העברי, חקר החברה בראי המקאמה והפרוזה המחורזת, דמות האישה ומעמדה - הקנו לה מקום של כבוד בקרב חוקרי ימי הביניים ואנשי ספר בארץ ובעולם.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: ורד קרתי שם-טוב
תיאור: ‫ ספר זה מנסה לעדכן את תיאוריית הפרוזודיה ולשלבה בתוך ההתפתחויות האחרונות בביקורת הספרות, בהנחה שצלילו של השיח מחלץ את הטקסט מקיומו הבדיוני הדמום והופך אותו לישות עצמאית המתייחסת, באמצעות הדיאלקט הלשוני, להקשר חברתי המצוי מחוץ לטקסט. הנחה זו מאפשרת לנו לחרוג אל מעבר להגדרת הצורות הפרוזודיות רק על פי מספר ההברות או הרגליים בשורה, לקראת חקירה של יחידות גדולות יותר ומבני-על של יסודות פרוזודיים שבהם אין להפריד/להבחין בין צורה לבין תוכן אידיאולוגית. הספר מציג שלוש תופעות פרוזודיות מרכזיות - "הכלאת משקלים", "משקל חבוי" ו"אינטרטקסטואליות פרוזודית" - המשלבות סכמות משקליות רבות ומגוונות במבנה של דו-משמעות ריתמית, כשההבדל ביניהן אינו נעוץ במבנה הפורמלי דווקא אלא בדרך שבה המבנה הפרוזודי מגלם את ההקשר התרבותי כתוכן.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: עידית עינת-נוב
תיאור: הספר דן בשירי קודש עבריים מן השירה העברית בספרד כביצירות ספרות, לאורן של תאוריות מודרניות – פואטיות (סטרוקטורליסטיות וקוגניטיביות), בלשניות (פרדיננד דה-סוסיר) ופילוסופיות (עמנואל קאנט, ויליאם ג`יימס, רודולף אוטו, לודוויג ויטגנשטיין), ולאור המחקר הקונוונציונאלי של שירת ספרד. דיון שכזה (לאור אסתטיקה, בלשנות ופילוסופיה מודרניות) אינו מקובל בחקר התחום, ויש בו משום חידוש.
הספר עוסק בקבוצת שירים המכונים "רשויות אישיות", שרבים רואים בהם גולת הכותרת של הפיוט הספרדי, והוא מבקש לברר מה מקור פעולתם האסתטית יוצאת הדופן של השירים, ובמה הם שונים משירי קודש אחרים. הספר מוקדש אפוא לבחינה ספרותית של הרשויות האישיות כקטגוריה (פואטית) ייחודית. עם זאת כחלק מן הניסיון לעמוד על אופי הקטגוריה הזו - בעיקר על מאפייניה הייחודיים - יש בספר התייחסות נרחבת לעתים גם למאפייניהן (הדומים או השונים) של סוגות שיר אחרות בפיוט הספרדי.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: אברהם בו מאיר אבן עזרא
תיאור: פריחת השירה העברית בספרד היא תופעה מדהימה על פי כל קנה מידה. היהודים בחצי האי האיברי היו מיעוט שהופלה לרעה גם בתקופות הטובות ביותר. קבוצה לא גדולה של אנשי רוח יהודים בחרה ליצור בשפה העברית, שפה שאפילו לא כל היהודים שלטו בה על בורייה. נדיר מאד ששירה גדולה נכתבת בשפה שנייה. השירה העברית של ספרד, שירה שבשיאה אינה נופלת ממיטב שירת העולם, נכתבה על ידי אנשים שעברית לא הייתה שפת אמם.
ר' אברהם אבן עזרא (1167-1092) היה ממחוללי הנס הזה - לא רק בשירתו, אלא בכל מפעלו הספרותי הרב פנים - החל מפירושו המונומנטלי לספרי המקרא, דרך ספרי ההגות, הדקדוק והאסטרונומיה רבי ההשפעה שחיבר. כאחרון משוררי ספרד הגדולים של תור הזהב הוא היה עד למשבר שהחל עם פלישת המורבטון ולאחריה עם פלישת המואחדון הקנאים שהמיטו חורבן על קהילות ספרד וצפון אפריקה. אבן עזרא עזב את מולדתו "בנפש נבהלת", כדבריו, הגיע לרומא, חי בכמה מעריה החשובות של איטליה, נדד שנים ארוכות במחוזותיה השונים של צרפת ואף חצה את תעלת למנש והגיע ללונדון. בכל נדודיו לא חדל ליצור בתחומים שונים בניסיון לשמר את מורשתה האומנותית, הליברלית והאוניברסאלית של יהדות ספרד ולהנחילה לדורות הבאים.
הוצאת הספרים של אוניברסיטת ת"א על שם חיים רובין
מאת: יעל רשף
תיאור: חיבור זה עניינו זמר העם שנותר והתגבש ביישוב העברי החדש בארץ ישראל מראשיתו ועד להקמתה של מדינת ישראל. זו הייתה התקופה המכוננת בהתפתחות הזמר, ובה עוצבו מאפייניו העיקריים הן מבחינת הלחן הן מבחינת התמליל. מטרת החיבור לתאר את שימוש הלשון שנוצר בזמר בתקופה מכרעת זו בהתפתחותו ובהתפתחותה של הלשון. התיאור מביא בחשבון גורמים טיפולוגיים, הקשורים למקומו של הזמר במערכת התרבותית והלשונית, וגורמים היסטוריים, הקשורים למצבן של הלשון וספרותה בתקופה שהמחקר מתמקד בה. (מתוך פרק א).
מוסד ביאליק
מאת: שלום שבזי
תיאור: השירה העברית בתימן ידועה לפחות למן המאה הי"ב. נראה שעד אז הושפעה מן הפיוט העברי בארץ ישראל ובמזרח, אולם מן המאה הי"ב נכתבת שירת תימן בהשפעה ברורה של שירת ספרד בתקופת הזוהר שלה. התפנית הגדולה בכתיבת השירה בתימן חלה בסוף המאה הט"ז ובמחצית הראשונה של המאה הי"ז. אז החלו יוסף בן ישראל ובן משפחתו הצעיר ממנו, ר' שלום שבזי (1680-1619), לכתוב שירה בהשפעת ה"חומיני" - אסכולה ייחודית של שירת תימן המוסלמית.
ר' שלום שבזי, שכבש בסערה את שירת תימן, האפיל על כל המשוררים היהודים שחיו בתמימן לפניו ושירי כל המשוררים שבאו אחריו בארץ זו לא היו אלא חיקוי חיוור של יצירתו הגדולה. מכל הדמויות הרוחניות הגדולות של יהדות תימן לדורותיה, שבזי הוא הדמות החשובה והידועה ביותר. 
שמונים ושלושת שירי שבזי הכלולים בכרך זה הם האסופה המדעית הראשונה של שיריו. שירים אלו, המובאים באחד עשר מדורים, מייצגים את כלל יצירתו המצטיינת בגיוונה הסוגתי ובעושרה הלשוני. (מתוך גב הספר).
הוצאת הספרים של אוניברסיטת ת"א על שם חיים רובין
מאת: משה בן יעקב אבן עזרא
תיאור: פריחת השירה העברית בספרד היא תופעה מדהימה על פי כל קנה מידה. היהודים בחצי האי האיברי היו מיעוט שהופלה לרעה גם בתקופות הטובות ביותר. קבוצה לא גדולה של אנשי רוח יהודים בחרה ליצור בשפה העברית, שפה שאפילו לא כל היהודים שלטו בה על בורייה. נדיר מאד ששירה גדולה נכתבת בשפה שנייה. השירה העברית של ספרד, שירה שבשיאה אינה נופלת ממיטב שירת העולם, נכתבה ע"י אנשים שעברית לא הייתה שפת אמם.
משה אבן עזרא (נולד לא יאוחר מ - 1055 ונפטר בין 1135 - 1140) היה מראשי הקהילה היהודית בגרנאדה. שירי החול שלו נותנים ביטוי דרמטי לתהפוכות חייו ובעיקר לחורבן ממלכת גרנאדה שכפה עליו מנוסה כואבת מאנדלוסיה שבדרום לארצות הנוצרים שבצפון. בשירי הקודש ידע המשורר להלביש רגשות דתיים נעלים בלשון פשוטה, שדברה אל לבם של משכילים ופשוטי עם גם יחד. סליחותיו ממלאות את מחזורי התפילה שלנו וזיכוהו בתואר "הסלח". (מתוך גב הספר).
הוצאת הספרים של אוניברסיטת ת"א על שם חיים רובין
מאת: טדרוס בן יהודה אבולעאפיה
תיאור: פריחת השירה העברית בספרד היא תופעה מדהימה על פי כל קנה מידה. היהודים בחצי האי האיברי היו מיעוט שהופלה לרעה גם בתקופות הטובות ביותר. קבוצה לא גדולה של אנשי רוח יהודים בחרה ליצור בשפה העברית, שפה שאפילו לא כל היהודים שלטו בה על בורייה. נדיר מאד ששירה גדולה נכתבת בשפה שנייה. השירה העברית של ספרד, שירה שבשיאה אינה נופלת ממיטב שירת אירופה, נכתבה על ידי אנשים שעברית לא הייתה שפת אמם.
"תור הזהב" של השירה העברית בספרד המוסלמית תם עם חורבן הקהילות בידי המואחידון. לאחר שקיעה ממושכת זכתה השירה לתחייה מחודשת ומפתיעה במחצית השנייה של המאה השלוש עשרה. החשוב במחולליה היה טדרוס בן יהודה הלוי אבולעאפיה (1300-1247). בן למשפחה מיוחסת בטולידו, בירת קסטיליה הקתולית, היה טדרוס שנים הרבה בן לוויתם ומשוררם של שרים ומוכסים יהודים של מלכי קסטיליה, עד שנעשה הוא עצמו שר וחוכר מיסים בחצר המלכות. "גן המשלים והחידות", אוסף שיריו הגדול, מכיל למעלה מאלף שירים, כמעט כולם שירי חול בסגנון הקלאסי של שירת "תור הזהב". הם משקפים את חיי "האצולה" היהודית הטולידאנית בתהפוכותיהם, כמו גם את קורות חייו הסוערים של המשורר. (מתוך גב הספר).
הוצאת הספרים של אוניברסיטת ת"א על שם חיים רובין
מאת: אבן-חסדאי
תיאור: פריחת השירה העברית בספרד היא תופעה מדהימה על פי כל קנה מידה. היהודים בחצי האי האיברי היו מיעוט שהופלה לרעה גם בתקופות הטובות ביותר. קבוצה לא גדולה של אנשי רוח יהודים בחרה ליצור בשפה העברית, שפה שאפילו לא כל היהודים שלטו בה על בורייה. נדיר מאד ששירה גדולה נכתבת בשפה שנייה. השירה הלטינית הגדולה נעלמה עם נפילת רומא. השירה העברית של ספרד, שירה שבשיאה אינה נופלת ממיטב שירת העולם, נכתבה על ידי אנשים שעברית לא הייתה שפת אמם. המשכילים היהודים בימי-הביניים הרבו לקרוא ספרים מן הספרות המזרחית והמערבית ואת חלקם אף תרגמו לעברית. אחד הספרים שזכה לגירסה עברית היה סיפור נעוריו של הנסיך ההודי סידהרתא - בודהא - מייסד הבודהיזם. הסיפור הופיע בנוסחים רבים, ובהם גירסה נוצרית בשם ברלעם ויואסף שתורגמה לשפות רבות, בהן ערבית. הגירסה העברית תורגמה מן הערבית, בידי המשורר אברהם בן שמואל הלוי אבן חסדאי (במחצית הראשונה של המאה השלוש-עשרה) בשם בן המלך והנזיר. אבן חסדאי הסיר את סממניה הנוצריים של היצירה והוסיף לה סיפורים, משלים, שירים, אמרות-חכמה, פתגמים ודברי מדע ועיון. התוצאה היא חיבור מקסים שידבר גם אל הקורא בן זמננו. (מתוך גב הספר).
הוצאת הספרים של אוניברסיטת ת"א על שם חיים רובין
מאת: זיוה שמיר
תיאור: ביאליק היה שוחר שלום מטִבעו, אך היה נתון כל ימיו במאבקים אין-סופיים נגד יריבים פוליטיים ופואטיים.
בתחילה הִשחיז המשורר את קולמוסו נגד הרצל וחסידיו "הצעירים", יריביה של הציוֹנות הרוחנית מבית-מדרשו של אחד-העם, ובערוב יומו הוא נקלע למאבק עם המשוררים הצעירים ש"מימין" ו"משמאל", שראו ב"משורר הלאומי" משוכה ומכשול בדרך התפתחותה של היצירה המודרניסטית.
הצעירים התל-אביביים נראו בעיני ביאליק מין גלגול מחודש של "הצעירים" הניטשיאניים משנות מִפנה המאה, שאף הם נשאו את פניהם אל הנעשה "מאחורי הגדר" ו"מעֵבר לים".
הספר "צפרירים" מתמקד במאבק הפוליטי והפואטי כאחד של ביאליק ב"צעירים" המתמערבים ובמנהיגם מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, יריביו של אחד-העם, אביו הרוחני של ביאליק.
מעֵבר לעניין האישי, היה זה מאבק על שתי דרכיה של התנועה הציוֹנית, שחִלחל לכל פינה ביצירת ביאליק: לליריקה ולפואמות, לסיפורים ולמסות, לשירי הילדים ולאגדות. את המילה הרב-משמעית "צפרירים" ששולבה בשירתו המציא ביאליק כדי להתמודד עם יריביו בדרך סימבוליסטית עקיפה, שלא תכתים את יצירתו ולא תחתים אותה בחותמת פוליטית חד-צדדית.
הספר "צפרירים" עוקב אחר מאבק זה ביצירות שבּהן הוא גלוי וביצירות שבּהן הוא סמוי מן העין.
הקיבוץ המאוחדספרא : בית הוצאה לאור - איגוד כללי של סופרים בישראל
מאת: מוקי צור
תיאור: פניה ברגשטיין ידועה בעיקר בגלל שירי הפעוטות שכתבה.
שיריה היו לחלק בלתי נפרד מהילדות הישראלית, אולם דווקא כוחם של שירי הפעוטות, השכיח במידה רבה את יצירתה השירית למבוגרים ואת הביוגרפיה המיוחדת שלה.
בספר זה העלה מוקי צור קווים לדמותה כמשוררת, חלוצה ומחנכת. אישה שכמשוררת רחל, אף היא חיה ויצרה בצל מחלתה.
פניה לא ויתרה על קולה האישי, אולם במקביל לא השתיקה את המולת הימים.
בשירה 'שתלתם ניגונים' שהיה לאחד השירים החשובים בזמר העברי, נתנה ביטוי לרצף הדורות וגם לתחושת היתמות העמוקה המאפיינת את דורה.
ביוגרפיה זו שכתב מוקי צור, מחנך וחוקר, חבר קיבוץ עין גב, שזורה בשיריה ובקטעים מתוך רשימותיה ומכתביה. תוך כך נפרשת עלילת חייה הרקומה בקורותיו של העם היהודי בגולה מראשית המאה העשרים, ועד ההגשמה הציונית–חלוצית בארץ והתממשותה בביתה שבקיבוץ גבת.
הקיבוץ המאוחד
מאת: זיוה שמיר
תיאור: ביאליק מעולם לא התלבט באיזו שפה לבחור כשפת יצירה.
מראשית דרכו בחר לכתוב עברית בלבד, עד אשר ידידו י"ח רבניצקי החל לערוך מאסף ביִידיש – "דער יוּד" – וביקש מהמשורר שיר לעיתונו.
עיתון חדש זה ביקש לִפנות אל המוני בית ישראל ולרכוש את אהדתם במאבקו של אחד-העם על כתר ההנהגה של התנועה הציונית. בקשתו של רבניצקי, מבקר ועורך אנין טעם, רֵעו ויד-ימינו של אחד-העם, נתנה לביאליק את ה"הֶכשר" לכתיבת שירים בשפה שלא זוהתה עם שפת השירה "בת השמים", אף לא זוהתה כשפתם של החוגים הציוֹניים.
הִלכי רוח רומנטיים, שהעלו על נס את "האדם הפשוט", וכן צורכי השעה "הבוערים" העניקו גושפנקא ליִידיש כשפת יצירה לֶגיטימית.
חושיו של המשורר אותתו לו שהיצירה ביִידיש פתחה לפניו קשת ססגונית של אפשרויות שהעברית עדיין לא הציעה לו באותה עת, ועד מהרה כתב במקביל בשתי הלשונות גם יחד. יצירתו יצאה נשכרת מן הסימבּיוֹזה הזאת, שביאליק תיארהּ כיחסי "רות" ו"נעמי".
שיריו העבריים הפכו "פשוטים" ו"עממיים" יותר, ואילו יצירתו ביִידיש זכתה בשירי נבואה וחזון, מלאי פָּתוס מקראי. ביאליק כתב ביידיש עשרים שירים בסך-הכול, אך אחדים מהם הפכו לשירים מוּכָּרים ומוּשָׁרים, שהשפיעו על ההתפתחות של שירת יידיש המודרנית.
בשנות המלחמה והמהפכה, משהבין ביאליק כי הכתיבה ביִידיש פירושה הזדהות עם הציבור המבכּר את המהפכה הרוסית על המהפכה הציונית, ואינו מחפש גשר ביניהן, פסק לחלוטין מלכתוב ביִידיש לאחר עשרים שנות יצירה דו-לשונית.
הקיבוץ המאוחדספרא : בית הוצאה לאור - איגוד כללי של סופרים בישראל
מאת: ראובן צור
תיאור: ספר זה דן במספר שאלות נוקבות המנסרות בעולם הביקורת: האם עלינו לגשת אל יצירות ספרות מן העבר מנקודת ראותנו המודרנית או במושגי הפואטיקה בת זמנן?
האם אנחנו יכולים לדון בתהליכים פסיכולוגיים של משוררים וקוראי שירה בני זמנים רחוקים?
האם עלינו להסביר תופעות פרוסודיות מסוימות ב``אילוצי המערכת הקוגניטיבית``, או ב``השפעה צרפתית או איטלקית``?
כאשר קונוונציות דומות מופיעות במקומות ובזמנים שונים, האם עלינו להניח שהן נדדו ממקום למקום, או שניתן להמציא אותן יותר מפעם אחת? איך נולדות הקונוונציות, לפני שהן מתחילות לנדוד?
מה מקורן של העדפות שיטתיות שאין להן זכר בפואטיקה המוצהרת של המשוררים, או אפילו מנוגדות לה? המחבר מחדד את הניגודים בין הגישה הקוגניטיבית לגישה ההיסטורית; אך בעת ובעונה אחת הוא מחפש דרכים לגשר ביניהן.
הקיבוץ המאוחד
מאת: ישעיה רבינוביץ
תיאור: חלקו הראשון של הספר הוא דיון ביצירתם של טי. אי. הולם, קארל גוסטג יונג, תומאס אליוט וז'אק מריטן, יוצריה של תפיסת הספרות המונחת ביסוד 'היבוקרת החדשה'.
בדיונו חושף המחבר את השורש התיאולוגי-האידיאולוגי שממנו יונקת תפיסה זו בספרות ובאמנות.
בחלק זה של הספר גם פרק שהוא סקירה ביקורתית של הסיפורת הריאליסטית של המאה הי"ט.
בחלקו השני של הספר מסות על ר' נחמן מברסלב, על ברדיצ'בסקי וביאליק, על עגנון ועל נתן אלתרמן.
מוסד ביאליק
מאת: שמואל רומאנילי
תיאור: רומאנילי הוא בן המאה הי"ח, תקופת המהפכה הצרפתית. בספר מובא מבחר מכתביו בשלושה חלקים: החלק הראשון, "משא בערב", הוא חיבורו העיקרי שהופיע לראשונה בשנת 1792, ובו תיאור של חוויות מסעו וישיבתו במרוקו. בחלק השני, שירים ופואמות, שירת קודש התופסת מקום נכבד בכלל יצירתו.
ובחלק השלישי מחזות מקוריים ומתורגמים.
מוסד ביאליק
מאת: מוקי צור
תיאור: מסכת חייו של יצחק קצנלסון איש האשכולות היא עתירת יצירה - משורר, מחזאי, במאי, שחקן, ומעל לכל מחנך שפעל במזרח אירופה מראשית המאה ה-20 עד הירצחו באושוויץ.
את יצירותיו בשירה, בפרוזה ובמחזאות כתב באידיש ובעברית למען תלמידיו - פעוטות, ילדים ונערים שלמענם יצר שירי משחק עתירי תנועה והומור, שירים ומחזות. מאוחר יותר ליווה באהבה ובנאמנות את חברי הכשרות תנועות הנוער החלוציות בפולין.
יצירתו המגוונת טבולה בעצב ובהומור, בחיוב החיים ובאהבה קורנת לכל הנברא בצלם, והיא משלבת את רוח המציאות המשתנה עם דמויות תנכיות, המשקפות את תמורות הימים. ניכרים בה עין פקוחה וחכמה, שאר רוח, ראיית הנולד, ואהבה ללא תנאי לעם היהודי ולצעיריו.
עם פרוץ המלחמה עבר טלטלות קשות - נדד עם משפחתו מלודז' לוארשה; שהה בגטו וארשה; יחד עם בנו הבכור בנימין נכלא במחנה השבויים ויטל שבצרפת, עד שילוחם להשמדה. דווקא בתקופת אימים זו היה נתון בפרץ יצירה מופלא, שכוון לבני עמו, ויצירתו נטבלה בדיו ההיסטוריה היהודית לדורותיה.
בית לוחמי הגיטאותהקיבוץ המאוחד
מאת: הלל ברזל
תיאור: אבא קובנר האיש והמשורר, דמות מופת של סייפא וספרא, עורר את סקרנות הציבור הרחב בארץ ובעולם למן הרגע בו דרכו רגליו על אדמת ארץ-ישראל עם תום מלחמת העולם השניה באירופה ובפרוץ מלחמת השחרור בארץ.
קובץ זה מביא מבחר מן הדברים שנתפרסמו על יצירתו בשעתם, והכוח המגרה הטעון בהם - שריר וקיים עתה כאז
הקיבוץ המאוחד
מאת: חיים שירמן
תיאור: בספר זה על שני כרכיו מוגש לקורא מבחר מתוך מחקריו ומסתיו של חיים שירמן, חוקרה של השירה העברית בימי הביניים.
הכרך הראשון נתייחד לפיוט הארץ-ישראלי הקדום ולמשוררי ספרד ודרום צרפת בימי הביניים.
הכרך השני דן בשירה העברית שבאיטליה מראשיתה עד שנת 1800 בקירוב, וכמו כן בדראמה העברית בתקופה שבין המאות הט"ז והי"ח.
מוסד ביאליק
מאת: חיים שירמן
תיאור: בספר זה על שני כרכיו מוגש לקורא מבחר מתוך מחקריו ומסתיו של חיים שירמן, חוקרה של השירה העברית בימי הביניים.
הכרך הראשון נתייחד לפיוט הארץ-ישראלי הקדום ולמשוררי ספרד ודרום צרפת בימי הביניים.
הכרך השני דן בשירה העברית שבאיטליה מראשיתה עד שנת 1800 בקירוב, וכמו כן בדראמה העברית בתקופה שבין המאות הט"ז והי"ח.
מוסד ביאליק
מאת: רות קרטון-בלום
תיאור: ספר זה תכליתו להביא לפני הקורא מבחר של השירה העברית בתקופת המעבר שבין שלהי ההשכלה לדורו של ביאליק, זוהי התקופה המכונה 'חיבת ציון'."
מוסד ביאליק
מאת: אהרן מירסקי
תיאור: בספר זה כונסו לראשונה הפיוטים של המשורר הקדמון שהיה, לפי המשוער, בן המאה החמישית, הראשון בפייטנים הקדמונים שלאחר חתימת התלמוד הידוע לנו בשמו.
שירתו מאחדת בתוכה את הנושאים והסגולות של שירת המקרא עם אגדות המדרש עשירות הדמיון, ולסגנונו, המיוסד על המקרא, אופי מקורי משלו.
מוסד ביאליק
מאת: חביבה פדיה
תיאור: הספר "הפיוט כצוהר תרבותי: כיוונים חדשים להבנת הפיוט ולהבנייתו התרבותית" הוא ספר חלוצי בשלב החדש של חקר הפיוט בתרבות היהודית והישראלית.
חזרתו של הפיוט למרכז הבמה של התרבות העברית, בבחינת שיבתו של המודחק, מחייבת מצד אחד ארגון מחדש של השדה המחקרי ושל תחום הידע, ומצד אחר פנייה אל העדות האישית; חזרה זו מחייבת גם בחינה של היצירה השירית העברית החדשה, בהיותה השדה הראשון שבו מתחוללת שיבתו של המודחק.
הספר מגלם במבנהו את המשימות האלה: דרים בו בכפיפה אחת מאמרים פרי עטם של חוקרים ואנשי אקדמיה, ומאמרים ורשימות שעניינם עדות אישית של יוצרים בתחום השירה, הספרות, המוזיקה והתאטרון.
הספר מבקש להיות אבן פינה למלאכת המיפוי הפרדיגמטי של קווי השבר, היצירה והזהות במרחב הארץ-ישראלי, בצומת שבו נפגשים טורקיה וה"מזרח" בגלגולי האימפריה העות'מאנית מכאן, והשואה, הקולוניאליזם הבריטי וראשית ימי המדינה מכאן. הוא מדגים את כוחו של הפיוט לשפוך אור על תרבויות הפזורה היהודית לדורותיה ולמרחביה ולתרום להבנת מגוון סוגיות הקשורות בהן – בכלל זה סוגיית המרחב היהודי-ערבי המשותף וסוגיית המגדר והקהילה; והוא עושה זאת בשלב תרבותי יהודי-ישראלי שבו מצטלבים מבנים והבניות של זיכרון ושכחה, גלות וגאולה, קדושה וחולין, הצטלבות המתגלמת בפריצת הפיוט למוזיקה הישראלית העכשווית.
הקיבוץ המאוחד
מאת: אבנר טריינין
תיאור: שתי התרבויות",זה המונח שטבע בשנת 1959 צ'רלס פרסי סנו, הסופר והפיזיקאי הבריטי, כדי לתאר את מה שהיה בעיניו קרע עמוק בין תרבות הספרות לתרבות המדע.
מדובר בקרע חדש יחסית, שנתגלע עם עליית התנועה הרומנטית בשלהי המאה ה - 18 ואף העמיק עם השנים, למרות השינויים הגדולים שחלו במאה ה - 20 הן בספרות (לעבר יתר "אובייקטיביות" ) הן במדע ( לעבר ערעור שלטונם של"השכל הישר" והסיבתיות) - שינויים שלכאורה היו צריכים לקרב את הספרות והמדע זה לזה.
סיבת הקרע הזה והעמקתו, מנקודת מבטה של השירה, הוא נושא מרכזי בספר. הדיון בו נעשה במסגרת רחבה יותר - דרכי ההשתקפות של החוץ ביצירה - בהנחה שהמדע מספק לנו את התמונה האובייקטיבית ביותר, ובימינו גם המפתיעה והדימיונית ביותר, של העולם החיצון.
בהקשר זה נבחנו בהרחבה שתי מגמות ספרותיות מנוגדות, הרומנטית - אקספרסיבית והמימטית - אובייקטיבית, ומוצגים בהתאמה שני דגמים של השתקפות החוץ ביצירה:הברכה והמראה.
מקום מיוחד מוקדש ללשון הציורית המאפיינת מגמות אלה: הלשון המטפורית לעומת הלשון המטונימית. על פי הבחנות אלו נבדקות יצירות שונות בספרות העברית, ובעיקר נבדקת השתקפות המדע בשירה העברית החדשה. הספר מורה על נקודות של קרבה בין השירה למדע, אך עם זאת אין בו שום ניסיון לטשטש את הניגוד היסודי בניהם. להפך, הוא רואה בניגוד זה מתח שיש בו כדי להזרים אנרגיה מיוחדת ביצירה הספרותית. שהרי בסופו של דבר, בלא מתח בין ניגודים לא יזרום שום דבר בטבע - ופירוש הדבר חידלון.
מוסד ביאליק
מאת: זיוה שמיר
תיאור: רחל דימתה את עצמה ואת שירתה הארץ-ישראלית ל"ספיח" – לתבואה שצמחה במאוחר, בפאת שדה.
אכן, כמו אחיותיה המשוררות העבריות הראשונות, הגיעה רחל אל הספרות העברית במאוחר ו"מאחורי הגדר", בלא ידיעת השפה ובלי כל התמצאות בתרבות הלאומית לדורותיה.
עם זאת, בהיותה שקויה ורווּיה בשירה הרוסית, הצליחה המשוררת החלוצה להגיע בתוך שנים אחדות להישגים אמנותיים חסרי תקדים.
עברית למדה אגב קריאה יום-יומית בתנ"ך והאזנה לפטפוטי הטף שבגן-הילדים העברי. שירתה, הממזגת בתוכה ענווה וגאווה, דומה לאותה רקפת מלאת ניגודים הפורחת בשניים משיריה: פרח עדין ורפה שראשו מורכן בהכנעה, אך מעל לגבעולו מתנוסס כתר בהיר ויפה של עלי-כותרת, ומתחתיו – עלווה כהה ושורשים חזקים הנאחזים בעקשנות בסלע.
לא בכדי הדגיש אליעזר שטיינמן את "עוז חולשתה" של רחל.
הספר "רקפת: ענווה וגאווה בשירת רחל" מתאר את התקבלותה של המשוררת על-ידי ביאליק, שלונסקי ואלתרמן – נציגיהן החשובים של שלוש משמרות בשירה העברית. הוא אף מאתר ומתאר צייני סגנון של יצירת רחל שלא אובחנו עד כה במחקר ובביקורת.
זיוה שמיר, מבכירי חוקריה של השירה העברית החדשה, מלמדת ספרות עברית במכללת סמינר הקיבוצים ובמרכז הבינתחומי הרצליה.
בעבר עמדה בראש מכון כץ לחקר הספרות העברית ובראש בית-הספר למדעי היהדות באוניברסיטת תל-אביב. פרופ' זיוה שמיר חיברה ספרים רבים, בעיקר על ביאליק ואלתרמן (אך גם על רטוש ועגנון). המחַברת היא כלת פרס עקביהו על מפעל חיים בחקר השירה העברית.
הקיבוץ המאוחד
מאת: חנן חבר
תיאור: הספר הוא מחקר היסטוריוגרפי, המתאר את צמיחת השיר הפוליטי הארצישראלי ומתחקה על הגורמים ההיסטוריים והספרותיים שהביאו לעלייתו.
התגבשות השירה הפוליטית נבחנת בספר כחלק מזרמי האוונגרד בשירה הארצישראלית ביצירותיהם של ליובה אלמי, אביגדור המאירי, אברהם שלונסקי ואחרים.
מוסד ביאליק
מאת: דוד וינפלד
תיאור: בקובץ מבוא על השירה העברית בפולין בין שתי מלחמות העולם, מבחר מיצירותיהם של יותר מעשרים משוררים - ובהם בר פומרנץ, יצחק קצנלסון, וממתיהו שוהם, ונספח ביבליוגרפי.
חשיבותו של המבחר לא רק בחובת הזיכרון ההיסטורי, אלא גם בזכות הערכים הספרותיים הפנימיים שיש בחטיבה השירית הזאת, המציגה פן כמעט לא מוכר של מודרניזם בשירה העברית. מרבית היצירות שבקובץ לקוחות מספרים, מחוברות ומכתבי-עת נדירים מאוד.
מוסד ביאליק
מאת: יוסף טובי, נחמיה אלוני (ז"ל)
תיאור: השירים הכלולים בספר זה נאספו במשך שנים רבות על ידי פרופסור נחמיה אלוני המנוח, החוקר הדגול של השירה והבלשנות העבריות בימי הביניים, בעת מסעותיו הרבים לספריות שבאירופה ושבארה"ב, שבהן מצויים אוספים חשובים של דפי גניזת קהיר הכוללים שירים רבים של המשוררים מימי הביניים (מתוך ההקדמה).
מאת: יונה דוד
תיאור: הספר "פיוטי אליה בר שמעיה" יוצא לאור על פי כתבי-יד ודפוסים בצירוף חילופי נוסח, ביאורים ואחרית דבר בידי פרופ' יונה דוד. 
מהדורה מדעית חדשה ליצירתו המקובצת של ר' אליה בר שמעיה, משורר בן המאה האחת-עשרה מבארי שבאיטליה הדרומית.
בספר 38 שירים שנאספו על ידי העורך מכלל המקורות המוכרים.
הוצאת ראובן מס בע"מ, ירושלים
מאת: ראובן שהם
תיאור: "ספר זה מתחלק אפוא לשניים: השער הראשון בא לתת לשירה הנבואית היהודית ולשירתו של אורי צבי גרינברג פרספקטיבה היסטורית שנעדרה עד כה מן הדיונים על השירה הנבואית החדשה.
השער השני, שהוא עיקר הספר, עוסק בפואטיקה, ברטוריקה ובדיוקן הדובר הנבואי בשירתו של גרינברג שראה עצמו כסנה נבואי לאלוהיו ולעמו, סנה בשר ודם.. "(מתוך התקציר על הספר).
אוניברסיטת בן גוריון בנגב. המרכז למורשת בן גוריון
מאת: חנן חבר
תיאור: מסה על משיחיות ופוליטיקה בשירה העברית בארץ ישראל בין שתי מלחמות עולם.
הספר מתחקה אחר הדינמיקות הפואטיות, שהפכו את תרבות השירה הארץ-ישראלית לזירה של עימותים סביב השאלה המשיחית: מ'שירת העבודה' בראשית שנות העשרים ומאמציה לעצב את דמות החלוץ, הקרבן והמבשר, כפשרה שתנטרל את המשיחיות מהשתמעויותיה הפוליטיות; ועד סוף שנות השלושים, ששיאן בדיאלוג הפואטי המפותל שהתקיים דווקא בין האקספרסיוניזם של האפוקליפטיות הפוליטית, הימנית-רדיקלית, של אורי צבי גרינברג, ובין הזרמים המשיחיים המודחקים שרחשו מתחת לפני השטח באסכולה הסימבוליסטית של שלונסקי-אלתרמן.
אוניברסיטת בן גוריון בנגב. המרכז למורשת בן גוריון
מאת: דבורה גילולה
תיאור: אהבתו של אלתרמן לתיאטרון ולאמניו החלה עוד בצעירותו. בהיותו בן 23 הוזמן לכתוב פזמונים לתיאטרון הפופולארי 'המטאטא', מה שהביא לו תהילה וגם פרנסה. 'המטאטא' היה בית ספרו, שם למד את סוד הכתיבה לבמה וגם הכיר את הקהילייה האמנותית של אותם ימים. לאחר שיצא שמו ככותב פזמונים מעולה זרמו אליו הצעות מתיאטרונים אחרים (תיאטרון למיניאטורות 'תיבת נוח', 'כל הרוחות', 'פפיליון') וגם מאמנים שהופיעו בנשפים ובבתי קפה. ב'מטאטא' החל אלתרמן גם לתרגם לבמה, תחום שלא חדל לעסוק בו עד סוף ימיו, ובעבורו זכה פעמיים בפרס טשרניחובסקי.
לאחר 'המטאטא' בא תורו של 'לי-לה-לו', תיאטרון שאלתרמן כתב לו פזמונים רבים ומערכונים. בעשור האחרון לחייו כתב אלתרמן ארבעה מחזות באורך מלא, שלושה הוצגו בתיאטרון הקאמרי- "כנרת ,כנרת", "פונדק הרוחות" ו"אסתר המלכה" - ואחד הוצג ב'הבימה' - "משפט פיתגורס".
הקאמרי הציג בהצלחה רבה גם "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" מאת סמי גרונמן שאלתרמן תרגם והוסיף לו פזמונים. אלתרמן כתב מחזות עד סוף ימיו, בעיזבונו נותרו שני מחזות לא גמורים: "ימי אור אחרונים" ו"חוף המדוזה".
בשנה האחרונה לחייו שיתף אלתרמן פעולה עם הבמאי שמואל בונים בערב פזמונים בשם צץ וצצה. מורשתו התיאטרונית של אלתרמן על כל ענפיה מרשימה מאוד. הוא הצטיין במיוחד בכתיבתו לבמה הקלה, שעליה השאיר חותם ברור בסגנונו, בעיצוב הלשוני של הפזמון, בקלילות הגישה ובעיקר ובעיקר בהומור שעל גבול העוקצנות, בביקורת מצחיקה אך לא פוגענית. גם תרומתו לתרגום מחזות משמעותית. תרגומיו לבמה הצטיינו בלשון עשירה, חדשנית לזמנה, גמישה וקליטה. במחזותיו, למרות חולשת חלק מהם, ניכר שנפח בהם מרוחו ומכישרונו של משורר נעלה ויוצר יוצא דופן, וחתם בהם את חותם מקוריותו.
דבורה גילולה היא פרופסור בגמלאות של האוניברסיטה העברית בירושלים, חוקרת לימודים קלסיים ותולדות התאטרון.
הקיבוץ המאוחד
מאת: דן מירון
תיאור: מחקרו של דן מירון, "אמהות מייסדות, אחיות חורגות" שראה אור בשנת 1991, היה הראשון בו נשאלו השאלות ההיסטוריות המשמעותיות בענין הופעה של שירת הנשים העברית: מה היו התנאים שאפשרו את הופעתה? מדוע היא לא הופיעה קודם לכן (בעוד שסופרות נשים חדרו, כבר בסוף המאה ה-19, לתחום הסיפורת ואפילו הביקורת , וביידיש פרחה שירת הנשים מסוף המאה ה-19)? מדוע היא הופיעה בתחילה רק בארץ ישראל ובברית המועצות ורק אחר כך גם מרכזים האחרים של התרבות העברית בת הזמן?
מה היו קוי ההיכר הפואטיים שלה עם הופעתה? באילו אמצעים ודרכים נסתה המערכת הספרותית שקלטה אותה גם לתחום ולהגביל אותה וכו'.
בזכות השאלות והתשובות ההיסטוריות-הספרותיות המנומקות שנתנו להן נעשה מחקר זה לאבן הפינה בחקר שירת הנשים העברית, שהחלה להתפתח בעשור האחרון.
מהדורתו הראשונה של הספר, אזלה זה כבר. עתה הוא מופיע במהדורה מחודשת, מוכפלת בהקיפה, אחר שנוספו לה שתי מסות מקיפות, העוסקות בהרחבה בשירת אלישבע ובשירתה המוקדמת של לאה גולדברג.
הקיבוץ המאוחד
הצג עוד תוצאות