נמצאו 88 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: יוחאי אופנהיימר
תיאור: בספר זה בוחן יוחאי אופנהיימר את כתיבתם של משוררים וסופרים חשובים שעלו ארצה, ואף על פי כן עיצבו תודעה גלותית שמבטאת זרות לארץ ישראל, לחברה הקולטת והילידית, לזהות הציונית החדשה, בצד זיקה עמוקה לתרבות היהודית בגלות ולזיכרונה. תודעה גלותית ליוותה, כטענתו, את הספרות העברית בקביעות וברציפות במשך המאה העשרים ותרמה לעיצובה של זהות לאומית שממשיכה את התרבות הגלותית וצומחת מתוכה, ואין היא מציבה את עצמה כניגוד לה. היא תבעה הכרה בכך שאת הגלות אין לזכור רק באמצעות דימויי חולשה וסבילות, אלא גם באמצעות דימויים של עוצמה תרבותית ואתוס חברתי-רוחני. אלה הנושאים הנידונים בספר: עמדתו האנטי-ממלכתית של אלתרמן; כיצד נובעת רגישותה הפוליטית של לאה גולדברג מחוויית הגלות בארץ ישראל; כוחו של הגוף היהודי הפגום על פי אפלפלד; המצאת מסורת צפון-אפריקאית בשירת ארז ביטון; מלנכוליה בשירה החלוצית של העלייה השלישית; היחסים הגלויים והסמויים בין העברית ליידיש בשירי טשרניחובסקי ושלונסקי; תודעת האשמה על עזיבת הבית אצל אבות ישורון; הפער בין העמדה הפוליטית לרגישות הספרותית בנושא הגלות אצל ברנר, ועוד.
מוסד ביאליק
מאת: גבריאל מוקד
תיאור: בארבע–עשרה רשימות קצרות - "אֶטיוּדים" כלשונו - פורשׂ חוקר הספרות והעורך הנודע, פרופ' גבריאל מוקד, מבט פנורמי ועם זאת אינטימי על שירתה של מאיה בז'רנו. מוקד, שהיה הראשון לפרסם את שיריה בשלהי שנות השבעים של המאה העשרים (ב׳עכשיו׳), סובֵר שבז'רנו היא "הדמות המרכזית בשירתנו משלהי שנות השבעים ואילך עד ימינו אלה" וששירתה היא "מסע לארץ הפלאות של הדיוּק". מבטה המשוכלל של בז'רנו, הבוחן את המיתוס והיומיום, את התודעה והדִמיוֹן, את הנפש והגוף, ניכר החל ב'בת יענה', ספר שיריה הראשון, עבור בשירי "עיבוד נתונים" שהעניקו לה מעמד מיוחד בשירה העברית של דור–המדינה ועד לספרה 'פגישה עם השחקנים', שראה אור לאחר כינוס מבחר מקיף משיריה (תדרים). בשערו השני של ספר זה ניתן מבחר ממצה משיריה של בז'רנו, שנערך בידי המשוררת עצמה.
הקיבוץ המאוחד
מאת: סיגל נאור פרלמן
תיאור: הספר עוסק בשירתו האוטוביוגרפיים של נתן זך. כידוע, מאז שב זך משהות ממושכת בלונדון, ובעיקר עקב מות אמו, השתנתה שירתו כאשר ספגה לתוכה את היסודות האוטוביוגרפיים, יסודות שהגיעו לשיאם בקובץ החמישי שלו 'כיוון שאני בסביבה' (1996). ביקורת הספרות סימנה עד אז את שיאה של שירת זך במה שכונה "נוסח זך", נוסח שהתבסס על שיריו המוקדמים, והשפיע באורח מכריע על השירה העברית בעשורים האחרונים. את שירתו המאוחרת של נתן זך מכנה נאור פרלמן "שירה פואטוביוגרפית", ומציעה להשתמש במונח מפתח זה כדי לעיין בכל שירה שהקשריה הם אוטוביוגרפיים. בפרישה רחבה ובלשון בהירה וחדת התבוננות מעמיק הספר לבחון את הפואטוביוגרפית של זך. נאור-פרלמן מצביעה על אירועים בחיי המשורר ובחיים הציבוריים, שאותם משכיל זך להפוך לחלק משירתו המתרחבת: התאבלותו על מות אמו, והאופן שבו נכרך דיוקנה בדיוקן האישה-אהובה; הפחד מפני המוות, והאופן שבו מוכן האני-המשורר לאמץ לעצמו זהויות שונות, ואף לדבר בקולן; נכונותו של זך לכתוב שירה פוליטית, אחרי שהתנגד באופן נחרץ לפוליטי בשירתו המוקדמת; הניסיון המפתיע להתקרב אל נתן אלתרמן המת, בשיר "עם אלתרמן בחולות", אחרי שתקף את שירתו בחריפות – בכל אלה ועוד עוסק ספר רב תובנות ומרתק זה.
הקיבוץ המאוחד
מאת: חנן חבר
תיאור: הספר מתחקה אחר רגעי מפתח בצמיחת השירה העברית בארץ ישראל. בראש ובראשונה מתבררת בספר משמעותה הספרותית והפוליטית של "ההתחלה" הספרותית, הנבנית על ידי הנרטיבים הגדולים של הספרות העברית: הציונות ויישובה של ארץ ישראל. המפגש הציוני עם המרחב הארצישראלי מתברר כמפגש אלים, שהשירה העברית שנכתבה על אודותיו לא רק מייצגת אותו, אלא גם לוקחת בו חלק פעיל.
מוסד ביאליק
מאת: אורי הולנדר
תיאור: הספר "המוסיקה של המהפכה" הוא ניסיון ראשון לבחון יסוד מהותי, שלא הוברר עד כה, ביצירתו של נתן זך – מקום המוסיקה בעולמו. בשני מובנים תסייע בחינה זו להבין את מניעיה של המהפכה השירית שחולל זך ואת תהליך השתלטותו על קנון השירה העברית: מצד התהליך הפנים-יצירתי של יצירתו, ובמובן החברתי-פוליטי המשתמע מקריאת שיריו ומאמריו כטקסטים שנכתבים במרחב תרבותי מוגדר – החברה הישראלית של שנות החמישים והשישים. מתוך התבססות על ניתוח מפורט של שירים רבים משל זך ועל בדיקת כתביו העיוניים, מבקש ספר זה לתאר את מערכת היחסים הדיאלקטית עם "הניגון" האלתרמני ככוח מניע, שהעימות הנמשך עמו הִפְרָה את שירתו של זך בשלב הראשון והמכונן של יצירתו (1955–1966).
מוסד ביאליק
מאת: דן מירון, אריאל הירשפלד
תיאור: שמונים שנה לאחר צאתו של כוכבים בחוץ של נתן אלתרמן לאור, אפשר וגם צריך להודות כי זה המסעיר בקרב ספרי השירה העברית הישראלית. יש כמובן ספרי שירה עבריים שמדרגתם האמנותית אינה נופלת משלו, אבל אין מרהיב, מפתיע, מוזר וּוירטואוזי כמותו. עם הוצאתו לאור הוא התקבל בהערצה בלב הנוער הארץ ישראלי, אך לאחר ימי דור, משהונחו היסודות של השירה הישראלית על רקע ימי החולין שלאחר הקמת המדינה, הואשם ביופי מופרז וקר ובניכור מחיי האדם הממשי.
עם עובד
מאת: מנחם פינקלשטיין
תיאור: משך כחצי יובל שנים, מעיצומה של מלחמת העולם השנייה ועד אמצע שנות השישים של המאה שעברה, פרסם המשורר נתן אלתרמן מדור שבועי בעיתון "דבר", הוא "הטור השביעי". שבוע אחר שבוע התייחס המשורר לנושאים שעמדו על סדר היום הציבורי, והעניק להם פרשנות אישית. חלק מן השירים שפורסמו באכסניה זו, כגון "מגש הכסף", הפכו לנכסי צאן ברזל של השירה העברית והקנו לאלתרמן את מעמדו כמשורר לאומי. הטור השביעי וטוהר הנשק משקיף על שירי הטור השביעי מזווית ראייה ייחודית, שעניינה סוגיות של ביטחון המדינה, של "טוהר הנשק" ושל המשפט. הכותב, שופט בית המשפט המחוזי, ד"ר מנחם פינקלשטיין, שימש בשנים 2004-2000 כַּפרקליט הצבאי הראשי, בדרגת אלוף. לפני כן מילא תפקידים מרכזיים במערכת המשפט הצבאית, ובהם – התובע הצבאי הראשי, הסנגור הצבאי הראשי, והמשנה לנשיא בית הדין הצבאי לערעורים. במחקר מקיף וראשוני מסוגו, מתחקה המחבר אחר כתיבתו של אלתרמן בממשקים שבין ביטחון, מוסר, משפט וחירויות הפרט, ומטעים כי עקרונות יסוד של רוח צה"ל ושל המשפט הישראלי באים לידי ביטוי נוקב ועקבי בשירי "הטור השביעי". ברבים מהם עסק המשורר בדילמות המורכבות הכרוכות בהפעלת כוח צבאי; כחוט השני נשזרת בהם תפיסת עולמו, כי בצד חובתה של המדינה להגן על חיי אזרחיה ועל עצם קיומה – על השימוש בנשק להיות צודק, מידתי ומרוסן. סוגיות אלה נחשפות בספר על ריבוי רבדיהן ונבחנות בכלים משולבים של תחומי דעת שונים – ספרות, שירה, היסטוריה, משפט והגות יהודית; שילוב תחומים זה הוא מחידושי הספר. אגב כך נפרסות בפני הקורא פרשות מרתקות מתולדותיה של מדינת ישראל כגון "פרשת כפר קאסם", "פעולת קיביה", "משפט טוביאנסקי" ועוד. זאת ועוד, כמי שעמד בראש מערכת המשפט הצבאית בתקופת הלחימה בטרור בראשית המאה ה־21, פותח המחבר צוהר לסוגיות שעמן התמודדו מערכת הביטחון והפרקליטות הצבאית הלכה ומעשה, דוגמת "הסיכול הממוקד", "נוהל שכן", הגדרת המאבק בטרור כ"עימות מזוין" וסוגיית הסרבנות. הטור השביעי וטוהר הנשק מיטיב אפוא להמחיש כי לא נס ליחם של "שירי העת והעתון" של אלתרמן, ועד כמה רלוונטיים גם כיום המסרים החשובים העולים מהם לאתגרים הניצבים בפני מערכת הביטחון.
הקיבוץ המאוחד
מאת: ניצה בן-דב, יאיר קורן-מיימון
תיאור: התשוקה לייצוג המציאות היא דחף טבעי באדם עוד משחר האנושות. האדם – בהיותו “הומו סימבוליקוס” (Homo Symbolicus) או “יצור מסמל” – מפיק סימנים ושואף כל העת לייצג באמצעות השפה את העולם שבו הוא חי. ייצוגים לעולם אינם המציאות עצמה – חיצונית או פנימית, חומרית או נפשית – אלא דימויים מוטים שלה. פשר הייצוג נקשר למשחק תעתועי המשמעויות והיעדרן המתקיים בו – משחק בין פנים ובין חוץ, בין ישן ובין חדש, בין מה שיש בו או מיוחס לו ובין מה שהוא יוצר, בין מה שנקשר להיסטוריה של עמו ותרבותו ובין מה ששייך רק למי שיצר אותו. הייצוג לעולם אינו תמים, וכל ייצוג הוא פעולה יצירתית ואידאולוגית של ביטוי באמצעות בנייה, תיאור, עיבוד או סימול של היבטים במציאות או של רעיונות פנטסטיים ומופשטים. ייצוגים משפיעים רבות על המראה הכללי ועל ההתנהגות, על ההבניה של מיתוסים ושל זיכרון קולקטיבי, של איקונוגרפיות הגמוניות ואלטרנטיביות, וכן על חברות אנושיות ועל הכלכלות הפוליטיות שלהן. בשל מורכבות זו, ומכיוון שהייצוג הוא אמצעי ליצירת זיקה בין הדבר הנעדר שמבקשים לייצג לבין הדבר הנוכח, שאלת הייצוג הופכת לסוגיה מהותית מאתגרת בכל דיון בגבולות השפה בכל דיסציפלינה. אסופת מאמרים זו מציעה מבט רחב על ייצוגים אסתטיים במגוון פלטפורמות אומנותיות, תרבותיות וטקסטואליות: תקשורת, סיפורת, שירה, מקרא ותלמוד.
מאת: גדעון טיקוצקי
תיאור: יצירתה של דליה רביקוביץ (2005-1936) היא מעמודי התווך של הספרות העברית החדשה. שיריה זכו לאהדת הקהל ולהערכת המבקרים, אך עדיין הנסתר בהם רב מן הנגלה. ספר זה מבקש להאיר את הצדדים המוּכּרים פחות בכתיבתה של רביקוביץ ובחייה, ולאורם לקרוא מחדש את לב יצירתה – הן כשלעצמה הן על רקע הספרות העברית והעולמית בת הזמן. זהו המחקר הראשון על אודות רביקוביץ המבוסס על עיזבונה הספרותי, שטרם נחשף. העיון בארכיון מוביל לגילויים מפתיעים ולתובנות חדשות, גם באשר לשיריה הידועים. אמנם הספר מתמקד בעולמה של יוצרת אחת, אך הוא חורג מתחומה של שירת רביקוביץ (שאינו צר כלל וכלל) ועשוי להיקרא גם כסיפורן של שירת "דור המדינה" ושל התרבות הישראלית הצעירה בשנותיהן הפוריות ופורצות הדרך ביותר, שהשפעתן ניכרת עד היום.
משכל (ידעות  ספרים)הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה
מאת: חמוטל צמיר
תיאור: ספר זה מבקש לברר את המימד הגופני בשירתו של חיים נחמן ביאליק כנקודת־מוצא להבנה חדשה של שירתו בכללותה, בהקשר ההיסטורי והאידיאולוגי של זמנו. עם התגבשות התנועה הציונית כמערכת של "ציווּיים" לשינוי מוחלט של היהדות ושל היהודים עצמם, מתגלה גופו של ביאליק כזירה מגדרית, גברית במהותה, שמתחוללים בה יחסים מורכבים וזיקות עמוקות, לעתים מתוחות וקונפליקטואליות, בינו לבין העם, הנשים (האֵם והאהובה), המלים והשירה – ובינו לבין עצמו. המחקר מבקש כך להאיר את הזיקה המשולשת בין סובייקטיביוּת גברית, לאומיוּת ושירה. תוך קריאה קפדנית ורגישה ותוך התייחסות גם לביוגרפיה של המשורר, טוענת חמוטל צמיר כי ביאליק הציב את עצמו – הן את גופו והן את נפשו – כזירה שבּה, מתוכה ובאמצעותה ביקש "להוליד" את האומה. החרדה שיצרה בנפשו נוכחותו החסרה של אביו, לצד יחסים סימביוטיים עם אמו, מיתרגמת או מתבטאת בשירתו בשבר של ה"אני", בשורש התשוקה שלו. שבר זה משתקף בחזרה בפרויקט הלאומי שהוא כתיבתו.
הקיבוץ המאוחד
מאת: תמר וולף-מונזון
תיאור: נוכחותו המרשימה והמתמדת של מירון ח. איזקסון בתודעה התרבותית הישראלית והמקום הייחודי של יצירתו בשירה ובפרוזה הישראלית בארבעת העשורים האחרונים, עוררו לאורך השנים עניין ותהודה בביקורת. עם זאת, קיים חֶסֶר בסקירה שיטתית של יצירתו, העומדת על מאפייניה התמאטיים, הרטוריים והלשוניים-סגנוניים, בפרט של יצירתו השירית. הקובץ לִנְשֹׁף אֶת הַצְּעָקָה - מחקרים על יצירתו של מירון ח. איזקסון, אשר כולל שבעה-עשר מאמרים ומסות, שנכתבו על ידי חוקרים, משוררים וסופרים על שירתו של איזקסון ועל כתיבתו בפרוזה, מבקש לענות על החֶסֶר הקיים, ולכנס לראשונה יחד מבחר מקיף של מאמרים על יצירתו. מקריאת המאמרים מצטיירת יצירתו ובפרט זו השירית כחטיבה ספרותית מובחנת וייחודית בספרות הישראלית, שיש לה תווי זהות והיכר אופייניים. מאמרי הקובץ חושפים את צפניה הפואטיים המרכזיים של יצירתו השירית, ואת אופן התבוננותו הייחודי בעצמו, בבני משפחתו, ביחסים בין בני אדם, ובמשמעותם של חפצים ואברי גוף – לעיתים בדרך של העברה רגשית ולעיתים כמטונימיה לבני האדם. מאמרי הספר בוחנים את מבנה העומק התמאטי של שירה זו, ואת דרכי הארגון הרטוריים שהיא מפעילה.
הוצאת אוניברסיטת בר אילןהקיבוץ המאוחד
מאת: הלל ברזל
תיאור: כרך יד בסדרה תולדות השירה העברית מחיבת ציון עד ימינו, תוספות: חדשנות ומהפכנות, הוא המשך לכרך יג - תוספות: מורשה ותמורה. שני הכרכים ערוכים מנקודת ראות פואטית. היענות לנורמות פיוטיות, שיש בהן מן החידוש המודרג, או אפילו מהפך גמור. התוספות, מקבילות ל־י"ב הכרכים הקודמים במחקרים ייחודיים, מהם שראו אור במאספים ובביטאונים מדעיים ונערכו מחדש. נקודת המוצא המשותפת להם: החוקיות המגשרת בין היצירה בבדילותה למכלול מפעלם של המשורר או המשוררת הנידונים. וכן, הבלטה מיוחדת לקשרים בין־טקסטואליים, שבמרכזם התנ"ך ופסגות בספרות העמים. זכות בכורה מבחינה מתודית יש לעיון המשווה בין יצירות ובין חידושים פואטיים ומכאן החלוקה לפרקים של הכרך.
הקיבוץ המאוחד
מאת: הלל ברזל
תיאור: המעבר משירת ההשכלה לשירת חיבת־ציון מבחינה פואטית בקשרים בין־טקסטואליים ובראש ובראשונה ההתחברות לתנ״ך ולכתבי קודש אחרים. הפיוט והשירה העברית הבתר־מקראית והשינוי בשירה העברית בשלהי תקופת ההשכלה. שני הקטבים ? מורשה ותמורה ? נדונים בחלק הראשון בכרך, בגדר מבוא נרחב. מן המחויבות למורשת קודש והמהפך אצל יהודה לייב גורדון, מוסב הדיון למורשת כל הדורות בשירתו של חיים נחמן ביאליק, לרבות שירי התגלות והתקדשות. שאול טשרניחובסקי נבחן בזיקתו לסוגות אירופיות, למנגינה כערך פיוטי ואוטופי ולרעיונות פילוסופיים מהפכניים, וזאת מבלי לסטות מעיקרים לאומיים ואוניברסליים. המשך הדיון במורשה ותמורה נדרש לשירת אורי צבי גרינברג, כולל עיון בשלב האימפרסיוניסטי בשירתו, שחלקו ביידיש. מזווית ראייה של מורשה בלבוש מודרני מוקדשות התוספות לשירתם של יצחק למדן, ש. שלום וזלדה מישקובסקי.
הקיבוץ המאוחד
מאת: גדעון טיקוצקי
תיאור: הספר  האור בשולי הענן מאת גדעון טיקוצקי מציג את יצירתה ואת חייה של לאה גולדברג במבט פנימי ומעמיק, המחדש גם לבקיאים בכתיבתה. עשרים פרקי הספר נעים על הציר הכרונולוגי והנושאי כאחד ומקשרים בין שלל הסוגות בהן יצרה. הספר עשיר בדימויים חזותיים שחלקם מתפרסם כאן לראשונה: כתבי יד ומכתבים גנוזים, קטעים מספרי ילדים נשכחים ועוד.

מבחר השירים שבסוף הספר מחזיק כעשירית משיריה הליריים של לאה גולדברג וכן שירי ילדים אחדים. זהו מבחר מייצג מכל התקופות, לפי סדרן, ובו שירים נודעים רבים. לאה גולדברג החשיבה עצמה בראש ובראשונה כמשוררת וזהו אפוא לב יצירתה.
הקיבוץ המאוחד
מאת: חמוטל צמיר, תמר ס. הס
תיאור: בספר זה מכונסים לראשונה מאמרים על יצירתה של דליה רביקוביץ (2005-1936) שפורסמו מרגע הופעתה על בימת השירה הישראלית באמצע שנות החמישים ועד היום. מאמרי יסוד שסיפקו מפתח מוקדם לשירתה ואבדו במוספים ספרותיים נושנים נדפסים כאן מחדש בדפוס בהיר ונגיש, לצד מאמרי מחקר וביקורת מקוריים הרואים כאן אור לראשונה. כל המאמרים מגלים פנים מגוונים ולעתים נסתרים ביצירתה של המשוררת החשובה בדורה, מספרים את תולדות שירתה ויצירתה הסיפורית ומאירים את התפתחות דיוקנה ומקומה בתרבות הישראלית. ספר זה ממלא חֶסֶר בולט בתרבות הישראלית. הוא מעניק, לראשונה, מבט סדור ומקיף על התקבלותה של היוצרת הישראלית הדגולה לאורך כל שנות יצירתה ובתוך כך מאיר את הספרות הישראלית בחצי המאה האחרונה. לצד רשימות הערכה שהוקדשו לקבָציה עם פרסומם נכללו כאן גם קריאות מפורטות בשיריה וכן מאמרים עקרוניים ורחבי-היקף המאפשרים הבנה מעמיקה של כתיבתה.
הקיבוץ המאוחד
מאת: שולה קשת
תיאור: שמו של הספר, אבשלומי, נבחר מתוך כותרת שיר של חיים גורי, ומייצג את הרעיון המנחה, שעליו מבוסס הספר כולו. זעקת הכאב של דוד, "בני אבשלום, בני, בני אבשלום, מי יתן מותי אני תחתיך אבשלום, בני בני" הפכה לביטוי מייצג של אבל על מותם של אנשים בדמי ימיהם. אבשלומי מציע שמונה קריאות של יצירות מן הספרות העברית המודרנית, שמנהלות דיאלוג לא רק עם סיפורי הקרבה במקרא, אלא גם עם סיפורי הקרבה מיתיים מתוך המאגר התרבותי של העמים מסביבנו. הספר כולל קריאות ביצירות של חשובי היוצרים בתרבות העברית המתחדשת: חיים גורי, רחל חלפי, יונה וולך, אנטון שמאס, אסתר אטינגר, עמוס עוז, מאיר שלו ודויד גרוסמן. סיפורי המקרא שנבחרו על־ידי היוצרים, על אבשלום, בת־יפתח, הוקעת בני שאול על־ידי הגבעונים, או על גיא בן הינום, אתר ההקרבה הקדום, מציעים התבוננות "מן השוליים" על רעיון הקרבן, ואולי אפילו טומנים בחובם את האפשרות להשתחרר מאחיזתו של המיתוס המכונן של עקדת־יצחק.
הקיבוץ המאוחד
מאת: חגית הלפרין
תיאור: אלכסנדר פן (1906–1972) מוכר כיום כאחד הבולטים והפופולאריים שבגלריית המשוררים הישראליים של המאה העשרים, ויצירתו - הכוללת שירי אהבה רומנטיים, שירי מולדת קונפורמיסטיים ונון-קונפורמיסטיים, שירים פוליטיים עזי ביטוי ופזמונים ידועים - אהובה ומתנגנת בפי כל. לא כך היה מעמדו בחייו. למן הצטרפותו למפלגה הקומוניסטית הישראלית, היה פן כמעט מוחרם ובחייו פרסם רק ספר שירים אחד. קורות חייו, כפי שסיפר אותם, יוצרים רושם של אגדה מופלאה. כבר בראשית דרכו טיפח את מיתוס המשורר הגוי, שגדל בבית סבו צייד הדובים על גדות ים הקרח הצפוני, והגיע לארץ כזר וכנוכרי. לאחר מותו גבר העניין באגדת חייו ולא מעט עסקו בדמותו הססגונית-הבוהמיינית, ביפי תוארו, בלבושו, בחיבתו לטיפה המרה ובאהבותיו. הספר, שהוא ביוגרפיה ראשונית שלמה של פן, מוליך את הקורא בשבילי חייו הכואבים של המשורר, שהביאו אותו לעצב מחדש את עברו וליצור מיתוס ביוגרפי קסום. סיפור חייו המפותל מעלה שאלות רבות: האם היה ציוני? האם ידע עברית לפני עלייתו ארצה? האם היה רומנטיקן, דון ז'ואן או "שונא נשים"? איך תמרן בין היותו קומוניסט לבין יחסו החם ללוחמי דור תש"ח? האם ערך לימים חשבון נפש ושינה את דעותיו הפוליטיות? הביוגרפיה מתארת את הקשר המורכב שבין חייו ליצירתו של פן, מנסה לחדור מבעד למסכותיו השונות ולהבחין בין המיתי לאמיתי.
מאת: מיכאל גלוזמן
תיאור: ספר זה מציע קריאה מחודשת בפרקים אחדים בשירה הישראלית שנכתבה בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת. במהלך עשורים אלה נכתבה שירה שנתנה ביטוי לתחושות של אובדן וחסר שהתעוררו לאחר הניצחון במלחמת העצמאות והקמת המדינה. את התחושות הללו יבקש ספר זה לכנות "המלנכוליה של הריבונות". "המלנכוליה של הריבונות" נבעה מהפער בין החזון הלאומי לבין מימושו. היא קשורה לאבל ולאובדן בעקבות מוראות האירועים ההיסטוריים: השואה, העקירה, מלחמת העצמאות, גירוש הערבים והעלייה ההמונית. זוהי מלנכוליה החורגת אל מעבר לתִפלות של "הבוקר למחרת" ולמצב הרגשי השביר שיוחס בעיקר לסופרי דור הפלמ"ח, שתיארו את קשייהם של לוחמי תש"ח ששבו מזוועות המלחמה אל שגרת החולין של המדינה בימי ראשיתה. ביטוייה של מלנכוליה זו בשירת התקופה אינם בהכרח תמאטיים. בתרבות הלאומית הצעירה, שלא אִפשרה להביע את האובדן בגלוי ובמישרין, הייתה השתיקה לנושא מרכזי. הספר מנסה לשחזר את התוכן השתוק באמצעות המשגות תיאורטיות של מלנכוליה ושל טראומה, המשרטטות את קווי המתאר של סבל שמקורותיו אינם ידועים במלואם לסובייקט. פרקי הספר עוסקים בכמה מן המרכזיים במשוררי שנות החמישים והשישים – נתן זך, דליה רביקוביץ ודן פגיס. פרקים נוספים מוקדשים למשוררים בני דורות קודמים, שהיה להם תפקיד מכריע בשינוי הטעם השירי באותה תקופה: נתן אלתרמן, שהיה ממשורר נערץ למושא הביקורת של המשוררים הצעירים, ואבות ישורון, שהיה ממשורר דחוי לדמות מעוררת השראה. הקריאות המוצעות בספר מבקשות להעמיד דיוקן שירי של כל אחד מן המשוררים הכלולים בו, אולם כוונתו גם להציע הבנה היסטוריוגרפית חדשה של שירת דור המדינה, המתוארת, במילותיה של דליה רביקוביץ, כ"שירה של טבועים".
משכל (ידעות  ספרים)
מאת: נח שטרן, סיגל נאור פרלמן
תיאור: נח שטרן (1960-1912) ממבשרי המודרניזם האנגלו־אמריקאי בשירה העברית, וּכר אך למעטים. הוא נולד בליטא, למד בצעירותו באוניברסיטת הרווארד באוניברסיטת קולומביה בארצות הברית, עלה ארצה ב־ 1935 , הצטרף חי"ל ולבריגדה היהודית ונלחם בצפון איטליה. ב־ 1953 נשלח לחמש שנות אסר באשמת ניסיון לרצח. היו אלה עבורו שנים של שקט נפשי ושל יצירה ורייה. כשהשתחרר, לא מצא את מקומו, ובגיל ארבעים ושמונה שלח יד נפשו בעת שאושפז־מרצון בבית החולים לבריאות הנפש "אברבנאל". ירתו של שטרן, המושפעת בעיקר משירתו של ת"ס אליוט, לא התאימה אקלים הספרותי בארץ־ישראל בשנות השלושים והארבעים, והוא עצמו חשב לתימהוני שאישיותו המסוגרת והמסוכסכת הקשתה עליו להתקבל חוגי הספרות בארץ. כך הוחמץ אחד המשוררים הנפלאים בשירה העברית מתחדשת, משורר שהעברית שבפיו חיה וחפה מהצטעצעות־יתר והתבוננותו מציאות ישירה ומפוכחת. על שירו "בחול ובמים" אמר מבקר הספרות שלמה רודזנסקי: "אינני מהסס לומר כי זהו אחד משירי מלחמת העולם השנייה מופלאים ביותר בספרות העולם". חלקו הראשון של הספר כונסו, לראשונה, כל שיריו של שטרן, החל משירי הילדות ועד השירים האחרונים שכתב לפני מותו. החלק השני של הספר, לברוח מהחיות המכוערות: מונוגרפיה, הוא מחקר ביוגרפי ופואטי רחב היקף וראשון מסוגו על חייו ושירתו של שטרן. מי יִיתן שחזרתו של נח שטרן לחיק השירה העברית תפתח אפשרויות פואטיות חדשות עבור כותבי השירה וקוראיה היום.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: מרדכי נאור
תיאור: הטור התשיעי הוא ספר המשך לספר הטור השמיני, אחיו הבכור, שיצא לאור ב-2006 בהוצאת הקיבוץ המאוחד והיה מסע היסטורי בעקבות הטורים האקטואליים של נתן אלתרמן. עם השנים נאסף חומר נוסף על המשורר ויצירתו הענפה והגיעה העת לכנס גם אותו לדפי ספר. לא רבים יודעים, אך "הטור השביעי" בעיתון דבר הופיע רק 8 חודשים במיקומו המקורי – הטור השביעי בעמ' 2 של העיתון. לאחר מכן, במשך כשבע שנים פורסם הטור האקטואלי-המחורז של אלתרמן בטור 8 – בשל צמצום הטורים עקב מחסור בנייר. בקיץ 1950 חולקו עמודי העיתון שוב - ל-9 טורים, גם הפעם עקב צמצום באספקת נייר לעיתונים. וכך, רוב הטורים ב-16 השנים הבאות היו בטור התשיעי. ועם זאת, שם המדור, "הטור השביעי", נותר תמיד, שכן אין משנים שם של מותג מנצח. בספר הטור התשיעי היריעה הורחבה גם לשירים ליריים ולשירי הזמר של אלתרמן. התנאי להכללת שירים היה ונשאר: התייחסות אקטואלית-פוליטית. מתברר שאלתרמן כלל, ולעיתים הבליע, גם בשיריו הלא אקטואליים, מסרים חברתיים ופוליטיים. סיור במחוזות כתיבתו של נתן אלתרמן, בשירה ובפרוזה, הוא תמיד חוויה ויש בו גם תרומה היסטורית להכרת "המדינה שבדרך" והמדינה בשנותיה הראשונות, כפי שראה אותן אלתרמן.
הקיבוץ המאוחד
מאת: גידי נבו
תיאור: במשך קרוב לשלושים שנה כתב נתן אלתרמן טור שירי בעיתונים מרכזיים בארץ תחת הכותרות: 'סקיצות תל אביביות' (דבר); 'רגעים' (הארץ) ו'הטור השביעי' (דבר). בשנים אלה התרחשו האירועים הטראגיים, הדרמתיים והטעונים ביותר בהיסטוריה של העם היהודי בכלל ושל היישוב היהודי בארץ ישראל בפרט. לשונו של אלתרמן, בשירתו העיתונאית, היא לשון שירית מבריקה ומהוקצעת, ועם זאת נקייה, בהירה ותקשורתית לחלוטין. זו לשון הממזגת שנינה ופאתוס, קלילות וכובד ראש, הומור ואמפתיה. קורפוס השירה העיתונאית של אלתרמן – קורפוס השירה הגדול והמשפיע ביותר בשירה העברית המודרנית – הוא אחד הנכסים הוודאיים, המרתקים והייחודיים של התרבות העברית המתחדשת. עד היום, אף שחלקים מתוכו זכו למחקר ענֵף, לא נערכה קריאה שיטתית מקיפה של הקורפוס כולו כיחידה אינטגרלית אחת. בכוונת ספר זה להציע קריאה כזו.
הקיבוץ המאוחד
מאת: לב חקק, זאב גרבר, שמואל כץ
תיאור: בספר יובל זה מוגשים מאמרים לפרופ' משה פלאי, מבכירי חוקרי ספרות ההשכלה, כאות הוקרה על פעולתו התרומית במשך שנים רבות בחשיפה חדשנית של פרקי יסוד בחקר ההשכלה, וכציון דרך להמשך פעילותם של חוקרים ותיקים וצעירים בתחום זה — ובתחומים קרובים — של הספרות העברית החדשה. כעורכי הקובץ העמדנו לנגד עיני רוחנו את הישגיו הענפים של משה פלאי, כדי להורות על מה שהצליח להשיג במשך קריירה ארוכה ומרוכזת כיסוד לבאים אחריו, שלקחו על עצמם את המשימה להמשיך, להרחיב ולתרום מפרי ידם לרצף זה, כל חוקר וכל דור על פי רוחו ודרכו. רבות תרם משה פלאי בתחום זה והפליא לעשות בפילוס דרך אל משאבים למחקר עתידי שיעודדו אחרים להוסיף משלהם, שכן לא נתרוקנה באר זו הרומזת לאחרים ומזמינה אותם לתרום משלהם כהנה וכהנה. אם היה פקפוק כלשהו בדבר המשך העניין בספרות ההשכלה ובתולדותיה, הרי בא קובץ מאמרים זה להצביע על המשך פורה של העיסוק בהשכלה, שמצא את ביטויו בחיבוריהם של חוקרים צעירים הממשיכים להתמחות בחקר ההשכלה, שפרסמו ספרים ומאמרים המצטיינים בחידושיהם בתחום זה. כמה מהם צעדו בעקבות בעל היובל והמשיכו לפתח נושאים ודמויות שבהם עסק. (מתוך הקדמת העורכים).
הקיבוץ המאוחד
מאת: חיה שהם
תיאור: הביקורת המוקדמת תייגה את לאה גולדברג בעיקר כמשוררת האהבה הנכזבת וכך הנחילה את תדמיתה לדורות של קוראים. אולם הקריאה ביצירתה, כפי שהיא משתקפת בספר שלפנינו, מפריכה הנחה זו ומגלה כי קשת הנושאים של גולדברג מכילה מגוון מרתק ורחב הרבה יותר מזה שניסתה הביקורת לקַבֵּעַ. ספר זה מכיל קריאות חדשות ביצירת לאה גולדברג, פרי התבוננות ומחקר בעבודתה הספרותית מנקודות תצפית מגוונות. המחקרים הכלולים בו נשענים על מעקב קשוב אחר נושאים המאירים מזוויות מיוחדות את עולמה האישי והספרותי של היוצרת. הדיונים מבוססים על חתכי אורך, המאפשרים להאיר את הנושאים במבט דיאכרוני ולבדוק את גלגוליהם על ציר הזמן. פרקי הספר חושפים, בין היתר, היבטים מובלעים בפואטיקה של גולדברג ומרחיבים את מנעד הנושאים הייחודיים שיצירתה נדרשת להם, כאלה שהביקורת והמחקר לא התעכבו עליהם כלל או מיעטו לדון בהם. במצטבר מצטייר כאן פרופיל מרתק של יצירת גולדברג, ובמשתמע – שלה עצמה כיוצרת מרובת-פנים המתרחקת מבנאליות, ורחוקה מאוד מן התדמית שניסו להצמיד לה מבקרי דורה הבוגרים והצעירים כאחד. בין התופעות הנבחנות בספר: שירים חוצי מגדר, דמויות נשים מתוך קאנון התרבות המערבית המשמשות כאַלוזיות, משקעי שיר השירים ביצירת גולדברג ומעמדם המיוחד, שירת הגוף (שירה ארוטית), חניכה נשית באמצעות מסעות ברכבות, חילופי חושך ואור כנושא "אובססיבי", שירים על סף המוות, ועוד.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: דן מירון
תיאור: אליהו טסלר (1965-1901), "משורר של משוררים", היה חבר בקבוצת המשוררים המודרניסטיים מיסודו של אברהם שלונסקי, ומן המרחיקים לכת במיצוי כמה תכונות של הפואטיקה הקבוצתית המשותפת להם; בייחוד עקרון האיזון של הריגוש באמצעות שלמות צורנית מבריקה והפעלת פעלולי שנינה (wit): כפל משמעות, משחקי מילים, התכתבות מחוכמת עם מסורות הלשון והתרבות באמצעות הציטט והרמז. שיריו האופייניים (כמה מנייני שיר בלבד) היו מונומנטליים, מושלמים ו"הרמטיים", כלומר סגורים בתוך החוקיות האסתטית של עצמם, לא נוחים לקליטה לקורא חסר הסבלנות והידע. משום כך נותר טסלר כמעט לא ידוע לקהל הרחב. לאה גולדברג, לעומת זאת, אמרה עליו שהוא "זורע מילים כבדות על אדמה צחיחה, ובאורח פלא עולים וצומחים מתוכה פרחי נוי מופלאים". הקבוצה המודרניסטית כולה הועמדה לפני דילמות תרבותיות ופואטיות חמורות בשנות הארבעים של המאה שעברה, בזמן שמלחמת העולם, השואה, המאבק בארץ ישראל ומלחמת העצמאות העמידו בספק את הרלוונטיות התרבותית של הפואטיקה שלה ותבעו מן המשוררים השתנות והתחדשות. כמי שדבק בפואטיקה זו באורח המסקני ביותר, הועמד טסלר לפני אתגר חמור במיוחד. במסה חלוצית – היסטורית ופרשנית כאחת – עוקב דן מירון אחר התפתחותו של טסלר המשורר, "פותח" את שיריו "הקשים" וקורא אותם קריאה פרשנית מפורטת ומסביר את המשבר שנקלע אליו. בתוך כך הוא זורע אור על המודרניזם הארץ ישראלי בכללו, על עלייתו ועל שקיעתו. המסה פותחת לפני הקורא את עולמו של משורר ייחודי ובה-בעת היא גם מעמידה פרק (שלא נכתב עד כה) בתולדות השירה העברית המודרנית.
מוסד ביאליק
מאת: שחר ברם
תיאור: חיבור זה עוסק בארבעה משוררים עברים בולטים מזווית ראייה ייחודית: יחסם לצילום בכלל ולתצלומים בפרט. החיבור בוחן את מערכת היחסים בין סוגי הייצוג - המילולי והויזואלי - בהקשר של כינון הזיכרון: ביצור החומות הסוגרות עליו או הרחבת גבולותיו. ארבעת המשוררים הם, לפי סדר הדיון: דן פגיס (1986-1930), אבות ישורון (1992-1904), טוביה ריבנר (1924-) והרולד שימל (1935-) - מעלה רצף וכיוון ברורים: תנועה מסגירות לפתיחות, וממאבק לשיתוף פעולה ומיזוג. אצל דן פגיס ואבות ישורון התצלום הוא מחסום או איום, ובין דרכי הייצוג המילולית והוויזואלית מתרחש מאבק הקובע את אופי כינון הזיכרון בשיר ואת גבולותיו. אצל טוביה ריבנר והרולד שימל התצלום והשיר נפגשים, הגבולות בין דרכי הייצוג מיטשטשים, הצילום והשירה מתקרבים זה לזה ופועלים יחד. החוט הקושר הוא גלגולי התצלום כמזכרת: תצלום הקרובים שאינם עוד או עיר ההולדת שננטשה, חפץ שחתומים בו פני העבר, מזכרת המזמינה את המשורר להתמודד עם סוגיית הזיכרון האישי והקולקטיבי. החיבור מציע איפוא מבט אחר על ארבעה משוררים עבריים חשובים בני זמננו והרהורים על הקשרים בין השירה לצילום בכלל.
מוסד ביאליק
מאת: שמעון זנדבנק
תיאור: בלשון בהירה וצלולה ובברק מחשבתי נדיר כותב שמעון זנדבנק במשך כחמישה עשורים על אודות חיי הספרות והתרבות הישראליים, המקוריים והמתורגמים, וכתיבתו המחקרית והמסאית שבתה את לבם של רבים. הוא מזמין אותנו לחשוב מחדש על קאנון ועל שוליים ומפנה את תשומת לבנו למורכבותו של החומר הספרותי ולזוהרן של המילים. בספר זה כונס לראשונה מבחר מאמרים ומסות שפרסם זנדבנק מאז 1982 ועד היום במוספי ספרות של העיתונים היומיים ובכתבי-עת ספרותיים. שאלות בלתי-צפויות בביקורת התרבות; עיונים בשירה העברית מתוך גישה אישית הפטורה מיובשנות אקדמית; עיונים בספרות העולם, פרי עיסוק רב-שנים בחקר הספרות; שאלות בתרגום שירה שמקורן בניסיונו העשיר כמתרגם רב-פעלים – כל אלה ועוד נמנים עם תחומי ההתעניינות המגוונים של זנדבנק, הנפרשים בספר זה באופן מעורר השראה.
משכל (ידעות  ספרים)
תיאור: קובץ המחקרים 'קריאות בשירה העברית' מציע שורה של מחקרים בפואטיקה, באסתטיקה ובהיבטים בינתחומיים בשירה העברית מימי הביניים, ההשכלה העברית ועד לשירה העברית המודרנית בדורות האחרונים. המחקרים מוגשים בסדר כרונולוגי של תקופות בשירה העברית; ממצאים חדשים בפרוזודיה של ימי הביניים, בשירת הבקשות, הסליחות ובפיוט בכלל, עיון בספר שיריה הראשון של המשוררת רחל מורפורגו, מיפוי פעילותו התרבותית של זאב ז'בוטינסקי ועבודתו הבלשנית. בתחום השירה העברית החדשה בארץ-ישראל יוחד מחקר לאלכסנדר פן, ומדור מיוחד הוקדש לעיונים בשירתה של לאה גולדברג. לקובץ זה כונסו מבחר מאמרים על שירה עברית בשנות הששים ואילך; דן פגיס, אבות ישורון, זלדה, חזי לסקלי ויונה וולך.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
תיאור: קובץ המאמרים `הזמר העברי – פואטיקה מוזיקה, היסטוריה, תרבות` מצטרף למחקר הפורה שהתפתח בשנים האחרונות אודות הזמר העברי. ששה-עשר המאמרים שנכללו בו נכתבו על-ידי חוקרים בולטים בתחומי מחקר מגוונים: בתחום חקר התרבות וההיסטוריה הארץ-ישראלית בתקופת היישוב ולאחר הקמת המדינה, בתחום חקר המוזיקה והפזמון ובתחום חקר הפואטיקה והלשון. אופיו הרב-תחומי של הקובץ נובע בראש ובראשונה מטיבו הייחודי של הזמר העברי, כיצירה אמנותית, אשר מתממשת באמצעות קהל מבצע, ומצרפת עשייה מוזיקלית וספרותית-אמנותית מובהקת עם ביצוע בעל מאפיינים חברתיים ותרבותיים. קובץ המאמרים כולל שלש חטיבות: שתי החטיבות הראשונות ערוכות על פי רצף כרונולוגי, למן ראשיתו של הזמר העברי ועד לאחר הקמת המדינה, ומוקדשות לתופעות ייצוגיות ולמשוררים בולטים בפרקי זמן אלה, ביניהם נתן אלתרמן, נעמי שמר, חיים חפר, אהוד מנור ועוד. החטיבה השלישית דנה בתופעות עקרוניות בחקר הזמר העברי ובמקורות השפעותיו, שאינן מותנות בזמן מוגדר.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: שושנה וייך-שחק
תיאור: ספר זה הוא מחווה למסורת יהודית נושנה הנשמרת וחיה עד היום. בתקופה בה שולטת הנטייה להמיר את הישן בחדש — ואת החדש בחדיש יותר — ד"ר שושנה וייך־שחק, מוזיקולוגית מומחית לשירת יהודי ספרד, מזמינה את הקוראים לצאת למסע בעקבות אוצר הרומנסרו; אותו אוסף שירֵי־סיפור אשר מגורשי ספרד נצרו עמם לאורך הדורות, העשירו וזימרו במנגינות מיוחדות, רבות רבדים, סולמות ומקצבים. מדובר באוצר תרבותי שלם ועשיר; כל שיר נושא עמו סיפור רב עוצמה — לעתים דרמטי, לעתים רומנטי, ותמיד מרגש. לקוראי הספר צפוי מסע רצוף גילויים — כל ביקור מחודש ביצירות צופן רובד נסתר נוסף, בין אם מדובר בהיבט התוכני — גילוי משמעות פילוסופית או מוסר השכל, ובין אם בחשיפת רובד חדש במבנה המוסיקלי — פן מרתק בפני עצמו
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: אפרים חזן, דב שוורץ
תיאור: דמותו של ר' יהודה הלוי היא לא רק של איש אשכולות אלא של אינטלקטואל שהביוגרפיה שלו מבטאת חיי אמן. הוא היה יוצר רגיש, שאותותיה של התקופה ומצבו הגלותי של עם ישראל הותירו בו חותם עמוק. שירה, הלכה, הגות ופרשנות חברו להן באישיותו הדגולה. דמותו, כתיבתו ורעיונותיו של ר' יהודה הלוי היו בעלי השפעה עמוקה על היצירה היהודית עד לעצם ימים אלה ממש. קובץ מאמרים זה, בעריכתם של פרופ' אפרים חזן ופרופ' דב שוורץ, מבקש לחשוף ולבחון רבדים שונים ביצירתו של ר' יהודה הלוי באמצעות שימוש במתודות מגוונות לפענוח יצירתו של המשורר וההוגה.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: דן מירון
תיאור: רק ביצירתו הספרותית של זאב ז’בוטינסקי, המנהיג הציוני, משתקף במלוא עושרו הרוחני עולמו המורכב והרבגוני, המלא ניגודים פנימיים. מכאן הצורך המתמיד שלו, במשך כל חייו, שלא לרַפּוֹת את אחיזתו ביצירה הספרותית, שתחילתה בראשית המאה העשרים, כשדרך כוכבו בשמי העיתונות והספרות הרוסית–היהודית. גולת הכותרת של יצירתו היא שני הרומנים שלו, ‘שמשון הנזיר’ ו’חמישתם’, וכן שיריו, ובייחוד צרור תרגומיו לעברית משירת אירופה ואמריקה, שכמוהו כיצירה מקורית לכל דבר, ובו טבע המחבר–המתרגם חותם שלא יימחה בשירה העברית של זמנו.
בשתי המסות המכונסות בספר הזה נחשפת יצירתו הספרותית של ז’בוטינסקי לשני חלקיה - הסיפורת והשירה - ולא רק כישרון אדיר נגלה כאן, אלא מערכת של תשובות על שאלות יסוד אסתטיות ופואטיות, שכרוכות בהגות פילוסופית עקרונית. הגות זו מעמידה את ‘דחף המשחק’ כמקור העיקרי של התרבות ושל חיי החברה התקינים, ואין צריך לומר של האמנות. דחף זה חותר להרחבת החיים באמצעות ‘מעשים בלתי נחוצים’, וממילא הוא קובע גישות חדשות להבנת שאלות כגון מהו סיפור וכיצד יש לספר סיפור, וכן מה יכולה השירה לעשות, ומדוע עליה לעסוק  עניינים ‘בלתי נחוצים’ דווקא, ולהפעיל אמצעים וירטואוזיים, שמדגישים את ה‘מלאכותיות’ שלה. בתוך כך מגלות המסות כיצד נקבעות הפרספקטיבות הללו על רקע של תפיסת חיים טרגית, שאינה מנוגדת לעליזות, לצחוק ולהנאות החושים.
מוסד ביאליק
מאת: אבי שגיא
תיאור: תפיסה רווחת רואה בתפילה לוז הקיום הדתי. בעיני רבים אי אפשר להבין את משמעותה של התפילה ללא ההנחה שהיא פנייה לאל. יתר על כן גם תפילתם של מי שאינם מאמינים נתפסת כחיפוש דרך לאל. שאלות המפתח שמציג הספר הן : האם אמנם המתפלל, כל מתפלל, פונה בהכרח לאל? האם אכן המשמעות הדתית המיוחסת לתפילה היא הפשר היחיד שניתן להציע לתפילה.
הספר פצועי תפילה מבקש לבחון מחדש את ההנחות המטאפיסיות והדתיות העומדות ביסוד השיח על התפילה. לפיכך שאלות אלו מושהות מהדיון. זאת באמצעות התקת נקודת הכובד העיונית מהשאלות התיאולוגיות והמטאפיסיות הכרוכות בתפילה אל עבר הניסיון האנושי של המתפלל עצמו.
הספר לא מתמקד בהבנה תיאורטית של הניסיון האנושי בתפילה. הוא לא מציע תיאוריה חלופית לזו התיאולוגית. הוא מנסה לעקוב אחר המשמעות של התפילה בעולמם של המתפללים עצמם. כדי להתקרב לעולמם של מתפללים הספר מתמקד בתפילה כפי שהיא משתקפת בעולמה של הספרות העברית החדשה, בעיקר זו שמהעלייה השנייה ועד ימינו. ספרות זו מרבה לעסוק בתפילה ובמשמעויותיה . רוב רובה של יצירה זו מבטאת את עולמם של מי שמתנסים ב``מות האל``, היינו בעולם שבו האל שוב אינו רלוונטי. מהעיון בספרות זו עולה כי גם לאחר ``מות האל`` התפילה ממשיכה להתקיים. יתר על כן, הרפלקסיה הספרותית מניחה שהתפילה היא פנומן ראשוני בקיום, שאינו מותנה כלל ועיקר בשאלת הנמען של התפילה – האדם הוא יש מתפלל.
אכן, שאלת הנמען נותרת פתוחה: האם לתפילה יש בהכרח נמען? האם התפילה היא התמודדות עם שאלת הנמען? או שמא נמענה של התפילה הוא האדם המתפלל עצמו. בין כך ובין אחרת ספרות זו מצביעה על העובדה היסודית שהאדם הוא יש מתפלל. פצועי תפילה בוחן את משמעות התפילה בספרות העברית ומגלה כי התפילה היא בראש ובראשונה סירוב לקיים והכרה בכוח המתמיד של התקווה הגוברת על כובד העבר וההווה. האדם כיש מתפלל חורג מתנאי חייו, הוא יש בן חורין שפניו מוטות אל עבר העתיד. התפילה מגלמת חריגה וחירות זאת בצורה המובהקת ביותר.
פרקי הספר שזורים בניתוח מדוקדק של יצירות ספרותיות, ובעיקר שירה מבית הגנזים של הקיום היהודי בהווה. שורשיו של הספר נטועים ביצירות הספרות בנות הזמן אך אופקיו נוטים אל הבנה עמוקה וחדשה של הקיום האנושי עצמו; קיום המתגלם באפיונו של האדם כיש מתפלל.
הוצאת אוניברסיטת בר אילןמכון שלום הרטמן
מאת: גידי רשף
תיאור: ספרו החדש של גידי רשף, בחזרה לזמן וריתמוס, בוחן כמה מהטיעונים הבסיסיים נגד שירת אלתרמן כפי שבאו לידי ביטוי בשניים ממאמריו המרכזיים של זך: הרהורים על שירת אלתרמן, זמן וריתמוס אצל ברגסון ובשירה המודרנית. בין השאר נבחנות השאלות הבאות: האם נכון לאפיין את הריתמוס של אלתרמן באמצעות "חזרתו של הזהה", כפי שניסה זך לטעון בזמנו? והאם מושג הזמן המהפכני שטבע הפילוסוף ברגסון — מושג "המשך" — יכול לסייע לנו להבחין בין כתיבה במשקל לכתיבה בריתמוס חופשי?
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: אבידב ליפסקר
תיאור: ספר זה מבקש להציב את כתבי אורי צבי גרינברג מחדש על גבי המצע התרבותי שעליו שגשגו, להשיב אותם אל המקום שממנו נחפרו ונעשו למוצגים על-זמניים. הספר בא לשחזר את ההתחלות של שירת אצ``ג טרם נעשתה לקנון מכונס בכרכים קלאסיים, שאחידותם מסווה את שונותם הפנימית ואת הסדקים שנבעים בינם לבין עצמם. המסות הכלולות בו באות לספר את ההבדל שבין כתבי אצ``ג, לצפות מחדש ברגע שהוליד אותם, לשוב לעשותם ראי של `סובייקט-נכתב`, מהסס מחליט, מתחרט ומהרהר על עצמו. פרקי הספר עוקבים בסדר כרונולוגי אחר ספרי השירה של גרינברג ומבקשים להחזיר להם, לאחר שמורקו ולוטשו בכינוסם הקנוני, את הפטינה שלהם, את עתיקותם הביבליופילית ואת נידחותם הנערצת. מחבר הספר הציב לעצמו משימה ארכאולוגית: לשחרר את ההיסטוריוגרפיה של שירת גרינברג מנרטיב המהפכנות שנקלעה לתוכו, ולתאר את הרציפויות האבודות שבתוכן נוצר האקספרסיוניזם העברי של שירתו המוקדמת והגותו המאוחרת. לא כפואטיקה מהפכנית, אלא דווקא כתשוקה תרבותית עמוקה של שיקום קווי ההמשך של צורות דתיות, אסתטיות ופואטיות שאיבדו לפתע את שייכותן לחיים המודרניים והמשורר מבקש לאחותן מחדש בטקסטים שלו. שתי המסות על אלזה לסקר שילר מציגות רעות אישית ושירית של המשוררים. לא מתוך `אחוות בריקדות` של מחוללי מרד ספרותי, אלא כמעוררי הקשבה של שייכות הדדית, המזהה את קולה שלה בקולו של האחר. השייכות הזו היא שעושה את שתי המסות האחרונות להמשך הטבעי של שבע המסות על שירת גרינברג.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: יצחק למדן, אבידב ליפסקר
תיאור: יצחק למדן (מְלינוֹב, אוקראינה 1954-1897 תל-אביב, ישראל) נמנה על המשוררים המרכזיים מדור העלייה השלישית לצד אורי צבי גרינברג, אברהם שלונסקי, ש' שלום, אלכסנדר פן ואביגדור המאירי. יצירתו הספרותית משקפת את שלב המעבר החשוב של הגירת המודרניזם בשירה מהמרכז הספרותי המזרח-אירופאי אל המרכז הארץ ישראלי בראשית שנות העשרים. יצירתו הספרותית זכתה לכינוס ולקנוניזציה במהדורת כל שירי יצחק למדן אך הצד האישי של חייו - הביוגרפיה הנפשית שלו - ומערכת היחסים שנרקמה בינו לבין הסובבים אותו, נותרו אצורים ביומנו האישי שנותר גנוז בכתב-יד. למדן החל לכתוב יומן זה בהיותו בן שבע-עשרה (קיץ, 1914). היומן, שנכתב בעברית האפיינית לכותבים בראשית המאה העשרים, מתעד את ימי נדודיו באוקראינה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, את ימי המהפכה ומלחמת האזרחים שלאחריה במקומות הבאים: מְלינוֹב, הוֹבין, לוּצְק, ובְּרֶסְטֶצְ'קָה, ולאחר מכן עוקב אחר ימיו הראשונים כחלוץ בארץ ישראל משנת 1920 עד 1924 במקומות אלה: סֶגֶ'רה, שָׂרוֹנה ותל-אביב. היומן מתעד חמש שנות נערות בגולה וחמש שנים ראשונות בארץ ישראל. שש-מאות וחמישים עמודיו (בפורמאט הנדפס), נכתבו בחמש –עשרה מחברות עבות שנאספו על ידי כותבן ונמסרו בידיו למכון 'גנזים'. המחברת הראשונה התגלתה לאחרונה תוך כדי עריכת היומן. מאז נמסר למשמרת זכה היומן לסקירות קצרות ביותר. משום מצבו הקשה: רבים מדפיו ניזוקו מרטיבות ובלייה וחלקים רבים כתובים בכתב זעיר וקשה לפענוח. מעטים אפוא החוקרים שהתאמצו לקרוא בו והוצאתו לאור תשיב אותו משולי התודעה הביקורתית שאליה נדחק אל מרכז הדיון הביקורתי בתרבות התקופה.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: טליה הורוביץ
תיאור: הספר מתמקד באיתור מאפייני הקינה בשירת אורי צבי גרינברג, הנחשב כגדול משוררי ישראל במאה העשרים, בזיקתם לסוגת-על של הקינה העברית – המורכבת משלושה "טיפוסים אידיאליים": קינה מקראית לסוגיה (קינת יחיד, קינת ציבור,קינה נבואית וקינה אוניברסאלית), קינה תלמודית וקינות חול וקודש של ימי הביניים.
שפע האפשרויות שמציעה סוגת העל של הקינה מאפשר להצביע על אצ"ג כעל ממשיך מובהק של המורשה, ואף-על-פי שבין פֹּארות עֵצוֹ, ששורשיו כשרשי העץ הקדום, נתגלו ענפים זרים – לעתים זרים מאוד – ענפים זרים כגון אלה נשזרו גם בקינה העברית. אצ"ג נבדל ממולידיו במקום הנרחב שהוא מקצה לחריגים הללו, אולם אין בכך כדי לערער על היותו ממשיך נאמן למסורת עתיקה, שתוקפה מעבר לזמנה.
שאנן : המכללה האקדמית הדתית לחינוך - הוצאה לאור
מאת: ראובן צור
תיאור: ספר זה חוקר את אבדן האוריינטציה הריגושית בספרות, באמנויות החזותיות ובאופרה. בין היצירות המנותחות: ייסורי איוב של חנוך לוין, שיר של שלונסקי, שני שירים מאת אבן גבירול, שירים מאת המשוררים הצרפתיים פרנסוא ויון ובודלייר, שיר מאת המשורר הגרמני קריסטיאן מורגנשטרן, שירים מאת המשורר ההונגרי אֶנְדְרֶה אָדִי, התופת של דנטה ובדיחות הזוועה. בתחום החזותי נידונים השירבושטותים (droodles), ציורי השדים והדימונים והתופת של היירונימוס בּוֹש. בתחום האופרה נידון בוריס גודונוב של מוסורגסקי.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: אפרים חזן, שמואל רפאל
תיאור: מחברות ליהודית הוא קובץ מחקרים בספרות ימי הביניים ובשלוחותיה, המוגש כמנחת שי לפרופסור יהודית דישון בהוקרה לפועלה רב השנים והפנים באוניברסיטת בר-אילן ומחוצה לה. חבריה, עמיתיה, מוקירי מפעליה ותלמידיה חברו יחדיו לכבודה בפרסום פירות מחקריהם ברוח תורתה.
מחקריה של פרופ' דישון - בהם חקר יצירותיהם של י' אבן זאברה וי' אלחריזי, חקר הצימוד העברי, חקר החברה בראי המקאמה והפרוזה המחורזת, דמות האישה ומעמדה - הקנו לה מקום של כבוד בקרב חוקרי ימי הביניים ואנשי ספר בארץ ובעולם.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: ורד קרתי שם-טוב
תיאור: ‫ ספר זה מנסה לעדכן את תיאוריית הפרוזודיה ולשלבה בתוך ההתפתחויות האחרונות בביקורת הספרות, בהנחה שצלילו של השיח מחלץ את הטקסט מקיומו הבדיוני הדמום והופך אותו לישות עצמאית המתייחסת, באמצעות הדיאלקט הלשוני, להקשר חברתי המצוי מחוץ לטקסט. הנחה זו מאפשרת לנו לחרוג אל מעבר להגדרת הצורות הפרוזודיות רק על פי מספר ההברות או הרגליים בשורה, לקראת חקירה של יחידות גדולות יותר ומבני-על של יסודות פרוזודיים שבהם אין להפריד/להבחין בין צורה לבין תוכן אידיאולוגית. הספר מציג שלוש תופעות פרוזודיות מרכזיות - "הכלאת משקלים", "משקל חבוי" ו"אינטרטקסטואליות פרוזודית" - המשלבות סכמות משקליות רבות ומגוונות במבנה של דו-משמעות ריתמית, כשההבדל ביניהן אינו נעוץ במבנה הפורמלי דווקא אלא בדרך שבה המבנה הפרוזודי מגלם את ההקשר התרבותי כתוכן.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: עידית עינת-נוב
תיאור: הספר דן בשירי קודש עבריים מן השירה העברית בספרד כביצירות ספרות, לאורן של תאוריות מודרניות – פואטיות (סטרוקטורליסטיות וקוגניטיביות), בלשניות (פרדיננד דה-סוסיר) ופילוסופיות (עמנואל קאנט, ויליאם ג`יימס, רודולף אוטו, לודוויג ויטגנשטיין), ולאור המחקר הקונוונציונאלי של שירת ספרד. דיון שכזה (לאור אסתטיקה, בלשנות ופילוסופיה מודרניות) אינו מקובל בחקר התחום, ויש בו משום חידוש.
הספר עוסק בקבוצת שירים המכונים "רשויות אישיות", שרבים רואים בהם גולת הכותרת של הפיוט הספרדי, והוא מבקש לברר מה מקור פעולתם האסתטית יוצאת הדופן של השירים, ובמה הם שונים משירי קודש אחרים. הספר מוקדש אפוא לבחינה ספרותית של הרשויות האישיות כקטגוריה (פואטית) ייחודית. עם זאת כחלק מן הניסיון לעמוד על אופי הקטגוריה הזו - בעיקר על מאפייניה הייחודיים - יש בספר התייחסות נרחבת לעתים גם למאפייניהן (הדומים או השונים) של סוגות שיר אחרות בפיוט הספרדי.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: אברהם בו מאיר אבן עזרא
תיאור: פריחת השירה העברית בספרד היא תופעה מדהימה על פי כל קנה מידה. היהודים בחצי האי האיברי היו מיעוט שהופלה לרעה גם בתקופות הטובות ביותר. קבוצה לא גדולה של אנשי רוח יהודים בחרה ליצור בשפה העברית, שפה שאפילו לא כל היהודים שלטו בה על בורייה. נדיר מאד ששירה גדולה נכתבת בשפה שנייה. השירה העברית של ספרד, שירה שבשיאה אינה נופלת ממיטב שירת העולם, נכתבה על ידי אנשים שעברית לא הייתה שפת אמם.
ר' אברהם אבן עזרא (1167-1092) היה ממחוללי הנס הזה - לא רק בשירתו, אלא בכל מפעלו הספרותי הרב פנים - החל מפירושו המונומנטלי לספרי המקרא, דרך ספרי ההגות, הדקדוק והאסטרונומיה רבי ההשפעה שחיבר. כאחרון משוררי ספרד הגדולים של תור הזהב הוא היה עד למשבר שהחל עם פלישת המורבטון ולאחריה עם פלישת המואחדון הקנאים שהמיטו חורבן על קהילות ספרד וצפון אפריקה. אבן עזרא עזב את מולדתו "בנפש נבהלת", כדבריו, הגיע לרומא, חי בכמה מעריה החשובות של איטליה, נדד שנים ארוכות במחוזותיה השונים של צרפת ואף חצה את תעלת למנש והגיע ללונדון. בכל נדודיו לא חדל ליצור בתחומים שונים בניסיון לשמר את מורשתה האומנותית, הליברלית והאוניברסאלית של יהדות ספרד ולהנחילה לדורות הבאים.
הוצאת הספרים של אוניברסיטת ת"א על שם חיים רובין
מאת: יעל רשף
תיאור: חיבור זה עניינו זמר העם שנותר והתגבש ביישוב העברי החדש בארץ ישראל מראשיתו ועד להקמתה של מדינת ישראל. זו הייתה התקופה המכוננת בהתפתחות הזמר, ובה עוצבו מאפייניו העיקריים הן מבחינת הלחן הן מבחינת התמליל. מטרת החיבור לתאר את שימוש הלשון שנוצר בזמר בתקופה מכרעת זו בהתפתחותו ובהתפתחותה של הלשון. התיאור מביא בחשבון גורמים טיפולוגיים, הקשורים למקומו של הזמר במערכת התרבותית והלשונית, וגורמים היסטוריים, הקשורים למצבן של הלשון וספרותה בתקופה שהמחקר מתמקד בה. (מתוך פרק א).
מוסד ביאליק
מאת: שלום שבזי
תיאור: השירה העברית בתימן ידועה לפחות למן המאה הי"ב. נראה שעד אז הושפעה מן הפיוט העברי בארץ ישראל ובמזרח, אולם מן המאה הי"ב נכתבת שירת תימן בהשפעה ברורה של שירת ספרד בתקופת הזוהר שלה. התפנית הגדולה בכתיבת השירה בתימן חלה בסוף המאה הט"ז ובמחצית הראשונה של המאה הי"ז. אז החלו יוסף בן ישראל ובן משפחתו הצעיר ממנו, ר' שלום שבזי (1680-1619), לכתוב שירה בהשפעת ה"חומיני" - אסכולה ייחודית של שירת תימן המוסלמית.
ר' שלום שבזי, שכבש בסערה את שירת תימן, האפיל על כל המשוררים היהודים שחיו בתמימן לפניו ושירי כל המשוררים שבאו אחריו בארץ זו לא היו אלא חיקוי חיוור של יצירתו הגדולה. מכל הדמויות הרוחניות הגדולות של יהדות תימן לדורותיה, שבזי הוא הדמות החשובה והידועה ביותר. 
שמונים ושלושת שירי שבזי הכלולים בכרך זה הם האסופה המדעית הראשונה של שיריו. שירים אלו, המובאים באחד עשר מדורים, מייצגים את כלל יצירתו המצטיינת בגיוונה הסוגתי ובעושרה הלשוני. (מתוך גב הספר).
הוצאת הספרים של אוניברסיטת ת"א על שם חיים רובין
מאת: משה בן יעקב אבן עזרא
תיאור: פריחת השירה העברית בספרד היא תופעה מדהימה על פי כל קנה מידה. היהודים בחצי האי האיברי היו מיעוט שהופלה לרעה גם בתקופות הטובות ביותר. קבוצה לא גדולה של אנשי רוח יהודים בחרה ליצור בשפה העברית, שפה שאפילו לא כל היהודים שלטו בה על בורייה. נדיר מאד ששירה גדולה נכתבת בשפה שנייה. השירה העברית של ספרד, שירה שבשיאה אינה נופלת ממיטב שירת העולם, נכתבה ע"י אנשים שעברית לא הייתה שפת אמם.
משה אבן עזרא (נולד לא יאוחר מ - 1055 ונפטר בין 1135 - 1140) היה מראשי הקהילה היהודית בגרנאדה. שירי החול שלו נותנים ביטוי דרמטי לתהפוכות חייו ובעיקר לחורבן ממלכת גרנאדה שכפה עליו מנוסה כואבת מאנדלוסיה שבדרום לארצות הנוצרים שבצפון. בשירי הקודש ידע המשורר להלביש רגשות דתיים נעלים בלשון פשוטה, שדברה אל לבם של משכילים ופשוטי עם גם יחד. סליחותיו ממלאות את מחזורי התפילה שלנו וזיכוהו בתואר "הסלח". (מתוך גב הספר).
הוצאת הספרים של אוניברסיטת ת"א על שם חיים רובין
מאת: טדרוס בן יהודה אבולעאפיה
תיאור: פריחת השירה העברית בספרד היא תופעה מדהימה על פי כל קנה מידה. היהודים בחצי האי האיברי היו מיעוט שהופלה לרעה גם בתקופות הטובות ביותר. קבוצה לא גדולה של אנשי רוח יהודים בחרה ליצור בשפה העברית, שפה שאפילו לא כל היהודים שלטו בה על בורייה. נדיר מאד ששירה גדולה נכתבת בשפה שנייה. השירה העברית של ספרד, שירה שבשיאה אינה נופלת ממיטב שירת אירופה, נכתבה על ידי אנשים שעברית לא הייתה שפת אמם.
"תור הזהב" של השירה העברית בספרד המוסלמית תם עם חורבן הקהילות בידי המואחידון. לאחר שקיעה ממושכת זכתה השירה לתחייה מחודשת ומפתיעה במחצית השנייה של המאה השלוש עשרה. החשוב במחולליה היה טדרוס בן יהודה הלוי אבולעאפיה (1300-1247). בן למשפחה מיוחסת בטולידו, בירת קסטיליה הקתולית, היה טדרוס שנים הרבה בן לוויתם ומשוררם של שרים ומוכסים יהודים של מלכי קסטיליה, עד שנעשה הוא עצמו שר וחוכר מיסים בחצר המלכות. "גן המשלים והחידות", אוסף שיריו הגדול, מכיל למעלה מאלף שירים, כמעט כולם שירי חול בסגנון הקלאסי של שירת "תור הזהב". הם משקפים את חיי "האצולה" היהודית הטולידאנית בתהפוכותיהם, כמו גם את קורות חייו הסוערים של המשורר. (מתוך גב הספר).
הוצאת הספרים של אוניברסיטת ת"א על שם חיים רובין
מאת: אבן-חסדאי
תיאור: פריחת השירה העברית בספרד היא תופעה מדהימה על פי כל קנה מידה. היהודים בחצי האי האיברי היו מיעוט שהופלה לרעה גם בתקופות הטובות ביותר. קבוצה לא גדולה של אנשי רוח יהודים בחרה ליצור בשפה העברית, שפה שאפילו לא כל היהודים שלטו בה על בורייה. נדיר מאד ששירה גדולה נכתבת בשפה שנייה. השירה הלטינית הגדולה נעלמה עם נפילת רומא. השירה העברית של ספרד, שירה שבשיאה אינה נופלת ממיטב שירת העולם, נכתבה על ידי אנשים שעברית לא הייתה שפת אמם. המשכילים היהודים בימי-הביניים הרבו לקרוא ספרים מן הספרות המזרחית והמערבית ואת חלקם אף תרגמו לעברית. אחד הספרים שזכה לגירסה עברית היה סיפור נעוריו של הנסיך ההודי סידהרתא - בודהא - מייסד הבודהיזם. הסיפור הופיע בנוסחים רבים, ובהם גירסה נוצרית בשם ברלעם ויואסף שתורגמה לשפות רבות, בהן ערבית. הגירסה העברית תורגמה מן הערבית, בידי המשורר אברהם בן שמואל הלוי אבן חסדאי (במחצית הראשונה של המאה השלוש-עשרה) בשם בן המלך והנזיר. אבן חסדאי הסיר את סממניה הנוצריים של היצירה והוסיף לה סיפורים, משלים, שירים, אמרות-חכמה, פתגמים ודברי מדע ועיון. התוצאה היא חיבור מקסים שידבר גם אל הקורא בן זמננו. (מתוך גב הספר).
הוצאת הספרים של אוניברסיטת ת"א על שם חיים רובין
מאת: זיוה שמיר
תיאור: ביאליק היה שוחר שלום מטִבעו, אך היה נתון כל ימיו במאבקים אין-סופיים נגד יריבים פוליטיים ופואטיים.
בתחילה הִשחיז המשורר את קולמוסו נגד הרצל וחסידיו "הצעירים", יריביה של הציוֹנות הרוחנית מבית-מדרשו של אחד-העם, ובערוב יומו הוא נקלע למאבק עם המשוררים הצעירים ש"מימין" ו"משמאל", שראו ב"משורר הלאומי" משוכה ומכשול בדרך התפתחותה של היצירה המודרניסטית.
הצעירים התל-אביביים נראו בעיני ביאליק מין גלגול מחודש של "הצעירים" הניטשיאניים משנות מִפנה המאה, שאף הם נשאו את פניהם אל הנעשה "מאחורי הגדר" ו"מעֵבר לים".
הספר "צפרירים" מתמקד במאבק הפוליטי והפואטי כאחד של ביאליק ב"צעירים" המתמערבים ובמנהיגם מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, יריביו של אחד-העם, אביו הרוחני של ביאליק.
מעֵבר לעניין האישי, היה זה מאבק על שתי דרכיה של התנועה הציוֹנית, שחִלחל לכל פינה ביצירת ביאליק: לליריקה ולפואמות, לסיפורים ולמסות, לשירי הילדים ולאגדות. את המילה הרב-משמעית "צפרירים" ששולבה בשירתו המציא ביאליק כדי להתמודד עם יריביו בדרך סימבוליסטית עקיפה, שלא תכתים את יצירתו ולא תחתים אותה בחותמת פוליטית חד-צדדית.
הספר "צפרירים" עוקב אחר מאבק זה ביצירות שבּהן הוא גלוי וביצירות שבּהן הוא סמוי מן העין.
הקיבוץ המאוחדספרא : בית הוצאה לאור - איגוד כללי של סופרים בישראל
מאת: מוקי צור
תיאור: פניה ברגשטיין ידועה בעיקר בגלל שירי הפעוטות שכתבה.
שיריה היו לחלק בלתי נפרד מהילדות הישראלית, אולם דווקא כוחם של שירי הפעוטות, השכיח במידה רבה את יצירתה השירית למבוגרים ואת הביוגרפיה המיוחדת שלה.
בספר זה העלה מוקי צור קווים לדמותה כמשוררת, חלוצה ומחנכת. אישה שכמשוררת רחל, אף היא חיה ויצרה בצל מחלתה.
פניה לא ויתרה על קולה האישי, אולם במקביל לא השתיקה את המולת הימים.
בשירה 'שתלתם ניגונים' שהיה לאחד השירים החשובים בזמר העברי, נתנה ביטוי לרצף הדורות וגם לתחושת היתמות העמוקה המאפיינת את דורה.
ביוגרפיה זו שכתב מוקי צור, מחנך וחוקר, חבר קיבוץ עין גב, שזורה בשיריה ובקטעים מתוך רשימותיה ומכתביה. תוך כך נפרשת עלילת חייה הרקומה בקורותיו של העם היהודי בגולה מראשית המאה העשרים, ועד ההגשמה הציונית–חלוצית בארץ והתממשותה בביתה שבקיבוץ גבת.
הקיבוץ המאוחד
מאת: זיוה שמיר
תיאור: ביאליק מעולם לא התלבט באיזו שפה לבחור כשפת יצירה.
מראשית דרכו בחר לכתוב עברית בלבד, עד אשר ידידו י"ח רבניצקי החל לערוך מאסף ביִידיש – "דער יוּד" – וביקש מהמשורר שיר לעיתונו.
עיתון חדש זה ביקש לִפנות אל המוני בית ישראל ולרכוש את אהדתם במאבקו של אחד-העם על כתר ההנהגה של התנועה הציונית. בקשתו של רבניצקי, מבקר ועורך אנין טעם, רֵעו ויד-ימינו של אחד-העם, נתנה לביאליק את ה"הֶכשר" לכתיבת שירים בשפה שלא זוהתה עם שפת השירה "בת השמים", אף לא זוהתה כשפתם של החוגים הציוֹניים.
הִלכי רוח רומנטיים, שהעלו על נס את "האדם הפשוט", וכן צורכי השעה "הבוערים" העניקו גושפנקא ליִידיש כשפת יצירה לֶגיטימית.
חושיו של המשורר אותתו לו שהיצירה ביִידיש פתחה לפניו קשת ססגונית של אפשרויות שהעברית עדיין לא הציעה לו באותה עת, ועד מהרה כתב במקביל בשתי הלשונות גם יחד. יצירתו יצאה נשכרת מן הסימבּיוֹזה הזאת, שביאליק תיארהּ כיחסי "רות" ו"נעמי".
שיריו העבריים הפכו "פשוטים" ו"עממיים" יותר, ואילו יצירתו ביִידיש זכתה בשירי נבואה וחזון, מלאי פָּתוס מקראי. ביאליק כתב ביידיש עשרים שירים בסך-הכול, אך אחדים מהם הפכו לשירים מוּכָּרים ומוּשָׁרים, שהשפיעו על ההתפתחות של שירת יידיש המודרנית.
בשנות המלחמה והמהפכה, משהבין ביאליק כי הכתיבה ביִידיש פירושה הזדהות עם הציבור המבכּר את המהפכה הרוסית על המהפכה הציונית, ואינו מחפש גשר ביניהן, פסק לחלוטין מלכתוב ביִידיש לאחר עשרים שנות יצירה דו-לשונית.
הקיבוץ המאוחדספרא : בית הוצאה לאור - איגוד כללי של סופרים בישראל
מאת: ראובן צור
תיאור: ספר זה דן במספר שאלות נוקבות המנסרות בעולם הביקורת: האם עלינו לגשת אל יצירות ספרות מן העבר מנקודת ראותנו המודרנית או במושגי הפואטיקה בת זמנן?
האם אנחנו יכולים לדון בתהליכים פסיכולוגיים של משוררים וקוראי שירה בני זמנים רחוקים?
האם עלינו להסביר תופעות פרוסודיות מסוימות ב``אילוצי המערכת הקוגניטיבית``, או ב``השפעה צרפתית או איטלקית``?
כאשר קונוונציות דומות מופיעות במקומות ובזמנים שונים, האם עלינו להניח שהן נדדו ממקום למקום, או שניתן להמציא אותן יותר מפעם אחת? איך נולדות הקונוונציות, לפני שהן מתחילות לנדוד?
מה מקורן של העדפות שיטתיות שאין להן זכר בפואטיקה המוצהרת של המשוררים, או אפילו מנוגדות לה? המחבר מחדד את הניגודים בין הגישה הקוגניטיבית לגישה ההיסטורית; אך בעת ובעונה אחת הוא מחפש דרכים לגשר ביניהן.
הקיבוץ המאוחד
הצג עוד תוצאות