נמצאו 154 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: ברכה דלמצקי-פישלר
תיאור: החיבור מן היישוב ומן היער מוקדש לחקר לשונו של רומן הביכורים של חיים הזז "בישוב של יער" שנכתב בפריז וראה אור בשנת תר"ץ. הזז לא השלים את כתיבת הרומן וגם לא כינס אותו במהדורות המקובצות של סיפוריו; בשנת תש"ד פרסם נוסח חדש לשני פרקים ממנו. המפגש עם המודרנה בפריז הקוסמופוליטית והניתוק מן המרכז הספרותי הסמכותי בארץ ישראל העניקו להזז עצמאות אמנותית רבה, ולשונו הסגולית מציגה מודל חריג המפר כל סטנדרט מופתי מוסכם וחותר למיצוי היוכלה הספרותית-הפואטית. שני שערים לספר: "מן היישוב" הוא שער הביאורים, ובו הערות מבארות לטקסט רצוף, ו"מן היער" הוא שער החילופים, ובו חילופי נוסח וניתוח לשונם. מאמר מבוא גדול סוקר ומדגים את התכונות הבולטות בסגנון הרומן. אגב חקר לשונו של הרומן נחשפים מהלכים היסטוריים פרטיים וקיבוציים בלשון הספרות ובדיבור העברי המתגבש. מרומן הביכורים של הזז נשקף ביטחון ללא סייג בָּעברית בתקופה שהספק היה חזק בה מן הוודאי. נראה שהזז האמין שבכוחו של סופר עברי להיענות לכל דרישות הספרות וצרכיה, אם רק יאזור אומץ להעמיד את הניסיון במרכז העשייה האמנותית ולא יירא מכישלון. השקפה זו עומדת במרכז המחקר המונח בזה לפני הקורא.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: מרדכי נאור
תיאור: הטור התשיעי הוא ספר המשך לספר הטור השמיני, אחיו הבכור, שיצא לאור ב-2006 בהוצאת הקיבוץ המאוחד והיה מסע היסטורי בעקבות הטורים האקטואליים של נתן אלתרמן. עם השנים נאסף חומר נוסף על המשורר ויצירתו הענפה והגיעה העת לכנס גם אותו לדפי ספר. לא רבים יודעים, אך "הטור השביעי" בעיתון דבר הופיע רק 8 חודשים במיקומו המקורי – הטור השביעי בעמ' 2 של העיתון. לאחר מכן, במשך כשבע שנים פורסם הטור האקטואלי-המחורז של אלתרמן בטור 8 – בשל צמצום הטורים עקב מחסור בנייר. בקיץ 1950 חולקו עמודי העיתון שוב - ל-9 טורים, גם הפעם עקב צמצום באספקת נייר לעיתונים. וכך, רוב הטורים ב-16 השנים הבאות היו בטור התשיעי. ועם זאת, שם המדור, "הטור השביעי", נותר תמיד, שכן אין משנים שם של מותג מנצח. בספר הטור התשיעי היריעה הורחבה גם לשירים ליריים ולשירי הזמר של אלתרמן. התנאי להכללת שירים היה ונשאר: התייחסות אקטואלית-פוליטית. מתברר שאלתרמן כלל, ולעיתים הבליע, גם בשיריו הלא אקטואליים, מסרים חברתיים ופוליטיים. סיור במחוזות כתיבתו של נתן אלתרמן, בשירה ובפרוזה, הוא תמיד חוויה ויש בו גם תרומה היסטורית להכרת "המדינה שבדרך" והמדינה בשנותיה הראשונות, כפי שראה אותן אלתרמן.
הקיבוץ המאוחד
מאת: אבידב ליפסקר
תיאור: מעשה סיפור הוא קובץ עיונים בסיפור היהודי לדורותיו. הספר הודפס במסגרת סדרת תימה, בה רואים אור קובצי מחקר בתימטולוגיה של הסיפור היהודי.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: אבידב ליפסקר
תיאור: הכרך הרביעי של סיפור עוקב סיפור: האנציקלופדיה של הסיפור היהודי הוא פרי עמלה של מערכת מדעית חדשה המציינת את סיום עידן הייסוד של האנציקלופדיה והשתלבותה המלאה כמחקר מובהק של כלל סגל המחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר־אילן. המערכת החדשה מייצגת את תחומי המחקר וההוראה בספרות עברית ובספרות בלשונות היהודים: עברית, ארמית, יידיש, לדינו, ערבית יהודית ואיטלקית יהודית.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: איתמר דרורי
תיאור: האומנם מילאה הספרות העברית תפקיד מרכזי בתחיית העם היהודי במאה העשרים? אילו מחירים שילם סופר עברי שביכר את ירושלים על פני תל אביב ונמנע בעקביות משיוך אל חבורות ספרותיות? מה מביא סופר יהודי רוסי להקדיש שנים רבות מעבודתו לכתיבה על יהודי תימן וארצות האסלאם? בספר זה נעשה ניסיון ראשון להתחקות אחר חניכתו הרוחנית והתרבותית של אחד מגדולי הפרוזאיקנים העברים במאה העשרים, הסופר חיים הזז (1973-1898), החל בילדותו בבית חסידי באוקראינה, דרך נדודיו בימי המלחמה והמהפכה ברוסיה ובצרפת ועד לעלייתו ארצה ולמגוריו במחיצת עולים מארצות האסלאם. 'הקומדיה היהודית' של הזז נפרסת על פני מרחבים שונים ומרוחקים זה מזה של החיים היהודיים בגלות ובישראל, וכמו מתיימרת להעמיד דיוקן של היהודי באשר הוא. הזז ראה בכתיבתו המשך למפעל הגדול של ספרות התחייה העברית, ולא חדל להאמין בכוחה של הספרות כסוכנת של שינוי ותיקון החברה והאדם גם בערוב ימיו, כשהיה עֵד לפיחות שחל במעמדה. התקדשותו לכתיבה ומסירותו לפיתוח המעבדה הספרותית שלו הביאוהו שלא לחרוג מעבר לגבולות הכתיבה הבדיונית עד לשנות החמישים. רק אז היה למשתתף פעיל בחיים הציבוריים של הרפובליקה הספרותית, ונתן לראשונה ביטוי פומבי חוץ-ספרותי לעמדותיו בענייני השעה. איתמר דרורי שוזר אלה באלה פרטי מידע ביוגרפיים וביבליוגרפיים בצד הבחנות סוציו-תרבותיות, המצטרפים יחד לכדי מסמך מרתק של סיפור חיים שטרם סופר עד היום – סיפורו של חיים הזז.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: לב חקק, זאב גרבר, שמואל כץ
תיאור: בספר יובל זה מוגשים מאמרים לפרופ' משה פלאי, מבכירי חוקרי ספרות ההשכלה, כאות הוקרה על פעולתו התרומית במשך שנים רבות בחשיפה חדשנית של פרקי יסוד בחקר ההשכלה, וכציון דרך להמשך פעילותם של חוקרים ותיקים וצעירים בתחום זה — ובתחומים קרובים — של הספרות העברית החדשה. כעורכי הקובץ העמדנו לנגד עיני רוחנו את הישגיו הענפים של משה פלאי, כדי להורות על מה שהצליח להשיג במשך קריירה ארוכה ומרוכזת כיסוד לבאים אחריו, שלקחו על עצמם את המשימה להמשיך, להרחיב ולתרום מפרי ידם לרצף זה, כל חוקר וכל דור על פי רוחו ודרכו. רבות תרם משה פלאי בתחום זה והפליא לעשות בפילוס דרך אל משאבים למחקר עתידי שיעודדו אחרים להוסיף משלהם, שכן לא נתרוקנה באר זו הרומזת לאחרים ומזמינה אותם לתרום משלהם כהנה וכהנה. אם היה פקפוק כלשהו בדבר המשך העניין בספרות ההשכלה ובתולדותיה, הרי בא קובץ מאמרים זה להצביע על המשך פורה של העיסוק בהשכלה, שמצא את ביטויו בחיבוריהם של חוקרים צעירים הממשיכים להתמחות בחקר ההשכלה, שפרסמו ספרים ומאמרים המצטיינים בחידושיהם בתחום זה. כמה מהם צעדו בעקבות בעל היובל והמשיכו לפתח נושאים ודמויות שבהם עסק. (מתוך הקדמת העורכים).
הקיבוץ המאוחד
מאת: אבידב ליפסקר
תיאור: ספר זה מבקש לשרטט את חלקי תמונת ׳הסובייקט הכותב׳ של ש"י עגנון אשר כל אחד מהם נולד מן הדמיון הסכולסטי האגור בספריית התודעה גדולת הממדים שלו. בפרק הראשון מתוארת תודעתו של המאמין המבוהל ר׳ יודיל חסיד, גיבור הרומן הכנסת כלה. ר׳ יודיל חסיד אחוז בסיוט תיאולוגי בעולם של כפילויות ההולכות ומתרבות עד לאין סוף . בפרק השני מצטייר הסובייקט הכותב כאיש נרעש מסודם של כתבים הפרוש לעיניו כל הזמן, במציאות הממשית של סמוך ונראה. המציאות כפשוטה היא אפיפניה של ספרייתו הסודית. היפוכה של המחשבה שבפרק זה נפרש מחדש בפרק השלישי, אשר בו מתוארת השקפתו של עגנון לגבי העולם הנוכרי האירופי אשר לו ייחד את ספרו בחנותו של מר לובלין. העולם הנוכרי ניצב ׳מאחורי עורפו של עולם׳.. זו פרדיגמה של אחרוּת גמורה, של ׳נעלם מוחלט׳, אשר לה הקדיש עגנון את הרומן הטיפולוגי שלו כאחרוּת מהופכת של שתי אסכטולוגיות, יהודית ונוכרית, הצוררות זו את זו למוות. בפרק המחשבה הרביעי – ׳מחשבת הספר׳ המפותלת של עגנון המחפש אחר דרכי ההתגלות של הספר כממשות שהמציאות מחביאה ׳תחת אבן אחת׳. עיני הביבליופיל שבו תרות אחר דרך היעשותו של הספר מ׳דבר׳ גנוז לחפץ בעל מאנה, למכונן מציאות וממשות ריאלית. ה׳פיזיס׳ של הספר – היא ההירָאוּת של המטפיזיקה שלו. עבודת הספר היא מעשה טקסי־פולחני שבפרקטיקה שלו מגולמת 'המטפיזיקה המשתמעת' של הסובייקט הכותב ומסמנת את צורת ההיערכות שלו בעולם הממשי. הפרק סוקר את מהדורותיהם הביבליופיליות של כתבי עגנון ואת מעורבותו בדרך היעשותן.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: יהודה פרידלנדר
תיאור: ספרות ההשכלה העברית לרבדיה, הורתה ולידתה בפולמוס גואה והולך, והיא בעלת תשתית רב-שכבתית הכורכת השקפות עולם שמרניות, תודעה היסטורית מודרנית וניצנים ראשונים של חשיבה אסתטית אירופית מודרנית. השכבות הללו אחוזות זו בזו במרקם כלאיים. סופרי ההשכלה ביקשו להתיכן ולהפכן ל'מעשה מרכבה' רצוי, להתירן לבוא בקהל ולהכשיר את ההנאה מהן. ספרות כלאיים זו כלואה בעבותות של נורמות הלכתיות שדבר אין להן עם אמנות המבדה. לעכבות הלכתיות מסוימות הייתה השפעה מגבילה ואף מדכאת על היצירה, והניסיונות להיחלץ מהן הטביעו את רישומן על נושאיה, על תכניה, ועל דרכי פיתוחה ועיצובה האמנותי. כרך זה, שישי בסדרת מחקריו של הפרופ' יהודה פרידלנדר בספרות העברית החדשה במאות השמונה עשרה והתשע-עשרה, עניינו לברר את ייחודו התרבותי-הספרותי של הפולמוס בין רבנים למשכילים בליטא במאה התשע-עשרה כאחד מסוגותיה המאתגרות של ספרות ההשכלה.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: רויטל רפאל-ויונטה
תיאור: מטמון משלים הוא פרי חקר הספר משל הקדמוני ליצחק אבן סהולה, שנכתב בקסטיליה בשנת 1281, ומתייחד בזכות שני חידושים שנקט המחבר. האחד – בעלי החיים שבמשלי החיות מתאפיינים בקווים יהודיים, והאחר – זהו ספר החול העברי הראשון שבו שיבץ המחבר ציורים בגוף הספר. שני אלה מוסיפים לעושרו החזותי והתוכני של הספר ושובים את העין ואת הלב. יותר משחשף אבן סהולה בספרו – במשליו, באיוריו, בדברי הגות ופילוסופיה, בדברי פולמוס ובדברי מדע – הצפין בין הכתובים מחמת אילוצי תקופתו. משליו הם לבוש שעשועים למשיכת לב הקורא, אך הם לו קרקע יציבה לבטא על גביה את ביקורתו הנוקבת בשאלות חברתיות-מעמדיות והלכתיות ולהשמיע את קולו בוויכוח היהודי–הנוצרי. כל אלה העסיקו אותו ואת בני הזמן. תוך ניתוח מוקפד של המבנה ודרכי ההבעה יורדת המחברת לעומקם של רעיונותיו וחושפת את צפונותיו של משל הקדמוני. כך נגלים לעיני הקורא עולמו ההגותי העשיר וכישוריו של אבן סהולה, וניכרת נועזותו מכוח חידושיו ומיכולתו להפתיע. בכל אחד מפרקי ספרה פורשת המחברת לעינינו יריעה מעולמו הרוחני והאמנותי של אבן סהולה ודנה במלאכת המחשבת שבה רקם את הגיגיו לתחומיהם השונים.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: תמר רוה
תיאור: הביקורת חזרה וציינה את סיפורי צבי לוז כסאגה, הקושרת ארבעה דורות לאותו המקום: החל מימי הטורקים, שאז עלו חלוצים ויסדו שם קיבוץ, עבור לבניהם, דור הפלמ"ח והמשך לנכדיהם וניניהם בתקופת המדינה. דור אחר דור הם במקומם, כפרקים באותה עלילתעל נמשכת, המקיימים מורשת.
לאחרונה יצא מחדש מבחר מסיפורי לוז ועורר גל של מאמרי ביקורת חדשים, שלא רק ייחדו סיפור אלא גם מיקמו אותו כשלב באותה עלילת-על. כל סיפור מוסיף לה נופך משלו, וכך מתגוונת ומתמסדת אותה מורשת. היא שנשמרת שם, כמשפחתית וכציבורית, עד למהפך הכלל ארצי של סוף שנות ה-80 .כאן הובא שוב מבחר מאותן ביקורות חדשות. חוזרת בהן הערכתה של הסאגה כייצוגית לתנועת ההתיישבות הציונית בארץ, או אף לתוצאותיה המאוחרות, הפוסטציוניות.
בזמנה, כתנועה עולה, שימשה ההתיישבות כחיל החלוץ במערכה הציונית; אך עם שינויי הזמנים השתנתה המערכה ופג תוקף החלוציות, ואז שקעה לה התנועה כחיל מובס. רק המקום נותר כשהיה – "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת" (קהלת) – וכבר מכינים שם תושביו העכשוויים מורשת חדשה ואפילו ציונות מחודשת.
הקיבוץ המאוחד
מאת: יחיל צבן
תיאור: אחת מהתופעות המרתקות בסיפורת ההשכלה היא המרת השיח המיני בשיח קולינרי. בהיעדר שדה שיח לשוני מתאים ובשל ערכים חברתיים של צניעות מינית, סופרי ההשכלה התקשו לדון באופן ישיר במיניות והשתמשו בייצוגי המזון כדי לארגן מחדש את נורמות ההתנהגות בתוך הקהילה ולבקר את עולם האיסורים הדתיים. ספר זה חוקר את הקשר בין המזון לבין שאלות שעמדו בלב המהפכה המודרנית בחיי היהודים בנושאים של מיניות, דת, חברה וזהות לאומית. הקישור בין שאלות חברתיות ולאומיות אלו לבין העיסוק הגלוי במזון, והמסווה במין, ביצירותיהם של אברהם מאפו, יהודה לייב גורדון ושלום יעקב אברמוביץ (מנדלי מוכר ספרים) מציע דרך חדשה ומפתיעה לקרוא את ספרות ההשכלה. הסיפורים והרומנים המשכיליים, הנשכחים ברובם בימינו, מתגלים כיצירה רבת פנים ומורכבת המציגה בחזיתה תפישות אידיאולוגיות חברתיות ולאומיות, אך נתונה במערבולת של סתירות פנימיות וחרדות מפני המהפכה המקווה בחיי היהודים; וכעדות לתקופה סוערת שהסוגיות בהן היא מתחבטת עומדות עדיין ביסוד הדיון הציבורי בחברה הישראלית בת זמננו.
הקיבוץ המאוחד
מאת: מאירה טורצקי
תיאור: סופרים ואנשי רוח ישראלים מרגישים זרים במרחב החברתי שהם חיים בו. הם יוצאים למסעות בארץ ישראל – משני עבריו של הקו הירוק – כדי לשמוע, להכיר, להבין ואולי אף לצמצם את המרחק והניכור. הם מתעדים את מסעותיהם בסוגה המכונה ספרות תיעודית. האם מדובר במסמכים אותנטיים, שמבקשים למסור תיאור אובייקטיבי של המציאות, או שמא אלו טקסטים ספרותיים?

רפורטז'ות או ספרות יפה? כדי לענות על שאלות אלו, מסעות אל החצר האחורית מציע ניתוח של ספרים תיעודיים מאת עמוס עוז, דויד גרוסמן, אילנה המרמן ואחרים. "ספר רב־תחומי, חדשני ומרתק, שעוסק בתיאור מאפייניו של ז'אנר הספרות התיעודית בישראל. הספר עוקב אחר פריחתו מאז שנות השמונים של המאה העשרים ועד היום, וחושף את הנסיבות החברתיות, התרבותיות והפוליטיות ששימשו לו קרקע פורייה".  פרופסור יגאל שוורץ, ראש מכון "הקשרים" לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית באוניברסיטת בן־גוריון בנגב .
הקיבוץ המאוחד
מאת: ורד טוהר
תיאור: חיבור המעשיות והמדרשות וההגדות הוא אסופת סיפורים עבריים שראתה אור בעיר פירארה שבאיטליה בשנת 1554 בבית הדפוס של אברהם אושקי וזכתה להעתקות בכתבי יד ולדפוסים מחודשים עד המאה העשרים. החידוש שהציגה האסופה במחצית המאה השש־עשרה אינו דווקא בסיפורים שהיא כוללת, שחלקם כבר היו ידועים ומוכרים זה מכבר במסורת הסיפורית היהודית, אלא באופן שבו הם נוסחו ואורגנו יחד כמקשה אחת. ככל אסופה, אף זו משקפת דעת קהל אך גם מעצבת אותה באופן אקטיבי בכך שהיא מגלמת את אופק הציפיות של קוראיה, משרטטת את גבולות תפישתם, מבטאת אותם בדרך מרומזת ולפרקים אף מנסה לפרוץ אותם. לעובדה שהאסופה נוצרה ישירות לתוך מכבש הדפוס יש השלכות משמעותיות על תפוצתה ומשקלה התרבותי, כמו גם על קיבועו של נוסח הטקסט. במהדורה מוערת זו מובא לראשונה הנוסח המלא של האסופה תוך תיאור תוכנו, מבנהו ומקורותיו של כל אחד מהסיפורים הכלולים בה. התקבלותה של האסופה והשפעותיה המאוחרות הן פועל יוצא של מקומה של טכנולוגיית הדפוס בתולדותיו של הסיפור העברי וכשרונו של העורך הראשון לחבר יחד בין סיפורים המבטאים באופן סימבולי את "הגורל היהודי".
הקיבוץ המאוחד
מאת: סמדר שיפמן
תיאור: איך מוצגות אמהוֹת בספרות העברית ומדוע לעיתים כה רחוקות הן מוצגות מן הפרספקטיבה שלהן, ולא מזו של ילדיהן? מדוע מוצג הקשר עם האם כמעין קשר גורדי, כזה שאין לנתקו ושאי-אפשר להפסיק לדבר עליו ולבקר אותו? ספר זה מציג את דמות האם בספרות העברית של העשורים האחרונים, שהיא במידה רבה שק החבטות של סופרים וסופרות כאחד. האמהות נשפטות על סמך אידיאלים מחמירים, שחלקם אוניברסליים וחלקם אופייניים לתרבות היהודית לדורותיה ולישראל, ולפיכך הן מעוצבות כמאכזבות וכנכשלות בתפקידן. האמהות הספרותיות מעוצבות ברובן המכריע מתוך תודעת ילדיהן. למעשה, במידה רבה המחקר על דמות האם בספרות מוצא שקוֹלהּ כמעט אינו מושמע. המחקר מציע קריאות של דמות האם בספריהם של דויד גרוסמן, אורלי קסטל-בלום, רונית מטלון, אלונה קמחי, דורית רביניאן, אילנה ברנשטיין, סמי בֶּרדוגו, תמר הגר ורבים אחרים.
הקיבוץ המאוחד
מאת: חנן חבר, מחמוד כיאל
תיאור: ראשיתו של הספר מרחב ספרותי ערבי-עברי בקבוצת חוקרים יהודים ופלסטינים אזרחי ישראל שפעלה בשנים 2009—2010 במכון ון ליר בירושלים ובמסגרתה נלמדו ונחקרו יחד פרקים בספרות הפלסטינית. הנוכחות הפלסטינית בלשון העברית הפכה לנוכחות משמעותית בספרות העברית והדיון המשותף אפשר לכל חברי הקבוצה, פלסטינים ויהודים, לייצר מרחב לשוני וספרותי משותף. הייתה זו השתתפות במרחב שסוע ורווי חללים וסתירות, אותו "מרחב שלישי" שעליו כתב הומי באבא, שהופך את האסימטריה לשאלה ולבעיה שמאותגרת בו שוב ושוב מעצם היותו מרחב משותף. רוב המאמרים בקובץ הם פרי עטם של חברי הקבוצה. המאמרים עוסקים בפרקים בספרות הפלסטינית ובמפגשים בין הספרות הפלסטינית לספרות העברית. אם מקבלים את הטענה שכל טקסט הוא למעשה תרגום, אפשר לומר כי העבודות המכונסות בקובץ זה – הן אלה הדנות ישירות בפרקטיקות של תרגום, הן אלה העוסקות באמצעות הלשון העברית בטקסטים פלסטיניים מתורגמים – מאתרות, כל אחת בדרכה, את המשמעויות הפוליטיות והתרבותיות של טקסטים הנקראים, כלומר מתורגמים, מן הספרות הפלסטינית לספרות העברית.
מכון ון ליר בירושליםהקיבוץ המאוחד
מאת: עופרה מצוב-כהן
תיאור: ספר זה עוסק בכמה מסיפוריו של הסופר אשר ברש, מהם מתרחשים בגולה ומתארים את הוויי החיים של היהודים בגליציה בסופה של המאה התשע־עשרה, ומהם מתרחשים בארץ ישראל בתקופת היישוב היהודי במאה העשרים ומתארים את חיי הדמויות לאור התמורות ההיסטוריות שאירעו בתקופה זו. באלו ובאלו ברש מתאר את כמיהתן של הדמויות, ראשיות כמשניות, 'לקרוא' את חייהן, לחוות אותם, כל דמות בדרכה ועל פי הבנתה. בין החוקרים שעסקו ביצירותיו של ברש מקובל כי מדובר ביוצר ייחודי וחשוב. אמנם לא מעט נכתב בספרות המחקר על יצירתו של אשר ברש, אך דומה שחלק ניכר ממנה נוטה לסכמתיות ואינה מעמיקה כנדרש. בספר זה נספח מוטיבים שעשוי לסייע בהמשך המחקר על עולם יצירתו של ברש. גם חלוקת פרקי הספר לנושאים – מגדר ונשיות, סגנון והומור, עולם הילדות, הלבנט בארץ ישראל בתחילת המאה העשרים – עשויה אף היא להתוות ציוני דרך להמשך המחקר ביצירת ברש.
הוצאת אוניברסיטת אריאל בשומרון, אריאל
מאת: דב שוורץ, גילה פריבור
תיאור: מפותלות ועשירות הן דרכיו וגלגוליו של הספר העברי מכתבי היד ועד לספרים הדיגיטליים. הקובץ "מישן לחדש בספר העברי" מציג היבטים מגוונים בדרכו של הספר העברי החל בימי הביניים וכלה בימים אלה ממש. מאמרי הקובץ מראים כיצד הספר הוא לא רק בעל ערך עצמאי אלא גם משמש כראי החברה והציבוריות היהודית והישראלית. הקובץ מיועד להיסטוריונים, ביבליוגרפים, חוקרי ההגות ולכל אוהבי הספר.  (קובץ מיוחד של עלי ספר כד-כה).
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: יגאל שוורץ
תיאור: בפרק הפותח את ספרו החדש מציע פרופ' יגאל שוורץ מסד חדש, מהפכני, להיסטוריוגרפיה של הספרות העברית החדשה שיתבסס על קריטריונים מנטאליים-סגנוניים. הוא טוען שהספרות העברית החדשה המכונה "האשכנזית" מורכבת משני קורפוסים שונים שנוצרו על-ידי קבוצות יוצרים, שלכל אחת מהן יש אופי מנטאלי נבדל בשל ההקשרים הגיאו-תרבותיים הייחודיים שבהם היא נוצרה. האופי המנטאלי של היוצרים בני הקבוצות הגיאו-תרבותיות השונות משתקף במאפיינים סגנוניים של הקורפוסים הספרותיים המייצגים כל קבוצה וקבוצה. בין שתי קבוצות היוצרים הללו, ששוורץ מכנה אותן "הספרות העברית המזרח-אירופית" ו"הספרות העברית המרכז-אירופית", התנהלה בעבר הלא רחוק מלחמת תרבות של ממש, שהדיה נשמעו היטב בספרות היפה, בביקורת ובמסות הגותיות. המלחמה הזאת הסתיימה, לפחות זמנית, בניצחון גדול של הקבוצה "המזרח-אירופית". שוורץ חושף את שורשי התופעה הזאת, את גילוייה המובהקים, ועומד על ההשתמעויות המרכזיות הנגזרות ממנה. גם בפרקים האחרים בספר פותח המחבר צוהר להתבוננות מחודשת במקטעים חשובים ומרתקים בהיסטוריה של התרבות העברית החדשה. בפרק השני הוא עוקב אחר מה שהוא מגדיר כמנגנון העיקרי שבאמצעותו יצרו הסופרים העבריים את האדם הלאומי החדש. בפרק השלישי הוא עומד על המאפיינים הייחודיים של הספרות העברית-ישראלית בקרב ספרויות המתיישבים המודרניות. ובפרק הרביעי הוא מציע דיון חדשני שעניינו "מפת הדמיון של התרבות הישראלית", ובוחר, כמקרה מבחן בדרום-אמריקה כ"מקום של משמעות" בהיסטוריה הציונית ובספרות העברית החדשה. כל הפרקים עומדים ב"סטטוס" דיאלוגי מובהק. הם "מדברים" עם טקסטים ועמיתים אמיתיים ומדומיינים, מקשיבים ומתווכחים בעוצמה ובלהט, יוצרים קריאה מעורבת, מרתקת ומשמעותית.
הוצאת אוניברסיטת בר אילןכנרת, זמורה ביתן, דביר - מוציאים לאור בע"מ
מאת: עידית פינטל - גינסברג
תיאור: הספר המלאך והחמין מציג שלושים סיפורי־עם מאוסף ארכיון הסיפור העממי בישראל ע"ש דב נוי (אסע"י) שבאוניברסיטת חיפה, ודן בהם בכלים מדעיים השוואתיים תוך בחינת ההקשרים התרבותיים שלהם. הנושא המרכזי המשותף לסיפורים אלה הוא האוכל. לאוכל מעמד מרכזי בחייו של האדם: הוא הכרחי לקיומו הפיזי והוא מהווה חלק בלתי נפרד משגרת יומו. הוא אחד היסודות המוכרים ביותר לאדם מיום היוולדו, ויש הסוברים אף מרגע היווצרו. היבטיו הפיזיים: ריח, טעם, מרקם ומראה מוכרים לנו היטב, פועלים על כל חושינו, ויש להם השפעה עמוקה על עולם הרגש שלנו. יש לו גם מעמד מרכזי בחברה: הוא מהווה בבואה של מבנה החברה ושל רבדיה השונים, הוא שזור בסמליה ובריטואלים שלה והוא מבטא קשת רחבה של זהויות: לאומית, אתנית, מעמדית ומגדרית. היות והאוכל טמון עמוק בזיכרון האישי והקבוצתי ומוכר כל כך, ניתן בקלות להשתמש בו כדימוי. הוא מהווה מעין שפת סימנים וסמלים אוניברסלית ובלתי אמצעית, המובנת גם בשתיקה. סוגיות שונות נחשפות דרך הסיפורים שבספר: ההנאה שהאוכל מסב לאוכלים ובחינת גבולותיה, מורכבות היחסים שבין גבר ואישה וביטויָם באכילה, האופן שבו ערכים מוסריים בין אדם לחברו מיושמים הלכה למעשה באמצעות האוכל, ההשלכות הקשות של עמידה בהלכות הכשרות בסביבה לא יהודית והקשיים הכרוכים בהתארגנות הקולינרית לקראת שבתות וחגים. בסיפורים מועלית גם ביקורת, לעתים חסרת פשרות ורוויַת לעג עצמי, על המציאות שיוצר האדם בחולשותיו ובחוזקותיו. כל סיפור בקובץ מכיל עולם ומלואו ואצורים בו זיכרון דורות ותובנות מושכלות על נבכי החיים, על טבע האדם ועל יחסיו המורכבים של האדם עם הסובב אותו.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: שחר גלילי
תיאור: הדיון בשאלת הספרות מתגלגל בחיבור זה מתוך 'דרמה יהודית-גרמנית', והוא מציג דיאלוג גלוי ודיאלוג סמוי בין פרנץ קפקא, אריך אוארבך, זיגמונד פרויד, פרנץ רוזנצווייג, ולטר בנימין וגרשם שלום. בהקשר זה עולות כמה פרספקטיבות ספרותיות, מהן מקבילות ומהן מנוגדות זו לזו. בין המחברים האלה ניכרים הבדלים לא מבוטלים, ועם זה משתקף מכתיבתם מתח דומה. מובן ששאלת הספרות עצמה אינה שאלה יהודית-גרמנית, אבל בהקשר היהודי-הגרמני ניתנה לה פרשנות ביקורתית יוצאת דופן. אנו רואים בשיח היהודי-הגרמני 'דרמה', שדה של קונפליקטים, משברים ומצבי הכרעה; השיח הזה נפרש כאן כמארג של קולות, כ'תאטרון' של משחקי מחשבה וזהות. זהו דיאלוג שמיוסד על הקו המחבר את 'היהודי' ל'גרמני' והמבדיל ביניהם. ומכאן שהדרמה שאנו דנים בה היא גם הדרמה שבין יהודים לגרמנים, כלומר סיפורה של קרבה דו-משמעית, קרבה 'דמונית' שיש בה מן הריחוק, מן ההבדל ומן הדמיון המבעית.
מוסד ביאליק
מאת: יוסף פרל
תיאור: כרך  הנספחים  לספר מגלה טמירין שנוגעים להתהוות הספר ולתכניו, וכלולים בו דיונים עקרוניים שקשורים לכמה סוגיות שעולות בו: מדרש השמות המוצפנים, מקורותיו החסידיים של המחבר, הנוסחים השונים בכתב-יד, והנוסח המיוחד של הספר ביידיש.
מוסד ביאליק
מאת: יוסף פרל
תיאור: ספר מגלה טמירין (שנדפס לראשונה בווינה 1819) הוא אחת היצירות החריפות והשנונות שנכתבו בספרות היהודית במחצית הראשונה של המאה התשע עשרה, ואולי יצירת הפרוזה העברית החשובה ביותר עד הופעת הנוסחים העבריים של סיפורי מנדלי מוכר ספרים. מדובר בסיפור נפתל ומסובך בגנות החסידות והחסידים, שנכתב בצורת חליפת מכתבים בין גבאים של חצרות חסידיות, חסידים תמימים ורבנים בני הזמן, ומוצגת בה תמונה עגומה של רמאים ונוכלים, תאבי ממון ובצע, שכל עניינם לשלוט על מרחבים ועל נפשות מאמינים, מתוך הערמה על השלטונות ופגיעה בכל מתנגדיהם. פרל שיווה לספרו מראה "חסידי" הן בעיצוב החיצוני של הספר והן בלשונו, והציג מעין "שבחי הבעש"ט החדש", "שבח משכילי", הבא לחשוף את החסידות במערומיה. הוא הניח שכל מי שיקרא בספרו שוב לא יוכל לקרוא את "שבחי הבעש"ט", או כל ספר חסידי, קריאה תמימה. ואולם מלבד כוחו הפארודי והסאטירי של הספר, שעשוי להנות הנאה משונה גם את הקורא בן זמננו, טמן בו פרל רמיזות לאנשים ולמקומות בני הזמן על דרך חילופי אותיות וגימטריות. עם הפענוח השלם של רמיזותיו, והצגת השימוש שעשה במקורות חסידיים, מתגלה ערכו הרב של הספר גם מבחינת המבט שלו על מציאות היסטורית מסוימת. קריאה קפדנית בספר עשויה לפתוח אפוא צוהר לעולמות גנוזים ונעלמים של ההשכלה והחסידות בראשית המאה התשע עשרה. מוצגת כאן לראשונה מהדורה מוערת ומבוארת של ספר מגלה טמירין על פי דפוס ראשון, כתבי-יד מפוזרים, והשוואה לנוסח הספר ביידיש. לספר נלווה כרך מיוחד של נספחים שנוגעים להתהוות הספר ולתכניו, וכלולים בו דיונים עקרוניים שקשורים לכמה סוגיות שעולות בו: מדרש השמות המוצפנים, מקורותיו החסידיים של המחבר, הנוסחים השונים בכתב-יד, והנוסח המיוחד של הספר ביידיש. מהדיר הספר, פרופסור יונתן מאיר, מלמד במחלקה למחשבת ישראל ע"ש גולדשטיין-גורן באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. פרסם מחקרים רבים על ההשכלה היהודית במזרח-אירופה, על החסידות ועל גוונים שונים של הקבלה במאה העשרים.
מוסד ביאליק
מאת: יונתן מאיר
תיאור: המחקרים הכלולים בספר הזה פותחים פתח לכתביו הסאטיריים המורכבים של יוסף פרל מטרנופול (1839-1773). במרכז הספר עומד ניתוח של הסאטירות – ספר מגלה טמירין (1819) וספר בוחן צדיק (1838), וכן תיאור ראשון של מדרש שמות שיטתי בכתביו העיקריים, ודיון בעשרות כתבי-היד שנותרו בארכיון פרל בירושלים. כתבי פרל נבדקים כאן כחלק ממארג שלם, שכולל את ספרות ההשכלה והחסידות, ספרות עברית ויידיש, וכתבים פולמוסיים ותזכירים ממשלתיים בגנות החסידות. בדיונים נעשה ניסיון להציג תמונה מורכבת של היחס בין ספרות להיסטוריה, בין המבט האנטי-חסידי למציאות ההיסטורית המורכבת, ונפתח פתח למחקר מחודש של הז"אנר הסאטירי בספרות ההשכלה במאה התשע עשרה.
מוסד ביאליק
מאת: דן מירון
תיאור: רק ביצירתו הספרותית של זאב ז’בוטינסקי, המנהיג הציוני, משתקף במלוא עושרו הרוחני עולמו המורכב והרבגוני, המלא ניגודים פנימיים. מכאן הצורך המתמיד שלו, במשך כל חייו, שלא לרַפּוֹת את אחיזתו ביצירה הספרותית, שתחילתה בראשית המאה העשרים, כשדרך כוכבו בשמי העיתונות והספרות הרוסית–היהודית. גולת הכותרת של יצירתו היא שני הרומנים שלו, ‘שמשון הנזיר’ ו’חמישתם’, וכן שיריו, ובייחוד צרור תרגומיו לעברית משירת אירופה ואמריקה, שכמוהו כיצירה מקורית לכל דבר, ובו טבע המחבר–המתרגם חותם שלא יימחה בשירה העברית של זמנו.
בשתי המסות המכונסות בספר הזה נחשפת יצירתו הספרותית של ז’בוטינסקי לשני חלקיה - הסיפורת והשירה - ולא רק כישרון אדיר נגלה כאן, אלא מערכת של תשובות על שאלות יסוד אסתטיות ופואטיות, שכרוכות בהגות פילוסופית עקרונית. הגות זו מעמידה את ‘דחף המשחק’ כמקור העיקרי של התרבות ושל חיי החברה התקינים, ואין צריך לומר של האמנות. דחף זה חותר להרחבת החיים באמצעות ‘מעשים בלתי נחוצים’, וממילא הוא קובע גישות חדשות להבנת שאלות כגון מהו סיפור וכיצד יש לספר סיפור, וכן מה יכולה השירה לעשות, ומדוע עליה לעסוק  עניינים ‘בלתי נחוצים’ דווקא, ולהפעיל אמצעים וירטואוזיים, שמדגישים את ה‘מלאכותיות’ שלה. בתוך כך מגלות המסות כיצד נקבעות הפרספקטיבות הללו על רקע של תפיסת חיים טרגית, שאינה מנוגדת לעליזות, לצחוק ולהנאות החושים.
מוסד ביאליק
מאת: עליזה שנהר-אלרעי
תיאור: פרופסור עליזה שנהר שבה לטקסטים שליוו אותה מימי ילדותה: סיפורה של רבקה אמנו, סיפורו של רבי אליעזר, "ימים ולילות" של נתן ביסטריצקי וגם, ובעיקר, סיפורים של עגנון, הסופר שלו הקדישה חלק גדול מהמחקר שלה במהלך השנים, והוא אהוב עליה מאוד. מה משותף ליצירות הללו? שבין אם נכתבו לפני אלפי שנים ובין אם לפני כמה עשרות, כולן כתובות בעברית, וכולן מובנות לקורא המודרני. זהו קסמה של העברית ומורשתו האמתית של עם ישראל: המלים העבריות שנכתבו לפני אלפי שנים הן אבני הבניין של היצירה המודרנית, ולא רק המלים, אלא גם הרעיונות, שמקורותיהם עתיקים, אבל לא נס ליחם גם כיום, גם אם עברו שינויים. ב"קוראת במקור" בוחנת שנהר את מקורותיהם של הרעיונות הללו ומצביעה עליהם כאומרת: מקורותינו העבריים הם התשתית שממנה ניבנה. ספרה של שנהר הוא ספר אישי מאוד: הוא לא רק מפענח בכלים מלומדים את היצירות שמופיעות בו, אלא גם מציג את האסוציאציות האישיות והמשפחתיות שמקיפות אותן ומלוות את המחברת מיני אז. היצירה העברית, כך נראה, טרם סיימה תפקידה בעולם הספרות, ובספר הזה היא נראית רעננה מאי פעם.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: אבי שגיא
תיאור: תפיסה רווחת רואה בתפילה לוז הקיום הדתי. בעיני רבים אי אפשר להבין את משמעותה של התפילה ללא ההנחה שהיא פנייה לאל. יתר על כן גם תפילתם של מי שאינם מאמינים נתפסת כחיפוש דרך לאל. שאלות המפתח שמציג הספר הן : האם אמנם המתפלל, כל מתפלל, פונה בהכרח לאל? האם אכן המשמעות הדתית המיוחסת לתפילה היא הפשר היחיד שניתן להציע לתפילה.
הספר פצועי תפילה מבקש לבחון מחדש את ההנחות המטאפיסיות והדתיות העומדות ביסוד השיח על התפילה. לפיכך שאלות אלו מושהות מהדיון. זאת באמצעות התקת נקודת הכובד העיונית מהשאלות התיאולוגיות והמטאפיסיות הכרוכות בתפילה אל עבר הניסיון האנושי של המתפלל עצמו.
הספר לא מתמקד בהבנה תיאורטית של הניסיון האנושי בתפילה. הוא לא מציע תיאוריה חלופית לזו התיאולוגית. הוא מנסה לעקוב אחר המשמעות של התפילה בעולמם של המתפללים עצמם. כדי להתקרב לעולמם של מתפללים הספר מתמקד בתפילה כפי שהיא משתקפת בעולמה של הספרות העברית החדשה, בעיקר זו שמהעלייה השנייה ועד ימינו. ספרות זו מרבה לעסוק בתפילה ובמשמעויותיה . רוב רובה של יצירה זו מבטאת את עולמם של מי שמתנסים ב``מות האל``, היינו בעולם שבו האל שוב אינו רלוונטי. מהעיון בספרות זו עולה כי גם לאחר ``מות האל`` התפילה ממשיכה להתקיים. יתר על כן, הרפלקסיה הספרותית מניחה שהתפילה היא פנומן ראשוני בקיום, שאינו מותנה כלל ועיקר בשאלת הנמען של התפילה – האדם הוא יש מתפלל.
אכן, שאלת הנמען נותרת פתוחה: האם לתפילה יש בהכרח נמען? האם התפילה היא התמודדות עם שאלת הנמען? או שמא נמענה של התפילה הוא האדם המתפלל עצמו. בין כך ובין אחרת ספרות זו מצביעה על העובדה היסודית שהאדם הוא יש מתפלל. פצועי תפילה בוחן את משמעות התפילה בספרות העברית ומגלה כי התפילה היא בראש ובראשונה סירוב לקיים והכרה בכוח המתמיד של התקווה הגוברת על כובד העבר וההווה. האדם כיש מתפלל חורג מתנאי חייו, הוא יש בן חורין שפניו מוטות אל עבר העתיד. התפילה מגלמת חריגה וחירות זאת בצורה המובהקת ביותר.
פרקי הספר שזורים בניתוח מדוקדק של יצירות ספרותיות, ובעיקר שירה מבית הגנזים של הקיום היהודי בהווה. שורשיו של הספר נטועים ביצירות הספרות בנות הזמן אך אופקיו נוטים אל הבנה עמוקה וחדשה של הקיום האנושי עצמו; קיום המתגלם באפיונו של האדם כיש מתפלל.
הוצאת אוניברסיטת בר אילןמכון שלום הרטמן
מאת: הדי שייט
תיאור: הספר מציע התבוננות בגלגוליה של דמות משמעותית בתולדות הספרות העברית החדשה תוך בחינת ההתאמות והשינויים שנעשו בו לצרכים שונים. העיון שמוצע כאן מציג תפישה כפולה של הפונקציה של התלוש: האחת – כמשקף את "בעיית השעה" בכל דור ודור וכמהווה בסיס למבט ביקורתי על החברה ועל התרבות, ועל הצימוד "גבריות ולאומיות". השנייה – כפיגורה ספרותית שדרכה מתקיים דיאלוג בין-דורי בין סופרים ויצירות ואשר באמצעותה ניתן לשרטט רשת של קשרים וקשרי-קשרים בתוך הספרות העברית.
המעקב אחר גלגוליו של התלוש נפתח ביצירות האוטוביוגרפיות-ווידוייוֹת של סיפורת ההשכלה, באלה נקבעו למעשה מאפייניו של המושג. הלאה לסיפורת של דור התחייה, דרך הסיפורת של העלייה השנייה והעלייה השלישית, הלאה אל הסיפורת המוקדמת של "דור בארץ", ועד לשנות השישים והשבעים של המאה העשרים. כפי שיתברר להלן, בסיפורת המאוחרת של "דור בארץ" ובזו של דור המדינה מתחיל מושג התלוש לאבד ממשמעותו ולהתפוגג.
בחינה מדוקדקת של סיפורים רבים לאורך רצף רב-שנים מלמדת שמרכז הכובד של המושג "תלוש" אינו קשור בסיבות המשתנות שבגינן הדמות תועה, טועה, נודדת ונכשלת, אלא ברכיב היהודי של הדמות: הוא הסיבה לתלאותיה והמקור לתלישותה. "התלוש העברי" הוא יהודי, ובכך שונה מדמות "האדם המיותר" המוכר לנו מספרות העולם. דמות התלוש הייתה אמנם מרכזית בספרות העברית של ראשית המאה העשרים, אולם אין להבין את המשך התפתחותה של הספרות העברית המודרנית ללא השפעתה המכריעה של דמות זו, בגלגוליה השונים. כפי שמוצג במחקר זה התלוש המשיך לתפקד כמרַכֵּז שיח, הן פואטי, והן חברתי-תרבותי-לאומי, שנים הרבה אחרי שנולד. אף כיום הוא חיוני להבנת הדמויות התועות והאבודות שמופיעות בספרות העברית של זמננו, על אף שהן אינן מכונות עוד בכינוי זה.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: רומן כצמן
תיאור: היש הצדקה לדבר על כנות בעולמם של סופרים רב-משמעיים ומרובי כוונות כמו ש"י עגנון? שאלה זו ושאלות אחרות זוכות לדיון מדעי נרחב בספר זה, שעולה בו מחדש סוגיית היחס בין אמת ומיתוס, בין נס וסיפורו, בין אותנטיות והבעה, בין אישיות ושיח.
בספר: חקר הכנות: כיוונים וגישות • כנות: כפעולת הדיבור; כנות והטאבו; תפקידי הכנות וסוגיה; כנות כדטריטוריאליזציה; כנות כמטפורה של אמת; אי-כנות; כנות ומיתוס – בין אישיות לאמת • כנות ורטוריקה: כנות ויסודות המעשה הרטורי; כנות כפיגורה רטורית; רטוריקה תרבותית; רטוריקה, כנות ואנתרופולוגיה גנרטיבית; רטוריקה ודמגוגיה; מודל הרטוריקה: הסכסוך הנרטיבי • כנות , רטוריקה ונס: נס וכנותו של המיתוס; נס ויצירת המיתוס; נס ואישיות; נס והתגלות; שיח הנס ביצירתו של עגנון; נס והרטוריקה הקהילתית • עיר ומלואה: שיעורי עגנון ברטוריקת הכנות הקהילתית.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: חנה נוה, צלה אברמוביץ-רטנר
תיאור: בעוד אבי הנערה היהודייה המשתדכת צריך להפגין את ערכו במושגים כספיים, הרי הנערה עצמה צריכה להפגין את ערכה במושגים איכותיים של נשיות הולמת, וזו מתגלמת בחפצי הנדוניה ובכל המובטח בהם לעתיד לבוא בחיי הנישואים. כשם שהנערה כול כוּלה מיועדת לנישואים, וכשם שהאשה כול כוּלה מיועדת לנהל בית משפחה כדבעי, כך פעולותיהן כול כולן מיועדות להעמדת סדרת חפצי נדוניה משובחת לפני הנישואים ולהרחבתה אחרי הנישואים. אולם, לצד היות הנדוניה החפצית ביטוי של משמעת האשה לדפוס של נשיות שאליו הורגלה, מתייחס ספר זה לייצוג הספרותי של משמעותם הסמלית של חפצי הנדוניה כאקסטנציה וכהרחבה של זהות האשה, וכביטוי של שאיפות ותשוקות שאינן מתכנסות בנקל למשמעת הרגולטורית. אל תוך הנדוניה מושקעות האנרגיות של הנערה ושל האשה, אנרגיות המייצרות מוצרים וייצוגים של זהותן, ואנרגיות אלה עשויות להוליד מהלך ייצור המתחמק מקומודיפיקציה ולייצג אינדיבידואליות מתחמקת משעבוד. ככזו, הנדוניה מאפשרת לחשוב על חיכוך העלול להיווצר בין משמעותם המוכתבת של חפציה לבין משמעותם האישית עבור האשה הנושאת אותם איתה, מייצרת אותם וצורכת אותם בחיי היום יום של הנישואים. הנדוניה וחפציה הם לפיכך מעין אביזר מורחב לפרפורמטיביות של נשיות נאותה והם תנאי להשגתה, לשימורה ולהוכחתה הקבועה - אך הם גם הזדמנות לביטוי אישי, שעלול להתגלות כבעייתי במסגרת הסדר החברתי הנוהג בחיי נישואים.
הקיבוץ המאוחד
מאת: אבי שגיא
תיאור: החיפוש אחר משמעות החיים הוא אחת התשוקות העמוקות של המין האנושי. בני אדם אינם מסתפקים בקיומם הממשי, הם רוצים להבין אותו, לשזור את ההתרחשויות, הזיקות והמאורעות של חייהם לכדי סיפור אחד שלם ומובן, שמאיר את החיים באור חדש. פילוסופים עוסקים בשאלת משמעות הקיום כשאלה עיונית. סופרים ומשוררים, לעומת זאת, מספרים את הסיפור הריאלי של המסע האנושי למשמעות. הם אינם מעוניינים בשאלה כשאלה עיונית אלא כשאלה המעוגנת במציאות עובדתית, בנסיבות החיים האקראיות שבהן מוצאים בני אדם את עצמם. ראשיתו של מסע זה בלידה ואחריתו במוות. המסע אינו רציף ואחיד, יש בו משברים ותפניות. הוא מתרחש בראש ובראשונה בדמיונו ובתודעתו של האדם ולאו דווקא במרחב; הוא תנועה פנימית ולא בהכרח תנועה חיצונית. לפיכך האמן, הסופר או המשורר, הוא אחד המתעדים של מסע זה, והיצירה הספרותית עצמה היא גילומו. ספר זה מנתח כמה יצירות ספרותיות הנותנות ביטוי למסע האנושי או למסעות האנושיים. הוא עוסק במקרא, בשירתם של צ`סלב מילוש, זלדה ועמיחי ובסיפורת של אפלפלד, ברנר ושטפאן היים - יצירות שונות מזמנים שונים שעניינן אחד: הניסיון לספר את סיפור החיפוש האנושי אחר משמעות. פרקי הספר משרטטים את התמונה המורכבת של הקיום האנושי הנע בין העבר לעתיד, בין העובדתיות הכפויה לבין הניסיון המתמיד לחרוג ממנה אל אופקי קיום חדשים. הספר הוא ניסיון לקרוא יצירות ספרותיות תוך התמקדות באחת השאלות העתיקות ורבות החשיבות הן בפילוסופיה והן בחיים הממשיים: שאלת המובן והטעם של הקיום האנושי; לא כשאלה מטפיזית ולא כשאלה תאולוגית, אלא כשאלת קיומית שכל אדם מבקש למצוא לה מענה בחייו.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: ורד טוהר
תיאור: הספר עוקב אחר גלגוליה של התימה היהודית `אברהם בכבשן האש` באמצעות עשרות גרסאות שנכתבו בעברית ובלשונות היהודים החל במדרש הקלאסי וכלה במאה העשרים. תפוצתה הנרחבת של התימה ואזכוריה הרבים מעידים על הדומיננטיות שלה בתרבות היהודית ומלמדים שהמשמעויות הטמונות בה חורגות מעבר לאירועי אור כשדים בהיותן מבטאות את מעמקי הנפש האנושית. עיקרו של הסיפור טמון בחוויית המרד המשחררת את אברהם מכבליה של התרבות הישנה ומובילה אותו לקראת כינונה של צורת חשיבה חדשה, כל זאת במסגרת מערך משפחתי סבוך, מחויבויות סותרות, תכתיבים חברתיים ומניעים פוליטיים. אברהם הוא המונותאיסט הראשון, אדם הנלחם לבדו על האמת שלו מול קבוצת רוב חזקה ואלימה. חוסנו הנפשי ואמונתו ללא סייג שימשו דוגמה ומופת לכל אורך ההיסטוריה של העם היהודי. בחינת הגרסאות המודרניות של התימה מלמדת ששבירת הפסילים וההוצאה מכבשן האש הן סיטואציות מפתח מטאפוריות הרלוונטיות גם בימינו.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: אבידב ליפסקר
תיאור: פרקי הספר הם מקטעי מחשבה על מה שאינו בדיוני ואינו מומצא, והוא שקוע בקרקעית הכרוניקה המיתולוגית שברא עגנון ככתב זיכרון לקהילה היהודית ובעיקר לטקסטים הנעלמים שלה. ממשות זו שכוסתה באבק ארכיאולוגי, עגנון נושף עליה ומציב אותה מחדש בכל בּוֹהקהּ הממשי, שהוא תמיד מפליא יותר מכל משמעות נכפלת שמגלה הפרשנות על הבדיון האירוני, כביכול, של עגנון. זו בעיקר הממשות של הערצת ממלכת התורה שהיה לה קיום אוטופי מאתיים שנה בימי 'ועד ארבע ארצות', ואשר רעש קריסתה מהדהד עדיין באזני המספר בספר 'עיר ומלואה'. הספר עשוי מפרקי התבוננות במצבים נבחרים של הכרוניקה המיתולוגית הזו: ברית האהבה בין לומדי התורה והשנאה המאגית שמאכלת אותה מתוכה, הברכה והקללה הסמויה הצפונות בדיבור היום-יומי העממי שבפי תלמידי חכמים ('שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו'), הגורל המוזר של ספרים שנעשו ללא ידיעת בעליהם לגיבורים בעלי רצון משל עצמם וקמו לכלות את האוחזים בהם ('האיש לבוש הבדים'), סוד התגלותו של 'החכם הנסתר' ('המבקשים להם רב או ברוח המושל'), הרוע שמגייס את סודותיה של חכמה זו עצמה כדי להצמיתה ('מחמת המציק'), והמאיים מכול: הממלכה הנוכרית ש'מאחורי עורפו של עולם', והיא הסיטְרא אחרָא של האוטופיה היהודית ('הנעלם'). בכל פרקי המחשבה האלה מתגלים שוב ושוב הכתבים הגלויים והסמויים של ספריית-עגנון-הכותב כנפרשים לעדן טקסטואלי נטול גבולות שבו התעברה המציאות ואליו היא תמה לגווע.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: יוסף במברגר
תיאור: האפיפיור היהודי` הוא סיפור אגדה היסטורי על אלחנן, בנו של ר` שמעון ממגנצה, שנחטף מביתו, התחנך כנוצרי ומאחר שהתבלט בחכמתו עלה במעלות הכמורה ונעשה לאפיפיור. הגרסאות הרבות לאגדה זו מספרות על הדרך בה ביקש להיפגש עם אביו ולחזור אל חיק היהדות ומקצתן מספרות במותו על קידוש השם. `האפיפיור היהודי` היא לגנדה השייכת לאוצר היסוד של הספרות היהודית מימי הביניים ועדיין היא חיה ומספרת את גרסאותיה החדשות בימינו.
חיבור זה עוקב אחר גרסאותיו של הסיפור בעברית וביידיש קמאית, בכתבי יד מן המאה החמש-עשרה, בדפוסים ראשונים מן המאה השש-עשרה ובעיבודים ספרותיים חדשים מן המחצית השנייה של המאה התשע-עשרה, שהידוע בהם הוא הנובלה ההיסטורית של מרקוס להמן.
מעשה האפיפיור היהודי מביא לידי ביטוי דרמתי את העימות בין האליטות הלמדניות היהודיות בימי הביניים לבין העולם הנוצרי סביבן, ובוחן באמצעות גילומים ספרותיים ערכי יסוד של יהדות אשכנז, כגון תשובה וקידוש השם.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: משה גולצ'ין
תיאור: יותר משהיה ברוך קורצווייל סוכן של תרבות אחת וגיבורה של תרבות אחרת, היה, במובנים מרובים, סוכן של חרדה כפי שהיא מתוארת בכתביהם של קירקגור, היידגר והוגים אקזיסטנציאליסטים אחרים. קורצווייל הפך את החרדה הקיומית לציר המרכזי של משנתו הביקורתית ובחשבון אחרון אף העמיד אותה כאופק היצירה התרבותית היהודית בישראל.
באחד משיאיה של יצירתו הביקורתית מנסח קורצווייל באִבחת קולמוס את המילים שבכוחן לשקף גם את תמציתה של ביקורתו התרבותית על מציאות ימינו: ``הוא [האני] מנותק גם מאלוהים. ואם הוא יתברך נוטה חסד כביכול, הרי גם ברכתו וחסדו איחרו... הופעה מאוחרת זו היא לעג והוכחה הפגנתית לשלטון הכסל בעולם. לברכת-אלוהים שאיחרה ולחסדו שבושש לבוא, האני אינו זקוק.`` במקום אחר קובע קורצווייל כי ``קשה לו לאדם המודרני להאמין באלוהים, אבל לא פחות מזה קשה לו להאמין באדם``.
ספר זה מוקדש להבנת הדרך שעשה קורצווייל לגילויו של האדם המודרני, לחשיפתו של היהודי החדש, של הישראלי ``שעלה מן הים`` ולאופן שבו ביקש להצילו מאימת הקיום בהתוותו אופק אלטרנטיבי נועז לתרבותו, שדומה כי זנחה את אלוהיה ונידונה בשל כך לקיפאון. הספר מבקש לבחון באילו כלים פרשניים ופנומנולוגיים עשה קורצווייל שימוש במפעלו הביקורתי-התרבותי; כיצד הציב עצמו מי שעשוי היה בנסיבות חיים אחרות להפוך ל``מנדרין אינטלקטואלי`` של מרכז אירופה, כגיבורה ובמובנים מסוימים אף כנביאה של תרבות אחרת המתעצבת בלב הלבאנט.
ספר זה הוא חיבור מונוגרפי מקיף על ברוך קורצווייל הבוחן לעומק את משמעות ביקורתו הספרותית-תרבותית-תאולוגית ומצביע על הרלוונטיות של ביקורת זו לימינו.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: יהודה פרידלנדר
תיאור: ספרות ההשכלה העברית לרבדיה היא בעלת תשתית תלת-שכבתית הכורכת השקפות-עולם שמרניות, תודעה היסטורית מודרנית וניצנים ראשונים של חשיבה אסתטית אירופית מודרנית. שלוש השכבות הללו אחוזות זו בזו במרקם כלאיים. סופרי ההשכלה ביקשו להתיכן ולהפכן ל`מעשה מרכבה` רצוי, להתירן לבוא בקהל, ולהכשיר את ההנאה מהן. ספרות כלאיים זו כלואה בעבותות של נורמות הלכתיות, שדבר אין להן עם אמנות המבדה. לעכבות הלכתיות מסוימות היתה השפעה מגבילה ואף מדכאת על היצירה, והנסיונות להיחלץ מהן הטביעו את רישומן על נושאיה, תכניה, ודרכי פיתוחה ועיצובה האמנותי. כרך זה, חמישי בסדרת מחקריו של יהודה פרידלנדר בספרות העברית החדשה במאות הי``ח והי``ט, מוקדש לבירור ייחודה התרבותי-הספרותי של הספרות העברית החדשה בכללה ושל הסאטירה העברית כאחת מסוגותיה המרכזיות בפרט.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: שחר גלילי
תיאור: בספר זה נאספות קריאות חדשות בספרות היהודית. זו קריאת ״גופים ושמות״: היא עוסקת בשאלת הספרות היהודית החדשה מתוך זיקתה לסדרי המסורת ומפרשת מחדש את נושאיה העיקריים מתוך השגחה בהוויית הגופים – גלמים ויצורים, גופי תאווה, בעלי  ומים, גופי תוגה ופצע – השבים ונזכרים בסיפור היהודי.חיבור זה מציב מחדש את שאלת הספרות על ידי בחינת המשקעים החומריים העמוקים של סוגיית ההתגלות ותיקון העולמות בטקסט ובסיפור העבריים. על דרך זו המחבר בוחן בחינה מחודשת את תזת החילון ואת הדיאלקטיקה של המסורת בתחומה של הספרות היהודית.
פרקיו של הספר עוסקים בדמויות נבחרות, כגון ״בת מלך״, ״הקבצן״, ״התלמיד״, ״השטן״ ו״המלאך״, הנזכרות בספרות החסידות וההשכלה ובכתבי מנדלי, ברדיצ׳בסקי, ביאליק ועגנון, לצד גלגוליהן בכתבי פרויד, קפקא ובנימין. פרקים אחרים מוסבים לשאלת הפיוט, מחזורי הקינה והרעיון המשיחי בהגותם של פרנץ רוזנצווייג וגרשם שלום. חתימת הספר היא בפרק הלומד את שתיקת אברהם ואת תשובותיו בפרשת העקדה, כפי שהן נידונות בתלמוד ובמדרש, בהגות הפילוסופית ובתאוריה של הספרות, כדי לפרש מתווה נוסף )״ראשון ואחרון״( לשאלת הספרות היהודית החדשה.
עם עובד
מאת: דן מירון
תיאור: ס" יזהר כתב על מחקרי גנסין של דן מירון: זו קריאה שכל סופר יוכל להשתבח בה, מדויקת עניינית, רחבת ידע מהימן, כתובה בשטף ובחום של מתווכח, המעמיד ברור את ראייתו שלו ואת אופן הארתו שלו את הדברים וקשירת קשרים שקודם לא שמו אליהם לב, באותה קריאה אטית המגלה את פרטי המטווה בלי לאבד את מראה האריג כולו, באותה קריאה שהיא דוגמה גם לקורא גם למחבר וגם לחוקר, ואין כאן עוד "פייפר אקדמי" חבוט ומעצבן אלא יצירה על יצירה, וכל כך ניכרים הדברים איך נושא דבריך אחז בך ברצינות ובחשיבות ובהתפעלות ומה שלפניך איננו עוד סיפור אלא דבר חשוב לך ומעניין אותך כדבר מרכזי בקשב שלך ולא כמי שמדליק את העששית הישנה של גנסין שבמעט כבתה אלא כמי שמתגאה בהציגו לפני הקורא יצירת אומנות יפה, ומתפאר במושא אהבתו. והצירוף הזה של חם וקר, של ידיעה בדוקה, מבוססת ומקיפה, ושל נלהבות של מאזין מתמכר למוסיקה האהובה שלו, הוא צירוף די נדיר בכללו, ואתה עושה בו מסע אל תוך הנפלא.
מוסד ביאליק
מאת: מיכל דקל
תיאור: סדרת מבט אחר - עיונים בביקורת ובפרשנות הטרגדיה, הן בתור תבנית אסתטית והן בתור קטגוריה פוליטיתרגשית, חדרה אל תוך הספרות העברית של מפנה המאה העשרים לצדו ובשירותו של המפעל הלאומי. הכוונה ב"טרגדיה" אינה למאורעות "טרגיים" כגון פוגרומים, הגירה, או מאבק בין הדורות, אלא לתגובה האסתטית למאורעות האלה: תגובה שייצרו לא רק ההתרחשויות עצמן, אלא גם מגמות היסטוריות ואינטלקטואליות רחבות יותר, ובכללן המפנה של הספרות העברית אל הלאומיות, וכן עליית חשיבותה של הטרגדיה היוונית והאליזבתנית בתרבות אירופה. בספר הזה דנה מיכל דקל בתאוריה של הטרגדיה ובמוטיבים טרגיים ביצירותיהם של סופרים עברים מביאליק וברדיצ"בסקי עד שמיר ומטלון. במפנה המאה העשרים שירתה האסתטיקה של הטרגדיה, לדעת דקל, את המטרות הפוליטיות של הלאומיות היהודית, ייצרה רגש ותודעה לאומיים, וסרטטה את קווי המתאר של אזרחות גברית בדמותו של הגיבור הטרגי; במפנה המאה העשרים ואחת אף עשויה הטרגדיה העברית לערער על אלה.
מוסד ביאליק
מאת: נורית פיינשטיין
תיאור: הספרות העברית החדשה הינה כלי חשוב ביותר לביטוי השקפות ורעיונות שעיצבו, פעמים רבות, את מחשבת בני הדור יותר מן ההגות השיטתית, תוך שהיא מעניקה לדברים מסגרת אֶ פית או לירית.
בהיותה נדבך נוסף בבניין המחשבה היהודית, היא התמודדה, כדרכם של ההוגים בדורות שקדמו לה, עם שאלות השעה, תוך שהיא מנהלת שיח לשוני ורעיוני עם ענפי המחשבה היהודית לדורותיה, למן המקרא ועד ההגות בת זמנה.
הספר תהודת זהות דן בקבוצת סופרים שיש ביניהם מכנה משותף ביוגרפי, סופרים שנולדו כולם במזרח אירופה בשלהי המאה התשע עשרה או בשחר המאה העשרים, קיבלו חינוך תורני שניכר היטב ברובד האסוציאטיבי והלשוני של יצירתם, חוו על בשרם את מוראות מלחמת העולם הראשונה, נשטפו בגל הציוני ועלו ארצה בשנות העלייה השלישית. בראשית ימיהם בארץ פנו כולם אל ההתיישבות העובדת וחוויות ימי הראשית הללו טבועות עמוק ברקמת יצירתם, גם אם את רוב ימיהם העבירו רובם בסופו של דבר בעיר הגדולה. במרכז המחקר ולכל אורכו עומדת יצירתם של שני סופרים: יהודה יערי, ממייסדי קיבוץ בית־אלפא, ואיש ירושלים רֹב ימיו, ודוד מלץ, איש עין־חרוד. עם זאת, בכל אחד מפרקי הספר נבחנה גם יצירה אחת משל סופר נוסף, שנכלל אף הוא בקבוצת הסופרים הזו: מנחם זלמן ולפובסקי, אליעזר שמאלי, שלמה ריכנשטיין ונתן ביסטריצקי (אגמון). עד כה נחקרו יצירותיהם של סופרים אלו בעיקר בידי חוקרי הספרות, כלומר מן ההיבט הפואטי-אומנותי ועיצובו, ואילו בספר הנוכחי מוצעת נקודת תצפית האופיינית לחוקר ההגות, כזו המתחקה אחר רעיונות, גלגוליהם ודרכי עיצובם.
הספר עוסק בשאלות של זהות, אישית וקבוצתית, בעולם משתנה. הוא מתמקד במעגל החיים היהודי ובבחינת עיצובם של ארבעת טקסי המעבר הנלווים לו: ברית מילה, בר־מצווה, חתונה ולוויה, ובהתמודדות על צביונם בקו התפר שבין העולם היהודי המסורתי "הישן" במזרח אירופה, ממנו באו הסופרים, לבין ההוויה היהודית החלוצית המתחדשת בהתיישבות העובדת בארץ־ישראל, שלבניינה היו שותפים.
הקיבוץ המאוחד
מאת: יונתן גרוסמן
תיאור: הסיפור המקראי מושך את לב הקוראים כבר אלפי שנים. אין עוד יצירה ספרותית שזכתה למעמד דומה, ושהשפיעה באופנים מגוונים על תנועות היסטוריות רחבות כמו גם על אנשים פרטיים. המיזוג בין הצגת ה' כמתעניין באדם ובמעשיו לבין הצגת האדם כבעל חירות וכבעל בחירה הופך את סיפורי המקרא למסמך יסוד בהבנת ההיסטוריוסופיה המקראית והאמונה הישראלית. אלא, שהסיפור שבמקרא אינו מגלה את כל צפונותיו בקלות. מוטל על הקורא לשוב ולקרוא בו, לשוב ולנתח אותו, כדי לעמוד על מגמתו ולהיעתר למשמעות הרעיונית הצפונה בו.
ספר זה מוקדש לליבון כמה יסודות פואטיים העומדים בבסיס העיצוב של הסיפור שבמקרא, שדרכם ניתן לעמוד על מגמות הסיפורים. הנחת היסוד שמלווה את הספר היא שניתן להגיש סיפור באופנים שונים, ובחירת המספר באופן מסוים קשורה במגמתו, שגם אם לא נאמרת בגלוי עומדת בתשתית הסיפור כולו. לפיכך, הספר עוקב במיוחד אחר הצמתים שבהם ניכרת החירות לכתוב באופן המשרת את המגמה של הסיפור, כמו בחירת מרקם המילים, ארגון סדר הנתונים המוגש לקורא, אנלוגיות לסיפורים אחרים וכדומה.
הקיבוץ המאוחד
מאת: אמיר בנבג'י, חנן חבר
תיאור: הספר ספרות ומעמד: לקראת היסטוריוגרפיה פוליטית של הספרות העברית החדשה מציע הבנה היסטורית חדשה של מכלול ההתערבויות הפוליטיות והתרבותיות שנעשו בשמה של הספרות העברית מסוף המאה התשע-עשרה ועד ימינו. הוא מערער על התפיסה המקובלת, הקושרת את הפוליטיות והביקורתיות של ספרות העברית החדשה עם מושגים שמקורם במחשבת הנאורות וההשכלה. תחת זאת, הוא מראה כי כוח ההתנגדות הפוליטי שלה נעוץ בעוצמתם המפצלת של ההכרה המעמדית, של קונפליקטים אתניים, ושל פערים מגדריים ודתיים.
מאז עלייתו של "הצופה לבית ישראל" בכתביו של המשכיל יצחק ארטר בתחילת המאה התשע-עשרה ועד "השירה המגויסת" של דוד אבידן בסוף המאה העשרים, העוקץ הפוליטי של הספרות העברית נתפס כעוקץ השואב את כוחו ואת סמכותו מן התבונה. כדברי אבידן, המשורר המגויס עושה בשיריו מעשה "אמנותי פוליטי, קוסמי" שהוא תמיד "אקט אוניברסלי". גם מבקרי הספרות העברית וחוקריה נטו לחשוב שההתערבות הספרותית בחיים נשענת על התבונה – על היחיד הביקורתי או על תובנות הנגזרות מן החוויה האסתטית. המאמרים המכונסים בספר מבקשים לכונן היסטוריוגרפיה אחרת. הם מראים כי הפוליטיות של הספרות העברית יכולה להיות מתוארת במונחים שאינם תלויים עוד בנורמות או בערכים מופשטים כמו האדם, האמת או האומה. הספרות העברית, שזה מכבר איבדה את מעמדה כגורם מלכד, אינה עוד ספרות של הרמוניה ואחדות, ואינה מתיימרת להציע תיקון חברתי או רוחני בשם אידיאל תרבותי משותף. באמצעות פריסת קשת רחבה של פיצולים, התערבויות והתנגדויות, מאמרי הספר מסייעים בהגדרה מחודשת של מושג הפוליטיות הספרותית, ומציעים תיאור חדש של הנתיבים הפוליטיים שבהם פסעה הספרות העברית במאה העשרים.
מכון ון ליר בירושליםהקיבוץ המאוחד
מאת: רפי צירקין-סדן
תיאור: יצירתו של יוסף חיים ברנר היא מקרה מבחן מרתק של המפגש בין התרבות היהודית ובין התרבות הרוסית. אף על פי שכתביו עוסקים באופן גורף בדילמות הקיומיות של העם היהודי, הכלים המחשבתיים המשמשים אותו אופייניים דווקא לספרות ולמחשבה החברתית הרוסית. "השאלות הארורות" שהעסיקו את עולם הספרות הרוסית - אובדן האמונה, משמעות החיים וצדק חברתי הסעירו את רוחו של ברנר עוד כשהיה נער צעיר בתחום המושב היהודי. ברנר קרא בשקיקה את כתבי הסופרים והמבקרים הרוסים - דוסטויבסקי, טולסטוי, גוגול, בלינסקי ומיכאילובסקי. אחד המאפיינים המובהקים של הספרות הרוסית הקלסית הוא טשטוש הגבולות בין המחשבה האסתטית ובין המחשבה החברתית. כך היתה הספרות למסגרת ייחודית לדיון ציבורי בשאלות חברתיות ופוליטיות. כמו הסופרים הרוסים ראה גם ברנר בספרות כלי להערכה עצמית לאומית לצד ערכה האסתטי של היצירה. בזמן שירותו בצבא הצאר התנסה ברנר גם במפגש ישיר עם המוני העם הרוסי, שחיוניותם העזה, ובעיקר חיבורם אל האדמה, היו בעיניו ניגוד מוחלט לקיום היהודי הגלותי. בקריאתו לשינוי ערכים, ל"עבודה העברית האנושית" בארץ ישראל, ראה ברנר לנגד עיניו לא פעם את אורח החיים של המוז'יק הרוסי בקהילה הכפרית. בתור תלמיד מובהק של הסוציאליזם הרוסי האנרכיסטי, קרא ברנר להתפתחותו ההרמונית של הפרט ולחינוך לאידֵאלים המוסריים כתנאי מוקדם לקִדמה הפוליטית והטכנולוגית.
מוסד ביאליק
מאת: זיוה פלדמן
תיאור: מחקר זה עוסק בסופרים ומשוררים שעברו את השואה וכתבו לילדים ולמבוגרים. ההנחה המרכזית היא שאוטוביוגרפיה של האדם צומחת מילדות. היוצר, שהיה ילד נרדף ביערות, מבטא את האימה בפרוזה ובשירה. בנושא השואה נכתבו ספרים רבים למבוגרים: ביוגרפיות, אוטוביוגרפיות, זיכרונות, רומנים, שירה ועוד. הפנייה אל ילדים ונוער היא בעייתית בגלל החשיפה לאירועים קשים שלא קל להבין או לעכל אותם בגיל הצעיר. השאלה שעניינה אותי, הייתה כיצד מתמודד היוצר שעבר את השואה כילד וכתב, בדרך כלל, למבוגרים עם היצירה לילדים.
הוצאת אוניברסיטת אריאל בשומרון, אריאל
מאת: עפרה יגלין
תיאור: יצירתו של אבא קובנר (1987-1918) זכתה להכרה הציבורית הלאומית העליונה שבפרס ישראל (1970), ספרי שירתו זכו לכינוס אלבומי מהודר ומוער בעריכת דן מירון וחייו תוארו בביוגרפיה מקיפה ומרתקת מאת דינה פורת, ובכל זאת נותרה שירתו זרה וסתומה עבור הרבים. ספר זה, העומד על מאפייני ייחודה של שירת קובנר ועל מקורות יניקתה, בין השאר מן האמנות הפלסטית ומשירת יידיש, תוך הארת ההֶקשרים ההיסטוריים והתרבותיים הרחבים שלה, נועד להוביל לקריאות חדשות, שאולי ישיבוה מן המדף אל לב הקוראים. פרקי הספר: פואמה באבן; השיר הארוך; שירה ועדוּת; ביאליק ושלונסקי; וילנה; קובנר וסוּצקבר.
הקיבוץ המאוחד
מאת: אברהם בן חנניה יגל
תיאור: אברהם בן חנניה יגל (1553-1624) חיבר את 'ספר גיא חזיון' באיטליה בסופה של המאה ה-16. חיבור מרשים זה שונה מיתר כתביו של הרופא, הפילוסוף והמקובל, והוא בראש ובראשונה דין וחשבון אוטוביוגרפי של השנים רבות התהפוכה שהיו מנת חלקו של יגל, שהיה גם מלווה בריבית. ספר זה הוא בעיקרו תיאור של מסע שמימי, שנשמתו של אביו לקחה אותו אליו והיא המבקרת אותו בעת שהיה כלול בכלא במנטובה בגין חוב כספי שלא נפרע. המסע השמימי מאפשר ליגל לשלב שורה של דיונים תיאולוגיים ומוסריים, המבוססים על תפיסות יהודיות - במיוחד אלה של הקבלה - כפי שיגל ובני זמנו הבינו אותן. 'ספר גיא חזיון' הוא ספר יחד במינו בספרות העברית במיזוג שבין חומרים יהודיים מסורתיים ובין חידושים ספרותיים ואיקונוגרפיים בני זמנו. הוא פותח פתח להבנת עולמם החברתי והתרבותי המרתק של יהודי איטליה בשלהי המאה ה-16 והשפעתו על תקופת הרנסנס המאוחר בכללותה.
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי
מאת: טליה הורוביץ
תיאור: מטרת "טובים השניים" היא לאפיין את אופי זיקת פרשנות המקרא לסוגיה – מזה, ואופני ביטויה בסוגות נבחרות בספרות העברית – מזה, אל המקרא כפשוטו. פרקי הספר הראשונים, המוקדשים לעיון משווה בין תַפקידן ותִפְקודן של דמויות מקראיות במקרא ובין אופן ביטויָם בספרויות עם ישראל, מתבוננים בדמויות יעקב אבינו, עלי, שמואל, אסתר, רחל אמנו וערפה. פרק מיוחד מוקדש להצגת השפעתה של מגילת שיר השירים וחלק מפירושיה על יצירות ספרות בשירה ובפרוזה. פרק זה חותם את העיון בדמויות מקראיות ופותח את העיון בשלושה אירועי מקרא מכוננים – פרשת גן עדן, חזון ברית בין הבתרים וחזון אחרית הימים – ובהשפעתם המורכבת על מבחר מתוך ספרויות עם ישראל בכלל וספרות עברית בפרט. מכאן ואילך מוצגת השפעתו המגוונת של המקרא על משוררים וכותבי פרוזה, כאורי צבי גרינברג, נעמי שמר, נתן יונתן ועמוס עוז. ראשיתו של הספר אפוא ביציאה מהמקרא אל הספרות. המשכו – מהספרות אל תשתיותיה המקראיות. הספר מעוגן בהנחה, כי עיון במקרא כפשוטו, כפרשנויותיו המגוונות, וכהשתקפותם ביצירות ספרות, יאהיב את לימוד התנ"ך על לומדיו ומלמדיו ויקנה חיבה יתירה לתכולת ארון הספרים היהודי רב הפנים.
שאנן : המכללה האקדמית הדתית לחינוך - הוצאה לאור
מאת: שירה חדד
תיאור: 'תמול שלשום', הרומן הארצישראלי הגדול מאת חתן פרס נובל לספרות ש"י עגנון, שפורסם ב– 1945 , הוא אחד הספרים הנחקרים ביותר בתולדות ביקורת הספרות העברית. במסה קצרה זו מציעה שירה חדד פירוש חדש ומקורי לסיפורו של גיבור הרומן, יצחק קומר, ולעלילה החידתית השזורה בו, פרשת הכלב בלק. הפרשנות שמציעה חדד מבוססת על חקירה סמיוטית של היצירה. בהשראת עבודותיהם של פילוסופים, חוקרי ספרות ובלשנים כגון פרדינן דה–סוסיר, רולאן בארת ואומברטו אקו, היא מפנה את תשומת הלב לרגעים הרבים של ייצור סימנים וקריאתם ב'תמול שלשום', ומבקשת לראות ברומן יצירה שעוסקת באופנים כמעט תאורטיים במעשה הסימון. תשומת הלב המיוחדת ברומן למתן שמות, השלטים שמצייר יצחק קומר, עבודות האמנות הרבות הנזכרות בספר, וכמובן כתיבת המילים 'כלב משוגע' על עורו של בלק - כל אלה נשזרים למהלך פרשני רגיש מפרספקטיבה תאורטית שלא זכתה לפיתוח במחקר הספרות העברית.
מוסד ביאליק
מאת: חנא שמרוק
תיאור: הקריאה לנביא - מחקרי היסטוריה וספרות הוא מבחר מחקרים של חנא שמרוק, חוקר-רב-צדדי ורב-תחומי של התרבות היהודית האשכנזית וספרות יידיש. כהיסטוריון של התרבות האשכנזית, יצר שמרוק במחקריו שילוב נדיר בין הרקע הספרותי-התרבותי לרקע ההיסטורי. שילוב זה מתגלה במלוא היקפו במבחר המאמרים שכונסו באוסף זה. הקריאה לנביא - מחקרי היסטוריה וספרות כולל מחקרים מכל שנות פעילותו של חנא שמרוק, מאמצע שנות החמישים ועד לימיו האחרונים. שמרוק בעצמו בחר את המאמרים לקובץ, ביחד עם העורך, תלמידו ישראל ברטל, אבל לא זכה לראותו יוצא לאור. וכך כתב בהקדמתו לספר: 'מראשיתה של דרכי במחקר של עברנו משמשים בו בכפיפה אחת היסטוריה וספרות, מבחינה זאת אוסף המחקרים בקובץ זה משקף נאמנה את נסיוני לאחד את שתי הדיסציפלינות בכפיפה אחת. אוסף המאמרים מתייחד גם בזיקה הגלויה לתולדות היהודים בפולין.
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי
מאת: אבידב ליפסקר, יואב אלשטיין
תיאור: הכרך השלישי של 'סיפור עוקב סיפור: אנציקלופדיה של הסיפור היהודי' מוסיף נדבך בן שנים־עשר ערכים לעשרים ואחד הערכים שנדפסו בכרכים הקודמים של האנציקלופדיה. מהמאגר המתרחב הזה כבר ניתן להשקיף על קו האופק הנפרשׂ לרוחב היסטורי וגאוגרפי של התופעה הרב־גרסאית של הסיפורת היהודית; תפוצתה בספרויות היהודים בלשונותיהם השונות )עברית, ארמית, יידיש, ערבית יהודית ולאדינו( ומגעיהַ המרתקים עם ספרויות שכנות לה. מערך ההערות המדעיות וההפניות הביבליוגרפיות המלווה את הערכים בשלושת הכרכים משׂרטט את היקפה העצום של הספרייה המכילה את אוצר הסיפור היהודי: קובצי המדרש, ספרות האקסמפלות, אוספי סיפור פופולריים, כתבי יד, כתבי עת, ספרי לימוד, ספרות מוסר ועוד. מבעד לספרייה זו הולך ומצטייר "עולם הדמיון" של תרבות ישראל שבכל הזמנים, כפי שעוצבה במעשה הסיפור שלה. (מתוך פתח דבר).
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: איתמר דרורי
תיאור: ספר זה מבקש לפרש את הרומן יעיש מאת חיים הזז כתופעה פואטית, תרבותית והיסטוריוסופית. ארבעת כרכיו של רומן קנוני זה ראו אור בשנות הארבעים והחמישים של המאה העשרים, וזיכו את מחברו בפרס ישראל הראשון שניתן בתחום הספרות (1953). הזז (1973-1898), מבכירי הפרוזאיקונים של הספרות העברית החדשה שנודע בכתיבתו על העיירה היהודית במזרח אירופה ועל חורבנה בשנות המהפכה הקומוניסטית, פנה ברומן זה לכתיבה על יהדות צנעא שבתימן בשלהי המאה התשע-עשרה. העדה התימנית נתפסה בתרבות הארצישראלית (באמנות, במחול, במוסיקה ועוד) באופן פרדיגמטי כבעלת איכויות של 'שבט' קדום המבטא קול 'יהודי' בטהרתו, קודם ש'זוהם' ('זיהום' מטפורי) בידי ערכים והלכי-רוח אירופיים או לא-יהודיים אחרים. משום כך הרחיק הזז עדותו ביעיש לשלהי המאה התשע-עשרה, קודם העליות ארצה בהן באו התימנים במגע עם יהדות אירופה ועם אקלים-תרבות פרו-מערבי. ברומן זה נעשה ניסיון להעמיד גלריה ססגונית של דמויות היוצרות יחד תמונה פנורמית של חברה יהודית בת-הגלוּת, מעין קומדיה יהודית תימנית. אלא שלהבדיל מן היהדות הגלותית הידועה, זו שעל חורבותיה צמחה ספרות התחייה, החברה המתוארת בָּרומן וגיבור הרומן בפרט מאוייכים בד בבד עם 'יהדותם' בתכונות קמאיוֹת של 'עבריוּת' טרום-גלותית, שיש בהן כדי לאפשר שׂרידה של זהות זו לנוכח תמורות ההיסטוריה. בָּרומן יעיש הביא הזז את סגנונו הברוקי אל שיאו: שׂפת הרומן מליצית, עמוסת קישוטים ורמיזות אל המקורות היהודיים, והיא כוללת הכפלות רבות היוצרות אפקט של שיקוף מבנים אינסופיים. סגנון ברוקי זה נקוט היה בידיו כאסטרטגיה של העצמה ושל פיאור הזהות הלאומית, כְּמהוּת קיומית המגולמת בשפה העברית, כנגד מבקשי הכחדתה המבכרים להדחיק זהות תרבותית-לשונית זו ולהינתק ממנה. מעשהו זה כמוהו כטיפוח מבני-הפאר הכנסייתיים של הקונטרה-רפורמציה הקתולית במאה השבע-עשרה, אשר נועד לאשש את מעמדה של הכנסייה כמתווך הכרחי בין המאמין ובין האל.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
הצג עוד תוצאות