נמצאו 235 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: שי כחלני
תיאור: דוד פוגל, סופר ומשורר עברי, שכתב בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, זכה לאחר מותו למעמד ולהכרה, וכיום יצירותיו הן חלק בלתי נפרד מהקאנון העברי. במהלך השנים התגלו עוד ועוד נדבכים מיצירתו החידתית והייחודית, דבר שסייע לשקלל מחדש את קורפוס יצירתו הכולל של הסופר, חשף גוף יצירה עשיר ורב-גוני, כזה המאפיין יוצר פעיל שאחוז בלהט יצירה, ואף אִפשר למצוא בו שבילים ונתיבים, שטרם נחקרו בעבר. וכך, אף שפוגל האיש מת מזמן, ממשיכה דמותו כיוצר לחיות, להתפתח ולגדול, ובתוך כך לערער את טענות מחקר הספרות בדבר דמותה, ולהרחיב את יריעתה. התרומה של המחקר המוצג בספר זה היא הצבתו של פוגל ושל יצירתו, לא כסופר וכיצירה שוליים – שוליים למגמה המרכזית של הספרות העברית בת הזמן, העוסקת בתחייתו של העם היהודי בארצו – אלא כסופר ויצירות מרכזיים, מז'וריים, העוסקים בסוגיות קריטיות לעולם שאליו הם מתייחסים. את זאת עושה המחקר שלפניכם בזכות הוספת ממד הקריאה האתית ביצירתו של פוגל ומיקומו בתוך עולם התגובות האירופאיות למשבר מפנה המאה התשע-עשרה/עשרים – שטרם הוצע בעבר – בתחום הפילוסופיה והספרות. הֶקְשֵׁר זה מבהיר כי ביצירתו של פוגל יסוד ביקורתי משמעותי מבחינת המקום והזמן, ומתייחס לכלל יצירותיו בפרוזה של פוגל כיחידה אחת, שבה היצירות השונות ממשיכות ומשלימות את ההתייחסות לאותם הנושאים. שי כחלני חודר לעומק התקופה שבה פעל פוגל, דולה ממנה פרטים שטרם ניתנה עליהם הדעת בהקשר של יצירת פוגל, ועורך קריאות שתי וערב מרתקות ביצירתו של הסופר החשוב הזה, באופן שטרם נעשה עד כה. תוך כדי כך חושף מחקרו, שלא רק שיצירתו של פוגל לא הייתה שולית לאותן מגמות רווחות, אלא שהייתה בבסיסן – גם מהבחינה הסגנונית ובעיקר מהבחינה התוכנית – כמניחה במרכזה את המצב הפוליטי-חברתי ששרר באירופה באותה התקופה.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: הלל ויס
תיאור: מבחר מן המאמרים והמחקרים ביצירת עגנון, פרי עבודתו של הלל ויס משך חמישים שנה כלולים בשני הכרכים של 'קול הדם' 2022 ,הוצאת 'ספרא' המשכו ואחיו של ספרו 'קול הנשמה', הוצאת אוניברסיטה בר־ אילן 1985. יצירת עגנון ספוגה בזיכרון דמי נקיים ובתביעת האדם מן הא-ל, עד אנא, עד מתי? 'קול הדם' מהדהד תביעת הא-ל, בורא העולם ומנהיגו נגד קין: "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה" ותביעתנו היהודים ממנו, מן הא-ל לזכור בני עמנו הטבוחים מאז חורבן ירושלים ועד הנה תוך אמונתנו ומבטחנו בו: "כי כל דרכיו משפט". עגנון בנה ויצר מתוך ביוגרפיה משיחית כאילו נולד בתשעה באב, כך כתוב גם על קברו. ביוגרפיה שעימה הזדהה בכל תג של יצירתו. ומתוכה ילד את שליחותו כסופר. ביצירתו במיטבה הוא ראה ניסיון נואש לתיקון מעשה הבריאה. גם סיפורי האהבה הגדולים של עגנון, הסיפורים הביוגרפיים הלא מוסווים והמוסווים הם דרמות טראגיות, ניסיונות תיקון נואשים של זיווגים פגומים שיש בהם חוטים אלגוריים, לרבות הרומנים "החילוניים" שלו ואף הללו הנחשבים לאתיאיסטיים ומרדניים כדוגמת הרומן 'שירה'. מתח תמיד שרוי בין אנרכיה ותוהו לבין משמעות וייעוד נסתר. הנסיון לאחות את היריעה הפגומה הוא האתגר המשיחי של יצירת עגנון אותו התאמצנו לחשוף ולהנהיר.
ספרא : בית הוצאה לאור - איגוד כללי של סופרים בישראל
מאת: הלל ויס
תיאור: מבחר מן המאמרים והמחקרים ביצירת עגנון, פרי עבודתו של הלל ויס משך חמישים שנה כלולים בשני הכרכים של 'קול הדם' 2022 ,הוצאת 'ספרא' המשכו ואחיו של ספרו 'קול הנשמה', הוצאת אוניברסיטה בר־ אילן 1985. יצירת עגנון ספוגה בזיכרון דמי נקיים ובתביעת האדם מן הא-ל, עד אנא, עד מתי?

'קול הדם' מהדהד תביעת הא-ל, בורא העולם ומנהיגו נגד קין: "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה" ותביעתנו היהודים ממנו, מן הא-ל לזכור בני עמנו הטבוחים מאז חורבן ירושלים ועד הנה תוך אמונתנו ומבטחנו בו: "כי כל דרכיו משפט".

עגנון בנה ויצר מתוך ביוגרפיה משיחית כאילו נולד בתשעה באב, כך כתוב גם על קברו. ביוגרפיה שעימה הזדהה בכל תג של יצירתו. ומתוכה ילד את שליחותו כסופר. ביצירתו במיטבה הוא ראה ניסיון נואש לתיקון מעשה הבריאה. גם סיפורי האהבה הגדולים של עגנון, הסיפורים הביוגרפיים הלא מוסווים והמוסווים הם דרמות טראגיות, ניסיונות תיקון נואשים של זיווגים פגומים שיש בהם חוטים אלגוריים, לרבות הרומנים "החילוניים" שלו ואף הללו הנחשבים לאתיאיסטיים ומרדניים כדוגמת הרומן 'שירה'. מתח תמיד שרוי בין אנרכיה ותוהו לבין משמעות וייעוד נסתר. הנסיון לאחות את היריעה הפגומה הוא האתגר המשיחי של יצירת עגנון אותו התאמצנו לחשוף ולהנהיר.
ספרא : בית הוצאה לאור - איגוד כללי של סופרים בישראל
מאת: יצחק מלר
תיאור: בשנת 1966 פרסם הסופר הצעיר יורם קניוק את הנובלה "חימו מלך ירושלים" אשר עסקה בהלם קרב. יצחק מלר יוצא בספרו למסע טקסטואלי בין כתביו הנפתלים של קניוק על מנת להבין כיצד השפיע הלם הקרב ממלחמת תש"ח על מכלול כתיבתו של קניוק. מלר טוען שקניוק בחר בדרך הישירה, הבוטה והאכזרית ביותר כדי לייצג את הטראומה-פוסט-טראומה האישית שלו, ואת זו של החברה הישראלית-יהודית: הוא בחר לטבול את העט בתוך הפצע, לתחוב את אצבעותיו במורסות כרוניות מדממות. את דרכו של קניוק ניתן לכנות בהקשר זה "גם וגם" או "זה לצד זה וביחד", כלומר שהוא מצווה עלינו לחיות עם הסתירות באמצעות המשקפת הפוסט-טראומטית.

דרכו הפואטית של קניוק היא בחירה בחזרתיות כפייתית של צימודים פרדוקסליים: מצד אחד התרסה אנטי-ממסדית חסרת רסן, מצד שני חתירה עיקשת לפשרה, פיוס, שיתוף וויתור על שנאות ונקמות. על פי קניוק יש לחטט בפצעים, להעלותם על פני השטח וללמוד לחיות איתם. על פי הגיון זה אין זה חטא להשוות בין השואה לנכבה – כל אחד ואסונו הוא. גם אם מתקיים ניגוד בין היהודי שחזר מהגלות לפלסטיני הילידי, גם אם הייתה מלחמה ונוצרו יחסי כובש-נכבש, אדון ומשרת, גם אז חייבים לדעת לגשר באמצעות הכרה הדדית וניסיונות עיקשים ובלתי פוסקים לסליחה, פיוס ופשרה. באותה מידה שאי-אפשר להחלים מהלם קרב אישי אלא יש ללמוד לחיות אתו ולצידו מחדש, כך יש לנהוג בשברים החברתיים-פוליטיים שנכפו עלינו כאן ועכשיו.
רסלינג
מאת: איל בסן
תיאור: דמותו של אורי ניסן גנסין, שחייו הקצרים היו רצופי סבל ונדודים, אך חזותו והליכותיו הקרינו, לדברי מכריו, כוח שקט, אצילי ומסוגנן על כל סביבותיו, הילכה קסם על עולם הספרות למן הופעתו הראשונה על במת התרבות העברית בעשור הראשון של המאה העשרים. סיפוריו הליריים, שנתפסו כשיקוף של נסיבות חייו, נחשבים עד היום ליצירות מופת של כתיבה פסיכולוגית מודרניסטית. דווקא לנוכח הגישות הקנוניות לפרשנות יצירתו המופתית של גנסין, מבקש הספר 'גנסין סטייל' להציע למחקר הספרות העברית סגנון אחר של קריאה ומחשבה, 'סטייל' חדש של כתיבה ביקורתית. במוקד כל אחד מפרקי הספר ניצב דבר מה קטן שמתקיים בשולי הנושאים הגדולים, דבר מה צנוע לכאורה: משפט אחד, סיבה טפלה, גמגומים והמהומים, מה שמתבטל ונסוג, מה שלא תופס עמדה, פעולה שלא נעשית, החום הנישא באוויר. אלא שדווקא מנקודת המוצא הזאת מבקשים מהלכי הקריאה הנפרסים כאן להעמיד שיעורים תאורטיים, היסטוריוגרפיים ופרשניים שהולכים בגדולות. במובן אחד אפוא 'גנסין סטייל' הוא חיבור על יצירתו של אורי ניסן גנסין, והוא מבקש להחזירה למרכז העיון המחקרי יותר ממאה שנים לאחר שנכתבה, ולקרוא בה כמו שלא נקראה עד כה. במובן רחב יותר 'גנסין סטייל' הוא גם חיבור נועז ומקורי על היחסים בין ספרות לתאוֹריה, על הרגישויות הפרשניות של רגע ההווה, ועל הצורך בניסוחו של אתוס ביקורתי מסוג חדש למחשבת הספרות העברית של המאה העשרים ואחת.
מוסד ביאליק
מאת: רבקה אלינב
תיאור: "כי מרה מאֹד הדעת" – הצהרה מפתיעה לכאורה כשהיא בוקעת מקולה של אינטלקטואלית בולטת כלאה גולדברג. גולדברג (הידועה) ולצדה אלישבע ביחובסקי (האנונימית כמעט) הן שתי היוצרות הראשונות שהציגו בספרות העברית טיפוס חדש של גיבורה אינטלקטואלית ויוצרת, כזו שמבחינתה הדעת והיצירה היא בגדר משאת לב, ציר זהות וטעם קיומה. כמו בתרבות הכללית גם בתרבותנו, לרבות במורשת הספרות העברית החדשה, השליטה הגברית הבלעדית על העט ועל הקול יצרה במשך דורות "מראה גברית", אשר שיקפה והגדירה לנשים מהו המודל הראוי של נשיות ומהו האופק לציפיותיהן מעצמן. על רקע זה עולה שורה של שאלות: האם הצטרפותן של נשים למעגל הלימוד והיצירה מסמנת מגמה של שחרור מהתבניות הסטריאוטיפיות? האם המבט הנשי ברא גיבורות אוטונומיות מבחינה רוחנית ונפשית, שנאבקות להתפתח כנשות רוח וכאמניות המנהלות שיג ושיח עם העולם באמצעות יצירתן ? והאם מוצדק להכתיר גיבורות אלו בתואר 'אינטלקטואליות'? כמענה לשאלות אלו מוצגת בגוף הספר קריאה פרשנית המשווה בין הרומן סמטאותמאת אלישבע (ביחובסקי), הרומן העברי הראשון פרי עטהּ של אישה בארץ ישראל, ובין הרומנים והוא האור ומכתבים מנסיעה מדומה של לאה גולדברג ועמם כמה מסיפוריה הקצרים. ספר זה שופך אור חדש על הערכת דמותה של אלישבע ועל יצירתה, ובמקביל מציע הערכה מחודשת לסיפורת של גולדברג בזיקה למכלול יצירתה. הטענה המרכזית העולה ממנו נוגעת לבשורה המקופלת בגיבורות שהן בוראות בעטן ובאופק החדש שהן מעניקות לקיומן כנשים. אף כי שחרורן מן הסטיגמות בולמות של העבר הוא עדיין חלקי וכבול, הרי שבעצם הופעתן מהווה ציון דרך ומקור של העצמה לדור ההמשך של קוראות, של כותבות ושל גיבורותיהן.
מכון מופ"ת
מאת: רבקה אלינב
תיאור: ​​​קריאה המתריסה "דווקא רציתי לצאת מגדרי" מפיה של מריה סיבילה מריאן, אמנית חלוצית מן המאה ה-17, עשויה לשמש כסיסמה מזהה למסען של הגיבורות העומדות במרכזו של ספר זה. זהו מסע חיפוש זהותי (quest) הניזון מיסוד אנרכי של שחרור. הניצוץ המתניע את מסע התגבשותן והתגשמותן כיוצרות כרוך במאבק בגדרות שגזר עליהן מגדרן. הן מונעות מהדחף העז למרוד בקונבנציות התרבותיות שנועדו לקבע אותן למשבצת ייעודן המוּלד. הדיון הנפרש בספר מתחקה אחר הדקדוק הפנימי של מסע החניכה הנשי: מהו סוד המשיכה של רומן החניכה (Bildungsroman) בעיניהן של סופרות; מה הן אותן חוזקות שהפכו אותו ליעד מבוצר גברי; מה הן נקודות ההשקה בין מסע הגיבור למסע הגיבורה; ומנגד, באילו נקודות מתייחד מסע החניכה הנשי מדפוס המקור הגברי. את התשובות לשאלות אלו ועוד רבות אחרות נבקש לחלץ מקריאה פרשנית צמודת-טקסט ברומנים של רות אלמוג (שורשי אוויר; באהבה, נטליה; אישה בגן); יהודית קציר (למאטיס יש את השמש בבטן; הנה אני מתחילה) ועמליה כהנא-כרמון (ליוויתי אותה בדרך לביתה). הנחת המוצא של דיוננו בסוגיית "'דיוקן האמנית כאישה" המתמקד בסיפורת נשים עברית, היא כי בתסמיניה הגלויים והסמויים מדובר בנרטיב נשי אוניברסלי, חוצה גבולות שפה ותרבות. אשר על כן, העיון בשלושת שערי הספר מפגיש בין הגיבורות העבריות ודגמי חניכתן לבין מקבילותיהן, העשויות להיחשב מהרבה בחינות כ"שארותיהן ברוח", פרי עטן של דוריס לסינג, סימון דה בובואר, קייט שופן, דורותי ריצ'רדסון, סילביה פלאת ואן סקסטון. לנוכח המבט הגברי שכונן את הנשים כאובייקטים המתקיימים לאורו ובשבילו, הקול שסופרות מעניקות לגיבורותיהן היוצרות הוא בבחינת נקיטת עמדה אידאולוגית. הצבתן במרכז העלילה בעמדת דוברת בעלת הכרה וחשיבה ביקורתית ורפלקטיבית פירושה לנכס להן עמדה פוליטית של ידיעה ובעלות על המבט. מתוך תכונות אלו נובעת סמכותן לפרש את מסע החיים שלהן לקראת התגשמותן כאמניות ולממש את זכותן הטבעית "להסתכל לשמש בעיניים", כפי שניסחה זאת ההוגה הלן סיקסו.
מכון מופ"ת
מאת: אלזה לסקר-שילר
תיאור: בספר 'עיר של חלום' שלושה שערים. השער הראשון כולל מאמרי מבוא: 'אלזה בירושלים', 'אלזה בדרכה אל העברית' ו'אלזה בברלין'. השער השני כולל את שלושת מחזותיה: 'הנהר השחור', 'ארתור ארונימוס ואבותיו' ו'אניואני', המלווים בצילומים מהפקות המחזות בגרמניה ובמבואות של אבישי מילשטיין, ענבל בראל וגד קינר-קיסינגר. השער השלישי מכיל הומאז' לאלזה הכולל יצירות פרוזה ושירה מאת מחברים שונים. פרופ' גלילי שחר כתב אחרית דבר מרתקת הסוקרת את שלושת המחזות של לסקר-שילר, על רקע תקופתה ועל רקע המחזאות הגרמנית של המאה ה-20. קורות חייה של לסקר-שילר ורשימת פרסומים בעברית שלה, עליה ובהשראתה חותמים את הספר.
המכון לקידום תיאטרון יהודי
מאת: הילה שלומית קינל-לימוני
תיאור: כיצד חוו נשים את תהליך החילון בחברה היהודית של מזרח אירופה בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, וכיצד השפיע שחרור הנשים ברוסיה על חייהן? הספרות הגברית בת הזמן לא נתנה ביטוי לסוגיות אלה. חוה שפירא, דבורה בארון ואלישבע ז'ירקובה-ביחובסקי, שלוש סופרות עבריות, העזו לפלוש אל המרחב הקנוני הגברי, שהיה סגור בפני נשים, ולהשמיע את קולן. הן עשו זאת בקול "כפול" ותחת הסוואה: בהיענותן, מצד אחד, לשיח הגברי בן הזמן, או לחילופין לכתיבה הנשית הטיפוסית; מנגד, הן העלו סוגיות בוערות והביעו מחאה פמיניסטית חריפה. הן תיארו את ההדרה מהתרבות הקנונית היהודית כתיאור משלים לתהליך החילון הגברי ועסקו בדמויותיהן של האישה האינטלקטואלית ושל הרווקה. באופן הזה הן הציעו אלטרנטיבה נשית לדמות "התלוש" שעמדה במוקד הספרות הקנונית בת הזמן. ספר זה מדגיש את השוני בין השיח והנרטיב הנשי לגברי: מדוע נשים כתבו על חווית הרווקות, בעוד שהגברים תיארו פנטזיה רומנטית בלתי ממומשת? איזו פרשנות קיבלה משנת "הספר והחיים" של ברדיצ'בסקי בעיצוב הנשי? כיצד נוכס התיאור הדקדנטי לצורך מחאה? אלה אחדות מהסוגיות שספר זה מבקש לעמוד עליהן כחלק מדיון מקיף בסיפורת עברית של נשים בראשית המאה ה-20, כל זאת תוך כדי מפגש בין כתיבתן הבדיונית של הסופרות ובין חייהן הבלתי שגרתיים, לנוכח מוסכמות התקופה.
רסלינג
מאת: יעל דורון
תיאור: ביאליק הכיר את נחום גוטמן עוד בהיותו ילד בבית אביו (הסופר ש. בן ציון) באודסה כאשר ביאליק, בן ציון ולווינסקי עבדו על הכנת מקראות לילדים ואיסוף אגדות מהתורה שבעל-פה אשר התרחבו והיו ל"ספר האגדה". כעבור עשרים וחמש שנים הם שיתפו פעולה בברלין כאשר גוטמן הצעיר אייר את שיריו ואגדותיו של ביאליק בספר "ויהי היום". לאחר מכן אייר גוטמן את "סיפורי המקרא" המעובדים של ביאליק ואת ספרו "שירים ופזמונות לילדים".

ספרה של יעל דורון מתייחד בכך שהוא בוחן את כלל יצירתו החזותית והספרותית של גוטמן לאור הרקע הספרותי ומערכת יחסיו עם דור האבות, ובראשם ביאליק. כל אלה התרחשו בתקופה הרת גורל של שינויים בזהות היהודית, על סיפה של הקמת מדינת ישראל. הספר מלווה את יצירתו של גוטמן הצעיר, כמו גם את יצירתו המאוחרת; את שיתוף הפעולה הפורה בין גוטמן לביאליק ואת היוולדותו של גוטמן כסופר לאחר מות דור האבות.

סאטירה, אירוניה, פארודיה והומור מאפיינות את כלל יצירתו של גוטמן, והן ביטוי ספרותי ל"דיאלוגיות חזקה" כמאמרו של בחטין. זהו דיאלוג עם דורות קודמים, עם דור האבות, דיאלוג עם קבוצת ההשתייכות הדורית (אמנים ארצישראליים, אופקים חדשים), דיאלוג בין ספרות לאמנות ודיאלוגיות פנימית נמרצת בינו לעצמו. לא בכדי הפך גוטמן לסופר המשלב מילים וציורים. ספרה של יעל דורון מתחקה אחר עקבותיה של דיאלוגיות זו ביצירתו הפורייה, המרובדת והרב-תחומית של גוטמן.
רסלינג
מאת: רוחמה אלבג
תיאור: אל הבית הוא סיפורם של מסעות למחוזות קרובים – רחוקים ברחבי אוקראינה, בלארוס, פולין, מולדובה ורומניה. המחברת מזמינה את הקוראים להיפגש עם ערש הולדתם של יוצרים עבריים, עם הסביבה שעליה כתבו שעה שראו אותה מונפשת בעיני רוחם. העיירה, הבית והסמטה שימשו לא פעם ובאותה העת מקור לגעגועים ומושא לביקורת. הספר מתאר וממחיש את החיים השוקקים שרחשו בהם במלוא חיוניותם עד שנסתם עליהם הגולל.

לאורך הפרקים משובצים עשרות צילומים נדירים, החושפים בפני הקורא את העיירות, את הבתים, את הנופים ואת האנשים, שיחד עם המילים מאפשרים היכרות מחודשת עם המקומות שהיו ועודם רוחשים במלוא עוזם.

אל הספר צורפו שני פרקים שכתב פרופ׳ דוד אסף מהחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל-אביב.
מכון מופ"ת
מאת: אלי אשד
תיאור: ספר זה הוא מחקר ראשון מסוגו בתולדות העלילון ( הקומיקס ) העברי ומתאר את השינויים וההתפתחות שעבר בין השנים 2000-1935. אלי אשד, עורך המחקר, ממשיך במפעלו המרכזי, חקר התרבות הפופולרית העברית, שבו הוא עוסק שנים רבות. במחקרו מתמקד אשד בתחום הקומיקס, שנחשב במשך זמן רב שולי בתרבות הישראלית. הוא סוקר את תולדות הקומיקס העברי מהתחלותיו בשנות השלושים של המאה העשרים דרך עבודותיהם של המאייר אריה נבון (ושותפתו לכתיבה, לאה גולדברג), יעקב אשמן, פנחס שדה, הכותב והמאייר דודו גבע, אומן הקומיקס החשוב ביותר בתרבות הישראלית שפנה גם לקהל בוגר, ואורי פינק, הקומיקסאי המצליח והידוע מכולם. בעבודותיהם של יוצרים אלה משתקפות השפעות החברה והתרבות המקומית, השפעות אירועים מכוננים בתולדות המדינה והשפעותיהם של יוצרים בולטים בתחום הקומיקס העולמי, אשר חוללו תמורות רבות באפיוני העלילון הישראלי. המחקר מגלה הבדלים דרמטיים בין סיפורי העלילון, שהתפרסמו בעיקר בעיתוני הילדים, משנות השלושים (בימי המנדט הבריטי) ועד סוף שנות השבעים, ובין סיפורי העלילון שנוצרו משנות השמונים ואילך. עד סוף שנות השבעים של המאה העשרים התאפיין העלילון הישראלי בדרך כלל בגישה לאומית, פטריוטית ואוהדת בכל הקשור למדינה, מטרותיה וערכיה המרכזיים, אשר היוותה בסיס לקונצנזוס חברתי מאחד. בעיתוני הילדים טופחה דמותו של הצבר הישראלי שהיה לאחד מסמלי המדינה. מסוף שנות השבעים החלו להתפרסם בעיתונים למבוגרים עלילונים פרי יצירתו של דודו גבע, שסימנו שינוי בשיח המאפיין את העלילון הישראלי. העלילונים, בעיקר אחרי מלחמת יום הכיפורים, נעשו פלטפורמה ללשון סטירית ארסית חתרנית ולעיתים משולחת רסן, המקעקעת נורמות וערכים אידאולוגיים ומנפצת פרות קדושות. עם זאת, יש לומר שאלמנטים חתרניים נון-קונפורמיסטיים שזרעו ספקות בנוגע לגישה הלאומית הדוגלת ביצירת תרבות "עברית-ציונית", צצו מדי פעם גם בשנים שבהן סוגת הקומיקס שיקפה את הקונצנזוס הלאומי. אשד מראה במחקרו כיצד הקומיקס הישראלי, למרות כיווני התפתחות אלה, הפך להיות מרכזי הרבה יותר בתרבות הישראלית הפופולרית. תרבות זו, שיש בה הרבה מן הפרוע, כאוטי, לא אתי, הנתונה להשפעות משתנות, עומדת מנגד לתרבות הקנונית, ההגמונית, ומנהלת איתה דיאלוג עשיר ומורכב. התרבות הפופולרית בנגיעה חסרת הבושה שלה בנמוך, בסנסציוני, בפורנוגרפי ובלשונה הסטירית הפרועה, הניהיליסטית וחסרת הגבולות, אומרת משהו חשוב על עצמנו, ומכניסה אלמנט של תסיסה, חוסר שקט וחוסר נחת לתרבות שלנו. זהו אלמנט חשוב ביותר, חיוני, וחשוב לחקור אותו. אלי אשד בספר הזה, כמו בכל מפעלותיו, עושה את זה.
כתב ווב הוצאה לאור בע"מ
מאת: חזוניאל טויטו, רימון כשר
תיאור: שני חוקרי מקרא, הבאים מתחומים שונים, חברו על מנת לחקור את יחסם לתנ"ך של שני סופרים עבריים, בני המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. האחד, הסופר, החוקר והפובליציסט פרץ בן משה סמולנסקין (1842-1885) והאחר הוא הסופר, החוקר והוגה הדעות מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (1865-1921). רב המשותף ביניהם על המפריד בהתייחסותם לתנ"ך, ושניהם מייצגים את הגישה החילונית לתנ"ך. גישה זו באה לידי ביטוי בעיקר ביחסם החופשי השיטתי לטקסט המקראי. הם אינם מחויבים להקשרם המקראי של ביטויים או משפטים, ועושים במקרא כבשלהם תוך הערכה עצמית אובססיבית הספר מציע התייחסויות חופשיות לביטויים מקראיים, בצד התייחסויות לספרי המקרא השונים ולדמויות מקראיות. בנוסף ניתן לחשוף בדבריהם של שני סופרים אלה תופעה בולטת, העוברת כחוט השני בחיבוריהם, הבאה לידי ביטוי בייחוס כתובים מקראיים לבני אדם בעוד שבמקורם המקראי כתובים אלה מתארים את האלוהים. פועל יוצא של גישה חילונית זו הוא שייחוס כתובים אלה אינו פוסח על הסופרים עצמם, והם למעשה משקפים תפיסה של האלהה עצמית. חלקו השני של הספר מציג את מידת שימושם האינטנסיבי של הסופרים בתנ"ך. זאת עושים מחברי הספר באמצעות הצגה של כמה תצרפים (פסיפסים) ושל ניתוח ספרותי של שני חיבורים ספרותיים, ובכך מצביעים על ניצול כתובים מקראיים למטרתם הספרותית והרעיונית של שני הסופרים.
רסלינג
מאת: אמיר בן פורת
תיאור: כבר בשלהי המאה ה-19 הציעה הספרות היפה באנגליה "למשחק היפה", כך מכונה משחק הכדורגל, "לצאת" עמה לדייט. בין הספרים הראשונים על כדורגל היה ספרו של תומס יוז, "בית הספר של תום בראון". במשך הזמן הייתה ספרות כדורגל לחלק בלתי נפרד מהספרות היפה באנגליה, ומאוחר יותר, גם במדינות נוספות. מהדייט הראשון באו עוד ועוד, והיום הם "יוצאים קבוע". לעם הספר יש כפי הנראה הרבה ספרות יפה, אך אין לו כמעט ספרות שעניינה כדורגל. הסופר חיים הזז, ב"הדרשה", שלח את החבר'ה "לשחק כדורגל", והם הלכו ושיחקו ועדיין משחקים. אולם נדמה שהספרות היפה הלכה למקום אחר: היא נמנעה מ"לצאת" עם הכדורגל. ניתן להניח שבעשורים הראשונים למדינה סופרי "דור בארץ" פנו לעסוק בשאלות הבוערות של הזמן ההוא, אשר כל כולו "בינוי אומה". חרף העובדה שהמשחק הזה היה פופולרי מאוד בזמנו, ספרות כדורגל נותרה מחוץ למגרש. ובכן, הדייט הראשון בין הספרות היפה לכדורגל הישראלי היה קצר ואפלטוני. בערך כ-40 שנה מאוחר יותר הוא מתחדש, יש כותבים ויש כותבות. אולם דלות החומר היא בבחינת הצהרה ש"הספרות היפה הישראלית (עדיין) אינה יוצאת קבוע עם הכדורגל". ספרו החדש של אמיר בן פורת צולל אל תוך נבכי הדייט המוזר הזה.
רסלינג
מאת: סדרה דיקובן אזרחי
תיאור: בספר ייחודי, מפעים ורב-ערך זה עבור הקורא הישראלי, מפרשת סדרה דיקובן אזרחי את ״סיפור העל״ היהודי דרך עדשה חדשה המקטינה גדולות ומגדילה קטנות. עד סוף המאה ה-19 הזדהו יהודים בדמיונם הדתי והפיוטי כגולים וכנוודים, כשמרכז הקודש – ירושלים, ציון, ארץ ישראל – מהווה עבורם יעד סופי מֵעבר לזמן ההיסטורי. תרבות דיאספורלית חיונית אך פגיעה התבססה על האמונה שאפשר לפצות על המרחק מהמרכז החרב על ידי תמורות והחלפות. המסע האפי היהודי, אשר מתחיל ב״שירי ציון״ של יהודה הלוי במאה ה-12, מצטייר לפנינו כטלאולוגיה מעגלית. מתחת לפני השטח מבעבעים בשירים אלה סטיות וגעגועים לארץ המכורה, אשר יבואו לידי ביטוי דרמטי כעבור שבע מאות שנה, כשארץ הקודש תהפוך שוב לזירה ממשית של דרמת השיבה והציונות תספק הקשר פוליטי ותרבותי המתרגם את הזמן המשיחי לזמן היסטורי. ברומן האפי-טלאולוגי "בלבב ימים", "מתקן" ש'י עגנון את הגישה הפיקרסקית, האנטי-אפית, של ש׳י אברמוביץ ברומן היידי שלו, "מסעות בנימין השלישי", ובכך נפרשות תשובות ספרותיות הפוכות לאופציות ההיסטוריות החדשות. באותה תקופה, ההגירה ההמונית מערבה מעניקה מרחב פתוח לסופרים כמו שלום עליכם לחקור ממדים חדשים בתשוקה הדיאספורלית: הסיפורים הנרקמים בתנאי הדוחק בתחום המושב מקבלים מעוף ״בסוף מערב״, בזירת הקומדיה היהודית המתהווה באמריקה של תחילת המאה ה- 20. הנוודות היהודית המקוללת מתחלפת במוביליות האמריקאית המבורכת. ספר זה מפסיק את הדיון לפני שחורבן יהדות אירופה והקמת מדינת ישראל ישנו את פני המפה היהודית ויגדירו מחדש את ייצוגי המסע היהודי. אך במפנה המאה ה-21, האפוס, האנטי-אפוס וה״דרך השלישית״ ממשיכים להפעים את הדמיון העברי והיהודי.
רסלינג
מאת: חנן גוזנר גור
תיאור: גם אלו המכירים את יצירתו של א.ב. יהושע על בוריה, יופתעו לגלות באיזה עומק והיקף ובאיזו דרגה של פירוט נוכח בה עולם הרפואה. הרופא לשבורי לב של חנן גוזנר גור הוא מסע רפואי מרתק לשש יצירות מופת שכתב יהושע, המוארות מחדש תוך פירוט, ניתוח ודיון בכל התכנים הרפואיים הקיימים בהן, לצד בחינה מעמיקה של מרקמן המלא. חוקרי ואוהבי ספרות ימצאו כאן היבטים חדשים, באשר זו המונוגרפיה המקיפה הראשונה על נושאי רפואה בספרות של א.ב. יהושע; סטודנטים, רופאים ואנשי צוות רפואי יגלו עולם הומניסטי המכיל תובנות מורכבות ביחס לחוויית החולה, חוויית הרופא, היחסים בין רופא לחולה ואורחותיהם של מוסדות האשפוז ושל הממסד הרפואי; ומעל הכול, הקריאה בספר מספקת מבט נרחב ומקיף על הספרות הריאליסטית והגרוטסקית גם יחד, הטובלת בהומור רב ומלאה באהבת אדם, מלאת הגוונים, הצבעים והרגשות האנושיים – הספרות של א.ב. יהושע.
הקיבוץ המאוחד
מאת: נטע שטהל
תיאור: קווי הבריאה וציורי הלב של יואל הופמן מעניקים בעשורים האחרונים לקוראי הספרות העברית עושר חד-פעמי ורב-שכבתי של מראות, ריחות וצלילים המזמנים חוויית קריאה יוצאת דופן. ספר זה הוא מונוגרפיה מחקרית המבקשת להעשיר את החוויה הזאת ולהציע דרכי קריאה ופרשנות שמטרתם להתחקות מקרוב אחר האופן שבו מצייר הופמן ביצירותיו – אפשר אף בורא – באמצעות פואטיקה ייחודית שהפכה זה מכבר לסימן ההיכר שלו, את דמות האדם, על כמיהותיה, תמיהותיה, עוֹל גופניותה המתכלה ותודעת קיצה. החיפוש אחר דרכי הייצוג וחשיפתו של החיפוש הזה כחלק מהותי מהטקסט עומדים במרכז יצירתו של הופמן. לא מדובר בתהייה ריקה כי אם במעין אובססיה אשר באה לידי ביטוי כמעט בכל ממד של היצירה: באסתטיקה, בסגנון, בתמטיקה, בהקשר המדיומי והז'אנרי, כמו גם בהקשר המטאפיזי. פרקי הספר עוקבים אחר התהייה הזאת מתוך ניסיון לעמוד על טיבה. במקביל נבחן העניין של הופמן בשאלת ייצוג התודעה הזוכרת. המחברת מבקשת להבין עניין זה – בעקבות ספרו האחרון ובמידה מסויימת המסכם של הופמן, "מצבי רוח" – כמהותי לחתירתו של היוצר להגיע לכלל עיצוב ספרותי של הישות האנושית. המחברת מכנה זאת "אנתרופולוגיה ספרותית", ומדגימה כיצד הפרויקט ההופמני מעמיד במרכזו את חקירת טיבו של האדם. היא טוענת שמדובר בפרויקט בעל אופי מטאפיזי, שבו הדמויות הספציפיות משמשות כחומרים שמהם נבנית דמות האדם הכללית שהופמן שואף לעמוד על פישרה. הגעגוע, הצער, האמפתיה, האהבה וההומור האצורים ביצירותיו של הופמן נחשפים בספר שלפנינו תוך כדי ניסיון שלא לפגום בסוד קסמה של חידת הטקסט ההופמני.
רסלינג
מאת: רינה דרורי
תיאור: בספר זה מוגש מבחר ממאמריה וכתביה של רינה דרורי ז"ל. רינה דרורי חקרה את הספרות העברית ואת הספרות הערבית של ימי הביניים. במרכז עניינה עמדו הקשרים הפתלתלים והמגעים הגלויים והסמויים בין שתיהן. במחקריה משמיעה דרורי קול ייחודי ומקורי שבבסיסו הקריאה לביקורתיות. בכל אחד ואחד ממאמריה היא מבקשת לערער על מה שנתפס כמובן מאליו ולחשוף את הצרכים התרבותיים שהוא נועד לשרת. מונחים בסיסיים כגון "ספרות עברית" או "תרבות זרה" מקבלים בכתביה רבדים חדשים של משמעות. בהיותם מרוכזים יחד מגלים כתביה של דרורי פנים חדשות במגעים התרבותיים המגוונים שהתרחשו בימי הביניים בין היהדות לאסלאם ובין זרמים שונים בתוך היהדות עצמה. גם מאמריה המתמקדים בספרות הערבית כשלעצמה חותרים להבנת הכוחות החברתיים שעמדו מאחורי תופעות ותפישות ספרותיות כגון המקאמה, הערצת הג'אהליה ודחיית הבדיון הספרותי.
יד יצחק בן-צבי
מאת: קרן דותן
תיאור: ספר זה עוסק ביצירותיהם של סופרים מזרחים, רובם בני הישוב הישן, שהחלו להיכתב בארץ ישראל מאז סוף המאה ה־ 19 וביתר שאת בעשורים הראשונים של המאה ה־20 , בעת שהספרות העברית המקומית עברה תהליכי כינון ומיסוד מואצים. יצירותיהם של סופרים אלה — יהודה בורלא, יצחק שמי, שושנה שבבו, דוד אבישר, הרב סלימאן מני, הרב ד”ר אריאל בן־ציון ואברהם כהן־מזרחי (עמיצור) — נדונות בספר דרך “בעיית הצורה” שרודפת את הספרות המזרחית בישראל כמו גם את הספרות הפוסט־קולוניאלית כולה: היינו, הטענה כאילו ספרות זו נכתבת ונקראת בראש בראשונה כייצוג של עולם אותנטי, אקזוטי או שולי, יותר מאשר כצורה אסתטית ייחודית. אבל “בעיית הצורה” עולה מתוך הספר לא כבעיה טבעית של הספרות המזרחית, אלא כתוצאה של שיח ביקורתי עֵר שהתווה את צירי המלכוד הצורני הזה. מצד אחד, נדרשו הסופרים הללו על ידי אנשי ספרות בני התקופה, רובם עולים שזה־מקרוב באו מאירופה, לספק את הסקרנות האדירה לחיי המזרח ולכתוב כתיבה המתארת את המזרח האותנטי, ומצד שני, כאשר כתבו כתיבה מימטית כזאת, הם גנֻּּוּ בדיוק בשל החסך הצורני בכתיבתם. שיח זה חילחל גם אל האופן שבו הבינו הסופרים עצמם את יצירתם ועיצבו אותה, וסלל את דרכם אל הצורה הספרותית הגמישה, המשוחררת יותר, כביכול, של הפרוזה, ובייחוד אל הרומן, וכמה מאותם סופרים מזרחים היו בין חלוצי הכתיבה הרומניסטית העברית בארץ־ישראל. בתוך כך, על אף מעמדם הפריפריאלי בספרות המקומית, חושפת הקריאה ביצירותיהם — לצד הדיאלוג הביקורתי שהתנהל סביבם — כמה מהצירים האידיאולוגיים המכוננים של הספרות העברית המקומית.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: יוחאי עתריה
תיאור: אל פרימו לוי ואל ק.צטניק, מהדמויות הבולטות ביותר בשיח השואה בארץ, מתייחסים בדרך כלל כאל שני הפכים גמורים: בעוד לוי כותב באופן שקול ומודע, משחזר ק.צטניק בכתיבתו את הטראומה. בספר שלפניכם מראה פרופ' יוחאי עתריה שתפיסה זו מוטעית מהיסוד, ושהקרבה בין פרימו לוי וק.צטניק גדולה בהרבה מכפי שאפשר לשער. עתריה מציע שכדי להבין טוב יותר את עולמם של הקורבנות ושל הניצולים עלינו לאחוז בשתי נקודות המבט: בעוד האחיזה בלוי, בזמן שקוראים בק.צטניק, מאפשרת לנו לשמור על עוגן בזמן הקריסה החוזרת ונשנית, האחיזה בק.צטניק, בשעה שקוראים בלוי, מאפשרת לנו להרגיש בתהומות הפעורות מתחת למשפטים הנקיים והמדויקים. היכולת של עתריה לאחוז בשתי נקודות המבט ולנוע ביניהן מאפשרת לו להגיע לתובנות עומק חדשות על עולמו של הקורבן ולזעזע מהיסוד את מה שנתפס כבר עשרות שנים כמובן מאליו. הספר מכיל קטעים מספריהם של לוי וק.צטניק, נוסף על קטעי מחקר ועדויות; כל אלה נארגים בכתיבתו המדויקת של עתריה ליצירה מטלטלת שיש בה בשורה של ממש.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: יהונתן דיין
תיאור: מקומו של ברנר במסורת הסיפור העברי הוא מקום של צללים. מקום של אחרות, תוגה ואמת קשה. הן בעלילת חייו הקצרה והטעונה והן ביצירתו הספרותית, הרי הוא המלנכוליה, מרתה השחורה של הספרות העברית. סיפוריו של ברנר מבטאים את תוגת הדברים. שורשיהם יוצאים מעומק המילה העברית, מליבם של המפעל והחלום הציוני, כמו גם מהיסטוריית אופני המבע המלנכולי: הודעת מידת הצער שבקיום. בפואטיקה מלנכולית זאת טמונות התסבוכת, הנפיצות, המורכבות והנשגבות של הטקסט הברנרי. בשירת העצבים קורא יהונתן דיין במלנכוליה כאיכות אנושית וספרותית, כמצב קיומי וכדרך ביטוי. אלה מנחים את קריאתו במבעו המלנכולי של ברנר כמבשר תוגה, כיודע פגם וכיליון, וזאת בלשון עבר המתחדשת כשפת עולם, שמתוך התחדשותה היא מודיעה את אבדתה. אבל מה טיבה של ההודעה? במה מתייחד מזגה? לשם ייחוד ברנר זה – שספרותו נכתבת כמבע אובדן, ברנר המקונן – המחבר דורש במדרשים רבים מהספרות העולמית והעברית; מהמיתוס של שבתאי המלנכולי, מתורתו של היפוקרטס, מהשגותיו של אריסטו, מפיוטי תהילים, מכתבי רוברט ברטון, מתיאוריית מחזה התוגה של וולטר בנימין, מהפתולוגיות של פרויד ועוד רבים אחרים. כל אלה מתמזגים בקריאה ביצירותיו של ברנר: "בחורף", "מסביב לנקודה", "עצבים", "מכאן ומכאן" ו"שכול וכישלון"; הם מובילים אל הפיגורות, רוחות העבר האצורות בכוח הטקסט, הפועלות בו ואף מפעילות אותו, כאמרי שירה, שירת עצבים – קינתה של הספרות העברית החדשה.
רסלינג
מאת: אמיר קלוגמן
תיאור: כבר במפגשיו הראשונים עם ההיסטריה פרויד גילה שהגוף מְדַבֵּר, אבל גם עתה, יותר ממאה ועשרים שנה מאז הולדת הפסיכואנליזה, הגוף המדבר ממשיך להיות תעלומה לא מפוענחת, מציב חידות ושאלות עם כל מקרה בקליניקה, עם כל אירוע בגוף; שכן הגוף מדבר, אבל שפתו אינה השפה הכללית המקובלת, אלא שפה פרטית, לפחות במובנים מסוימים שניסח ז׳אק לאקאן – כל אחד והגוף המדבר שלו, כל אחד והאופן שבו גופו פוגש את השפה. סיפוריו של דויד גרוסמן עוזרים לקרוא מחדש את מה שפסיכואנליטיקאים נתקלים בו בקליניקה מדי יום, להאיר ולחדד את גילוייה של הפסיכואנליזה ביחס לגוף: מה מאפיין את הגוף המדבר? היכן הוא ממוקם ובאיזה מובן הוא מדבר? מה ניתן לומר על אותו רגע חמקמק של מפגש בין גוף לשפה? דמויותיו של גרוסמן מדברות בשלל שפות פרטיות שאליהן מתלווים מופעים ייחודיים וחריגים של הגוף: השפה מאבדת את מאפייניה התקשורתיים, מקבלת ממד חומרי, ומנגד הגוף משתחרר ממהותו הפיזיולוגית והופך למצע חי ורוחש של משמעות ודיבור. ציר השפה הפרטית נחקר באמצעות רעיונות משדה הפילוסופיה של הלשון, בעיקר של ויטגנשטיין, וציר הגוף המדבר מטופל באמצעות הפסיכואנליזה של פרויד ולאקאן. ובתווך – הרָץ, מומיק, אהרון, ברונו, האיש ההולך ועוד – גיבוריו של גרוסמן שממחישים במלוא מובן הגוף את הרעיון ש״זה שיש לו גוף הוא בעל מום״. גוף פוגש שפה הוא פרסום ראשון של מחקר מקיף על מכלול יצירתו של גרוסמן.
רסלינג
מאת: רחל עופר
תיאור: שאול המלך כבש את ליבם של סופרים ומשוררים רבים לאורך הדורות והפך לאחד מגיבורי התרבות העברית. דמותו המורכבת של שאול – אשר הרוח הרעה מבעתת אותו, שאלוהיו לא נענה לפניותיו, שהלך לבעלת האוב, שנפל על חרבו בקרב על הגלבוע – הפכה לדמות מכוננת בהוויה הישראלית המתחדשת, והספרות העברית נשבתה בקסמה. היוצרים המודרניים שעסקו בדמותו של שאול מגלים אמפתיה לחולשותיו ומצדיקים אותו, גם כאשר המקרא מבקר אותו ומסתייג ממעשיו. היוצרים המודרניים השכילו להחיות מחדש את העבר המקראי ולהופכו לרלוונטי לקוראים בני ימינו. היצירות הספרותיות על שאול, למן תקופת ההשכלה ועד ימינו, נוגעות בסוגיות תיאולוגיות ולאומיות מרכזיות השנויות במחלוקת, תוך שהן מזמנות שיח ספרותי-תרבותי מחודש על זהות יהודית שעוברת תהליכי שבר והתגבשות. משכמו ומעלה עוקב אחר גלגולי דמותו של שאול בספרות העברית הקנונית לצד יצירות פוסט-מודרניות; הוא מציע חלוקה של מכלול היצירות לשלושה נושאים מרכזיים: מרידתו של שאול בערכי הדת, גבורתו של שאול כמנהיג לאומי ודיכאונו של שאול המאזין למוזיקה. במהלך העיון נחשפים שינויים חברתיים ותרבותיים עמוקים בהוויית החיים של עם ישראל בדורות האחרונים. משכמו ומעלה לוקח את קוראיו למסע מרתק בין יצירות ספרות ובין תקופות ועמדות שונות בתרבות העברית, ובוחן את הדיאלוגים המורכבים של הספרות העברית עם המקורות המקראיים.
רסלינג
מאת: לילך לחמן, קציעה עלון
תיאור: אמא שלי הולכת עם אחותי התינוקת על הידיים, לבושה חצאית שחורה עם פרחים אדומים שלבם כתום, זה היה מזמן אבל אני רואה אותה לנגד עיניי. אני ודודתי מן העיר האחרת - נשלחתי אליה כדי שלא אהיה בבית בימיו האחרונים של אבי - עומדות מתחת לבית, מחכות. הימים ללא טלפון או אמצעי קשר אחר, אנחנו מחכות אם מעט או הרבה, והנה אמי עולה במעלה הרחוב. היא מתקרבת. דודתי פורצת בבכי, גם אמי. הן מתחבקות. אני מחכה. מלה לא נאמרת. אני מנחשת במה מדובר, אבל איש לא אומר את המלה, את המלה ההיא. אני מחכה. בתוכי נבעה פער, הרגע ההוא ניתק מרצף הזמן, התהום שנפערת בי מחכה להיסגר במלה, בשפה. מהי המלה ההיא? אולי אינה נאמרת, אני חושבת, מפני שאין מלה כזאת, כי מה שקרה אינו מתכנס במלה. --- הן לא אומרות מלה, השפה חסרה, המלה חסרה, אני חסרה, הזמן הופך תמיד, ואולי מה שקרה ולא נאמר, לא קרה. זה משאיר אותי לצפות, יתכן שאתקל בו באחד הימים, כשלא אצפה עוד. [...] יתכן שזו המיתולוגיה של הכתיבה שלי.

בספר זה מכונסים מסות ומאמרים על יצירתה רבת-הפנים של נורית זרחי, כלת פרס ישראל לספרות.
הוצאת גמא
מאת: יעל ארליכמן
תיאור: פנחס שדה (1994-1929) היה משורר, סופר, הוגה דעות ואחת הדמויות יוצאות הדופן בתולדות התרבות הישראלית והמחשבה הדתית-היהודית של המאה העשרים. מבין שלל הדמויות שאכלסו את עולמה של הספרות הישראלית, רק בודדים הצליחו להלך קסם, להרגיז, לזעזע ולעורר רגשות עזים כל כך כמו שדה. בישראל החילונית והפוריטנית של שנות החמישים הוא היה מהבודדים שהעזו לדבר על אלוהים, על בדידותו של היחיד, על גאולה באמצעות החטא ועל השאיפה “להעמיד את החיים על יסוד אחר”. ספר זה מבקש, בפעם הראשונה, לבחון את הגותו של שדה ולעמוד על בשורתו הרוחנית. זאת, באמצעות ניתוח עומק רעיוני של יצירותיו – שהידועה שבהן היא הרומן האוטוביוגרפי “החיים כמשל” – ובאמצעות ניתוח שיטתי של תפיסותיו בנוגע לדמותה של האלוהות, מהותו של החטא ומשמעותה של היצירה האמנותית. מתוך כך עולה בספר תפיסת עולמו הדתית-קיומית הייחודית של שדה: תפיסה רדיקלית, בלתי מתפשרת, הרואה את התשוקה ואת הגעגוע כקווי היסוד של החיים הדתיים; תפיסה הגורסת, כפי שהגדיר זאת שדה בעצמו, כי “החיים הם משל, ואלוהים הוא הנמשל”.
כרמל
מאת: שניר מורדוך
תיאור: ספרו של שניר מורדוך מציע קריאה פרשנית צמודה בחמש יצירות ("מזוודה על השלג", "לליה", "המינגווי וגשם הציפורים המתות", "ויקטור ומאשה" ו"ליקוי ירח") שנכתבו בעברית על ידי סופרים יוצאי ברית המועצות אשר עלו לישראל במסגרת העלייה הגדולה של שנות 70 – אולה (אולגה) גרויסמן, מרינה גרוסלרנר, בוריס זיידמן ואלונה קמחי. קריאה זו בוחנת את האופן שבו משתקפים ביצירות אלה היבטים שונים של הספרות הישראלית מבחינת הנושאים, הז'אנרים, הסגנון הלשוני והספרותי של היצירות, לצד בחינת סוגי הנרטיב של המחבר ושל הגיבורים, סוגיית עיצוב ממד הזמן והמרחב ביצירות, היחסים בין הבית והחוץ, האני והאחר, היחיד והחברה, נקודות התצפית של הגיבורים ותחושת הזרות שלהם כלפי הסביבה שבה הם חיים. היצירות נבחנות הן ביחס לנקודת התצפית הכפולה, הדו‐לשוניות, המשקפת זהות עצמית כפולה וביקורתיות ביחס לישראלי, והן ביחס לשאלה האם גיבורי היצירות חשו מידה מסוימת של בושה בשל המסורת הרוסית שהם סוחבים על גבם, ואם כן – האם ייתכן שהסופר המהגר, העולה יוצא ברית המועצות, הוא למעשה ישראלי יותר מהצבר הישראלי.
רסלינג
מאת: מיכל פרם כהן
תיאור: שרה פייגה פוֹנֶר לבית מיינקין (זאגר 1854 –פיטסבורג 1937) הייתה ככל הידוע האישה הראשונה שפרסמה סיפורת עברית מקורית. בין השנים 1881 ו-1903 פרסמה רומן, שני סיפורים היסטוריים-לאומיים וקובץ זיכרונות, ובכך הקדימה בשני עשורים את הסופרות העבריות שכתבו בארץ ישראל בראשית המאה ה-20. פונר מיינקין נמנית על קומץ משכילות בנות דורה שרכשו בקיאות בעברית וכתבו בה; אך בעוד שהן פרסמו שירים, מאמרים ותרגומים היא פרסמה סיפורת, ובכך חדרה לתחום שהיה נחלתה של ההגמוניה הספרותית הגברית. כמו שאר המשכילות העבריות, ספגה פונר מיינקין את גל ההתנגדות לכתיבתן של נשים בעברית מצד הממסד הספרותי בן זמנה, אך היא התמידה בכתיבתה וכך סייעה לסלול את הדרך לסופרות העבריות בארץ ישראל. ספרה המקיף והמעמיק של מיכל פרם כהן מציע דיון ספרותי, היסטורי, מגדרי ולשוני ביצירותיה של פונר מיינקין בהתאם למודלים המחקריים של ספרות ההשכלה וספרות התחייה במזרח אירופה, וכן בהתאם לכלי הניתוח הספרותיים-מגדריים המיוחדים לכתיבתן של נשים. כמו כן כולל הספר סקירה מקיפה של התקבלות יצירותיה מאז פרסומן עד ימינו, לצד ניתוח הסיבות למקומן השולי במערכות הספרותיות בנות זמנן ובמחקר הספרות ההגמוני, כולל דחיית טיעוניו של דוד פרישמן בביקורתו הידועה על ספרה הראשון. רק בשלהי המאה ה-20, עם תחילתו של המחקר על הסופרות העבריות הראשונות, החלה ההתעניינות בפונר מיינקין ובכתביה. מטרת הספר הנוכחי לשלב את כתביה על ביטוייהם הנשיים הייחודיים בהיסטוריוגרפיה של הספרות העברית החדשה, וכן בכתיבתן של הסופרות העבריות, וכך להשלים חוליה המקשרת בין הכתיבה הנשית באירופה לכתיבה הנשית בארץ ישראל במפנה המאה ה-20.
רסלינג
מאת: עודד מנדה-לוי
תיאור: על קצה המקום מקיים תנועה חופשית בין אזורי מפגש של מקומות, של ממדי מרחב ושל טקסטים ספרותיים. מתקיימות בו זיקות, חלקן ברורות וגלויות, חלקן סמויות ומובלעות, בין מיקומים, דימויים מרחביים, סביבות חיים, עצמים, איברים, חושים, תופעות ומילים. מאמרי הספר מגלים צדדים, הם חושפים היבטים, מאירים הסתכלות ומחשבה על קשרים שבין מקום לגווניו לבין הטקסט הספרותי לסוגיו. המאמרים הם צדדים גם במובן של הסתכלות מהצד, התבוננות ושוב התבוננות בסובב, מתוך נקודת מבט שהיא במקרים רבים צדדית, כמעט אזוטרית.

חמקמקות המקום עולה מתוך שמו של הספר "על קצה המקום". המקום מעורר מחשבה, הוא עוטף אותנו בשאלות, אנחנו מתקשים בניסוחו, הוא על קצה הלשון, אבל מה הוא המקום הזה? היכן הוא? ספרו של עודד מנדה-לוי מציע התבוננות בנושאים אשר מתקשרים למסגרת הדיון של מקום, של מרחב ושל טקסט, במזיגה ביניהם, בתגבור ההדדי, בהשפעה ובדרכי הייצוג. במובנים רבים, כל מאמר הוא התבוננות עצמאית, מנותקת, כמעט נבדלת בנושא, בדרכי הכתיבה, במזג. פרקי הספר נוגעים במושגי המקום והמרחב; בפרקטיקות ובפרספקטיבות של התבוננות בסובב; בממדים חושיים והתנהגותיים (רעש); במרחבים הנעים בין הכללי והציבורי לפרטי ולאינטימי (קניון, שכונה, הירקון, חדרים אטומים, רחובות תל-אביב הצעירה), תמיד מתוך מגע עם טקסט, עם הכתיבה ותוצריה כמרחב פעולה (המכתב). בהצטרפם יחד, במפגש בין המקום וכתיבתו, עולה המחשבה שהמקום הוא סוג של מקסם. אנחנו אף פעם לא במקום שבו חשבנו שאנחנו נמצאים. תמיד מקום אחר, כוזב, משלה, מתעתע. עמידה בסוג של קצה. כאן וכבר איננו.
רסלינג
מאת: חנה סוקר־שווגר
תיאור: עיקרו של ספר זה במחשבה על הספרות, שֶכוחהּ הוא דווקא במה שעודף בה, במה שחומק מן הניסיון ללכוד אותו ולהכפיפו לקטגוריות מוכנות מראש: פוליטיות, אסתטיות או אחרות. ספר זה מבקש להעניק משקל יתר דווקא לאותו מטען עודף, שביר ונפיץ החורג מכל אפשרות למיצוי ולפרשנות מלאים. 'מחשבת העודפות' נבחנת בתנועת מלקחיים: מאגף אחד בתנועה למיפוי עודפות הלשון, שהיא חדורת הכרה כי דבר אינו מחוץ לטקסט וכי המציאות מתווכת תמיד בלשון. מאגף הפוך נבחן מושג העודפות מתוך מגמה שלא להסתפק בשרשרת המסמנים הלשוניים ובמובנם המקובל, אלא 'להציץ' אל עבר עודפות הדברים, להתחקות אחר גלישת המשמעות מעבר לשפת הכלי הלשוני האוצר את הייצוג של הממשות, הגוף והחומר. תנועת מלקחיים זו, שצירה הוא נקודת מגע־לא־מגע שבין הלשון לדברים, מבקשת לשהות במחיצתו של הקו החוצה שבין המילים לדברים, לגעת בממשות המעוצבת בטקסט בנגיעה 'שורטת' או 'חותכת', ולאתר את מוקדי המנעד החושי המתרחש בעת קריאתו. על קו מרידיאן זה של קריאת העודפות נשזרים תשעת פרקי הספר שייוּחדו לתשעה יוצרים בספרות העברית. כל אחד מאותם יוצרים ממוקם בצומת משמעותי בהיסטוריוגרפיה של הספרות העברית המודרנית במאה השנים האחרונות. אלה הם פרקי קריאה ומחקר ביצירתם של יוסף חיים ברנר, אורי ניסן גנסין, יורם קניוק, מאיר ויזלטיר, חיים באר, נורית זרחי, אמיל חביבי בתרגומו של אנטון שמאס, חדוה הרכבי וסמי ברדוגו.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: שי רודין
תיאור: אלימויות מציע קריאה חדשה של הספרות העברית מתחילת המאה ה-20 ועד תחילת המאה ה-21 סביב תמת האלימות, עיצובה והשדרים הפוליטיים העולים ממנה. הספר קורא את הספרות הנכתבת בשנים אלו ככזו הנחלקת לארבע קטגוריות מרכזיות: יצירות החושפות אלימות מרחבית, יצירות שבהן מופיעה אלימות נגד נשים, יצירות המתארות את הפוטנציאל האלים הגלום במערכות יחסים ממוסדות ויצירות החושפות אלימות נשית. ספר זה מבקש להתייחס למושג האלימות באופן שונה מזה השגור, ולמעשה להרחיבו. לפיכך, המילה "אלימויות" מציינת אוסף של התרחשויות אלימות הפוקדות אנשים מידיהם של אנשים אחרים או ארגונים, אשר בתשתיתן נמצאת התפיסה של הצד האלים אשר לפיה לגיטימי להפעיל כוח על הקורבן. במקרים מסוימים, כוח זה נוטה להיות בעל נראוּת (אלימות פיזית ואלימות מינית), אולם במקרים אחרים זהו כוח שהוא תוצר של מכניזמים, כלומר בלתי נראה (אלימות מרחבית וממסדית). פירוק המושג אלימויות לתתי-סוגים ילמד על האופנים שבהם מופיעה האלימות בחיינו ומשפיעה עליהם. כמו כן, ניתוחי היצירות קושרים בין המציאות הישראלית האלימה ומאורעות אקטואליים, לבין התמטיקה והפואטיקה הייחודיות המתגבשות בעקבותיה. היוצרים אשר נקראים בספר הם: דבורה בארון, רונית מטלון, אהרן אפלפלד, עמליה כהנא-כרמון, סביון ליברכט, נאוה סמל, סמי מיכאל, אורלי קסטל-בלום, לאה איני, אלונה קמחי, יהושע קנז, דורית אבוש, חוה שפירא, אילנה ברנשטיין וישי שריד. יוצרים אלו רואים את הטקסט ככזה אשר בא להצביע על מציאות שיש לא רק להוקיעה, אלא גם לשנותה.
רסלינג
מאת: נתן זך
תיאור: ספר זה - הסופר בחברת ההמונים - הוא אסופת מאמרים מאת נתן זך שפורסמו בכתבי עת ובעיתונים בשנים 1954-1996, ועניינם יצירות פרוזה מקוריות ומתורגמות. בין השאר מופיעות כאן מסות רחבות יריעה כגון "הסופר בחברת ההמונים", "המסע הגדול", "מסע בכחול" וה"‘נפש החצויה‘ או סיפורו של תבליט", לצד מאמרים על יצירותיהם של עמוס עוז, ולדימיר נבוקוב וקפקא. בכך חובר כרך זה לקודמו, 'השירה שמעבר למילים' (2011), שעיקרו תיאוריה וביקורת על השירה העברית מן השנים 1973-1954. לראשונה מאז הופעת "הרהורים על שירת אלתרמן" הנודע (1959) מתפרסם כאן מאמר נוסף של נתן זך על נתן אלתרמן, העוסק הפעם בספר 'שירי מכות מצרים', וכותרתו "בין הפזמונאי והגּדולה". המאמר הלא־גמור נערך מטיוטות ומהערות שהיו פזורות בכתבי יד שונים שחיבר זך במרוצת שנים לא מעטות. שתי מסות זוכות כאן להופעת בכורה בגרסתן השלמה. האחת היא "מקום לא מקום", שנכתבה באמצע שנות השמונים ולאחר מכן נוספו לה טיוטות של שני פרקים. זוהי אחת המסות המרתקות שיצאו מתחת עט הפארקר 51 של זך. האחרת היא הפרק השני של "מסע בכחול", שהפרק הראשון שלה פורסם ב־1985-1986 בשנתון 'אגרא'. גם זו צברה נוסחים שלא הבשילו לכדי מסה מגובשת, ועתה מופיע לראשונה ההמשך שזך ביקש לראות בו חלק מהותי ממסתו זו.
הקיבוץ המאוחד
מאת: עמרי בן יהודה
תיאור: בספר 'מה אעידך?' נשאלת בפעם הראשונה השאלה אם יש קשר בין פעולות הדיבור בלשון ובין הספרות היהודית. לצורך זה נקראת כאן הפרוזה היהודית למן התנ"ך, דרך חז"ל ועד המודרניזם של עגנון וקפקא, שני הסופרים היהודים החשובים במאה העשרים, ילידי תחום האימפריה האוסטרו-הונגרית השוקעת, שכתבו בשתי לשונות שונות זו מזו, עברית וגרמנית. באמצעות שני הקורפוסים האלה נמנע אפוא הדיון מן הפרדיגמה הלאומית, ומתאפשרת חשיבה תאורטית על ספרויות היהודים כריבוי, מתוך קריאה משווה שפותחת אפשרויות פוליטיות ופואטיות של הניסיון היהודי במאה העשרים. בספר מוצעת הקריאה הצמודה כתשתית קריטית להבנה, לבחינה ולפרשנות תאורטית של הדיאלוג בפרוזה: הדברים הנאמרים, היוצרים רפליקה טקסטואלית, ויש בהם תמיד גם דברים שנשארים מכוסים ושתוקים. לפנינו מבחן תאורטי של פעולות הדיבור בפרוזה היהודית - ביצועים כושלים של מחוות דיבור, רגעים אקוטיים בעלי השלכות רבות, מהן קומיות מהן טרגיות. פעולת הדיבור, כמו המחווה הגופנית, מלמדת שהתקשורת בין בני האדם היא רגע שיש בו כישלון, טעייה, מעידות וחוסר הבנה, שהם פָטָליים לא פחות מן הביצוע המוצלח. היצירות הקלסיות של קפקא ועגנון, ובעיקר הנרטיבים הארוכים והמוכרים של 'והיה העקוב למישור' ו'המשפט', הם מושא המחקר של השאלות האלה, ובאמצעותם מוצעת כאן קריאה בדמותו של הגבר היהודי אל מול חרדות הביצוע של הדיבור ושל הגוף.
מוסד ביאליק
מאת: אורי ש. כהן
תיאור: 'הנוסח הביטחוני' הוא תיאור של תרבות המלחמה העברית, מערכת רב-ממדית שמעצבת את החיים במלחמה מתמדת כגזרת גורל, ואת כוח המגן העברי – כתגובה טבעית לתוקפנות. זה ספר על הספרות הישראלית ועל האופן שבו השתתפה ביצירת השפה והרגש המצדיקים את השימוש בכוח משמאל ומימין. מתוך הידרשות לתפיסה המוכרת של "יורים ובוכים", הספר מרחיק לכת יותר מכפי שנעשה עד כה בחשיפת הסימביוזה של מוקדי הכוח הצבאיים והתרבותיים ובבדיקת התפקידים המורכבים שמילאה הספרות בגיוס הישראליות להוויית המלחמה. 'הנוסח הביטחוני' מציע קריאה חדשה בהיסטוריה האלימה של ישראל. כנגד התפיסה הנאיבית של התרבות כייצוג של המלחמה, עוקב ספר זה אחר האופנים שבהם התרבות והמלחמה מעצבות זו את זו. מפרספקטיבה חדשה זו מתאפשר לקוראים לבחון מחדש את הרגעים המכריעים בהיווצרותו של הכוח היהודי. בפרקיו השונים עוקב הספר אחר הקמתה של המיליציה ויצירת התודעה הרגשית המוליכה את היישוב מן השירות בצבא הבריטי, דרך הירידה למחתרת, ועד בנייתו של צבא סדיר ריבוני שיוצא למלחמה יזומה. הספר קורא מחדש את מלחמת תש"ח, בין השאר באמצעות שירתו של נתן אלתרמן, כחיבור בין שלוש מלחמות שונות באופיין. האחרונה שבהן היא מלחמת הגבול המוליכה מ-1949 למלחמת סיני ב-1956, זו המלחמה שקבעה את עתידה של ישראל כמדינה במלחמה מתמדת. 'הנוסח הביטחוני' מתאר את המנגנון האחראי לעיצוב ההיסטוריה המוכרת לנו; מדינה שנעה ממלחמה למלחמה בחוסר אונים ובחוסר רצון, שפעולתה העיקרית היא "מלחמה על הבית". המפגש בין הספרות ונגזרותיה להיסטוריה הצבאית ומונחיה – מפלוגות השדה ועד מלחמת יום הכיפורים – פורץ את המחשבה המקובעת על המציאות הביטחונית ואת הדיון הציבורי בשימוש בכוח.
מוסד ביאליק
מאת: חמוטל בר-יוסף
תיאור: רק מעט תשומת לב יוחדה למחקר השוואתי בין הספרות והמחשבה העברית הציונית ובין ספרויות אירופיות בנות זמנן ומקומן, ובייחוד הספרות והמחשבה הרוסית. התבוננות בכתבי המחשבה הציונית ובספרותה על רקע התרבות הרוסית של סוף המאה העשרים עשויה להעמיק את הבנתם של כתבים מכוננים אלה ולסייע לפרשנות נכונה שלהם.
מה קיבלו הספרות העברית והמחשבה הציונית מן הספרות הרוסית? אילו אמונות וטעמים אסתטיים נספגו באקלים היהודי-רוסי שבו נולדה ונשמה התרבות העברית החדשה?
חמוטל בר-יוסף מגלה בעשרים וחמישה פרקי הספר הזה מגעים שונים בין הספרות והמחשבה הרוסית ובין הציונות, ספרות התחייה העברית והספרות הארץ-ישראלית, ופותחת דרכים חדשות, מאירות עיניים, להבנת שירתם של ביאליק, אלתרמן, לאה גולדברג ואחרים.
מוסד ביאליק
מאת: נגה בן-ששון
תיאור: מסע עם אשת לוט חוקר את מוטיב המבט האסור לאחור ואת מבטה של אשת לוט כמייצגים תופעה חיה הנוכחת בעולם הרוח ובחיי הנפש.
הספר מזמין את קוראיו למסע בעל תחנות מרובות; תחילתו בעיון מעמיק בפרקי מקרא, שם נפגוש את משפחת לוט, משה, יונה וערפה – אלו המבקשים נתיב למבטם ולמסעותיהם – והמשכו בעיון במדרש ובספרות בת זמננו. לצד דברי מדרש עתיקים יפגוש הקורא שירה צעירה, נובלה נועזת ובלוג אינטרנטי, שכותביהם פנו אל הסיפור המקראי וביקשו להסיר ממנו את המלח ולהשיב לו חיים.
התחנה האחרונה שאליה חותר המסע הרב-תחומי הזה ממוקמת במרחב הנפשי-הביבליותרפי, ובה ייחשפו הקוראים לקולותיהם של אלו שנענו להזמנה להגיב בשיחה או בכתב על הסיפור המקראי על אשת לוט. תגובותיהם של מגוון אנשים בני גילים שונים זוכות לדיון מעמיק ורגיש, המעיד על הקשר שאינו ניתן להתרה בין המבט לאחור ובין היכולת לספר סיפור.
במתח שבין האסור למותר, מסע עם אשת לוט מלמד כיצד אפשר להשיב את המבט, ליצור בעזרת סיפור גשר אל "האחור", לשחרר טראומות רבות ולסלול נתיב לתנועה נפשית ולשינוי.
הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפהפרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: נורית בוכוייץ, עבד אלרחמן מרעי, אלון פרגמן
תיאור: לכתוב בשפת האחר הוא אסופת מאמרים דו-לשונית העוסקת בשאלת האחר בספרות העברית והערבית. מחשבת האחר, רב-תרבותיות ושיח מיעוטים, אשר נמצאים על סדר יומו של מחקר הספרות בעשורים האחרונים, נשענים על האבחנה האתנית כמושג-מפתח המגדיר את הזהות הקולקטיבית המרכזית. תשעת המאמרים המכונסים בספר זה מציירים תמונה של הספרות בטריטוריה הישראלית וסביבה, כשהיא עוסקת בשאלות של זהות ואחרוּת במצב של ריבוי קולות תרבותי. ההתבוננות בשאלת האחר בספרות העברית והערבית מראה שבין הספרויות מתקיימים קשרי יריבות וקרבה כאחד, שטווח המשמעויות של ייצוג האחר מושפע מתנודות היסטוריות ומשינויים תרבותיים. לכתוב בשפת האחר מציג מגוון מאמרים, ביניהם מאמרים העוסקים ברומנים של סמי מיכאל, בספרות העלייה הגדולה של שנות ה-50, בספרות פוליטית ערבית הנכתבת סביב הקונפליקט הישראלי-פלסטיני וביוצרים פלסטינים הממירים את שפת כתיבתם לשפת הכוח. בספר גם נכללים דברים שכתבו היוצרים סמי מיכאל ונעים עראידי.
רסלינג
מאת: גלי דרוקר בר-עם
תיאור: שורדי השואה דוברי היידיש היו פלח נכבד מאוכלוסיית ישראל בעשוריה הראשונים. הם יצרו בה תרבות מודרנית עשירה, עם נקודת מבט ייחודית, ביקורתית, שהתרבות העברית של התקופה התקשתה להכיל. זמן רב נחקר המרחב התרבותי הישראלי כאילו הוא זהה עם המרחב התרבותי דובר העברית.
ספר זה הוא צעד משמעותי לקראת תיקון פגם זה ומציע לראשונה דיון מעמיק בתרבות מרתקת ומודחקת. בספר מוצגת היסטוריה תרבותית ייחודית של ישראל בעשוריה הראשונים מנקודת מבטם של יוצריה דוברי היידיש. הוא כולל תיעוד מקיף של קורות מוסדות תרבות יידיש הישראליים המרכזיים, של פרקטיקות זיכרון השואה שצמחו מקהילות הניצולים, וכן ניתוח של התכנים המקוריים שתרבות זו יצרה.
מניתוחים אלה עולה קולם הייחודי של שורדי השואה במפגשם עם ישראל, נופיה, מוסדותיה ותרבויותיה, וכן מאבקם באתוס הממלכתי שביקש למחוק את תרבותם ולשונם בתקווה לכונן יהודי חדש, שהוצג כיורשו הראוי והבלעדי של המרחב הישראלי.
יד יצחק בן-צבי
מאת: רינה דודאי
תיאור: במהלך המאה ה 20- , בעיקר בעקבות השואה, הפך מעשה העדות למרכיב מרכזי בגיבושם של הזיכרון הקולקטיבי ושל האחריות המוסרית לזיכרון זה. ספר זה דן באותה הזעקה שהזכיר אפלפלד בציטוט לעיל. במרכזו דיון בטיבה של העדות הפואטית, השונה באופייה מעדויות אחרות. כפל פנים חבוי בעדות זו, המאפשר לה לבטא את רגע השבירה, ובה בעת להבנות את השפה השבורה ולתכּן באמצעותה מציאות חדשה. העדות הפואטית יכולה להכיל את מה שלא ייאמן ואת מה שאינו ניתן לייצוג, לגעת בחומר הרוטט של החוויה האסונית ולדבר אותו. הספר עוסק בסוגיות של ייצוג הטראומה בשפה הפואטית ובאסטרטגיות פואטיות שונות שמתוכן מבצבצים מבנים שונים של מגנונים נפשיים, ודן בהרחבה בטקסטים של שלושה יוצרים: אהרן אפלפלד, ק. צטניק ופרימו לוי. בכל אחד מהפרקים נבחן הסגנון הייחודי של הכותב וכן אסטרטגיות ההגנה הטקסטואליות-פואטיות שלו.
מכון מופ"ת
מאת: רבקה קדוש
תיאור: יצירתו הרוחנית של הרב יוסף חיים (1909-1835), שכינויו הוא 'הבֵּן אִיש חַי' כעקבות שם חיבורו הידוע, היא 'עמוד התיכון' בתרבות קהילת בבל בעידן החדש. מנהיגה הרוחני של קהילה מפוארת זו הטביע חותם בספרות הלכה, הקבלה, הדרש, המוסר וכמובן גם בספרות הפיוט והספרות היפה של דורו , כל זאת בששים חיבורים ומעלה שהעמיד בחייו. מהמכלול הרבני העצום הזה משתקף עולם הגותי ייחודי לו ולקהילתו, ואשר לו נתן ביטוי ספרותי אישי בסיפורים ששילב בדרשותיו, אותן נשא שבת בשבתו לאורך כחמישים שנה. בפרקי חיבור זה מאת רבקה קדוש נפרש לראשונה מפעלו הספרותי-דרשני של מנהיג מובהק זה של קהילת בבל ומצטיירת מפת התפוצה של עשרות הסיפורים הפזורים בכתביו. בכך נעשה החיבור הנוכחי למערך ממַפתח של חומרי הדרשה הסיפוריים של 'הבן איש חי', וממנו ניתן לשחזר את רשת דרכי ההשפעה שבהן נפוצו סיפורים אלה מעבר לגבולות הקהילה הבבלית אל שאר קהילות ישראל. בחיבור מתבררים הקשרים הרעיוניים והפואטיים שבין הסיפורים לבין הדרשות, וכן המחשבה הקבלית ומחשבת המוסר של הרב יוסף חיים. החקירה הספרותית-תימטולוגית והפרשנית הזו מסמנת את מקומה של הסיפורת של הבן איש חי במסורת הסיפור הפולקלורי היהודי בפרט ובמסורת ההיגודית של הסיפור הפולקלורי הבין-לאומי בכללו.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: דן מירון
תיאור: ״פרץ הכניס את ביאליק ל׳קודש קודשיו׳, ׳מעבדת׳ היצירה שלו. כלומר, הוא פתח לפניו את דלת חדר העבודה שלו, קרא לפניו טקסטים, וביאליק התבקש לחוות דעה, לפרץ היה אמון מלא בטעמו ובחושיו הספרותיים. כך נעשה המשורר העברי עד־שותף לחיי היצירה של הנסיך היריב. הלה רחש לו אמון כה רב, עד שגילה לו כמה מתוכניותיו היצירתיות , דבר שאיש, להוציא אולי מקורבים אחדים, לא הובא בסודותיו״. במסה בת שלושה פרקים, בין שני הרים , זוגות סופרים: קרבה, ריחוק וחיכוך יצירתי, חושף דן מירון את זיקות היצירה אצל ארבעה מן היוצרים היהודיים המודרניים המרכזיים: חיים־נחמן ביאליק, יצחק ליבוש פרץ, שאול טשרניחובסקי ואורי-צבי גרינברג. מירון מתחקה כאן אחר קריאתו של סופר בכתביו של סופר אחר בן זמנו, ומניח את עקרונותיה של אוריינות טקסטואלית עקיפה: קריאה בעיניו של אחר. בתוך כך הוא משמיע שוב את קולה של השירה העברית והיידית, במלאת כמאה שנה לערך מאז כתיבתה: מהי הירושה האסתטית שהותירו מנסחיו של הביטוי העברי הספרותי המודרני? והאם ניתן עוד להיכנס בשערי יצירתם? לספר מצורפת הקדמה מאת לילך נתנאל, שעניינה החניכה הרגשית שהציעה הספרות היהודית מודרנית לקוראים בני זמנה, וגלגוליה של חניכה זו בקרב קוראים מאוחרים. 
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: שגית בלומרוזן-סלע
תיאור: למעלה מ-10% מהאוכלוסייה סובלים מהפרעות אישיות שונות, ואף על פי כן מאפייניהן והדינמיקה הפסיכולוגית שבבסיסן לרוב אינם מוכרים כמעט. ספר זה מאפשר היכרות עם הדינמיקה של כל אחת מהפרעות האישיות באמצעות 10 דמויות ראשיות בספרות הישראלית – ביצירות "זבובים" מאת אהרן מגד, "הדבר היה ככה" מאת מאיר של̤ו, "דולי סיטי" מאת אורלי קסטל-בלום, "האישה הגדולה מן החלומות" מאת יהושע קנז, "חפץ" מאת חנוך לוין ו"חיוך הגדי" ו"מישהו לרוץ איתו" מאת דויד גרוסמן – המתאימות ל-10 הפרעות האישיות העיקריות המוכרות כיום בעולם המערבי. המחברים משרטטים את הפרעות האישיות השונות בחדירה פסיכולוגית עמוקה, המתאימה להפליא לתיאוריהן בספרות הקלינית, ויתרה מזאת הם מספקים תיאורים, תובנות וסמלים ספרותיים מרתקים אשר מעשירים את הבנתנו את הפרעות האישיות. בכל פרק בספר מתוארת הדינמיקה הנפשית של הגיבור לאור מאפייני הפרעות האישיות שבספרות הקלינית, ובכלל זה כתבי תיאורטיקנים פסיכואנליטיים שונים (כמו פרברן, מסטרסון, קוהוט, בולאס ואחרים). בהמשך כל פרק מתואר כיצד הפריזמה של הפרעת האישיות של הגיבור שופכת אור על היבטים רבים נוספים ביצירה, כמו דמויות אחרות (בעלות קשרי דמיון או ניגוד לדמות הראשית), תמות, מוטיבים, סמלים והיבטים רעיוניים, מבניים וסגנוניים. כך מתגלה שלצירים הפסיכולוגיים שבבסיס הפרעות האישיות תפקיד מרכזי במישמוע היצירות. המתעניינים בפסיכולוגיה יוכלו למצוא בספר תיאורים מפורטים ומעמיקים של הפרעות האישיות, על מאפייניהן (דפוסי יחסים, רגשות, דימוי עצמי, הגנות ועוד), הרקע להיווצרותן, מהלכן במרוצת החיים ורמזים לפתרונן; חובבי הספרות יוכלו למצוא ניתוחים מעמיקים של היצירות דרך מנסרת הפרעות האישיות המאירה היבטים רבים ומגוונים ביצירות, אשר רבים מהם לא הובנו היטב ללא המפתחות שמנסרה זו מספקת.
רסלינג
מאת: יגאל שוורץ, לילך נתנאל, רונה טאוזינגר, קלאודיה רוזנצווייג
תיאור: זהו קובץ מחקרים בספרות עברית, המוקדש לפרופ' אבידב ליפסקר - חוקר פרוזה עברית קדומה וחדשה והיסטוריוגרף של הספרות העברית.

בספר מאמרים רבים, מאת בכירי החוקרים בספרות עברית בארץ ובעולם, ובהם: פרנץ קפקא כסופר יהודי מודרני, סיפורי עם יהודיים ממזרח אירופה במאות ה-18 וה-19, ההיסטוריוגרפיה של הספרות העברית והיידית החדשה, ארון הספרים של האישה באשכנז במאות ה-16 וה-17 ומה היו ספריה של המשכילה במאה ה-19, ספרים כסמלי הצחוק ביצירת עגנון, הכתיבה הרבנית בפיוטי מרוקו, שפה, מחסום ואהבה אצל אלי עמיר, טקסט וקהילה בשירתו של יהודה עמיחי, מה בין גנסין לקריאה בתלמוד, היצירות הספרותיות היהודיות מכתבי היד של ימה"ב עד לראשית הדפוס, מאפייני הכתיבה בעולם הדתי, זיקתו של הסופר העברי למולדת ועוד.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: דפנה לוין
תיאור: ניתוח ספרות בכלים מרחביים הוא אתר בלתי נדלה להבנת המורכבות החברתית העומדת בבסיס הייצוגים התרבותיים. מטרתו של ספר זה לשרטט את המרחב המופיע כרקע, להפוך אותו לרטורי ולחשוף באמצעותו רכיבים שהטקסטים הספרותיים מבקשים להדחיק. הדיון בכלים מתחום חקר המרחב הנו פורה במיוחד בהקשר של הספרות הישראלית, שכן ספרות זו נכתבת במסגרת השיח הציוני שמאבק מרחבי מתמיד מתחולל בו. אולם הדיון פורה לא רק כשהספרות שותפה לפרויקט של רכישת הבעלות על הטריטוריה, אלא גם כשהיא מתנערת כביכול מהטריטוריה ומתרכזת באינדיבידואל, במרכז או במערב, תוך כדי הדחקה והשתקה של המרחב ה"אחר", או תוך כדי יצירת רב-תרבותיות ופוליפוניה אתנית מדומה. או-אז מתגלה המרחב המדומיין כתמונת ראי ליחסי כוח בין מרכז לפריפריה. הייצוגים המרחביים הספרותיים מאפשרים לבחון כיצד מתעצבות תרבויות מוכפפות תוך כדי הפנמה של ערכי התרבות ההגמונית, תהליך המלווה ביצירת מרחב (פיזי ולשוני) היברידי שלישי שבו מובנת זהותם תוך כדי "זיהום הדדי", על פי מונחיו של הומי באבא. יחסי הגומלין בין המרכז והפריפריה יופיעו בספר זה כאתר דינמי הנמתח מעבר לדיכוטומיות הבינאריות, תוך כדי ניתוח לא צפוי של שלוש יצירות ישראליות: "חמסין וציפורים משוגעות" מאת גבריאלה אביגור-רותם, "שום גמדים לא יבואו" מאת שרה שילה, ו"ככה אני מדברת עם הרוח" מאת סמי ברדוגו.
רסלינג
מאת: אילת שמיר
תיאור: כלאיים (Hybridity) הוא מושג מודחק בדיון על החברה, התרבות והספרות הישראלית. ספר זה עוסק במושג הכלאיים, בגנאולוגיה התרבותית שלו, במהותו ובמאפייניו; הוא מציע אותו כפריזמה לקריאה בשלוש יצירות מהפרוזה הישראלית החדשה: "חסות" (1977) מאת סמי מיכאל; "ערבסקות" (1986) מאת אנטון שמאס ו"הכלה המשחררת" (2001) מאת א"ב יהושע. יצירות אלה מגלמות בעצם מהותן את חוויית הכלאיים התרבותיים שמתקיימים בין החברה היהודית לערבית, וניתן בהן ביטוי לדואליזם הלשוני והחברתי המאפיין את החוויה הזאת. כוחות משיכה ודחייה פועלים בין שתי החברות, והדואליזם גורם לקונפליקט פנימי ובה-בעת מאפשר הזנה הדדית. לצד ביטויים של חרדה, נבדלוּת ודחייה מפני המיעוט האחר, אשר נתפס לא פעם כ"זר מקומי" השוכן בתוכנו, מתקיימות בעוצמה לא פחותה משאלות של מיזוג, משיכה ואינטימיות ארוטית, משאלות פורעות-סדרים שמשמען טשטוש גבולות וחצייתם. מיהו ה"זר המקומי"? מהו קולו? מה מקור כוחו? מהו אותו "שלישי ישראלי" היברידי? מה עשוי להיות המבע הספרותי ההולם עבורו?
רסלינג
מאת: חיה מילוא
תיאור: הספר נשיקה של זהב מונה ל"ח סיפורי עם מן המורשת התרבותית של יהודים יוצאי אתיופיה החיים בישראל. הסיפורים נרשמו באמהרית, והם מוגשים לקורא בליווי תרגום לעברית. בתהליך תרגומו של הסיפור לעברית ביקשנו לשמור ככל הניתן על המשלב הלשוני של המספר ולנסות להעביר את קולו הייחודי דרך הדף הכתוב. בנוסף לתרגום המילולי, מספר סיפורים בקובץ שלפנינו נזקקו לתיווך תרבותי כדי להבינם לאשורם. חלקם מבוססים על ערכים ונורמות שוודאי אינם מובנים למי שאינו בקי בתרבות האתיופית, או דורשים ידע היסטורי או חברתי. בהערות המתלוות לסיפורים ניסינו להאיר את הרקע, המשמעות או ההקשר המיוחדים של הסיפור על מנת להבהירו. הסיפורים מעידים על מאפייני התרבות האתיופית. בד בבד הם מעידים על התנגדות המספרים לנורמות מסוימות הרווחות בחברה הישראלית. הם מצביעים על שאיפתם של העולים לאינטגרציה תרבותית חלקית ולא מלאה בזרם המרכזי של החברה הישראלית, ומייצרים שיח המהווה מחסום סמלי מפני היטמעות מוחלטת. אנו מקווים כי הספר ישמש כלי בידי הקהילה להעברת מסורתה התרבותית לבניה ובנותיה, המצויים בשלב שונה של מעבר בין־תרבותי, כחומר גלם ליצירת תחושת שייכות ולכידות משפחתית בין־דורית.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: רונה טאוזינגר
תיאור: הספר פורש למעלה ממאה וחמישים גרסאות יהודיות לסיפור יהודה ותמר, על בסיס טופס האב המקראי בבראשית ל"ח, דרך הספרות החיצונית וההלניסטית, המדרש ,הפיוט, פרשנות ימי הביניים, ספרות הדרשות והדרוּש, ספרות המוסר, כרוניקות, הספרות הקבלית, השבתאית, החסידית וכלה בספרות העברית החדשה מתקופת ההשכלה ועד ימינו. מהלך הגרסאות נמסר תוך בירור פרשני שלהן על רקע הסוגות השונות שבהן נכתבו, המרחבים התרבותיים שבהם צמחו והלשונות היהודיות שבהן סופרו. הסיפור 'תמר אשת ער' מכיל את הגרעינים החשובים של התרבות הישראלית השבטית: יחסי שארה, חוקי הייבום, יחסי הגברים והנשים בתא המשפחתי ומעמדו ההגמוני של השבט הנבחר בקביעת שושלת המלוכה. כסיפור המכיל היבטים של טרנסגרסיה, פיתוי מיני, גילוי עריות ולידת משיח מקשר אסור, הוא ריתק את תשומת לבם של הדרשנים, הפרשנים, הכותבים והיוצרים לאורך דורי-דורות
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
תיאור: למן ראשיתה מילאה ספרות הילדים העברית תפקיד מפתח בהנחלת הלשון העברית ובהטמעתם של ערכי לאומיות וציונות בקרב דור העתיד. גדולי סופרינו ומשוררינו כתבו ועדיין כותבים לילדים: ח"נ ביאליק, אשר ברש, אברהם שלונסקי, לאה גולדברג, נתן אלתרמן, תרצה אתר, דוד גרוסמן ומאיר שלו הם מהבולטים שבהם, אך כמובן לא היחידים. חרף זאת, ספרות הילדים עמדה תמיד בצילה של הספרות היפה למבוגרים, וכמוה גם חקר ספרות ילדים לא קיבל את מעמדו הראוי בחוגים לספרות באוניברסיטאות. בגיליון זה של 'ביקורת ופרשנות' כונסו שנים-עשר מאמרים, שכל אחד מהם מאיר זווית ייחודית של ספרות הילדים העברית והיהודית במאה העשרים ובראשית המאה העשרים ואחת , מההיבטים הפואטיים, הלשוניים, ההיסטוריים והאתיים. ביחד מתגבש אנסמבל של קולות מחקריים, הנותנים ביטוי למזרח ולמערב, לארץ ישראל ולתפוצות, לחילוניוּת ולדתיוּת, שעשוי לתרום תרומה משמעותית לשיח ולמחקר העכשווי אודות ספרות ילדים.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: נגה רוזנפרב
תיאור: יש משהו טיפ טיפה מסולף כשמעבירים אל הנייר את סיפור החיים. אתה בונה עולם שהוא קצת מסולף מן העולם האמתי... כפי שאני רואה את זה, הסיפורים שכתבתי היו ההיענות שלי לצורך , צורך חי , שלא הרפה ממני עד שהועלה על הכתב' עמליה כהנא־כרמון, 29 במרס 2011.

החיבור הביוגרפי הקומה השנייה מציג לראשונה את הקשר בין תולדות חייה של הסופרת עמליה כהנא־כרמון ועבודותיה הספרותיות. פרטי החיים האישיים של כותבת מרכזית זו בספרות העברית מתגלים כחומרי גלם יסודיים בסיפוריה.

הספר מגולל את תולדות המחצית הראשונה של סיפור חייה ויצירתה, החל מימי ילדותה בקיבוץ עין חרוד, דרך ימי התבגרותה בתל־אביב בצל המנדט הבריטי ותקופת הלימודים באוניברסיטה העברית בירושלים, תקופת השירות בחטיבת הנגב במלחמת העצמאות, ועד לימי התגוררותה באירופה, אהבותיה וכינון חיי המשפחה שלה. בתוך כך מתואר 'יומן הקריאה' שלה, וכן נפרשות הרשתות המשפחתיות והחברתיות שאליהן השתייכה בימי ניסיונותיה להיעשות לסופרת. תיאור זה מכין את הופעתה הייצוגית ביותר על במת הספרות העברית עם צאתו לאור של ספרה בכפיפה אחת.

סיפור חייה הניתן כאן נכתב בחייה של הסופרת שפתחה לעיני החוקרת את ארכיונה האישי החסוי, המופקד בספרייה הלאומית בירושלים במחלקת הארכיונים האישיים. ארכיון אינטימי זה הוא כעין שער לעולמה הפנימי של הכותבת שמיעטה מאוד בחשיפת פרטי חייה ולא הרבתה לדבר בם.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: דוד גורביץ', רוני לוינגר
תיאור: בשנת 1949 מצייר יוחנן סימון, צייר הריאליזם החברתי, את "התור לאוטובוס" (התמונה שמופיעה על כריכת הספר), ובה הוא משרטט את הפסיפס השבטי העשיר שממנו מורכבת הישראליות הצעירה של ראשית המדינה. בשנת 2014 כותב סמי ברדוגו על גיבור ספרו היורד אל הכנרת: "היה מספיק ללכת קילומטר וחצי כדי להגיע לשם ולהיות ישראלי". השבט אמר את דברו? משרטט את פניה המרובות של הישראליות המתגעגעת לשורשים הקהילתניים שלה. ישראליות זו נעה בין ערכים ליברליים, אוניברסליים וגלובליים לבין ערכים שבטיים ומקומיים. את הדיאלקטיקה הזאת קוראים המחברים אל תוך יצירותיהם של עמוס עוז, אורלי קסטל-בלום, רונית מטלון, דורית רביניאן, סייעד קשוע וסמי ברדוגו; היא משתקפת גם בספרות העולמית, בכתיבתם של ז'ורז' פרק, מישל וולבק וג'ונתן פראנזן. קומוניטריזם-קהילתנות היא ההנחה שזהויות אנושיות מעוצבות על ידי סוגים שונים של קהילות פוליטיות, ממשיות ומדומיינות, ושהאני הוא פרי ההבניה התרבותית שבה אנו חיים. הפולמוס הליברלי-קהילתני משמש מנוף לקריאה פוליטית-מוסרית של התרבות, וזו מחזירה את הסיפוריות אל מרכז הבמה, שכן באמצעות נרטיבים אנו מעניקים לחיינו ערך ומשמעות, כלומר שאנו מייצרים פרשנות קוהרנטית לקיום האישי שלנו בעולם. השבט אמר את דברו? צולל אל תוך הסוגיות האסתטיות והחברתיות הדחופות של ההווה; הוא מבקש להתמודד עם בדידותו של האדם בתוך הקפיטליזם הטכנולוגי שבו אנו חיים. זהו מחקר ראשון מסוגו על ניאו-ליברליזם וקומוניטריזם בספרות – מבט ביקורתי על פניה המשתנות של התרבות בשעת משבר.
רסלינג
מאת: עינת ברעם אשל
תיאור: ספרה של עינת ברעם אשל הוא דיון מקיף ואינטגרטיבי בספרות ההשכלה העברית במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה. תקופת מפתח זו של הספרות העברית הוכרה כפרק הריאליסטי הראשון בתולדותיה, שבו ביקשו חשובי היוצרים – בהם מאפו, אברמוביץ (מנדלי מוכר ספרים, סמולנסקין ויל"ג – להתמודד עם שאלות היסוד של הקיום היהודי באמצעות ייצוג מהימן וכמו-תיעודי של מציאות החיים הממשית. כניסתם של עקרונות הריאליזם לתחומי ספרות ההשכלה העברית איננה מובנת מאליה. שאיפתו של הריאליזם לייצוג מהימן ונטול פניות של מציאוּת החיים לא עלתה בקנה אחד עם אופייה הדידקטי והפולמוסי של ספרות ההשכלה, שהתפתחה בהקשרים של תיקון חברתי ומהפכנוּת אידיאולוגית. מה היו אפוא התנאים והנסיבות שהכשירו את כניסת הריאליזם לספרות העברית בתקופת ההשכלה? חידושו של המחקר הנוכחי הוא בטענה כי ביסוד הריאליזם ומחשבת ההשכלה המאוחרת השקפת עולם דומה. שתי התפיסות תבעו זיקה הדוקה בין אונטולוגיה, אפיסטמולוגיה, אתיקה ואסתטיקה; הן ראו בחיי העולם הזה "יש" משמעותי ונעלה, שחשוב לפעול להכרתו ולשיפורו ולשכלל את ייצוגיו האמנותיים. הספר מוקדש לתיאור "מלחמת הריאליזם על נפשו" בתקופת ההשכלה המאוחרת, כניסוחו של שמעון הלקין. הוא מבקש לבחון את מאבקו של הריאליזם לביסוס קיומו במערכת הספרות העברית, להצביע על המכשולים שעמדו בדרכו ולדון בהישגיו החלקיים. הדיון בסוגיות אלה משלב בין שתי פרספקטיביות, של הכללה ושל פירוט. הוא מתאר את התזוזות שחולל הריאליזם במפת הז'אנרים של הזמן, ובה בעת מאפשר היכרות עם גילוייו הייחודיים בזירות הז'אנריות המרכזיות, בפרוזה (ברומן החברתי ובסיפור הקצר) ובשירה (בפואמה).
הקיבוץ המאוחד
הצג עוד תוצאות