נמצאו 330 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: יאיר ורון
תיאור: ספר זה הוא הומאז' ליותר מחמישים שנות פעילות מקצועית של דוד קאסוטו. הספר חוקר את העולמות שבהם פועל קאסוטו כאדריכל, כמורה, כאיש ציבור וכשליח ציבור. הספר מציג בפני הקורא אסופה של פרויקטים אדריכליים, מאמרים מקצועיים, זיכרונות ואנקדוטות, המשרטטים את דמותו ואת עולמו של האדריכל הישראלי-איטלקי, הנע בין עולמות תוכן ועשייה השזורים זה בזה בקשרים הדוקים.
הספר עוקב אחר התפתחותו המקצועית של קאסוטו, תוך התבוננות ברקע התרבותי שממנו בא, בעבודותיו האדריכליות ובמחקריו התיאורטיים, ומדגים כיצד שילובם של אירועים היסטוריים וזיכרונם חיים בעבודותיו האדריכליות ומעשירים את עולמו היצירתי של האדריכל "איש פירנצה וירושלים", כפי שהוא נוהג לכנות את עצמו.
הספר מחולק לשני שערים, המייצגים את עולמות העשייה של קאסוטו: אדריכלות ומחקר. את אלו מקדים פרק פתיחה, ומסכם חלק המוקדש לקורות חייו. השער "אדריכלות" מציג 24 פרויקטים אדריכליים נבחרים בארבע קטגוריות: בתי כנסת, מבני ציבור, מגורים וגשרים. לצד תיאור הפרויקטים, מוצגים צילומים עדכניים, תוכניות ושרטוטים וכן חומרי ארכיון. השער "מחקר" פותח בריאיון עם אדריכל דוד קאסוטו; מהראיון עולה דמותו של האדריכל-החוקר. בהמשך מובאים שלושה מאמרים המבטאים את ה"עולמות" של מחברם. המאמרים נבחרו מתוך עשרות מאמרים וטקסטים שפרסם קאסוטו בשפות שונות במהלך השנים.
עוד בספר שני טקסטים מקוריים שחוברו על ידי אדריכלים-היסטוריונים מהחשובים בעולם האדריכלות האיטלקי, המנתחים את דמותו המורכבת של קאסוטו ואת יצירתו לאורך השנים. פרק נוסף מוקדש לשש אנקדוטות שמעלה קאסוטו כנקודות ציון בחייו המקצועיים. אלו מוצגות בשילוב מקורות ארכיוניים, קטעי עיתונות וצילומים.
ספר זה הינו פרי מחקר ומסע משותף שנמשך מספר שנים. גרסתו הראשונה ראתה אור בשפה האיטלקית בשנת 2017, בהוצאת הספרים EDIFIR - Edizioni Firenze. המהדורה המוצגת כאן מבוססת ברובה על זו האיטלקית, אולם מספר שינויים ועדכונים נעשו כדי להתאימה לקורא בשפה העברית.
הוצאת אוניברסיטת אריאל בשומרון, אריאל
מאת: איציק אלחדיף, אליעזר פרנקל
תיאור: הכותבים:
אליעזר פרנקל 1929-2012 אדריכל, צייר ומחנך. ייסד את 'מכללת הסביבה'- סדנא לעיצוב ואדריכלות (1981-2003) ועמד בראשה. נודע בזכות עבודות השיקום האדריכלי בערים העתיקות יפו, ירושלים וצפת. פרסומים: "כרונולוגיה של תולדות האמנות" 1996, "פאטריק גדס, דוח תוכנית העיר תל אביב" 1997 "תיאוריות באדריכלות" 2003. ערך והוציא לאור את כתב העת "לחיות בעיר".
איציק אלחדיף אדריכל, מנחה ומרצה באוניברסיטת אריאל בשומרון ומרכז מגמת הנדסאים לאדריכלות ועיצוב פנים במכללה למינהל. עבד במשרדי אדריכלים בלוס אנג'לס ובתל אביב, אצר והציג שתי תערוכות בגלריה סנטה מוניקה. פרסומים: ערך את ספריו של אליעזר פרנקל: כרונולוגיה של האמנות, תיאוריות באדריכלות ועוד. עורך ראשי, בשיתוף ד"ר עדנה לנגנטל, של כתב העת 'ארכיטקסט' בבית הספר לארכיטקטורה באוניברסיטת אריאל בשומרון.
הוצאת אוניברסיטת אריאל בשומרון, אריאל
מאת: נורמן לברכט
תיאור: למה בטהובן? בגלל הסונטה לאור הירח, בגלל השביעית, בגלל הארואיקה, בגלל הסונטה לצ׳לו מספר 3, בגלל התשיעית, בגלל ההאמרקלוויר בגלל הקונצ׳רטו לכינור בלה מז׳ור, בגלל וריאציות דיאבלי. מעולם בתולדות המוזיקה ״לא היה מלחין שגאוניותו זוהתה בן רגע והוכרה לאורך זמן בשלמותה״. אין עוד מלחין ״תובעני כל כך, עקבי כל כך ורציני כל כך בדרישותיו מעצמו וממאזיניו״.
את התובענות הזאת, את הרצינות הזאת, נורמן לברכט מנסה לתרגם למילים, למשפטים, לפסקאות מכושפות.
אולי כבר הכרתם את לברכט, בזכות ספרו הסוחף גאונות וחרדה. ואם הכרתם, אתם יודעים לאיזו חגיגה לצפות. בטהובן, הוא כותב, ניצב ״בצד שייקספיר, דה וינצ׳י ומיכלאנג׳לו כעמוד תווך של התרבות המערבית״. ועוד הוא כותב: ״בלי בטהובן לא היו וגנר, ורדי או מאהלר, לא נינה סימון, לא מייקל ג׳קסון ולא ג׳ון ויליאמס, לא אָלאנה, ליזוֹ או ג׳סטין ביבר״. ואם זו לא סיבה לקרוא ספר, אין לדעת מה כן.
בדהרה הקצבית שלו מיצירה ליצירה לברכט פותר את תעלומת ׳פור אליס׳ ועוד כמה תעלומות שנקשרות באהובותיו של בטהובן. והוא עוקב אחר גלגוליהן המשונים של יצירות מופת. והוא מדווח על יחסיו של בטהובן עם פטרונים ועם מבצעים. ועל קונצרטים שהסתיימו בדרמה סוערת. ועל שאגת החירשות המצמיתה. הוא מספר על המלחין, על יצירותיו, על מורשתו, על מבקריו, על אוהביו, על מבצעיו הנפלאים.
למה בטהובן? לספר המיוחד הזה צריך לקרוא ולהאזין כדי להבין. לקרוא – ולהאזין. מאה פרקים. כל פרק עוסק ביצירה מיוחדת. לכל פרק הותאם ביצוע מיוחד. כל פרק מחלץ תובנה מרעננת מתוך מהומת חייו של בטהובן, הכאוטי, הכועס, המתפרץ, הדכאוני, הגאוני.
כנרת, זמורה דביר בע"מ
מאת: פבלו אוטין
תיאור: אפס ביחסי אנוש - טליה לביא / גט: המשפט של ויויאן אמסלם - שלומי אלקבץ / הגננת - נדב לפיד / ההיא שחוזרת הביתה - מיה דרייפוס / את לי לילה - אסף קורמן ולירון בן שלוש / פרינסס - טלי שלום עזר / פלאות - אבי נשר / לבנון - שמוליק מעוז / בית לחם - יובל אדלר / מיתה טובה - טל גרניט ושרון מימון / סופעולם - רוני קידר / מי מפחד מהזאב הרע - אהרון קשלס ונבות פפושדו.
דור חדש של יוצרי קולנוע צמח בישראל בשנים האחרונות. הם העלו את קרנו של הקולנוע הישראלי וזכו לתשבחות ולהצלחה הן מקומיות והן עולמיות. מקצתם אף פתחו בקריירה בינלאומית מבטיחה.
בספר זה מכונסות 12 שיחות עם בכירי העשייה הקולנועית הזאת. שיחות אלה, שהן בגדר "שיעורים בקולנוע", מאפשרות ליוצרים לחשוף את צורת העבודה שלהם ולנתח – לצד המחבֵּר - את הבחירות האמנותיות שלהם. עולה מהן תמונת מצב של התרבות והחברה הישראליות ושל האופן שבו הקולנוע חוֹוֶה אותן ונותן להן ביטוי. זוהי הזדמנות לראות בעיניים חדשות את הסרטים שאהבנו ולרדת לעומקם. מה המשמעות של סוף הסרט? למה המצלמה נעה בצורה מסוימת? מדוע נבחרה דווקא המוזיקה הזאת ולא אחרת? ומה כל זה אומר?
הוצאת אסיה
מאת: בן-עמי שרפשטיין
תיאור: ספר שכותרתו רוח סין הוא משימה בלתי אפשרית. והנה, כמעשה קסם ואולי מין כישוף, נולד ספר המשרטט את הדנ"א של סין ההיסטורית מתוך מאגר ידע אין סופי והחודר לקרב התודעה שאותה שימרו בחיים האומנות, הספרות, ההיסטוריה והפילוסופיה המסורתיות של סין.
רוח סין ראה אור לראשונה בשנת 1972, ואף שסין השתנתה כמעט לבלי הכר, הספר עדיין רלוונטי ומרתק מתמיד.
בכתיבה חכמה, חושנית, מכבדת ומלאת אהבה צולח רוח סין את מבחן הזמן. הקול הייחודי של בן-עמי שרפשטיין נוגע בלב לִבּה של התרבות הסינית, בהיבטים המרתקים שלה וברוחה המפתיעה לעיתים. מתוך ההתבוננות בתרבות האחרת ובנו - צומחת הדדיות של עולם ומלואו.
הוצאת אסיה
מאת: בילו בליך
תיאור: המודל הוא תוצר מלאכותי, ייחודי, הנעשה על ידי האדם למטרות שונות ובאופנים מגוונים. המודל נמצא בתווך בין מצבים שונים בתהליכי מחקר וגילוי. הוא ממחיש, מפרש, חוזה ומספק הוראה על תיאוריה או על מצב עניינים מוגדר. בקונבנציה הוויזואלית שלו מופיע המודל בצורות שונות: כמפה, סכמה, צילום, רישום, תמונה או אובייקט תלת-ממדי. ברוב המקרים, כאשר השימוש במודל נמצא בתהליכי מחקר ויצירה, הוא נשאר עלום ונחבא לנוכח התוצאה הסופית. המודל הוא מעין כלי שבו מוטמן עולם חיצוני ופנימי, יחד עם היותו בעל תכונות פיזיות וצורניות משל עצמו, והוא מתפקד כמתווך בין רעיונות. בתהליך עבודתו משתמש הארכיטקט במודלים כאמצעים חזותיים, בדו-ממד או בתלת-ממד, תוך כדי גיבוש רעיונותיו לקראת תפיסה ארכיטקטונית שלמה.
מעטים הספרים הדנים ומפרשים את המודל הארכיטקטוני, מטרותיו וסוגיו. ספר זה שם לו למטרה לעסוק במודל הארכיטקטוני כמקרה פרטי. הספר מציג מקרי בוחן של שימוש במודל על ידי ארכיטקטים לאורך ההיסטוריה, לצד הגדרות לסוגי מודלים; הוא מראה כיצד אובייקט סגולי זה מופיע בצורות ולמטרות מגוונות, כל זאת בהסתמך על תקדימים מתחום הארכיטקטורה ופרשנות של חוקרים והוגים מתחומי האמנות, הפילוסופיה וההיסטוריה.
קהל הצרכנים של הסביבה הבנויה, ברובו, אינו מכיר את תהליכי העיצוב שנעשים בחדרי הסטודיו על ידי ארכיטקטים ואמנים – שם נקבע אופיו וצורת המרחב של מחייתו ומגוריו. ספר זה מציע, בין השאר, היכרות עם המודל הארכיטקטוני ככלי חשוב, עיקרי ומשפיע על תהליכי עיצוב הסביבה ועל התוצאה הסופית של בניין ועיר.
רסלינג
מאת: נועה לביא
תיאור: אל מול ההצפה הגלובלית והמקומית של הסוגה הטלוויזיונית הנחשבת "נחותה"- טלוויזיית "המציאות"- עולים וגוברים הקולות הציבוריים, הרשמיים והאקדמיים, המבחינים בין טלוויזיה מסחרית גרידא לטלוויזיה "איכותית", שלא לומר אמנותית. שיח זה של איכות, אשר מקורו בארצות הברית, נסוב בעיקר סביב סדרת הדרמה בהמשכים כסוגה טלוויזיונית אשר מתחרה בחדשנותה האמנותית אפילו בקולנוע.
שדה הטלוויזיה בישראל מושפע רבות משיח איכות גלובלי זה. זאת ועוד, בשנות ה-90 עבר שדה הטלוויזיה בישראל מהפכה עם הפרטת שוק הטלוויזיה בישראל והקמת ערוצי טלוויזיה מסחריים וערוצי כבלים ולווין. מהפכה זו אפשרה, במקביל להתמסדות שיח האיכות הגלובלי, יצירה ישראלית מקורית של סדרות דרמה טלוויזיוניות בשיעורים גבוהים לאין ערוך מאשר בימי שלטונו הבלעדי של הערוץ הראשון. לאור זאת, ספר זה בוחן את האופן שבו הפכה סדרת הטלוויזיה הדרמטית בהמשכים בישראל לסוגה טלוויזיונית "איכותית" אשר יש המתייחסים אליה כיצירת אמנות לכל דבר.
ספר זה אינו שולל את האפשרות שיש דבר כזה "אמנות איכותית", או טלוויזיה בעלת מאפיינים אמנותיים כשלעצמם; אולם הזרקור הסוציולוגי אשר מציגה נועה לביא מבקש להאיר את המאבקים והגורמים החברתיים והארגוניים אשר הגדירו, החל משנות ה-90 ועד העשור הראשון של שנות ה-2000, סדרות דרמה כגון "הבורגנים" או "בטיפול", לצד סדרות אחרות, כסדרות איכותיות ואמנותיות. כל זאת באמצעות ניתוח ראיונות עם יוצרים טלוויזיוניים-דרמטיים מרכזיים בשדה הטלוויזיה בישראל, ניתוח ביקורות טלוויזיה בעיתונים המרכזיים ותיאור השדה המוסדי-ארגוני על שינוייו הטכנולוגיים, הרגולטוריים והאחרים בראשית שנות ה-90.
רסלינג
מאת: פייר בורדייה
תיאור: החלק הנמוך, החשוך והלילי של הבית הוא מקום הימצאם של החפצים הלחים, הירוקים או הבלתי מבושלים – כדי מים המונחים על ספסלים משני עבריה של הכניסה לרפת, או שעונים על קיר החושך, וכן עץ וחציר ירוק – וגם של היצורים הטבעיים (שוורים ופרות, חמורים ופרדות). זהו מקום התרחשותן של הפעילויות הטבעיות (שינה, יחסי מין, לידה) וגם של המוות. חלק זה מנוגד, כשם שהטבע מנוגד לתרבות, לחלק הגבוה, המואר, האצילי, מקום הימצאם של בני האדם, ובפרט של האורח, של האש ושל החפצים שיוצרו בעזרת האש: מנורה, כלי מטבח, רובה, סמל לגאווה הגברית, המגנה על הגאווה הנשית – והנול, סמל כל ההגנות והמקום שבו מתקיימות שתי הפעילויות התרבותיות האופייניות המתבצעות במרחב הבית: הבישול והאריגה. יחסי ניגוד אלה מתבטאים מבעד למכלול שלם של סימנים המאשרים זה את זה ומכוננים אותם, ובה בעת מקבלים מהם את משמעותם
רסלינג
מאת: איתן מכטר, אביטל מאיה מכטר
תיאור: ספר זה מבקש לתרום לשיח סוציו-תרבותי על העיר העברית-הקוסמופוליטית הראשונה, שיח שעשוי לשמש חלופה לעולם התוכן הכלכלי השגור ביחס לתהליכים אורבניים. הניסיון לפענח את סוד הפיכתה של העיר העברית הראשונה לכדי "עיר עולם" נעשה כאן באמצעות בחינת הייחודיות של התרבות והאתוס התל אביביים בזיקה לנורמות קיום אוניברסליות. הדיון החברתי-תרבותי מציג את המתח בין רציונליות לתשוקה אשר עליו מתבסס הקפיטליזם המאוחר, כל זאת לצד הצגת ביטוייו של מתח בזירה העירונית, הכללית והמקומית - הן בכיבוש המרחב על ידי ההון והן בעיצוב תודעה וסגנון צרכני מחופצן. רב-תרבותיות ודחיסות הם מאפיינים אורבניים מובהקים התורמים לעשייה עירונית המבוססת על פתיחות, יצירתיות, חדשנות ותחכום, אבל גם משקפת מופעים של התכנסות וניכור. תהליך האינדיבידואציה משמש ציר מרכזי בתרגום הסובייקט הרציונלי לנושא תשוקה צרכנית פרי השיטה הקפיטליסטית. האינדיבידואציה ותהליך המיתוג העצמי מצמיחים צורות מגוונות של זהות וסגנון ייחודיים ודינמיים, אך מכבידים על בניית יחסים מבוססי רגש ומחויבות. "הקהילה השכונתית" מוצעת בספר זה כפתרון אפשרי לאנונימיות ולאינסטרומנטליות של היחסים הבין-אישיים, פתרון המאפשר קיום יחסים בין-אישיים בכרך ללא פגיעה באופי הדינמי של ההשתנות והמגוון, אגב יצירת גרעין יציב, טריטוריאלי או וירטואלי. הפרק החותם את הספר דן באתגר הרוחני של העיר הגדולה להצמיח מתוכה ביטויים של "חירות קשה" לאור תפיסתו של לוינס, כתחליף ל"פיצול" הסובייקט והניכור העצמי המאיימים על הנפש העירונית.
רסלינג
מאת: דור גז
תיאור: ספר זה בוחן את מורכבותם של ביטויי התפיסה האוריינסטית כפי שהתעצבה בשלושת העשורים הראשונים של המאה ה-20 בקרב בני העליות הראשונות. תצלומי התקופה, המציגים את המהגרים היהודים עם פרטי לבוש ואביזרים אוריינטליים, נושאים את חותמה של הכמיהה להיטמע במזרח ולהשתייך למקור ילידי-אותנטי - שאיפה שהתקיימה אך לרגע, עד שקרסה והתפוגגה לאחר מאורעות תרפ"ט. העולים ביקשו לחוות במזרח 'מציאות' שאותה כבר הכירו עוד בטרם דרכה כף רגלם במקום. התנסותם נצבעה בצבעיה של חוויית הייצוג הראשונית. הם כמו פסעו לתוך תצלום מבוים בקפידה, הכולא אותם במסגרת הפריים שלו ובקודים של פרשנותו. העולים הגיעו למזרח לאחר ש'ראו' אותו אינספור פעמים בעיני רוחם כארץ מולדת ישנה שניתן לחדש את הקשר עמה הלכה למעשה. הספר מתמקד באופן מיוחד בתצלומיו של אברהם סוסקין, "הצלם של תל אביב"; הוא מציג דיון השוואתי בין תצלומים בסגנון אוריינטליסטי של צלמים יהודים נוספים לבין תצלומיהם של צלמים מקומיים ואירופים בני תקופתם שפעלו באזור. המבט האוריינטליסטי הטרום-ישראלי, כפי שמשתקף מצילומים אלה, מתאפיין ביחס אמביוולנטי למזרח ואל בני המקום הפלסטינים. חברי התנועות הציוניות עזבו את אירופה שסימנה אותם כמזרחים וכבני הגזע השמי, וביקשו לארח את סממניה של הזהות המקומית במקביל, בהתייחסם לזהות זו הם שאפו לבסס את עליונותם המערבית באמצעות אימוצן של פרקטיקות קולוניאליסטיות ואירופוצנטריות - תחושת עליונות שנשללה מהם באירופה. התצלומים הנידונים בספר, המסגירים את שורשי הפנטזיה הגלויה של ציונות בעת גיבוש "היהודי החדש", עשויים לעורר כיום סקרנות, פליאה, שעשוע או רתיעה והתקוממות אתית ואידיאולוגית. תגובות טעונות אלה מעוררות מחשבה על תרבות ימינו לא פחות מאשר על תרבות הזמן ההוא; הן מצביעות על כך שמדובר בכר פורה במיוחד לדיון רב-פנים על התהוותה של התודעה הציונית בהקשרים עכשוויים.
רסלינג
מאת: שלי כהן
תיאור: לאחר עשורים של מדיניות כלכלית ניאו-ליברלית, החל בראשית המאה ה-21 שלב חדש בשיח הביקורתי באדריכלות אשר בא לידי ביטוי בתפישתם של אדריכלים החותרים להשפיע על המציאות בכלים מקצועיים, בתכנון פרויקטים אדריכליים למען קבוצות אוכלוסייה מוחלשות בישראל ובגדה המערבית. הספר אדריכלות ודאגה משייך יוזמות אלה למגמה אדריכלית צעירה מהעשורים האחרונים במערב שמאופיינת במעורבות חברתית. תוך כדי התבססות על תפישה מוסרית פמיניסטית, "האתיקה של הדאגה", שמציבה את האכפתיות ואת הקרבה לזולת במרכז הדיון האתי, שלי כהן בוחנת את המניעים האתיים של יוזמות חברתיות באדריכלות. מכיוון שאת תחום האדריכלות איננו נוטים לתאר במונח דאגה, הספר שואל את מאפייני מושג הדאגה שפיתחה התיאורטיקנית ג'ואן טרונטו מתחומי המגדר ומדעי המדינה לתחום האדריכלות. בתקופה של מגיפה ומשברים, שבה ספר זה רואה אור, דיון עקרוני במקומה של הדאגה בתחום האדריכלות נדמה כחיוני יותר מתמיד. הספר מציב קריטריונים ברורים להערכת אדריכלות חברתית: האדריכלים הנדונים בו נוקטים יוזמה אדריכלית או מצטרפים ליוזמות של ארגוני חברה אזרחית או של רשות עירונית; הפרויקטים עונים על צורכי תכנון שהרשויות והשוק אינם ממלאים או מזניחים; הם מערבים קהילות ודיירים, והם עושים שימוש בכלים עיצוביים הרגישים לייחודה של אוכלוסיית היעד. כדי לעמוד על זיקתו של העיצוב האדריכלי למשתמשים הפגיעים פותח בספר המונח "אדריכלות תלוית משתמש".
רסלינג
מאת: רנה ירושלמי
תיאור: תנועה לעבר משמעות של רנה ירושלמי הוא ספר יחיד במינו בשפה העברית; הוא מציג את תהליך שכלול היכולת של השחקן ושל הקבוצה שפיתחה ירושלמי בעבודתה לאורך השנים כבמאית תיאטרון ניסיוני וכמורה ומדריכת שחקנים. תהליך זה, אשר פותח כאמצעי ליצירה תיאטרונית באנסמבל ומבוסס על תנועת הגוף, מעניק לשחקן, לבמאי ולמורה ארגז כלים מעשיים להתמקצעות בעבודתם. הספר מציג את שלבי התהליך באמצעות מתן רקע תאורטי ותרגילים יישומיים. בתוך כך ירושלמי מציעה תובנות המאתגרות את התפיסה המקובלת ביחס לשאלות העולות בכל תהליך יצירתי בתיאטרון: מהו טבעו של משחק? כיצד ניתן לפתח את יכולת השחקן ואת מודעותו? כיצד לדייק בין כוונה לביצוע? כיצד ניתן להגדיר ולהשתמש בחופש כדי למצוא משמעויות חדשות ומפתיעות בטקסט? מה הקשר בין תהליכי החיים ותהליכי היצירה? מהו תפקידו של התיאטרון בימינו?
רסלינג
מאת: מרלין וניג
תיאור: במהלך העשור השני לקיומו (בעשור השני של המאה ה-21) מתבסס הקולנוע החרדי – מתופעת שוליים ישראלית הוא הופך להיות תופעה בינלאומית מעוררת סקרנות בקהילות החרדיות ברחבי העולם. חוזרים בתשובה ויוצאים בשאלה תורמים אף הם, במפנה האלף, לריבוי הייצוג של חרדים על המסך; ייצוג זה מתרחב לקולנוע הדוקומנטרי ומרחיק לכת עד לסרטי הקולנוע הלהט״בים. סרטים אלה, שאותם מכנה המחברת ״רב-סקטוריאליים״, תורמים באופן משמעותי לדיון על מהות הקולנוע ועל הקולנוע החרדי – הסקטוריאלי והקולנוע הנשי בתוכו. שזירתם יחד לדיון נרחב משרטטים גל חדש של ייצוג; הם מצביעים על הקולנוע כמשפיע, במישרין ובעקיפין, על מעמדה של האישה החרדית. קולנוע משלהן מקיף היבטים תרבותיים שהעמידו את האישה החרדית כמרכז קולנועי, באמצעות מכלול מגמות שינוי שחלו בעשור השני של המאה 21 והשפיעו על תעשיית הקולנוע החרדי-נשי המתפתח. אופני הייצוג של נשים חרדיות על המסך, העמקת המסרים החתרניים שהחלו להופיע בסרטים והמעבר ההדרגתי של גברים – יוצרי קולנוע חרדי – לשדה הקולנועי-נשי (תחת שמות בדויים של נשים), אלה ועוד נחשפים כאן לראשונה, כך שבהשראת סימון דה בובואר שואלת המחברת מתי ואיך, באמצעות הייצוג הקולנועי, אישה נעשית לא רק אישה אלא גם חרדית. הספר, אשר משלב בין הספרות המחקרית למקורות תורניים, מצביע על הקולנוע החרדי-נשי כמבשר שינוי חברתי באמצעות ניתוח תמות מרכזיות של הדימוי הנשי: הרעיה, האם, המנהיגה, האחרת, המושא הארוטי; לצד גיבורות מסוג חדש: נערות מורדות, נשים במשבר, אימהות קרייריסטיות ונשים משוחררות. מרלין וניג מציעה במחקרה פורץ הדרך צלילה פילמוגרפית נדירה אל עולם מרתק אשר מבחוץ נדמה כשחור-לבן ואילו על מסכי הקולנוע מתגלה כצבעוני ומפתיע.
רסלינג
מאת: הניה רוטנברג, דינה רוגינסקי
תיאור: נקודות מגע: הריקוד והפוליטי ביחסי יהודים-ערבים בישראל מציע מסגרת מחקרית לעיון ודיון ביחסי יהודים-ערבים כפי שהם משתקפים במחול החל מסוף המאה ה-19 ועד ראשית המאה ה-21, מתוך מבט רב-תחומי של לימודי מחול, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, היסטוריה, חינוך, חקר תרבות וחקר אמנות. המחול, בניגוד לאמנויות אחרות, טרם נחקר במסגרת פוליטיקת היחסים של יהודים וערבים בישראל, ובכך תרומתו החלוצית של הספר. זאת ועוד, ספר זה מתווסף לספרות מחול בינלאומית מתרבה העוסקת בקשר שבין "המחול" ל"פוליטי". כלל המאמרים באסופה נענים לאתגר האינטלקטואלי שהציב חוקר המחול רנדי מרטין: "לחשוב פוליטית דרך הריקוד", כלומר לחשוב על הדינמיקה הגופנית במחול שאותה ניתן לנתח במונחים פוליטיים. ספר זה עומד על שאלת יסוד שעליה תחום המחול יכול להעניק תשובות ייחודיות: האם הריקוד כמדיום פיזי ונטול שפה מדוברת יכול להוות מתווך יעיל בין קבוצות שנמצאות ביחסי סכסוך ובאופן הזה לקדם דו-קיום, הבנה הדדית ושיתוף פעולה? או שמא גם הגוף המחולל עצמו נושא בחובו מטען תלוי-קבוצה ותלוי-תרבות שהנו לא יותר מאתר הטבעה נוסף של יחסי הסכסוך? הספר אינו מתיימר לתת תשובה חד-משמעית ביחס לשאלות אלה, אך הוא חושף חקרי מחול שונים, תקופות שונות, נקודות מבט ונקודות מגע מגוונות המסייעים לקידום החשיבה הביקורתית ביחס לשאלות יסוד אלה.
רסלינג
מאת: יוסי חקלאי
תיאור: ספר זה מבקש לדון במשמעותה ובתפקידה של היצירה האומנותית, להבין את מקומה מבעד לעיני גדולי המחשבה היהודית. בעוד שברקע מרחף צלו של הדיבר השני המפורסם "לא תעשה לך פסל וכל תמונה", העיון המוצג כאן מבוסס על מקורות מתקופת המקרא, המשנה, התלמוד והספרים החיצוניים. כמו כן, הספר עוסק בחיבורים של הוגים ומשוררים מימי הביניים, עד הקבלה בצפת. בניתוח האומנויות בבית המקדש, בעבודת האומנים כבצלאל, בהצבת פסלי הכרובים בקודש הקודשים מעט לאחר פרשת העגל מתחילים להתגלות היחסים המורכבים של הטקסטים והמחשבה היהודית ביחס להיתרים המוגבלים לעשיית יצירות אומנות. תוך כדי התמודדות עם פלישת התרבויות הוויזואלית, בעיקר היוונית והרומית, יתבהר שמחד גיסא קיים ניסיון להסתגר, ומאידך גיסא מתפתחת הבנה וקבלה של היופי מהאומנויות החזותיות. הפילוסופים והמשוררים של ימי הביניים יעמיקו בשאלת מקורות וסיבות ההשראה והיצירה בחיבוריהם על התבונה, החושים וההתגלות. הם ימשיכו את הדיון על היחסים והקשרים בין חומר לצורה וההתאמות ביניהם. הקבלה תפתח צוהר אל האנתרופומורפיזם, אל עולם השרטוטים, צורת האותיות, הצבעים, והסמלים. למעשה, היצירה המושלמת, הבלתי ניתנת להעתקה, היא בריאת העולם על ידי האומן העליון – הבורא. האדם מנסה לחקות חלקים מהטבע הנברא, לחדש, להוסיף, לשמר את החולף, למצוא פן חדש, בבחינת "בריאה על ידי אדם", יצירה. ובכן, מה מכונן את תכונותיו וצרכיו של היוצר, השראתו, עבודתו ומעמדו? מהם התהליכים בעיצוב היצירה? כיצד מכוּננים היחסים בין היצירה למאמינים ולמתבוננים בה? ומה בין ייצוג לסמל? ההגות היהודית, על היבטיה הרבים, לא התעלמה מהאומנות וממושג היופי – ספר רב ערך זה יבקש לפענח את יחסיה המגוונים והסבוכים ביחס אליהם.
רסלינג
מאת: הניה רוטנברג
תיאור: בת-דור: סיפורה של להקת מחול היא אסופת מאמרים העוסקת במפעל שהוקם ונוהל במשך ארבעה עשורים (2006-1967) על ידי שתי נשים יוצאות דופן: הברונית בת-שבע דה רוטשילד וג'נט אורדמן. הלהקה התל אביבית אימצה סגנון חדשני לזמנו – בלט-מודרני; היא ביצעה רפרטואר עשיר של כוראוגרפים בעלי שם כמו לאר לובוביץ, ג'ין היל סאגאן, דומי רייטר סופר ורודני גריפין; היא ביצעה יצירות מופת מהקלסיקה המודרנית כמו "שייקרים" של דוריס האמפרי, "קינות אפלות" של אנטוני טיודור, "הממלכה המשוסעת" של פול טיילור, "צייקרק" של רוברט כהן, "עור כחול" של ירי קיליאן, "יצורי לילה" של אלווין איילי או "פיתויי ירח" של מרתה גרהם. לצד הלהקה פעל בית ספר שהכשיר עתודת רקדנים ללהקה. המיזם זכה לפטרונות קלאסית של משפחת אצולה, הוא שאף ליצור אמנות גבוהה מעל המקובל בישראל ובעולם, והיה לו ארגון הפקה יציב שבראשו עמדו שתי המנהלות: דה רוטשילד על הניהול הכללי ואורדמן על ההכשרה המקצועית. המפעל טיפח מוזיקאים, מעצבי תפאורה, תאורה ומעצבי תלבושות ישראלים; הוא יצר קהל צופים באמצעות מפעל מינויים והקים את סניף בת-דור בבאר שבע (1973). על אף כל זאת הישגי בת-דור לא התקבלו ככאלה בעיני הציבור והממסד הישראלי, והלהקה ובית הספר נסגרו על ידי הממסד בשנת 2006. מאמרי הספר מתמקדים בהצגה פנורמית של מיזם בת-דור דרך מספר דיסציפלינות: היסטוריה, לימודי מחול, ניהול וניתוח ריקוד. הם עוסקים בסגנון ובאסתטיקה של הלהקה, ביצירות נבחרות שהועלו בה, ביוצרים בולטים שעבדו איתה, בביקורות שנכתבו עליה בישראל ובעולם, בסיפור הניהולי-כלכלי של הלהקה ושל בית הספר, בפועלן הייחודי של דה רוטשילד ואורדמן, ובניסיון של כוראוגרפים צעירים לפלס ללהקה סגנון יצירתי שונה בתקופה שקיומה היה מוטל בספק. לצידם מספרים, מנקודת מבט אישית, רקדנים וכוראוגרפים שרקדו, יצרו ולימדו בלהקה על עבודתם בלהקה לצד שתי המנהלות.
רסלינג
מאת: אורלי נזר
תיאור: לתהליכים של שליפת ידע בכל המקצועות ־ מלשון וספרות ועד מתמטיקה וגאומטריה ־ וניסוח ייצוג תלת–ממדי לידע הזה, יש יתרון על פני דיבור או כתיבה. ניסוח ידע דרך פיסול בחומר, ולאחר מכן קיום דיאלוג של היוצר עם יצירתו ועם הצופים, מחוללים תובנות חדשות והופכים את חומר הלימוד לזכיר ולמשמעותי באופנים רבים. ספר זה ממחיש את תרומתה של אמנות הפיסול בחֵמר ללמידה של תחומי דעת שונים, ורואה באמנות הזאת כלי חשוב, נגיש וחווייתי, המשרת למידה והבנה של מושגים מעולמות תוכן אחרים. מערכי השיעור המוצעים בספר שלפניכם הם יוצאי דופן, אך קלים ביותר ליישום, ומוליכים לתוצרים חזותיים ייחודיים, שהדיון בהם מאפשר הרחבה, נוסף על המרתם בידע עיוני, לעתים מופשט. בעזרתם יפתחו מורים ותלמידים את יכולתם לעשות שימוש בדמיונם, לתת לחומר צורה בעלת משמעות, לבצע מהלכים בלתי צפויים, ולהפעיל שיפוט על סמך רגשות.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: שולמית קיציס
תיאור: במצב נפשי קשה, לאחר נשיכה אכזרית של כלב, מחליטה מורה לתיאטרון להתנדב באחד מבתי הכלא הקשים בארץ. אחת לשבוע היא מגיעה לכלא, שבו כלואים אנסים ורוצחים – יהודים וערבים – המרַצים עונשי מאסר ממושכים, חלקם לא קצובים, ומנחה שם קבוצת תיאטרון. מפגישה לפגישה נרקמים בהדרגה בינה לבינם יחסים מורכבים, שבהם העֲבֵרה נוכחת וזכורה, אך מתאפשרים בהם גם רגעים של אנושיות, עדינות והדדיות. אט-אט, ככל שהסיפור – המובא כיומן עבודה – מתקדם, מתברר כי לא רק המספרת תומכת באסירים, מעניקה להם אוזן קשבת ומקנה להם מיומנויות משחק, אלא שהמפגש עמם מציל אותה-עצמה ממצב המוות הנפשי שהיא שרויה בו. נשוכה הוא ספר מקורי, מרחיב לב ומעורר מחשבה על אודות אהבה וחמלה, המתאר את טשטוש הגבולות שבין כלוא לחופשי, תומך ונתמך, "נושם" ו"מונשם", כלב ואדם, חייתי ואנושי. בעידן של כליאת המונים, שבו אנחנו מַגלים את העבריינים רחוק מהעין, בתוככי הכלא, שעליו כתב הפילוסוף מישל פוקו שהוא אדמיניסטרציה הנהנית מ"יתרון הדלתות הסגורות", מביא הספר תמונות מחיי בית הסוהר, פותח כדי סדק את הדלת הסגורה ומאוורר את הסוד. נשוכה שייך לז'אנר ספרותי ומחקרי חדש – אוטואתנוגרפיה גופנית יצירתית, המשלב כתיבה פואטית ואקדמית, נרטיב ומחקר. במקום הכתיבה האקדמית הבלתי נגישה והיבשה, הרוויה בז'רגון אקדמי, מציע הספר שפה מובנת וחיה, שחותרת לגעת בקוראים. אחרית הדבר, המסה "אוטואתנוגרפיה גופנית יצירתית", מרחיבה על אודות הז'אנר הזה, ומספקת הצצה נדירה אל התהליך של כתיבת הספר.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: עדנה לומסקי-פדר, נעמה שפי
תיאור: האסופה זיכרון, חפצים וייצוגים מציעה נקודת מבט חדשה הבוחנת את הממשק שבין זיכרון לייצוגיו החומריים והחזותיים בהקשר המקומי. המחקר העדכני בנושא נשען על ספרות עשירה החוקרת תהליכים של עיצוב זיכרון מנקודת מבט תרבותית, על תיאוריות העוסקות בתרבות חזותית מתוך דגש ביקורתי ועל ספרות אנתרופולוגית החוקרת תרבות חומרית כחלק ממה שמכונה 'המפנה המטריאלי'. העבודות באסופה מעוגנות בעולמות התוכן הללו ובאמצעותם הן מנתחות אתרי זיכרון מגוונים (זיכרון המגולם בגוף לצד זכרונות המיוצגים בעיתונות, בספרות ילדים, באמנות פלסטית, במפות ובבולים); חוקרות סובייקטים זוכרים מקבוצות חברתיות שונות (ובכללן נשים דתיות, פליטות מאריתריאה, מהגרות מחבר העמים, בני הדור השני לשואה ויתומות מלחמה); ועוסקות בטכנולוגיות זיכרון שונות (דוגמת צילום, ציור, פיסול ומיפוי דיגיטלי). המגוון והעושר שבאסופה מלמד באופן מקורי ומחדש על יחסי הגומלין המתמשכים בין הבניה של זכרונות הגמוניים לצמיחתם של זכרונות נגדיים בחברה הישראלית.

המחקרים באסופה הם פרי סדנת חוקרות שפעלה במשך שנתיים ביוזמת הפורום הפמיניסטי במכללה האקדמית ספיר ובתמיכתה של ועדת ההיגוי והשיפוט לקידום שוויון מגדרי בוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה. החוקרות משתייכות לדורות שונים ולמגוון תחומי מחקר במדעי הרוח, החברה, החינוך והאמנויות.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: אליסף תל-אור
תיאור: ספרו החדש של אליסף תל-אור, קורא בין התמונות, מבקש לחבר בין עולמות מקבילים: "הסדנה" ו"בית המדרש", "האמנות החזותית" ו"ארון הספרים היהודי", "המחקר העיוני" ו"החופש היצירתי", כל זאת במטרה שעולמות מקבילים אלו יפרו אחד את השני, ויחד יפרו את רוח האדם. באופן הזה מבקש הספר לפתוח את שערי בית המדרש ולהביא קולות נוספים, מהעבר ומההווה, שישתתפו בשיח המתקיים בו: קולות הנשמעים לא רק במשיכת קולמוס אלא גם במשיכות מכחול, בצבעוניות עזה אשר לה רבדים שונים ועומקים חדשים; קולותיהם של האמנים מהעבר ומההווה מחד גיסא, וקולותיהם של חוקרים, אמנים והקהל הרחב ששפת האמנות קורבה לליבו מאידך גיסא.

בכל אחד מפרקי הספר ניצבת תמונה מרכזית הקשורה באחד החגים העבריים המעלה תהיות ושאלות רבות. בעקבות מסע מחקרי, עיוני ופרשני, ותוך כדי השוואתה ליצירות אמנות אחרות, מוצעת בספר קריאה עכשווית, אקטואלית ורלוונטית אשר מצטרפת לקשת הרעיונות והיצירות שבכוחן להפרות את זהותם של נשים ואנשים אשר ה"תרבות היהודית" – במובנה הרחב – מהווה מסד משמעותי בזהותם.
רסלינג
מאת: סלבוי ז'יז'ק
תיאור: מטריקס, סרטם של האחים וושובסקי, שיצא לאקרנים בשנת 1999, הוא סרט מדע בדיוני עם סצנות פעולה מרהיבות וחדשניות, שזכה למעמד פולחני, הפך לתופעת מולטימדיה (משחקי מחשב, סרטי אנימציה ושני סרטי המשך) ושימש מקור בלתי נדלה לדיונים פילוסופים ותיאורטיים. "מטריקס" מזמין דיונים מעין אלה מכיוון שהאחים וושובסקי גדשו את הסרט במוטיבים דתיים ופילוסופיים מתוך המסורות המערביות והמזרחיות גם יחד. הנושא המרכזי – היחס שבין הממשי לווירטואלי – הוא בבחינת התייחסות מובהקת לדיונים תיאורטיים עכשוויים, כך שאפילו כריכת ספרו של הפילוסוף הצרפתי ז'אן בודריאר "סימולאקרה וסימולציה" מופיעה בקריצת עין רפלקסיבית בסצנה הפותחת של הסרט. בנתחו את תופעת ה"מטריקס" מציין סלבוי ז'יז'ק שהרעיון על אודות אדם החי בעולם מלאכותי – מעין גן עדן צרכני, היפר-קפיטליסטי, תוצר של מניפולציה ושליטה – אינו חדש בספרות ובקולנוע; אלא ש"מטריקס" מבצע רדיקליזציה לתמה זו, מעצם העובדה שהוא מכניס את אלמנט המציאות הווירטואלית המאששת את כוחם המפתה של עולם הדימויים, לצד צמצומו של הסובייקט לכדי פסיביות אינסטרומנטלית גמורה. במסה זו מוביל אותנו ז'יז'ק לניתוח עקרוני של הסרט והתופעה, דרך עולם המונחים הלאקאניאניים, תוך בחינת הדינמיקה בין האחר הגדול והסובייקט הפרנואידי, המוּפעל במציאות שבה "החיים האמיתיים" הופכים לספקטקל אחד גדול.
רסלינג
מאת: רות מרקוס
תיאור: ספרה החדש של רות מרקוס, מחשבות על אמנות מודרנית, אשר מהווה סיכום של יובל שנות מחקר, כתוב בבהירות, בחיוניות ובמלומדות מעוררת השראה. הוא כולל מאמרים במגוון נושאים בתולדות האמנות, בגישה רב-תחומית שניזונה מהרקע ומהידע הרב-תחומיים של המחברת בתולדות האמנות, בתיאטרון, באדריכלות ובמגדר. רוב המאמרים התפרסמו לאורך השנים בכתבי עת ובספרים. הספר מחולק לארבעה פרקים: הפרק הראשון כולל מאמרים בנושאים שונים באמנות המודרנית, בעיקר במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, ובאמנים כגון מונה, גוגן, טרנר וברנקוזי; הפרק השני מתמקד באמנות ובמופע הפוטוריסטיים, בעיקר באמנים בוצ'וני ובּאל̠ה; הפרק השלישי עוסק בסוגיות של נשים ומגדר באמנויות, כגון פאם פאטאל, נזילות מגדרית ודימוי האנדרוגינוס והעירום בזִקנה; הפרק הרביעי עוסק באמנים ואמניות בישראל, כגון קליר יניב, ישראל רבינוביץ, חגית שחל ועוד. מחשבות על אמנות מודרנית הוא פרי של מחקר חלוצי שהקדים את זמנו בביקורת האמנות בישראל: תחום הפיסול המודרני למשל כמעט לא נחקר; הפוטוריזם סבל מיחסי ציבור גרועים בגלל הקשר עם הפשיזם; הקונסטרוקטיביזם היה מצוי ברובו מאחורי מסך הברזל, אף על פי שהחלו להתפרסם מחקרים על אמנים ועל יצירות שהגיעו למערב. ובאשר לחקר אמנות ומגדר: לפני מספר עשורים הוא עדיין נתפס באוניברסיטה כנושא שולי ולא ראוי למחקר אקדמי – גישה שהחלה להשתנות רק בתחילת המאה הנוכחית עם הקמת התוכנית ללימודי נשים ומגדר. למרות התפתחות המחקר הבין-לאומי במגדר באמנות, במיוחד משנות ה-80 ואילך, עדיין היו בישראל מעט מאוד מחקרים על מגדר באמנות הישראלית, והמחברת היא אחת החלוצות במחקר זה.
רסלינג
מאת: ארז פרי
תיאור: ספרו של ארז פרי בוחן בקפדנות את ייצוג מנגנון ההשמדה הנאצי כפי שהוא משתקף בקולנוע התיעודי הפוסט-מלחמתי; דרכו הוא מבקש לחשוף מבנים גלויים וסמויים של המנגנון הקולנועי המעידים על פוטנציאל האלימות והמניפולטיביות הגלומים בו. במוקד הספר עומדים שלושה סרטי תעודה קאנונים – "לילה וערפל" (1955) של אלן רנה; "זיכרון הצדק" (1976) של מרסל אופולס ו"שואה" (1985) של קלוד לנצמן – שתיעדו לאחר מלחמת העולם השנייה את תהליך ההשמדה הנאצי. חשיפת הממד האלים והמתעתע של המנגנון הקולנועי נעשית לתֶמה מרכזית בסרטים אלה, אשר מתלבטים תדיר בין מה ראוי "להראות" ומה ראוי "להסתיר", בשאלה כיצד ניתן ל"הראות" את מה שראוי "להראות", לצד השאלה מהם הגבולות האתיים והאסתטיים של הפרקטיקה התיעודית לאחר אושוויץ. ספרו של פרי מציע קריאה רדיקלית בטקסטים הקולנועיים על מנת לטעון שככל שסרט מעמיק בחקירת נבכי מנגנון ההשמדה הנאצי, כך הוא נדרש להתמודד עם המניפולציה המסוכנת העומדת בתשתיתו, ולפיכך מצביע על הדהוד הדדי של שתי פרקטיקות – הקולנוע וההשמדה – וזורה עליהן אור חדש. הקולנוע ומנגנון ההשמדה הנאצי משלב בין תפיסות תרבותיות ודיונים אתיים באמנות ובתרבות לבין התייחסות למבע, למסורת ולהיסטוריה של הקולנוע כדי לבדוק את הקשר בין אירועים היסטוריים לבין הפרקטיקה הקולנועית. זאת ועוד, הספר מבקש לעמוד על ההשפעה של הקולנוע על קהל הצופים, על תהליכים חברתיים ותרבותיים, ועל המסורות שהתגבשו לאורך ההיסטוריה של הקולנוע, כמו גם על האפשרויות לחתור תחתן.
רסלינג
מאת: איריס לוי
תיאור: כנסיית גיאורגיוס הקדוש ברמלה נחבאת מאחורי חומות ושערים המשמרים פנינה אמנותית ייחודית ותוכנית עיטורית מראשית המאה ה-19 שאין לה אח ורע באמנות הכנסיות היווניות-אורתודוכסיות בפטריארכיה של ירושלים. ספרה של איריס לוי מוקדש למחקר חלוצי של מערך האיקונות המורכב בכנסייה זו. הספר מפרש את המשמעויות הנסתרות של האיקונות שנעשו בראשית המאה ה-19 ובשלהי התקופה העות׳מאנית, בהקשר הפוליטי-החברתי של התקופה. בנוסף לממד ההיסטורי-חברתי מוקדש חלק משמעותי ביותר לניתוח האיקונות מבחינה סגנונית ואיקונוגרפית.

הספר כולל סקירה היסטורית של התקופה ושל התפתחות ציורי האיקונות מהתקופה הביזנטית עד לעת החדשה. חלק נרחב מוקדש לניתוח איקונות רבות המעטרות כיום את קירות הכנסייה ברמלה. האיקונות השתייכו לשני איקונוסטזס – האחד מראשית המאה ה-19 (1817) והשני מסיומה של המאה (1896). במחקרה משחזרת לוי לראשונה את האיקונוסטזס האלה; היא מתארת, מפרשת ובוחנת אותם כעדות לשינויים הכבירים שעברו על הקהילה היוונית-אורתודוכסית בארץ במאה ה-19. הספר מוקדש לבחינה מעמיקה של מחזור אמנותי שלא זכה עד כה להתייחסות מחקרית מספקת. את זאת עושה המחברת תוך השוואה נרחבת לשורה ארוכה של יצירות – הן במערב הלטיני והן במסורת הביזנטית והפוסט-ביזנטית שאליהן משתייכים האיקונות. באופן הזה מצליחה המחברת לעמוד על תהליכים כגון חדירת ההשפעה של האמנות המערבית לאמנות הקהילות היווניות-אורתודוכסיות בארץ הקודש. יחודו של הספר בתרומתו המשמעותית לקורא בשפה העברית ביחס להכרת המשמעויות העיטוריות של הכנסיות בעולם הנוצרי-אורתודוכסי בארץ הקודש בפרט ובעולם האמנות הנוצרית בכלל.
רסלינג
מאת: יוסי קליין-עברי
תיאור: ספרו המחדש של ד"ר יוסי קליין־עברי דן בתאוריות ופרקטיקות אסתטיות, ארכיטקטוניות, ואוּרבניות, פרי הגותם של אינטלקטואלים, מנהיגים פוליטיים ואדריכלים רוויזיוניסטים, ביניהם, זאב ז'בוטינסקי, אב"א אחימאיר, אורי צבי גרינברג, איתמר בן אב"י, הרי לוריה ושלמה גפשטיין אישים אלו היו שותפים לניסיון כינונה של אסכולה ארכיטקטונית רוויזיוניסטית, שכמעט ואינה מוזכרת במחקר הקיים.

בספר מנותחת פרשת התכנון וההקמה של הבניין הבית"רי החשוב ביותר בארץ־ישראל − בניין מצודת זאב, שתוכנן על ידי האדריכל הרי לוריה ונבנה בתל־אביב בין השנים 1935 ו־1940. כפי שיפורט, השפעת המנהיגות הבית"רית על תכנון בניין מצודת זאב הייתה גדולה והוא עוצב כמונוּמנט פוליטי ותעמולתי, שהארכיטקטורה ה"לאומית" שלו נוגדת את המודרניות ועמוסה ברכיבים פיגורטיביים וסמליים, בסתירה מוחלטת לאתוס ולתפיסות הדומיננטיות בתל־אביב. תל־אביב הצטירה כ"עיר חדשה", שמנהיגיה ואדריכליה חתרו להקנות לה מעמד של מרכז מודרניסטי מקומי ועולמי. במושגיו של ולטר בנימין, יש להחשיב את "הארכיטקטורה לא ארכיטקטורה" של בניין מצודת זאב, כתוצר מובהק של תהליכים של "אסתטיזציה של הפוליטי", כשאחת המסקנות המרכזיות של מחקר זה היא מסקנה אתית, על פיה ארכיטקטורה אינה רוויזיוניסטית, בולשביקית, סוציאליסטית או אחרת, וכל ניסיון לרתום אותה לצרכים פוליטיים סותר את מהותה ובשל כך הוא נדון לכישלון.
כרמל
מאת: שלמה יהודה
תיאור: "צבע הוא המקום שבו המוח שלנו והיקום נפגשים", אמר הצייר פול סזאן, כלומר אנו לא רואים את כל הפרטים בשדה הראייה שלנו, אלא קולטים רק את מה שהמוח שלנו אומן לקלוט. הצייר קראווג'ו בן המאה השבע-עשרה, שבחייו וביצירתו דן הספר הזה, עיצב במידה רבה את שדה הראייה המודרני. הוא נשכח, התגלה מחדש רק במחצית השנייה של המאה העשרים, ועם שובו לתודעה שינה את הדרך שבה אנו רואים. השימוש המודרני בתאורה, באפלה ובצבע והעמדת הדמויות במרחב לשם הכוונת המבט – מקורותיהם טמונים ביצירתו. קראווג'ו היה ממשיך דרכו של צייר ונציאני כמעט לא ידוע – טינטורטו, אשר איחד בצורה מושלמת שתי מסורות ציור חשובות: את המסורת של מיכלאנג'לו, שהדגישה את הצורה, ואת המסורת של טיציאן, שהדגישה את צבע. הספר שלפניכם עוסק אפוא באפלה, צבע ואור ביצירותיהם של קרוואג'ו ושל טינטורטו ובתוך כך מתבונן בנושאים האלה מנקודות מבט של דת, אומנות, תולדות האומנות, היסטוריה, פסיכולוגיה, בלשנות, מדעי המוח ואלכימיה. בספר נשזרים גם דיונים על אודות השפעת "רוח התקופה" על יצירותיהם של השניים ועל התשובה שהם נתנו לשאלה בדבר היחסים שבין העולם הרוחני לעולם החומרי. כל צייר נתן תשובה אחרת לקשר שבין קודש לחול.
כרמל
מאת: נעם סמל
תיאור: ב־1967 נדבק נעם סמל – כיום מבכירי אנשי התרבות בישראל ומי שניהל את תיאטרון חיפה, הקאמרי והבימה – בסוג מיוחד של חיידק במה; לא אור הזרקורים, אלא חיים שלמים של עמידה בצד הבמה ומאחורי הקלעים. מאז ועד היום, הוא שותף לרגעי מפתח בתרבות הישראלית. כשאריק איינשטיין ואורי זוהר כתבו בדרכים את "סע לאט"; כששלמה ארצי הפתיע עם "גבר הולך לאיבוד"; כשנינה סימון הפציעה בארץ לשתי הופעות מיתולוגיות – סמל היה שם. מניע, יוזם, הוגה. גם כשתיאטרון חיפה נולד מחדש עם "גטו", "פלשתינאית" והבמה הערבית־יהודית; כשענת גוב ועדנה מזי"א עשו מהפכה נשית בתיאטרון הישראלי; כשחנוך לוין ירה מחזות מופתיים בצרורות; וכשאלן גינסברג ויבגני יבטושנקו עשו קבלת שבת בניו יורק, סמל נמצא, נוכח, לא מהסס לערער על הקונצנזוס – מתוך אמונה שלמה שזהו תפקידה של אמנות. בכניסת אמנים מרים נעם סמל מסך מעל עולם התרבות בארץ, משתף במסלולו המסחרר בין שלל תפקידי ניהול, ומספק מבט נדיר מבפנים על דמויות, יצירות ואירועים שהם חלק בלתי נפרד מהארץ הזו, ומאיתנו, החיים בה.
מטר הוצאה לאור בע"מ
מאת: שמוליק עצמון-וירצר
תיאור: חולם ביידיש ספרו של שמוליק עצמון־וירצר משרטט ביוגרפיה ססגונית, המתארת בסגנון מושך־לב סיפור חיים של אחד מגדולי הבמה העברית והיידית, יוזם, מקים ומנהל את תיאטרון "יידישפיל", התיאטרון הרפרטוארי הראשון בשפת היידיש, המביא אל קַדמת הבמה שפה ותרבות, אשר כמעט נכחדה. שמוליק צמח בשנות ילדותו ונערותו בעין הסערה של העם היהודי. בן למשפחה שנמלטה מציפורני הנאצים, הצליחה להגיע לסיביר ולאוזבקיסטן, משם חזרה לפולין המצולקת והמדממת. סיפור חייו של שמוליק הוא מרתק והוא ביטוי של אהבה לעם היהודי, נחישות ומסירות אין קץ מאז עלייתו ארצה ושירותו הצבאי. מרגע שדבק בו חיידק התיאטרון הוא לא חדל ממנו. בספר מתוארת גלריה של דמויות ששמוליק גילם בכישרון בתיאטרון "אהל", בתיאטרון הלאומי "הבימה" ובתיאטרון האוונגרדי "זווית" ששמוליק היה מייסדיו. תכונותיו כשחקן, במאי, יוצר, ופורץ דרך תרבותי מתוארות בספר ברגישות ובהומור. הספר פורשׂ פרשת חיים, שהיא סיפורה של העם היהודי ומדינת ישראל, של אתוס, שפה ותרבות.
כרמל
מאת: אילן אלדר
תיאור: הספר שלפנינו מביא סקירה כרונולוגית תמציתית של כלל המחזות העבריים, הן המקוריים והן המתורגמים לעברית, שנכתבו או תורגמו החל מראשית הדרמה העברית באמצע המאה ה־16 דרך תקופת ההשכלה וכלה בתקופת "חיבת ציון" בתום המאה ה־19. במידת האפשר נכללה בסקירה התייחסות לסגנונו של המחזה.
כרמל
מאת: נילי פורטוגלי
תיאור: ספרה השלישי של האדריכלית והיוצרת הרב תחומית נילי פורטוגלי מזמין אותנו למסע אינטימי של זיכרונות בצפת, מקום הולדתם של בני משפחתה מראשית המאה ה-19, שם הקימה סבתה מלון בקצה של סמטה בעיר העתיקה. הספר - ממשק בין אדריכלות, תרבות, אמנות, קולנוע, רוחניות ומורשת יהודית, על סודם של המקומות האל-זמניים שבהם האדם מרגיש "כבתוך ביתו" - כולל מסה פיוטית לצד גלריית תמונות, שהופקה מסרטה של פורטוגלי, ואת הסמטה היא סיידה בתכלת. הספר דו לשוני (עברית ואנגלית), וכולל קישור לצפייה בחינם בסרט.
מאת: שפרה שינמן, נפתלי שם טוב, סמדר מור
תיאור: הספר תיאטרון לקהל צעיר: מחקר, יצירה ושיח מציע חידוש רעיוני ואיכותי בחקר תיאטרון לקהל צעיר. מכונסים בו מאמרים פרי עטם של שמונה-עשר חוקרים, יוצרים, מורים ומתווי מדיניות שחברו בפעם הראשונה להוצאת אסופת מאמרים בעברית, שבה הם נותנים ביטוי למחקר עיוני ואמפירי, לעדות אישית, למעשי יצירה ולהתוויית מדיניות. הקורא ימצא פרקים העוסקים בנושאים הקשורים לתיאטרון לקהל צעיר כגון תיאטרון רדיקלי לילדים, ילדים יוצרים משמעות בעת צפייה בהצגה, היסטוריה מזרחית בהצגות לילדים, מוטיבים מקראיים וגבולות התיאטרון לילדים, ילדות ישראלית בתיאטרון, מסעות פנטסטיים והגירה, ייצוג השואה בתיאטרון לקהל צעיר, רב-לשוניות כפרפורמנס, מתבגרים במגמות תיאטרון, דרכי הוראה והפקות, יוצרים מספרים ומתלבטים, מורכבות ומדיניות מוסדית בעבר ובהווה.

השילוב בין הכתיבה המחקרית לבין הכתיבה המסאית-רפלקטיבית הוא חלק מחזון הכותבים ששמו להם למטרה לפתח דיאלוג מפרה בין חוקרים ומבקרים לבין אנשי יצירה והוראה.

הספר בהיר, קריא ומתאים לקהילות של מורי תיאטרון, מחזאים, במאים, שחקנים, מעצבים ושוחרי תיאטרון. חוקרי תיאטרון ימצאו בו עניין מיוחד משום שהוא מהווה מסמך חשוב ומעניין המשקף את המחקר הנערך בארץ בתחום זה.
מכון מופ"ת
מאת: טלי חתוקה, רחל קלוש
תיאור: הספר תרבות אדריכלית: מקום, ייצוג, גוף מכיל מבחר מאמרים שכתבו הוגים, חוקרים ואדריכלים, אשר דנים בנושאים הקשורים בתרבות אדריכלית. הדיון מתמקד ביחסי הגומלין של האדריכלות עם מבני הכוח, אשר היא חלק מהם ואשר בתוכם היא פועלת. הוא רואה במוצר האדריכלי ובשיח עליו חלק ממערך כוחות אלה ומתעניין באופן שבו הם מכוננים סביבות ומעצבים אותן. על כן נמנע הספר מדיון אוטונומי סגור בתוך גבולות התרבות האדריכלית ופותח את הזירה גם למיני דיון אחרים. מטרתו לפתוח את הדיון האדריכלי לקהל הרחב ולמקדו במשמעויותיה הייחודיות של תרבות אדריכלית במציאות הישראלית.

המתחים המשפיעים על התרבות האדריכלית בישראל ממקדים את הדיון בספר בשלוש סוגיות מרכזיות: מקום, ייצוג וגוף. סוגיות אלה, התלויות זו בזו ואינן ניתנות להפרדה, מעוגנות בעשייה ובמחשבה האדריכליות, אך קשורות גם בתהליכים אחרים המעצבים את הסביבה במסגרות ידע שאינן בהכרח בגבולות הידע המקצועי הגבוה, ומכירות במקום כחלק מדרך חיים ומשימוש שגרתי בסביבות יומיום. שלוש הסוגיות מהוות מסגרת לדיון בסדר יום אדריכלי הממקם את האדריכלות בישראל בתוך מהות החשיבה והעשייה האדריכליות, בתוך מסורת של חיפושים קודמים, בניסיון ליישב את המתח בין תיאוריה לפרקטיקה, בין קונקרטי לאבסטרקטי, בין חזון ליומיום.
רסלינג
מאת: עינב רוזנבליט
תיאור: ספרה של עינב רוזנבליט סוקר את אמנות המחול כתעודה חברתית; הוא בוחן את המעבר מאמנות קולקטיבית-מגויסת לאמנות אישית-חתרנית. ביסוד הספר עומדת ההנחה שאמנות יכולה לחולל אצל נמעניה שינוי בתפיסה. אמנות המחול הנה ייחודית בכך שהיא פונה אל התבונה הגלומה בגוף, ולכן יכולה לחצות את גבולות השכל ולכוון ישירות ללב – כך גדל ערכה הטרנספורמטיבי עבור הקהל. שלושת פרקי הספר תפורים בחוט המשמעות שיש באמנות ביחס למציאות. בפרק הראשון מוצגת תכליתה של האמנות הביקורתית ונסקר ערכה של אמנות אוטונומית ככלי לערעור על מציאות דכאנית. הפרק השני סוקר את האופן שבו שירתה האמנות הישראלית את האידיאולוגיה הציונית בימי הראשית, ואגב כך בוחן גם את החתרנות של האמנות העכשווית ביחס לתפיסה ההגמונית. הפרק השלישי מתמקד במיתוס הגבורה וההקרבה הישראלי ובהשלכותיו על תפיסת הזהות הלאומית; הוא סוקר יצירות מאמנויות המופע אשר מערערות על היצמדות הרסנית לערכים מן העבר. הכתבים של תורת הנפש הבודהיסטית מתייחסים להרגלים מנטליים שעיצבו את תודעתנו בעבר, ולעיתים מגבילים את המפגש שלה עם המציאות העכשווית. אחד הדפוסים מכונה "רוח רעבה", המאופיינת בקורבניות, בתשוקה בלתי ניתנת לסיפוק וברעב מתמיד אשר אי אפשר להשביעו. יחידים וקבוצות עוברים במהלך חייהם דרך מצב זה של "הרוח הרעבה". ההיחלצות מ"הרוח הרעבה" אפשרית באמצעות התבוננות קפדנית בהווה וְויתור על דפוסים מנטליים שאומצו בעבר ואינם מיטיבים עוד. ספר זה מתייחס לתודעה הלאומית הישראלית כמי שנוטה לשעתק הרגלים מן העבר, ומניח שהאמנות, ואמנות המחול בפרט, מציעה התבוננות ביקורתית בדפוסי התנהגות מיושנים ומפגש טרי עם מציאות ההווה.
רסלינג
מאת: עידן צבעוני
תיאור: קורפוס כריסטי מציע יקום טקסטואלי מסועף ומרובד, עתיר הערות שוליים המציעות טקסט צל לצד הטקסט המואר. ביקום זה כל מחשבה פשוטה היא אשליה, כל מה שחי הוא מדומיין-שפה. זהו ספר הכתוב בלשון דחוסה, פרטית, המבקשת להעמיק ולהרחיב. בבסיסו התעקשות לקיים דיאלוג עם יצירות תרבותיות שהותירו חותם במחבר. צבעוני מטה אוזן לקולות עתיקים, עובר התגלות בתיאטרון כשהוא נפגש במדיאה ובאיפיגניה, מתחקה אחר אסוציאציות פרטיות ומתעתעות לנוכח צפייה בסרט "מושל הלבנט", מפעיל התבוננות רגשית בחזיונות תעתועים שמוצגים על במה, חושב על גופים קדושים, על הגוף-טקסט של כריסטוס והיקשרותו למרחב היודו-פלסטיני, על נבואות נקמה שקולותיהן עדיין רודפים אותנו; צבעוני מדמיין מרחבים אוטופיים שנבראו לאחר אסונות, ולצד זאת עומד על חשיבותן של אהבות אסורות שהותרו מכבליהן. קורפוס כריסטי מאגד ארבע מסות, כולן עוקבות אחר מפגשים בין כוחות המניעים את המבט ובין כוחה המתעתע של השפה. המבט עוקב אחר הסתעפות עולה של סמלים ואסוציאציות, ואילו השפה מאתרת מבני משמעות סמויים. הפרק הראשון דן בשתי הַמְחָזוֹת, של "מדיאה" ושל "אדיפוס בקולונוס", על ידי אנסמבל אורקל. קולה של האורקל נשלח מן העבר ואין אפשרות שלא להיענות לו, לשוחח עם "העתיקים" ולגרום לברק הנסתר של הנבואה לזהור. הפרק השני עוסק במחזהו של יוסף מונדי, "מושל יריחו", כפי שעובד לסרט הקולנוע "מושל הלבנט" בידי חסן אגבריה ומיכל גורני, ובמרכזו דמותה החצויה של לילה, חצי ערבייה חצי יהודייה, תקוות חוט השני של המחבר. הפרק השלישי מוקדש להתבוננות אמפתית בהמחזת "איפיגניה" על ידי אנסמבל אורקל, תוך כדי התרכזות בדמותה של איפיגניה-ישועית הממוסמרת לצלב. הפרק הרביעי עוסק בשני סרטים של אגבריה-גורני: "אוטופיה 2084" אשר מדמיין מרחב ערבי-יהודי משותף, פוסט-אפוקליפטי, ו"הנעצבים" אשר עוקב אחר יחסי קרבה עדינים הנרקמים בין ערבי ויהודייה באי יווני.
רסלינג
מאת: שלומית אהרוני ליר, ליאת איילון
תיאור: עקבות האור על העדשה בוחן את היצירה הקולנועית כמשקפת מקום, תקופה והווי תרבותי. הספר מנתח את עולם הקולנוע בפריזמה שדרכה ניתן לראות תהליכים ושינויים חברתיים, אבל בה-בעת כמדיום בעל השפעה רבה על זהות החברה ועל חלוקת התפקידים הגילאית והמגדרית המקובלת בה. הספר פותח צוהר להתבוננות בעולם הקולנוע באמצעות בחינת הדמויות הניצבות מאחורי המצלמה ובקדמתה, כל זאת לצד התייחסות להיבטים מצטלבים של מגדר, גיל וזמן כאבני בוחן לבחינת סוגיות הנוגעות במעמד חברתי, יצירה, תנועה ושינוי. ספר ייחודי זה מפלס נתיבים לניתוח יצירות קולנועיות מתוך התייחסות למקומו של הבמאי הטוטלי בתהליך היצירה, בחינת ייצוג מערך היחסים בין נשים וגברים בגיל מבוגר על המסך הגדול, והמשמעות הקריטית של הזמן בעולמם של במאים ובמאיות בישראל.

עקבות האור על העדשה מציע לראשונה בחינה מחקרית של עולמם של במאים ישראליים מוכרים המצויים במחצית השנייה של החיים; הוא מתחקה אחר דבריהם ביחס ליצירתם, תנועת MeToo והאופן שבו תעשיית הקולנוע מתייחסת אליהם עם התבגרותם. הצלחתו של הספר לחבר ולקשר בין הנעשה בקולנוע הישראלי לקולנוע הבינלאומי, התמקדותו בסרטים ארס-פואטיים המתארים את תהליך היצירה, והדרך שבה הוא מעניק מקום לנקודות המבט האישיות של במאים ובמאיות באמצעות התייחסות לראיונות איתם, – כל אלה מהווים מראה תרבותית משמעותית לאופן שבו היבטי מגדר, גיל וזמן באים לידי ביטוי בחברה ובתרבות בישראל ובעולם לאורך השנים.
רסלינג
מאת: קרן צדפי
תיאור: ספרה של קרן צדפי עוסק בניתוח ההופעה ותהליכי ההתאמה וההטמעה של הקריקטורה כתוצר תרבות זר, אירופאי, במרחב הציבורי המצרי בעידן הלאומי הסֶמִי-קולוניאלי – יוזמה של קבוצה מצומצמת של "סוכני תרבות", ברובם המוחלט בני קהיליות מיעוטים, מהגרים וזרים, שהגיעו למצרים מהרבע האחרון של המאה ה‑19 עד שנות ה‑40 של המאה ה‑20. המקרה המצרי משמש כאן מקרה בוחן למורכבות תהליכי התעביר התרבותי בהקשר הקולוניאלי המודרני, לחשיבות ההון החברתי והתרבותי של סוכני התרבות, יזמי הקריקטורה במצרים, ולמקומם בתהליכי האימוץ, ההתאמה וההטמעה של הסוגה האמנותית-עיתונאית בתרבות המצרית. בראש ובראשונה שיקפה הקריקטורה במצרים, כיצירת אמנות, את נטיותיהם והעדפותיהם של האמנים הזרים-המקומיים שביטאו בה ובאמצעותה את עמדותיהם הייחודיות. עמדות אלה הושפעו הן מהרקע החברתי שלהם והן מההכשרה המקצועית שקיבלו – בעיקר באירופה. באמצעות דיון בייצוגיו של הציבור המצרי (מחד גיסא "המצרי הממוצע", ומאידך גיסא "האזרח המצרי המודרני האידיאלי") והאישה המצרית, ולצד זאת ייצוגיו של האחר (הכובש הבריטי והנכבש הסודני), הספר מבקש לחשוף כיצד המבט הפנימי-כחיצוני של אמני הקריקטורה במצרים עיצב את הרפרטואר הקריקטורי ואת כתבי העת שבאמצעותם הוא הופץ לציבור כמרחב ספק מצרי, "מזרחי", מקומי, ספק זר, "מערבי". היותם של יזמי הקריקטורה במצרים זרים-מקומיים הבנה את הקריקטורה בעידן הלאומי הסֶמִי-קולוניאלי כמרחב חזותי שלא ניתן להגדירו באופן מובהק כשיח-נגד. למרות שעיתוני הסאטירה והקריקטורה ביקשו לקדם את המאבק הלאומי המצרי לעצמאות מהכובש הבריטי, ולמרות שחלק ניכר מהקריקטוריסטים ראו במאבק הלאומי המצרי את מאבקם שלהם, לא אחת התוצרים התרבותיים שלהם שיקפו את נקודת המבט של הכובש, כלומר את תפיסת העולם הקולוניאליסטית-אוריינטליסטית.
רסלינג
מאת: אלכסנדר אוקון
תיאור: רומן עם עיפרון הוא ספר יוצא דופן, הפותח שערים לאמנות הרישום – תורה הולכת ונשכחת באקדמיות לאמנות. אגב כך הוא מציג הבלחים מתולדות האמנות וממעשי האמנים וסגולותיהם, דן בהומור קליל בשאלות כבדות ראש וטווה רשת סיפורים. ההיגיון המנחה הוא היגיון של שיחה בין מורה גדול "הממעיט בחשיבותו העצמית של האמן, אך לא בחשיבותן של האמנות והתרבות" לבין תלמיד או אוהב אמנות. כתיבתו של אוקון פורעת את חוקי הכתיבה העיונית ושולחת שוב ושוב חיוך "מתחת לשפם". כל אלה תומכים במשימתו כמורה: להציג כללים בלי לקבוע אותם במסמרות, לפרק תפיסות מקובעות ולתת בידי הקורא-התלמיד כלים להבנת האמנות ולעשייתה.
הקיבוץ המאוחד
מאת: שרית קופמן-שמחון
תיאור: במהלך שנות התשעים של המאה הקודמת החלו לעלות על במות הארץ הצגות בשפות יהודיות, ובהן מרוקאית, בוכרית, ארמית, לאדינו, ג'והורי ועיראקית. תדירותן הלכה והתגברה בשני העשורים הראשונים של המאה העשרים ואחת. תופעה זו מצביעה על שינוי תודעתי כלפי שפות שקודם לכן לא היה להן מקום על הבמה בישראל, גם לא בתיאטרוני השוליים. הספר משפה למופע: לשונות יהודיות על הבמה בישראל חוקר ומתעד את העשייה של מגוון קבוצות העוסקות בשימור ובשחזור שפות ותרבויות המצויות על קו התפר שבין היעלמות לתחייה, עוקב אחר מניעיו האישיים, התרבותיים והפוליטיים של הקהל המגוון הפוקד אותן הצגות ומתחקה אחר כוח המשיכה של הלשונות. כמו כן הוא מציע אפשרויות עתידיות לשימוש בלשונות יהודיות בתיאטרון הישראלי הקנוני. קופמן-שמחון בוחנת את המאבק התרבותי והלשוני ואת שורשיו מזווית צדדית לכאורה, אך למעשה נוגעת בעורק הראשי של הזהות האישית והלאומית של מדינת ישראל. מכאן עולה חשיבותו של ספרה בימים אלה של מאבק חברתי ופוליטי במדינת ישראל.
מכון מופ"ת
מאת: קרול ג'יי קלובר
תיאור: הספר גברים, נשים ומסורים חשמליים של חוקרת הקולנוע קרול ג'יי קלובר הציע, מאז פרסומו לראשונה ב־1992, נקודת מבט פורצת דרך על סרטי האימה שנוצרו מאמצע שנות השבעים של המאה העשרים. קלובר בודקת את היצירתיות בקולנוע האימה ואת ההשפעה שלו, ובייחוד את הפופולריות של ז'אנרים דלי תקציב כמו סרטי סלאשר, סרטי דיבוק, סרטי תורת הנסתר וסרטי אונס ונקמה, שגיבורה אישה ניצבת במרכז עלילותיהם. להבדיל מהטענה המקובלת כי קולנוע האימה מציע רק עונג סדיסטי לקהל הצופים, המורכב רובו מגברים צעירים, קלובר מראה כיצד סרטים כמו ליל המסכות, יום שישי ה־13, המנסרים מטקסס וקארי מזמינים הזדהות של הצופים לא עם הגבר המענה אלא עם הסבל ועם הייסורים של הנערה המעונה – "הנערה האחרונה" – הגיבורה־קורבן החווה פחד והשפלה, אך בסופו של דבר מצילה את עצמה ומביסה את הרוצח.

לתובנותיה המאירות עיניים של קלובר על דמותה של "הנערה האחרונה" נודעה השפעה רבה לא רק על מחקר הקולנוע אלא גם על קולנוע המיינסטרים ההוליוודי ועל התרבות הפופולארית בכלל. מהדורה זו של הספר כוללת הקדמה חדשה מאת המחברת.
עם עובד
מאת: עינב רוזנבליט
תיאור: הגוף האנושי יודע על הקיום יותר ממה שהשכל יכול לתפוס. בעוד שהמחשבה מתפזרת אל מחוזות רחוקים של העבר או של העתיד, ביודעה לרקום מארג מורכב של סיפורים על ה"עצמי", לדמיין, להתגעגע ולהשתוקק, הגוף נוכח במציאות ההווה, המשתנה מרגע לרגע. אימון הגוף מאפשר נגישות לידיעה עמוקה אשר מחוללת תמורה וריפוי. ספרה של עינב רוזנבליט הוא תיעוד של מסע מחקר פרטי בעקבות ידיעה כזו. לפי תורת הבודהא, התודעה אינה חווה את המציאות דרך ההיגיון בלבד, והחשיבה היא רק אחד הכלים להבנת הממשות. האימון הבודהיסטי מאפשר מגע שורשי עם המציאות, כזה שאינו נתון לקורות המחשבה המתייגת. איסוף-הרוח, אשר מתורגל במדיטציה, מאפשר למתרגל לחוות את הווייתו ברבדים האינטימיים ביותר שלה. ה"עצמי" נחווה אז כנוכחות טהורה, אשר מתמלאת בתכנים משתנים. הספר גוף אנושי מדי מתייחס למחול כערוץ המאפשר נגישות לאיכות תודעתית דומה. גוף אנושי מדי מציע קריאה פילוסופית של מחול עכשווי על פי עיקרים מתורת הזן. בעוד שיצירות אמנות רבות עוסקות בשבריריות הקיום האנושי, אמנות המחול העכשווי הנה ייחודית בכך שהיא חושפת את המצב האנושי דרך הגוף. הגוף ביצירות מסוגה זו הוא גוף פואטי אשר מממש בתנועתו את הלכי הרוח הכמוסים ביותר. אף על פי שהמחול הוא אמנות גופנית, רעיונות תורת הזן, אשר באמצעותם נדונה כאן אמנות המחול, נוגעים גם להתנהלות הרוח.
רסלינג
מאת: קובי פלד
תיאור: אפילו בביקור בדירת שיכון סטנדרטית, בכל קופסת מגורים טיפוסית, נשקפת דמותם של המתגוררים בה – "האני המרחבי" שלהם – מבעד לאופני עיצוב החלל והשימוש בו. בכל ביקור בדירה רגילה לחלוטין יש משהו מיוחד שאין דומה לו בשום מקום אחר. בכל כניסה למרחב של מישהו אחר ניצתת תדהמה קלה – זה כל כך דומה, ובכל זאת כה שונה. בספר זה נכנסים לבתים של אחרים. משוטטים ברחובות, מתבוננים בחזיתות, מציצים לתוך חצרות, עומדים על המפתן ונכנסים פנימה. בכותרתו – ארכיטקסטורה – ניתן ביטוי לקו המחשבה המפותח בו, אשר מבקש להתייחס אל הבית כטקסט שניתן לקרוא בו וללמוד מתוכו דבר על החברה היוצרת את המרחב ועושה בו שימוש. הממד הטקסטואלי (הפוליטי, החברתי והתרבותי) שבארכיטקטורה, הנחשף בספר זה בצורות שונות, הוא עצם העניין. ספרו של קובי פלד, שאפשר לקוראו גם כקינה על עולם האתמול של החברה הפלסטינית, מבקש לתת בידי הקורא כלי, או מערך רגישויות מסוים, להתבונן בבית הערבי כטקסט חברתי. צורות מגוריהם של פלסטינים אזרחי ישראל ואורחות חייהם הם הניצבים בלב עיון היסטורי ביסודו, שתחילתו באחרית המאה ה-19 וסופו בראשית המאה ה-21. דיוקנה של החברה הפלסטינית הישראלית באזור ואדי עארה הוא הנשקף בראי הבית. ארכיטקסטורה הוא צוהר להתבונן דרכו בעולמה של החברה הערבית בישראל. כל אחד מפרקי הספר מציג היבט שונה של סוג ההתבוננות הנבנה בו – שניתן לכנותו בשם המבט הסוציו-אדריכלי – וכולם גם יחד מהווים הדגמה של מבט שכזה, ובה בעת הם מרכיבים דיוקן מסוים. הספר עוסק בקשרים שבין מלאכת הבנייה ללכידות החברתית, בין המארג המרחבי למבנה המשפחה, בין התבנית האדריכלית לזהות המגדרית, ובין עיצוב הבית לדיוקן התרבותי.
רסלינג
מאת: אסנת צוקרמן רכטר
תיאור: אוצרות עכשווית בישראל הוא פרסום ראשון שעוסק בצורה שיטתית ומקיפה בהתפתחות האוצרות בישראל בשנים המכוננות שלה. הספר עוקב אחר מעמדו המשתנה של אוצר האמנות העכשווי בישראל ואחר הנראות הגדלה והולכת של תפקידו לאורך חמישה עשורים, כל זאת בזיקה לתהליך דומה שהתרחש במקביל בשדה האמנות הבין-לאומי. במהלך בהיר וקולח מציגה אסנת צוקרמן רכטר את האוצרות העכשווית כמקצוע ששינה את שיח האמנות העכשווי והתבסס כדיסציפלינה חדשה. אוצרות עכשווית בישראל נחלק לשני חלקים: החלק הראשון עוסק בתערוכה כמדיום עצמאי בעל הגיון פעולה משלו והיסטוריה משלו. הדיון בחלק זה מקיף מבחר רחב של תערוכות ואירועי אמנות שנאצרו בישראל בעבר הרחוק והקרוב, והוא עוסק בתופעות רבות של אוצרות – עצמאית, אקטיביסטית, ממסדית ואנטי-ממסדית – שתרמו לשינוי פני המקצוע. בחלק השני האוצרות מתנסחת כמהלך רעיוני מתמשך וארוך טווח שחורג מהתערוכה כאקט נקודתי. שבע ביוגרפיות אוצרותיות הנסקרות כאן לראשונה ובצורה מופתית – של אלישבע כהן, יונה פישר, גדעון עפרת, שרה בריטברג-סמל, גליה בר אור, מרדכי עומר ואריאלה אזולאי – מראות שפעולה ארוכת שנים של אוצרים, בדומה לזו של אמנים, יכולה להתפרש כיחידת משמעות שלמה. גישה כזו אל עבודתם של אוצרים חושפת את עמדת הכוח שלהם ואת פוטנציאל ההשפעה התרבותי-חברתי, הכלכלי והחינוכי שמצוי בידיהם. הספר מטפל בסוגיות מפתח באוצרות עכשווית: יחסי אמן ואוצר, עמדת הצופה שהשתנתה, תופעות האוצר-יוצר והאמן-אוצר, סוגות שונות של תערוכות ובכללן תערוכות נושא א-היסטוריות ועוד. הוא מציע נקודת מבט חדשה על גישות היסטוריוגרפיות רווחות ועל מגמות מפתח באמנות בישראל. זהו ספר שמבסס לראשונה את חיוניותה של הפרספקטיבה האוצרותית לשם הבנה של תנאי הפעולה וההצגה של אמנות בעולם עכשווי, מקוון וגלובלי.
רסלינג
מאת: ארי קטורזה
תיאור: המוזיקה הפופולרית חוותה הלם במחצית השנייה של שנות ה-70 עם הופעת הפאנק. זהו ז'אנר מוזיקלי שהציג חזון עגמומי, ציני, אירוני וביקורתי חסר תקדים ביחס לתרבות השלטת ולמשמעות החיים. הפאנק עשה זאת תוך כדי דה-מיסטיפיקציה של תרבות הרוק; הוא הגיב לעליית הריאליזם החדש בבריטניה ובאמריקה, אגב שילוב מקורי של מחאה, ייאוש ודימויים של אנרכיה. הפוסט-פאנק והניו-ווייב, הז'אנרים המוזיקליים שהופיעו עם דעיכתו של הפאנק, המשיכו את הלך הרוח הביקורתי, אבל חרגו מהאסתטיקה הפאנקיסטית של גיטרות-בס-תופים אל עולם שכולו חדשנות טכנולוגית ושילובים של רגישויות מודרניות ופוסטמודרניות. דיכאוניים, אפלים, שחורים, מהולים בצבעי סינתיסייזרים קדומים, מכונות תופים, סינקלווירים קרים וחומות גיטרות מהדהדות – הפוסט-פאנק והניו-ווייב השליטו דפוסי אמנות חדשים בתוך תרבות הרוק, לעתים תוך כדי התנגדות להיבטים מגוונים בתרבות הרוק. בישראל, הנציגים הבודדים של הגל המוזיקלי החדש החלו לעסוק מפעם לפעם במעבר מהקולקטיב ליחיד, מציניות כלפי החזון הציוני עד לשאיפה להתנתק ממנו. ספר זה מאגד מאמרים שנכתבו מזוויות שונות – היסטוריות, סוציולוגיות, ספרותיות, מוזיקולוגיות, סמיוטיות ועוד, לצד קטעי זיכרונות ביוגרפיים ומסות עיתונאיות – על מנת להאיר צדדים חבויים וחשובים בשנות ה-70 וה-80, אחת התקופות החשובות והעשירות בתולדות המוזיקה הפופולרית, בצומת קריטית שבו שנות ה-70 נבלעות בתחילתו של העידן הרייגניסטי והתאצ'ריסטי, שכמו נחוש לשנות סדרי עולם. ספר זה מנסה להבין את המפץ התרבותי שהשפעותיו ניכרות עד ימינו.
רסלינג
מאת: איתן מכטר
תיאור: השילוב בין העולם האמיתי לווירטואלי, כמו גם השילוב בין עולם הסחורות לבין מופעי האני הפומביים מחייב דיון עומק ביחס בין הכוח המדמה לחומרי המציאות המזינים אותו. הטכנולוגיה משרתת מגמה של הדמיה, אבל הרפרנס נותר ממשי – שכן לעולם יהיה הדמיון חריגה מהממשות ששימשה לו מקור והניעה אותו לחרוג ממנה. בספרו החדש של איתן מכטר מתגלה מתח מפרה בין עמדתו של גי דבור ביחס לתנאים החומריים ויחסי היצור המצויים מתחת לפני השטח ומדרבנים את הצורך והעניין החברתי בדימוי, לבין עמדתו של ז'אן בודריאר בדבר התנתקות הדימוי מהממשות וכינונה כדבר עצמאי, ללא אפשרות שחזור של מקורה החומרי. אפשר לומר שהקפיטליזם המוקדם, המבוסס על ייצור מוצרים, הביא לאופני ייצוג ותודעה המשרתים מוצרים אלו, ואילו שהקפיטליזם שידע מהפכה טכנולוגית וחזותית רבת-עוצמה הביא להתנתקות הדימוי מבסיסו בחומר ומתנאי ייצורו הראשוניים. ואולם הפתרון המוצע בספר זה מבקש לטעון שישנן מגמות סותרות של חזרה לבסיס חומרי לצד מופעי ראווה המנותקים מכל רקע חומרי או מעמדי. קשה לקבוע כיצד יוכרע המתח, אם בכלל, אבל צלילה לעומק הדיון שמציעים לנו "חברת הראווה" של גי דבור ו"סימולציות וסימולקרה" של ז'אן בודריאר מספקת לנו הבנה באשר לכוחו של הדימוי במרחב התרבותי העכשווי.
רסלינג
מאת: קליף טאן
תיאור: הכול מתחיל בבית. החום, הרוך, השלווה, ההרמוניה. וככל שהבית נעים יותר, כך קל לנו יותר להתמודד עם העולם העמוס והתזזיתי שממתין לנו בחוץ.

אבל איך מייצרים בית שיכיל את כל אלה? כיצד מארגנים סביבת מגורים נעימה והרמונית, מאוזנת ותומכת, שתהיה עבורנו מקור לנחמה ולמנוחה? האם כולנו יכולים לעשות זאת? ואם כן, איך?

פנג שואי – המדריך לעיצוב בית הרמוני ומאוזן מלמד, צעד אחר צעד, את התורה הסינית העתיקה כפי שניתן ליישם אותם כיום, במרחב הפרטי שלנו.

הספר מציע הסברים מפורטים ואיורים מאירי עיניים, שיאפשרו לכם לשפר באופן מיידי את חלל המגורים שלכם ולחלץ ממנו את המיטב. עקרונות הפנג שואי ניתנים ליישום בכל חלל: חדר בדירת שותפים, דירה, משרד או בית פרטי רחב ידיים. הרמוניה ניתן למצוא בכל פינה, צריך רק לזמן אותה.

קליף טאן הוא אדריכל ומעצב פנים המתמחה בפנג שואי. בחשבון הטיק טוק, המונה מיליון וחצי עוקבים, הוא מלמד את יסודות השיטה. ”אנחנו מרגישים טוב יותר כשאנחנו נמצאים בחלל יפה ומאוזן”, אומר טאן, ”וכשאנחנו מרגישים טוב – זהו כבר צעד בכיוון הנכון לעבר בריאות טובה אושר ועושר”.
תכלת הוצאה לאור
מאת: נאוה סביליה שדה
תיאור: הבדל בסיסי קיים בין האמנות לאורך ההיסטוריה לבין האמנות העכשווית: בעוד שהאמנות העתיקה היוותה חלק אינטגרלי מחייו של האדם, זמינה וניבטת מכל פינות העיר בכל עת, הרי שהאמנות העכשווית היא מנותקת, לעיתים מנוכרת, וההתבוננות, התגובה, והגישה אליה, היא בבחינת בחירה. יצירות רבות אינן מובנות כלל לצופים אשר תחום עיסוקם המקצועי אינו אמנות, ואשר אינם בקיאים בתולדות האמנות ושפתה. כתוצאה מכך, נוצר מצב בו האמנות הינה נחלתו של ציבור מוגבל, והעבודה האוצרותית מיועדת, הלכה למעשה, לציבור זה בלבד.

בעיה זו אף חריפה עוד יותר בישראל, משום שבניגוד לאירופה, בעלת המסורת האמנותית-האסתטית המפוארת, אשר ניבטת בעיקר בערים הגדולות ונוכחת בחיי היומיום (ממש ברחובות העיר, עוד טרם כניסה למוזיאון), ואשר מהווה מקור לגאווה לכל אזרח ממוצע נטול השכלה באמנות, הרי שבישראל חסרה מסורת זו, דבר שמעמיק את היעדר הזיקה לאמנות עתיקה ועכשווית כאחת.

ספר זה נובע ממחקר נרחב, שיעודו לשנות מצב זה בישראל באמצעות פיתוח תיסה המוגדרת כאוצרות פלורליסטית. תפיסה זו מבוססת על ההכרה בערך הפלורליזם בחברה ובתרבות הישראלית כמאפיין בסיסי, ומטרתה להביא לכך שאמנות תדבר אל לבו של ציבור רחב הרבה יותר מאשר בעת הנוכחית. חלקו הראשון של הספר מציג את ההיבטים התיאורטיים של עקרון האוצרות הפלורליסטית, ואילו החלק השני מציג את ההיבטים המעשיים והישומיים של צורת מחשבה זו.
איפאבליש הוצאה לאור
מאת: דוד נופר
תיאור: העשייה האינטנסיבית של אדריכל דוד נופר, המלווה בהתמסרות ואהבה טוטליות לארכיטקטורה, יצרה לאורך עשורי השנים, מסה מעוררת השתאות של מבני ציבור אייקונים, בכל רחבי הארץ. מהמרכז ועד לפריפריה, אם זה בית ספר, או מרכז קהילתי, ספריה או מוזיאון, ערי ישראל זרועות במבנים שתכנן: אדריכלות של פתיחות, של צבע והומור, משתנה ומתרעננת ללא הפוגה, משנה מוסכמות, קורצת לאופנות המתחלפות. ספר זה על האדריכלות של דוד נופר, חסר תקדים ברוחב היריעה שלו, מנסה לארוז מבחר מעבודותיו אלה ולספק תובנה על עבודתו ועל תכנון מבני ציבור בישראל, בכלל.
מתחמי עיצוב ואדריכלות
מאת: גיורא אוריין
תיאור: הספר מאגד עבודות ייחודיות, של 85 משרדי אדריכלות ועיצוב, שנבחרו בקפידה, לייצג את הענף בפני היזמים ומקבלי ההחלטות הציבוריים והפרטיים, בענפי הנדל"ן, כלכלה ומסחר, התקשורת הכתובה והאינטרנטית, באקדמיה ובמחקר.
מתחמי עיצוב ואדריכלות
מאת: אורלי שרם
תיאור: תחילתו של תהליך תכנון אדריכלי, מתרחש במפגש בין לקוח, אדריכל ומקום. הלקוח, מבקש לבטא את חלומותיו, רצונותיו, ציפיותיו. האדריכל, מצויד בתפיסת עולמו ויכולתו המקצועית, הוא זה שאמון על הגשמת אותו חלום. המקום, האתר, הוא מרחב מורכב המחולל את הבית, בו נוצר האובייקט האדריכלי. מפגש רב עוצמה זה, מתפתח ומבשיל עד הרגע בו יש ניצוץ, הבזק של רעיון, הבנה וחיבור בין הרכיבים. עבור האדריכלית אורלי שרם, הרגע הזה שזור בכל שלבי התכנון והיצירה של הפרויקטים עליהם היא עומלת יחד עם צוות משרדה. "הניצוץ" מלווה אותה בעבודתה, גם ברגעים המורכבים והמאתגרים ביותר. כל פרט בניין, כל חומר וכל חלל, הינם תוצר של המפגש המשולש — לקוח, אדריכל ומקום, תוך הקפדה חסרת פשרות על שימור ופיתוח אותו ניצוץ — הרעיון, פירוק קיבעונות וביצוע בפרטים מושלמים.
במשרד הנושא את שמה, אותו הקימה בשנת 1980 ,עובדים כיום 17 אדריכלים ומעצבים האמונים על תכנונם של כ-40 פרויקטים במקביל. הסטודיו עוסק בתכנון אדריכלי ועיצוב פנים על־פני טווח רחב של קני מידה: החל בתכנון מבני מגורים, מסחר, מלונאות, בנייה פרטית ודירות יוקרה, ועד עיצוב חללים יוצאי דופן, ריהוט, פרטי בניין וחפצים ייחודיים. כל זה בארץ ובעולם: ארה"ב, האיים הקריביים, שווייץ, לונדון, יוון, צרפת, תאילנד.
מתחמי עיצוב ואדריכלות
מאת: עמרי ניצן
תיאור: זיכרונותיו, חוויותיו, הצלחותיו, כישלונותיו, תובנותיו ואהבתו האינסופית לתיאטרון של הבמאי עמרי ניצן. ניצן, מהבמאים הבולטים בישראל, מזמין אותנו להציץ אל מאחורי הקלעים של עולם התיאטרון, ובתנופה סיפורית מרשימה מספר על עבודתו עם מיטב השחקנים, היוצרים ואנשי התיאטרון בישראל: חנוך לוין, ניסים אלוני, עדנה מזי"א, איתי טיראן וטובים אחרים; על הזוגיות המקצועית עם נעם סמל שנמשכה שלושים שנה ועוד. בגילוי לב מתאר ניצן את החרדות, המשברים, החלומות והמפלות, מספר על בימוי, תהליכי חזרות, יצירת רפרטואר וגיבוש השקפת עולמו כמנהל אומנותי, וכל זאת על רקע המציאות החברתית והפוליטית בישראל בעשורים האחרונים. הספר האישי ורב-הערך הזה כמוהו כהצגה מרתקת ומסקרנת: יש בו דרמה, אינטריגות, תובנות מעוררות מחשבה, אהבה, כאב והומור.
כנרת, זמורה דביר בע"מ
הצג עוד תוצאות