נמצאו 26 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: דיוויד לינץ'
תיאור: רעיונות הם כמו דגים. אם רוצים לתפוס דג קטן אפשר להישאר במים רדודים. אבל אם רוצים לתפוס דג גדול, צריך להגיע למעמקים. לדגים במעמקים יש יותר עוצמה וטוהר. הם גדולים, מופשטים ויפהפיים. הדגים שאני מחפש, אלה שמשמעותיים לי במיוחד, הם אלה שיכולים להיתרגם לקולנוע. אבל יש כמה וכמה סוגים של דגים ששוחים שם למטה; דגים שמתאימים לכל. לתפוס את הדג הגדול מעניק לאוהביו של דיוויד לינץ' את ההזדמנות המיוחלת להבין לעומק את החזון היצירתי האישי של היוצר המסקרן והאניגמטי, ובאותה מידה זהו ספר רב-השראה שיכול להעשיר את כל מי שמתעניין או עוסק בתהליך יצירה כזה או אחר.
הוצאת אסיה
מאת: דיוויד מאמט
תיאור: דיוויד מאמט, מהמחזאים הגדולים בני זמננו, מאמין שהנטייה לדרמה טבועה בנו - אנחנו עושים דרמה מכל דבר, החל במזג האוויר וכלה בבחירות הקרובות. הדחף הדרמטי הזה הוא אמצעי להכניס היגיון בעולם סתמי, ולהגן על עצמנו מפני חוסר המשמעות בחיים. בשלושה שימושים לסכין הוא מלמד איך להבדיל בין כתיבת דרמה טובה לחלופות הכוזבות שלה. הוא מזכיר לנו, ככותבים, מה תפקידנו האמיתי ועומד על כך שכתיבה משובחת אינה נעשית קלה עם הזמן. הוא מבין כמה קשה להתקדם ממערכה אחת לאחרת, כמה קשה לפצח את המסתורין של דיאלוג טוב, את פעולותיה של דמות, ומבקע עבורנו את הקשיים האלה בכלים פילוסופיים ופרקטיים כאחד. שלושה שימושים לסכין היא מסה מחשמלת על אמנות כתיבת המחזות כמו גם עבודה מקורית מרשימה על מוסר תרבותי. "זה טבענו כחֶברה, כבני אנוש... לאהוב לשקר, לשקר לאחרים, לשקר לעצמנו... ובַדרמה יצרנו את ההזדמנות להתמודד עם השקרים שלנו. כי נושא הדרמה הוא השקר. ובְסוף הדרמה האמת – שהתעלמנו ממנה והכחשנו אותה. וכך אנחנו יודעים שהדרמה הסתיימה." - מתוך הספר
הוצאת אסיה
מאת: שרון אהרונסון-להבי
תיאור: חיבור זה עוסק במופעי תאטרון וביצירות אמנות ישראליים המתבססים במישרין על מפגש עם התנ”ך. הקשר הייחודי של התרבות העברית והישראלית עם התנ”ך כטקסט מכונן מבחינה רעיונית, פילוסופית, היסטורית, דתית, ספרותית, לשונית ותרבותית הוא בסיס טעון ומורכב ליצירות שעניינן סוגיות חברתיות אקטואליות בנות הזמן והמקום. ההיכרות של היוצרים והצופים עם המקור התנ”כי הופכת את המרחב התאטרוני הישראלי לזירה מאתגרת, ודרך העיבוד האמנותי של התנ”ך נשאלות בה שאלות על זהותה של החברה, על אופני הגדרתה ועל יחסה אל האחר שבקרבה. החיבור דן במחזות — יעקב ורחל, בבימוי משה הלוי (תיאטרון האהל, 1928 ); ייסורי איוב, מאת ובבימוי חנוך לוין (התיאטרון הקאמרי,1981); פרויקט התנ”ך (“ויאמר. וילך”; “וישתחו. וירא”), בבימוי רנה ירושלמי ( 1995 , 1998 ); ובעבודות הצילום המבוימות של עדי נס — סיפורי התנ”ך (מוזיאון תל אביב לאמנות, 2007 ).
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: ירון זליכה
תיאור: פרופ' ירון זליכה מוכר בציבור כאחד הכלכלנים החשובים בישראל, ששימש בעבר - בגיל צעיר מאוד - כחשב הכללי של משרד האוצר. הספר שלפנינו מפנה זרקור אל פָּן פחות ידוע באישיותו של זליכה: הוא איש אשכולות, ספוג בתרבות ובידע, ובקיא מאוד בהיסטוריה של הקולנוע.
עיון ראשוני בספר עלול להטעות: זליכה פורשׂ לפני הקורא פנורמה רחבה של סרטים ויוצרים שונים, רובם  הפנתיאון העולמי של הקולנוע. למראית עין נדמה שסדר המאמרים הוא מקרי, או שרירותי. אבל עיון מעמיק יותר מעיד על כך שלמחבר השקפת עולם בהירה ומנומקת, אותה הוא מביא לידי ביטוי באמצעות הסרטים שבחר לכתוב עליהם ובסדר שקבע להם בספר.
ירון זליכה הוא חובב קולנוע מושבע. את הסרטים שבחר הוא סוקר ומנתח בהקשר של אמנויות אחרות, כמו ספרות, שירה, תיאטרון, אמנות פלסטית וגם אל מול דיסציפלינות אחרות, כמו פילוסופיה, פיזיקה, פסיכולוגיה, מרקסיזם, פאשיזם, ומקורות עבריים, בהם התנ"ך והתלמוד - כשמעל כל אלה מרחפת רוחו הסוערת של הכותב, שהוא כלכלן בעל עמדה חברתית ברורה, לוחם בשחיתות, חסר פשרות מול יריביו, כשם שהוא אנושי ורחום כלפי הציבור הישראלי הרחב. בספר שלפנינו מפליג המחבר אל מחוזות שאינם מקובלים בדרך כלל אצל חוקרי קולנוע ישראלים, ואולי גם זרים. השקפת עולמו החברתית מבצבצת מדי פעם בהתייחסותו לסרטים מסוימים, אבל אהבתו לקולנוע והידע הרחב שלו בתחום זה מאפשרים לו ולקוראים לבחון במבט אחר - לא פעם מפתיע מאוד - סרטים קלאסיים שהם נכסי צאן ברזל של אמנות הקולנוע, ושלכאורה כבר נכתב עליהם כמעט הכול. לפעמים נשזרת בכתיבתו גם נימה אישית, כמו במאמרו על 'הקונפורמיסט' של ברטולוצ'י, שם הוא מדבר בגלוי על היחס הקשה שזכה לו מצד עמיתיו כששימש חשב כללי באוצר, ואינו מסתיר את כעסו ותסכולו על כך שבשל יושרתו האינטלקטואלית קמו לו יריבים, ואפילו אויבים, מכל קצות הקשת הכלכלית– חברתית–פוליטית של המדינה. כאמור, יש היגיון בחוסר הסדר לכאורה של הדברים כפי שהמחבר מעמידם כאן. הוא לא כותב על הסרטים בהתאם לרצף כרונולוגי כלשהו, ואינו מחלק אותם לנושאים וז'אנרים. אדרבא, הוא בורא לנגד עינינו מבנה ליניארי מקורי, המאזכר את מה שמקובל לכנות בעולם הספרות כ'ספרות משווה', ולכאורה מציע כאן 'קולנוע משווה'.
הקיבוץ המאוחד
מאת: תומס אלססר, בועז חגין
תיאור: בעשורים האחרונים, תאגידי הבידור והמדיה הבינלאומיים שבסיסם בארצות הברית הם הרווחיים ביותר בעולם, והם דואגים להפיץ את הקולנוע האמריקאי בכל רחבי תבל. יש הגורסים שהקולנוע האמריקני לא השתנה באופן מהותי מאז ימי קזבלנקה והקוסם מארץ עוץ ושכללי הקולנוע ההוליוודי הקלאסי חלים עליו גם היום. אחרים רואים בשוברי הקופות העכשוויים אוסף חסר היגיון וריקני של יריות,פיצוצים,חייזרים וגרפיקה ממוחשבת שנועד בעיקר למכור מוצרים נלווים, ולדעתם הקולנוע האמריקני איבד את היכולת שהייתה לו בעבר לגולל סיפור לכיד.

מול שתי תפיסות אלה,מציג ספר זה שיטת הניתוח של חוקר הקולנוע תומס אלסטר, אשר גורס שבאמצעות דיון בזיכרון, טראומה ופנטזיה אפשר לפרש מחדש את המשמעויות שעולות מהקולנוע האמריקני העכשווי. ההיבטים שבהם הסרטים מתקשים כביכול להיצמד לכללים של הוליווד הקלאסית הם גם אלה שמאפשרים לקולנוע זה לעסוק בבעיות בעברה של ארצות הברית אשר ממשיכות להטריד אותה גם בהווה ולחפש דרכי פעולה כדי להתמודד עם האתגרים הצפויים לה בעתיד.

בין הסרטים שבהם דן הספר: מיסטיק ריבר, שתיקת הכבשים, ג'יי אף קיי - תיק פתוח ,פורסט גאמפ,בחזרה לעתיד, ספרות זולה, להציל את טוראי ראיין, האחות בטי וממנטו.
האוניברסיטה הפתוחה
מאת: בני בן-דוד
תיאור: מה עומד מאחורי הצלחתה המתמשכת של הקומדיה הרומנטית? בעיני חוקרים רבים, היא מייצגת, יותר מכל ז'אנר אחר, את השינויים שהתחוללו ביחסים החברתיים והאינטימיים בחברה המערבית במרוצת המאה ה־ 20 .
ספר זה מציע ניתוח היסטורי, אידיאולוגי ומגדרי של ז'אנר הקומדיה הרומנטית האמריקנית, שנוצר בהוליווד בין 1934 ל־ 2000 . ההיבט ההיסטורי בספר מתייחס הן למושג הז'אנר עצמו והן להיסטוריה הספציפית של הקומדיה הרומנטית. ההיבט האידיאולוגי עוסק במשמעויות הפוליטיות של הזוגיות, האהבה והרומנטיקה. ההיבט המגדרי נידון בעיקר דרך העיסוק בשאלת יחסי הכוח הדינמיים בין המינים ובסוגיות של זהות מינית, הקוראות תיגר על גבולותיו ההטרוסקסואליים הנורמטיביים של הז'אנר.
האוניברסיטה הפתוחה
מאת: יעל מונק
תיאור: גולים בגבולם: הקולנוע הישראלי במפנה האלף מנתח את הקולנוע הישראלי העלילתי, בהקשר היסטורי ותמטי, בשנות העשור התָחוּם בין דעיכת האינתיפאדה הראשונה בתחילת שנות התשעים לפרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000 . בניגוד למאורעות המטלטלים שהתרחשו בזירה הציבורית, ובראשם רצח רבין, העמיד הקולנוע הישראלי את החוויה הסובייקטיבית מעל חוויית הלאום והתמקד בזהויות הפרטיות ובמקורותיהן, בקהילות הסמויות מן העין. באמצעות ניתוח הבולטים שבסרטי העשור, מבקש ספר זה להצביע על האופן המורכב ורב־הפנים שבו הניח הקולנוע הישראלי של שנות התשעים את היסודות לקולנוע הטראומה של שנות האלפיים. הסרטים הנידונים בספר: אדי קינג ; איה, אוטוביוגרפיה דמיונית  ; דברים ; האח של דריקס ; הגמל המעופף ; החברים של יאנה ; החיים על פי אגפא  ; המרחק  ; הקיץ של אביה ; זולגות הדמעות מעצמן ; חולה אהבה בשיכון ג'  ;  לילסדה ; לנגד עיניים מערביות  ; מלח הארץ  ; מר באום  ; נישואים פיקטיביים  ; נקודת תצפית ; עפולה אקספרס  ; קלרה הקדושה  ; שדות ירוקים  ; שחוּר  ; שמיכה חשמלית ושמה משה
האוניברסיטה הפתוחה
מאת: שרון אהרונסון-להבי
תיאור: מגדר ופמיניזם בתיאטרון המודרני עוסק בסגנונות בולטים בתיאטרון הפמיניסטי ובאופני ייצוג וגילום של נשים ונשיוּת על בימת התיאטרון. חלקו הראשון של הספר דן בצורת הייצוג הריאליסטית מנקודת מבט פמיניסטית וממחיש את האופנים שבהם דרמה בתוך מרחבים ביתיים, דמויי מציאות, מאפשרת התמודדות עם דילמות האופייניות לחייהן של נשים. חלקו השני של הספר עוסק בהשפעת סגנון התיאטרון האֶפִּי (ברכטיאני) על זרמים שונים בתיאטרון הפמיניסטי, ומראה כיצד תיאטרון המדגיש תיאטרליות במכוּון, חושף את מאפייני המגדר כהבניות תרבותיות. חלקו השלישי של הספר עוסק בהיתכנות של תיאטרון "נשי", ובניסיונות ליצור שפת תיאטרון פמיניסטית חלופית. חלקו האחרון של הספר מציג את תחום המופע, שבמסגרתו אמניות־ מופע מופיעות בזהותן העצמית.
פרקי הספר מלוּוים בדיון בהגותן של חוקרות מרכזיות בתחום התיאטרון הפמיניסטי, איליין אסטון, ג'ודית באטלר, ג'יל דולן, אלין דיאמונד, הלן סיקסו, אליסה סולומון, סו־אלן קייס ועוד. כן נידונים בספר מחזות ומופעי תיאטרון שהועלו בעולם ובישראל, מאת הנריק איבסן, סוזן גלספל, רנה ירושלמי, דֶבּ מרגולין, מריה איירין פורנס, קריל צ'רצ'יל, תמר רבן ואחרים.
האוניברסיטה הפתוחה
מאת: משה צימרמן, שלמה זנד, חיים בראשית
תיאור: המעבר לשימוש בתמונה הנעה כמסמך היסטורי הינו פרי שינוי תודעתי, שינוי מתודי והתפתחות טכנית גם יחד. המגמה הדומיננטית בהיסטוריוגרפיה העכשווית היא ההיסטוריה של התרבות, ובמסגרתה נוצר מקום כבוד לכל מה שקשור בתקשורת כיוצרת ומעבירת תרבות. תחום כה מרכזי בתרבות הפנאי כמו הקולנוע או הטלוויזיה אינו יכול עוד להישאר מחוץ לטווח עיסוקו של ההיסטוריון. גם תוכניות הלימודים והמורים להיסטוריה אינם יכולים עוד להיצמד לשיטות העבודה שהיו מקובלות לפני המצאת הקולנוע. בחלוף המאה ועשרים ריכזו החברה ההיסטורית הישראלית ומרכז זלמן שזר בכרך אחד ממיטב המאמרים על היחס בין היסטוריה, קולנוע וטלוויזיה. חוקרים, מורים וצרכני היסטוריה באשר הם ימצאו עניין בספר זה.
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי
מאת: גבי ברזל
תיאור: "דגם הקולנוע האופציונלי" הנחשף בספר זה לראשונה מאפשר לגבי ברזל להציע צפייה פרשנית-פילוסופית ייחודית בסרטים הנדונים בספר, ובהם "כוחו של מקרה" של קישלובסקי, "דלתות מסתובבות" של יואיט ו"ראן לולה ראן" של טיקוור.
המסע במרחבי הדגם ובמשעוליו מזמן לקורא הרפתקה וחוויה פרשנית ופילוסופית מעוררת השראה ומחשבה.
סרטי דגם הקולנוע האופציונלי מתאפיינים ומתייחדים במתכונת מבנית מיוחדת: בכל סרט מופיעות כמה אופציות או חלופות של אותו סיפור עצמו, כולן מיוצגות מנקודת מבט אובייקטיבית אחת והיא נקודת מבטו של מספר או מחולל חיצוני שאיננו דמות נוכחת בסרט, וזאת בניגוד לייצוגים הסובייקטיביים והמעורבים הנוהגים במתכונת המוכרת יותר - "סרטי רשומון".
בתוך כך נחשפת זיקה מפתיעה בין הקולנוע והפילוסופיה. בסרטי "דגם הקולנוע האופציונלי" הצורה ולאו דווקא התוכן )העלילה, הדמויות והדיאלוגים( היא המקנה לסרטים את הפוטנציאל הפרשני הפילוסופי. האופציונליות המגולמת במבנה הדגם מתבררת כמחוללת משמעות רבת רבדים.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: ניצן בן-שאול
תיאור: "מבוא לתיאוריות קולנועיות", נועד לבסס תשתית לעיון מעמיק בקולנוע, דרך היכרות עם הטענות המרכזיות המרכיבות את התיאוריות שעיצבו את פני המחקר הקולנועי, מראשיתו ועד ימנו (מתוך התקציר על הספר).
דיונון הוצאה לאור מבית פרובוק בע"מ
מאת: סנדרה מאירי
תיאור: הספר בוחן את מאפיינהן ותפקידיהן של שש צורות חציית מגדר (מעבר של דמות ממגדר למגדר) בקולנוע העלילתי: "התחזות מגדרית", "טומבויזם", "טרנסווסטיזם", "טרנסקסואליות", "טרנס-גוף", ו"דראג". בכל התופעות הללו, על אף מאפייניהן השונים, בולט מכנה משותף: חציית המגדר, על צורותיה השונות, מכוננת מרחב חדש עבור הדמות, המאפשר לה לפעול בתוכו בהתאם לנטיותיה.
מרחב זה עשוי לעורר התנגשות עם נורמות של מיניות ומגדר בכך לשמש מנוף לשינוין. אולם הוא מעורר גם חרדה בלב החברה שבה הוא מתהווה, מכיוון שהוא מאיר צורות של התענגות שונות, הסמויות מן העין, ועם זאת מתקיימות בלב לבה של הנורמה.
הספר מציע ניתוחים של סרטים כמו חמים וטעים, ינטל, הבלדה על גו' הקטן, קלמיטי ג'יין, פסיכו, לבוש לרצח, חוק התשוקה ועוד רבים אחרים, ותוך כדי בוחן בכלים פסיכואנליטיים, היבטים שונים של הסובייקט שהם בעלי תפקיד משמעותי בערעור נורמות של מין, מיניות ומגדר, מצד אחד, ומצד אחר- בעיצובן וביסוסן בתוך מנגנונים ממסדיים וחברתיים של כוח.
ההתנגשות עם הנורמה וההכרזה על כלכלה מחדש של המיניות והמגדר חושפות בהכרח מכלול של צורות התענגות המתקיימות בסתר בתוך בניין הכוח והמבטיחות למעשה את אריכות ימיה של הנורמה המגדרית הדומיננטית והרווחת.
הקיבוץ המאוחד
מאת: בן-עמי פיינגולד
תיאור: הספר מהווה מהדורה שנייה מורחבת ומעודכנת של 'נושא השואה בדרמה העברית' (1980), והוא מתייחס לנושא מהיבטים שונים: השואה כנושא לדרמה, הרקע – הן מבחינת העלילה המומחזת והן מבחינת הזמן והמקום בהם המחזה נכתב או הוצג, הנפשות הפועלות, הסגנון הדרמטי-תיאטרלי, סוגיות ובעיות שהמחזה דן בהם וביקורת על דרך ההתנהגות של קרבנות השואה או נציגיהם שנאלצו לשתף פעולה עם הנאצים בגטאות ובמחנות.
סוגיה נוספת שהספר מתייחס אליה היא נקודת הראות של המחזה או המחזאי הבוחנים את הנושא מתוך פרספקטיבה שיש בה לא רק הזדהות מובנת מאליה עם קרבנות השואה אלא לעתים גם גישה ביקורתית, אפילו חתרנית, לגבי מקומה של השואה בקונצנזוס הלאומי-חברתי.
בנוסף יש בספר התייחסות מיוחדת למחזות שהוצגו או נכתבו לא רק במסגרת התיאטרונים הציבוריים-רפרטואריים אלא גם בתיאטרוני שוליים, חוגים, לרבות מחזות לילדים ולנוער וכתבי יד גנוזים. כן בוחן הספר את הזיקה בין הדרמה העברית לדרמה הכללית, הלועזית, מבחינת ההשפעות או ההקבלות האפשריות.
פרופסור בן עמי פיינגולד לימד שנים רבות בבית הספר לחינוך ובחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל-אביב וכן במכללת לווינסקי. עיקר פעלו המחקרי מתרכז בספרות ההשכלה, הוראת ספרות ודרמה עברית.
הקיבוץ המאוחד
מאת: הדס עפרת
תיאור: המופע הוא אמנות שהמדיום שלה הוא האמן. הוא משתמש בגופו ומייצר לגביו מעמד ותוקף ציבורי.
הוא נוכח פיזית באמנותו, במרחב שבין מציאות חיים למציאות יזומה, פועל בתוך מערך חוקים שרירותי, שהוא קבע, ובמסגרתו הוא מתערב, בוחן תגובות, מתחכך עם חומרי המציאות. המופע במהותו הוא אמנות עכשווית, כי הוא מתקיים בזמן אמת.
בספר זה פותח האמן הדס עפרת צוהר אל תהליכי יצירה ומשתף אותנו בניסיון לחוות את החיים באופן אינטנסיבי כ"מציאות רבה מדי".
במהלך הנע בין יומן עבודה אישי למהלך רעיוני, תאורטי וביקורתי, מתגבשים מצבי התודעה, העמדות, הרשמים והתובנות המובאים בספר לכלל הגדרת שפה של אמנות המופע.
פעילותו הענפה של הדס עפרת – כיוצר עצמאי, כיזם תרבות וכמי שהתווה את דרכם של מאות תלמידים ואמנים צעירים – הקנתה לו מקום מרכזי בתחומי אמנות המופע בישראל. עפרת היה שותף להקמתם ומנהלם הראשון של בית הספר לתיאטרון חזותי, הזירה הבין-תחומית ותיאטרון הקרון בירושלים, וספריית גן לוינסקי לקהילות הזרות בתל אביב.
הקיבוץ המאוחד
מאת: תאופיל גוטייה
תיאור: "אם צריך לדרוש במפגיע יופי ממישהו, הרי זה בלי שום ספק מרקדנית.
כל העולם רשאי להיות מכוער, למעט השחקנים והשחקניות, הרקדנים והרקדניות. אפשר לסבול שחקנית בעלת כישרון גדול שאינה נעימה חיננית, אבל רקדנית חייבת בהחלט להיות יפה מאוד.
הריקוד הוא אמנות חושנית בתכלית, חומרית בתכלית, שאינה מדברת אל הרוח ולא אל הלב, אלא פונה לעיניים."
(תאופיל גוטייה).
תאופיל גוטייה (1872-1811)  — סופר ומשורר אסתטיציסט, גדול מבקרי המחול במאה התשע עשרה, ליווה בלשונו השנונה ובקולמוסו המושחז את פריחתו של הבלט הרומנטי בפריז.
שארל בודלר כינה אותו ה"רב־מג" של הספרות הצרפתית ולדברי הסופר הנרי ג'יימס "ספק אם מצוי בספרות בת־ ימינו עוד גאון כה מושלם מטבעו."
נהר ספרים
מאת: עופר אשכנזי
תיאור: סרטי הקולנוע שהופקו בגרמניה בימי רפובליקת ויימר הלהיבו את דמיונם של חוקרים שביקשו לאתר בהם את המקורות ההיסטוריים, התרבותיים והאידיאולוגיים של הנאציזם.
את העיסוק התכוף בטירוף, במוות ובהתפרקות המוסדות הבורגניים פירשו כמבשרה וכמעודדה של עליית היטלר לשלטון. ב"הליכה אל עבר הלילה" מציע המחבר קריאה חדשה של התרבות הפופולרית הגרמנית בשנים שקדמו להתבססות המשטר הנאצי.
יוצריו של "הקולנוע הלאומי הגרמני" בוויימר, רבים בהם יהודים ומהגרים, ביקשו לתרום לכינונה של קהילייה בורגנית נאורה ומתקדמת שתיאבק בהתפשטותן של גישות שמרניות ולאומיות.
יוצרי קולנוע זה, כך עולה מצפייה בו ומניתוחו, לא עודדו את עלייתה של המפלגה הנאצית ואף לא "רמזו" על אפשרות שכזאת. המחבר נדרש למגוון רחב של סרטים, ובהם רבים שאינם כלולים בקאנון המוּכר לחוקרים, ומסיק מסקנות מרתקות על ניסיונם של יוצרי קולנוע מקוריים לדמיין חברה המתגברת על מצוקותיה.
המרחב הציבורי הגרמני המשתקף בסרטים אלה, שנים לפני השתלטותו של הטירוף הנציונל–סוציאליסטי, הוא מורכב ורב–ממדי.
הקהל הגדול שנהר לאולמות הקולנוע בוויימר היה שותף מלא למצוקות שהטרידו את יוצרי הקולנוע.
עם עובד
מאת: איוואנה צ'בק
תיאור: כוחו של השחקן, רב-המכר של מאמנת המשחק הבכירה של הוליווד, איוואנה צ'בּק, יעניק לכם כלים רבי עוצמה שילמדו אתכם להפוך את שורות התסריט לדמויות בשר ודם.
בעיני כמה מגדולי השחקנים של ימינו, שיטת צ'בק נחשבת לשיטת המשחק המובילה במאה ה-21.
צ'בק, היורשת של המורים הגדולים - סטניסלבסקי, מייסנר והאגן - פיתחה שיטה פורצת דרך להצגת התנהגות אנושית על ידי שימוש בכאב פנימי ורגשות, לא בפני עצמם, אלא כדרך לגילום מוצלח של דמות בסרט או על הבמה.
התנהגות השחקן הנובעת ממקור פנימי, ראשוני, הופכת את המשחק על פי שיטה זו למציאותי ומרתק במיוחד.
בנוסף, תוכלו למצוא בספר: ניתוח דמויות בתסריטים קלאסיים ועכשוויים מהקולנוע, הטלוויזיה והתיאטרון.
הוצאת אסיה
מאת: אנדרי טרקובסקי
תיאור: אנדרי טרקובסקי, הגאון הרוסי של הקולנוע המודרני – שאינגמר ברגמן הכתיר כ"במאי החשוב ביותר של זמננו" – נפטר בגלות בפריז בדצמבר 1986.
מאז שזכה בפרס אריה הזהב בפסטיבל הקולנוע של ונציה ב-1962 מעוררים סרטיו עניין רב בקרב אוהבי קולנוע מכל רחבי העולם, הרואים בעבודתו - המראות המרהיבים של סרטיו, איכותם הוויזואלית ומקוריותם יוצאת הדופן - המשך למסורות הספרותיות הרוסיות הגדולות של המאה התשע-עשרה.
בלפסל את הזמן הותיר טרקובסקי את צוואתו האמנותית, בתיאור כן וייחודי של חייו ושל יצירתו.
בספר זה חושף טרקובסקי לראשונה את הגיגיו, זיכרונותיו ואת מקורות ההשראה לסרטיו יוצאי הדופן – נעורי איוון, אנדרי רובליוב, סולריס, מראה, סטאלקר, נוסטלגיה וקורבן.
הוא מספר על תהליך יצירתם ועל שיטות עבודתו, חוקר שפע בעיות הכרוכות ביצירה הוויזואלית, ובאופן אישי ונדיר מגלה את הפן האוטוביוגרפי שגלום במיוחד במראה ובנוסטלגיה.
את הפרק האחרון העוסק בסרט קורבן, טרקובסקי הכתיב בשבועות האחרונים לחייו. 'לפסל את הזמן' מוגש לקוראי העברית מן המקור הרוסי בתרגום רב יופי של סיון בסקין.
הוצאת אסיה
מאת: זהבה כספי
תיאור: "היושבים בחושך" הוא ספר ראשון מסוגו בארון ספרי המחקר על המחזאות הישראלית. הוא מציע מבט רחב, בהיר, רגיש ומעמיק על מפעלו הדרמטי של החשוב במחזאי ישראל.
המחברת בוחנת את כל סוגי כתיבתו הדרמטית של חנוך לוין - מחזות שהפכו לחלק בלתי נפרד מהקנון של המחזאות הישראלית, ובצדם מחזות מוכרים ומקובלים פחות - ועומדת על משמעותם, מקומם ומעמדם במכלול כתיבתו. היא מסמנת מסלול התפתחות בכתיבתו, על נקודות המפנה העיקריות שבו, ומציעה הסברים ממצים המביאים בחשבון את הקשרים הרלוונטיים – בעיקר המערכת האומנותית-תרבותית והמערכת החברתית-פוליטית.
זהו ספר שמוקדו מחקר המחזה הכתוב של חנוך לוין, על שלל מאפייניו הפואטיים.
ואולם כספי מתייחסת למחזות גם כאל הצגות בכוח ו/או בפועל. מחקרה מציעה הערות מאירות עיניים רבות שעניינן ההיבטים התיאטרליים האופייניים למחזותיו של היוצר הגדול.
עם זאת, מרכז הכובד של הספר הוא בניסיון לבחון את רכיביה של הזהות האנושית ואת טיבה של החוויה הקיומית החנוך-לוינית. כספי מתמודדת עם המשימה הזאת באמצעות מערך דיון שיטתי ומוקפד, המתקיים בשני מסלולי בחינה ובדיקה, שבמוקדם שני ממדים קוטביים: הממד החברתי תרבותי מכאן, והממד הביולוגי והאקסיסטנציאלי מכאן. מן הדיון הזה עולה הבחנה מרכזית מהותית.
כספי קובעת שאמנם הסובייקט של חנוך לוין הוא ייצור שמכוננות החברה והתרבות שבה גדל, אך עם זאת היוצא אינו פוסק מחתירתו לעבר אותו גרעין אנושי שמצוי מחוץ לטריטוריה החברתית-תרבותית ואינו נגיש.
לו ניתן היה להגיע אליו, אומרת כספי, הוא היה "נמצא" לפי לוין ביסוד הילדי המצוי דרך קבע בהווייתו של האדם ובגוף בקיומו כבשר ודם, חומר שכיליונו הוא בלתי נמנע.
"היושבים בחושך" הוא חיבור מקורי ומרתק, הפותח אשנבים חדשים למכלול יצירתו של לוין, בהם היבטים שלא נבחנו כלל או נבחנו במידה מועטה בלבד. חשיבותו הוודאית של החיבור הזה נובעת גם, ובעיני בעיקר, מייחודה ומעוצמתה של הפריזמה המחקרית של המחברת, שנקל לזהותה בכל הבחנה, תיאור, פרשנות ומסקנה.
זהו ספר שבאה בו לידי ביטוי מזיגה נדירה של אינטלקט מושחז, העושה שימוש מושכל בגישות ותובנות שפותחו בביקורת המערבית העכשווית, ושל התמודדות רגשית, אמיצה וגלוית עיניים עם "חומרי הקיום" הקשים ביותר, שהיו "חומרי העבודה" של לוין: דם, קשרי דם, זיעה, דמעות, שתן, צואה, מוות, מחלות, חלומות, אשליות, וגעגועים.
מאת: עליזה עליון ישראלי
תיאור: "לא אשכח את היום בו התוודעתי לתופעה התיאטרלית והדרמטית המכונה קבוצת התיאטרון הירושלמי: תנועות שהזכירו אמנות עתיקה, שימוש מפעים בקול האנושי על כל גווניו (ולאו דווקא במילים אלא בצליל טהור), שילוב טקסטים ארכיטיפיים כלל-אנושיים, משחק מהפנט ובימוי חדשני.
עבודותיה של הקבוצה הועלו כתיאטרון פולחן, שאינו מספר סיפור ליניארי, אלא מהווה ניסיון להעלות מחדש דמויות נשיות עתיקות מן המקורות היהודיים וכך ליצור מדרש חדש, המשוחח עם המסורת ועם נשים אלו. בעקבות 'מעשה ברוריא' באו דמויות נוספות – אסתר, שרה והסוטה.
אמצעיה של קבוצת התיאטרון הם, מצד אחד, כלי התיאטרון המערבי; מצד שני, המילה והטקסט הם גיבורי המעשה והם המפתחות המרכזיים לתנועה הבימתית, לבניית החלל, למוזיקה של הדיבור ולשימוש בקול כיוצר פירוש. מעורבותו של הקהל כקהל לומד, דורש וחווה היא עקרונית. בצורה זו יוצרת הקבוצה תיאטרון מקורי, חי ורלוונטי. בכל נושא אתו היא מתמודדת אמירותיה רעננות ובמידה רבה מהפכניות, כאשר הטקסטים הגבריים המסורתיים נקראים ומפורשים בעיניים נשיות ומועלים בקול נשי, תרתי משמע" (פרופ' אליס שלוי).
"קבוצת התיאטרון הירושלמי קמה בשנת 1982 והביאה לקדמת הבמה קול ייצוגי חזק וביטוי לנשים המושתקות ולתרבות היהודית שהיא כמעט מוּדרת מן התיאטרון הישראלי. הקבוצה החלה להעלות הצגות ומופעי מוזיקה שהתבססו על המקורות היהודיים ושנוצרו מתוך תהליך של לימוד מדרשי. בעבודת הקבוצה מושׂם דגש רב על חשיבותו של הקול הנשי, על איכויותיו התיאטרוניות של הקול, הנתפש ככלי קרוב לתת-מודע, ועל זיקתו לתנועה הגופנית שבשפה העברית. התוצאה היא צורה חדשה של תיאטרון אוונגרדי, הנשען על המיתוסים ועל אמנות הפירוש והמדרש של המקורות היהודיים העתיקים.
קבוצת התיאטרון הירושלמי מצליחה להתקיים וליצור בעקביות מעל 26 שנים. וכך, למרות שהיא קבוצת שוליים, מסריה מחלחלים בהתמדה לתרבות הנוצרת בארץ ("פרופ' דן אוריין).
עליזה עליון ישראלי (1948-2008) היתה ממייסדות קבוצת התיאטרון הירושלמי. מחזאית מקורית וייחודית, שחתרה למציאת תבנית דרמטית הולמת למילה העברית על כל רבדיה. בספר זה היא מתארת את דרכה האמנותית של הקבוצה, מביאה לפני הקוראים ארבעה מחזות ופורשׂת בכתיבה צלולה ומרתקת את סיפור התרקמותם.
משכל (ידעות  ספרים)
מאת: אהובה בלקין
תיאור: ספרה של הפרופ' אהובה בלקין בתחום חקר התאטרון והתהוותו, עוסק בשורשי התאטרון היהודי ומקורותיו. המחברת מציגה את ה'פורים שפיל' כמוצר תרבות בעל תפקיד ובעל מסר חתרני כפול, מעמדי ולאומי, מתוך בדיקה ביקורתית, שמגלה מסכת מרתקת של קשרים.
מן המפגש בין המקורות האורתודוקסיים והספרות הגבוהה, הלמדנית, מצד אחד, ובין החגיגה של חג הפורים ומנהגייה העממיים, המושפעים מן הסביבה ה'גויית', מצד אחר, התפתח תאטרון יהודי עממי ייחודי, תאטרון תוסס, שמשתקפים בו חיי היום-יום של המיעוט היהודי בעולם הנוכרי.
הספר בוחן את ההיבטים התאטרוניים של ה'פורים שפיל' ומרכיביו הזוכים כאן לראשונה לדיון מעמיק.
מוסד ביאליק
מאת: דבורה גילולה
תיאור: אהבתו של אלתרמן לתיאטרון ולאמניו החלה עוד בצעירותו. בהיותו בן 23 הוזמן לכתוב פזמונים לתיאטרון הפופולארי 'המטאטא', מה שהביא לו תהילה וגם פרנסה. 'המטאטא' היה בית ספרו, שם למד את סוד הכתיבה לבמה וגם הכיר את הקהילייה האמנותית של אותם ימים. לאחר שיצא שמו ככותב פזמונים מעולה זרמו אליו הצעות מתיאטרונים אחרים (תיאטרון למיניאטורות 'תיבת נוח', 'כל הרוחות', 'פפיליון') וגם מאמנים שהופיעו בנשפים ובבתי קפה. ב'מטאטא' החל אלתרמן גם לתרגם לבמה, תחום שלא חדל לעסוק בו עד סוף ימיו, ובעבורו זכה פעמיים בפרס טשרניחובסקי.
לאחר 'המטאטא' בא תורו של 'לי-לה-לו', תיאטרון שאלתרמן כתב לו פזמונים רבים ומערכונים. בעשור האחרון לחייו כתב אלתרמן ארבעה מחזות באורך מלא, שלושה הוצגו בתיאטרון הקאמרי- "כנרת ,כנרת", "פונדק הרוחות" ו"אסתר המלכה" - ואחד הוצג ב'הבימה' - "משפט פיתגורס".
הקאמרי הציג בהצלחה רבה גם "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" מאת סמי גרונמן שאלתרמן תרגם והוסיף לו פזמונים. אלתרמן כתב מחזות עד סוף ימיו, בעיזבונו נותרו שני מחזות לא גמורים: "ימי אור אחרונים" ו"חוף המדוזה".
בשנה האחרונה לחייו שיתף אלתרמן פעולה עם הבמאי שמואל בונים בערב פזמונים בשם צץ וצצה. מורשתו התיאטרונית של אלתרמן על כל ענפיה מרשימה מאוד. הוא הצטיין במיוחד בכתיבתו לבמה הקלה, שעליה השאיר חותם ברור בסגנונו, בעיצוב הלשוני של הפזמון, בקלילות הגישה ובעיקר ובעיקר בהומור שעל גבול העוקצנות, בביקורת מצחיקה אך לא פוגענית. גם תרומתו לתרגום מחזות משמעותית. תרגומיו לבמה הצטיינו בלשון עשירה, חדשנית לזמנה, גמישה וקליטה. במחזותיו, למרות חולשת חלק מהם, ניכר שנפח בהם מרוחו ומכישרונו של משורר נעלה ויוצר יוצא דופן, וחתם בהם את חותם מקוריותו.
דבורה גילולה היא פרופסור בגמלאות של האוניברסיטה העברית בירושלים, חוקרת לימודים קלסיים ותולדות התאטרון.
הקיבוץ המאוחד
מאת: כרמל גוטליב קמחי
תיאור: הבית והבית הלאומי הם שני רעיונות ברורים ונוכחים בחייו של כל אדם בעולם בימינו. אלא שבדיקת המונחים לעומק מערערת מיד על קביעה זו.
המרחב שבו חי האדם בישראל של שנות ה2000 מעלה תהיות רבות לגבי מושגים אלה ומוכיח כי אלה מרחבים מעורפלים ומעורערים. כרמל גוטליב קמחי חוקרת בספר שלהלן ארבעה סרטים ישראליים בז'אנר האוטוביוגרפי דוקומנטארי הנבדקים לאור התבוננות בבית ובבית הלאומי.
מטבע הדברים ישנה בספר התייחסות לשאלות יסוד פילוסופיות העולות לנוכח החיים במדינת ישראל ובסוגיות בסיסיות של היות יהודי בישראל ובעולם. מתוך המחקר עולה כי מגדר הוא היבט משמעותי ביותר בכינונו של בית, וההבדלים בין המינים מייצרים יחסי כוחות בין גברים לנשים, המשפיעים על תפיסת הבית, הבית הלאומי והסגנון האמנותי של כל יוצר/ת.
הספר פונה לכל אדם ששאלת הבית וייצוגו מעסיקים אותו כדיון קולנועי, אמנותי ופילוסופי ומתבסס על מחקר לתואר מוסמך שנעשה באוניברסיטת תל אביב, בפקולטה לאמנויות.
כרמל גוטליב קמחי מתמחה בקולנוע דוקומנטארי, ביחסי הגומלין שבין קולנוע לאמנות, ובשאלות של ייצוגים פוסטמודרניים בתרבות. היא מרצה, אוצרת בתחום הוידאו ארט, מפיקה ומנהלת אמנותית.
מאת: שלומית ברסלר
תיאור: "עדיף להיות צרודה מאשר אילמת", אומרת הספרית לכלה צעירה ערב חתונתה, כאשר היא מקוננת על סירובו של החתן לאפשר לה להמשיך ולשיר במקהלה. המשפט לקוח מהצגה שהעלתה קבוצת התיאטרון הקהילתי של הנשים בכפר יונה.
כל הנשים המתוארות בספר זה אינן מוכנות עוד להישאר אילמות, והן עושות שימוש בתיאטרון הקהילתי ככלי ביטוי וכמרחב להשמעת קולן.
הספר מתאר את עבודתן התיאטרונית של קבוצות נשים מקהילות שונות: לסביות, אסירות, קשישות, דתיות, נשים בשכונות, נשים מוכות, ועוד. הוא חוקר את הטקסטים התיאטרוניים שיצרו הנשים מאז החלו הקבוצות להתפתח בסוף שנות התשעים, על התכנים והשפה התיאטרונית הייחודית המאפיינים אותם.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: דן אוריין
תיאור: דרמות טלוויזיוניות תופסות מקום מרכזי בתרבות העשורים האחרונים. הן מתעדות תהליכים חברתיים ומספרות את סיפורם בדרכים מרתקות, מבדרות ומרגשות, ובתוך כך מעלות בעיות ומביאות אותן לדיון ולחשיבה משותפת בקרב קהלים גדולים ומגוונים.
הספר דרמה טלוויזיונית מציע התנסות ב "קריאה" של טקסטים דרמטיים טלוויזיוניים, רובם מתוך רפרטואר הדרמה הטלוויזיונית הישראלית. בחלקו הראשון של הספר מוצעים הסברים למושגים משדה המחקר של הדרמה הטלוויזיונית, ובהם: גישות שונות לחקר הדרמה הטלוויזיונית, מרכיבי הדרמה, מערכות סימנים, ז'אנרים, התקבלות והערכה.
בחלקו השני של הספר ארבעה פרקי מחקר הנוגעים להיבטים שונים של דרמה הטלוויזיונית בישראל:
הפרק הראשון עוסק בהיבט התמטי של סדרת הדרמה לתפוס את שמיים בהקשר של השינויים החלים בזהותם היהודית של צופי הטלוויזיה הישראלים; הפרקים השני והשלישי עוסקים בגילומן של דמויות בדרמה הטלוויזיונית - הערבי בסדרה הבורגנים, והיהודי המזרחי בסדרה בנות בראון; הפרק הרביעי דן בהשפעותיה של הדרמה הטלוויזיונית על בת משפחתה התיאטרונית - השפעות שיצרו ז'אנר חדש: תיאטרון - טלוויזיוני.
 דן אוריין הוא פרופסור - חבר בחוג לאמנות התיאטרון בפקולטה לאמנויות, אוניברסיטת תל - אביב. הנושאים שאותם הוא חוקר ומפרסם בספרים ובמאמרים הם:
היבטיו החברתיים של התיאטרון הישראלי, הסוציולוגיה של התיאטרון, דרמה טלוויזיונית ודרמה חינוכית .
מכון מופ"ת
מאת: איילת כהן, נורה דליות
תיאור: הספר אקטואליה במדיה דן במבנה ובתוכן של משדרי טלוויזיה המתמקדים באירועים ובמצבים אקטואליים, הן שגרתיים והן ייחודיים, מנקודת מבטם של ילדים בגילי הגן והכיתות הראשונות של בית הספר היסודי. צופים צעירים אלו נחשפים למשדרי החדשות ללא סיוע ותיווך, שעה שסביבם אין כמעט סוכנים אחרים הפועלים בכיוון זה.
הספר פותח בדיון בתכנים השגרתיים של מהדורת החדשות, ממשיך לעסוק באופייה הטקסי ומוביל בהדרגה להתמודדות עם אירועים טראומתיים - מצבים מורכבים ובעייתיים לילדים ולמבוגרים כאחד, כגון: אסונות טבע, מלחמות ופיגועי טרור.
מטרת הספר היא לעורר מודעות למרכזיות המשדרים בחיי הילדים, להציע מיומנויות לדיון בטקסים תקשורתיים טעונים ולראות בדיון בטקסטים אלו הזמנה ללמידה משותפת למבוגרים ולילדים. במסגרת זו הספר מציע שורה של הצעות לדיון ופעילויות להורים, לגננות ולמורים.
ד"ר איילת כהן -
ראש החוג לתקשורת במכללה האקדמית לחינוך על שם דוד ילין. בין תחומי מחקרה: מרכיבים מילוליים וחזותיים של מבעי מדיה בהקשר חברתי, תקשורת וחינוך, היבטים לשוניים וחברתיים של עיתונות כתובה ואלקטרונית ותרבות פופולרית.
נורה דליות -
בעבר ראש המסלול לגיל הרך וממונה על תחום ההדרכה וההכשרה המעשית של הסטודנטים במכללה האקדמית לחינוך על שם דוד ילין.
מכון מופ"ת
הצג עוד תוצאות