נמצאו 63 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: אורנה קסטל
תיאור: דווקא באמצעות חשכת אולם הקולנוע ניתן לומר משהו על חשכת המפגש הפסיכואנליטי. הקסם נגלה מתוך ההבדל – בין אורו של המסך לחושך שבו נתונים הצופים. כך גם באנליזה: הלא-מודע מופיע כאלומת-פנס, סודק בחשיכה, עבור מי שמוכן לצפות. תשוקת הבמאי, כמו זו של האנליטיקאי, מניעה משולש של ארוטיקה (צופה-במאי-סרט), שבו הקולנוע משמש כאחר אנליטי, ספיח דיפלומטי בן-זמננו. בעוד שנהוג לחשוב שבקולנוע "הכול אפשרי", מעניין לגלות כיצד אטימות המסך הלבן דווקא עוצרת את ה"אין-גבול" של המבט הספקולרי – המשלב הדמיוני של לאקאן.

אובייקט התשוקה נודד מהקולנוע לפסיכואנליזה, מהבמאי לצופה, מהאנליטיקאי לאנליזנט, כשהאפשרות לומר כרוכה תמיד בתנועה. אצל הכותבת מדובר, קודם כל, בתנועת – שפה. לכן, גם אם לאקאן, איריגארי, קריסטבה וז'יז'ק הם המורים הטקסטואליים, הרי ששפעתם המילולית היא רק קרש קפיצה (טרנספרנסיאלי) לביטוי האסתטי, הלירי, שמפציע במפגש הנוכחי; הזדמנות לעורר את השפה בחידושי לשון, להשתמש בחומרי גלם כפעולת האומן הרוקם פסיפס ייחודי מכל הבא לידו.

הקפיצה הרציפה, והבו-זמנית, מהקולנוע לאנליזה וחזרה, כמו על טבעת מוביוס, מזמינה לטעימה מהנסתר הקליני המתקשה להימסר – להיות מדווח ומופץ. לאור שקיעת נוכחות המפעל הפרוידיאני אשר מוחלפת בפתרונות המוניים וגורפים של התעשייתי והממוכן, מוצעת כאן אפשרות חזרה אל הידע הפרטיקולרי, הפרסונלי, הגנוז והמוצפן. זו דרך להעשיר ולדמיין את התיאוריה כך שלא תחנוק ותגזול את החירות של ה"לעשות עם האין". לעשות כנגד, למרות ויחד עם הקיום המותנה – זהו תוצר הלוואי של מתנת האנליזה, מתנת הקולנוע.
רסלינג
מאת: יעל מונק, אורנה לביא-פלינט, איתי חרל"פ
תיאור: פיקציה: מבחר מאמרים על הדרמה הישראלית בטלוויזיה חוקר את הדרמות ואת סדרות הדרמה בטלוויזיה הישראלית. המאמרים בספר נעים על ציר כרונולוגי - מהקמת ערוץ ציבורי אחד בשלהי שנות השישים, דרך המעבר לעידן רב-ערוצי, עד האלף הנוכחי, שדרמות, פורמטים ויוצרים ישראליים נהנים בו מהצלחה ברחבי העולם. פרקי הספר בוחנים את היחסים המורכבים בין החברה והתרבות בישראל ובין הדרמה הטלוויזיונית ששיקפה אותן, הגיבה להן והשתתפה בעיצוב ובשינוי שלהן. לספר מבוא נרחב שמציג סוגיות מפתח בלימודי הטלוויזיה בעולם ובישראל ואת ההיסטוריה של הדרמה הישראלית בטלוויזיה. מאמרי האסופה עוסקים בין היתר בשאלות של מקום ומרחב, פס הקול בדרמה הישראלית, זהות ולאום, היסטוריה, טראומה ונוסטלגיה, טרור וסדרתיות, ייצוג הפלסטינים בטלוויזיה הישראלית, זהות מזרחית, יהדות וטלוויזיה ויצירותיהם של ג׳אד נאמן ורם לוי. עם הדרמות הנדונות בספר נמנות חדוה ושלומיק 1971, מישל עזרא ספרא ובניו, האדם הוא המרכז, החצר של מומו הגדולה, פלורנטין, בת ים - ניו יורק, חִרְבּתֶ חִזעְהָ, מר מאני, רצח מצלמים, הבורר, חטופים, פאודה, התסריטאי, תמרות עשן, עקרון ההחלפה, מרחק נגיעה, סרוגים, שטיסל, אורים ותומים, הנערים וזגורי אימפריה.
עם עובד
מאת: מרלין וניג
תיאור: "נדחסנו לאולם החתונות שבו הופרדו הכיסאות מהשולחנות כדי לשמש כמושבים. שני מסכי ענק נתלו על הקיר המתפורר. באולם חתונות זה צפיתי לראשונה בסרט חרדי. ברגע שהמסך התמלא נשים חרדיות, הבנתי שאני עדה לחוויה היסטורית, למשהו שחייבים לתעד אותו ולספר עליו. על המסך הופיעו גיבורות לא צפויות, מזן אחר. הסרט היה נקי ותמים. הנשיות שהתגלתה הייתה מזוככת. לגיבורות המסך לא היה בימאי שיפשיט אותן, והן לא ניסו לפתות את הקהל ביצר תאוותני כלשהו. המכובדות הזו, די היה בה כדי להפנטני. אמנם היו בסרט חלקים בוסריים, ובכל זאת, בשל התפיסה הייחודית והמרתקת שהביאה עמה היוצרת החרדית של הסרט, יצאתי לאחר שעתיים ורבע מוקסמת". [מתוך: הקולנוע החרדי]

לאורך עשרות השנים שבהן התעצבה התרבות הישראלית, יצאה החברה החרדית נגד המפעל העברי-תרבותי ההולך ומתפתח. עם זאת, למרות ההתנגדות הנחרצת לכאורה, ככל שחלף הזמן החל להישמע, לצד התרבות החילונית-ישראלית, הקול החרדי הראשון בקולנוע.

בראשית שנות האלפיים מתחילה לצמוח, לראשונה בישראל, על חורבות המיתוסים וההסתייגויות, תעשייה קולנועית חרדית. תעשייה זו פועלת על בסיס ניסיונות בוסריים קודמים בתחום התיאטרון והאומנויות בכלל המיועדים למגזר החרדי; תעשייה קולנועית זו מקבלת תוקף מיוחד בגבולות המוכתבים לה בחברה החרדית (גבולות חברתיים ברורים, חוקי הלכה חד-משמעיים והיתרים שונים), ויוצרת אסכולה רעיונית חדשה בעלת מאפיינים ייחודיים שאינם מקבלים ביטוי בקולנוע האוניברסלי ו/או הישראלי. ספרה של מרלין וניג מציע, לראשונה בספרות המחקר, הצצה נדירה לקולנוע ייחודי ומרתק זה.
רסלינג
מאת: משה צימרמן
תיאור: ספרו של משה צימרמן, הסרטים הסמויים מין העין, מנסה לבדוק – לראשונה בחקר הקולנוע הישראלי – את התהליכים שבעטיים הופך סרט לפופולרי ולקאנוני. כלומר, במובן הרחב ביותר, האופן שבו הסרטים המצליחים והנחשבים ממלאים תפקיד מרכזי בשימור העוצמה של הקפיטליזם והבורגנות בישראל. על מנת להמחיש כיצד תהליכים אלו התרחשו הלכה למעשה, עוכב הספר אחר יצירת טקטיקות ואסטרטגיות שבעזרתן מתמודדות היצירות הקולנועיות עם התהפוכות שעוברות על החברה הישראלית בעשורים האחרונים. חלקו העקרוני הראשון של הספר מציע קריאה צמודה וביקורתית בסרטים שנעשו בשנות ה-80 וה-90 (בעיקר "החיים על פי אגפא", "גט" ו"חולה אהבה משיכון ג'"), מתוך כוונה להראות כיצד סרטים אשר נדמה לרגע, בצפייה ראשונה ומתמסרת, שהם ביקורתיים ביחס למציאות הישראלית, אינם אלא כלי השכחה ושיכוך של בעיות חברתיות שאותן הם מתיימרים לעורר ולפעמים גם לפתור כביכול. כלומר כיצד זה יכול להיות "שהחיים על פי אגפא", השחור לבן והאפוקליפטי, אינו אלא סרט הרגעה לאומי טוב; או מדוע, לחילופין, "חולה אהבה משיכון ג'" הוא בסופו של דבר אופציה מזרחית-גטואית-ש"סית טובה ומרגיעה עבור הבורגנות האשכנזית. חלקו השני של הספר, אשר מטשטש במכוון קטגוריות של גבוה ונמוך בקולנוע השיראלי, מבצע מהלך לוליני יוצא דופן אשר מחבר בין הקולנוע "הקאנוני" של שנות ה-80 וה-90 לסרטי הבורקס "הנחותים והפגומים אסתטית" של שנות ה-70, בעיקר תוך כדי הדגמה מפורטת על "צ'רלי וחצי" כפרדימה לז'אנר הבורקס. במובן זה, הקולנוע הישראלי העכשווי נתפס על ידי צימרמן כנאו-בורקס יאפי-מתוחכם אשר במרכזו עומד עדיין שדר אינטגרטיבי-חברתי-לאומי – כמו זה שעמד ברוב סרטי הבורקס לדורותיהם.
רסלינג
מאת: רעיה מורג
תיאור: מהו קולנוע פוסט-טראומטי? כיצד כותב הקולנוע את ההיסטוריה מנקודת המבט של המנוצחים? ספרה המרתק של רעיה מורג הוא מחקר ראשון מסוגו אשר עוסק בקולנוע ובטראומה של תבוסה במלחמה. על מנת לעמוד על הקשרים המורכבים בין קולנוע לטראומה, הספר מנתח את תגובת הקולנוע המערב גרמני החדש לטראומת התבוסה במלחמת העולם השנייה ואת תגובת הקולנוע האמריקאי לטראומת התבוסה במלחמת ויטנאם. בלב הדיון מתוארים האופנים אשר לפיהם הקולנוע הפוסט-טראומטי מתווך בשתי החברות הנדונות תהליכים חברתיים של הדחקה, השכחה, פריצה לאחר תקופת חביון והכרה בוודאות התבוסה. באמצעות חקירה וניתוח של ייצוגי הגוף, הגופניות, והמיניות עולה בשני הקורפוסים דיוקנו של הגבר המובס. בשני הקורפוסים ניתוח הגבריות הוא בעל משמעות פוליטית מרחיקת לכת בשל הקשר ההדוק בין ייצוג גבריות והטרו-נורמטיביות לבין ביטוי ערכים לאומיים וגזעיים. בשני הקורפוסים עולֶה מעשה יצירה אשר מפרק את עולם הערכים שהוביל למלחמה ומציג עולם ערכים תחליפי מובחן. בניגוד למחקר הרווח, רעיה מורג טוענת שתהליכי פירוק הגבריות והצגתה כמעוותת, רדופה ובזויה מוכיחים את נוכחותו של ממד מוסרי בשתי התרבויות הנדונות.
רסלינג
מאת: איילת ברגור
תיאור: בשנת 1996 עלו לאוויר לראשונה שתי אופרות סבון בהפקה מקורית ישראלית: "רמת אביב ג'" ו"כסף קטלני". שתי הסדרות שודרו פעם בשבוע, בין השעות 20:00 ל-21:00. הפקתן הייתה, למעשה, יריית הפתיחה של תעשיית אופרות הסבון והטלנובלות הישראליות. 12 סדרות הדרמה הישראליות היומיות בהמשכים, שהופקו בין השנים 1996-2006, מייצגות עשר שנות יצירה ישראלית מקורית באחד הז'אנרים הטלוויזיוניים הפופולריים ביותר בעולם. אופרות הסבון והטלנובלות שהופקו בישראל הפכו עם השנים לגורם משפיע על הרגלי הצפייה של הציבור הישראלי. ספרה של איילת ברגור הוא המחקר הראשון בישראל אשר מנסה לבחון את הקשר הטקסטואלי בין אופרות הסבון והטלנובלות לבין המקום שבו הופקו – ישראל. המחברת שואלת האם ניתן למצוא בטלנובלות ובאופרות הסבון הישראליות את מאפייני המקום; או לחלופין, בהיעדר מאפיינים איקונוגרפיים ספציפיים הנובעים מההוויה המקומית – האם ניתן לומר שסדרות הדרמה הישראליות היומיות בהמשכים מתרחשות ב"אי-מקום", ועקב כך מנותקות מהמקום שבו הופקו. נוסף על חשיבות הממצאים הטקסטואליים בנוגע לייצוגי המקום, מסקנות הספר עשויות להעשיר את הדיון על אודות הפקות המקור בישראל. מהי הפקת מקור הזכאית לתקציבים ולתמיכה ממשלתית? האם "הפקת מקור" משמעותה הפקה מקומית, דוברת עברית, בהשתתפות שחקנים ישראליים בלבד? או שמא מדובר בהפקה שמלבד הפרמטרים האלה, צריך שיהיו לה סממנים ייחודיים, שהם חלק מהשיח התרבותי, הגיאוגרפי, הכלכלי והפוליטי המאפיינים את המקום שבו הופקה הסדרה?
רסלינג
מאת: גבריאל קאבאליון
תיאור: בודדים המחקרים אשר משלבים את יונג הפסיכיאטר עם פליני הבמאי. החשיפה של פליני לעולמו של יונג הביאה לתפנית משמעותית בתהליכים הפנימיים, בחלומותיו וביצירותיו של פליני, במיוחד בתחילת שנות ה-60, אז נטש את הסגנון הריאליסטי לטובת אימוץ רובד עמוק של סמלים וארכיטיפים.

ספרו של גבריאל קאבאליון מאפשר מפגש מרתק בין פדריקו פליני – חייו, אישיותו וחלומותיו – לבין הארכיטיפים ביצירותיו. הספר מקיים דיון מעמיק ביחס למספר ארכיטיפים מרכזיים: "הילד", "האם הגדולה", "האב" (הנוקשה או הנעלם), והנספחים שלהם: "הקוסם", "הליצן", "התחבולן", "הילד הנצחי", "האם הנוראית" עם תכונותיה הפיזיות המפלצתיות, וכמובן "הרמס-מרקורי האל". החיבור בין ארכיטיפים אלה ויחסי הגומלין ביניהם יוצרים את ייחודיותו של הבמאי האיטלקי הן ברובד האישי והנפשי והן ביצירתו הקולנועית.

תוך כדי דיון על ארכיטיפים והקונסטלציות השונות, נוצר חיבור בין פליני האיש ופליני הבמאי – בין המסר אשר עולה מהלא-מודע האישי לבין תהליכים אוניברסליים-קולקטיביים. מסיבה זו, ומתוך דיון במקרים קליניים, אפשר לטעון שגם היום היצירות של פליני אינן מפסיקות לחבר אותנו, כקהל צופים, מטפלים ומטופלים, לרבדים עמוקים בהווייתנו; הן אינן מפסיקות לזעזע, להפתיע, לרגש, לעורר תובנות חדשות והשראה.
רסלינג
מאת: טלי זילברשטיין
תיאור: ספר זה מבקש לבדוק כיצד בחרה הדרמה הישראלית "לעשות חיילים". הספר הוא הזמנה למסע המלווה את התפתחות דמות החייל בתיאטרון ובקולנוע הישראלים לאורך 50 שנותיה הראשונות של המדינה. התחנות הנבחרות לאורך המסע הן יצירות דרמטיות, מחזות וסרטים, אשר במרכזן דמויות מייצגות של חיילים ישראלים. ניתוח השינויים בעיצוב דמות זו לאורך השנים שופך אור על השינויים שחלו בתרבות הישראלית, כמו גם על הקשר בין הדרמה שעל הבמה והמסך לדרמה הקולקטיבית אשר בה כולנו שותפים. בלב הספר שלושה פרקים עיקריים המכונים "מערכות", מונח משותף לצבא ולדרמה: "מגנים ומתים" – דמות החייל במחזות וסרטים מעשרים שנותיה הראשונות של המדינה; "יורים ובוכים" – דמות זו בשנים שבין מלחמת ששת הימים למלחמת לבנון הראשונה; "יורים לחוד ובוכים לחוד" – דמות החייל ממחצית שנות ה-80 עד סף שנות ה-2000. הספר מציע ניתוחים מפורטים של דרכי עיצוב דמויות החיילים הנבחרות בכל אחת מהתקופות, לצד הקשרים היסטוריים רלבנטיים, חברתיים ואמנותיים.
רסלינג
מאת: ישראל המאירי
תיאור: בספרו הדרמה של האחר המיתי מציע ישראל המאירי קריאה בחמישה מחזות עבריים לאור הגות "האחר" אצל עמנואל לוינס.

הספר מציג בפני הקורא את "האחר המיתי" – טיפוס ייחודי של דמות דרמטית – אשר בהגדרתו מסתמך המחבר על מושג "האחר" אצל לוינס והוגים אחרים, כמו גם על גישות שונות ביחס למיתוס. על פי תפיסתו של לוינס המפגש עם "האחר" וגילוי פניו מתואר כמומנט דרמטי ותובעני בעל השלכות מוסריות ומטאפיזיות מפליגות. המחבר קושר בין מומנט זה ובין היבט ידוע פחות בהגותו של לוינס – התייחסותו לסוגיות פואטיות. בהקשר זה נידונה בספר תפיסתו של לוינס את האמנות כ"צל" של המציאות וכפעילות הנעוצה במיתוס. עם חדירתו כצל אל המציאות המעוצבת על הבמה, "האחר המיתי" מהפך או מגדיר מחדש תבניות ז'אנריות וסגנונות תיאטרוניים, תוך כדי חשיפת קונפליקטים בעלי משמעויות תרבותיות ומוסריות המאירות את חיינו כאן ועכשיו.

הספר מתאר את העיסוק באחרות ואת הופעותיו המשתנות של "האחר המיתי" במאה שנות דרמה עברית: הפרק הראשון מוקדש ל"מעבר לגבולין" מאת ברנר, אשר נכתב בלונדון בשנת 1907. הפרקים הבאים דנים ב"פונדק הרוחות" של אלתרמן (1962), "הכלה וצייד הפרפרים" של אלוני (1967) ו"הילד חולם" של לוין (1993), ולבסוף – "חברון" של תמיר גרינברג משנת 2007. לצד המחזות העבריים, הספר דן בייצוגי האחר ובאחרות במחזות של אוריפידס, שיקספיר, איבסן, קוקטו, אלבי ואחרים.
רסלינג
מאת: ריצ'רד דאייר
תיאור: בספר פורץ דרך זה ריצ'רד דאייר בוחן את ייצוגם של לבנים בקולנוע, בטלוויזיה ובתרבות החזותית המערביים. הוא חוקר הבניות של לובֶן על רקע הנצרות והקולוניאליזם; את התפקיד שהגזע ממלא בטכנולוגיות של צילום וקולנוע כחלק מ"תרבות של אור" רחבה; את גבריות השרירים הלבנה בסרטי פעולה מטרזן והרקולס עד קונן הברברי ורמבו; את המגבלות החברתיות שנשים לבנות מתמודדות עימן בפנטזיות שמספרות על דעיכתה של האימפריה הבריטית; ואת הזיקה בין מוות ובין לובן בסרטי אימה ודיסטופיות מדע בדיוני כמו בלייד ראנר והנוסע השמיני. רבים בעבר הראו את התפקיד המכריע שדימויים של שחורים ואסיאתיים ממלאים בארגונו של העולם המערבי, ועד ספר זה כמעט לא זכתה הקטגוריה "לבנים" לניתוח. כמו שמצוין בהקדמה של מקסים סרבול, מחקרו של דאייר תורם תרומה מכרעת להבנת משטרי הייצוג בתקופתנו. הוא חושף את מנגנוני התרבות שיצרו את עליונות הלבנים וחיזקו אותה, ובתוך כך הפכו את הלבנים למסמנים של מה ש"רגיל", "ניטרלי" ו"אוניברסלי".
עם עובד
מאת: חיים קפלן
תיאור: פרשנות חדשנית ליצירתו של חנוך לוין מציעים פסיכולוגים בולטים בישראל. תרומתו הסגולית להבנה עמוקה של טבע האדם מודגמת בניתוח של מחזות נפלאים כמו אשכבה, מלאכת החיים, הילד חולם, הרטיטי את ליבי, חפץ, ייסורי איוב.
על בסיס ניסיונם הקליני, מצביעים הפסיכולוגים על טיבם של התהליכים שאנו עוברים במהלך צפייה במחזותיו, כשאנו חשופים לראייתו הצלולה של לוין ולניסוחיו המבריקים והנוקבים, מאוימים מהשתקפות חולשותינו במראה המלוטשת שהוא מציב מולנו. לדעת הכותבים, מן הערעור על כל מה שהורגלנו לראותו כמובן מאליו, מן המצוקה והזעזוע במפגש עם הנפש האנושית בעירום מלא, מתאפשרת פתיחות לחשיבה חדשה על עצמנו ועל חיינו.
מפרקי הספר עולה שבכוחה של ההמשגה הפסיכולוגית להראות את העושר וריבוי הרבדים המוצפנים בכתיבתו של לוין. בשונה מן האופן בו היא נתפסת לא פעם, יש בה גילויי חמלה ואמון בכוחו המרפא של הדמיון. נוכחותו הרבה של המוות מאירה את ערכם של החיים הפגיעים וברי החלוף. יצירתו של חנוך לוין, מחשובי המחזאים במאה העשרים, זוכה לפרספקטיבה מקורית ומעמיקה, השופכת אור מיוחד על השאלות הקיומיות שלוין מעורר בנו.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: יפה וולפמן
תיאור: בהתיאטרון של סארטר נבחנים חמישה מחזות מרכזיים של ז'אן-פול סארטר ("הזבובים", "בדלתיים סגורות", "השטן והאל הטוב", "נידוני אלטונה", "נשי טרויה") מפרספקטיבה אשר באה לידי ביטוי בהגותו ובנובלות שלו. בהציגם גיבורים בפעולה, מאפשרים לנו המחזות לעקוב אחר השתנות מושג ה"אחרים" לנוכח אירועי ההיסטוריה (הכיבוש הנאצי ומשטר וישי, מלחמת אלג'יר, המלחמה הקרה), אחר מעשיהם של בעלי כוח ושררה לצד אלה של נדכאים. הבעיות הקריטיות של תקופתנו באות כאן לידי ביטוי, ומכיוון שהתיאטרון מופנה לקהל צופים, סארטר מציג בו דרכי התמודדות עם "מצבים קיצוניים", תוך כדי קריאה למעורבות ולפעילות אקטיבית של הקהל. קריאה לפוליטי. לצד ניתוח מקיף של מבחר ראיונות שהעניק סארטר בעקבות העלאת מחזותיו, מציגה יפה וולפמן את ההתמודדות של סארטר עם תיאוריות תיאטרוניות ופרקטיקה של מחזאים בני דורו – ברכט, בקט ויונסקו. כמו כן, מוצגים המעברים מה"אחר" אל קבוצות ה"אחרים", בהם אלה המנסים לשלוט בסובייקט ואלה התלויים בו, אלה המבקשים את עזרתו ואלה הנלחמים בו. במקביל, נבדקים שלבי המעבר מה"אחר" בן החורין (ה"בשביל עצמו" הסארטרי), דרך ה"אחרים" המתים, אשר אינם פועלים לחלץ את עצמם ממצבם כשוכני גיהינום ("בדלתיים סגורות"), עד ל"אחר" שמחליט לעזור לאחרים ולהקריב את חייו. תוך כדי הצצות לפילוסופיה שלו ביחס למחזותיו, מראה יפה וולפמן כיצד סארטר מתקדם לקראת דיאלקטיקה אשר לפיה האדם כבר אינו שולט במפעלו, אלא הוא כלי שרת בידי כוחות לאומיים ובינלאומיים אשר הופכים אותו לחסר אונים; כלומר שחירות הסובייקט המפורסמת של סארטר מוטלת בספק במחזותיו האחרונים. בעקבות הנחות פסימיות אלה, בעיבוד שלו ל"נשי טרויה" מתריע סארטר מפני מעשי אדם המובילים לחיסול האנושות.
רסלינג
מאת: רועי הורוביץ
תיאור: יעקב שבתאי, שהלך לעולמו בגיל 47 בלבד, נחשב לאחד מגדולי הסופרים העברים בעת החדשה. אבל שבתאי היה גם מחזאי ישראלי חשוב, היחיד עד כה שרשם הצלחות חוזרות ונשנות בהעלאת מחזות תנ”כיים. לפניו, דרמה תנ”כית על במת התיאטרון הישראלי הייתה, כמעט תמיד, כישלון קופתי. שבתאי הפר את הקללה עם כתר בראש ועם אוכלים, מחזותיו הקנוניים על דוד המלך ועל פרשת אחאב, איזבל ונבות היזרעאלי, שזכו להפקות רבות ומצליחות, בכיכובם של גדולי שחקני הבמה העברית (יוסי בנאי, אבנר חזקיהו, יבגניה דודינה, ששון גבאי ואחרים). רועי הורוביץ מבקש להתחקות אחר סוד הקסם השבתאי, ולבחון את האופן שבו עלה בידי שבתאי להנגיש את “ספר הספרים” לקהל התיאטרון הישראלי. בחיפושיו הוא נתקל באוצר של ממש: שלושה מחזות תנ”כיים קצרים נוספים מפרי עטו של שבתאי, שלא ראו אור ולא הוצגו מעולם, ומתפרסמים כאן לראשונה. השלושה – עסקים, אהבה ומלכות – מאירים באור חדש את זיקתו של שבתאי אל התנ”ך, ומעמיקים את הערכת הישגיו כמחזאי. במרכז המחזות השונים עומדות פרשיות של שחיתות שלטונית, שמחולליה טוענים לחפוּתם, בבחינת “לא יהיה כלום כי לא היה כלום”. מסתבר כי אישים רמי־מעלה המבקשים לחמוק מן הדין אינו חדש. הוא היה קיים עוד בתקופת התנ”ך, ושבתאי מאיר את התופעה בנשכנות ובהומור סרקסטי, כהרגלו.
כרמל
מאת: יפעת נבו
תיאור: ‫ ספר זה - מקבץ של שישה מאמרי מחקר בהיבטיו השונים של התיאטרון - מציג את השקפתי, באשר למקומו של המשחק בעולמו של האדם ולמקומו של התיאטרון בתוך אותו עולם; המשחק - במובנו כחלק ממקומה של האמנות בעולמו של האדם והתיאטרון - במובנו כשפה להבנת העולם וכאמצעי לבטויה של הבנה זו. האמנות - על גווניה - נמצאת אי-שם בין המדע לבין הדת: האמן מבקש גם הוא להכיר את העולם, לדעת אותו באמת ולשתף באמת זו בני אדם אחרים, אבל תוך השתחררות מהדיסציפלינה של המדע, הפילוסופיה וההגיון, המכתיבים מסלולים מובנים ולעתים מחשקים. האמנות חושפת צוהר של הכרת העולם דרך הפריזמה של הפרט, לעתים במעין "קיצור דרך", לעתים אפילו במעין "קפיצה קוואנטית" מן השאלה על אודות הקיום של האדם בעולם הישר אל התשובה, שהיא אישית מאוד אבל גם פורצת דרך אל תובנות מפתיעות. די להיזכר בציוריו של סלוואדור דאלי את השעונים הזולגים כדי להתחיל במסע חשיבה פילוסופי באשר למהות הזמן. (יפעת גליק)
אוריון הוצאה לאור
מאת: טוני באסילה
תיאור: בספר “מהגלות אל המסך” מוצגת תופעת הפליטים הפלסטיניים והשתקפותה בסרטי הקולנוע במדינות ערב. כתיבת הספר נשענה על השוואה בין ההיסטוריה הכתובה ובין הצגתה בסרטים. אלו עוסקים בשאלת הפליטים בין דמיון למציאות, ומציגים היסטוריה טוטאלית באמצעות הבלטת הצדדים המנטאליים, החברתיים והפסיכולוגיים בחברת הפליטים מאז לידתה. לאחר הצגת ההשתלשלות הכרונולוגית של התופעה, מלידתה ועד המאפיינים העיקריים בחיי היום-יום במחנות, פונה הספר לניתוח המבע הקולנועי בשלושה סרטים עלילתיים שעסקו בנושא: “אל-מח’דועון” (המרומים, 1972), “נאג’י אל-עלי” (1992) ו”באב אל-שמס” (שער השמש, 2004). ניתוח המבע הקולנועי מתמקד בשלוש סוגיות: דימוי האדמה, מעמד האישה הפליטה ויחסן של מדינות ערב לשאלת הפליטים. הסרטים הציגו את תופעת הפליטות באמצעות מטאפורות, אלגוריות, כללי סמנטיקה וסמיוטיקה ומשחקי מצלמה שונים. הגישה הבין-תחומית והשימוש בכלים מחקריים לצורך כתיבת הספר מציעים דרך אלטרנטיבית להצגת שאלת הפליטים הפלסטיניים.
ספרי ניב
מאת: אברהם עוז
תיאור: במחקר ראשון מסוגו בוחן אברהם עוז לעומקו את היחס בין התיאטרון העברי המודרני לבין הסיפֵּר שעליו מושתתת האידיאולוגיה הציונית. טענות היסוד של הספר הן שכמו בצמיחתה של כל תנועה לאומית משחר העת החדשה עד ימינו, מלווה גם אמנות התיאטרון את כינונה של תודעה וזהות לאומית, בין אם כנושאת דברה של ההגמוניה ובין אם כמתבוננת מהצד ולעיתים אף כגורם חתרני נגד ההגמוניה. בשל רצינות הקשר שנרקם בין העולם המימטי לבין המציאות בקונטקסט של כינון זהות לאומית, נבחן באופן ייחודי הקשר בין שיקוף הנרטיב הלאומי לבין הדרמה הרצינית, כשגולת הכותרת שלה היא הטרגדיה. שאלה זו הנה משמעותית במיוחד ביחס לסיפר הציוני אשר מתחילת דרכו היה אמור להתמודד עם דילמות מורכבות שנבעו מן ההקשרים המיוחדים של ההיסטוריה היהודית בדורות האחרונים, כמו גם מהסכסוך עם ישות לאומית מתחרה על טריטוריה משותפת.
ספר זה מתחקה אחר כמה נקודות ציון מרכזיות בדרכו של התיאטרון העברי: מהצגות החובבים הראשונות שהתקיימו במושבות העלייה הראשונה, ביפו ובירושלים, דרך מחזות שהוצגו בשנות המנדט הבריטי ומאז קום המדינה, כולל מספר מחזות מתורגמים אשר הנם רלוונטיים לנושאים הנדונים. דיונים מפורטים יותר מתקיימים במחזות דור בארץ, מחזאות השואה, לצד יצירתם של מחזאים כמו ל. א. אריאלי-אורלוף, עמוס קינן, נסים אלוני, חנוך לוין, יהושוע סובול, יצחק לאור ועוד. בכל הדיונים הללו נבחן היחס בין שאלות היסוד של הסיפר הציוני לבין הדרמה הרצינית, במיוחד הטרגדיה.
דעת : מרכז לימודי יהדות ורוחרסלינג
מאת: שמעון לוי
תיאור: בהיעדר מסורות דרמה ותיקות, נמצא התאטרון העברי החדש בארץ ישראל בתחילת המאה ה-20 במלכוד פורה ומרתק. עם תהליכי החילון והליברליזציה ביהדות הגולה ותחילת ההתיישבות בארץ ישראל נוצרה פתיחות גם לתאטרון. אמנות חדשה יחסית זו ביהדות נתפסה גם כבידור, אך בשנותיה הראשונות היא נרתמה בעיקר ככלי חינוכי ואידיאולוגי המגויס לשירות הציוני-לאומי ולמאבק על יצירת תרבות עברית. האופי הדרמטי של השינוי במעמד היהודים וההתיישבות בארץ לא רק הזמין קריאה מחודשת בהיסטוריה היהודית, אלא את העלאתה, תרתי-משמע, לארץ ולבימה העברית – כמובן, בלשון העברית. ספר זה עוסק בסוגיות ובנושאים בדרמה ובתאטרון הישראליים מנקודת מבט חברתית-אמנותית. הפרולוג מטפל בצמיחת התאטרון היהודי-עברי-ישראלי על רקע חילונה של החברה היהודית מראשית המאה ה-19 עד הפריחה הגדולה בישראל בימינו. תנאי היסוד לתאטרון בכלל ולתאטרון הישראלי בפרט נידונים בפרק על החלל בדרמה הישראלית. חפצים בתאטרון נידונים בפרק הבוחן את ייחוד הדרמה המקומית דרך אחד ממרכיבי עיצוב החלל – חפצי הבימה. התנ"ך והיהדות נידונים בפרק על הקדושה החילונית האופיינית לבימה שלנו. מרכיב נוסף בזהות הישראלית, היחס לערבים, למלחמות ולסכסוך המתמשך, נידון בפרק "שבויים בבדיון". הדיון בשלושה מגדולי היוצרים בתאטרון הישראלי, נסים אלוני, יהושע סובול וחנוך לוין, מעוצב על פי המכוונות המטא-תאטרונית העצמית של כל אחד מהם. פסטיבל עכו, אירוע שנתי מאז שנת 1980, נידון כמרכיב מרכזי בתמונת התאטרון בישראל. הספר נחתם באשכבה לתסכית העברי, סוגה שזכתה לעדנה עד שנדחקה לקרן זווית מפני הטלוויזיה, אך תרומתה המשמעותית לדרמה הישראלית עדיין נשמרת.
רסלינג
מאת: רות נצר
תיאור: בסרטיהם של אקירה קורוסאווה ותיאו אנגלופולוס, מענקי הקולנוע במאה ה-20, משתקף עולם מיתי מרתק שמכיל שפע של ארכיטיפים, סמלים ומיתוסים של מעגל החיים. הניתוח המשווה של היצירות נסמך על הבנת הנפש לפי פסיכולוגית המעמקים של יונג, והוא מתמקד במוטיבים של המסע, החיפוש והשיבה הנצחית. ספר זה (שלישי שכתבה רות נצר על קולנוע בהוצאת רסלינג) מתבונן בשמונה פרקי חלומות של הסרט "חלומות" של קורוסאווה, ובמכלול סרטיו של אנגלופולס. "חלומות" של קורוסאווה מתאר את מסע האינדיווידואציה מילדות עד זקנה; הוא מתעד את הדילמות השונות של האדם, המפגשים והמאבקים עם הלא-מודע והחוויות המשמעותיות. המוטיבים בחלומות הם: כורח הפרידה מהאם, האבל על הפרידה מהאלים ומהטבע, מאבק בעוצמות כוחות הטבע ובריחה לדמיון; מאבק ברגשות אשמה ובפוסט-טראומה של קרב, מאבק בהצפה של העולם היצירתי וסכנת השיגעון; מפגש עם ההיבריס הטכנולוגי והקרינה האטומית, הסבל של ההרס האקולוגי ושיבה על עבר כפרי פשוט ומפגש מפויס עם המוות. סרטי המסע של אנגלופולוס עוסקים בחיפוש הנואש להשיב דבר-מה שהיה ואבד והוא בשורש נשמתנו. הרקע האישי לחיפוש הוא אחר האב שנעלם; מדובר גם בחיפוש אחר האישה והאהבה, כמו גם אחר המימוש היצירתי והעצמי האמיתי. באמצעות אודיסאוס ומיתוסים של יוון הקדומה משיב אנגלופולוס את היווני הפגוע ממלחמות המאה ה-20 אל שורש נשמתו במקורותיו ההיסטוריים, המיתיים והתרבותיים.
רסלינג
מאת: איבון קוזלובסקי גולן
תיאור: מלחמת העולם השנייה התחוללה גם באפריקה, למעשה בצפונה – בלוב, תוניסיה ואלג'יריה. אלא שחווית המלחמה של קהילות היהודים שחיו באזורים אלו כמעט לא באה לידי ביטוי בתקשורת ובאמנות הישראלית, שכן לפיהם מעשי הגבורה של המחתרת היהודית באלג'יריה, הגלייתם למחנות כפייה וריכוז לקראת העברתם לאירופה, החיים בברגן בלזן ומערכת היחסים עם הגרמנים, כל אלה נדמה שמעולם לא התרחשו. כתוצאה מחשיפה מועטה זו נעלמה האפשרות של המלחמה להתבסס בתודעה הציבורית בישראל ולהנחיל הבנה היסטורית מלאה של התקופה ושל חוויות העבר אצל יהודי צפון-אפריקה. ובכן, מה היו הגורמים והסיבות לכך? האמנם הסיבה נעוצה במוסדות הציוניים בלבד שדחו את הנרטיב הצפון-אפריקאי לשולי השיח על השואה בשל מספרם הקטן של הקורבנות ביחס לאסון העצום של יהדות אירופה? או שהיו אלו גם נציגי העדות שישבו בממשלות ובכנסת ישראל ולא עשו רבות למען זיכרון קהילותיהם? או שמא היו אלו האינטלקטואלים המזרחים שנטשו את זיכרון עברם הקרוב? ספר זה מנתח את מכלול הסיבות – לצד בדיקת הסרטים ותוכניות הטלוויזיה שנעשו במהלך השנים בישראל – על מנת להתחקות ולהבין כיצד הפכה חווית המלחמה של יהדות צפון-אפריקה למסך של שכחה.
רסלינג
מאת: טניה מודלסקי
תיאור: סרטיו של הבמאי הנודע אלפרד היצ'קוק הם מהנחקרים ביותר בתולדות התאוריה והביקורת של הקולנוע. חוקרת הקולנוע והטלוויזיה הפמיניסטית טניה מודלסקי יוצאת בספר פורץ דרך זה נגד שתי גישות קוטביות שרווחו עד כה: זו שלפיה סרטיו של היצ'קוק רוויים שנאת נשים, וזו שלפיה הבמאי מזדהה עם דמויות הנשים וחושף את מצבן העגום בחברה שגברים שולטים בה. מודלסקי מראה את השניוּת כלפי נשים, המאפיינת את יצירתו המורכבת של היצ'קוק ויכולה לעורר בצופים מגוון תחושות, ובכלל זה איום, חוסר אונים, כעס והזדהות. לדבריה, סיפוריהן של הנשים חותרים לעיתים תחת השליטה והסמכות של "אמן המתח הקולנועי" הנודע. למרות האלימות הניכרת שהגברים מגינים כלפי הנשים בסרטים, הן מוסיפות להתנגד להיטמעות בפטריארכייה, והבמאי - במודע או לא - מזדהה עם התנגדות זו. לטענתה, השאלה אם הסרטם ספוגים שנאת נשים או אהדה לנשים אינה ניתנת להכרעה, ובסרטיו של היצ'קוק הן כרוכות זו בזו. המהדורה הראשונה של הנשים שידעו יותר מדי יצאה לאור ב־1988, ומהדורתו השלישית, מ־2016 מוגשת עתה לקוראים עברית. שבעת הספרים המנותחים בספר - סחיטה, רצח!, רבקה, נודעת, חלון אחורי, ורטיגו ופרנזי - משמשים למחברת בסיס לניתוח הצופָה והצופֶה בקולנוע, והיא עוסקת בחיבור הרגשי לדמויות הנשים בסרטים. למהדורה שלישית זו צורף גם ריאיון עם המחברת, ובו היא עוסקת בגישות פמיניסטיות וקוויריות לניתוח סרטיו של היצ'קוק ובדיאלוג שעשוי להתקיים ביניהן; וכן צורף מדריך שאלות לדיון במחקר מרכזי זה של התאוריה הפמיניסטית הקולנועית.
עם עובד
מאת: קציעה עלון, בת-שחר גורמזאנו גורפינקל
תיאור: לראשונה‭ ‬זוכה‭ ‬יצירתו‭ ‬הענפה‭ ‬של‭ ‬יצחק‭ ‬גורמזאנו‭ ‬גורן (‬יליד‭ ‬1941‭ , ‬אלכסנדריה) ‬ לשלל‭ ‬התבוננויות‭ ‬מחקריות. ‬בספר‭ ‬זה‭ ‬מאמרים‭ ‬פרי‭ ‬עטם‭ ‬של‭ :‬בתיה‭ ‬שמעוני, ‬עמרי‭ ‬הרצוג, ‬רמי‭ ‬קמחי, ‬נפתלי‭ ‬שם‭ ‬טוב, ‬עמיאל‭ ‬אלקלעי, ‬קציעה‭ ‬עלון, ‬דביר‭ ‬אברמוביץ, ‬ליאת‭ ‬סידס‭ ‬ודליה‭ ‬כהן‭ ‬קנוהל. ‬הקורפוס‭ ‬היצירתי‭ ‬שלו‭ ‬נפרש‭ ‬על‭ ‬פני‭ ‬למעלה‭ ‬מ‭ ‬40‭-‬שנה, ‬וכולל‭ ‬בתוכו‭ ‬הן‭ ‬רומנים‭ ‬והן‭ ‬מחזות. ‬גורמזאנו‭ ‬גורן‭ ‬פרץ‭ ‬לראשונה‭ ‬לתודעה‭ ‬הציבורית‭ ‬עם‭ ‬ספרו‭ ‬קיץ‭ ‬אלכסנדרוני, ‬שזכה‭ ‬בשנים‭ ‬האחרונות‭ ‬לתרגום‭ ‬לאנגלית‭ ‬ולהערכה‭ ‬רבה‭ ‬גם‭ ‬בארצות‭ ‬הברית. ‬מאז‭ ‬פרסם‭ ‬15‭ ‬ספרים, ‬ומחזות‭ ‬ותסריטים. ‬באסופה‭ ‬זו‭ ‬ימצאו‭ ‬הקוראות‭ ‬והקוראים‭ ‬התייחסות‭ ‬מחקרית‭ ‬מקיפה‭ ‬ומעמיקה‭ ‬ליצירתו‭ ‬המגוונת. ‬
הוצאת גמא
מאת: סטניסלבסקי קונסטנטין סרגיביץ
תיאור: ספר זה הוא אחת מיצירותיו החשובות והמשפיעות ביותר של הבמאי הרוסי הדגול, השחקן המפורסם, הפדגוג ותאורטיקן התאטרון ק. ס. סטניסלבסקי. מאז נכתב, הפך ספר זה לספר חובה בספרייתו של כל שחקן, במאי או כל אמן אחר העובד בתחום התאטרון. לא לחינם מגדירים אותו בתור אחד מספרי הלימוד הבסיסיים של אמנות המשחק, שאין מדלגים עליו במהלך הלימודים. הספר מפרט בצורה מסודרת את עקרונותיה של שיטת סטניסלבסקי, הנחשבת אף כיום לאבן הפינה של הלימודים היצירתיים בתחום המשחק והבימוי. התרגילים והאטיודים המופיעים בספר זה משמשים לשם הכשרתם המקצועית של השחקנים המתחילים והבמאים המתחילים.
כתב ווב הוצאה לאור בע"מ
מאת: בלייק סניידר
תיאור: בלייק סניידר, אחד התסריטאים המצליחים ביותר בהוליווד, שמכר עשרות תסריטים לקומדיות ודרמות במיליוני דולרים, מגיש לכם מדריך מעשי לכתיבה ולשיווק. בהומור ובשנינות, בלי להתנצל על כך שמטרת העל שלו היא להביא את הצופים אל האולמות, סניידר חולק, צעד אחר צעד, את תורתו השימושית עם הקורא/היוצר. הוא חושף את כל סודות המקצוע ובונה תיאוריה שיטתית, בהירה ומדוקדקת שכוללת שלל עקרונות עבודה בסיסיים, עצות חכמות - פרי ניתוח של תסריטים רבים שלו ושל אחרים, ותרגילים בסוף כל פרק. ביסודיות שאין דומה לה סניידר מתאר את שלבי החשיבה, התכנון, הביצוע ולבסוף בקרת תקלות וכשלים. שיטותיו מנומקות להפליא ומשכנעות גם את אחרון הספקנים.
הוצאת אסיה
מאת: יעל זרחי-לבוא, בר חיון, אסף דרעי, אמיר פרג'ון
תיאור: ספר זה מציג ארבע גישות שונות, עדכניות ופורצות דרך, לקרוא את הרולד פינטר ולגשר על הפער בין החידתיות לכוח העצום של מחזותיו והצלחתם. הן מתייחסות באופן רענן לכמה מהשאלות המרתקות ביותר העולות מיצירתו כמו מה ניתן ללמוד מהדימוי של פינטר כמחזאי ומהדרך שבה יצירתו התקבלה בקרב המבקרים? מהו מקור כוחן של מילים ביצירתו וכיצד הן מבנות את הסמכות של הדמויות? איך מושרשת הטוטליטריות בתחושת האיום המסתורית, שעולה אפילו מסיטואציות שגרתיות ודיאלוגים תמימים למראה? איך מאחורי העמימות המאפיינת מחזות רבים של פינטר בונה השימוש המושכל בצלילים, בשתיקות ובתנועת הגופים בחלל הבימתי תפיסה דרמטורגית מדויקת וכה אפקטיבית?
מאת: חמיד נפיסי
תיאור: בצעד תאורטי נועז מגדיר חמיד נפיסי בספר זה ז׳אנר חדש בקולנוע העולמי אשר משותף ליוצרות וליוצרים שפועלים בגלות ובפזורה – קולנוע עם מבטא. נפיסי מעניק לנו כלים להבין סרטים מורכבים ומקוריים אלה שפועלים מחוץ לקולנוע המסחרי ושאינם נענים למוסכמות שלו. קולנוע עם מבטא נוצר במערב בידי בני קהילות של פליטים, מהגרים ועמים שחיים בפזורה שמוצאן בדרך כלל מהעולם השלישי וממדינות פוסט־קולוניאליות. אלה הפקות עצמאיות, זולות, אישיות ואימפולסיביות שמופצות באולמות קולנוע שאינם מסחריים, במוזאונים, בפסטיבלים ובאינטרנט ומאתגרות את הקולנוע הדומיננטי. שלא כנטייה להכריז על מותו של המחבר או להמעיט בחשיבותו, נפיסי מדגיש את מרכזיות חווייתם האישית של קולנוענים כמו אטום אגויאן, מישל ח'לייפי, מירה נאיר, שנטל אקרמן, אליה סולימאן, פרננדו סולאנאס, עמוס גיתאי ואמיר קוסטוריצה. הוא עוסק בייחוד של כל יוצר ויצירה, אך גם מאתר סגנון קולנועי משותף אשר מבטא את המתחים של החיים בגלות, כגון מבנה סיפורי מקוטע שמרבה להיעזר במכתבים ובטלפונים, מסעות וחציית גבולות וזהויות, כפילים והעמדת פנים ומרחבים פתוחים בתיאורים נוסטלגיים של המולדת מול קלאוסטרופוביה מעוררת אימה בגלות. חווייתם של פליטים, גולים ומהגרים בולטת ביצירה האמנותית היום, ונפיסי מאפשר לנו לא רק לזהות ולאפיין מגמה מרכזית זו בקולנוע העולמי אלא גם לחשוב על עתידו של ז׳אנר זה, אשר עדיין משתנה וצומח.
עם עובד
מאת: נורית גרץ, רז יוסף
תיאור: בלב יצירות הקולנוע הישראליות בנות זמננו נמצאת התמודדות עם טראומות מן העבר; יצירות אלה חופרות כמו ססמוגרף רגיש אל תוך זיכרונותיה של החברה הישראלית ומעלות את מה שהיא השכיחה והשתיקה. הן עושות זאת בשפה פוסט־טראומטית מקוטעת, שאינה מתארת את הדברים במלואם, אלא מעלה חלקי סיפור שמוסתרים מאחורי תחפושות שונות. מחברי ספר זה מנסים ללכת בעקבות הזיכרון הישראלי, לגלות אותו בקולנוע הישראלי העכשווי ולחשוף עד כמה הוא מושפע מן הטראומות שחווינו כעם וכחברה. המחברים מבקשים להבין את ההיסטוריה מתוך הטראומה ולאתר את הפצעים הזועקים מתוך הזיכרון של החברה הישראלית ושל הקולנוע שלה. עוד הם מבקשים להראות כי דווקא השפה הפוסט־טראומטית המרוסקת והקטועה, המחזירה אל ההווה מראות וחוויות שלא עוכלו בתודעה ולא עובדו, היא שמוליכה את הסרטים אל העבר החבוי ומאפשרת התמודדות אתו. שפה זו אף עשויה להוביל להבנת העיוורון לטראומה של ה"אחר" ובתוך כך להבנת הטראומה של עצמנו, כקרבנות וכמעוולים כאחד.
עם עובד
מאת: ענת יונת זנגר
תיאור: מקום, זיכרון ומיתוס בקולנוע הישראלי העכשווי בוחן סרטים תיעודיים ועלילתיים ישראליים ואת האופן שתיאורים של נוף ושטח מספקים נקודת מבט ייחודית של הזהות היהודית ושל הזהות הישראלית. המחברת מדגימה כיצד המרחב הקולנועי הוא מְכל של האירועים העלילתיים, ולא זו בלבד אלא שהוא מאורע בפני עצמו ומטעם עצמו, שכן מרחב ומקום הם יסודות בעלי ערך במשא ומתן מתמשך על הזהות היהודית ועל הזהות הישראלית. הסרטים לוכדים את המראה של המקום והם גם רוקמים רשת עקבות, שאינן ניתנות לשליטה, של מערכות כלכליות, חברתיות ופוליטיות. המרחב והמקום הם מאפיינים חשובים בזהות הישראלית. בעקבות שינוי התנאים גם התפיסה בנוגע למאפיינים הללו משתנה. כאלפיים שנים של גלות יצרו פער בין רעיון המרחב היהודי ובין האופן שמדינת ישראל המודרנית מממשת את הרעיון הזה. פער זה גדל מהקמת המדינה, וביטוייו בקולנוע הישראלי מרובדים. בספר זה המקום והמרחב משמשים הן מושא לניתוח והן כלי תאורטי. הניתוח הביקורתי של הסרטים עוקב אחר החלוקה בין המסגור הקולנועי ובין המסגור הציוני, ובה בעת גם אחר הקשר ביניהם. נקודת מבט חדשנית זו מאפשרת לנו להבחין במוטיבים רבי־ערך בתרבות העכשווית (מפות, גבולות, מחסומים ואזורים צבאיים) ובמיתוס היהודי (גן, מדבר, מים, ירושלים והמקום הקדוש). המחברת מתייחסת גם לספרות ולאמנות הישראלית ומשלבת הבחנות מתחומי האמנות החזותית, לימודי התרבות, המיתולוגיה, מחשבת ישראל וכמובן לימודי הקולנוע.
עם עובד
מאת: לורה מאלווי
תיאור: בספר מוות 24 פעמים בשנייה מציגה לורה מאלווי - בברק אינטלקטואלי ומתוך אהבת קולנוע ניכרת - תאוריה מרשימה על הזמן הקולנועי. מאלווי טוענת שטכנולוגיות חדשות, כגון הווידאו, הדי־וי־די והמדיה הדיגיטלית, מאיצות את גוויעתו של הקולנוע המסורתי, שדימוייו נצרבו בסרט הצלולואיד, ובד בבד מפיחות חיים חדשים בסרטים של פעם. עוד ב־1975 טלטלה מאלווי את המחקר הקולנועי כשפרסמה את מאמרה "עונג חזותי וקולנוע נרטיבי". מתוך הכרה ביסודותיו הפטריארכליים של המדיום הקולנועי ובעזרת התאוריה הפסיכואנליטית ערכה מאלווי במאמר ההוא דיון נוקב בקולנוע המיינסטרים ההוליוודי וחשפה את המבט הגברי המונח בבסיסו ואת השלכותיו על הופעתה הקולנועית של האישה. למעשה הציעה מאלווי לראות בדימויים המרצדים על המסך הגדול משום הקרנה של הלא־מודע הגברי, על הפנטזיות והחרדות שלו - כאילו זימן אולם הקולנוע ביקור בתוך נפשו של הגבר. המאמר היה למופת של כתיבה פמיניסטית ביקורתית ולאבן דרך בתולדות התאוריה הקולנועית כולה.
עם עובד
מאת: דייוויד בורדוול
תיאור: בספר כמו שמספרים בהוליווד עונה חוקר הקולנוע הוותיק דיוויד בורדוול לביקורות שלפיהן הקולנוע האמריקני העכשווי שונה בקיצוניות מהוליווד הקלסית. האם סרטים עמוסים פיצוצים ממוחשבים, עריכה מסחררת וקרבות אין סופיים בין גיבורי־על לחייזרים מובילים בהכרח לגיבוב דימויים חסר היגיון? האם בגלל הצורך למכור משחקי מחשב ומוצרים נלווים איבדו היוצרים את היכולת לגולל סיפורים לכידים כפי שידעו פעם, בעידן של חלף עם הרוח וקזבלנקה? בורדוול מבקר בחריפות את אותם חוקרים ואנשי תעשייה אשר מאמינים שחל שבר אדיר בסיפֵּר ובסגנון החזותי בהוליווד העכשווית. הוא מנתח עדויות של יוצרות ויוצרים, ספרי הדרכה מרכזיים בתעשייה, גורמים טכנולוגיים וכלכליים וכמובן את הסרטים עצמם, ומדגים כיצד עדיין מורשת הקולנוע הקלסי משפיעה השפעה עזה על הקולנוע העכשווי. הנורמות שהוא מוצא בהוליווד העכשווית גמישות מספיק כדי לחול על מגוון רחב של יצירות, ובכלל זה סרטים עצמאיים וסרטים מהזרם המרכזי, קומדיות רומנטיות כמו ג'רי מגוויר, שוברי קופות כמו שר הטבעות: שני הצריחים וסרטים שמפגינים תמרונים סיפוריים וחזותיים מורכבים כמו יצירותיהם של האחים כהן, קוונטין טרנטינו, אוליבר סטון ומרטין סקורסזה, ממנטו שמסופר מהסוף להתחלה ו"סרטי חידה" שמטעים אותנו כמו נפלאות התבונה, החוש השישי ומועדון קרב. זוהי מסורת עשירה ואיתנה שמאפשרת חידושים אך גם מציעה עקרונות מוכחים של סיפור ושל סגנון חזותי שממשיכים לרתק צופים ברחבי העולם כבר יותר ממאה שנים.
עם עובד
מאת: ג'אד נאמן
תיאור: סרטי צבא ומלחמה מבעיתים ומרתקים צופים וקנו מעמד רב־חשיבות בקולנוע ובתרבות הישראליים. בפרקי הספר הקוראים יוצאים למסע אל גוף הלוחם הפצוע, אל הצלקת הנפשית ואל הטראומה הקולקטיבית של המלחמה דרך הקולנוע. הפציעה בשדה הקרב הייתה מאז ומעולם מופע של אימה, מחזה מבעית המעורר רתיעה אך גם משיכה. סצנות קרב בקולנוע נענות לתשוקה אפלה של בני אדם להתבונן מקרוב בפצע. ועם זאת, מופע הלוחם הפצוע מערער את האמונה הרווחת כי המעטפת החיצונית של גוף האדם מסוגלת לשרוד כל מכה שניחתת עליו מבחוץ. זאת ועוד, הצלקת הנותרת בגוף יוצרת מחוות זיכרון וקרע בתודעה בין מה שקדם לפציעה ובין מה שיהיה אחריה. באמצעות מגוון כלים כמו מחקרי המיתוס הקדום, ביקורת הכתיבה ההיסטורית והפולמוס בן ימינו בתופעת הפוסט־טראומה בוחן ג'אד נאמן את סרטי הצבא והמלחמה. לדימוי האישה בהבניית זהות הלוחם הוא מייחס תפקיד מרכזי בהבנת סרטי המלחמה הישראליים. אלברט איינשטיין, שתהייתו על המלחמה מכוונת גם את כתיבתו של נאמן, שאל "כיצד ייתכן לעורר בגברים התלהבות פראית עד כדי הקרבת חייהם עצמם". בירידה לנבכי הפסיכוזה הקולקטיבית הנקראת מלחמה ובגילוייה בקולנוע הישראלי מנסה המחבר לתת מענה לשאלה רבת־שנים זו.
עם עובד
מאת: רוני פרצ'ק
תיאור: תעשיית הקולנוע ההודי הפופולרי בשפת ההינדי, שמרכזה בעיר בומביי (מומביי), היא הגדולה בהודו והנרחבת ביותר בעולם הלא מערבי. הסרטים שתעשייה זו מפיקה מסעירים מאות מיליוני צופים ומרתקים את חוקריה. באורות בומביי רוני פרצ'ק מנסה לפענח את השפה החזותית של הקולנוע ההודי ואת המקובלוֹת הנרטיביוֹת שלו. מתחת למה שנדמה לעיתים כחובבני ומרושל, מלאכותי וגדוש טמון מטען מחשבתי, אסתטי ותרבותי עשיר שמקורו במחשבת הודו הקלאסית, במוקדי פילוסופיה ודת שבאים לידי ביטוי חזותי בקולנוע הפופולרי של בומביי. פרצ'ק מבקשת לחשוף את המטען הפילוסופי והאסתטי העשיר של הודו הקלאסית בקולנוע ההינדי בן ימינו ולראות בו זירת שיח ערה שמוקדים קלאסיים באים בה לידי ביטוי חזותי ואף מקבלים בה פרשנות מודרנית הקולנוע של בומביי מתקשה להתקבל במערב, בעיקר משום שהשפה החזותית ורשת הקודים הצורניים והעלילתיים של סרטים אלה חורגות במפגיע מהמקובל בתעשיית הקולנוע של הזרם המרכזי במערב. עיקריה של חריגה זו מתמצים בהפניית עורף לסגנון הריאליסטי; בעיצוב מרחב וזמן אשר אינם שואפים לחקות את המציאות המוּכּרת; ובאסתטיקה גועשת של גודש ומלאכותיות. הדחייה של המוסכמות המאפיינות את העשייה ואת הסגנון הריאליסטיים גלויה, ולעיתים מוחצנת ובוטה. פיענוח המטען הפילוסופי והאסתטי הגלום בתעשייה לא מערבית זו והבנת אמצעי המבע שלה כשפה אסתטית מנומקת ועשירה יאפשרו הבנה ייחודית של הקולנוע של בומביי.
עם עובד
מאת: יניב גולדברג, נוגה לוין-קייני
תיאור: אולם התיאטרון, האורות כבים, המסך עולה והקסם מתחיל. עולם התיאטרון, כמו עולם המשפט ועולם הפסיכולוגיה עוסק בנפש האדם. אלו עולמות מרתקים, יצריים גועשים וכובשים, המצויים לא פעם בסתירות פנימיות, ומלמדים אותנו שעלינו לראות לא רק את המוצג באופן שטחי אל מול פנינו, אלא להתבונן פנימה ובכך לראות גם את עצמנו. התיאטרון מראשיתו היווה מקור משיכה. ספר זה עוסק בששה מחזות המעוצבים ביד אמן. ששת המחזות, נכתבו במקור ביידיש אולם תורגמו לשפות רבות ושונות, הועלו בהצלחה גדולה ברחבי העולם ובכך הראו את כוחו האוניברסלי של הטקסט. ספר זה בוחן לראשונה את הטקסטים במבט משפטי ופסיכולוגי, אשר מעניק לטקסט מבט חדש ומרענן, ומעמיד באור חדש את היצירה התיאטרונית כמו גם את הקונפליקטים שבין הדמויות. קריאה הנכנסת למורכבות הפסיכולוגית של המחזה והמחזאי מגלה את עומק החוויה הספרותית והתיאטרלית של הסיפור, ובכך מסייעת לצופה כמו גם לבמאי ולשחקן, להתמודד עם מורכבותן של הדמויות ולהבינן באור חדש. המבט הפסיכולוגי משתלב עם המבט המשפטי, ובכך מתגלות תובנות ומסקנות משפטיות חדשות, הייחודיות למחקר אינטרדיסציפלינרי זה.
מאת: יוחאי עתריה, גיל מרקוביץ
תיאור: 2001: אודיסאה בחלל היא יצירה משותפת של הבמאי סטנלי קובריק (1999-1928) ושל סופר המדע הבדיוני ארתור סי. קלארק (2008-1917), שני יוצרים משפיעים מהמאה העשרים. אלפי סרטים יצאו לאקרנים מאז 1968 ועד היום, אולם רובם נשכחו, ואילו 2001 : אודיסאה בחלל נותר רלוונטי. אסופה זו דנה בסוגיות מרכזיות בסרט: האם בני האדם אלימים מטבעם; מה הקשר בין טכנולוגיה, אלימות, אחריות, רציונליות וחירות; במה נבדל האדם מישויות אחרות ומבעלי חיים אחרים; מהו עידן העל־אדם והאם הוא קרוב; איך ייראו מסעות חלל עתידיים; מדוע עוד לא פגשנו חוצנים; כיצד יתפתחו יחסיו של האדם עם בינה מלאכותית מתקדמת דוגמת האל־9000 וסוגיות נוספות. נוסף על כך, אסופה זו מציעה קריאה דתית ופילוסופית של 2001: אודיסאה בחלל. אסופה זו, המציינת חמישים שנים לסרט 2001 : אודיסאה בחלל (1968) ולנחיתה על הירח (1969), היא תוצאה של סדרת תוכניות בת 12 פרקים ששודרה במסגרת “המעבדה” (רשת “כאן תרבות”), ומטרתה לאפשר לנו להבין את חמישים השנים שחלפו מאז ולעזור לנו לדמיין את העתיד באופן יצירתי ומפוכח.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: אריק להב-ליבוביץ
תיאור: הטופוגרפיה של העריכה הוא מסמך מעשיר ומַחכּים על העריכה בכל שלביה. אריק מתאר את הסיפורים מבפנים בגובה העיניים, ברצינות או בהומור ותמיד בכנות כובשת. הספר מצייד את הקורא בשלל כלים ותובנות, אך לא פחות מכך מעניק השראה ליוצרים ולאוהבי היצירה באשר הם.
הוצאת אסיה
מאת: רויטל איתן
תיאור: מי אתה יוסי יזרעאלי? במאי? מחזאי? מורה? ממציא שיטה? שחקן? משורר? ילד נצחי? אמן שנוי במחלוקת? נוקשה? לבבי? מצחיק? מקורי ללא תקנה? ככל הנראה גם וגם ועוד גם אחד. במשך 50 שנה ממשיך יוסי יזרעאלי (יליד ירושלים 1938) לתהות, לחפש תשובות ובעיקר לעורר שאלות באמצעות יצירתו התיאטרונית המגוונת. ריקוד העקרב הוא מסע המתחקה אחר יצירתו הנרחבת של אחד מאנשי התיאטרון החשובים ביותר, הפועלים בישראל מאז שנות ה־ 60 של המאה הקודמת. באמצעות סקירה וניתוח של עשרות הפקותיו התיאטרוניות; ביאור שיטתו המקורית לפענוח טקסט דרמטי; ותוך כדי רפרוף ביוגרפי בנקודות ציון אישיות משמעותיות בחייו — מעלה הספר תמונה כוללת ומקיפה של היוצר ויצירתו. בספר מופיעים טקסטים מקוריים של "ספרי בימוי", עקרונות "שיטת יזרעאלי", חומרים ויזואליים ייחודיים, ראיונות עם מיטב אנשי התיאטרון בארץ שעבדו עם יזרעאלי: ליא קניג, דוד שריר, רוני תורן, אופירה הניג, משה בקר, אורי וידיסלבסקי, מוטי לרנר, גד קינר ונוספים; וכן תיעוד שיחות על תהליכי יצירה, שהתקיימו במהלך למעלה משלוש שנים בין יוסי יזרעאלי לרויטל איתן.
הקיבוץ המאוחד
מאת: מייקל צ'כוב
תיאור: מייקל צ'כוב, 1955-1891, שחקן, סופר ובמאי תיאטרון פנומנלי שפיתח טכניקת משחק מעוררת השראה ותשוקה. לשחקן פורש בפני הקורא את גישתו הרדיקלית למשחק של מייקל צ'כוב, את סגנון העבודה הפשוט והפרקטי שלו ואת הטכניקות הבסיסיות לפיתוחו. אלה יושמו בהצלחה על ידי דורות של שחקנים מקצועיים ברחבי העולם, שאימנו כך את דמיונם וגופם להגשמת הפוטנציאל שלהם במלואו. ספר זה רוענן והורחב על ידי מאלה פאוורס, והוא כולל גם פרק על הג'סטה הפסיכולוגית, מאמר ביוגרפי מאת מאלה פאוורס והקדמה מאת דוד זינדר. תִרגם לעברית אופיר דואן, שחקן, יוצר ומורה למשחק שהתמחה בשיטה מעל לעשור.
הוצאת אסיה
מאת: קנת גרוס
תיאור: אנו מפיקים מהבובה תענוג ופחד. היא יכולה להיות משחק ילדות תמים, או להפוך לאמצעי של מאגיה ופולחן, אשר מסוגלת לתקשר עם רוחות ואלים. בובה יכולה להיות מצמררת, חשאית, דוממת ובאותה עת גם מלאת רוח חיים, תנועה וקול. הבובה מתגלה בספר זה כיצור רעב, מפתה ומשחית, שד וליצן. חשיפת חייה הנסתרים נוגע ברגשות העדינים ביותר ומעורר שאלות ותהיות על קיומנו, בני האנוש, באמצעות בבואתן של הבובות, ומעמידה במבחן את מה שאנו באמת יודעים על המציאות בה אנו חיים.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: דיוויד לינץ'
תיאור: רעיונות הם כמו דגים. אם רוצים לתפוס דג קטן אפשר להישאר במים רדודים. אבל אם רוצים לתפוס דג גדול, צריך להגיע למעמקים. לדגים במעמקים יש יותר עוצמה וטוהר. הם גדולים, מופשטים ויפהפיים. הדגים שאני מחפש, אלה שמשמעותיים לי במיוחד, הם אלה שיכולים להיתרגם לקולנוע. אבל יש כמה וכמה סוגים של דגים ששוחים שם למטה; דגים שמתאימים לכל. לתפוס את הדג הגדול מעניק לאוהביו של דיוויד לינץ' את ההזדמנות המיוחלת להבין לעומק את החזון היצירתי האישי של היוצר המסקרן והאניגמטי, ובאותה מידה זהו ספר רב-השראה שיכול להעשיר את כל מי שמתעניין או עוסק בתהליך יצירה כזה או אחר.
הוצאת אסיה
מאת: דיוויד מאמט
תיאור: דיוויד מאמט, מהמחזאים הגדולים בני זמננו, מאמין שהנטייה לדרמה טבועה בנו - אנחנו עושים דרמה מכל דבר, החל במזג האוויר וכלה בבחירות הקרובות. הדחף הדרמטי הזה הוא אמצעי להכניס היגיון בעולם סתמי, ולהגן על עצמנו מפני חוסר המשמעות בחיים. בשלושה שימושים לסכין הוא מלמד איך להבדיל בין כתיבת דרמה טובה לחלופות הכוזבות שלה. הוא מזכיר לנו, ככותבים, מה תפקידנו האמיתי ועומד על כך שכתיבה משובחת אינה נעשית קלה עם הזמן. הוא מבין כמה קשה להתקדם ממערכה אחת לאחרת, כמה קשה לפצח את המסתורין של דיאלוג טוב, את פעולותיה של דמות, ומבקע עבורנו את הקשיים האלה בכלים פילוסופיים ופרקטיים כאחד. שלושה שימושים לסכין היא מסה מחשמלת על אמנות כתיבת המחזות כמו גם עבודה מקורית מרשימה על מוסר תרבותי. "זה טבענו כחֶברה, כבני אנוש... לאהוב לשקר, לשקר לאחרים, לשקר לעצמנו... ובַדרמה יצרנו את ההזדמנות להתמודד עם השקרים שלנו. כי נושא הדרמה הוא השקר. ובְסוף הדרמה האמת – שהתעלמנו ממנה והכחשנו אותה. וכך אנחנו יודעים שהדרמה הסתיימה." - מתוך הספר
הוצאת אסיה
מאת: שרון אהרונסון-להבי
תיאור: חיבור זה עוסק במופעי תאטרון וביצירות אמנות ישראליים המתבססים במישרין על מפגש עם התנ”ך. הקשר הייחודי של התרבות העברית והישראלית עם התנ”ך כטקסט מכונן מבחינה רעיונית, פילוסופית, היסטורית, דתית, ספרותית, לשונית ותרבותית הוא בסיס טעון ומורכב ליצירות שעניינן סוגיות חברתיות אקטואליות בנות הזמן והמקום. ההיכרות של היוצרים והצופים עם המקור התנ”כי הופכת את המרחב התאטרוני הישראלי לזירה מאתגרת, ודרך העיבוד האמנותי של התנ”ך נשאלות בה שאלות על זהותה של החברה, על אופני הגדרתה ועל יחסה אל האחר שבקרבה. החיבור דן במחזות — יעקב ורחל, בבימוי משה הלוי (תיאטרון האהל, 1928 ); ייסורי איוב, מאת ובבימוי חנוך לוין (התיאטרון הקאמרי,1981); פרויקט התנ”ך (“ויאמר. וילך”; “וישתחו. וירא”), בבימוי רנה ירושלמי ( 1995 , 1998 ); ובעבודות הצילום המבוימות של עדי נס — סיפורי התנ”ך (מוזיאון תל אביב לאמנות, 2007 ).
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: ירון זליכה
תיאור: פרופ' ירון זליכה מוכר בציבור כאחד הכלכלנים החשובים בישראל, ששימש בעבר - בגיל צעיר מאוד - כחשב הכללי של משרד האוצר. הספר שלפנינו מפנה זרקור אל פָּן פחות ידוע באישיותו של זליכה: הוא איש אשכולות, ספוג בתרבות ובידע, ובקיא מאוד בהיסטוריה של הקולנוע.
עיון ראשוני בספר עלול להטעות: זליכה פורשׂ לפני הקורא פנורמה רחבה של סרטים ויוצרים שונים, רובם  הפנתיאון העולמי של הקולנוע. למראית עין נדמה שסדר המאמרים הוא מקרי, או שרירותי. אבל עיון מעמיק יותר מעיד על כך שלמחבר השקפת עולם בהירה ומנומקת, אותה הוא מביא לידי ביטוי באמצעות הסרטים שבחר לכתוב עליהם ובסדר שקבע להם בספר.
ירון זליכה הוא חובב קולנוע מושבע. את הסרטים שבחר הוא סוקר ומנתח בהקשר של אמנויות אחרות, כמו ספרות, שירה, תיאטרון, אמנות פלסטית וגם אל מול דיסציפלינות אחרות, כמו פילוסופיה, פיזיקה, פסיכולוגיה, מרקסיזם, פאשיזם, ומקורות עבריים, בהם התנ"ך והתלמוד - כשמעל כל אלה מרחפת רוחו הסוערת של הכותב, שהוא כלכלן בעל עמדה חברתית ברורה, לוחם בשחיתות, חסר פשרות מול יריביו, כשם שהוא אנושי ורחום כלפי הציבור הישראלי הרחב. בספר שלפנינו מפליג המחבר אל מחוזות שאינם מקובלים בדרך כלל אצל חוקרי קולנוע ישראלים, ואולי גם זרים. השקפת עולמו החברתית מבצבצת מדי פעם בהתייחסותו לסרטים מסוימים, אבל אהבתו לקולנוע והידע הרחב שלו בתחום זה מאפשרים לו ולקוראים לבחון במבט אחר - לא פעם מפתיע מאוד - סרטים קלאסיים שהם נכסי צאן ברזל של אמנות הקולנוע, ושלכאורה כבר נכתב עליהם כמעט הכול. לפעמים נשזרת בכתיבתו גם נימה אישית, כמו במאמרו על 'הקונפורמיסט' של ברטולוצ'י, שם הוא מדבר בגלוי על היחס הקשה שזכה לו מצד עמיתיו כששימש חשב כללי באוצר, ואינו מסתיר את כעסו ותסכולו על כך שבשל יושרתו האינטלקטואלית קמו לו יריבים, ואפילו אויבים, מכל קצות הקשת הכלכלית– חברתית–פוליטית של המדינה. כאמור, יש היגיון בחוסר הסדר לכאורה של הדברים כפי שהמחבר מעמידם כאן. הוא לא כותב על הסרטים בהתאם לרצף כרונולוגי כלשהו, ואינו מחלק אותם לנושאים וז'אנרים. אדרבא, הוא בורא לנגד עינינו מבנה ליניארי מקורי, המאזכר את מה שמקובל לכנות בעולם הספרות כ'ספרות משווה', ולכאורה מציע כאן 'קולנוע משווה'.
הקיבוץ המאוחד
מאת: תומס אלססר, בועז חגין
תיאור: בעשורים האחרונים, תאגידי הבידור והמדיה הבינלאומיים שבסיסם בארצות הברית הם הרווחיים ביותר בעולם, והם דואגים להפיץ את הקולנוע האמריקאי בכל רחבי תבל. יש הגורסים שהקולנוע האמריקני לא השתנה באופן מהותי מאז ימי קזבלנקה והקוסם מארץ עוץ ושכללי הקולנוע ההוליוודי הקלאסי חלים עליו גם היום. אחרים רואים בשוברי הקופות העכשוויים אוסף חסר היגיון וריקני של יריות,פיצוצים,חייזרים וגרפיקה ממוחשבת שנועד בעיקר למכור מוצרים נלווים, ולדעתם הקולנוע האמריקני איבד את היכולת שהייתה לו בעבר לגולל סיפור לכיד.

מול שתי תפיסות אלה,מציג ספר זה שיטת הניתוח של חוקר הקולנוע תומס אלסטר, אשר גורס שבאמצעות דיון בזיכרון, טראומה ופנטזיה אפשר לפרש מחדש את המשמעויות שעולות מהקולנוע האמריקני העכשווי. ההיבטים שבהם הסרטים מתקשים כביכול להיצמד לכללים של הוליווד הקלאסית הם גם אלה שמאפשרים לקולנוע זה לעסוק בבעיות בעברה של ארצות הברית אשר ממשיכות להטריד אותה גם בהווה ולחפש דרכי פעולה כדי להתמודד עם האתגרים הצפויים לה בעתיד.

בין הסרטים שבהם דן הספר: מיסטיק ריבר, שתיקת הכבשים, ג'יי אף קיי - תיק פתוח ,פורסט גאמפ,בחזרה לעתיד, ספרות זולה, להציל את טוראי ראיין, האחות בטי וממנטו.
האוניברסיטה הפתוחה
מאת: בני בן-דוד
תיאור: מה עומד מאחורי הצלחתה המתמשכת של הקומדיה הרומנטית? בעיני חוקרים רבים, היא מייצגת, יותר מכל ז'אנר אחר, את השינויים שהתחוללו ביחסים החברתיים והאינטימיים בחברה המערבית במרוצת המאה ה־ 20 .
ספר זה מציע ניתוח היסטורי, אידיאולוגי ומגדרי של ז'אנר הקומדיה הרומנטית האמריקנית, שנוצר בהוליווד בין 1934 ל־ 2000 . ההיבט ההיסטורי בספר מתייחס הן למושג הז'אנר עצמו והן להיסטוריה הספציפית של הקומדיה הרומנטית. ההיבט האידיאולוגי עוסק במשמעויות הפוליטיות של הזוגיות, האהבה והרומנטיקה. ההיבט המגדרי נידון בעיקר דרך העיסוק בשאלת יחסי הכוח הדינמיים בין המינים ובסוגיות של זהות מינית, הקוראות תיגר על גבולותיו ההטרוסקסואליים הנורמטיביים של הז'אנר.
האוניברסיטה הפתוחה
מאת: יעל מונק
תיאור: גולים בגבולם: הקולנוע הישראלי במפנה האלף מנתח את הקולנוע הישראלי העלילתי, בהקשר היסטורי ותמטי, בשנות העשור התָחוּם בין דעיכת האינתיפאדה הראשונה בתחילת שנות התשעים לפרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000 . בניגוד למאורעות המטלטלים שהתרחשו בזירה הציבורית, ובראשם רצח רבין, העמיד הקולנוע הישראלי את החוויה הסובייקטיבית מעל חוויית הלאום והתמקד בזהויות הפרטיות ובמקורותיהן, בקהילות הסמויות מן העין. באמצעות ניתוח הבולטים שבסרטי העשור, מבקש ספר זה להצביע על האופן המורכב ורב־הפנים שבו הניח הקולנוע הישראלי של שנות התשעים את היסודות לקולנוע הטראומה של שנות האלפיים. הסרטים הנידונים בספר: אדי קינג ; איה, אוטוביוגרפיה דמיונית  ; דברים ; האח של דריקס ; הגמל המעופף ; החברים של יאנה ; החיים על פי אגפא  ; המרחק  ; הקיץ של אביה ; זולגות הדמעות מעצמן ; חולה אהבה בשיכון ג'  ;  לילסדה ; לנגד עיניים מערביות  ; מלח הארץ  ; מר באום  ; נישואים פיקטיביים  ; נקודת תצפית ; עפולה אקספרס  ; קלרה הקדושה  ; שדות ירוקים  ; שחוּר  ; שמיכה חשמלית ושמה משה
האוניברסיטה הפתוחה
מאת: שרון אהרונסון-להבי
תיאור: מגדר ופמיניזם בתיאטרון המודרני עוסק בסגנונות בולטים בתיאטרון הפמיניסטי ובאופני ייצוג וגילום של נשים ונשיוּת על בימת התיאטרון. חלקו הראשון של הספר דן בצורת הייצוג הריאליסטית מנקודת מבט פמיניסטית וממחיש את האופנים שבהם דרמה בתוך מרחבים ביתיים, דמויי מציאות, מאפשרת התמודדות עם דילמות האופייניות לחייהן של נשים. חלקו השני של הספר עוסק בהשפעת סגנון התיאטרון האֶפִּי (ברכטיאני) על זרמים שונים בתיאטרון הפמיניסטי, ומראה כיצד תיאטרון המדגיש תיאטרליות במכוּון, חושף את מאפייני המגדר כהבניות תרבותיות. חלקו השלישי של הספר עוסק בהיתכנות של תיאטרון "נשי", ובניסיונות ליצור שפת תיאטרון פמיניסטית חלופית. חלקו האחרון של הספר מציג את תחום המופע, שבמסגרתו אמניות־ מופע מופיעות בזהותן העצמית.
פרקי הספר מלוּוים בדיון בהגותן של חוקרות מרכזיות בתחום התיאטרון הפמיניסטי, איליין אסטון, ג'ודית באטלר, ג'יל דולן, אלין דיאמונד, הלן סיקסו, אליסה סולומון, סו־אלן קייס ועוד. כן נידונים בספר מחזות ומופעי תיאטרון שהועלו בעולם ובישראל, מאת הנריק איבסן, סוזן גלספל, רנה ירושלמי, דֶבּ מרגולין, מריה איירין פורנס, קריל צ'רצ'יל, תמר רבן ואחרים.
האוניברסיטה הפתוחה
מאת: משה צימרמן, שלמה זנד, חיים בראשית
תיאור: המעבר לשימוש בתמונה הנעה כמסמך היסטורי הינו פרי שינוי תודעתי, שינוי מתודי והתפתחות טכנית גם יחד. המגמה הדומיננטית בהיסטוריוגרפיה העכשווית היא ההיסטוריה של התרבות, ובמסגרתה נוצר מקום כבוד לכל מה שקשור בתקשורת כיוצרת ומעבירת תרבות. תחום כה מרכזי בתרבות הפנאי כמו הקולנוע או הטלוויזיה אינו יכול עוד להישאר מחוץ לטווח עיסוקו של ההיסטוריון. גם תוכניות הלימודים והמורים להיסטוריה אינם יכולים עוד להיצמד לשיטות העבודה שהיו מקובלות לפני המצאת הקולנוע. בחלוף המאה ועשרים ריכזו החברה ההיסטורית הישראלית ומרכז זלמן שזר בכרך אחד ממיטב המאמרים על היחס בין היסטוריה, קולנוע וטלוויזיה. חוקרים, מורים וצרכני היסטוריה באשר הם ימצאו עניין בספר זה.
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי
מאת: גבי ברזל
תיאור: "דגם הקולנוע האופציונלי" הנחשף בספר זה לראשונה מאפשר לגבי ברזל להציע צפייה פרשנית-פילוסופית ייחודית בסרטים הנדונים בספר, ובהם "כוחו של מקרה" של קישלובסקי, "דלתות מסתובבות" של יואיט ו"ראן לולה ראן" של טיקוור.
המסע במרחבי הדגם ובמשעוליו מזמן לקורא הרפתקה וחוויה פרשנית ופילוסופית מעוררת השראה ומחשבה.
סרטי דגם הקולנוע האופציונלי מתאפיינים ומתייחדים במתכונת מבנית מיוחדת: בכל סרט מופיעות כמה אופציות או חלופות של אותו סיפור עצמו, כולן מיוצגות מנקודת מבט אובייקטיבית אחת והיא נקודת מבטו של מספר או מחולל חיצוני שאיננו דמות נוכחת בסרט, וזאת בניגוד לייצוגים הסובייקטיביים והמעורבים הנוהגים במתכונת המוכרת יותר - "סרטי רשומון".
בתוך כך נחשפת זיקה מפתיעה בין הקולנוע והפילוסופיה. בסרטי "דגם הקולנוע האופציונלי" הצורה ולאו דווקא התוכן )העלילה, הדמויות והדיאלוגים( היא המקנה לסרטים את הפוטנציאל הפרשני הפילוסופי. האופציונליות המגולמת במבנה הדגם מתבררת כמחוללת משמעות רבת רבדים.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: ניצן בן-שאול
תיאור: "מבוא לתיאוריות קולנועיות", נועד לבסס תשתית לעיון מעמיק בקולנוע, דרך היכרות עם הטענות המרכזיות המרכיבות את התיאוריות שעיצבו את פני המחקר הקולנועי, מראשיתו ועד ימנו (מתוך התקציר על הספר).
דיונון הוצאה לאור מבית פרובוק בע"מ
מאת: סנדרה מאירי
תיאור: הספר בוחן את מאפיינהן ותפקידיהן של שש צורות חציית מגדר (מעבר של דמות ממגדר למגדר) בקולנוע העלילתי: "התחזות מגדרית", "טומבויזם", "טרנסווסטיזם", "טרנסקסואליות", "טרנס-גוף", ו"דראג". בכל התופעות הללו, על אף מאפייניהן השונים, בולט מכנה משותף: חציית המגדר, על צורותיה השונות, מכוננת מרחב חדש עבור הדמות, המאפשר לה לפעול בתוכו בהתאם לנטיותיה.
מרחב זה עשוי לעורר התנגשות עם נורמות של מיניות ומגדר בכך לשמש מנוף לשינוין. אולם הוא מעורר גם חרדה בלב החברה שבה הוא מתהווה, מכיוון שהוא מאיר צורות של התענגות שונות, הסמויות מן העין, ועם זאת מתקיימות בלב לבה של הנורמה.
הספר מציע ניתוחים של סרטים כמו חמים וטעים, ינטל, הבלדה על גו' הקטן, קלמיטי ג'יין, פסיכו, לבוש לרצח, חוק התשוקה ועוד רבים אחרים, ותוך כדי בוחן בכלים פסיכואנליטיים, היבטים שונים של הסובייקט שהם בעלי תפקיד משמעותי בערעור נורמות של מין, מיניות ומגדר, מצד אחד, ומצד אחר- בעיצובן וביסוסן בתוך מנגנונים ממסדיים וחברתיים של כוח.
ההתנגשות עם הנורמה וההכרזה על כלכלה מחדש של המיניות והמגדר חושפות בהכרח מכלול של צורות התענגות המתקיימות בסתר בתוך בניין הכוח והמבטיחות למעשה את אריכות ימיה של הנורמה המגדרית הדומיננטית והרווחת.
הקיבוץ המאוחד
מאת: בן-עמי פיינגולד
תיאור: הספר מהווה מהדורה שנייה מורחבת ומעודכנת של 'נושא השואה בדרמה העברית' (1980), והוא מתייחס לנושא מהיבטים שונים: השואה כנושא לדרמה, הרקע – הן מבחינת העלילה המומחזת והן מבחינת הזמן והמקום בהם המחזה נכתב או הוצג, הנפשות הפועלות, הסגנון הדרמטי-תיאטרלי, סוגיות ובעיות שהמחזה דן בהם וביקורת על דרך ההתנהגות של קרבנות השואה או נציגיהם שנאלצו לשתף פעולה עם הנאצים בגטאות ובמחנות.
סוגיה נוספת שהספר מתייחס אליה היא נקודת הראות של המחזה או המחזאי הבוחנים את הנושא מתוך פרספקטיבה שיש בה לא רק הזדהות מובנת מאליה עם קרבנות השואה אלא לעתים גם גישה ביקורתית, אפילו חתרנית, לגבי מקומה של השואה בקונצנזוס הלאומי-חברתי.
בנוסף יש בספר התייחסות מיוחדת למחזות שהוצגו או נכתבו לא רק במסגרת התיאטרונים הציבוריים-רפרטואריים אלא גם בתיאטרוני שוליים, חוגים, לרבות מחזות לילדים ולנוער וכתבי יד גנוזים. כן בוחן הספר את הזיקה בין הדרמה העברית לדרמה הכללית, הלועזית, מבחינת ההשפעות או ההקבלות האפשריות.
פרופסור בן עמי פיינגולד לימד שנים רבות בבית הספר לחינוך ובחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל-אביב וכן במכללת לווינסקי. עיקר פעלו המחקרי מתרכז בספרות ההשכלה, הוראת ספרות ודרמה עברית.
הקיבוץ המאוחד
הצג עוד תוצאות