נמצאו 68 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: איתמר לוי
תיאור: בתשוקת המבט הפסיכואנליזה אינה מפרשת את האמנות אלא חושבת במקביל אליה על המטרה המשותפת לשתי הדיסציפלינות – לחשוב דברים קשים לחשיבה. באמנות הדגש הוא על חשיבה חזותית, בעוד שהפסיכואנליזה מתרגמת את התמונות למילים. שני התחומים שואפים לייצג דברים שמעבר לגבולות הייצוג, לתת צורה למשהו חסר-צורה. תשוקת המבט מקבץ מאמרים מעשרים שנות כתיבה במסלול המתווה דיאלוג של הפריה הדדית בין פסיכואנליזה ואמנות, מילים ותמונות. הספר בנוי כסיור מודרך במוזיאון וירטואלי. ציורים מתקופות שונות – מהרנסנס עד ימינו – ממחישים בתמונות רעיונות שהספר מדבר עליהם במילים. כל פרק בספר הוא מעין תערוכה נפרדת, מסלול העובר מעבודה לעבודה ומתבונן בהן כעוד ועוד ניסיונות לייצג דברים החומקים מייצוג, לחשוב על דברים מורכבים, לקבע בתמונה משהו חמקמק. יש מחשבות על מין ועל מוות, על תחושות גוף ועל אלוהים, על מבנה המרחב, על היות-יחד והיות-לבד, על העולם הפנימי ועל פנימיותו של האחר, על זיכרונות הילדות ועל שגרת היומיום. אלו מחשבות פתוחות, פרומות, מתפוגגות, אשר אי אפשר לחשוב אותן "במלואן". תשוקת המבט היא התשוקה לראות עוד ועוד, לחשוב את התמונה ולקרב אותה, אם אפשר, אל תחום המילים.
רסלינג
מאת: רות דורות
תיאור: אף על פי שרוב האנושות מחשיבה את הפנים כמשקפות העיקריות של אופי האדם, מחקרים הוכיחו שהיד היא האיבר שעליו ניתן לסמוך ביחס לניתוח האישיות, מכיוון שלא כמו הבעות הפנים, צורת היד, מרקמה, קוויה ותנועותיה נשלטות על ידי המודעות-תודעה. ספרה של רות דורות – אשר תחילתו ביד האל ב"בריאת האדם" למיכלאנג'לו בקפלה הסיסטינית וסיומו ב"יד הבורא" לאוגוסט רודן – עוסק במרכזיותה של היד במבחר יצירות אומנות (ציורים ופסלים) שבהן היא משמשת בתפקיד מעשי, פרשני, רגשי וסמלי, בקונטקסט של מוסכמות או של מחוות חברתיות, פוליטיות או כאלה הלקוחות מתחום הנימוסים וההליכות. ללא התייחסות לתפקודן של הידיים ביצירות אלו תהיינה הבנת היצירה ופרשנותה לוקות בחסר. מאחורי פרגוד הספר מסתתרות ידי האומנים היוצרים, יוצרי הידיים. בתארו את יד האל הבוראת את אדם הראשון ב"בריאת האדם", ג'ורג'ו וזארי (הצייר, האדריכל והסופר) מתייחס לידי האומן שציירו את אותה יד כאל "ידיים אלוהיות", ובכך הוא משווה בין היד היצירתית של הצייר, אשר לה היבט אלוהי, ליד הבורא, אשר אותו הוא מכנה "הארכיטקט השמימי". כמה מאות שנים מאוחר יותר, בהכירו את אוגוסט רודן, המשורר ריינר מריה רילקה מתייחס לכוח היצירתי רב-העוצמה שטמון בידי האומן אשר באות במגע ישיר עם החומר ללא תיווך של עט או מכחול: "הפֶסל נכנס לתהליך טרנספורמטיבי, שם החומר הבלתי מעובד 'מיתרגם לשפת הידיים'". על פי רילקה, ידי האומן בעלות ההארה, המלאות הבעה, עוצמה ורגש, הן "ערוצים ישירים המוליכים מהמוח כלפי חוץ בהיותן מכשירי השראה, חלומות וזיכרונות".
רסלינג
מאת: חווה ברונפלד-שטיין
תיאור: בספטמבר 1949 התקבל בכנסת הראשונה "חוק שירות ביטחון, התש"ט-1949". ספרה של חוה ברונפלד-שטיין עוסק בפניו החזותיות והמגדריות של החוק וממוקד בתצלומים של חיילות צה"ל מהשנים 1948-1968. אף על פי שתצלומי חיילות היו ועודם חלק ממארג הדימויים של התרבות הישראלית, ספר זה הוא הראשון שעוסק בתרומתם של תצלומי חיילות להתפרשותו של ה"מיליטריזם האזרחי" בישראל. הספר בוחן פרקטיקות גופניות ומרחביות אשר דרכן החוק מגולם. הדיון בתצלומים חושף תיאטרון של פעולות – תרגילי סדר, מדים ותסרוקות – אשר דרכו הלוגוס של החברה המיליטריסטית בישראל קורם עור וגידים, אוחז בגופים והופכם ללוחות החוק. חוה ברונפלד-שטיין מצביעה על תצלומי חיילות כאחד ממאפייניו התרבותיים של ה"מיליטריזם האזרחי", ומאירה על זיקות שבין גיוס נשים ותצלומי חיילות להִקסמות חברתית מצבאיות. ניתוחה חושף את תצלומי החיילות כמכשירי לגיטימציה לאתוס ולארוס, כ"גשר חזותי" ונשא של ערכים צבאיים, ליברליים ומודרניים, אך חשוב מכך כ"דרך קיצור" לעונג חזותי. התצלומים נעים על קו הרצף בין שתי מערכות ייצוג: בין "כך זה היה" ל"זה אנו משתוקקים", בין מיליטריזצייה של ספֵרה פרטית לארוטיזצייה של המרחב הצבאי. הדימוי החזותי "חיילת צה"ל" לכוד בתווך בין דימוי ה"עבריה החדשה" לדימוי הדתייה החסודה, בין דימויים של גוף חשוף לדימויים של גוף עטוף, ובין מהוגנות בורגנית למרדנות סוציאליסטית. ייצוגיה החזותיים לכודים בין האדרה להטרדה, בין מידת צניעות למידת פריצות, ובין "המשפחה הקטנה" ל"משפחה הגדולה". ספרה של ברונפלד-שטיין מצביע על היחס הארוטי שמפעפע למערכת הסמלית באמצעות תצלומי חיילות, ומסווג את התצלומים כצורת ביטוי תרבותית וייחודית של "תשוקה מיליטריסטית". דרכם משורטטות פניו הארוטיות של המיליטריזם בישראל אשר אותו מכנה הספר "מיליטריזם ארוטי".
רסלינג
מאת: יערה גיל-גלזר
תיאור: ספר זה עוסק במפעל התיעוד הידוע ביותר בהיסטוריה של הצילום – פרויקט הצילום של המינהל לביטחון החקלאות (ה-FSA). במסגרת פרויקט זה, שהיה אחד מיוזמות הניו-דיל לשיקום השפל הכלכלי הגדול בארצות הברית, צולמו כ-175,000 דימויים שתיעדו את קבוצת האוכלוסייה האמריקאית המוחלשת ביותר באותה תקופה – פועלי החקלאות. אדוארד סטייכן טען שתצלומי ה-FSA טעונים ב"דינמיט אנושי". ואכן, התוצרים התרבותיים הרדיקליים ביותר אשר מגשימים פוטנציאל זה הם ספרי הצילום התיעודיים הביקורתיים שיצאו לאור בין השנים 1938-1943. הם היו תוצריהם של שיתופי פעולה בין צלמי/צלמות FSA (בין השאר ווקר אואנס ודורותיאה לאנג), ראש פרויקט הצילום ומעצבו הוויזואלי, לצד מחברים מתחומי השירה, הספרות ומדעי החברה. על בסיס הקונטקסט ההיסטורי-תרבותי המקיף אשר נפרש בחלקו הראשון של הספר, מוצגים בחלקו השני ארבעה עיונים מעמיקים בספרי צילום תיעודיים, מלווים בדוגמאות ויזואליות רבות ובניתוח יסודי ורגיש של רטוריקת דימוי-טקסט. הספרים מפורשים כנרטיבים המוחים נגד המערכת הקפיטליסטית הדורסנית, נגד ניצולם של פועלי החקלאות העניים – "האנשים הנשכחים" – ונגד גזענות ואפליה. התצלומים משמשים בהם הן כעדות אקטואלית והן כדימויים סימבוליים שבאמצעותם נבחנים באופן ביקורתי האתוס האינדיבידואליסטי ומיתוסים כמו "האיכר האציל" או "הנדידה מערבה". לאור "המפנה התיעודי" ו"המפנה החברתי" הבולטים בצילום ובאמנות העכשוויים, ולאור העניין המחקרי המתעורר סביבם, לספרה של יערה גיל-גלזר חשיבות רבה בבוחנו את אחד המקורות ההיסטוריים הבולטים של התיעוד החברתי. בספר מוצגת תקופה מרתקת, שבה המושג "צילום תיעודי" עצמו התגבש והתעצב על ידי קשת רחבה של אמנים ואנשי רוח. ספר זה פונה לקהל רחב המתעניין בצילום, בהיסטוריה של הצילום, בהיסטוריה תרבותית ואינטלקטואלית של ארצות הברית בתקופת השפל והניו-דיל, כמו גם בתרבות ויזואלית של מחאה חברתית.
רסלינג
מאת: גדעון עפרת
תיאור: אוצר גרילה הוא מעין אוטוביוגרפיה אינטלקטואלית של גדעון עפרת, אוצר-יוצר הפועל עצמאית, על-פי-רוב בשולי האמנות הממוסדת, אורב לה, מאגף אותה, נאבק בה ופועל נגדה. הוא אקטיביסט העושה את אמנותו מכוח המחויבות לאמנות ובהכרה ש"אוצרות היא קיר ותשוקה". הוא אצר את תערוכותיו בחללים אלטרנטיביים ובאמצעים מאולתרים, לא אחת על גבול הלגיטימי, והציג תערוכות היסטוריות ואוונגרדיות, שהעלו נושאים ומגמות שלא טופלו, או קידמו מדיומים חדשים שלא היו מוכרים בישראל, כגון "מיצג" ו"מיצב" (שני מונחים שהוטבעו על-ידו), וכך שפך אור על אמנים חשובים שהודרו מההכרה הממסדית.
הקיבוץ המאוחד
מאת: איתן מכטר, אביטל מאיה מכטר
תיאור: התרבות החזותית והשיח העיוני על אודותיה נדרשים יותר ויותר להתייחס למהפכה הפרשנית שבמסגרתה הופכת היצירה למעשה שתוכנו ומשמעויותיו משתנים לאורם של השפה החזותית ואמצעי ההפצה שלה. בספר שלפנינו שני חיבורים – הראשון מציג דיון בקריקטורה לאורן של תיאוריות פרשנות והשני עוסק בביקורת עבודות כמעשה פרשני. לשפה החזותית אמנם אין קידוד מדויק כפי שיש לשפה המילולית, אבל ניתן לראות שימוש קבוע באמצעים רטוריים מאוירים אשר כל יוצר פיתח בעבודתו, ולעיתים קרובות יש מן המשותף בין היוצרים. בספר מופיעות קריקטורות של שמואל כץ, דוש, יהושע אדרי, יוסף בס, אדם שלין, נחום גוטמן ואריה נבון. כל אחד ייצג זרם אידיאולוגי אחר בציונות, אך במידה רבה הם חלקו רטוריקה חזותית דומה. הבחירה בשנים 1929-1965 נועדה לצמצם את תקופת הבירור לעידן הפורמטיבי של הבניין הציוני שבה לעיתונות ולרטוריקה החזותית היה תפקיד חשוב בכינון התודעה. לקריקטורה מהלך דיאלקטי ולא ליניארי; ה"ראי העקום" מאפשר בדרך הגוזמה והדיספוזיציה לטעון טענות ולשקף מציאות שטרם התגלתה לנו והיא מגיחה מתוך הדמות או המעשה בדרך יעילה ומעמיקה כאחד. הקריקטוריסט מבקש, באמצעות הומור דק, אירוניה, סאטירה או אלגוריה, להציע פרשנות למציאות הנשענת על רטוריקה מאוירת וכתובה בשפה חזותית. הטענה המרכזית של הספר היא שיש לראות בקריקטורה יצירת אמנות ולא פובליציסטיקה מאוירת. השאלות המעניינת בהקשר זה הן: מהם מאפייני הקריקטורה כיצירת אמנות? האם ניתן לאפיין כללי רטוריקה חזותיים? האם יש מערכת מסודרת של בניית טיעון והנמקה שאינם מילוליים? כיצד משתקפת "רוח התקופה" בשפה ובייצוגיים החזותיים? מה מאפיין את ביקורת היצירה החזותית כשיח פרשני?
רסלינג
מאת: נורית כנען-קדר
תיאור: תולדותיה, דרכי ביטוייה ומקורות ההשראה של היצירה האמנותית, הנוצרית-כנסייתית, בארץ ישראל כמעט לא נחקרו, כל זאת בניגוד למחקר אינטנסיבי של האמנויות בתקופה הביזנטית, הממלכה הצלבנית והאסלאם המוקדם. הזנחה זו של המחקר נוגעת לכנסיות המזרחיות והמקומיות – לכנסייה היוונית אורתודוקסית ולכנסייה הארמנית במאה ה-19, כמו גם לאדריכלות ולאמנות הכנסייה הקתולית האוניברסלית בארץ בין השנים 1900 ל-1965. מסורת האמנות בקהילות המזרחיות בעת החדשה בולטת מאז המאה ה-19, בעוד שהמסורת האמנותית בכנסיה הלטינית מתפתחת בעיקר במאה ה-20. הכנסייה הקתולית ראתה את ארץ הקודש כחלק מעולמה, את העלייה לרגל למקומות הקדושים כמשמעותית וסמלית, ואת החיים והיצירה בה כחלק מתפישותיה האוניברסליות. המאמרים המכונסים בספר הזה משקפים חלק ממחקריה של קבוצת היסטוריונים של האמנות אשר בוחנת לראשונה היבטים מרכזיים באמנות הנוצרית בארץ במאות ה-19 וה-20. מספר מאמרים דנים באמנות היוונית-אורתודוקסית בכנסיית ג'ורג' הקדוש בלוד במאה ה 19 וכנסיית גבריאל הקדוש (האורתודוקסית) בנצרת במאה ה-18; הם מציעים אפשרות להשוואה בין האמנות היוונית-אורתודוקסית לאמנות הקתולית. מאמר נרחב דן בכנסיות המנזריות בנצרת ותרומתן ליצירה האמנותית בארץ, כמו למשל האדריכלות והאמנות הכנסייתית הקתולית של מנזר הכרמליטיות היחפות (1910) והכנסייה הסלזיאנית על שם ישו הנער (1926). מאמר נוסף מוקדש למחקר ראשוני של המנזר על שם סטפנוס הקדוש בבית ג'ימאל, מתוך ראיה פנורמית של תפישות מתכנניו ומחזורי הציור הנדירים של אומניו. היכרות עם פרקים מרתקים אלה בתולדות האמנות הנוצרית בארץ, אשר מהווה חלק בלתי נפרד מהיצירה כאן, תוכל להביא להבנה ולשיתוף פעולה בין התרבויות החיות זו לצד זו – לטובת יצירה רב-תרבותית.
רסלינג
מאת: רות מרקוס
תיאור: ספר זה עוסק בשנים 1935-1925 שבהן עזב ג'אקומטי את המודל, פסק לפסל מתוך הסתכלות ישירה בטבע ועבר לפסל מהזיכרון ומהדמיון. מפנה זה נבע ממשבר שפקד אותו כאשר עמד מול המודל ולא הצליח להמחיש בחומר את אשר ראו עיניו. מתוך כך החל מסע חיפושים שנמשך כעשור שבו חיפש פתרון אמנותי, אך במקביל, ובקשר בל-ינותק בין שני התהליכים, היה זה גם מסע אל מעמקי נפשו שהושפע במידה רבה מקשריו עם הקבוצה הסוריאליסטית ומהרעיונות של פרויד. תוך כדי מסע החיפושים ג'אקומטי עבר שלבים שונים של מעין אנליזה עצמית, כשבכל שלב חשף יותר ויותר את בעיותיו הנפשיות – חוסר יכולתו לקיים יחסי מין מספקים אלא עם זונות, יחסיו עם אהובותיו, יחסיו האדיפליים עם אמו ועם אביו וכו'. חשיפת מניעיו הנפשיים השפיעה הן על הצורה והן על התוכן של פסליו, ומסיבה זו יצר בעשור זה פסלי זוגות שביטאו מערכות של יחסי גומלין שונים בין שני המינים. כשהסתיים מסע החיפושים בתובנות אמנותיות ואישיות כאחת, הסתיימו קשריו עם הקבוצה הסוריאליסטית, הסתיים גם עיסוקו במין ומגדר והזוגות נעלמו. ג'אקומטי יצר תוך כדי מודעות לתיאוריה הפסיכואנליטית אשר הפכה לחלק מתוכן יצירתו. בטקסטים שכתב ובראיונות שנתן הוא תמרן את הצופים והמבקרים על ידי אספקה של חומר אוטוביוגרפי עובדתי למכביר, אשר בחלקו היה פרי דמיונו. באופן הזה הוא העביר רובד נוסף של תכנים והעשיר את המשמעויות של יצירתו, משמעויות שאולי לא מוצו באמצעות הכלים החזותיים בלבד, ולכן המלל הוא חלק בלתי נפרד מתוכן יצירתו.
רסלינג
מאת: הדרה שפלן-קצב
תיאור: האם‭ ‬היוצרת‭ ‬אמנות‭ - ‬האימנית‭ - ‬היא‭ ‬נושאו‭ ‬של‭ ‬ספר‭ ‬זה. ‬בעוד‭ ‬אמנות ואימהות‭ ‬נתפסו‭ ‬כספירות‭ ‬המתנהלות‭ ‬בשני‭ ‬קווים‭ ‬מקבילים‭ ‬ונפרדים הספר‭ ‬מציע‭ ‬תיאוריה‭ ‬ביקורתית‭ ‬חדשנית‭ ‬המעמידה‭ ‬את‭ ‬האימהות‭ ‬כנקודת מוצא. ‬גישה‭ ‬זו‭ ‬מאמצת‭ ‬את‭ ‬התפיסה‭ ‬המטריצנטרית‭ ‬הרואה‭ ‬באימהות קטגוריה‭ ‬נפרדת‭ ‬ושמה‭ ‬במרכז‭ ‬השיח‭ ‬את‭ ‬נקודת‭ ‬המבט‭ ‬של‭ ‬האם‭ ‬עצמה‭,‬ תחת‭ ‬הגישה‭ ‬המקובלת‭ ‬המביטה‭ ‬על‭ ‬האם‭ ‬כאובייקט‭ ‬בתוך‭ ‬השיח. ‬תפיסה זו‭ ‬רואה‭ ‬באימהות‭ ‬גורם‭ ‬בעל‭ ‬חשיבות‭ ‬המגדיר‭ ‬את‭ ‬חייהן‭ ‬של‭ ‬נשים‭ ‬רבות‭,‬ לעיתים‭ ‬אף‭ ‬יותר‭ ‬מן‭ ‬המגדר‭ ‬עצמו, ‬וטוענת‭ ‬כי‭ ‬רבות‭ ‬מהסוגיות‭ ‬שנשים מתמודדות‭ ‬עימן‭ ‬קשורות‭ ‬במישרין‭ ‬לתפקידן‭ ‬ולזהותן‭ ‬כאימהות‭.‬ מקומה‭ ‬של‭ ‬האימהות‭ ‬כגורם‭ ‬מכונן‭ ‬ביצירה‭ ‬האמנות‭ ‬נשאר‭ ‬כלקונה‭ ‬מחקרית‭.‬ השאלה‭ ‬‮– ‬האם‭ ‬וכיצד‭ ‬האימהות‭ ‬משפיעה‭ ‬על‭ ‬האימנית‭ ‬‮– ‬כמעט‭ ‬ולא נשאלה‭ ‬בשיח‭ ‬האמנותי, ‬וזאת‭ ‬בניגוד‭ ‬לשאלות‭ ‬חיוניות‭ ‬אחרות‭ ‬שעלו בדבר‭ ‬השפעתם‭ ‬של‭ ‬מרכיבי‭ ‬זהות‭ ‬שונים‭ ‬על‭ ‬האמניות‭ ‬והאמנים, ‬כגון‭:‬ מגדר, ‬מעמד‭ ‬חברתי, ‬מוצא‭ ‬וגזע, ‬אמונה‭ ‬דתית‭ ‬ועוד‭.‬ ספר‭ ‬זה‭ ‬בודק‭ ‬כיצד‭ ‬האימהות‭ ‬מיוצגת‭ ‬בתיאוריה‭ ‬ובפרקטיקה‭ ‬האמנותית בארץ‭ ‬ובעולם‭ ‬המערבי‭ ‬ומצטרף‭ ‬למחקרים‭ ‬בודדים‭ ‬על‭ ‬הקשר‭ ‬בין אמנות‭ ‬ואימהות‭ ‬בשדה‭ ‬הבינלאומי‭ ‬והישראלי, ‬תוך‭ ‬ביקורת‭ ‬על‭ ‬המהלך ההיסטורי‭ ‬הפטריארכאלי‭ ‬שהפך‭ ‬את‭ ‬האם‭ ‬ואת‭ ‬עבודתה‭ ‬לשקופות‭.‬ התפיסה‭ ‬המטריצנטרית‭ ‬טוענת‭ ‬כי‭ ‬תפקידה‭ ‬של‭ ‬האם‭ ‬בתרבות‭ ‬הוא תפקיד‭ ‬חשוב‭ ‬לאין‭ ‬שיעור, ‬ואי‭ ‬לכך‭ ‬ראוי‭ ‬להיכתב‭ ‬מחדש. ‬בספר‭ ‬ייבחנו האופנים‭ ‬שבהם‭ ‬האמנות‭ ‬הפלסטית‭ ‬מאפשרת‭ ‬לאימהות‭ ‬להפוך‭ ‬סדרי עולם‭ ‬ולכתוב‭ ‬את‭ ‬עצמן‭ ‬בעצמן‭.‬
הוצאת גמא
מאת: יעל גילעת
תיאור: דור המפנה חושף דור אמנים שנכפה עליו לפרק מיתוסים ולשבור פרדיגמות קודמות; דור של אמניות צעירות שפעלו בשדה גברי וכוחני; דור צעיר שהואשם בריאקציונריות ובחוסר תחכום, אך יצירתו התאפיינה במבע אמנותי ופוליטי עז ודרוך, דור שפעל בפרץ אנרגטי חסר תקדים, והאמנות עבורו הייתה שדה פעולה מרובה ערוצים של המצאה, מחאה והתפכחות. תרומתה הסגולית של האמנות הצעירה שצמחה מראשית העשור, עיצבה אותו ועוצבה על ידו, באה לידי ביטוי במפנים שחוללה: בתחום האוצרות, בתחום המדיומלי ובתחום התמטי-סגנוני. התבוננות בדיוקן רב-הפנים של הדור הצעיר של אמנים ואמניות שפעלו בשנות השמונים חושפת את קריסת דיוקנה המדומיין של החברה הישראלית.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: רחל סוקמן
תיאור: ג'ורג' פולדס, שיצירותיו לא נחקרו מעולם ואף לא זכו לחשיפה ראויה, הותיר אחריו מורשת ציורית מפעימה. הדיוקנאות העצמיים, שצייר במהלך חייו, הם נושא מרכזי והרה משמעות באמנותו. דיוקנאות אלה מזמנים הצצה מרתקת לעולם פנימי עשיר ונדיר. פולדס היה ונותר עד יומו האחרון אדם מאמין. הוא לא חדל לשאול שאלות, ללמוד ולחפש אחר הטוב, הפשטות והשלמות שבאמת הפנימית, אך בד בבד חש כי אלה חומקים לעד מהשגתו.
טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21
מאת: חנה פרוינד-שרתוק
תיאור: אמנים ואמניות לא מעטים פוצעים ומענים את עצמם בשלל דרכים, לעיני קהל נחרד ונגעל או מול מצלמה. ספר זה מציע הסבר לשאלה: למה הם עושים את זה לעצמם? חנה פרוינד-שרתוק דנה במעמדן הייצוגי והמוסרי של הפגיעות הקיצוניות בגוף, ומראה כיצד מעשה אמנות הופך למעשה של מחאה והתנגדות במציאות חברתית מקוממת. מיצגי הגוף הרדיקליים, החורגים שוב ושוב ממה שמוסכם ונחשב לסביר, מזמנים את הצופים בהם להיות עדים להתעמרות ולהרס המחקים את המתרחש במציאות ־ בהקשר ייצוגי של מעשה אמנות מובהק, שבו הצופים–העדים נקראים לחשוב מחדש באופן ביקורתי על מושגי הצדק והמוסר הנחשבים למקובלים. הפרק האחרון של הספר מוקדש לאופני ההופעה המיוחדים של אמנות הגוף הרדיקלית בישראל, וכולל ראיונות עם אמנים ואמניות העוסקים בה.
הקיבוץ המאוחד
מאת: לארי אברמסון
תיאור: יצירתו המקורית של לארי אברמסון (יליד 1954 ), לצד פעילותו רבת השנים כמחנך וכמי שמשמיע את קולו למען דו–קיום שוויוני בין ישראלים לפלסטינים ונגד פגיעה בחופש הביטוי, עשו אותו לדמות מרכזית ומשפיעה בשיח האמנות והתרבות של העשורים האחרונים. אמנותו משלבת שפה אסתטית ייחודית ובחינה ביקורתית של יחסי הגומלין בין האמנות ובין הקשריה ההיסטוריים, החברתיים והפוליטיים. הכתיבה - הן כאמצעי לחקירה אישית והן ככלי לניסוח פומבי של מחשבה תיאורטית - מלווה את עבודת הסטודיו של אברמסון מראשית דרכו. כתיבתו נעה במיומנות בין סוגות ספרותיות שונות, החל בפורמטים עיוניים אקדמיים, דרך אפוריזמים אלגוריים ועד לכתיבה פיוטית אישית, והיא מוגשת כאן לראשונה כמשנה מרובדת, ממוינת וסדורה.
הקיבוץ המאוחד
מאת: דב שוורץ
תיאור: קובץ מאמרים זה עוסק בסוגיות מתחום השירה, הספרות, הפסיכולוגיה, הפילוסופיה והאמנות. בכל מאמר נידונה שאלה שחוצה את גבולות תחומי-הדעת, וייחודו של הדיון נעוץ בשימוש מגוון במתודות מתחומי חקר התרבות בניתוח טקסטים ויצירות אמנות. הכותבים הם מרצים בתכנית ללימודי פרשנות ותרבות ביחידה ללימודים בין-תחומיים שבאוניברסיטת בר-אילן. הספר מוגש כמחווה למייסד התכנית ומנהלה לאורך שנים רבות, פרופ' אבי שגיא.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: מיכאל ליבמן
תיאור: בספר הזה, שהוא פרי מחקרים בתולדות האמנות לסגנונותיה, נעשה ניסיון להציע מעין מורפולוגיה של הפיסול האיטלקי של ימי הביניים והרנסנס. המחבר מבקש להציג דוגמאות חדשות לגישה הצורנית לחומר. אבל יצירת האמנות נתפסת כאובייקט שהאמן צר את צורתו, ועל ידי הצורה האמן מביע את תפיסת העולם שלו, את רעיונותיו, ואת הבנת משימתו. כלומר מבדיקת הצורות מתגלים גם הסגנון וגם הרעיון של יצירת האמנות. בספר יוחד פרק לסוגים ולסוגות ולתפקידים הבסיסיים של יצירות הפיסול — הפיסול הכנסייתי הדתי, הפיסול של מצבות הקברים, והפיסול החילוני. פרק אחד יוחד לתבליט בימי הביניים וברנסנס. עוד פרק יוחד לפסל היחיד ולפיסול הקבוצתי — הפסל בזיקתו אל הבניין ואל החלל הפתוח; פיסול בהיקף מלא: כיווני צפייה; “שיפוט העין“: הפיסול כתופעה אופטית; הקומפוזיציה של הפסל ושל הפסל הקבוצתי. הפרק האחרון עניינו בתפיסה של יצירת הפיסול — “השפה הפלסטית“; אור וצבע. בפרק הסיכום הקצר נידון הפיסול האיטלקי לעומת אסכולות אמנות בארצות שמעבר לאלפּים.
מוסד ביאליק
מאת: גדעון עפרת
תיאור: הספר "השיבה אל השטעטל" מכנס ארבעים פרקי עיון בזיקותיה הרבגוניות של האמנות הישראלית לדורותיה לעולמו של "היהודי הישן". שלא כמסורת הציונית של "שלילת הגלות", זו שהצמיחה מגמות מודרניסטיות באמנות הישראלית שמבקשות להתנתק מן הזיכרון היהודי, הוסיפו אמנים רבים בישראל לאשר את הקשר האישי והציבורי לעיירה היהודית, למשקעי הפוגרומים, לבית הכנסת, לגלות, למסורת, לארון הספרים היהודי. "השיבה אל השטעטל" מזמן יחד את אבות האמנות הארצישראלית עם נכדיהם, מודרניסטים שאינם מתכחשים עוד לדיאלוג התרבותי הבלתי נמנע בין ה"יהודי" ל"ישראלי", ובין המסורתי-הדתי למודרני-החילוני. לא מעט אמנים ותיקים שהתעקשו על דיאלוג שכזה, הודחו במחוזותינו אל השוליים ונידונו לשכחה, והספר מבקש להבטיח את זכרם. לעומתם, רבים מהצעירים יותר נעים זה כשלושים וחמש שנים, מאמצע שנות השבעים, על גל גואה של התפייסות עם התכנים היהודיים, כמשתקף ביצירתם של מיכל נאמן, משה גרשוני, מוטי מזרחי, חיים מאור, מיכאל סגן כהן ואחרים. בשעה שהספר "השיבה אל השטעטל" רואה אור, כבר רבים מאוד הם האמנים הצעירים בישראל – דתיים כחילוניים – הדולים מן הפולחן היהודי וממאגרי המדרש, הקבלה, התנ"ך צורות ותכנים לעבודותיהם. הספר מבקש להתחקות על השורשים העמוקים של מגמה עכשווית זו, שגם אם הוכחשו בעולם האמנות הישראלי, הם ראויים להישמר בזיכרון התרבותי הקולקטיבי.
מוסד ביאליק
מאת: ראובן צור
תיאור: ספר זה חוקר את אבדן האוריינטציה הריגושית בספרות, באמנויות החזותיות ובאופרה. בין היצירות המנותחות: ייסורי איוב של חנוך לוין, שיר של שלונסקי, שני שירים מאת אבן גבירול, שירים מאת המשוררים הצרפתיים פרנסוא ויון ובודלייר, שיר מאת המשורר הגרמני קריסטיאן מורגנשטרן, שירים מאת המשורר ההונגרי אֶנְדְרֶה אָדִי, התופת של דנטה ובדיחות הזוועה. בתחום החזותי נידונים השירבושטותים (droodles), ציורי השדים והדימונים והתופת של היירונימוס בּוֹש. בתחום האופרה נידון בוריס גודונוב של מוסורגסקי.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: אנרי מאטיס
תיאור: "זהו ספר שמהווה שיעור מרתק ומהנה במחשבה דינמית פתוחה ומעמיקה. מאטיס היה צייר מופתי והשיח עמו ועליו מעצימים את הפלא". יאיר גרבוז.
"קריאת רשימותיו של מאטיס מזמנת הזדמנות להקשיב למילותיו, לשוב ולהתבונן בציוריו, ובין לבין לגבש עמדה ביחס ליצור הכלאיים המשונה והמרתק הזה המכונה 'אמנות' ". לארי אברמסון.
"זהו ספר של רב-אמן שאינו שוכח לרגע את היותו תלמיד נצחי. הקריאה בו דומה לחיים שלמים של שיחות עם ידיד, שנדחסו לכמה שעות. זו חיוניותם של ספרים כגון זה: שאם הנך מוצא בהם - כצייר, ככותב, כאדם - עידוד, הרי עידוד זה יהיה מזומן לך בכל עת". דרור בורשטיין.
ד"ר דומיניק לוי-איזנברג מרצה במדרשה לאמנות במכללת בית ברל ובתכנית ללימודי פרשנות ותרבות באוניברסיטת בר אילן.
הקיבוץ המאוחד
מאת: גדעון עפרת
תיאור: המאמרים והמסעות המכונסים בספר זה מסכמים כעשרים שנות מחשבה והגות על האומנות הישראלית.
חלקם, כתיבתם היתה כרוכה בעשייה אוצרותית, אך המשותף לכולם הוא העיון האידיאי בהקשריה המקומיים של היצירה החזיתית שנוצרה בארץ ישראל במאה השנים האחרונות.
אין זה מחקר היסטורי של האומנות, אף לא סדרת מפגשים עם יוצרים ישראלים, אלא ספר המבקש לבחון את התרבות הישראלית דרך אומנותה.
כזהו, כאן, ציווי היסוד המנחה את המחבר: לשקף ולאשש גשרים בין אמנות ותרבות, להכיר את האמנות ובאמנות כאספקלריה פרשנית של תרבות הזמן והמקום: היסטוריה,לשון, דת וכיוצא באלה. כותרת הספר, בהקשר מקומי, מבקשת לשים דגש על עקרון-ההקשר ועל עקרון-המקום כאחד.
עקרון-הקשר דוחה את הרעיון המודרניסטי בדבר האוטונומיה של יצירת אמנות, של אומנות למען אומנות, הנבחנת אך ורק בצורותיה, חומריה ודימוייה ה"פנימיים", ומבקשת להפריד עצמה מקטיגוריות תרבותיות אחרות.
עקרון-ההקשר מתעקש לחבר בין האמנות לפילוסופיה, לספרות, לשירה, לתיאטרון וכו´, כמו גם בינה ובין ההיסטוריה של החברה הישראלית, למיתוסים למסורות דתיות, ומבקש להוציאה את האומנות אל מחוץ לעצמה.
הקיבוץ המאוחד
מאת: ארנולד האוזר
תיאור: זהו הכרך השני (מתוך שני כרכים) המקיפים ביותר כעבודת מחקר על ההיסטוריה החברתית של האמנות והספרות. כולל ביבליוגרפיה והערות.
הקיבוץ המאוחד
מאת: ארנולד האוזר
תיאור: זהו הכרך הראשון (מתוך שני כרכים) המקיפים ביותר כעבודת מחקר על ההיסטוריה החברתית של האמנות והספרות. כולל ביבליוגרפיה והערות.
הקיבוץ המאוחד
מאת: נסים גל
תיאור: אביבה אורי זכתה להכרה ממסדית כבר בראשית דרכה האמנותית, והפכה זה מכבר לאחד המיתוסים המכוננים של המודרניזם הגבוה והייחודי בנוף המקומי.
הווירטואוזיות של שפת האומנות שלה מיזגה רישום חמור, מרוכז ומדויק, יחד עם דחיפות רתמית ומקצבים בארוקיים.
בדימוייה ובדמותה עיצבה אורי את עצמה כחידה שאי-פתירותה היא מיסודותיו של מעשה האומנות.
ספרו של ניסים גל רואה באנגמטיות הזאת הנחת יסוד לניתוח עבודתה ודמותה של אורי: אביבה אורי היא חידת המחקר שלפנינו.
הספר אינו מונגפריה של אורי, בבחינת "ואלה תולדות", אלא דיון בסוגיות המרכזיות העולות מתוך העשייה שלה: עיצוב הפָּנים, פעולת המסגור, מלאכת הרישום, מעשה האהבה, אבל ומוות. בספר זה, החוקר את חידתה של אביבה אורי, מוזמנים הקוראים לפגישה מחודשת עם אמנית רבת עוצמה,שכוכבה חוזר ודורך בקורותיה החילופי משמרותיה של האמנות הישראלית.
הקיבוץ המאוחד
מאת: רחל סוקמן
תיאור: 'טרמינל' הנו כתב עת דו-לשוני לאמנות המאה ה-21 (עברית-אנגלית), הרואה אור מאז ינואר 1996 וחותר לשמש מקור מידע עדכני על המתרחש בשדה האמנות בארץ ובעולם. כתב העת מציע סיקור שוטף על תערוכות ואירועים ייחודיים בשדה האמנות המקומי והבינלאומי; חשיפה לאמנים ישראלים צעירים ובוגרים במסגרת המדורים "במה" ו"דפי אמן". מאפשר חשיפה לאמנים ערבים ופלסטינים במסגרת המדור "קו תפר". נותן ביטוי ל- "אמנים כותבים", "אדריכלות", "מוזיאונים חדשים ומתחדשים" ראיונות עם אוצרי תערוכות בינלאומיות; "טרמינל" גם מאפשר הצצה על הנעשה בתוך כותלי הסטודיו של אמנים אנונימיים לחלוטין וכן אמנים ידועי שם ובמרכז השיח האמנותי. מה שקובע את הופעתם במגזין הוא תחום העניין ואיכות עבודתם ולא יחסי הציבור או מעמדם בקרב האוצרים והממסד.
טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21
מאת: רחל סוקמן
תיאור: 'טרמינל' הנו כתב עת דו-לשוני לאמנות המאה ה-21 (עברית-אנגלית), הרואה אור מאז ינואר 1996 וחותר לשמש מקור מידע עדכני על המתרחש בשדה האמנות בארץ ובעולם. כתב העת מציע סיקור שוטף על תערוכות ואירועים ייחודיים בשדה האמנות המקומי והבינלאומי; חשיפה לאמנים ישראלים צעירים ובוגרים במסגרת המדורים "במה" ו"דפי אמן". מאפשר חשיפה לאמנים ערבים ופלסטינים במסגרת המדור "קו תפר". נותן ביטוי ל- "אמנים כותבים", "אדריכלות", "מוזיאונים חדשים ומתחדשים" ראיונות עם אוצרי תערוכות בינלאומיות; "טרמינל" גם מאפשר הצצה על הנעשה בתוך כותלי הסטודיו של אמנים אנונימיים לחלוטין וכן אמנים ידועי שם ובמרכז השיח האמנותי. מה שקובע את הופעתם במגזין הוא תחום העניין ואיכות עבודתם ולא יחסי הציבור או מעמדם בקרב האוצרים והממסד.
טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21
מאת: רחל סוקמן
תיאור: 'טרמינל' הנו כתב עת דו-לשוני לאמנות המאה ה-21 (עברית-אנגלית), הרואה אור מאז ינואר 1996 וחותר לשמש מקור מידע עדכני על המתרחש בשדה האמנות בארץ ובעולם. כתב העת מציע סיקור שוטף על תערוכות ואירועים ייחודיים בשדה האמנות המקומי והבינלאומי; חשיפה לאמנים ישראלים צעירים ובוגרים במסגרת המדורים "במה" ו"דפי אמן". מאפשר חשיפה לאמנים ערבים ופלסטינים במסגרת המדור "קו תפר". נותן ביטוי ל- "אמנים כותבים", "אדריכלות", "מוזיאונים חדשים ומתחדשים" ראיונות עם אוצרי תערוכות בינלאומיות; "טרמינל" גם מאפשר הצצה על הנעשה בתוך כותלי הסטודיו של אמנים אנונימיים לחלוטין וכן אמנים ידועי שם ובמרכז השיח האמנותי. מה שקובע את הופעתם במגזין הוא תחום העניין ואיכות עבודתם ולא יחסי הציבור או מעמדם בקרב האוצרים והממסד.
טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21
מאת: רחל סוקמן
תיאור: 'טרמינל' הנו כתב עת דו-לשוני לאמנות המאה ה-21 (עברית-אנגלית), הרואה אור מאז ינואר 1996 וחותר לשמש מקור מידע עדכני על המתרחש בשדה האמנות בארץ ובעולם. כתב העת מציע סיקור שוטף על תערוכות ואירועים ייחודיים בשדה האמנות המקומי והבינלאומי; חשיפה לאמנים ישראלים צעירים ובוגרים במסגרת המדורים "במה" ו"דפי אמן". מאפשר חשיפה לאמנים ערבים ופלסטינים במסגרת המדור "קו תפר". נותן ביטוי ל- "אמנים כותבים", "אדריכלות", "מוזיאונים חדשים ומתחדשים" ראיונות עם אוצרי תערוכות בינלאומיות; "טרמינל" גם מאפשר הצצה על הנעשה בתוך כותלי הסטודיו של אמנים אנונימיים לחלוטין וכן אמנים ידועי שם ובמרכז השיח האמנותי. מה שקובע את הופעתם במגזין הוא תחום העניין ואיכות עבודתם ולא יחסי הציבור או מעמדם בקרב האוצרים והממסד.
טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21
מאת: רחל סוקמן
תיאור: 'טרמינל' הנו כתב עת דו-לשוני לאמנות המאה ה-21 (עברית-אנגלית), הרואה אור מאז ינואר 1996 וחותר לשמש מקור מידע עדכני על המתרחש בשדה האמנות בארץ ובעולם. כתב העת מציע סיקור שוטף על תערוכות ואירועים ייחודיים בשדה האמנות המקומי והבינלאומי; חשיפה לאמנים ישראלים צעירים ובוגרים במסגרת המדורים "במה" ו"דפי אמן". מאפשר חשיפה לאמנים ערבים ופלסטינים במסגרת המדור "קו תפר". נותן ביטוי ל- "אמנים כותבים", "אדריכלות", "מוזיאונים חדשים ומתחדשים" ראיונות עם אוצרי תערוכות בינלאומיות; "טרמינל" גם מאפשר הצצה על הנעשה בתוך כותלי הסטודיו של אמנים אנונימיים לחלוטין וכן אמנים ידועי שם ובמרכז השיח האמנותי. מה שקובע את הופעתם במגזין הוא תחום העניין ואיכות עבודתם ולא יחסי הציבור או מעמדם בקרב האוצרים והממסד.
טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21
מאת: רחל סוקמן
תיאור: 'טרמינל' הנו כתב עת דו-לשוני לאמנות המאה ה-21 (עברית-אנגלית), הרואה אור מאז ינואר 1996 וחותר לשמש מקור מידע עדכני על המתרחש בשדה האמנות בארץ ובעולם. כתב העת מציע סיקור שוטף על תערוכות ואירועים ייחודיים בשדה האמנות המקומי והבינלאומי; חשיפה לאמנים ישראלים צעירים ובוגרים במסגרת המדורים "במה" ו"דפי אמן". מאפשר חשיפה לאמנים ערבים ופלסטינים במסגרת המדור "קו תפר". נותן ביטוי ל- "אמנים כותבים", "אדריכלות", "מוזיאונים חדשים ומתחדשים" ראיונות עם אוצרי תערוכות בינלאומיות; "טרמינל" גם מאפשר הצצה על הנעשה בתוך כותלי הסטודיו של אמנים אנונימיים לחלוטין וכן אמנים ידועי שם ובמרכז השיח האמנותי. מה שקובע את הופעתם במגזין הוא תחום העניין ואיכות עבודתם ולא יחסי הציבור או מעמדם בקרב האוצרים והממסד.
טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21
מאת: רחל סוקמן
תיאור: 'טרמינל' הנו כתב עת דו-לשוני לאמנות המאה ה-21 (עברית-אנגלית), הרואה אור מאז ינואר 1996 וחותר לשמש מקור מידע עדכני על המתרחש בשדה האמנות בארץ ובעולם. כתב העת מציע סיקור שוטף על תערוכות ואירועים ייחודיים בשדה האמנות המקומי והבינלאומי; חשיפה לאמנים ישראלים צעירים ובוגרים במסגרת המדורים "במה" ו"דפי אמן". מאפשר חשיפה לאמנים ערבים ופלסטינים במסגרת המדור "קו תפר". נותן ביטוי ל- "אמנים כותבים", "אדריכלות", "מוזיאונים חדשים ומתחדשים" ראיונות עם אוצרי תערוכות בינלאומיות; "טרמינל" גם מאפשר הצצה על הנעשה בתוך כותלי הסטודיו של אמנים אנונימיים לחלוטין וכן אמנים ידועי שם ובמרכז השיח האמנותי. מה שקובע את הופעתם במגזין הוא תחום העניין ואיכות עבודתם ולא יחסי הציבור או מעמדם בקרב האוצרים והממסד.
טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21
מאת: רחל סוקמן
תיאור: 'טרמינל' הנו כתב עת דו-לשוני לאמנות המאה ה-21 (עברית-אנגלית), הרואה אור מאז ינואר 1996 וחותר לשמש מקור מידע עדכני על המתרחש בשדה האמנות בארץ ובעולם. כתב העת מציע סיקור שוטף על תערוכות ואירועים ייחודיים בשדה האמנות המקומי והבינלאומי; חשיפה לאמנים ישראלים צעירים ובוגרים במסגרת המדורים "במה" ו"דפי אמן". מאפשר חשיפה לאמנים ערבים ופלסטינים במסגרת המדור "קו תפר". נותן ביטוי ל- "אמנים כותבים", "אדריכלות", "מוזיאונים חדשים ומתחדשים" ראיונות עם אוצרי תערוכות בינלאומיות; "טרמינל" גם מאפשר הצצה על הנעשה בתוך כותלי הסטודיו של אמנים אנונימיים לחלוטין וכן אמנים ידועי שם ובמרכז השיח האמנותי. מה שקובע את הופעתם במגזין הוא תחום העניין ואיכות עבודתם ולא יחסי הציבור או מעמדם בקרב האוצרים והממסד.
טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21
מאת: רחל סוקמן
תיאור: 'טרמינל' הנו כתב עת דו-לשוני לאמנות המאה ה-21 (עברית-אנגלית), הרואה אור מאז ינואר 1996 וחותר לשמש מקור מידע עדכני על המתרחש בשדה האמנות בארץ ובעולם. כתב העת מציע סיקור שוטף על תערוכות ואירועים ייחודיים בשדה האמנות המקומי והבינלאומי; חשיפה לאמנים ישראלים צעירים ובוגרים במסגרת המדורים "במה" ו"דפי אמן". מאפשר חשיפה לאמנים ערבים ופלסטינים במסגרת המדור "קו תפר". נותן ביטוי ל- "אמנים כותבים", "אדריכלות", "מוזיאונים חדשים ומתחדשים" ראיונות עם אוצרי תערוכות בינלאומיות; "טרמינל" גם מאפשר הצצה על הנעשה בתוך כותלי הסטודיו של אמנים אנונימיים לחלוטין וכן אמנים ידועי שם ובמרכז השיח האמנותי. מה שקובע את הופעתם במגזין הוא תחום העניין ואיכות עבודתם ולא יחסי הציבור או מעמדם בקרב האוצרים והממסד.
טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21
מאת: רחל סוקמן
תיאור: 'טרמינל' הנו כתב עת דו-לשוני לאמנות המאה ה-21 (עברית-אנגלית), הרואה אור מאז ינואר 1996 וחותר לשמש מקור מידע עדכני על המתרחש בשדה האמנות בארץ ובעולם. כתב העת מציע סיקור שוטף על תערוכות ואירועים ייחודיים בשדה האמנות המקומי והבינלאומי; חשיפה לאמנים ישראלים צעירים ובוגרים במסגרת המדורים "במה" ו"דפי אמן". מאפשר חשיפה לאמנים ערבים ופלסטינים במסגרת המדור "קו תפר". נותן ביטוי ל- "אמנים כותבים", "אדריכלות", "מוזיאונים חדשים ומתחדשים" ראיונות עם אוצרי תערוכות בינלאומיות; "טרמינל" גם מאפשר הצצה על הנעשה בתוך כותלי הסטודיו של אמנים אנונימיים לחלוטין וכן אמנים ידועי שם ובמרכז השיח האמנותי. מה שקובע את הופעתם במגזין הוא תחום העניין ואיכות עבודתם ולא יחסי הציבור או מעמדם בקרב האוצרים והממסד.
טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21
מאת: רחל סוקמן
תיאור: 'טרמינל' הנו כתב עת דו-לשוני לאמנות המאה ה-21 (עברית-אנגלית), הרואה אור מאז ינואר 1996 וחותר לשמש מקור מידע עדכני על המתרחש בשדה האמנות בארץ ובעולם. כתב העת מציע סיקור שוטף על תערוכות ואירועים ייחודיים בשדה האמנות המקומי והבינלאומי; חשיפה לאמנים ישראלים צעירים ובוגרים במסגרת המדורים "במה" ו"דפי אמן". מאפשר חשיפה לאמנים ערבים ופלסטינים במסגרת המדור "קו תפר". נותן ביטוי ל- "אמנים כותבים", "אדריכלות", "מוזיאונים חדשים ומתחדשים" ראיונות עם אוצרי תערוכות בינלאומיות; "טרמינל" גם מאפשר הצצה על הנעשה בתוך כותלי הסטודיו של אמנים אנונימיים לחלוטין וכן אמנים ידועי שם ובמרכז השיח האמנותי. מה שקובע את הופעתם במגזין הוא תחום העניין ואיכות עבודתם ולא יחסי הציבור או מעמדם בקרב האוצרים והממסד.
טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21
מאת: רחל סוקמן
תיאור: 'טרמינל' הנו כתב עת דו-לשוני לאמנות המאה ה-21 (עברית-אנגלית), הרואה אור מאז ינואר 1996 וחותר לשמש מקור מידע עדכני על המתרחש בשדה האמנות בארץ ובעולם. כתב העת מציע סיקור שוטף על תערוכות ואירועים ייחודיים בשדה האמנות המקומי והבינלאומי; חשיפה לאמנים ישראלים צעירים ובוגרים במסגרת המדורים "במה" ו"דפי אמן". מאפשר חשיפה לאמנים ערבים ופלסטינים במסגרת המדור "קו תפר". נותן ביטוי ל- "אמנים כותבים", "אדריכלות", "מוזיאונים חדשים ומתחדשים" ראיונות עם אוצרי תערוכות בינלאומיות; "טרמינל" גם מאפשר הצצה על הנעשה בתוך כותלי הסטודיו של אמנים אנונימיים לחלוטין וכן אמנים ידועי שם ובמרכז השיח האמנותי. מה שקובע את הופעתם במגזין הוא תחום העניין ואיכות עבודתם ולא יחסי הציבור או מעמדם בקרב האוצרים והממסד.
טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21
מאת: רחל סוקמן
תיאור: 'טרמינל' הנו כתב עת דו-לשוני לאמנות המאה ה-21 (עברית-אנגלית), הרואה אור מאז ינואר 1996 וחותר לשמש מקור מידע עדכני על המתרחש בשדה האמנות בארץ ובעולם. כתב העת מציע סיקור שוטף על תערוכות ואירועים ייחודיים בשדה האמנות המקומי והבינלאומי; חשיפה לאמנים ישראלים צעירים ובוגרים במסגרת המדורים "במה" ו"דפי אמן". מאפשר חשיפה לאמנים ערבים ופלסטינים במסגרת המדור "קו תפר". נותן ביטוי ל- "אמנים כותבים", "אדריכלות", "מוזיאונים חדשים ומתחדשים" ראיונות עם אוצרי תערוכות בינלאומיות; "טרמינל" גם מאפשר הצצה על הנעשה בתוך כותלי הסטודיו של אמנים אנונימיים לחלוטין וכן אמנים ידועי שם ובמרכז השיח האמנותי. מה שקובע את הופעתם במגזין הוא תחום העניין ואיכות עבודתם ולא יחסי הציבור או מעמדם בקרב האוצרים והממסד.
טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21
מאת: רחל סוקמן
תיאור: 'טרמינל' הנו כתב עת דו-לשוני לאמנות המאה ה-21 (עברית-אנגלית), הרואה אור מאז ינואר 1996 וחותר לשמש מקור מידע עדכני על המתרחש בשדה האמנות בארץ ובעולם. כתב העת מציע סיקור שוטף על תערוכות ואירועים ייחודיים בשדה האמנות המקומי והבינלאומי; חשיפה לאמנים ישראלים צעירים ובוגרים במסגרת המדורים "במה" ו"דפי אמן". מאפשר חשיפה לאמנים ערבים ופלסטינים במסגרת המדור "קו תפר". נותן ביטוי ל- "אמנים כותבים", "אדריכלות", "מוזיאונים חדשים ומתחדשים" ראיונות עם אוצרי תערוכות בינלאומיות; "טרמינל" גם מאפשר הצצה על הנעשה בתוך כותלי הסטודיו של אמנים אנונימיים לחלוטין וכן אמנים ידועי שם ובמרכז השיח האמנותי. מה שקובע את הופעתם במגזין הוא תחום העניין ואיכות עבודתם ולא יחסי הציבור או מעמדם בקרב האוצרים והממסד.
טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21
מאת: רחל סוקמן
תיאור: 'טרמינל' הנו כתב עת דו-לשוני לאמנות המאה ה-21 (עברית-אנגלית), הרואה אור מאז ינואר 1996 וחותר לשמש מקור מידע עדכני על המתרחש בשדה האמנות בארץ ובעולם. כתב העת מציע סיקור שוטף על תערוכות ואירועים ייחודיים בשדה האמנות המקומי והבינלאומי; חשיפה לאמנים ישראלים צעירים ובוגרים במסגרת המדורים "במה" ו"דפי אמן". מאפשר חשיפה לאמנים ערבים ופלסטינים במסגרת המדור "קו תפר". נותן ביטוי ל- "אמנים כותבים", "אדריכלות", "מוזיאונים חדשים ומתחדשים" ראיונות עם אוצרי תערוכות בינלאומיות; "טרמינל" גם מאפשר הצצה על הנעשה בתוך כותלי הסטודיו של אמנים אנונימיים לחלוטין וכן אמנים ידועי שם ובמרכז השיח האמנותי. מה שקובע את הופעתם במגזין הוא תחום העניין ואיכות עבודתם ולא יחסי הציבור או מעמדם בקרב האוצרים והממסד.
טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21
מאת: איבר דאמיש
תיאור: מסה זו מתבוננת ביצירת אמנות חידתית אחת ויחידה.
זהו ציור-הקיר הידוע בשם המדונה של ההיריון והלידה שעשה פיירו דלה פרנצ'סקה – רב-אמן, מתמטיקאי ותאורטיקן גדול – בכנסיית בית הקברות במונטרקי, הכפר בפאתי אומבריה שם נולדה אמו.
הספר הנדיב, הווירטואוזי, האירוני-מתעתע הזה, אוצר את כל הגותו של איבר דאמיש, מבכירי שיח האמנות בעולם כיום.
כדי שיוכל להיות המפגש החשוף הזה, היה צורך שיקדמו לו מפעלים אינטלקטואליים כבירים: ובעיקר תאוריה על אודות /הענן/ (1972), מוצא הפרספקטיווה (1987). ומשפט פאריס (1992).
בכל אלה נחקרה השאלה איך ציור חושב, ומה יכולות תובנות פסיכואנליטיות לתת לידע של תולדות האמנות. ליבתם היא הטענה שעורמות הציור מחוללות דעת בדבר-מה שיכול או לא יכול להיות מוראה או מוגד.
בהמשך לכך, הספר שלפנינו מוסיף ושואל מה משמעותו האפשרית של דימוי דתי לגבי צופה שאינו מאמין. שכן, כפי שאומר דאמיש, בתמונתו זו של פיירו עורמות הציור מעוגנות לא רק במחשבה תאולוגית נוצרית, אלא הן מקימות בכל סובייקט את "בינת הלב בדבר הקשר הסתום שעשוי הדימוי הזה לקיים עם השכבות היותר קדומות במבנה הנפש שלו עצמו".
לעומקו של דבר, מסה זו בוחנת את תנאי השיח הראוי ליצירה אחת שכזו, שנעשית כאן דגם למעשה האמנות בכלל.
לאה דובב היא פילוסופית והיסטוריונית של אמנות. תרגומה מלווה את ספרו של דאמיש בהערות המשקפות דיאלוג הולך ונמשך עם המחבר. באחרית הדבר שהוסיפה לספר זה היא מעיינת בו על רקע גישות חדשות במחקר הרנסנס: ובייחוד – מבחינת זיקתו לחיבורו הגדול של דאמיש, מוצא הפרספקטיווה, שעקרונותיו מוצגים כאן בהרחבה.
הקיבוץ המאוחד
מאת: דידייה אנזייה, מישל מונז'וז
תיאור: הספר מפגיש את יצירתו של הצייר פרנסיס בייקון עם הכתיבה הפסיכואנליטית של דידייה אנזייה ושל מישל מונז'וז.
שני המחברים ניגשים למלאכתם בענווה: הם אינם כותבים טקסט פרשני במובן הרווח ואינם מיישמים תפישה אנליטית נתונה מראש על היצירה.
אדרבא, דומה שהציור הוא הכופה פירוש על המבקר תרתי משמע, מי שזכה לצפות בתמונות בתערוכה עוד בשנות ה-40 והמנסה לנסח, קודם כל לעצמו, הוראות צפייה וכתיבה: "לחבר את הטקסט בנגיעות, כמו צייר", "כעת לכתוב. לתרגם את החלחלה הזאת למילים", "לכבד את יעדו של בייקון: לא ציור מופשט, לא ציור נרטיבי" – כך רושם לעצמו אנזייה, הבורר את כלי הפרשנות, הביקור והביקורת כאילו היה בעצמו צייר בסטודיו המעצב מושגים ייחודיים בהתאם להיגיון הכאב שהוא רואה נכחו.
מסתה של מישל מונז'וז מנסה להתמודד עם שאלת האלכוהוליזם מתוך הקשבה חמורה לאמירה: פרנסיס בייקון הוא צייר אלכוהוליסט. מהי אמנות אלכוהוליסטית? במה היא נבדלת מאמנות לא אלכוהוליסטית? כיצד יכולה הפסיכואנליזה להתמודד עם האלכוהוליזם המערער על זהותם של מושגיה וגבולותיהם?
במסה נוספת מפרי עטו, מבקש אנזייה לבחון את ההקבלות בין פרנסיס בייקון, סמואל בקט והפסיכואנליטיקאי וילפרד ביון, "שלושה חורבנות, שכל אחד מהם התמודד עם האתגר באמצעות פרדוקס יצירתי", כדי להציג את מה שהוא מכנה "אמפיריציזם חדש": שכן, כל אחד מן היוצרים האלה מתעלל בדרכו במישורים המכוננים את התיאוריה האמפיריציסטית – התחושה וצירוף המושגים.
אנו קרבים אל דרגת האפס של הציור, הספרות או ההבנה של הנפש. עם זאת, אף כי מדובר בהתקפות על ממדי המרחב והזמן, יכולה האמנות – והפסיכואנליזה כהרחבה שלה – "לשוב וללכוד ביחידה אחת את מה שעולה על גדותיו, חומק, נגוז, מערער. חוסן מושב, ניצחון הייצוג על פני ההרס: יופי".
הקיבוץ המאוחד
מאת: מיכאל ליבמן
תיאור: המחבר מתכוון לחשוף את השורשים החברתיים של היצירות ושל יוצריהן מתוך התמקדות בתקופה שמימי הביניים המאוחרים ועד ימי הרנסנס במערב אירופה.
לדעתו, ללא חקירת היסוד החברתי של יצירות האמן, אין להגיע לידי הערכה נכונה ומקיפה של מפעלו האמנותי, שכן כל אמן, ולו גם הגאון שבגאונים, עדיין הוא נציג של תקופתו, חי בסביבה ותלוי בה ויצירותיו משקפות לא רק רעיונות פילוסופיים ודתיים נעלים אלא גם מנהגים ותפיסות שנוצרו בסביבת חייו.
מוסד ביאליק
מאת: יוהן יואכים וינקלמן
תיאור: יוהן יואכים וינקלמן (1768-1717), טוען בספריו למקוריות היצירה היוונית.
לדעתו, היוונים הם שהגדירו את המוטיבים המרכזיים בתחומי המחשבה והיצירה האנושית, ובכך פרצו את הדרך להמשכיותה של התרבות המערבית.
לדבריו, דמותם של ימי קדם אינה דמותה של רומא דווקא, כפי שהיה מקובל שנים רבות.
מוסד ביאליק
מאת: היינריך ולפלין
תיאור: הספר הקלאסי בבעיות האומנות.
מחקר מעמיק בסוד הצורה והסגנון בהשתלשלותם באמנויות הפלאסטיות של הדורות האחרונים. המחבר (1945-1864), שנמנה עם גדולי חוקרי האומנות, משתדל לבוא עד תכונת גדריהם של טיפוסי הזמנים ושל סגולות היחידים ושיעורי מזגיהם אלו באלו.
תרגם מגרמנית: נחמן בן-עמי. הקדים מבוא: משה ברש.
מוסד ביאליקהאוניברסיטה העברית בירושלים
מאת: ג'ורג'ו ואסארי
תיאור: ג'ורג'ו ואסארי, מכונן ההיסטוריוגרפיה של האמנות, היה גם אחד הסופרים המופרסמים של הרנסנס באיטליה. ואסארי עצמו היה צייר ידוע, אך עיקר תהילתו מיוסדת על חיבורו זה, המתאר בדרך ביוגרפית את התפתחות האמנויות החזותיות מראשיתן אצל ג'וטו וקודמיו ועד שיאן במפעלו של מיכאלאנג'לו, ומבטא את ההשקפות העיוניות המקובלות בתקופתו.
תרגמה מרים שוסטרמן. הקדים מבוא משה ברש.
מוסד ביאליק
מאת: לאה דובב
תיאור: "מבטי הספר על מוזיקה בציור נשזרים, מתפצלים ושבים ומתלכדים. ראשיתם באהבה אל תמונה מסוימת, אל ההד האילם של יצירה מוזיקלית הבוקע מן התמונה, ובקשב כלפי טקסט פילוסופי שקם לחיים מבעד לציור הזה, מבעד למוזיקה הזאת. אבל בהתכנסותם של כל אלה יחד, מתחוור לי שהם משרטטים תוואי רב-מהמורות של נוף מרכזי בתרבות המערב... הנוף הזה, האתר הזה שם פוגש הציור את המוזיקה, בתולדותיה של אמנות המערב צופן מחשבות על מהות המדיום האמנותי".
מוסד ביאליק
מאת: משה ברש
תיאור: הספר מבקש לתאר ולנתח אספקט אחד במפעלו האמנותי של מיכאלאנג'לו : תפישתו את המוות כפי שהיא עולה מתוך הדמויות המעוצבות על ידו באבן.
בספר משולבים דיונים בתפישות רוחניות ובמסורות אמנותיות שהטביעו את חותמן על מפעלו.
את הספר חותמים נספחים, רשימת מקורות ומפתחות שמות ועניינים.
מוסד ביאליק
מאת: משה ברש
תיאור: בספר תיאור וניתוח מגמות יסוד באמנות הרנסאנס כפי שבאו לידי ביטוי בתודעת עצמם של אמני הרנסאנס הגדולים ובתורות האמנות שפותחו והוצעו באותה התקופה.
מתוך הבהרת הבעיות והמשאלות אשר הדריכו את אמני הרנסאנס והמטרות שאליהן שאפו, מתוך ניתוח הטכניקות שהשתמשו בהן ומתוך בחינת עולם המושגים שלהם עולה תמונת אחדותה היסודית של יצירת התקופה כולה.
מוסד ביאליק
מאת: רחל סוקמן
תיאור: 'טרמינל' הנו כתב עת דו-לשוני לאמנות המאה ה-21 (עברית-אנגלית), הרואה אור מאז ינואר 1996 וחותר לשמש מקור מידע עדכני על המתרחש בשדה האמנות בארץ ובעולם. כתב העת מציע סיקור שוטף על תערוכות ואירועים ייחודיים בשדה האמנות המקומי והבינלאומי; חשיפה לאמנים ישראלים צעירים ובוגרים במסגרת המדורים "במה" ו"דפי אמן". מאפשר חשיפה לאמנים ערבים ופלסטינים במסגרת המדור "קו תפר". נותן ביטוי ל- "אמנים כותבים", "אדריכלות", "מוזיאונים חדשים ומתחדשים" ראיונות עם אוצרי תערוכות בינלאומיות; "טרמינל" גם מאפשר הצצה על הנעשה בתוך כותלי הסטודיו של אמנים אנונימיים לחלוטין וכן אמנים ידועי שם ובמרכז השיח האמנותי. מה שקובע את הופעתם במגזין הוא תחום העניין ואיכות עבודתם ולא יחסי הציבור או מעמדם בקרב האוצרים והממסד.
טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21
מאת: רחל סוקמן
תיאור: 'טרמינל' הנו כתב עת דו-לשוני לאמנות המאה ה-21 (עברית-אנגלית), הרואה אור מאז ינואר 1996 וחותר לשמש מקור מידע עדכני על המתרחש בשדה האמנות בארץ ובעולם.
כתב העת מציע סיקור שוטף על תערוכות ואירועים ייחודיים בשדה האמנות המקומי והבינלאומי; חשיפה לאמנים ישראלים צעירים ובוגרים במסגרת המדורים "במה" ו"דפי אמן". מאפשר חשיפה לאמנים ערבים ופלסטינים במסגרת המדור "קו תפר". נותן ביטוי ל- "אמנים כותבים", "אדריכלות", "מוזיאונים חדשים ומתחדשים" ראיונות עם אוצרי תערוכות בינלאומיות; "טרמינל" גם מאפשר הצצה על הנעשה בתוך כותלי הסטודיו של אמנים אנונימיים לחלוטין וכן אמנים ידועי שם ובמרכז השיח האמנותי.
מה שקובע את הופעתם במגזין הוא תחום העניין ואיכות עבודתם ולא יחסי הציבור או מעמדם בקרב האוצרים והממסד.
טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21
מאת: מיכאל אבי-יונה
תיאור: ביסודו של הספר הונחה הבחינה הסוציולוגית. התפתחות האמנות הקלאסית מוארת בו מתוך ראיית כלל תולדותיה של החברה היוונית ושל תולדות החברות האחרות שבתוכן התפתחה. תיאורם של כל פסל או תמונה מלווה בתיאור המצב המדיני, החברתי, הכלכלי ואף בדעות פילוסופיות בנות הזמן.
"הגישות האפשריות לתולדות האמנות מרובות: יש גישה פורמלית, העוסקת בהתפתחות הצורות, וכנגדה גישה אסתיטית, וכן גישה פילוסופית. הלכתי אחר מורי, החוקר האיטלקי הדגול ביאנקי-באנדינלי, והשתדלתי להאיר את הדברים מתוך גישה חברתית. ראיתי להסביר את התפתחות האמנות הקלאסית בהקשרן של תולדות החברה היוונית ושל תולדות החברות האחרות, שבתוכן התפתחה אמנות זו. נמצא, כי הגישה הסוציולוגית מונחת ביסודו של חיבור זה, ומובן מאליו שדבר זה נעשה אגב שילובה של גישה זו בדיון רחב ככל האפשר בגופי היצירות, שהם עצם מורשתה של האמנות הקלאסית." (המחבר - מתוך ההקדמה)
מוסד ביאליק
מאת: רחל סוקמן
תיאור: 'טרמינל' הנו כתב עת דו-לשוני לאמנות המאה ה-21 (עברית-אנגלית), הרואה אור מאז ינואר 1996 וחותר לשמש מקור מידע עדכני על המתרחש בשדה האמנות בארץ ובעולם. כתב העת מציע סיקור שוטף על תערוכות ואירועים ייחודיים בשדה האמנות המקומי והבינלאומי; חשיפה לאמנים ישראלים צעירים ובוגרים במסגרת המדורים "במה" ו"דפי אמן". מאפשר חשיפה לאמנים ערבים ופלסטינים במסגרת המדור "קו תפר". נותן ביטוי ל- "אמנים כותבים", "אדריכלות", "מוזיאונים חדשים ומתחדשים" ראיונות עם אוצרי תערוכות בינלאומיות; "טרמינל" גם מאפשר הצצה על הנעשה בתוך כותלי הסטודיו של אמנים אנונימיים לחלוטין וכן אמנים ידועי שם ובמרכז השיח האמנותי. מה שקובע את הופעתם במגזין הוא תחום העניין ואיכות עבודתם ולא יחסי הציבור או מעמדם בקרב האוצרים והממסד.
טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21
הצג עוד תוצאות