נמצאו 12 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: איל ויצמן
תיאור: בחצי המאה שחלפה מאז כבשה ישראל ב- 1967 את הגדה המערבית, את חצי האי סיני ורצועת עזה ואת רמת הגולן, כיסו דורות של אנשי צבא, מתיישבים, אדריכלים, מתכננים, פוליטיקאים ומשפטנים את מפות השטחים הכבושים בנקודות, בקווים ובשטחים. הם קבעו בסיסים ונקודות יישוב, סימנו כפרים ובתים להריסה, חסמו צירים ודרכים, התוו כבישים, חזיתות וגבולות, פרסו מחסומים, גדרות וחומות הפרדה, הגדירו שטחים צבאיים, אדמות מדינה, שטחי שיפוט ואזורי חיץ. הם שינו את פני הארץ ללא הכר. ארכיטקטורת הכיבוש שהם יצרו היא מפעלם המשותף. כפי שמראה החוקר והאדריכל איל ויצמן בספר פורץ–דרך זה, כדי להבין לעומקו את המרחב החדש שיצרה ישראל בשטחים הכבושים, אין די בייצוגים הדו–ממדיים הרגילים. הארכיטקטורה של מפעל הכיבוש, השליטה וההתיישבות האדיר שכוננה ישראל בשטחים הכבושים היא תלת–ממדית, מרובדת, גמישה ומגוונת. על אף חזותה הכאוטית, היא מתוכננת להפליא. היא צומחת מבטן האדמה, שם היא יונקת את מאגרי המים התת–קרקעיים, תרה אחר ממצאים ארכיאולוגיים וחופרת מנהרות; היא מעצבת מחדש את פני הקרקע, הורסת ובונה, נתלית בחוקי הקרקע העות'מאניים, מנצלת את הטופוגרפיה הטבעית, משנה אותה בהתאם לצרכיה ואף מייצרת טופוגרפיה מלאכותית חדשה באמצעות מערכת מסועפת של מחסומים, מכשולים וחומות, כבישים עוקפים, גשרים ומנהרות; אך טבעי הוא שבארץ רב–מפלסית (אך חד–סטרית) זו נכבשו גם המרחב האלקטרו–מגנטי המרשת את פני הקרקע באנטנות (שבמהרה עתידות להפוך למאחזים) והמרחב האווירי והחללי השוקק כלי טיס בלתי–מאוישים, מסוקים, מטוסים ולוויינים שמקיימים שגרה מתמדת של שליטה, מעקב ותקיפה. ארץ חלולה עוקב אחר התפתחותם של הרעיונות הארכיטקטוניים שסייעו להביא את הכיבוש הישראלי, כדברי קצין ישראלי בכיר, ״לרמה של אמנות״: כיצד חוק עזר עירוני שנקבע על ידי מושלה הצבאי הראשון של ירושלים מטעם המנדט, רונלד סטורס, אפשר לישראל להפוך את אבן הגיר לדבק הקדוש שיאחה את קרעי ירושלים המאוחדת; כיצד חילוקי הדעות האסטרטגיים בין הגנרלים על אופני ההיערכות הצבאית מול הצבא המצרי בתעלת סואץ השפיעו על עיצוב מדיניות ההתיישבות בגדה המערבית; כיצד עשה הצבא שימוש בתיאוריות פוסט–מודרניות רדיקליות כדי לרענן את תורות הלחימה שלו; ובעיקר כיצד, בתוך חמישים שנה, הפך מפעל הכיבוש הישראלי לצורה מתוחכמת ויעילה של אפרטהייד אנכי.
משכל (ידעות  ספרים)הוצאת בבל בע"מ
מאת: רחל סוקמן
תיאור: ג'ורג' פולדס, שיצירותיו לא נחקרו מעולם ואף לא זכו לחשיפה ראויה, הותיר אחריו מורשת ציורית מפעימה. הדיוקנאות העצמיים, שצייר במהלך חייו, הם נושא מרכזי והרה משמעות באמנותו. דיוקנאות אלה מזמנים הצצה מרתקת לעולם פנימי עשיר ונדיר. פולדס היה ונותר עד יומו האחרון אדם מאמין. הוא לא חדל לשאול שאלות, ללמוד ולחפש אחר הטוב, הפשטות והשלמות שבאמת הפנימית, אך בד בבד חש כי אלה חומקים לעד מהשגתו.
טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21
מאת: עמית גיש
תיאור: "חורבות מן ההווה" משרטט את מסלולי הנדודים של בונקרים צבאיים, שמאז ראשית המאה העשרים משוטטים בהתמדה על פני הגלובוס: בונקרים שראשיתם בדרום אפריקה של מלחמת הבורים ואחריתם בחומת ההפרדה שהקימה ישראל לאורכם של השטחים הכבושים, ואשר בתווך הוקמו באלפיהם לאורך גבולות צרפת, אנגליה וגרמניה, לחופי האוקיינוס האטלנטי, ובפנים הארץ של אלבניה תחת שנות הדיקטטורה הקומוניסטית. על־אף שסימנים של הרס והזנחה גורמים להם להיראות כשרידיו של עידן קדום, הבונקרים הללו הם חלק בלתי נפרד מתקופתנו אנו: תוצר של פורענויות המאה העשרים, חלל שבו מהדהדים עדיין קולותיהם הנשכחים של אלו שאכלסו אותם, ושל אלה שנגדם הופנו. בהכילם את עוביו של החומר ואת פגיעותו לנוכח הזמן, הבונקרים הם נופים ארכיטקטוניים של יופי מוזר, שובה לב; צורה אסתטית יקרת ערך, השופכת אור על פגיעותם ועל שבריריותם של מפעלות האדם, כדי לפתוח, מתוך החורבן והאלימות, אפשרויות חדשות של עבודת זיכרון.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: תמר ברגר
תיאור: יער של צמודי קרקע, עם גג רעפים אדום וגמלון וחלונות אנייה וחצר מרוצפת ועמוד כדורסל וכד חרס גדול ואורן לימוני וחניה ורחובות ששמותיהם שמות פרחים. או שורה של וילות מגודרות היטב, הנגלות באורח חלקי בלבד ורק בהצצה, עם גג רעפים כחול ושוב חצר מרוצפת ואורן לימוני וברֵכת שחייה. או מרחבים גיאומטריים של בתים דו־ או תלת־ או שמונה־ או תריסר־קומתיים או יותר, בתוך ערים ובשוליהן, לאורך כבישים רחבים וכיכרות, בין פארקים וגנים. וגם מערכות של דרכים ואולמות אירועים ותחנות דלק וקניונים ומרכזי תעסוקה ואתרי בילוי ומרכזי ספורט ופארקים. ודֶקים מעץ ומרצפות אקרשטיין ורהיטי גינה של כתר פלסטיק. תמר ברגר  יוצאת מן החוויה הפרוורית הביוגרפית שלה ומשוטטת באוטוטופיה, המרחב הישראלי הפרוורי של זמננו: מרחב מופרט, מבוסס מכונית, מתפשט והולך וניכר מאוד לעין. בסדרה של נסיעות, המובילות בתורן לעצירות ולהרחבות תאורטיות, היא מתארת ומנתחת את המרחב הזה, בניסיון להבין אותו לעומקו ובאמצעותו להכיר עוד זווית של הישראליות
הקיבוץ המאוחד
מאת: פרדי כהנא
תיאור: הרבה נכתב על הקיבוץ, על הכלכלה, החברה, התרבות והחינוך שלו ועל חלקו בבטחון הלאומי ובקביעת גבולות המדינה וההתיישבות; מעט מאוד נכתב על הייחודיות המרחבית של הקיבוץ בפרט, ועל ייחודיותה של ההתיישבות העובדת בארץ ישראל בכלל.
הקיבוץ כמרכיב חוץ-עירוני עודנו רלוונטי כחלופה לעיר כפי שהתפתחה מאז המאה ה-19. אין די ביצירת יישובים קהילתיים פרווריים - יפים ונוצצים ככל שיהיו.כדי ליצור חלופה אמיתית לעיר נחוצה סולידאריות קהילתית שיתופית, כלכלית ותרבותית; לא כקומונות אליטיסטיות, אלא כרשת קהילתית דוגמת המועצות האזוריות כפי שהתפתחו, המאחדת חקלאות עם תעשיה, מושבים, כפרים ויישובים קהילתיים ואפילו עיירות כמרחב חלופי ובר-קיימא המספק שירותי חינוך, רווחה, צריכה ותרבות כישות ייחודית.
לא עיר לא כפר - האדריכלות של הקיבוץ באה להציג חלופה זו ולשמש מקור השראה לעתיד, בתקווה שיהיה אפשר ללמוד ממנה. יחד עם זאת הספר בא לתעד, ובכך גם "לשמר", את תולדות התכנון האדריכלי הקיבוצי, מעשה שהיה, ולהעריך אותו כמות שהוא: תופעה ייחודית במינה: תופעה מרחבית, תכנונית ואדריכלית, אך מעל הכול אנושית, הנקראת: קיבוץ.
מאת: עפרה טנא
תיאור: ספר זה מתחקה אחר הדרך שבה השפיעו שגרת חייהם המוצנעת וסדר-יומם של מהגרים ממזרח אירופה ומרכזה על ההוויה הפרטית של "הבית התל אביבי" טרם הקמת המדינה (1948-1924).
הוא תורם פרשנות נוספת ונועזת להבנת תהליך יצירתה של תרבות אשכנזית מקומית, שהיתה לתרבות ההגמונית בחברה הארץ-ישראלית ועיצבה את המציאות החברתית, התרבותית והפוליטית לאורך שנים ארוכות.
הספר מאיר באופן ביקורתי את מה שניתן ללמוד על החברה מהתנהלותם היומיומית של אנשים במרחב הפרטי והאינטימי שלהם.
הוא מגדיר מחדש את הבית בתל אביב כ"מקום ממוגדר" שעוצב על ידי עבודת הנשים וכאתר של התנהלויות שגרתית ושל ג'סטות תמימות לכאורה שנקטו המהגרים בביתם ובסביבתם.
"האדם הראוי", טוען הספר, יצא מן "הבית" אל המרחב הציבורי ומוסדותיו (בתי הספר, תנועות הנוער, הארגונים הטרום צבאיים) כשהוא או היא כבר "מתורבת", כלומר טעון במחוות גופניות ובנורמות התנהגותיות שעשו אותו ל"אדם מן הישוב" וגישרו על הבדלים ופערים מעמדיים, על מחלוקות פוליטיות קשות ועל הבדלי מוצא ושפה ("רוסים", "פולנים", "יקים").
בבית, מסבירה המחברת, עפרה טנא, החל התהליך בו עוצבה "האשכנזיות" כתרבות משותפת ודומיננטית.
הספר מתבסס על שורה ארוכה של מקורות: כחמישים ראיונות עומק עם מי שעדיין זוכרים את התקופה וכן קריאה אנתרופולוגית בספרי-יעץ, בעיתונות ובכתבי עת מקצועיים בנושאי חינוך, נישואין, היגיינה, בריאות ובישול, לרבות בחינה של פרסומות, שהיו ביטוי לחלומות ולשאיפות הצרכניות באותה תקופה מעצבת.
כל אלה סייעו בהרכבת פאזל חברתי ותרבותי שחלקיו עדיין מגדירים את אופיה של הבורגנות הישראלית העכשווית.
הד"ר עפרה טנא עוסקת בסוציולוגיה של חיי היומיום. היא הקימה ומרכזת את פרויקט "מאגר הזיכרונות מחיי היומיום בארץ" שתחת חסות מכללת בית ברל.
הקיבוץ המאוחד
מאת: טובי פנסטר, חיים יעקובי
תיאור: ספר זה מכנס מאמרים פרי עבודתה של סדנת חוקרים בינלאומית שהתקיימה במכון ון ליר בירושלים בדצמבר 2006.
במסגרת הסדנה ניהלו המשתתפים דיון רב-תחומי ביחסי הגומלין בין זיכרון והשכחה לבין בניית המרחב ועיצובו לכדי מציאות פיזית שבה מתנהלים חיי היומיום של קהילות שונות. המאמרים שבספר מנתחים מקרים מישראל וממקומות אחרים בעולם: ניו יורק, נתיבות, סאול, עכו, דקאר, תל אביב--יפו, קהיר, ירושלים ועוד.
על אף ההבדלים הגיאוגרפיים, ההיסטוריים והדמוגרפיים בין המקרים, יש כמה קווי דמיון ביניהם הנוגעים לתהליכי הבניית הזיכרון (ומכאן גם הבניית ההשכחה) ובניית המרחב.
קווי דמיון אלו משמשים פתח לדיון תיאורטי על המנגנונים התכנוניים אשר מעצבים את המרחב העירוני.
מנגנונים אלו נתפסים כמקצועיים, רציונליים וניטרליים, אך אינם אלא נדבך נוסף ביחסי הכוחות המיתרגמים לעשייה קונקרטית.
מכון ון ליר בירושליםהקיבוץ המאוחד
מאת: ריכרד קראוטהיימר
תיאור: חיבורו של ריכרד קראוטהיימר על האדריכלות של בתי-הכנסת בימי-הביניים באירופה נחשב ספר קלאסי בתחומו.
מחברו, חוקר מעמיק ומקורי בתולדות האדריכלות והאמנות של ימי-הביניים, דן כאן במקומה של אדריכלות בתי-הכנסת בהתפתחות האדריכלות הימי-ביניימית הכללית, ועם זאת הוא מחפש את היסודות הסגוליים בבנייני-הכנסת.
תשומת-לב רבה מקדיש קראוטהיימר לשאלה אם הבניינים שהוא דן בהם משקפים את התפקידים של בית-הכנסת בתרבות היהודית של ימי-הביניים.
מוסד ביאליק
מאת: מוקי צור, יובל דניאלי
תיאור:  "לבנות ולהיבנות בה" הוא אלבום מעוצב, ובו מידע היסטורי ותצלומים על תולדות תכנון החצר הקיבוצית ועל משנתו האדריכלית של שמואל מסטצ'קין.
במשך עשרות שנים אנחנו רואים איך קיבוצינו לובשים ופושטים צורה, גדלים ומתרחבים, מוציאים ישן מפני חדש - אוהל מפני צריף, צריף מפני בטונדה, בטונדה מפני בית לבנים, וגו' - ומוסיפים בתי מידות, ומותחים מדרכות, ומרצפים כיכרות, ושותלים מדשאות, ונוטעים עצים (ומציבים אנדרטאות).
וכל השנים האלה איננו מעלים בדעתנו כי כל העשייה הקדחתנית הזאת אינה איזו קפריזה של ועדה, או של "אחראי בניין" מקומיים, אלא יש היגיון ארכיטקטוני מאחוריה, ותוכנית, ופילוסופיה ותפישת עולם. אנחנו, תאמינו - גם אם לא תמיד, ולא בכל קיבוץ זה עדיין ניכר - חיים בתוך יצירה ארכיטקטונית מקורית ומהפכנית בהחלט. ראשונים היינו (כלומר, הורינו) לרעיון השיתופי, וראשונים לעיצוב חצר שנתפרה על-פי צרכיה של חברה עובדת ומתפתחת, "חברה, השבה אל יסודות בראשיתיים, שביקשה להפנות עורף לקישוטי העוטף את הבטוח, ולהתחבר אל האלמנטארי, לוותר על הפולחן היודע את פרטיו הבלתי-משתנים, לממש עצמה בעבודה השואלת פשרה והישגיה...
מבחינות אלה, המפגש בין הקיבוץ לבין תפישות מסוימות שהתפתחו בארכיטקטורה המודרנית, היה מפגש אמיתי, שהושם בו דגש על הרצף שבין המלאכה, הבינוי והתכנון; על החיפוש אחר המנוער מקישוט ועל החתירה לאלמנטארי, הגונז בתוכו ערכים אסתטיים ומקרין אותם דרך המעשה הפונקציונאלי...".
הניתוח הזה לקוח מאלבום מהודר, "לבנות ולהיבנות בה - אדריכלות הקיבוץ בישראל" (הוצאת הקיבוץ-המאוחד, בסיוע קרן מרדכי קרייתי, על-פי חומרי ארכיון של יד-יערי. עריכה: יובל דניאלי ומוקי צור), שראה אור בימים אלה ומבליט את פועלו של שמואל מסטצ'קין ז"ל, מהבולטים באדריכלי הארץ, שלאורך שנים שימש כאדריכל ראשי במחלקה הטכנית של הקיבוץ-הארצי.
טביעת ידו של שמואל ניכרת בעשרות מבנים, מסוגים שונים, שתכנן בקיבוצים (ולא רק בהם - גם בית התנועה בתל-אביב, למשל, הוא תכנון שלו), והם תופסים מקום נכבד - בתצלומים, בפרוגראמות ובסקיצות - באלבום שלפנינו.
הקיבוץ המאוחד
מאת: צבי ברונו
תיאור: "ספר זה תכליתו להראות שייחודה של האדריכלות הוא החלל, המקומות הריקים האצורים במבנים ובאזורים עירוניים; שחללים אלו משקפים את חייה החברתיים של תקןפה מסוימת, את אורח חייה ושאיפותיה; ולבסוף, שבחללים אלו מתגלמת אישיותם היוצרת של האדריכלים" (תרגם מאיטלקית חיים ורדי; צירף פתח דבר, מרדכי מרטין בובר).
מוסד ביאליק
מאת: יוסי קליין
תיאור: חיבור זה בוחן בכלי מחקר ארכיטקטוניים-היסטוריים, וגיאוגרפיים-היסטוריים, את השינויים שחלו בפני העיר, במגמות התכנון, הבנייה, ההרס, השימור, המודרניזציה והאמריקניזציה של המרחב העירוני והארכיטקטוני התל אביבי עד לאמצע שנות השישים של המאה העשרים.
במוקד הספר - ניתוח תהליכים שהובילו לראשית ה"אמריקניזציה" של המרחב התל אביבי שתחילתה בפועל, כך נטען בחיבור זה, בחודש יולי 1959, עת נהרס בניין גימנסיה "הרצליה", מבנה בעל חשיבות היסטורית ללא שיעור, ואחד מסמלי התחייה הלאומית-ציונית בארץ ישראל. מחליפו הוא גורד השחקים הישראלי הראשון, "מגדל שלום מאיר", בניין מסחרי גבוה וגדול ממדים, שסגנונו גלובלי.
כרמל
מאת: אריה פלד
תיאור: ד"ר אריה פלד בוחן בספרו את הניכור הטבוע בנוכחות המרחבית של רבים מהמקורות בסביבת החיים שלנו, ואת המפגש הישיר, הבלתי אמצעי והראשוני אתם, ומציע את התהליך [אני-מקום] כדרך ליצור מקומות שנוכחותם המרחבית תמצה את שפעת החיים הגלומה בהם, מקומות שיגבירו את יכולתנו לחיות חיים מלאים. בהמשך הוא מציע את ה [גן-לגור-בו] כמקום אנושי הנכון לחברות של ראשית האלף השלישי.
ד"ר אריה פלד, לשעבר חבר סגל בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון, פרש לאחרונה כדי להקים אדריכלות הומניסטית. הוא עוסק בעיצוב גנים [גנים-לגור-בהם] וייעוץ ליחידים, זוגות וחברות כיצד לעצב מקומות שיהיו נכונים עבורם - שישפרו את יכולתם לחיות חיים מלאים.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
הצג עוד תוצאות