נמצאו 767 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: דויד ברק-גורודצקי
תיאור: רב, רפורמי, פציפיסט וסוציאליסט, אמריקני שהיגר לארץ ישראל, נשיאה הראשון של האוניברסיטה העברית בירושלים ופעיל פוליטי שניסה בכל מאודו לקדם את הרעיון הדו-לאומי – יהודה לייב מאגנס; איש רבגוני ומרתק שהשפיע על ההיסטוריה הציונית, אך לא רבות נכתב על אודותיו. ירמיהו בציון היא ביוגרפיה אינטלקטואלית המתחקה אחר שורשי השקפת עולמו של מאגנס. תורת המוסר של נביאי ישראל והמסורת הפוליטית האמריקנית הן שעיצבו את תפיסת עולמו, את חזונו הפוליטי ואת מעשיו. ואולם האתוס המוסרי הדתי-פוליטי של מאגנס, איש היהדות האמריקנית הליברלית, והלהט הדתי שהניע את פעולתו, לא התיישבו עם המציאות המדינית והחברתית בארץ ישראל שלפני הקמת המדינה. הסתירות והאכזבות שזימנו למאגנס חייו בארץ ישראל היו בלתי נמנעות. הוא פעל מחוץ למעגלי הכוח של היישוב היהודי; לחזונו בדבר הקמת מדינה דו-לאומית לא נמצאה תמיכה של ממש – לא בצד הערבי ולא בצד היהודי, והוא מת במפח נפש חודשים ספורים לאחר הקמת מדינת ישראל על אדמת נכר. מאגנס האמין בליברליזם רפורמי אמריקני ועם זה היה שמרן קונסרבטיבי; הוא נשא את האתוס הנבואי ובה בעת היה נתון בחיפוש אישי מיוסר; הוא היה רציונליסט פרגמטי, אך סער ברגשותיו הדתיים. אף שהסתייג מתנועת הרפורמה ואימץ עמדות דתיות שמרניות יותר, הוא היה ונותר בגרעין זהותו רב רפורמי – גיבור וגם קרבן של אתוס חברתי-פוליטי אמריקני, דרשן-מהפכן נבואי הנושא את דבר השם ואת תוכחתו אל מול פני העם ומבקש להשיבו אל דרך הישר, דרך שמכפיפה את הפוליטיקה למוסר ולצדק האלוהי. מאגנס – המחפש הדתי הבלתי נלאה ועבד ה׳ בעיני עצמו – השליך ברגעי המבחן את כל יהבו על הקוטב המוסרי-אידיאליסטי, ולא שרד את המהפך הרעיוני המתחייב מהקמתה של מדינת ישראל ב-1948, היא שנת מותו. מעשיו ותפיסתו נשכחו מהזיכרון ההיסטורי הישראלי אך עודם מהדהדים במציאות הפוליטית העכשווית.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: רחל סוקמן
תיאור: ג'ורג' פולדס, שיצירותיו לא נחקרו מעולם ואף לא זכו לחשיפה ראויה, הותיר אחריו מורשת ציורית מפעימה. הדיוקנאות העצמיים, שצייר במהלך חייו, הם נושא מרכזי והרה משמעות באמנותו. דיוקנאות אלה מזמנים הצצה מרתקת לעולם פנימי עשיר ונדיר. פולדס היה ונותר עד יומו האחרון אדם מאמין. הוא לא חדל לשאול שאלות, ללמוד ולחפש אחר הטוב, הפשטות והשלמות שבאמת הפנימית, אך בד בבד חש כי אלה חומקים לעד מהשגתו.
טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21
מאת: אנה סלאי
תיאור: בספר נחשפים לראשונה עשרות מכתבים אישיים שכּתבה חנה סנש (1944-1921), בעיקר לאמהּ ולאחִיה, החל בגיל ארבע-עשרה ועד סמוך מאוד למותה. המכתבים רואים אור לראשונה בעברית, במלאת שבעים שנה להוצאתה להורג (7 בנובמבר 1944 – 7 בנובמבר 2014). מעטים מאוד ממכתבי חנה סנש הופיעו עד כה בעברית, בעיקר בספר חנה סנש: חייה, שליחותה ומותה שערך משה ברסלבסקי ‬בשנת 1946 (לימים חוּדש הספר והתפרסם בשם 'חנה סנש: יומנים, שירים, עדויות'). מעט המכתבים שנדפסו, תורגמו בזמנם באופן מגמתי ולא פעם צונזרו. כעת נדפסים לראשונה כל מכתביה, ובנוסח מלא ומדויק. רוב המכתבים נכתבו בהונגרית, מיעוטם בעברית, ולצדם תורגמו מכתבים שכּתבה באנגלית, גרמנית וצרפתית. באחד המכתבים מופיע שיר של חנה סנש, שנכתב בהונגרית ולא תורגם עד כה לעברית. כעת הוא מופיע לראשונה בעברית, בתרגום המשוררת אגי משעול. לצד המכתבים צירפה חנה סנש לא פעם צילומים שצילמה, כדרישות שלום. בספר נכללו כשבעים צילומים אשר נבחרו מאוסף המשפחה בסיוע אחיינה איתן סנש. הצילומים, שאף רובם מתפרסמים לראשונה, מאפשרים גם הם להתוודע מחדש אל הנערה והאישה הצעירה שהייתה למיתוס. חנה סנש עלתה לארץ כשהייתה בת שמונה-עשרה, בשנת 1939, זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה. העלייה לבדה הייתה כרוכה מצדה במחיר אישי כבד – פרידה מאמהּ קטרינה, שנותרה בהונגריה, ומאחיה היחיד גֶ'רג' (גיורא), שנסע ללמוד בצרפת. האמצעי היחיד שעמד לרשותה לשמירת הקשר איתם ועם מכרים נוספים שלא בחרו כמוה בייעוד החלוצי היו המכתבים. היא שיתפה דרכם את בני משפחתה ואת מכריה ברשמיה הראשונים מן הארץ, במאמציה להיקלט כאן ולהכשיר עצמה כחקלאית, בחיי היומיום שלה ואף בחיי הרוח והרגש שלה. כשהתדפקה המלחמה על שערי צרפת ביקשה חנה סנש למלט משם את אחִיה. ההתכתבות הפכה אז בהולה והתמקדה בניסיונה (שצלח לבסוף) להעלותו לארץ, בדרך-לא-דרך, ובמקביל לשמור על קשר המכתבים הרעוע עם אמה. המכתבים החותמים את הספר הם אותות החיים האחרונים ששלחה ערב יציאתה לשליחוּת שממנה לא שבה. מרגש לראות מכתבים-פתקים אחרונים אלה בכתב ידה ברפרודוקציות שבספר. לצד המכתבים שָזְרָה עורכת הספר אנה סלאי עשרות מובאות ממכתבי התשובה שקיבלה חנה סנש, מיומנה ומעדויות נוספות, ההופכות את המונולוג המרתק שבמכתביה לדיאלוג עשיר, ושופכות אור על חייה ועל עולמה של יהדות הונגריה בשנים אלה. סלאי, שערכה מהדורה של המכתבים שראתה אור בהונגריה בשנת 1991, הוסיפה גם מאות הערות וביאורים למכתבים.
הקיבוץ המאוחד
תיאור: עיונים הוא כתב עת מדעי רב-תחומי של מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות שבאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. כרכיו מתפרסמים בשתי סדרות, מאסף וסדרת 'נושא', ומגישים לקוראים מחקרים ומסות על התהליכים שכוננו את החברה היהודית המודרנית ועיצבו את ההתפתחות של החברה והמדינה בישראל. עיונים מפרסם מאמרים בתחומי דעת מגוונים: היסטוריה, פילוסופיה, סוציולוגיה, מדעי המדינה, כלכלה, ספרות, אמנות, מוסיקה, גיאוגרפיה, מגדר ועוד. ​
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: אליעזר דון-יחיא
תיאור: האם הקצינה הציונות הדתית את עמדותיה הפוליטיות בעשרות השנים האחרונות? מה היו בעבר עמדותיה העקרוניות בנוגע למאבק על ארץ ישראל ועל גבולותיה, זכויות מיעוטים, שימוש בכוח ומוסר לחימה? במחקר זה, המבוסס על מגוון מקורות מרשים, בוחן אליעזר דון-יחיא את הגישות שרווחו בתנועת הציונות הדתית בסוגיות אלו ומתמקד במנהיגותו של חיים משה שפירא, שהתווה את דרכה של תנועה זו במשך שנים רבות אך דמותו נדחקה, שלא בצדק, לשולי המחקר ההיסטורי והפוליטי. שפירא בלט בתפיסת עולמו המתונה ובמאמציו למנוע מלחמות ושפיכות דמים. הוא ראה את עצמו כתלמידו של רבן יוחנן בן זכאי שהיה מוכן להרחיק לכת בוויתורים למען השלום ולצורך הבטחת הקיום הלאומי. בפולמוס על תכנית החלוקה סבר שפירא שיש להשלים עם ויתור על חלקים מארץ ישראל כדי להקים את המדינה היהודית, להבדיל מרוב מנהיגי תנועתו, ששללו כל פשרה במאבק על שלמות הארץ. לאחר הקמת המדינה בלט בהתנגדותו לקו הביטחוני האקטיביסטי שהנהיגו דוד בן-גוריון ומשה דיין. שפירא מילא תפקיד מרכזי בכמה מההכרעות החשובות בתולדות המדינה, ובמרכזן – הקמתה של ממשלת האחדות הלאומית לפני מלחמת ששת הימים. גם בשנים הראשונות שלאחר המלחמה עלה בידו לעצב את מדיניותה של הציונות הדתית ברוחו, למרות התנגדות נמרצת מצד חוגים רחבים בתנועתו. גם מחוצה לה הצליח שפירא לכבוש עמדת השפעה באמצעות בריתות שכרת עם גורמים מתונים במפא"י. בין שלום לשלמות הארץ מפריך את ההנחות שקנו להן אחיזה בהיסטוריוגרפיה כאילו נגררה הציונות הדתית אחרי מפא"י בנושאים מדיניים וביטחוניים וכאילו מעורבותה הפעילה בתחום זה החלה רק בעקבות מלחמת ששת הימים. דון-יחיא מוכיח שבהנהגת שפירא נקטה תנועה זו עמדה עצמאית ששילבה בין עקרונות דתיים ומוסריים לפרגמטיזם מדיני ושיקפה את ההכרה במגבלות הכוח ואת הצורך להתחשב בעמדותיהם של גורמים בעלי השפעה בזירה הבין-לאומית.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: ניר קידר
תיאור: ספר זה הוא מסע היסטורי ואינטלקטואלי מרתק העוקב אחר תולדותיו של רעיון הממלכתיות שטבע דוד בן-גוריון, ובוחן באמצעותו את מחשבתו הפוליטית-אזרחית של בן-גוריון בעת כהונתו כראש ממשלה, כלומר את עמדותיו בעניין המדינה, האזרחות, הדמוקרטיה, המשפט והיחסים שבין המדינה ובין הפרט. בן-גוריון זכור בעיקר כמנהיג פועלים תקיף וכמי שהוביל את התנועה הציונית להקמת מדינה ולניצחון במלחמת העצמאות. גם כראש ממשלה הוא זכור כ'ביטחוניסט' שהתעניין פחות בשאלות של חברה, כלכלה, תרבות ואזרחות. אולם בן-גוריון לבש רוב הזמן חליפה ולא מַדי חקי. הוא היה בראש ובראשונה מנהיג אזרחי שנבחר בבחירות דמוקרטיות ועמד בראש מדינת ישראל בעשור וחצי הראשונים לקיומה. בשנים גורליות אלה הוא היה אחד האדריכלים החשובים של הדמוקרטיה, החברה האזרחית ושלטון החוק בישראל, וכן של המוסדות הפוליטיים ורשויות המִנהל והמשפט בארץ. הספר דן בין היתר ב'מאבקי הממלכתיות' עם הקמת המדינה, בעמדותיו של בן-גוריון בסוגיית קליטת העלייה הגדולה ויחסו לעולים מארצות האסלאם, ביחסו לדת ולמפלגות הדתיות, במאבקו לשינוי שיטת הבחירות, בוויכוחים שניהל בן-גוריון עם חבריו בתנועת העבודה ועם אנשי רוח, פוליטיקאים ומשפטנים בסוגיות אזרחיות וחברתיות, ביחסו לדמוקרטיה ולמשפט, ולבסוף בפרשת לבון, במשברים שנלוו אליה ובפרישת בן-גוריון מראשות הממשלה.
יד יצחק בן-צבימכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: טל אלמליח
תיאור: מדוע נחלש ואבד כוחם הפוליטי של שניים מהגופים המרכזיים בתנועת העבודה הישראלית – הקיבוץ הארצי-השומר הצעיר ומפ"ם? מה התחולל בתוככי התנועה שהיתה חלק מההגמוניה הישראלית מאז ייסודה ובמשך עשרות שנים? הלוא הקיבוץ הארצי-השומר הצעיר ומפ"ם התבלטו דווקא בליכודם החברתי, בקולקטיביזם הרעיוני שלהם, בכושר פעולתם הגבוה ובכפיפותם המוחלטת כמעט למרוּת מנהיגיהם – מאיר יערי ויעקב חזן. והנה, למרות כל אלה, ואף על פי שבשנות השישים שגשגו הקיבוצים מבחינה כלכלית ומפ"ם הייתה רוב הזמן חברה בממשלה, בשנות השבעים היו הקיבוץ הארצי-השומר הצעיר ומפ"ם על סף התפוררות חברתית ורעיונית. אנשי האתמול משלב כלכלה, פוליטיקה ותרבות זו בזו, ובאמצעות ראייה רב תחומית מבקש להסביר את הסתירה בין ההתבססות הכלכלית וההתרחבות החברתית של הקיבוצים ומפ"ם בשנות השישים והשבעים, מצד אחד, ובין השקיעה הרעיונית והפוליטית שלהם בתקופה זו, מן הצד האחר. מכאן נגזרת ההתמקדות בפעילותם התרבותית הממוסדת של הקיבוץ הארצי-השומר הצעיר ומפ"ם, פעילות ששיקפה את הסתירה הזאת אך בה בעת העמיקה אותה והאיצה את היחלשות האכסניה שבה התנהלו. בבחינת שקיעתם של הקיבוץ הארצי ומפ"ם יש כדי ללמד על התרחשויות דומות בחלקיה האחרים של תנועת העבודה הישראלית, ולא זו בלבד; ההסבר לשקיעתם מאפשר לנו להבין הבנה מעמיקה ויסודית את תהליכי השינוי שהתחוללו בחברה הישראלית לאורך שנים אך נחשפו לעין כול רק ב-1977, בשנת המהפך הפוליטי שהביא את ההגמוניה של השמאל בישראל לקִצהּ והעביר אותה לידי הימין.
האוניברסיטה הפתוחהמכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: חגית הלפרין
תיאור: אלכסנדר פן (1906–1972) מוכר כיום כאחד הבולטים והפופולאריים שבגלריית המשוררים הישראליים של המאה העשרים, ויצירתו - הכוללת שירי אהבה רומנטיים, שירי מולדת קונפורמיסטיים ונון-קונפורמיסטיים, שירים פוליטיים עזי ביטוי ופזמונים ידועים - אהובה ומתנגנת בפי כל. לא כך היה מעמדו בחייו. למן הצטרפותו למפלגה הקומוניסטית הישראלית, היה פן כמעט מוחרם ובחייו פרסם רק ספר שירים אחד. קורות חייו, כפי שסיפר אותם, יוצרים רושם של אגדה מופלאה. כבר בראשית דרכו טיפח את מיתוס המשורר הגוי, שגדל בבית סבו צייד הדובים על גדות ים הקרח הצפוני, והגיע לארץ כזר וכנוכרי. לאחר מותו גבר העניין באגדת חייו ולא מעט עסקו בדמותו הססגונית-הבוהמיינית, ביפי תוארו, בלבושו, בחיבתו לטיפה המרה ובאהבותיו. הספר, שהוא ביוגרפיה ראשונית שלמה של פן, מוליך את הקורא בשבילי חייו הכואבים של המשורר, שהביאו אותו לעצב מחדש את עברו וליצור מיתוס ביוגרפי קסום. סיפור חייו המפותל מעלה שאלות רבות: האם היה ציוני? האם ידע עברית לפני עלייתו ארצה? האם היה רומנטיקן, דון ז'ואן או "שונא נשים"? איך תמרן בין היותו קומוניסט לבין יחסו החם ללוחמי דור תש"ח? האם ערך לימים חשבון נפש ושינה את דעותיו הפוליטיות? הביוגרפיה מתארת את הקשר המורכב שבין חייו ליצירתו של פן, מנסה לחדור מבעד למסכותיו השונות ולהבחין בין המיתי לאמיתי.
מאת: רחלי דור-רפפורט
תיאור: מסכת חייו המרשימה של האלוף ארווין דורון, רצופה הכרה שאם נקרא לדגל, עליו למלא את השליחות, שעל כן, משנקרא בא. במלחמת העצמאות קרא לו האלוף אבידר להקים אתו חיִל, במבצע קדש דיין קרא לו לעזה, לאחר "ליל הברווזים" קרא לו בן גוריון למטכ"ל, וייז קרא לו לתכנן ולבנות את אוניברסיטת תל אביב, במלחמת ששת הימים קרא לו נמיר לפתור בעיות ביטחון בעיריית תל אביב, ורבין קרא לו לנציבות, לשמש פה לחיילים. נער אתלטי, גבה קומה ויפה תואר, כזה היה בעלייתו ארצה מגרמניה והצטרפותו לקיבוץ יגור כשהנאצים עלו לשלטון. חד שכל, מבין דבר, חדור הכרה בשליחותו, רואה למרחק, ומעל לכול אנושי, כזה היה ארווין דורון גם בבגרותו. בשל כך התבלט ונבחר להוביל, לחלץ ולפתור מצבים מורכבים. פעילותו נולדה במחתרת 'ההגנה', במשטרה הבריטית בה שימש נוטר ופעל בזהות כפולה, אחר כך היה למג"ד, מפקד פיקוד, מח"ט, אלוף ולבסוף אף בונה. הספר מגולל את סיפורו האישי והציבורי של ארווין דורון, ומשרטט דיוקן מרשים שנבנה בתנועה מתמדת מבפנים ומבחוץ אודות מי שמוביל לשעה, לשנה או עשור, שידע למשוך אחריו, לשכלל ולשנות. בתום שליחותו קיבל עליו תפקיד חדש גדול מקודמו. בין המילים מתגלים מפקדיו, פקודיו, מוריו ורבותיו. במבט ישיר ואמיץ הוא מגלה לנו כוח וחולשה, שלו ושל אישים בכירים מולם עבד.
הקיבוץ המאוחד
מאת: בת שבע מרגלית-שטרן
תיאור: מי הייתה עדה פישמן מימון? פמיניסטית שלחמה למען זכויות נשים, שומרת מצוות, חברת המחנה הפועלי, יזמית רבת־מעוף ומנהלת מוסד חינוכי לנשים, שלעת צורך משכה גם בעט סופרות. עם קום המדינה הייתה חברת כנסת פעלתנית מטעם מפא"י - אך סירבה לקבל שכר עבור כהונתה. רווקה אדוקה שבחרה בחיים עצמאיים, אך עמדה על זכויותיהן של אימהות ורעיות. שוחרת שלום, ועם זאת נאבקה למען גיוס נשים לצבא העם. עדה פישמן מימון הייתה מהפכנית. לאישה רבת־פעלים זו, שנודעה בחריפות לשונה ובאישיותה החזקה, מיוחד ספר זה. בת־שבע מרגלית שטרן שוזרת את סיפור חייה של גיבורת הספר בתולדות הסוערות של החברה הארץ־ישראלית והמדינה, ומראה כיצד החשיבה הפמיניסטית בארץ והמאבקים לקידום מעמד האישה התפתחו במידה רבה הודות לה. תפיסת עולמה המורכבת, אישיותה המיוחדת ועשייתה המגוונת של עדה המהפכנית מתוארות בסגנון קולח ובהיר, ומתבססות על תשתית מחקרית מרשימה.
יד יצחק בן-צבימכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: נעמה וילוז'ני
תיאור: כיצד דימו לעצמם יהודי ארץ־ישראל ויהודי בבל את השדים בשלהי העת העתיקה? מה הייתה צורתם הפלסטית של השדים, זכרים ונקבות, ובאילו אמצעים יצרו אותם יהודי התקופה? עד כמה הושפעו היהודים מאמנות הסביבה? מה בין האיסור לעשות פסל ותמונה בהלכה היהודית לבין הציורים הנועזים שעל קערות ההשבעה הארמיות מבבל? ומדוע צורת הביטוי החזותית של המאגיה בבבל שונה מזו שבארץ־ישראל? על שאלות אלה ואחרות מנסה ספר זה, על אמנות יהודית אחרת, לענות. אמנות שוליים נסתרת זו, המוצגת על לוחות מראה שנעשו להגנה מפני עין הרע, על לוחיות קמע ועל קערות השבעה ששימשו בעשייה המאגית, היא צוהר ייחודי אל העולם המרתק של המאגיה היהודית בבבל ובארץ־ישראל בתקופת התלמוד. חלקו הראשון של הספר דן בסגנון האמנותי וברקע האיקונוגרפי של הציור על חפצים מאגיים יהודיים מארץ־ישראל ומבבל. חלקו השני עוסק בקשר שבין הציורים ובין הטקסטים המאגיים על אותם החפצים ובשאלת היסוד: מהי אמנות מאגית ומה מקומה בעולם המושגים היהודי בתקופת התלמוד? בסופו של הספר קטלוג מפורט של הממצאים הארכאולוגיים שעליהם ביססה המחברת את מחקרה.
יד יצחק בן-צבי
מאת: דבורה הכהן
תיאור: במסע מרתק בעקבות הנרייטה סאלד חושפת דבורה הכהן את דמותה של מנהיגה חברתית פורצת דרך. חדורה הרגשת שליחות פעלה מגיל צעיר לתיקון עולם; נגד העוולות בהדרת נשים ומיעוטים, נגד גזענות, לביעור האנטישמיות ולסיוע למהגרים ופליטים. ייסדה את ארגון הדסה, ובו מאות אלפי חברות, והקימה את מערכת הבריאות בארץ ישראל ואת מפעל עליית הנוער. היא בלטה בין המנהיגים היהודים המפורסמים ביותר במאה ה־20. הנרייטה סאלד (1945-1860), ילידת בולטימור בארצות הברית, חייתה בתקופה הסוערת ביותר בהיסטוריה המודרנית; בעת שגלי ההגירה הגדולים לאמריקה הפכו אותה למדינה רבת־כוח ולריכוז היהודי הגדול והחשוב במהפכות החברתיות ובשתי מלחמות עולם. במאורעות שהייתה עדה להם משובץ סיפור חייה. מפעליה הגדולים השתרעו בשתי חזיתות, תחילה בארצות הברית, ובעשורים האחרונים לחייה – בארץ ישראל. סאלד נפטרה בירושלים, ואלפים מכל חוגי הציבור צעדו אחר ארונה בהלוויה שלא נראתה כמותה בארץ. היא נקברה בהר הזיתים, אולם האישה המיוסרת בחייה לא נחה בשלום על משכבה אף לאחר מותה. סיפור חיים הוא גם מסע לנבכי נפשו של האדם. סאלד הייתה דמות חידתית ורבת־ניגודים. ביוגרפיה זו מבוססת על אלפי מסמכים שפזורים בארכיונים בשלוש יבשות. מצוקותיה ותסכוליה מתגלים באין־ספור מכתבים, וביומניה נחשפים כאביה ורגשותיה האינטימיים. רובם מתפרסמים כאן לראשונה, ומתוכם עולה סיפור חיים כובש לב של אישה שהעפילה למרום המנהיגות, אבל הרגישה החמצה בחייה הפרטיים "היו לי חיים עשירים אבל לא מאושרים".
עם עובד
מאת: חסיה ר' דיינר
תיאור: תהליך מתמיד של השפעות גומלין עיצב את תולדות היהודים באמריקה. יהודים רבים בארצות הברית ביקשו להיות יהודים טובים וגם אמריקנים במלוא מובן המילה. הם ביקשו לעצב את דפוסי חייהם בלי לוותר על אף אחד משני רכיבי זהותם. עם זאת הם לא האמינו שעליהם לקבל את אמריקה כמות שהיא, ולא ראו ביהדות ישות שאי-אפשר לעצבה ולסגלה לצורכיהם. כך טבעו יהודי ארצות הברית את חותמם גם על אמריקה וגם על היהדות, ובהדרגה לבשה יהדות אמריקה אופי שונה מזה של קהילות יהודיות אחרות. תולדות היהודים בארצות הברית מקבילות לתולדות האומה האמריקנית, אבל הן זרמו גם בנתיב ההיסטוריה היהודית בכללותה בעת החדשה, על כל זרמיה הפוליטיים והרעיוניים הגדולים: הרפורמה, החילוניות, האורתודוקסיה החדשה, הסוציאליזם, הציונות, פריחת הספרות היידיש והעברית, ועוד. ברוב שנותיה פעלה יהדות אמריקה כמין שלוחה של אירופה. מלחמת העולם השנייה הייתה לנקודת מפנה טרגית; לאחריה חייתה באמריקה הקהילה היהודית הגדולה, החשובה והחזקה ביותר בעולם. את פני המאה ה-21 קידמו יהודי ארצות הברית מתוך הרגשת נוחות ודאגה גם יחד. לכאורה עמדו לפניהם אפשרויות לא מוגבלות בחייהם הפרטיים ובסוגי המנהגים היהודיים ובדרכי הביטוי שיכלו לעצב לעצמם, אבל הם ראו גם את ההידלדלות במספרם ואת היחלשותן של הנאמנויות הקבוצתיות. חלק גדול מזמנם יוחד לדיונים ולוויכוחים על שתי המגמות האלה, שאינן מתיישבות זו עם זו כמדומה. ספרה של פרופסור חסיה ר' דיינר, פרופסור לתולדות יהודי אמריקה באוניברסיטת ניו יורק, יהודי ארצות הברית 2000-1654 הוא מחקר היסטורי רחב היקף המספר את תולדותיה של יהדות ארצות הברית מהיום שבו הגיעו יהודים למושבה ההולנדית ניו אמסטרדם במחצית השנייה של המאה ה-17 ועד ימינו. השתלבותם מעוררת הפליאה של היהודים בחברה האמריקנית היא סיפור מאלף וייחודי בהיסטוריה של העם היהודי בעת החדשה, ומטיבה לתארו פרופ' דיינר, המתחקה כאן ביד אומן אחר 346 שנות חיים יהודיים באמריקה. הספר שלפניכם, הראשון בסדרה יהדות ארצות הברית, מעשיר את ספרות המחקר בעברית קהילה חשובה זו.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: יהודה באואר
תיאור: ספר זה מבוסס על ההנחה שלא ניתן לעסוק בתולדותיו ובמעמדו של העם היהודי, בישראל ומחוצה לה, מתוך ראייה מקומית או לאומית בלבד. כדי להבין את מצבו של העם היהודי חייבים לשים את הדברים בהקשר. ההקשר הוא אנכי — היסטורי; ומאוזן — גלובלי, גיאופוליטי. השואה עומדת במרכז הראייה הגלובלית הזאת. היא קרתה לעם ספציפי מטעמים ספציפיים, ועם זאת היא שייכת לסוג של פעילות אנושית המלווה את האנושות מקדמת דנא. אירועים דומים לשואה עלולים לחזור על עצמם, כי גם הם יהיו תוצאה של פעילות אנושית. ניתוח המצב הגיאופוליטי מוביל למסקנה שאנחנו נמצאים בתקופה של נסיגה מעקרונות ליברליים־דמוקרטיים והתחזקות מגמות אוטוריטריות ולאומניות; מדינת ישראל בשלטון הימין היא חלק ממגמה זו. ברמה הגלובלית, האדם שולט בטכנולוגיות דמיוניות ממש. וככל שהוא שולט בהן יותר, הוא מאבד את השליטה על עצמו. קיימת סכנה ממשית ומוחשית שהמטוס הזה, הטס יותר ויותר מהר, יתרסק אם לא יימצאו לו או בו מעצורים. ההתרסקות יכולה להביא להשמדת האנושות עצמה. במקרה כזה, גורל העם היהודי ומדינת ישראל הופך לבלתי רלוונטי. פתרון דתי אינו ישים מהסיבה הפשוטה שהאֵל הוא המצאה — נפלאה צריך לומר — של האדם, והדבר המומצא הזה אינו יכול לסייע כי פשוט אין לו קיום אובייקטיבי. מול ראייה פסימית זו קיים יצר החיים האנושי, ובתוכו יצר החיים של קולקטיבים, ובתוכם הקולקטיב היהודי. לצד קריאות מזעזעות לאלימות, אכזריות ורצח, יש לנו תרבות מיוחדת ומרתקת, סתורה בתוך עצמה כמו כל תרבות, בעלת הישגים אנושיים חשובים, תרבות שהשפיעה על ההתפתחות האנושית מעל ומעבר לכל פרופורציה ולמספר היהודים בעולם בעבר ובהווה. כדאי להיאבק למען הצדדים ההומניסטיים של תרבות זו, תוך שאיפה לשילובה בתזמורת אנושית כללית שתצליח, איכשהו, לשרוד כתזמורת ולא תתפרק לקקופוניה. אלה בעצם המסרים של חיבור זה.
נהר ספרים
מאת: עודד ליפשיץ
תיאור: קנקנים בגדלים שונים ובמגוון צורות היו בשימוש נרחב בכל רחבי העולם הקדום. לסוג זה של כלי חרס היה תפקיד חשוב בהובלת התוצרת החקלאית הנוזלית (כמו יין ושמן) ובאחסונה. לתוצרת זו היה מקום מרכזי בחקלאות, בכלכלה, בסחר ובתזונה של בני אדם במזרח הקדום. קנקני האגירה הסגלגלים, האופייניים ליהודה לאורך זמן, הם חלק ממשפחה גדולה וענפה זו של קנקנים. משלהי המאה הח' ועד שלהי המאה הב' לפנה"ס, הוטבעו טביעות חותם על רבות מידיות הקנקנים האלה. בצד מערכת זו פעלו ביהודה מערכות 'אד-הוק' של טביעות חותם.
מאפייניה של מערכת מנהל שבמרכזה קנקנים מוטבעים מוכרים במקומות רבים במזרח הקדום, ובפרקי זמן ארוכים. החידוש הוא בהיקף הגדול, בגיוון, בהמשכיות וברציפות של כ-600 שנה במנהל הקנקנים ביהודה. פרק זמן זה חופף את תקופת היותה של יהודה ממלכה וסאלית ופחווה בשלטון האימפריות הגדולות ששלטו במזרח הקדום. עובדה זו חשובה להבנת ההיסטוריה של ממלכת יהודה בעידן האימפריות האשורית, המצרית, והבבלית, ולאחר מכן לתולדותיה של פחוות יהודה בשלטון בבל, פרס, בית תלמי ובית סלווקוס.
בספר זה נפרס מכלול הנתונים על מנהל הקנקנים ביהודה, מוצע הסבר לקיומו לאורך 600 שנות השיעבוד של יהודה לאימפריות הגדולות ומוצג שחזור מפורט של מערכת המנהל ביהודה בשלהי ימי הבית הראשון ובמרבית ימי הבית השני. על רקע זה מציע המחבר בחינה מחודשת של תולדות יהודה בתקופה ארוכה זו, שפרקים מרכזיים בה מוארים באור חדש.
יד יצחק בן-צבי
מאת: אילנה רוזן
תיאור: מעט לפני הקמת מדינת ישראל ובעשורים הראשונים לקיומה הגיעו אל אזור הדרום שלה חלוצים ועולים – מהגרים, רווקים ובעלי משפחות, אנשים חדורי אידאולוגיה וכאלה שנשלחו לשם שלא מרצונם. כיצד ראו את ראשית חייהם במדבר וכיצד תיארו את התמודדותם עם המחסור במים, החקלאות המדברית, קשיי הפרנסה או הקושי למצוא רופא לילדים? כיצד התייחסו אל השכנים הבדואים, אנשי היישובים היהודיים הסמוכים ואל הממסד? כיצד תיארו את מי שבחרו לעזוב את הקיבוץ, המושב, העיירה או הדרום בכללותו?
ספרות תיעודית או פרוזה לא בדיונית נמצאת על הגבול שבין היסטוריה לספרות. כותביה או דובריה הם אנשים מן השורה המבקשים לספר על חלקם באירועים גדולים. אילנה רוזן קראה עשרות ספרי זיכרונות, רשימות וספרי יובל שכתבו ותיקי המתיישבים בדרום, ובספר זה היא מציירת תמונה אנושית ואותנטית של חלוצים מדעת וחלוצים בעל כורחם על שלל גוֹניהם. שלא כוותיקי הקיבוצים, המציירים עצמם בספרות התיעודית שיצרו כבוקרים ציונים, ותיקי המושבים מצטיירים בספרות תיעודית ממוסדת כראשי שבטים קדמונים ומתחדשים בו-זמנית, ואילו אנשי העיירות מתוארים בה כאנשי משפחות עמלנים וידועי נדודים, שיהיו לימים למייסדי העיירות החדשות.
אלה ואלה צלחו את תקופת הראשית הקשה והתובענית ב'שום מקום', ולא זו בלבד אלא הפכו אותו במו ידיהם למקום מלא חיים והעמידו בו דורות המשך. אפשר אפוא לומר על דור הוותיקים בדרום בכללותו כי היו אלה חלוצים ומייסדים בפועל, אף שלא תמיד בכוח או מתוך הכנה אידאולוגית מוקדמת וארוכת שנים, ומכאן כוחו וגדולתו.
חלוצים בפועל פונה אל ותיקי הדרום ואל צאצאיהם, חוקרים, מתעדים, מורים ומתעניינים בהתיישבות ובתקופת הראשית של הדרום הישראלי.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: יצחק גרינברג
תיאור: במרוצת ארבעה עשורים ויותר היה זלמן (זיאמה) ארן מעורב בעשייה פוליטית וציבורית ביישוב העברי בארץ ובמדינה בשנותיה הראשונות, והיה אחת הדמויות הבולטות והמשפיעות במפלגתו מפא"י, בהסתדרות הכללית ובממשלה. הוא זכור בראש ובראשונה כשר החינוך והתרבות — גולת הכותרת בפעילותו הציבורית והפוליטית — אשר הוביל שורה של מהלכים ורפורמות, ביניהם: העמקת לימודי התודעה היהודית, הנהגת שכר לימוד מודרג בחינוך התיכוני, הרחבת החינוך המקצועי ושינוי מבנה החינוך. ארן לא היה עסקן מפלגתי טיפוסי, אלא פוליטיקאי אינטלקטואל ביקורתי, מתחבט, מרדן, סקרן ובעל מחשבה עצמאית רחבה. בצד כל אלה היה גם רומנטיקן שדבק בו קורטוב של בוהמייניות. תחומי התעניינותו התפרשו אל הספרות, השירה והאמנות, והוא אף כתב בעצמו שירה. הביוגרפיה שלפנינו מתחקה אחר קורות חייו האישיים והציבוריים של ארן, אחר השקפתו החברתית, שיקוליו הערכיים ומניעיו הפוליטיים ודרכי הפעולה שנקט. בתוך כך היא מבקשת לבחון מה היה סוד כוחו בעיצוב רפורמות ובהובלת מהלכים מרחיקי לכת במערכת החינוך של מדינת ישראל.
הקיבוץ המאוחד
מאת: יוסף פונד
תיאור: תנועת פועלי אגודת ישראל (פא"י) צמחה בפולין ובארץ ישראל בראשית שנות העשרים מתוך אגודת ישראל האורתודוקסית. ראשי פא"י גיבשו אידיאולוגיה בעלת רכיבים סוציאליסטיים וביקשו לבנות בארץ-ישראל חברה שוויונית המבוססת על אדני התורה. בארץ-ישראל הייתה פא"י לחלק ממחנה הפועלים. מנהיגיה לא נענו לדרישות ראשי אגודת ישראל להישאר בחיק תנועת האם ונקטו מדיניות פוליטית עצמאית, לעיתים אף בניגוד לדרישות מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. בשל כך התפתח בפא"י מאבק בין המבקשים להדק את הקשר עם אגודת ישראל ולמתן את עמדות תנועתם לבין אלו שביקשו לרופף קשר זה ולנקוט מדיניות פוליטית עצמאית לחלוטין. פא"י השתתפה באופן פעיל בבניית הארץ. לאחר קום המדינה היא בחרה בדרך ממלכתית של השתתפות במוסדות המדינה והייתה לחלוץ ההולך לפני המחנה האגודאי. בכך סללה דרך לעיצוב חברה חרדית חדשה. מדוע נותרה פא"י תנועה קטנה בשולי מחנה הפועלים עד שירדה לבסוף מהבמה הפוליטית? מהם הגורמים שהביאו לירידתה? שאלות אלה נדונו בספר זה, המתאר זו הפעם הראשונה את האידיאולוגיה ואת הפעילות של תנועה ייחודית זו.
יד יצחק בן-צבי
מאת: רבקה בליבוים
תיאור: כיצד קיבלה מדינת היהודים את השם “ישראל“? לאנשים החיים היום במדינת ישראל וגם מחוצה לה שמה של המדינה ברור ומובן מאליו. כך הרגישו רבים מיד לאחר ההכרזה על שם המדינה בה’ באייר תש“ח. ואולם לא כך היו פני הדברים בחודשים שקדמו להקמתה. למן כ“ט בנובמבר 1947 התנהל שיח ציבורי נרחב על שאלת שמה של "המדינה שבדרך" בכלים שעמדו לרשות הציבור באותה התקופה – במכתבים למערכת, במאמרים בעיתונות ובמכתבים למוסדות. בספר מוצגות עשרות ההצעות לשם המדינה שעלו בחודשים הללו – מיהודה וציון ועד עברייה והתקווה. נידונים בהרחבה השמות המרכזיים והדעות בעדם ונגדם, נפרסת השתלשלות העניינים שהובילה לקביעת השם ישראל, ונשאלת השאלה למי זכות הראשונים על השם. בחירת השם הייתה כרוכה בסוגיות עקרוניות ואידאולוגיות, כגון היחס בין ישות מדינית לטריטוריה, בין יהודי התפוצות ליישוב העברי ובין תושבי הארץ היהודים והערבים. סוגיות אלו וכן ההיבטים הלשוניים הכרוכים בשמות השונים נדונים בשני הפרקים האחרונים של הספר.
יד יצחק בן-צבי
מאת: אביגיל פז-ישעיהו
תיאור: הספר תנאים של שותפות עוסק בשלושה דגמים ייחודיים ושונים זה מזה של מסגרות חיים שיתופיות שהוקמו לראשונה בארץ ישראל בתקופת העלייה השנייה והשלישית: קבוצה, קומונה ארצית וקיבוץ. לכולן היה יסוד רעיוני, ארגוני וחברתי מכונן משותף: שותפות מלאה בייצור ובצריכה. אף על פי כן נבדלו הן זו מזו בפירוש שנתנו לעקרון השותפות ולנגזר ממנו: מהו גודלו הנכון, היעיל והרצוי של הקולקטיב השיתופי? מה הם יעדיו הכלכליים והלאומיים? אילו אורחות חיים ייטיבו לבטא, הלכה למעשה, את השקפת העולם השיתופית? אביגיל פז-ישעיהו חקרה את שלושת הדגמים השיתופיים הללו והתמקדה בדגניה, הקבוצה הראשונה, שהוקמה בשנת 1910; בגדוד העבודה, שהוקם בשנת 1920 ונועד להיות קומונה ארצית; והקיבוצים הראשונים עין חרוד ותל-יוסף שנוסדו במסגרתו. היא בוחנת לעומקו את תהליך העיצוב הראשוני של המסגרות השיתופיות הראשונות בארץ, את דרך מימושם של הרעיונות המופשטים בחיי היום-יום ואת הפרשנות השונה שהעניקו חברי הקבוצה, הקיבוץ והקומונה לעיקרי היסוד המוסכמים: שותפות ושוויון כלכלי וחברתי. אף לא אחת מן המסגרות השיתופיות שמרה לאורך זמן על הדגם הראשוני שעל פיו עוצבה, שכן מראשית דרכן היה עליהן להתאים עצמן תדיר למציאות החיים המשתנה. מידת נכונותן להשתנות, תוך כדי שמירה על עיקרי היסוד המרכזיים שלהן התבררה כתנאי הכרחי שקבע את יכולתן להתקיים כמסגרות שיתופיות לאורך זמן. גדוד העבודה שהתפורר שנים ספורות לאחר הקמתו לא הצליח ליצור בתוכו הסכמה נרחבת על עקרונות היסוד המשותפים, אך גם סירב להתגמש אל מול המגבלות שהציבה בפניו מציאות החיים שהשתנתה. כקומונה וכאוטופיה חברתית בלתי מתפשרת הוא היה ל'כישלון למופת'. הקבוצה והקיבוץ, שתוארו בפי מרטין בובר 'ניסיון שלא נכשל', הקימו בהמשך דרכם את התנועות הקיבוציות ובעזרתן את התשתית היישובית שעיצבה את גבולות המדינה שבדרך. בדרכה הרעיונית והחברתית של ההתיישבות השיתופית היא התוותה את האתוס המכונן של החברה הישראלית בשנותיה הראשונות. אפשר אפוא לומר כי צדם האחר של הניסיונות החברתיים שלא זכו להתגשם במלואם אינו בהכרח כישלונם אלא מימושם החלקי, השונה, האפשרי במסגרות חברתיות אחרות שהושפעו מהם.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: איוון פרידמן, יוסף דרורי
תיאור: ירושלים העתיקה רוויה בזיכרונות חזותיים מימי הביניים המאוחרים. סולטאניה  הממלוכים, מוסלמים מקרוב באו החפצים בהבלטת מחויבותם לדת ולסמליה, העניקו לירושלים משקל ייחודי. פועלם ניכר בבניית מבני קודש מקוריים, מוסדות לימוד, אכסניות לצליינים המשווים לעיר את המראה המוסלמי המובהק עד היום. שפע הכתובות המעטרות את חזיתות מבניהם מעצים רושם זה. ירושלים כעיר קודש  ריתקה אליה למדנים, חסידים, יראי שמים, דרשנים ומטיפים, ועולי רגל יהודים ונוצרים ממזרח וממערב. למרות שהשליטים שישבו בקהיר, זנחו את צדדיה הארציים של ירושלים ערגו אליה רבים מבקשי דעת, ברכות אל וחוויה דתית. המרחב העירוני זימן מקום מפגש יחידאי בתחומי הממלכה בין תושבי הקבע למבקרים של ארעי, בין מושלים לנתיניהם, בין עדות ואמונות שונות ובין תלמידים למוריהם והדואגים לצרכיהם. מטרת המאמרים בקובץ זה לחשוף את עושר פניה של ירושלים: מעמד מדיני, מפעלות שליטיה, אדריכלות ואמנות, כלכלה ומסחר, חזות העיר, פעילות למדנית, המיעוטים החיים בקרבה ומגוון התעודות והמקורות העומד לרשות כל המבקש להכירה.
יד יצחק בן-צבי
מאת: ישראל ברטל, חיים גורן
תיאור: ספר זה הינו הכרך החמישי היוצא לאור במסגרת מפעל 'ספר ירושלים, המקיף את תולדות ירושלים לדורותיה. קובץ המחקרים שלפנינו מוקדש למאה ועשרים השנים האחרונות של השלטון העות'מאני שבהן עברה העיר הקדושה ממעמד של עיירה נידחת במזרח התיכון למוקד פעילות מלא מתחים של ארגונים בין-לאומיים, מעצמות אירופאיות, תנועות דתיות חדשות וזרמים רעיוניים בעלי אופי מודרני. שני ציוני הדרך הכרונולוגיים שנבחרו לתחום את גבולותיה של תקופת ההתחדשות והבנייה המודרנית בירושלים קשורים בהתעצמותה של הנוכחות האירופית במזרח התיכון: מסע נפוליאון לארץ ישראל בשנת 1799 פותח את התקופה, זאת אף שלמסע הצבאי של הצבא הצרפתי ממצרים לעכו לא הייתה השפעה ישירה על העיר ויושביה, ואחדים מן החוקרים אינם רואים בו את 'ראשיתה של העת החדשה' בתולדות הארץ והעיר: התקופה מסתיימת בציון דרך צבאי אחר, המסמל את קצו של השלטון העות'מאני בן ארבע מאות השנים בארץ ישראל ובסוריה: כיבוש ירושלים בידי הצבא האנגלי בחורף 1917. בין שני המאורעות הצבאיים הללו הלכה ההשפעה האירופאית והתחזקה בארץ ישראל בכלל, וירושלים בפרט. בתוך הסיפור הכללי המגוון של פסיפס הדתות והעדות בירושלים תופס היישוב היהודי בירושלים מקום מיוחד. הקהילה היהודית בעיר נבנתה לאורך מאות שנים מהגירה של יחידים וקבוצות, ששימרו דפוסי ארגון, אורח חיים, לשון ומנהג שהביאו עמם מארצות מוצאם. בעיר התרקם מעין מיקרוקוסמוס של תפוצות היהודים השונות. במאה התשע עשרה המשיכה הזיקה החברתית, התרבותית והכלכלית לקהילות המוצא להשפיע על האוכלוסייה היהודית. ואולם בה בעת החלו תהליכי המודרניזציה לגרום תמורות. לקראת שלהי המאה הולך ונוצר בארץ יישוב חדש בעל סממנים מודרניים מובהקים וזיקה לתנועה הלאומית היהודית החדשה. אך ירושלים נותרה מעוז דתי ודמוגרפי של יישוב ישן, שמרני באורחות חייו.
יד יצחק בן-צבי
מאת: יעל רשף
תיאור: עם כיבוש הארץ בידי הבריטים בשלהי מלחמת העולם הראשונה הוכרזה העברית כשפה רשמית, בצד האנגלית והערבית. איך נשמעה עברית זו בפי דובריה? איך שימשה אותם בכתב בחיי המעשה? בספר זה מובא לראשונה דיון בשאלות אלו על יסוד בחינה של תיעוד טקסטואלי נרחב. הספר שופך אור על סוגיות לשון מהותיות הנוגעות לתקופה מכרעת זו בתולדות העברית ומספק תיאור מקיף של אופי העברית השימושית, בכתב ובעל פה, ברבדיה המוקדמים. המחקר בספר מבוסס על ניתוח בלשני וסוציולינגוויסטי של מבחר רחב של טקסטים מתקופת המנדט, ואף משולבים בו תצלומים מקוריים של טקסטים, המאפשרים לקורא להתוודע התוודעות בלתי אמצעית אל אופי לשון התקופה.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: מרדכי נאור
תיאור: הטור התשיעי הוא ספר המשך לספר הטור השמיני, אחיו הבכור, שיצא לאור ב-2006 בהוצאת הקיבוץ המאוחד והיה מסע היסטורי בעקבות הטורים האקטואליים של נתן אלתרמן. עם השנים נאסף חומר נוסף על המשורר ויצירתו הענפה והגיעה העת לכנס גם אותו לדפי ספר. לא רבים יודעים, אך "הטור השביעי" בעיתון דבר הופיע רק 8 חודשים במיקומו המקורי – הטור השביעי בעמ' 2 של העיתון. לאחר מכן, במשך כשבע שנים פורסם הטור האקטואלי-המחורז של אלתרמן בטור 8 – בשל צמצום הטורים עקב מחסור בנייר. בקיץ 1950 חולקו עמודי העיתון שוב - ל-9 טורים, גם הפעם עקב צמצום באספקת נייר לעיתונים. וכך, רוב הטורים ב-16 השנים הבאות היו בטור התשיעי. ועם זאת, שם המדור, "הטור השביעי", נותר תמיד, שכן אין משנים שם של מותג מנצח. בספר הטור התשיעי היריעה הורחבה גם לשירים ליריים ולשירי הזמר של אלתרמן. התנאי להכללת שירים היה ונשאר: התייחסות אקטואלית-פוליטית. מתברר שאלתרמן כלל, ולעיתים הבליע, גם בשיריו הלא אקטואליים, מסרים חברתיים ופוליטיים. סיור במחוזות כתיבתו של נתן אלתרמן, בשירה ובפרוזה, הוא תמיד חוויה ויש בו גם תרומה היסטורית להכרת "המדינה שבדרך" והמדינה בשנותיה הראשונות, כפי שראה אותן אלתרמן.
הקיבוץ המאוחד
מאת: רות בן-ישראל
תיאור: "תמיד נהניתי לספר סיפורים; בייחוד אהבתי את סיפורי המשפחה שעברו מדור לדור וחזרתי לספר אותם בכל הזדמנות ולפני כל מי שהיה מוכן להטות להם אוזן. שמחתי להיווכח בכל פעם מחדש שמאזיניי מתפעלים מאישיותם של אבותיי המייסדים וממעשיהם. ההחלטה לכתוב ספר זה נולדה מתוך הקשבה לקולות הללו. ספר זה הוא לקט של אגדות, מעשיות וסיפורים שקרמו עור וגידים ויצרו יחד מסכת חיים שלמה, הגדת משפחה אחת לדורותיה, הגדת רות". תולדותיה של מחברת הספר רות בן ישראל קשורים קשר הדוק עם יישוב הארץ ועם עיצוב פני המדינה הצעירה. כנצר לארבע משפחות מייסדות, שבניהן עלו לארץ ישראל ממזרח אירופה במאה התשע עשרה, היא מייחדת פרק נכבד לאגדות חייהם של אבותיה ואִמותיה. את הימים הסוערים שפקדו את המדינה ערב הקמתה היא מתארת כמי שבגרה והתחנכה בתל אביב הקטנה, ובשפתה הקולחת היא נוסכת בהם נופך אישי ומהימן. פרק מיוחד ומרתק עוסק במעשיות מחייה, ובו היא מתארת את עשייתה הענפה מיום שיצאה לדרך עצמאית עד עצם היום הזה. הספר הגדת רות משקף בצלילות את מעיין חייה השופע של רות בן ישראל - משפטנית שחותרת לשוויון וצדק חברתי ובד בבד עוסקת בציור, בריקוד ובכתיבה, ועוד היד נטויה.
עם עובד
מאת: עדה גבל
תיאור: הספר 'חרדים ואנשי מעשה' מתחקה אחר יסודותיה החברתיים והאידאולוגיים של תנועת פועלים קטנה, 'פועלי אגודת ישראל'. הוא עוקב אחר צעירים חרדים שביקשו להישאר נאמנים למסורת ישראל-סבא ולבית החברתי והפוליטי שממנו באו, מפלגת אגודת ישראל, ויחד עם זאת להיות חלק מהשינוי שהתחולל בחברה היהודית בארץ ישראל בראשית המאה העשרים - הקמת היישוב העברי הציוני המבוסס על עבודה עברית. חברי 'פועלי אגודת ישראל' הלכו בין הטיפות: הסתדרות פועלים, עצמאית, שפעלה מחוץ לחסותה של הסתדרות העובדים הכללית; אימוץ ערכי הסוציאליזם וההתיישבות העברית, אבל ללא עזרה מקק"ל או מקרן היסוד; עבודה עברית, אך ללא שימוש בשביתות ובהפגנות; הצהרה רשמית על קבלה מוחלטת של הסמכות הרבנית, אך לא פעם - התנהלות עצמאית המנוגדת לעמדה הרשמית של הרבנים. לצד היבטים אלה, מעלה הספר סוגיות נוספות ומעוררות מחשבה, שאלות של זהות וערעור על מושגים ידועים: מהי ציונות? מהי מנהיגות? מהם גבולות הציות? מי מוביל את מי: המנהיגות העולמית או אנשי השטח? הכותבת מאפשרת בכך הצצה אל המתחים שבין אידאלים נשגבים לבין המציאות המורכבת, בין הציבורי לאישי.
יד יצחק בן-צבי
מאת: יוסף מקס
תיאור: הספר "יהדות על פרשת דרכים" יצא לאור לראשונה בשפה הגרמנית בשנת 1908. המחבר, הרב מקס מרדכי יוסף (1950-1868), נחשב לתופעה יוצאת דופן באותם ימים: הוא נמנה במובהק עם שורות מחנה היהדות הליברלית, ובה בעת היה פעיל ציוני נלהב. "יהדות על פרשת דרכים" הוא כתב הגנה על הרעיון הציוני העושה שימוש דווקא בטיעונים דתיים והתחשבנות חסרת רחמים של המחבר עם נטיות ההתבוללות של עמיתיו הרבנים הגרמנים במחנה הלא-אורתודוקסי. כדי לתת מענה למשבר הקיומי של היהדות בעת החדשה, כדי להתגבר על הבעיות שמציבה הנאורות, ובכל זאת להימנע מחזרה אל התלמוד ואל הגטו, על הציונות הפוליטית להתעצב מתוך אידאליזם מוסרי ודתי, כך מציע מקס יוסף. לדידו הדרך היחידה להישרדות היהדות הדתית היא הציונות. טענה מקורית זו היא החידוש שבספר, המתפרסם כעת בפעם הראשונה בתרגום עברי.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: שמואל זנוויל כהנא
תיאור: ספר זה מביא לראשונה את הגות השואה של ד"ר שמואל ז' כהנא (הידוע בשם העט שלו שז"ך, 1905–1908) ומתאר את ניסיונו להנציחה כמייסד ומנהל מרתף השואה אשר בהר ציון, מוסד ההנצחה הממלכתי הראשון של ישראל. רוב תוכנו של הספר לא פורסם מעולם וחומרי הגלם להכנתו, פירות יצירה של יותר מארבעים שנה, נמצאים בארכיונו הפרטי של שז"ך, השמור בידי בתו היחידה. בספר שמונה פרקים, ובהם שניים מרכזיים: הראשון, מכיל ניסיון נועז לשרטט מחשבה יהודית חדשה בעקבות השואה, בעזרת הרהוריו של שז"ך עצמו והשליטה הוירטואוזית שלו בכל מכמני הספרות הדתית ובעזרת מחשבות אמונה וכפירה שרשם שז"ך מפי ניצולים. החמישי, מביא מבחר מאגדות השואה שאותם חיבר שז"ך כדי להעביר את תוכנה לדור הצעיר. שאר הפרקים מכילים מאמרים, טיוטות למאמרים והגיגים בנושאים שונים הקשורים במחשבת השואה; הפרק האחרון מביא את חזון הנצחת השואה של שז"ך בהר ציון. בפתח הספר הקדמה מקיפה המתארת את תולדות שז"ך, פעילות ההנצחה שלו, והקווים המרכזיים של מחשבת השואה שלו במבט השוואתי. היא נכתבה בידי עורכי הספר ד"ר זוהר מאור (מרצה להיסטוריה כללית באוניברסיטת בר אילן) ונעמה מאור (דוקטורנטית למחשבת ישראל באוניברסיטה זו). חשיבות הספר בחשיפת התמודדות אמונית וקיומית נוקבת עם השואה, ובתיעוד יחיד במינו של מעשי קידוש השם ושיחות אמונה, כפירה ותהיה של נספים בשואה ושל ניצולים. הוא עשוי לפנות לחוקרי השואה אך גם לקהל הרחב, במיוחד זה המתעניין בהגות בעקבות השואה.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: ניב גולדשטיין
תיאור: שלא כמשנתו הפיזיקלית של אלברט איינשטיין, אשר זכתה וזוכה להתעניינות אקדמית עולמית, הגותו באשר למפעל הציוני נותרה כאבן שאין לה הופכין כמעט. למרות זאת, התבטאויותיו בעניין חשוב זה מוצגות באופן חלקי ובצורה בררנית על ידי כותבים שונים התרים אחר אילן גדול להיתלות בו לשם חריצת דין – לשבט או לחסד – על התנועה הציונית, על מדינת ישראל ועל יחסן ל"שאלה הערבית". ספר זה הוא פרי מחקר שביקש לבחון באופן שיטתי, שנה אחר שנה, את עמדותיו של איינשטיין כלפי המפעל הציוני והסוגיות הנכרכות בו באמצעות ניתוח כתביו ומכתביו, נאומיו ומסריו ואף מעשיו הפומביים. המחקר בחן שלל מסמכים ראשונים, שקצתם נחשפו לציבור אך לאחרונה, מתוך ניסיון להבינם על רקע השקפת עולמו הכוללת של איינשטיין. תוך כך נחשפה הזיקה בין השקפת עולמו הפוליטית הכללית ובין משנתו הציונית המשפיעות האחת על האחרת. את עמדותיו של איינשטיין ניתן להציג על מנעד הגותי תדיר שבקוטבו האחד התפיסה האוניברסלית (ליברליזם, פציפיזם ועל-לאומיות) ובקוטבו האחר התפיסה הפרטיקולרית הנוגעת לעם היהודי בכלל ולפתרון הלאומי למצוקותיו בפרט. כל אלה יש בהם כדי לספק תמונה שלמה ומלאה יותר של משנתו.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: אביבה חלמיש, עופר שיף
תיאור: את תולדותיה של מדינת ישראל מקובל לחלק לעשורים. העשור השלישי לקיומה, שהחל באביב של שנת 1967 והסתיים ב-1977, הוא פרק זמן מובחן היטב: תחילתו במלחמת ששת הימים ובתקופת ההמתנה שקדמה לה, וסיומו ב'מהפך' הפוליטי שהתחולל עם עליית הליכוד לשלטון או בביקורו של סאדאת, נשיא מצרים, בירושלים. כחוט השני מחבר בין מאמרי הקובץ הניסיון לבחון עד כמה הייתה מלחמת ששת הימים קו שבר בתולדות החברה הישראלית, באיזו מידה האירועים והתהליכים שהתחוללו בשנים 1977-1967 היו המשכן של מגמות ותופעות שקדמו למלחמה ועד כמה הם בגדר מפנה ושינוי. כך או כך, ממרחק של ארבעים וחמישים שנה חשוב שניתן דעתנו להתפתחויות שהשלכותיהן חורגות מן העשור השלישי אך שורשיהן נעוצים בו, והן קובעות את סדר היום הפוליטי, החברתי והתרבותי של ישראל בימינו אלה. ישראל 1977-1967: המשכיות ומפנה אינו מתיימר לגעת בכל קווי המתאר של העשור השלישי. אין הוא סיכום אלא פתיחתו של דיון מחקרי המצפה להמשך.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
תיאור: עיונים הוא כתב עת מדעי רב-תחומי של מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות שבאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. כרכיו מתפרסמים בשתי סדרות, מאסף וסדרת 'נושא', ומגישים לקוראים מחקרים ומסות על התהליכים שכוננו את החברה היהודית המודרנית ועיצבו את ההתפתחות של החברה והמדינה בישראל. עיונים מפרסם מאמרים בתחומי דעת מגוונים: היסטוריה, פילוסופיה, סוציולוגיה, מדעי המדינה, כלכלה, ספרות, אמנות, מוסיקה, גיאוגרפיה, מגדר ועוד. ​
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: עופר שיף
תיאור: מולדות בגולה מעמיד במוקדו את נקודות הראייה של יהודי התפוצה ואת תפיסות השייכות-זרוּת שלהם כלפי 'המולדת' היהודית בארץ ישראל וכלפי סביבות הרוב של התפוצה. הוא איננו בוחן עד כמה מדויקות תפיסותיהם כלפי השיח הישראלי בנושא. סוגיה זו נדונה בהרחבה בגָּלויות ישראליות, הכרך הבא, העוקב, בסדרת הנושא של כתב העת עיונים בתקומת ישראל. מרבית המאמרים בספר שלפניכם עוסקים במתח הפנימי שבו שרויים יהודי התפוצה, המתח שבין מגמות טיפוחה של הייחודיות והסולידריות הכלל-יהודית, מכאן, ובין המגמות שמייחסות ערך חיובי מהותי להשתלבותם בתרבות ובחברה הסובבת, ולסולידריות שלהם אתה, מכאן. במתח הזה ובשאלה כיצד מגדירים ובונים אחדות קבוצתית יהודית ומאפשרים את המשכיות החיים היהודיים במציאות החברתית-תרבותית המודרנית והבתר-מודרנית, המחלישה את קווי הגבול בין מעגלי השייכות השונים, דנים כותביהם של המאמרים באסופה זו: חיים א' וקסמן, יורם בילו, גור אלרואי, יוחאי אופנהיימר, אליעזר בן רפאל, יצחק קונפרטי, הלל כהן, מארק ריידר, ג'ונתן ב' קרסנר, גיא מירון, זוהר שגב, רענן ריין, ג'פרי לסר, מיכאל קצין, דני טרום, שמואל טריגנו ויוסי טרנר. יש הרואים בסדיקת מעגלי השייכות החברתיים-תרבותיים איום על זהותו ועל קיומו של הקיבוץ (הקולקטיב) היהודי שמחוץ למדינת ישראל, ויש הרואים בה הזדמנות להגדרה מחודשת של חוויית החיים היהודיים בתפוצה. גם אלה וגם אלה רואים במצב הזה אתגר, וההתמודדות אתו היא החוט המקשר בין כל מאמריה של אסופה זו.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: שרינה חן
תיאור: בתי המקדש היו מוקד חברתי ומרכז פולחן של העם היהודי במשך כאלף שנה. לאחר חורבנם היו למושא תפילות, ברכות וטקסים, מחוז געגועים וחזון שאין להשיגו בזמן הנראה לעין. חזון זה לבש ופשט צורות רבות ומגוונות, עבר עידונים ותמורות שהותירו את מעשה הגשמתו בידי שמיים – עד לימינו אלה. בדורנו קמו קבוצות המבקשות לקומם את החזון ולממשו הלכה למעשה בבניין טיט ולבנים ובהקרבת זבחים. בעבר נתפסו הקבוצות הללו קיצוניות ואפילו קיקיוניות, אולם במרוצת שנות האלפיים השתנה יחסה של החברה הישראלית אליהן, והן מבטאות היום הלוך רוח מרכזי בציבור האמוני. מהן הסיבות לשינוי זה? התבוננות בדפוסי הארגון והפעולה של קבוצות 'שוחרי המקדש' מלמדת כיצד הצליחו לשנות את ההתייחסות לנושאים שנחשבו טאבו הן בשל נפיצותם הפוליטית והן משום שעוררו פולמוסים הלכתיים ארוכי שנים. פעילותם של 'שוחרי המקדש' הטמיעה דפוסי תרבות ומחשבה חדשים בחלקים נרחבים מן הציבור האמוני ודחקה למרכז השיח הציבורי את גאולת הר הבית.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
תיאור: 'עיונים בתקומת ישראל' הוא כתב עת מדעי רב-תחומי של מכון בן-גוריון.
כרכיו מתפרסמים בשתי סדרות, מאסף שנתי ו'סדרת נושא', ומגישים לקוראים מחקרים ומסות על התהליכים שכוננו את החברה היהודית המודרנית ועיצבו את ההתפתחות של החברה והמדינה בישראל.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
תיאור: 'עיונים בתקומת ישראל' הוא כתב עת מדעי רב-תחומי של מכון בן-גוריון.
כרכיו מתפרסמים בשתי סדרות, מאסף שנתי ו'סדרת נושא', ומגישים לקוראים מחקרים ומסות על התהליכים שכוננו את החברה היהודית המודרנית ועיצבו את ההתפתחות של החברה והמדינה בישראל.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
תיאור: 'עיונים בתקומת ישראל' הוא כתב עת מדעי רב-תחומי של מכון בן-גוריון.
כרכיו מתפרסמים בשתי סדרות, מאסף שנתי ו'סדרת נושא', ומגישים לקוראים מחקרים ומסות על התהליכים שכוננו את החברה היהודית המודרנית ועיצבו את ההתפתחות של החברה והמדינה בישראל.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: יוסף גורני
תיאור: ראליזם אוטופי' – הייתכן?
מושג זה שטבע יוסף גורני ונמצא בלבו של הספר מורכב מצירוף של ניגודים, אך הוא המפתח לפענוח הדחפים של האישים והתנועות שהטביעו את חותמם על ההיסטוריה הציונית. הראליזם האוטופי תורגם לשיטה מדינית וחברתית שעיקרה הוא 'פשרה מקדמת', ובכוחה צמחו ופעלו בתנועה הציונית רעיונות ואידאלים מגוונים ואף נוגדים זה את זה: לאומיות היסטורית דתית ומודרנית חופשית, רומנטיקה רגשית, ליברליזם דמוקרטי וסוציאליזם מעמדי או עממי רווי בנטיות אוטופיות. כל אלה הניעו מערכת של אישים ומוסדות, ואף שנוצרו בתוכה ניגודים רעיוניים, פוליטיים וארגוניים, היו אלה ניגודים משלימים. האידאלים היו לתמרורי הדרכה והכוונה, והותאמו למציאות המשתנה שבתוכה פעלו. על כן קרויים הם 'אנשי כאן ועכשיו': התפיסה האוטופית והאידאלים הנחו אותם בלא שייכָּפו על התהליך ההיסטורי ובלא שיראו בהם צו עליון מוחלט. הססמה 'כאן ועכשיו' היתה ציווי קטגורי אישי ולאומי, פוליטי ומוסרי, מוחלט ויחסי כאחד. עם הקמת המדינה התפרק הראליזם האוטופי. הצרכים החברתיים והמדיניים דחקו את הנטיות האוטופיות מן הזירה הציבורית, ולא נמצא עוד כוח פוליטי שיהיה מסוגל לשמור על האיזון בין השיקול הראלי לנטייה האוטופית. מלחמת ששת הימים מציינת שלב נוסף בהתפרקות המערכת רבת-הניגודים המשלימים הזאת. בעקבותיה נפרדו דרכיהם של בעלי הנטיות האוטופיות הלאומיות: המאמינים בארץ ישראל השלמה - מזה, ואלה המאמינים באפשרות של הסדר שלום מדיני – מזה. התנועה הציונית אינה משכילה עוד לשלב בין כוחם של מנהיגים מדיניים, חברתיים ומורי הוראה רוחניים ובין המוסדות והארגונים שנוסדו בראשית הציונות. הדבר ניכר במיוחד בתחום המדיני. תהפוכות פוליטיות חוללו שינוי בציונות כולה. היא נעשית אוטופיה משיחית ומעמידה בסכנה את עצם קיומה היהודי הציוני של מדינת ישראל.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: שוש סיטון, מרים סנפיר, גילה רוסו-צימט
תיאור: האם קיים גן ילדים ישראלי טיפוסי? ואם כן, מיהם האנשים שעיצבו אותו והטביעו את חותמם עליו?
שלוש מומחיות בתחום החינוך בגיל הרך מספרות את סיפור תולדותיו של גן הילדים בארץ ישראל מאז היווסדו בשלהי המאה ה-19 ועד ימינו בספר זה, שחברו בו מחקר, ידע וניסיון אישי. הספר מתאר את העולם התרבותי שנהגה ונבנה עבור הילד העברי והישראלי ואת התמורות שחלו בתרבות העברית, במדעי החברה והחינוך במשך מאה שנות חשיבה פילוסופית ועשייה נמרצת בשדה בחינוך. מרכזיותו של הילד בתהליך החינוכי היא אבן יסוד בתפיסת גן הילדים, אך במהלך השנים ובחילופי הדורות התחוללו בחברה העברית והישראלית תמורות שבאו לידי ביטוי במוסד גן הילדים. בגנים העבריים הראשונים נועדו הילדים לדבר עברית וללמד את הוריהם לדבר בשפת עֵבֶר, לחוות את חגי ישראל המתחדשים במולדת ולחגוג אותם עם הוריהם, ומשהוקמה מדינת ישראל חיו הילדים העבריים הללו את תרבותה בטבעיות השמורה רק לילידי המקום. תמורות בהרכב החברה הישראלית, שהייתה בתוך שנים אחדות לחברת מהגרים הטרוגנית, חלחלו גם למערכת החינוך, והיא נדרשה לתת פתרונות ייחודיים לקשיים דיפרנציאליים. בחלוף הזמן השפיעו על מערכת החינוך גם שינויים טכנולוגיים שהתחוללו בעולם המערבי והשפיעו עליה להתמקד בטיפוח הקוגניציה והלמידה של הילד. טובי המדענים, הפסיכולוגים והמחנכים עסקו בפיתוח תכניות לימודים שיהיה בכוחן לטפח את הילד כמדען פעיל, סקרן, חושב וחוקר, גישה שהתבססה על תאוריית ההתפתחות ותהליכי הבניית הידע של הילד מבית מדרשו של ז'אן פיאז'ה. מכאן נדדה נקודת הכובד הפדגוגית אל הילד האורייני. התאוריות הפסיכו-לינגוויסטיות, שבהשפעתן נחשפו ההבנות המוקדמות של ילדים צעירים את מערכת הכתב, הציגו גישה חדשה ומורחבת של תפיסת הלשון הדבורה והכתובה כמקשה אחת. בסוף המאה העשרים עמד במרכז גן הילדים הילד האינדיבידואליסטי, שנולד לחברה מרובת גוונים, הטרוגנית במרקמה האתני והתרבותי, חברה פתוחה לארץ ולעולם - הלוא זהו הילד הפוסט-מודרני, המאפיין גם את תקופתנו. אלה הפרקים המרכזיים בתולדות גן הילדים העברי והישראלי, המתוארות בספר זה מתוך גישה התפתחותית היסטורית רחבת יריעה, על בסיס מבחר עשיר של מחקרים ותיעוד היסטורי מילולי וחזותי.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: בני מוריס
תיאור: היחסים בין מדינת ישראל לשכנותיה, מדינות ערב, ניצבים במוקד מפעל המחקר הענף של ההיסטוריון בני מוריס. בספר זה מובאים מחקרים היסטוריים, מאמרים עיתונאיים ורשימות אישיות פרי עטו. לצד דיונים על קרבות מלחמת השחרור בדיר יאסין וטנטורה, ימצא המעיין בקובץ זה דיון ביחסו של חיים ויצמן לערבים, ביחסו ופועלו של אלברט איינשטיין לסכסוך הציוני־ערבי וזיכרונות משהות המחבר בכלא 4 (על סירוב לשרת בשטחים) ומימי הלחימה והפציעה במלחמת ההתשה ב־1969.
עם עובד
מאת: דוד רטנר
תיאור: סוף שנות ה־60 והמחצית הראשונה של שנות ה־70 היו שנים מסעירות וחסרות תקדים בהיסטוריה של אתיופיה: תנועת סטודנטים דומיננטית, קבוצות קריאה פוליטיות הופיעו בכל מקום והמהפכה ב־1974 אשר הפילה מכסאו את הקיסר, העלתה לשלטון ארגון צבאי בעל אג’נדה מרקסיסטית (דרג) והביאה לסיומו שלטון מלוכני בן מאות שנים. בתוך מכלול הארגונים המהפכניים שעלו על הבמה בתקופה זו התבלטו שניים: EPRP הפופולרי והרדיקלי שבתוך זמן קצר גייס לשורותיו עשרות אלפי חברים ו־TPLF הצנוע והפרובינציאלי יותר. תחילתה של תקופה זו התאפיינה בשיח פוליטי פתוח וסוער באופן שאתיופיה לא ידעה כמותו, אך לקראת סוף שנות ה־70 המדינה התדרדרה למלחמת אזרחים מדממת אשר הסתיימה רק ב־1991, עם עליית TPLF לשלטון. ספר זה בוחן את סוגיית חלקם של בני קהילת ביתא־ישראל, יהודי אתיופיה, באירועים היסטוריים אלו. בניגוד לאמונות הרווחות בדבר חייהם ומעשיהם של בני הקהילה בעודם באתיופיה, ספר זה חושף כי רבים מבני הקהילה אכן היו מעורבים בפרק היסטורי מרתק זה, חלקם כלוחמים, אחרים כפעילים פוליטיים ובתפקידים נוספים. ספר זה מעלה את השאלות מדוע פרק זה על אודות בני הקהילה נשכח מתוך הנראטיב ההיסטורי על אודותיהם וחייהם באתיופיה, ומה אפשר ללמוד מכך על פוליטיקה של זיכרון ושכחה בחברה הישראלית.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: ערן אלדר
תיאור: הבחירות לכנסת התשיעית, במאי 1977, חוללו מה שכונה מאז ״מהפך״ רב־חשיבות ומשמעות בפוליטיקה בישראל. לאחר שלושים שנה של שלטון לא מעורער שלחו הבוחרים את מפלגת פועלי ישראל (מפא״י) אל ספסלי האופוזיציה. ההלם וההפתעה היו גדולים. מנהיג המפלגה שמעון פרס כתב לידידו הסופר א.ב. יהושע אחרי הבחירות: ״נותקנו מהעם, ליבנו היה גס למשאלות ליבו, ואוזנינו אטומות לציפיותיו״. ועוד הוסיף וסיפר לו על ״משחקי הכוח״ בתוך המפלגה ועל ״דלותה האינטלקטואלית״. ערן אלדר בספרו המרתק טוען כי הישגיה הרבים של המפלגה בשלושים שנות שלטונה במדינה, ובכלל זה ביסוס כלכלתה וייצוב ביטחונה וגבולותיה, הסתירו מעיני הציבור תהליכים והתפתחויות פנימיים שכרסמו בכוחה והרחיקו אותה מלב בוחריה. הספר אינו עוסק בצד המנצח, הליכוד במנהיגותו של מנחם בגין, אלא במחנה המפסיד. ההתרכזות בתהליך שקיעתה האיטית של הגמוניית מפלגות הפועלים בשנים 1977-1965 וההתבוננות מקרוב בסוגיה מלמדות כי מה שהוגדר ״מהפך״ היה בעיקרו של דבר סיום מתבקש וכמעט מובן מאליו לתהליך ארוך של התפרקות ואובדן כוח.
עם עובד
מאת: מינה גולדברג
תיאור: עבודת דוקטור זו פורסמה בברלין בשנת 1934 ועניינה "סופות בנגב" - הפרעות נגד יהודי רוסיה בשנים 1881 - 1882. המחברת מינה לנדוי (לבית גולדברג), מנתחת כאן את הסיבות לפרוץ הפוגרומים, את מהלכם ואת השלכותיהם - בין השאר התפתחותה של הציונות ברוסיה.
העבודה מתפרסמת לראשונה בעברית בחלוף למעלה משמונים שנה לאחר כתיבתה, בעצם ימי שלטון הנאצים בגרמניה; וערב השנה העשרים לפטירתה של מינה לנדוי (1998-1911).
מאת: מרדכי פרידמן
תיאור: בנימין זאב הרצל שכנע את קיסר גרמניה וילהלם השני להציע לסולטן התורכי כי יאפשר לו לפרוש את חסותו על התיישבות יהודית בארץ ישראל בשנות ה-90 של המאה ה-19.
משה זאקס, העולה הראשון מגרמניה לירושלים במאה ה-19, הקדים את הרצל, וכבר בשנות ה-30 של אותה מאה שכנע את קיסר אוסטריה שיפנה לשלטונות בקושטא ויבקש כי יאפשרו לו לפרוס את חסותו על התיישבות חקלאות בארץ ישראל. משה זאקס, הגיבור שנשכח, יזם בלתי נלאה, מראשוני העיתונאים היהודיים במאה ה-19, מראשי כולל הו"ד, מיוזמי ובוני בתי מחסה, זוכה בספר זה להכרה מחדש ולתיאור תרומתו לבניין הארץ.
מאת: אלעד בן-דרור
תיאור: 'את לא מעלה על דעתך מה זה להחזיק את הקופים האלה ביחד וללחוץ עליהם להוציא מהם הסכם [...]. אני נשבע שלעולם לא אחזור לסוגיית ארץ ישראל', כתב ב-1949 מתווך האו"ם ראלף באנץ' לאשתו. שנה לאחר מכן זכה בפרס נובל לשלום על הצלחתו לסיים רשמית את מלחמת העצמאות באמצעות הסכמי שביתת הנשק, והיה לאפרו-אמריקני הראשון שזכה בפרס נובל. גם כיום סבורים רבים שבאנץ' היה המתווך הטוב ביותר בתולדות הסכסוך הישראלי-ערבי. למעשה, הוא ששרטט את גבולותיה של מדינת ישראל (עד 1967) ואת 'הקו הירוק'. מי היה באנץ'? האם היה קשר בין מוצאו האפרו-אמריקני ובין התפקיד שהוא מילא בסכסוך הערבי-ישראלי? מה באמת חשב על הערבים ועל היהודים? וכיצד הצליח לבסוף לגשר על האיבה ועל הפערים בין ישראל למדינות ערב? הספר מגולל את סיפורו האישי המסקרן בתוך סיפור מעורבותו של האו"ם בסוגיית ארץ ישראל בין 1947 ל-1949. תפקידו של באנץ' היה משמעותי ביותר: הוא היה יועץ לוועדת החקירה של האו"ם שהמליצה ב-1947 לחלק את הארץ; עמד בראש מזכירות הוועדה שנדרשה להוציא לפועל את תכנית החלוקה; שימש עוזרו הבכיר של מתווך האו"ם פולקה ברנדוט, ולאחר רצח ברנדוט היה לראש מנגנון התיווך מטעם האו"ם. הספר מתבסס על תיעוד ארכיוני רב ומגוון, שמקצתו נחשף כאן לראשונה, ומציג מסקנות מרתקות ומפתיעות.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: יאיר אורון
תיאור: חיבור זה מבקש להביא את סיפורם המופלא של יהודים וערבים במהלך אירועי הדמים של 1929. בשעה שבני שתי הקבוצות התעמתו, היו ביניהם גם כאלה שסיכנו את חייהם כדי להציל את בני הקבוצה האחרת. מאות יהודים ניצלו מן הטבח על־ידי ערביי חברון, ויהודים הצילו פלסטינים מידי יהודים. בספר, שיופיע בקרוב גם בערבית, עדויות על מספר מקרי הצלה, ביניהם עדות אברום בורג על משפחת אמו, ועדות בועז כיתאין, שסבו היה רופא בחברון. פרק נוסף עוסק במעשי הצלה בין שתי הקבוצות שקרו בשנים האחרונות. בכל מקרה של טבח, טיהור אתני או ג’נוסייד, ישנם המבַצעים והקורבנות, וישנם רוב האנשים, שחלקם תומכים ברוצחים ומרביתם ממשיכים לעסוק בשלהם, מאדישות או פחד. אך בכל אחת מזירות הפשע נמצא “גיבורים שקטים” שפעלו להציל ביודעם את הסכנות. במעשיהם הצילו לא רק את חיי הניצולים, אלא את נשמת אפה של האנושות כולה. לביטויי הטוב האלה יש משמעות מוסרית וחינוכית ראשונה במעלה, ואותם אנו מבקשים לא לשכוח אלא להבליט בימים אלו, עת מגפת הגזענות ועמה מרכיבים של פשיזם פושים הן בקרב הישראלים והן בקרב הפלסטינים. כשמידרדרים במדרון הגזענות ישנה נקודת אל־חזור, שממנה אי אפשר אלא ליפול לתהום. עדיין הדברים בידינו ותלויים בנו, ישראלים ופלסטינים החרדים ממה שמתרחש. תקוותנו שהספר יהווה אמצעי למאבק נגד הגזענות המתרחבת בקרב שתי החברות, ומופת לערך קדושת חיי אדם באשר הוא אדם, פלסטיני כיהודי.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: עידן ירון
תיאור: בספר זה מוצג לראשונה ומנותח לפרטיו 'מעשה שקולניק': אירוע רציחתו של מחבל פלסטיני כפות על ידי מתנחל יהודי במרס 1993. הרקע למעשה 'בימים ההם', ומשמעותו 'בזמן הזה', נידונים כאן לראשונה מתוך מכלול המסמכים המשפטיים והאחרים, הפרסומים בעיתוני התקופה, ובראש ובראשונה מתוך החשיפה המלאה והבלעדית של יורם שקולניק עצמו את מניעי המעשה, טיבו, משמעותו והשלכותיו: זה הגיוני. זה מסתדר בראש. זה מתאים לשכל הישר. הציבור מבין את זה, בעיקר הציבור הדתי לאומי, אף שאינו בנוי למעשים גרנדיוזיים כאלה. אנשים שפוגשים אותי ברחוב ניגשים ואומרים 'כל הכבוד!' [...]. גם אם החוק והמשפט אינם מכירים במעשה, קיבלתי את ההשראה לעשותו מהתורה: מוסרית, היה צריך להרוג; זהו מעשה בעל ערך! ביצעתי את המעשה 'לשם שמיים', ולא מתוך מניע אישי כלשהו [...]. המתנחלים הם שק האגרוף של המדינה — של השלטון, של התקשורת ושל מערכת המשפט [...]. זה הסיפור האמתי; זו האמת שלי. "ספר זה מהווה מסמך סוציולוגי־פסיכולוגי, וככל הנראה גם משפטי, מעמיק ומרתק [...]. נראה שתפקידו של הכותב אינו בהכרח הרואי, ולא תמיד מעורר סימפתיה כלפיו מצד מושא כתיבתו. עם זאת, הוא מאפשר לקורא לראות את החלקים השונים של התצרף וליצור מהם תמונה שלמה ומורכבת [...] ובו בזמן להיצמד לגישה נטולת שיפוט שאינה מפֵרה את היושרה האישית והמקצועית." (פרופ' אוֹריה תשבי, המחלקה לפסיכולוגיה, האוניברסיטה העברית בירושלים)
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: פאולינה צלניק
תיאור: איך זה התחיל? זה לא היה כרעם ביום בהיר. זה נמשך שנים: רמזים, אזכורים, שתיקות מוזרות של ההורים. לפתע הם קלטו שהם “אחרים”; מוצאם שונה. הם יהודים. הם, אזרחי פולין, שפולנית היא שפת אמם, ומעורבותם בחיי פולין מובנת מאליה; הם, החוגגים את החגים הלאומיים והקתוליים — הם מיעוט לאומי. לא פופולארי. לא אהוד. בספר זה מופיעים ראיונות עם אזרחי פולין אשר בגיל מבוגר גילו את שורשיהם היהודיים. רובם חשו פחד עם גילוי זהותם. מה עושים עם “זה”? למי לספר על “זה”? מפני מי להסתיר את “זה”? מה משפחתי תאמר על “זה”? מגוון רחב של פולנים מתמודדים עם גילוי זהותם החדשה, זהות שיצרה עבורם בעיה חמורה ולעתים אף מסכנת אותם ואת ילדיהם. הם מצאו פתרונות שונים. משהו בהם השתנה: הם בחרו להיפגש אתי ולספר לי את תולדות חייהם. עבור אחדים מהם, הייתה זו הפעם הראשונה בחייהם שבה דיברו על “זה”. קולותיהם נשמעים בבירור. הם מדברים על פחדיהם, רגשותיהם ותקוותיהם לעתיד. אלפים ספורים רשומים כיום בקהילה היהודית בפולין. רבים נוספים עדיין לא גילו את יהדותם. מגמה זו עשויה להתפתח בשנים הקרובות ולהשפיע על השיח הציבורי בפולין. האם ישתתפו "היהודים החדשים" אלה בנשיאתה של התרבות היהודית בפולין.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: סמדר שרון
תיאור: ספרה של סמדר שרון מציע מבט ביקורתי נדיר על תהליך ההתיישבות בשנות החמישים. הספר מבוסס על מחקר היסטורי, סוציולוגי ופוליטי של תהליכי התכנון של חבל לכיש, של תהליך היישוב של המהגרים כחלק מההנדסה הדמוגרפית במרחב הקולוניאלי ושל פרויקט התִרבות הציוני. הניתוח המדוקדק של מסמכי ארכיון ומקורות ראשוניים נוספים פורש באופן מרתק את תפקידם של מומחים וסוכנים שונים — אם מתכננים ואם פוליטיקאים בעלי חזון — בפרויקט ההתיישבות בסְפר הישראלי המתהווה. לאורך הספר מתחדדת ההכרה התיאורטית והפוליטית בחשיבות הפרקטיקות המייצרות את המרחב הלאומי בשנות החמישים כאתר קונקרטי בו התכנון המודרני מייצר משמעות הנתפסת כמובנת מאליה, והופך את הסביבה למתווכת ולמשעתקת של יחסי הכוח. ספר זה מהווה תרומה חשובה למדף הספרים העוסקים ביחסי חברה, אתניות, פוליטיקה ומרחב בישראל.(פרופ׳ חיים יעקובי)
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: אלון קונפינו
תיאור: מה לאמיתו של דבר גרם לנאצים לשרוף ספרי תורה בכל רחבי גרמניה ב-9 בנובמבר 1938? בספר זה, המסתמך על שורה של ארכיונים, אלון קונפינו מציע פרשנות מעמיקה חדשה לשואה. קונפינו משרטט את הסיפורים שנאצים וגרמנים אחרים סיפרו לעצמם על עצמם, על המקום שממנו באו ועל המקום שפניהם מועדות אליו, וחושף כיצד הובילו הסיפורים הללו למסקנה כי לצורך כינונה של ציוויליזציה נאצית חדשה יש לבער את היהודים תחילה. בעיני הנאצים, היהודים סימלו מקורות היסטוריים של רשע – מן התורה עד לקפיטליזם ולבולשביזם המודרניים – ויש לעקור אותם מן השורש כדי לכונן ציוויליזציה חפה מחוב ליהודים. מהותה של השואה, היתה ניסיון השתלטות על ההיסטוריה ועל הזיכרון של גרמניה ואירופה, של היהדות והנצרות. בדמיון הנאצי, נתפסה השמדת היהודים כמעשה בראשית. משעה שהגרמנים דמיינו עולם עתידי ללא יהודים - ניתן היה להעלות על הדעת ולהצדיק מעשי רדיפה והשמדה. לפיכך אין לראות בשואה מאורע בלתי נתפס שאין להבינו; להפך, היא היתה מובנת. כך בנו הגרמנים את זהותם תוך טוויית סיפורים המתבססים על עובדות, המצאות, שקרים ודמיון. סיפורים מעניקים חיים, וסיפורים גם הורגים.
מאת: דב שוורץ
תיאור: "ציונות דתית" הוא קובץ מחקרים מטעם המכון לחקר הציונות הדתית ע"ש ד"ר זרח ורהפטיג, שעניינו בהיסטוריה של הציונות הדתית, בהגות הפילוסופית של אנשי הציונות הדתית ובתהליכים העוברים על התנועה והחברה הציונית הדתית, מייסודה בשנת 1902 ועד ימינו. בקובץ זה, מחקרים על מייסד "המזרחי", הרב יצחק יעקב ריינס, על הרב אברהם יצחק הכהן קוק ועל התגובות הרבניות לתוכנית ההתנתקות.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
הצג עוד תוצאות