נמצאו 253 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: נירית רייכל, טלי תדמור-שמעוני
תיאור: החינוך העברי במושבות בתקופה העות'מאנית מוצג כנדבך חשוב בתהליך של בינוי אומה בהיסטוריוגרפיה הישראלית.

מחברות הספר מבקשות לטעון כי אבני הבניין של החינוך הציוני, כגון הטיול, הגינה החקלאית, השירים בגני הילדים ועוד, הם תוצר של השתרגות בין אידאות חינוכיות אירופאיות לבין ניסיונות העיצוב של תרבות עברית מקומית. תהליכי ההשתרגות נבחנים באמצעות גישתה של ההיסטוריה הטרנס-לאומית (transnationalism). התבוננות באמצעות העדשה של ההיסטוריה המשתרגת, שהיא תת-קטגוריה של אותה גישה, מראה, למשל, כי הנורמה של חינוך ציבורי יישובי, שהיתה רווחת באירופה בשליש האחרון של המאה התשע-עשרה, הועברה לארץ-ישראל העות'מאנית על ידי פקידות הברון רוטשילד וארגון יק"א. גופים אלה, שלא היו שותפים לחזון של חיבת ציון (והתנועה הציונית), מימנו את מסגרות החינוך העבריות שביקשו לחנך ולהטמיע תודעת מקום חדשה. התנאים הבראשיתיים ששררו במערכת החינוך העברית בארץ-ישראל יצרו מציאות של מעין מעבדה חברתית-תרבותית קטנה אשר מאפשרת לבחון באופן כמעט פרטני כיצד הביוגרפיה המקצועית ובתי הגידול השונים של המורים השפיעו על רכישת הידע שלהם ועל תפיסותיהם, וכן מאפשרות היא לבחון את דרכי אימוצה, הבערתה, עיבודה והתאמתה של אידאה חינוכית למציאות של ארץ-ישראל העות'מאנית במושבה. תהליכים אלה באו לידי ביטוי בין היתר במדיקליזציה של החינוך, ביצירת הכשרת מורים וגננות מודרנית, בעיצוב חינוך מתקדם (פרוגרסיבי) לגיל הרך עוד.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: שרה זיו
תיאור: יעקב שכביץ (תר"ד-תרצ"ג) איש העלייה הראשונה שהתיישב בגדרה, הוא אישיות שנעלמה מהשיח ההיסטורי על תקופתו ודמות של הפכים. את הניגודים התרבותיים שתודעתו הכילה ביקש להפוך למשנה אחידה חדשה, איש חרדי משכיל וציוני זה ראה בציונות מצווה וחובה הנגזרת מן הדת וההיסטוריה היהודית. כ'איכר תלמודי' ראה בעבודת כפיים חקלאית משולבת בלימוד במקורות היהודיים דרך אוטופית להגשמת הציונות.

שכביץ, כותב ודובר דו-לשוני - יידיש ועברית, ביקש לייצר מרחב תרבות משותף לשתי השפות דווקא בתקופה של יחסים מתוחים ביניהן, בימים של תחייה לאומית שבחרה לבטא עצמה רק בעברית. כמי שביקש להיות מכונן פעיל של התרבות הלאומית בארץ ישראל, והציע 'עבודת קולטורא' שלא תחליף ישן בחדש, אלא תשמר את המסורות היהודיות בתוך חברת החלוצים בארץ ישראל בעת שהיא שעוברת שינויים דרמתיים, ניתן לאפיינו כ'חרש תרבות'. הודות לעבודת ליקוט מסמכים ביידיש ובעברית והעמדת ארכיון אד-הוק של מכתביו וכתביו, שרובם אבדו ומיעוטם שרדו במצב קשה לקריאה עקב פגעי הזמן, שנעשתה בידי ד"ר שרה זיו, מחברת הספר, ניתן לקורא העברית בימינו להתוודע לדמות ולתקופה מרתקות.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: ברוך כנרי
תיאור: יוסקה רבינוביץ' איש הקיבוץ המאוחד, חבר נען, מהמקורבים ביותר ליצחק טבנקין, היה עד נוכח במאורעות רבים וחשובים בתולדות הקיבוץ המאוחד, ההסתדרות והארץ.
מבעד לעיניו חדות הראייה, בזיכרונו המופלג ובחדות הניתוח שלו באים לביטוי חדש וצבעוני מאורעות תקופה אפית בחיי הגולה המזרח אירופית בטרם השמדה במאבקים על דרכי בניין הארץ והקיבוץ.
במכתביו האישיים, המובאים כאן לראשונה בדפוס, מצטיירת דמותו המורכבת של יוסקה על אהבותיו, לבטיו ומחשבותיו – החל משנת עלייתו לארץ כנער צעיר ועד הגיעו לשיבה טובה, בקיבוצו נען.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: אמיר גולדשטיין
תיאור: כיצד הסביר ז'בוטינסקי את האנטישמיות? מדוע תמך בשיתוף פעולה של ציונים עם חוגים שנתפסו כשונאי ישראל? האומנם צפה את השואה והאם בכלל רלוונטית השקפתו לבני החברה הישראלית ולעם היהודי בימינו?
איש רב-כישרונות, גוונים וניגודים חושף במחקר מקיף זה אמיר גולדשטיין, המבקש לפענח בדרך שלא נבחרה את ה'אחר' הלא יהודי בתפיסת ז'בוטינסקי, את פרשנותו לתופעת האנטישמיות ואת מקומה בהשקפתו הציונית.
ז'בוטינסקי בלט בעיסוקו העקיב, השיטתי והאינטנסיבי באנטישמיות, בגילוייה ובמקורותיה. בעיניו הייתה זו בעייתן של החברות הלא-יהודיות כשם שהייתה בעייתם של היהודים שבתוכן חיו. לא זדון או רשע מעוררים אותה, כתב, אלא האנומליה שבה חיו היהודים באירופה, בעיקר במזרחה, בעודם שומרים בעיקשות על זהותם הנפרדת והנבדלת, מנותקים ממולדתם ההיסטורית וממסגרת חיים לאומית יהודית ממלכתית. מכאן גזר ז'בוטינסקי את הדרך למיגור או לצמצום האנטישמיות: הקמת תנועה לאומית יהודית המונית. רק בכוח תנועה כזו יהיה אפשר 'לנרמל' את היהודים, ובכלל זה את מערכת היחסים שלהם עם כלל העמים; להשתחרר מתרבות הגטו היהודי ומן היחס החשדני כלפי העולם הלא יהודי; ולהקנות ליהודים תפיסה לאומית ממלכתית, בוטחת ומשוחררת מפחדי העבר. משעה שיבינו כולם, יהודים ולא יהודים כאחד, את שורשיה של האנטישמיות, סבר, יכירו גם בכוחה של הציונות לצמצם אותה.
על חבל דק פסע ז'בוטינסקי. הוא דגל בהתחדשות לאומית תרבותית וביקש להזין ולהניע את בינוי האומה היהודית בכוח מקורות פנימיים חיוביים, ולא בכוחה השלילי של האנטישמיות. בה בעת לא עצם עיניו מראות והעריך כי יגברו ויחמירו גילויי שנאת היהודים, ועל כן קודרות היו, לפרקים קטסטרופליות, התחזיות שנשא בשנות השלושים באשר לעתיד שצופנת בחובה אירופה ליהודיה.
אמיר גולדשטיין סוקר ומנתח בדרך שלא נבחרה את הגותו ואת פועלו של ז'בוטינסקי מנעוריו ועד ימיו האחרונים, מהלך בין חסידיו הנלהבים של ז'בוטינסקי ובין מתנגדיו המרים בזהירות רבה ומאיר באור חדש דמות מרתקת, נושא מרכזי ותקופה חשובה בהיסטוריה של יהודי אירופה.
מכון ז'בוטינסקי בישראלמכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: איליה לוריא
תיאור: מלחמות ליובאוויץ': חסידות חב"ד ברוסיה הצארית מוקדש לתולדותיה ולמאבקיה של חסידות חב"ד, שנודעה כאחד הזרמים החסידיים הבולטים והפעילים ביותר במרחב היהודי של תחום המושב ברוסיה ובארץ ישראל. במרכז הספר ניצבות השקפותיה החברתיות ופעילותה הפוליטית של הנהגת חב"ד נוכח המשברים הקשים שפקדו את יהדות רוסיה במאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים. כל אלה נדונים בהקשר היסטורי רחב ובזיקה לתהליכים שאפיינו את החברה היהודית המסורתית ברוסיה באותה העת. מלחמות ליובאוויץ' עוסק בתקופת כהונתם של שלושה אדמו"רים — ר' מנחם מנדל (הצמח צדק), ר' שמואל ור' שלום דב בער (רש"ב) — שראשיתה בפיתוח מנגנונים ומוסדות חברתיים של חצר הצדיק ושל הקהילות החסידיות, וסופה בקריסת המסגרות החברתיות והפוליטיות של יהודי רוסיה במערבולת של מלחמת העולם הראשונה.
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי
מאת: דב שוורץ
תיאור: "ציונות דתית" הוא קובץ מחקרים מטעם המכון לחקר הציונות הדתית ע"ש ד"ר זרח ורהפטיג, שעניינו בהיסטוריה של הציונות הדתית, בהגות הפילוסופית של אנשי הציונות הדתית ובתהליכים העוברים על התנועה והחברה הציונית הדתית, מייסודה בשנת 1902 ועד ימינו. בכרך זה מחקרים בסוגיות חברתיות ורעיוניות במחנה הציוני הדתי, ובהן חידוש הסנהדרין בעקבות התחייה הלאומית, תפיסת המלחמה בהגות הציונית הדתית והזיקות הפמיניסטיות, האורתודוקסיות המודרניות והחינוכיות של הציונות הדתית.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: דפנה סליאר
תיאור: הספר עוסק בחקר כלכלת יהודי "רומניה הישנה"(הרגאט) בתקופת הזמן 1859- 1914, מטרתו המרכזית היא זיהוי המבנה הכלכלי של המיעוט היהודי, תוך בחינת מידת התאמתו לעקרונות ההתנהגות הכלכלית של מיעוטים בד"כ, ושל מיעוט יהודי בפרט.

המחקר מתבסס על חומרים סטטיסטיים-עובדתיים, שלוקטו בעבודת חלוץ ממקורות היסטוריים (ברובם ראשוניים). הממצאים מפורשים ומנותחים בעזרת מסגרת תיאורטית (מודל לניתוח כלכלת מיעוטים של סימון קוזנץ ומודל לניתוח תפקוד מיעוט אתני/דתי כ"אנשי ביניים" ), הנקבעת במבואות לעבודה.
הדיון נפתח בהצגת הגורמים שעמדו ברקע הפעילות הכלכלית של היהודים ברגאט: חלק-א' העוסק בגורמים הקשורים בארץ הקלט-הרגאט, מציג את תהליכי הקפיטליזציה, התיעוש והמודרניזציה, המבנה הדמוגראפי והסוציו-אקונומי, התנאים הפוליטיים והמשפטיים העוינים כלפי היהודים, ההגבלות הרשמיות על פעילותם הכלכלית ועוד. הגורמים הפנימיים, הקשורים במיעוט היהודי עצמו, מוצגים בחלק-ב' ונוגעים בעיקר למעמדם המשפטי, רמת השכלתם והכשרתם המקצועית, התמורות הדמוגרפיות ופעילותם הכלכלית בקווים כלליים.  חלק-ג', דן ביהודים, רומנים ו"זרים"(בני מעוטים אחרים) בחלוקה לחמישה ענפי פרנסה עיקריים: 1. סוחרים, אנשי ממון ומתווכים 2. בעלי-מלאכה 3. תעשיינים 4. עובדים בשרות הציבור ובעלי מקצועות חופשיים 5. חוכרי האחוזות החקלאיות והיערות.  בחלק זה נערך הדיון במבנה הענפי והמעמדי של היהודים, בהשוואה שיטתית לרומנים ולמיעוטים אחרים, תוך סקירת המקורות העומדים לרשות המחקר. התרכזות ומשקל הפעילים בענפים המקצועיים למיניהם נבחנת ב-5 פרקים נפרדים ברמת ענפי משנה ותת-ענפים, בעיר ובכפר. סיכום העבודה מציג את מסקנות המחקר, המרכזית שבהן מלמדת שנבדלות המבנה הכלכלי של יהודי הרגאט, במידה והתקיימה - נקבעה במידה מכרעת ע"י התנאים הנסיבתיים שבהם פעלו. ומכאן, שמבנה כלכלי של מיעוט עשוי להיות דומה לזה של אוכלוסיית הרוב בתנאי שיהא חופשי לפעול בהתאם לתנאי המשק הכלכלי בארץ הקלט, ולהיפך מכך: ככל שיוגבל בפעילותו , כך תתחזק נבדלותו הכלכלית.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: מיכל חכם
תיאור: ד"ר מיכל חכם היא חוקרת תרבות חזותית וחומרית. בספר נועז וחדשני זה היא מתחקה אחר הבנייתה של הזהות האשכנזית המודרנית באמצעות השיח שעסק בהסדרת מרחב הבית וחיי היומיום בימי המנדט ובשני העשורים הראשונים למדינה. לראשונה בחקר התרבות הישראלית, חכם ממפה את התמהיל המודרניסטי, האוריינטליסטי והקולוניאליסטי שממנו נוצקה קטגוריית זהות זו. במחקרה המקיף חכם בוחנת שלל מופעים שבאמצעותם עוצבה האשכנזיות המודרנית והוצגה לראווה בחלל הפרטי והציבורי גם יחד כמודל ראוי לאימוץ. היא מנתחת מנעד רחב של טקסטים – ספרות ועיתונות לילדים, ספרי הדרכה לארגון הבית, אוטוביוגרפיות, אוטופיות ציוניות, כרזות, איורים אדריכליים, יצירות אמנות, תצלומים ויצירות קולנועיות – שבכולם מופיעים ייצוגים של מרחב הבית ודייריו ומובלעות בהם הנחיות לניהול חיי היומיום. כל אלה מתכנסים תחת המטרייה המושגית החדשה: "שיח הדומסטיוּת הציוני".
הוצאת גמא
מאת: ענת גרנית-הכהן
תיאור: הספר מביא את סיפורן של כ-3,600 נשים יהודיות בגילי 45-18 מהיישוב בארץ-ישראל שהתנדבו לשרת בשני כוחות - אט"ס (ATS) – חיל העזר של חיל היבשה, ווא"ף (WAAF) – חיל העזר של חיל האוויר. הגיוס היה ביוזמת מועצת ארגוני נשים שבראשה עמדה הדסה סמואל, והנשים תבעו את זכותן להיות במרחב הציבורי. בין הנשים היו גם כ-120 אימהות, שחלקן עזבו משפחה וילדים קטנים כדי לשרת בצבא. רוב המגויסות שירתו במצרים, חלקן בארץ ישראל, בסוריה ובלבנון וגם באיטליה. המגויסות היו פקידות, מחסנאיות ועובדות בתי חולים וכמה מאות היו נהגות – משאיות ואמבולנסים. היו גם חברות בהגנה ובלח"י שביצעו תפקידים בלתי לגליים כמו הברחת נשק ועולים וזיוף תעודות חייל. שתי חברות לח"י אף היו מעורבות בהכנות לרצח של הלורד מוין בקהיר (נובמבר 1944).
יד יצחק בן-צבי
מאת: מרדכי אלטשולר
תיאור: יהדות במכבש הסובייטי מתאר את השפעתה של הדת היהודית בברית המועצות על הזהות הלאומית במשך יותר מעשרים שנה. במרביתה של תקופה זו היו הקהילה הדתית ובית הכנסת המוסדות היהודיים היחידים המורשים במדינה. אין תימה אפוא כי בפעילות של הקהילות ובתי הכנסת השתתפו בצורה ישירה או עקיפה המוני יהודים שלא היו שומרי מצוות כלל, ובית הכנסת היה המקום היחיד שבו הם יכלו לתת ביטוי לזהותם הלאומית, שהתעוררה בעקבות השואה. הספר בוחן כיצד תפקדו המוסדות הדתיים המוכרים, מה הייתה ההשפעה של הדת ומוסדותיה על הציבור היהודי הרחב, שרובו ככולו לא היה דתי, ומה תרמה הדת לקיום הלאומי היהודי בתקופה הנדונה. בחלקו הראשון של הספר נדונים, כמעט באופן כרונולוגי, השינויים במדיניות הסובייטית כלפי הדת בכלל והדת היהודית בפרט, ונבחנות דרכי ההתמודדות של הקהילות עם שינויים אלה. בחלקו השני נבחנים נושאים שונים, כגון: לימודי קודש, שחיטה, צדקה, אספקת מצות לפסח, מקוואות, ברית מילה ומצב בתי העלמין וחברות קדישא.
מן הספר עולה היחס המורכב שבין הדת לזהות היהודית בברית המועצות, 1964-1941.
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי
מאת: יעל זרובבל, אמיר גולדשטיין
תיאור: - מה חשף המחקר על הקריירה הצבאית של טרומפלדור ברוסיה? מה הייתה השפעתם של כתבי טולסטוי על תודעתו?
- מה אירע בקרב תל חי ומה היה מקומו במכלול האירועים באזור מנקודת מבטם של הערבים, הצרפתים - והבריטים?
- מדוע לא זכו שתי הנשים שנפלו בתל חי למקום משלהן בהנצחת תל חי?
- כיצד התייחסו למיתוס תל חי תנועות שונות ביישוב? ומה עמד ברקע הקטטות שאירעו במהלך העליות לתל חי בי"א באדר?
- איך התכתב ההומור שהתפתח סביב דמותו של טרומפלדור עם המיתוס?
- כיצד התגלגלה דמותו של טרומפלדור מהזמר העברי של ימי היישוב להיפ-הופ של שנות האלפיים? פרשת תל חי (מארס 1920) מייצגת צומת של הקשרים היסטוריים, חברתיים, תרבותיים ופוליטיים. היא התרחשה בשלב מעבר מכריע בעיצוב פני המזרח התיכון והארץ וזכתה להנצחה מיידית כאירוע מכונן. המיתוס שהתפתח סביבה הסעיר את בני הדור, אך היה גם למוקדו של פולמוס פוליטי חריף ביישוב הציוני. ככל שהחברה השתנתה והמציאות הישראלית הייתה למורכבת יותר, חלו תמורות בתפיסת האירוע ההיסטורי ובמשמעויותיו של מיתוס תל חי. קובץ זה יוצא לאור לרגל יובל המאה לפרשת תל חי, והוא שופך אור חדש על פרשת תל חי לקהל המתעניין בתולדות החברה היישובית והישראלית במאה השנים שחלפו.
יד יצחק בן-צבי
מאת: חיים סעדון
תיאור: ספר זה בוחן את מקומה ואת חשיבותה של הציונות בתוניסיה באמצעות עיון בשלוש קבוצות: החברה היהודית, החברה המוסלמית והחברה הקולוניאלית הצרפתית. הציונות בתוניסיה הייתה אפיק לביטוי של זהות יהודית מודרנית. היא נאבקה עם זהויות יהודיות מודרניות אחרות שאפיינו את הקהילה היהודית על מקומה בחברה היהודית. מאבקים אלה היו על הגדרת מצבה של יהדות תוניסיה ועל ההתמודדות עם האתגרים שניצבו בפניה בעידן הקולוניאלי הצרפתי ובתקופה של התחזקות הלאומיות בתוניסיה. כוחה של הציונות בתוניסיה הלך וגדל בזכות כוחה הארגוני של התנועה, דרכי פעולתה המודרניות והקונקרטיזציה של הזהות הלאומית שהציעה ליהודי תוניסיה. לשיא כוחה הגיעה התנועה לאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר המאבק לעצמאותה של תוניסיה הלך והתעצם ושאלת הקמת מדינת ישראל נעשתה ממשית. בשנת 1947 ארגנו הציונים בתוניסיה את העלייה הבלתי חוקית המאורגנת הראשונה, שפתחה את העלייה הגדולה מצפון אפריקה והחלה את תהליך סיום הנוכחות היהודית בחבל ארץ זה. הספר סוקר את התפתחותה של הציונות מראשיתה ועד 1948 תוך ניסיון להבין את תפקודה של הציונות במציאות הקולוניאלית המורכבת.
יד יצחק בן-צבי
מאת: אלעד בן-דרור
תיאור: בקיץ 1947 נחתה בארץ ישראל משלחת שמנתה 11 בני לאומים שונים, חברי ועדת אונסקו"פ. הוועדה נשלחה מטעם האו"ם לחקור את שאלת ארץ ישראל ולהגיש המלצות באשר לעתידה הפוליטי. חברי המשלחת שהו בארץ ישראל פחות מארבעים יום, אולם עבודתם שינתה את מהלך ההיסטוריה של העם היהודי ושל תושבי הארץ היהודים והערבים מקצה לקצה. לאחר חקירה מאומצת החליטו רוב חברי הוועדה לאמץ כמעט במלואן את התביעות הציוניות שהוצגו להם, והמליצו על סיום שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל ועל הקמתן של שתי מדינות ריבוניות ועצמאיות: מדינה יהודית, שתשתרע על רוב השטח שבין נהר הירדן לים התיכון, ומדינה ערבית. שתי המדינות והעיר ירושלים, שיועדה בתכנית להיות בשליטת האו"ם, תחוברנה במנגנון שישמר את אחדותן הכלכלית. המלצות אלה היו הבסיס לדיון שהתקיים במושב העצרת השנייה של האו"ם ולאחר שינויים קלים הן אומצו על ידי העצרת הכללית ב-29 בנובמבר 1947, והביאו מבחינות רבות להקמתה של מדינת ישראל. ספר זה מציג לראשונה תיאור מקיף של פרשת ועדת אונסקו"פ, על מכלול ההיבטים הקשורים בה. המחבר מבקש להעריך כיצד עיצבה אונסקו"פ את מסקנותיה ומה היו התהליכים והמניעים שהביאו להמלצותיה הסופיות. הספר מתבסס על תיעוד ארכיוני רב ומגוון, שחלקו נחשף כאן לראשונה, ומגיע למסקנות מרתקות ומפתיעות.
יד יצחק בן-צבי
מאת: יוסף קונפורטי
תיאור: הספר חושף בפני הקורא את תולדותיה של אחת הקהילות הקטנות והייחודיות בקרב יהודי אירופה – קהילת יהודי בולגריה. הדיון מתמקד בעיצוב הקהילה למן כינונה של מדינת הלאום הבולגרית (1878) ועד למלחמת העולם הראשונה. בתודעה הישראלית וגם בתודעתה העצמית של יהדות בולגריה, היא מצטיירת כקבוצה חילונית והומוגנית בעלת מאפיינים לאומיים חזקים, המייחדים אותה הן משאר הקבוצות ביהדות העות'מאנית ויהדות ספרד, הן משאר הקבוצות בחברה הישראלית. השינויים הפוליטיים במדינת הלאום הבולגרית החדשה הצמיחו הנהגה שחתרה להוביל את יהודי בולגריה לעבר הקדמה ולהשוות את מעמדם האזרחי והווייתם החברתית, הכלכלית והתרבותית לאלה של הקהילות היהודיות המתקדמות במרכז אירופה ובמערבה. הדגש בספר זה והפן המקורי שבו הוא חקר תפקידה של ההנהגה המסורתית במארג הכוחות ברחוב היהודי ובחינת מקומה בגיבוש לאומיותה של יהדות בולגריה. לקראת סוף המאה התשע-עשרה הופיעה בבולגריה התנועה הציונית שהתסיסה את הרחוב היהודי וקראה תיגר על שלטונה של ההנהגה המסורתית. הספר בוחן מחדש את מטרותיה של התנועה הציונית בבולגריה בשני העשורים הראשונים לכינונה, על רקע מאבק פוליטי חסר פשרות על ההגמוניה ברחוב היהודי, שניהלה נגד הממסד הישן. התודעה הלאומית של יהודי בולגריה התהוותה תוך כדי מאבק זה ולצד ההתמודדות עם האנטישמיות. הזינו אותה גם יחסי הגומלין עם העם הבולגרי ושאיפותיו הלאומיות שיהודי בולגריה היו שותפים מלאים להן.
יד יצחק בן-צבי
מאת: תמי קמינסקי
תיאור: בדרכן מספר את סיפורן של חברות קיבוץ עין חרוד שהובילו מהפכה מגדרית בקיבוצן והשפיעו על כלל החֶברה היישובית במחצית הראשונה של המאה העשרים. מי הן היו? אילו שינויים הן חוללו? ומה הייתה תרומתן לעיצוב החֶברה הקיבוצית והחֶברה היישובית? מייסדות עין חרוד – נשות העלייה השנייה, השלישית והרביעית, ראו את עצמן ככוח מוביל וחוד חנית של מהפכה מגדרית=ציונית במגוון תחומים. הן הדגישו את היעדר השוויון המעמדי והמגדרי בחֶברה ומתחו ביקורת על מצבן, עודדו נשים להתבטא ולממש את עצמן בחייהן האישיים והציבוריים ובה בעת האמינו בקבוצה ובחיים הקולקטיביים. ברוח זו הן חוללו שינויים הדרגתיים, צעד אחר צעד, בדפוסי העבודה בקיבוץ, בתפיסת המשפחה והאימהוּת ובתפקידן של נשים בהגנה על היישובים, והוסיפו לחתור להשגת שוויון זכויות וחובות לנשים בכל התחומים. ואולם דווקא בקיבוץ שביקש לחולל מהפכה בתפיסת הבית והמשפחה ולהחליף את התא המשפחתי בחיי הקולקטיב התקשו נשות עין חרוד להטמיע את רעיונותיהן ולשמֵר את הישגיהן הציבוריים והלאומיים. היחס אליהן היה חשדני, ונטו ללעוג להן על עסקנותן ועל התדמית ה"גברית" שיצרו לעצמן. הספר מגולל גם את מכאוביהן ואת התלבטויותיהן הסמויים והגלויים, הנחשפים בכתביהן שהשתמרו בעין חרוד. תמי קמינסקי מציירת בסגנון בהיר וקולח ביוגרפיה קולקטיבית שנשענת על מקורות ארכיוניים עשירים, מאירה את האירועים והתהליכים הציבוריים של התקופה והמרחב שבהם צמחו ופעלו נשות עין חרוד, ומוסיפה נדבך חשוב למחקר ההיסטורי של ישראל בכלל ולחקר נשים ומגדר בתולדות ההתיישבות והיישוב בפרט.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוציתמכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: דפנה הירש
תיאור: פעילות נמרצת לחינוך הציבור לבריאות ולהיגיינה התקיימה בחברה היהודית בפלשתינה בשלושים שנות המנדט, שנים של הגירה ושינויים חברתיים, תרבותיים ואתניים ניכרים. מטרת הפעילות החינוכית הזאת הייתה להנחיל רפרטואר רחב של דגמי התנהגות והסדרת חיי היום-יום של הציבור בדרך שנתפסה כמדעית ורציונלית. 'האדם ההיגייני' זוהה עם תרבותיות, עם מודרניות ועם המערב, ובשיח הרפואי הוצגה ההיגיינה כרפרטואר של התנהגויות שהנחלתן נועדה לספק תשתית משותפת של תרבות חיי יום-יום לבני הקהילה הלאומית. חינוך הציבור לבריאות ולהיגיינה בחברה היהודית בפלשתינה, בראש ובראשונה על ידי ארגון הנשים הציוניות האמריקני 'הדסה', היה אפוא חלק מתהליך בניית התרבות [העברית] ועיצוב 'אדם חדש', מודרני ומערבי; ואולם, בפועל הִבנה הפרויקט ההיגייני הבדלים והבחנות בין קבוצות בחברה הארץ-ישראלית, בראש ובראשונה בין 'יוצאי אירופה' ל'מזרחים', שצוירו כניגודו של האדם ההיגייני. הספר עומד על המתח שהתקיים בין תהליך בנייתה של תרבות לאומית ובין תהליך ההתמערבות, ומתמקד בגילוייו של המתח הזה בשיח ובפרקטיקה ההיגיינית בהתיישבות הציונית.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: אילן טרואן
תיאור: עיצוב ההתיישבות הציונית: דמיון ותכנון במבחן המציאות הוא סיפור מרתק על תכנונם והקמתם של מאות יישובים וצורות התיישבות שונות בישראל; על המתח בין האידאולוגיה, הכלכלה והאסטרטגיה הביטחונית ועל גלגולם של רעיונות. קרוב לשבע מאות נקודות יישוב, ובכלל זה קיבוצים ומושבים, ערי גנים, פרוורי גנים, ערים חדשות וערים גדולות שנועדו לשמש מטרופולינים, נוסדו בעקבות תכניות אזוריות, עירוניות ולאומיות שתכננו מוסדות ציוניים בשנים 1880–2000. עשייה מרשימה זו של מתכננים, אדריכלים, מומחים ממדעי החברה, אנשי צבא וביטחון, פוליטיקאים ומתיישבים, נעוצה ומוסברת בספר זה בכמה הקשרים ומעגלים: בהיסטוריה היהודית והציונית, בתולדות הסכסוך הערבי-יהודי ובהעתקת רעיונות אירופים.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: ראובן גפני
תיאור: בית הכנסת העברי בימי המנדט ובעשור הראשון למדינה היה אתר בעל משמעות דתית ולאומית כאחד, מוסד פעיל ותוסס בחיי הקהילות ובארגונן, ששיקף את ההוויה העברית בארץ ישראל ואת האירועים המרכזיים שהתחוללו בה באותה העת. כיצד הוקמו בתי כנסת ביישוב העברי החדש? מיהם האישים שעיצבו את חיי בתי הכנסת ואילו חידושי ליטורגיה, אדריכלות וצורות ארגון קהילתיות נוצקו בתוכם? 'תחת כיפת הלאום' משיב על שאלות אלה ואחרות: הוא מבאר את השמות החדשים שניתנו לבתי הכנסת, מנתח את בתי הכנסת של העדות השונות ואת זיקתם להוויה הלאומית, מזהה את הדמויות הבולטות והמובילות בעיצוב מחדש של אופיו המסורתי של עולם בית הכנסת, מצביע על חידושים במבני בתי הכנסת ועוד. 'תחת כיפת הלאום' הוא אף מחקר ראשוני שיטתי על אודות התפתחותה של הליטורגיה הציונית, ואנו למדים ממנו, למשל, על בחירת השפה, ההברה ונעימת התפילה, ועל תוכנן של התפילות הלאומיות הראשונות. בצד כל אלה מתחקה המחבר גם אחר צדו הכלכלי של מוסד בית הכנסת, ומקיש מדרכי מימונו על זהותן של דמויות המפתח שהיו מעורבות בחיי הישוב העברי ובחיים הדתיים עצמם. 'תחת כיפת הלאום' מעיד על מורכבותה של שאלת היחסים בין דת לחברה ובין דת ללאומיות בתקופת היישוב העברי המתחדש, על טיבן של ההשפעות ההדדיות בין המוסדות הלאומיים הלא דתיים מצד זה, ובין החיים הדתיים שהתפתחו בתקופת המנדט בעשור הראשון של המדינה מצד זה. המחקר בוחן את שנעשה בבתי כנסת גדולים וקטנים, חדשים וישנים, של עולים ושל ותיקים, בעיר ובכפר, ומתעמק בעיקר במספר בתי כנסת גדולים וייצוגיים בירושלים ובתל אביב, שעיצובם הלאומי השפיע על מאות בתי כנסת אחרים ברחבי הארץ. בד בבד הוא בוחן את ההתרחשויות בבתי כנסת שאוכלוסייתם נותרה אדישה או התנגדה לתנועה הלאומית. ספר זה מבוסס על מידע שנאסף מארכיונים מרכזיים וארכיונים מקומיים, ובהם גם של בתי כנסת, ושילובו בתיעוד אוראלי וחזותי. מחקר היסטורי גדוש ועשיר זה מאפשר לקוראיו להביט מקרוב על האופן שנחווית בו הלאומיות ונעשית לגוף של פרקטיקות יום-יומיות המוטמעות בפרהסיה הציבורית והלאומית.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: גרשון דוד הונדרט, דימיטרי שומסקי, יונתן מאיר
תיאור: אסופת המחקרים עם ועולם, ובה עשרים מחקרים פרי עטם של עמיתים ותלמידים בני דורות שונים, מוגשת כמתנת הוקרה לפרופסור ישראל ברטל, מבכירי החוקרים במדעי היהדות, ממוריה הוותיקים של האוניברסיטה העברית בירושלים וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. מחקריו הרבים והמגוונים של פרופ' ישראל ברטל פרושׂים במרחב ובזמן – בין מזרח אירופה לארץ ישראל ובין המאה השמונה עשרה למאה העשרים. הקורא ימצא בהם את הפנים השונות של ההיסטוריה היהודית ושל התרבות היהודית בעת החדשה: ההשכלה, החסידות, הספרות העברית וספרות יידיש, הלאומיות היהודית על גווניה השונים, האורתודוקסיה, הציונות, ההגיוגרפיה, ההיסטוריוגרפיה ועוד. עם ועולם – שי לישראל ברטל כולל מאמרים בתחומי מחקריו של פרופ' ברטל. האסופה נחלקת לארבעה שערים: שער ראשון – ספרויות היהודים; שער שני – השכלה, חסידות, אורתודוקסייה; שער שלישי – ארץ ישראל, לאומיות, ציונות; שער רביעי – חברה, תרבות, זיכרון. את הספר מסיימת רשימת הפרסומים של ישראל ברטל.
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי
מאת: חנן חריף
תיאור: מימי 'חיבת ציון' בסוף המאה התשע עשרה ועד לשנותיה הראשונות של מדינת ישראל ניסו אישים ציונים ליישב את הסתירה שבין מוצאם וחינוכם האירופיים לבין תפיסתם העצמית כבני המזרח השבים לכור מחצבתם. אנשים אחים אנחנו: הפנייה מזרחה בהגות הציונית בוחן את הדרך שבה פיתחו הוגים ומחברים ציונים השקפות ששילבו בין ציונות לבין תפיסות על-לאומיות, מתוך שאיפה לשיתוף פעולה עם עמי המזרח, ובראשם ערביי ארץ ישראל. גיבוריו של ספר זה ביקשו לראות במרחב הערבי שבו שוכנת ארץ ישראל את מקומם הטבעי של היהודים, וראו ביהודים עם שֵמי השב אל מקורו שבמזרח, לחיות לצד אחיו לגזע. הם ביקשו למצוא ביהדות זיקה דתית ותרבותית אל האסלאם, וראו את העליות הציוניות לארץ ישראל כשיבה של בנים גולים מאירופה אל אסיה, היבשת המתעוררת לתחייה. רעיון 'תחיית המזרח', שהיה לו תפקיד מרכזי בתודעה העצמית הציונית, זוכה בספר לדיון ראשון מסוגו, לצד ניתוח חלוצי של התפיסות הציוניות הפן-מזרחיות. הספר מזמין למפגש עם הוגים מקוריים שקצתם טרם זכו לעיון של ממש, ומציג את כתיבתם כחלק מתופעה כלל-עולמית של הגות אנטי-אימפריאליסטית ופן-מזרחית שרווחה בקרב אינטלקטואלים רבים באסיה ובמזרח התיכון. מבט השוואתי זה שופך אור על צד על-לאומי נשכח בהגות הציונית, שפעלה בתוך המסגרות של זמנה ועיצבה לאורן את תמונת העתיד היהודי.
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי
מאת: עודד שי
תיאור: ספר זה הוא פרי המחקר המקיף ביותר על אודות תולדות המוזאונים והאוספים בארץ ישראל בשלהי התקופה העות'מאנית. הקו המנחה בספר הוא שתופעת המוזאונים והאוספים בארץ ישראל הושפעה מן העניין של המערב הנוצרי האימפריאליסטי מזה, ומן ההתעוררות הלאומית היהודית מזה. הספר סוקר בהרחבה את הקמתם של המוזאונים ושל האוספים הציבוריים והפרטיים בארץ ישראל, מתוך שילוב גישות מתודולוגיות ובירור המניעים האידאולוגיים של מייסדיהם ואוצריהם, מקורות יניקתם, הנסיבות הסוציו-אקונומיות להיווצרותם, התפיסות, הרעיונות והתהליכים שהביאו לידי הקמתם, ותרומתם להתפתחות החברתית והתרבותית של החברה המתחדשת בארץ ישראל מראשיתה במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה. בהקשר זה נידונו המוזאונים והאוספים של אגודות המחקר האירופיות במנזרים ובכנסיות, המוזאון העירוני בירושלים, המוזאון הלאומי "בצלאל", ובית הנכות הפדגוגי של הסתדרות המורים. הספר עוסק גם בכל האוספים של האספנים הפרטיים, בהם האוספים הזואולוגיים והבוטניים שהעמידו, לאחר זמן, את התשתית להקמת מוזאונים ואוספים ציבוריים.
מוסד ביאליקאוניברסיטת בן-גוריון בנגב
מאת: דב שוורץ
תיאור: התודעה הציונית הדתית התרקמה במשך עשרות שנים. על אף הריבוד והרבגוניות של זרמיה העמידה התנועה קווי יסוד שהבהירו את תגובותיה והתבטאויותיה. קווי היסוד החזיקו מעמד עד אמצע שנות השמונים של המאה העשרים, ויצרו דפוסים ותבניות טיפוסיים לציונות הדתית. משלהי שנות השמונים נסדקו קווי היסוד, ונפרצו מסגרות התודעה. בספר הזה נבחן מבנה התודעה הציונית הדתית על פי סוגיות שונות, כמו יחסה לטקסט, למנהיגות, לחינוך ולתרבות. נידונים בו זרמים כגון "המזרחי", "הפועל המזרחי", "בני עקיבא" והקיבוץ הדתי, והוגים כמו הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב צבי יהודה קוק, הרב יצחק ניסנבוים, הרב משה אביגדור עמיאל, שלמה זלמן שרגאי ומשה אונא. כמו כן מתוארת כאן פריצת המסגרות התודעתיות משלהי שנות השמונים של המאה העשרים.
מוסד ביאליק
מאת: חנן חבר
תיאור: הספר מתחקה אחר רגעי מפתח בצמיחת השירה העברית בארץ ישראל. בראש ובראשונה מתבררת בספר משמעותה הספרותית והפוליטית של "ההתחלה" הספרותית, הנבנית על ידי הנרטיבים הגדולים של הספרות העברית: הציונות ויישובה של ארץ ישראל. המפגש הציוני עם המרחב הארצישראלי מתברר כמפגש אלים, שהשירה העברית שנכתבה על אודותיו לא רק מייצגת אותו, אלא גם לוקחת בו חלק פעיל.
מוסד ביאליק
מאת: דב שוורץ
תיאור: "ציונות דתית" הוא קובץ מחקרים מטעם המכון לחקר הציונות הדתית ע"ש ד"ר זרח ורהפטיג, שעניינו בהיסטוריה של הציונות הדתית, בהגות הפילוסופית של אנשי הציונות הדתית ובתהליכים העוברים על התנועה והחברה הציונית הדתית, מייסודה בשנת 1902 ועד ימינו.
בקובץ זה מחקרים על מנהיגים, רבנים ומחנכים בולטים בציונות הדתית: מראד פרג, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אליעזר מאיר הלוי (רא"מ) ליפשיץ, הרב יצחק אריאלי והרב אליעזר ברקוביץ, וכן מאמר על השיח הרבני בקרב רבני הציונות הדתית על התופעה של נסיעה לאומן.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: דב שוורץ
תיאור: "ציונות דתית" הוא קובץ מחקרים מטעם המכון לחקר הציונות הדתית ע"ש ד"ר זרח ורהפטיג, שעניינו בהיסטוריה של הציונות הדתית, בהגות הפילוסופית של אנשי הציונות הדתית ובתהליכים העוברים על התנועה והחברה הציונית הדתית, מייסודה בשנת 1902 ועד ימינו. בקובץ זה מחקרים על הנצי"ב מוולוז'ין, על הרב אברהם יצחק הכהן קוק, על שמואל חיים לנדוי (שח"ל), על הרב דוד שלמה שפירא, על המשמעויות של איחוד המזרחי והפועל המזרחי ועל חוג האידאולוגים של ישיבת "מרכז הרב".
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: יאיר זלטנרייך
תיאור: המערך החינוכי מילא תפקיד משמעותי במיוחד בעיצובם של האדם העברי החדש והחברה היישובית העברית בארץ־ישראל. ואכן, תולדותיו נבחנו לאורך השנים תוך התמקדות במגוון היבטים שונים: יחסי עצמה; הצבת מטרות וערכים; עיצוב זהויות ומשמעויות תרבותיות. ואולם, דומה שהמורים והמחנכים עצמם, שהיו אלו שעמדו במרכזה של המערכה ואשר חוללו אותה בפועל, נותרו עד עתה בצל מבחינה מחקרית. ספר זה מבקש להציע מענה חלקי להיעדרות זו של אנשי החינוך עצמם משדה המחקר. הספר עוסק בעשורים הראשונים של החינוך העברי המודרני בארץ־ישראל, תוך התמקדות במרחב החינוכי שהתקיים במושבות הגליל, ובמספר היבטים עיקריים: דמותו של המחנך עצמו; המחנך נוכח סביבתו המקצועית; ודמותו נוכח המרחב החברתי והגאוגרפי שבהם פעל. היבט נוסף הנדון בספר הוא המעשה החינוכי עצמו, ששם לו למטרה לעצב את ילדי המושבות כעברים מודרניים, זקופי קומה ואנשי עמל, תוך מאבק מתמשך בתפיסות עולם שמרניות. בהתאם לכך, עוסקים חמשת חלקי הספר בהקשר ההיסטורי שעל רקעו התרחשו התופעות הנדונות; בדמותו של המורה; בבית הספר כמרחב פעילות; בעשייה החינוכית עצמה; ולבסוף במאבק בין דת לחילוניות, שבית הספר ושדה החינוך היוו זירת התמודדות מרתקת ביניהם. תרומתו הייחודית של הספר היא בשאלות החדשות שהוא מציב, המשליכות על מכלול תולדותיו של החינוך העברי בחברה היישובית בעשורים הראשונים: יחסי גומלין בין מורים לבין סביבות הוריות; גישות להערכת תלמידים; עיצוב זהות 'מורית' והתמודדות עם דימויים שליליים של 'המורה'; דינמיקות של העשרה והתמקצעות; תפיסת הממסד הארגוני; אקלים בית ספרי; והמתח שבין הזרמים החינוכיים השונים. כל זאת, בעידן שבו היה מעמדה של האידאולוגיה מרכזי ומשמעותי, וזה של הפלורליזם והסובלנות שולי למדי וחלש בהרבה.
יד יצחק בן-צביהוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: ברטה פפנהיים
תיאור: במוקד הספר ניצבת דמותה של ברטה פפנהיים (1859–1936), פמיניסטית יהודייה ילידת וינה, בין הנשים הבולטות בעולם היהודי בתחילת המאה ה-20. פפנהיים, המוכרת בהיסטוריה של הפסיכואנליזה בכינוי "אנה אוֹ", סבלה בצעירותה מהפרעה שאובחנה כהיסטֶריה; היא טופלה בידי יוזף ברויאר בשיטה חדשנית שהיא כינתה "ריפוי בדיבור". אחרי החלמתה עברה לפרנקפורט ומשם ניהלה מערך של סיוע סוציאלי ופעילות פמיניסטית רחבי היקף, ותרמה לביסוס העבודה הסוציאלית בחברה היהודית. היא הובילה מאבק חסר פשרות בזנות ובסחר בנשים ופעלה לשיפור חינוך הנשים היהודיות ולהעלאת מעמדן וערכן בחיי הקהילה וביהדות. ספר זה מפגיש את הקוראות והקוראים עם דמותה המרתקת באמצעות קובץ מקיף ומגוון מכּתביה בתרגום מגרמנית לעברית.
הוצאת אוניברסיטת בר אילןכרמל
מאת: יוסי גולדשטיין
תיאור: בשלהי 1881 הקימו חבורות של יהודים, ברוסיה וברומניה, אגודות בעלות מצע לאומי, שביקשו להציל את החברה היהודית מכלָיה. עם הזמן היו האגודות לתנועה לאומית ממוסדת שנקראה בפי חבריה בשם "חיבת ציון", ולאחר זמן "הוועד האודסאי". לימים התברר שחברי התנועה, "חובבי ציון" בפי בני הזמן, הקימו את הגוף שעל יסודותיו נבנתה ההסתדרות הציונית, שמוסדותיה היו לימים המסד למדינת ישראל. ספר זה, המתאר את התפתחותה של התנועה הלאומית היהודית הראשונה מאז נוסדה ועד חיסולה בידי הבולשביקים, מבוסס על עבודות מחקר שעשה פרופסור יוסי גולדשטיין במשך שלושים שנה. הוא מבקש לתהות כאן על סוד התפתחותה של "חיבת ציון", ועל תרומתה להתפתחות הציונות. את הצורך בסיכום היסטורי חדש של תנועת "חיבת ציון" מסביר המחבר בעצם הדבר שהתנועה כמעט לא נחקרה כתופעה היסטורית של ממש לאחר שנת 1897, והמחקרים הרבים על הלאומיות האירופית והיהודית, שנעשו מאז שנות השבעים של המאה העשרים, יצרו פרספקטיבה היסטורית ייחודית לכינונה, והביאו לידי גילויָם של מסמכים חשובים, שזורעים אור על התפתחותם של מאורעות דרמטיים בתולדותיה. מסמכים מארכיונים, בייחוד מבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי ומן הארכיון הציוני המרכזי, נחשפים כאן לראשונה.
מוסד ביאליק
מאת: דינה פורת
תיאור: הספר "לי נקם ושילם" (דברים לב, לה): היישוב, השואה וקבוצת הנוקמים של אבא קובנר מתאר ומנתח את קורותיהם של כחמישים צעירים וצעירות יהודים, שבתקופת השואה נאבקו בגרמניה הנאצית בגטאות, ביערות ובמחנות. כשנפגשו אחרי המלחמה על אדמת אירופה, נוכחו לדעת שאיבדו את כל עולמם, ונשבעו לנקום בגרמנים נקמה נוראה, עין תחת עין. זהו סיפורה הדרמטי של שנה שלמה, שבמהלכה התפזרו חברי הקבוצה בגרמניה החרֵבה, מחפשים דרכי ביצוע, נאמנים לשבועתם זו ולמנהיגם הנערץ, אבא קובנר. זו הפעם הראשונה שבה נחשף סיפורה של הקבוצה לעומקו ולכל פרטיו, על סמך שפע של מקורות ראשוניים שהיו טמונים בארכיונים, בזיכרונותיהם ובבתיהם של חבריה וחברותיה. הסיפור מלוּוה בדיון בשאלות האנושיות והמוסריות שסוגיית הנקם מעוררת, ונכתב מתוך רגישות לכאב שהסבה השואה, ולזעקה העולה ממנה. כאן נחשף לראשונה גם היחס המורכב של הנהגת היישוב בארץ ישראל לשאלת הנקם בשעה מכרעת בתולדות העם, שבה עמדו על הפרק הסיוע לניצולים, העלאתם ארצה והחתירה להשגת ישות מדינית עצמאית. הנוקמים לא הצליחו לממש את תוכניתם, וגם ניסיונות של קבוצות אחרות לא צלחו אלא במידה מועטה. בהגיעם לפרשת דרכים זו בחרו העם היהודי וההנהגה הציונית בדרך החיים, בבנייה של משפחות, קהילות ומדינה, וזו נקמתם.
הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפהפרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: יצחק קונפורטי
תיאור: ספר זה מציע מבט חדש, תרבותי, על ראשיתה של הציונות. הטענה המרכזית של 'עיצוב האומה' היא שיש להבין את הציונות לא רק מנקודת מבט פוליטית אלא גם מנקודת מבט תרבותית. כדי להסביר את צמיחתה של התנועה ואת הצלחתה לכונן מדינת לאום מודרנית יש לבחון את הדרך שבה הבינו פעילי התנועה ומנהיגיה את מציאות חייהם, את עברם ואת עתידם. הציונות נוצרה כחלק מן ההיסטוריה והתרבות היהודית, היא לא 'המציאה אומה' כפי שסבורים חוקרים מודרניסטים. מאידך גיסא, גם הכמיהה הדתית לציון לבדה אינה מסבירה את צמיחתה של הלאומיות היהודית המודרנית. יהודים מרחבי העולם הקימו את התנועה הציונית כארגון רב קולי שאי-אפשר לתארו רק מן ההיבט הפוליטי – מלמעלה כלפי מטה. ספר זה מראה שמערכת הערכים, המיתוסים והאמונות של הציונות נשאבו מן התרבות היהודית הקדם-מודרנית. התרבות הכתיבה במקרים רבים גם את סדר יומה הפוליטי של הציונות והספר בוחן את השפעתה על עיצוב האומה. שאלות היסוד אשר העסיקו את הציונות בתחילת דרכה שבות ומעסיקות את החברה הישראלית בימים אלה, במלאת שבעים שנה למדינת ישראל. מהו היחס הראוי בין הציונות (ומדינת ישראל) לבין העבר והמסורת היהודית? מהם היחסים הראויים בין טובת העם היהודי לבין ארץ-ישראל ושלמותה? מהו אופייה הראוי של הציונות: מערבי או מזרחי, אתני או אזרחי? וכן, כיצד נראתה תמונת העתיד האוטופית של המדינה היהודית? שאלות אלה עומדות במוקד הספר.
יד יצחק בן-צבי
מאת: קובי כהן-הטב
תיאור: הים לא זכה עד כה לתשומת לב כוללת במחקר על העשייה הציונית ועל ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל בעת החדשה. ספר זה בא למלא חלל זה, ומוצג בו ניתוח, מזווית חדשה ומקורית, של נדבך חשוב בתהליך ההיאחזות היהודית החדשה בארץ. מחבר הספר מתמודד עם כמה שאלות מרכזיות בנוגע להתפתחות האחיזה של היישוב היהודי בים ובחופי הארץ, ובהן: מה הביא להופעת הניצנים והרעיונות הראשוניים של תרבות ימית-ציונית ביישוב היהודי בארץ במחצית הראשונה של תקופת המנדט? מה היה הרקע להקמתו של נמל תל אביב באמצע שנות השלושים וכיצד השפיעה הקמתו על רוחו ותודעתו הימית של היישוב היהודי בארץ? מי ייסד את אגודות הספורט הימי הראשונות וכיצד התפתח החינוך הימי בארץ? כיצד השפיעה מלחמת העולם השנייה על הפעילות הימית היהודית בארץ ואילו תנאים אפשרו את הקמת חברת הספנות הלאומית 'צים' לאחר מלחמת העולם השנייה? האירועים והתהליכים הנדונים בספר מוצגים על רקע כמה מהמתחים והתפיסות, בחלקן מנוגדות, שאפיינו את היישוב היהודי בתקופת המנדט: 'גאולת האדמה' ו'כיבוש השממה' מול 'כיבוש הים; התיישבות חקלאית שיתופית מול אנשי הים, המבלים את זמנם בספינות ומחוץ לבית במשך תקופות זמן ארוכות; היזמות הפרטית והאנטי-ממסדית בתחום הימי מול התפיסה הסוציאליסטית, הממסדית; התדמית הנחותה של העיסוק במקצועות הים מול דימויים של עובדי האדמה, החלוצים, נושאי דגלה של העבודה העברית ועוד.
יד יצחק בן-צבי
מאת: צפרירה שחם-קורן
תיאור: ספר זה מביא את הקולות האינטימיים והחבויים של קבוצת נשים חלוצות בקיבוץ עין חרוד כפי שבאו לידי ביטוי במכתבים ויומנים אישיים. בניגוד לכתיבה הפומבית, בה ניתן מקום נרחב לתיאור המעשים הגדולים של הפרחת השממה ובניית המולדת, ההתרחשויות המובאות כאן אינן נכתבות כתיעוד היסטורי, אלא דרך מבט פרטי ואותנטי של כל אישה ובשפתה המיוחדת. במכתבים וביומנים לא נשפטה האישה על דעותיה ולא עמדה לביקורת החברה, כאן הייתה יכולה לשפוך את לבה, לספר על חלומותיה, על בדידותה ועל מאבקיה לשרוד את קשיי היום-יום. לעתים הכתיבה עטופה באידיאולוגיה, אך לרוב היא נוגעת בכאב ובעצב החשוף, בסבל ובתחושת ההקרבה האישית.
הסיפורים בספר זה חושפים מגוון של דמויות נשיות – מנהיגות ונשות שוליים, בעלות משפחה ועריריות, נשים שנשארו ונאחזו במקום למרות הקשיים, ואחרות שנטשו או קרסו בדרך. הסיפורים נארגים יחד לריקמה משותפת, כאשר כל סיפור מעניק לה את צבעו המיוחד.
הקריאה המוצעת כאן היא כניסה אל החדרים הפנימיים, הקשבה למילים שנכתבו מאחורי דלתות סגורות ונותרו בעלטה שנים רבות. המילים מצטרפות יחד לסיפור קולקטיבי המציף עצב וכאב ומהווה חלק אורגני של הסיפור הציוני כולו, הנותר חסר בלעדיו.
יד יצחק בן-צבייד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: יגאל שפי, יוסי בן-ארצי
תיאור: שנים אחדות קודם למלחמת העולם הראשונה תכנן המטה הכללי הבריטי לכבוש זמנית את ארץ-ישראל הצפונית, מחיפה ועד דמשק. לקראת מסע המלחמה המתוכנן סייר בצפון הארץ ובסוריה קצין בריטי, סגן אלוף פרנסיס ריצ'ארד מונסיל, שבכסות של טייל תמים אסף מודיעין שטח ומידע צבאי עדכניים והגיש דוח סודי מפורט על ממצאי הסקר.
אף כי תכנית הפלישה לא מומשה, המידע האצור בדוח המודיעין שליווה אותה הנו שיקוף נאמן של הנוף הפיזי והיישובי בצפון הארץ בראשית המאה העשרים, על תוואיה, דרכיה, יישוביה, תשתיתה ואוכלוסייתה המגוונת.
לצד הדוח הערוך, המבואר והמכוון לקורא העברי הוסיפו המחברים פרקי מחקר נרחבים הדנים במקומה הגאו-אסטרטגי של ארץ-ישראל בחשיבה הבריטית דאז, ברקע המדיני והביטחוני לתכנון המתקפה, בתכניות הפלישה ובדמותו המרתקת של עורך הסקר. בדוח ובמבואותיו יש כדי להציע גישה היסטוריוגרפית חדשה על אודות מעורבות בריטניה בארץ-ישראל טרם מלחמת העולם הראשונה ולהעמיק את היכרות הקוראים עם מורשת הנוף החומרי והאנושי הסובב אותנו.
יד יצחק בן-צבי
מאת: מרדכי נאור
תיאור: שמונת העימותים והפולמוסים המתוארים בספר זה משתרעים על פני יותר מ-100 שנים, מ-1903 עד 2005. הם התרחשו בתקופות שונות ובמקומות שונים – בחוץ לארץ ובארץ, והמשותף להם שכמעט תמיד היו מעורבים בהם אישים מרכזיים לצד אנשים מן השורה שנקלעו לעין הסערה.
לעיתים היו הפולמוסים עזים ביותר, כמעט עד זוב דם, והם גרמו לתוצאות קשות, לנזקים ולשסעים שממרחק השנים קשה להבינם.
כל פרקי הספר עומדים בסימן תולדות התנועה הלאומית היהודית, היא הציונות. הפרקים נוגעים בצורה זו או אחרת בנושאי שליטה והנהגה: מי יחזיק את ההגה בידו ויכוון את הספינה המטפורית בים הסוער.
אישים כמו הרצל, ז'בוטינסקי, בן-גוריון, טבנקין, הרבנים פישמן-מימון והרצוג, פנחס לבון ואריאל שרון ממלאים את עמודי הספר ומחזירים את הקורא בן זמננו אל המאבקים ואל המתחים של פעם, ולעיתים אל השפעתם עד ימינו אלה.
יד יצחק בן-צבי
מאת: מרדכי גילה
תיאור: עם סוף מלחמת העולם השנייה, קלטה שוודיה מעל עשרים אלף ניצולות וניצולים ממחנות ההשמדה של הנאצים במבצע הומניטרי רחב היקף. אנשים אלה, שהיו חסרי כול, במצב רפואי ורגשי קשה, יכלו להתחיל את חייהם מחדש בזכות מנגנון סיוע ותמיכה של מוסדות ציבור וארגוני מתנדבים. כעבור זמן מה חלקם עלו לארץ, חלקם היגרו לארצות אחרות, ואלפים מביניהם השתקעו בשוודיה. הספר מתאר את המסלול הקשה שעברו בדרכם לבנות חיים חדשים לאחר התופת. זהו פרק לא מוכר בהיסטוריה של העם היהודי ובהיסטוריה של היחס לפליטים בעולם המערבי בכלל, שנחשף כאן לראשונה באופן נרחב בפני הקהל הישראלי.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: אליעזר דון-יחיא
תיאור: האם הקצינה הציונות הדתית את עמדותיה הפוליטיות בעשרות השנים האחרונות? מה היו בעבר עמדותיה העקרוניות בנוגע למאבק על ארץ ישראל ועל גבולותיה, זכויות מיעוטים, שימוש בכוח ומוסר לחימה? במחקר זה, המבוסס על מגוון מקורות מרשים, בוחן אליעזר דון-יחיא את הגישות שרווחו בתנועת הציונות הדתית בסוגיות אלו ומתמקד במנהיגותו של חיים משה שפירא, שהתווה את דרכה של תנועה זו במשך שנים רבות אך דמותו נדחקה, שלא בצדק, לשולי המחקר ההיסטורי והפוליטי. שפירא בלט בתפיסת עולמו המתונה ובמאמציו למנוע מלחמות ושפיכות דמים. הוא ראה את עצמו כתלמידו של רבן יוחנן בן זכאי שהיה מוכן להרחיק לכת בוויתורים למען השלום ולצורך הבטחת הקיום הלאומי. בפולמוס על תכנית החלוקה סבר שפירא שיש להשלים עם ויתור על חלקים מארץ ישראל כדי להקים את המדינה היהודית, להבדיל מרוב מנהיגי תנועתו, ששללו כל פשרה במאבק על שלמות הארץ. לאחר הקמת המדינה בלט בהתנגדותו לקו הביטחוני האקטיביסטי שהנהיגו דוד בן-גוריון ומשה דיין. שפירא מילא תפקיד מרכזי בכמה מההכרעות החשובות בתולדות המדינה, ובמרכזן – הקמתה של ממשלת האחדות הלאומית לפני מלחמת ששת הימים. גם בשנים הראשונות שלאחר המלחמה עלה בידו לעצב את מדיניותה של הציונות הדתית ברוחו, למרות התנגדות נמרצת מצד חוגים רחבים בתנועתו. גם מחוצה לה הצליח שפירא לכבוש עמדת השפעה באמצעות בריתות שכרת עם גורמים מתונים במפא"י. בין שלום לשלמות הארץ מפריך את ההנחות שקנו להן אחיזה בהיסטוריוגרפיה כאילו נגררה הציונות הדתית אחרי מפא"י בנושאים מדיניים וביטחוניים וכאילו מעורבותה הפעילה בתחום זה החלה רק בעקבות מלחמת ששת הימים. דון-יחיא מוכיח שבהנהגת שפירא נקטה תנועה זו עמדה עצמאית ששילבה בין עקרונות דתיים ומוסריים לפרגמטיזם מדיני ושיקפה את ההכרה במגבלות הכוח ואת הצורך להתחשב בעמדותיהם של גורמים בעלי השפעה בזירה הבין-לאומית.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: אילנה רוזן
תיאור: מעט לפני הקמת מדינת ישראל ובעשורים הראשונים לקיומה הגיעו אל אזור הדרום שלה חלוצים ועולים – מהגרים, רווקים ובעלי משפחות, אנשים חדורי אידאולוגיה וכאלה שנשלחו לשם שלא מרצונם. כיצד ראו את ראשית חייהם במדבר וכיצד תיארו את התמודדותם עם המחסור במים, החקלאות המדברית, קשיי הפרנסה או הקושי למצוא רופא לילדים? כיצד התייחסו אל השכנים הבדואים, אנשי היישובים היהודיים הסמוכים ואל הממסד? כיצד תיארו את מי שבחרו לעזוב את הקיבוץ, המושב, העיירה או הדרום בכללותו?
ספרות תיעודית או פרוזה לא בדיונית נמצאת על הגבול שבין היסטוריה לספרות. כותביה או דובריה הם אנשים מן השורה המבקשים לספר על חלקם באירועים גדולים. אילנה רוזן קראה עשרות ספרי זיכרונות, רשימות וספרי יובל שכתבו ותיקי המתיישבים בדרום, ובספר זה היא מציירת תמונה אנושית ואותנטית של חלוצים מדעת וחלוצים בעל כורחם על שלל גוֹניהם. שלא כוותיקי הקיבוצים, המציירים עצמם בספרות התיעודית שיצרו כבוקרים ציונים, ותיקי המושבים מצטיירים בספרות תיעודית ממוסדת כראשי שבטים קדמונים ומתחדשים בו-זמנית, ואילו אנשי העיירות מתוארים בה כאנשי משפחות עמלנים וידועי נדודים, שיהיו לימים למייסדי העיירות החדשות.
אלה ואלה צלחו את תקופת הראשית הקשה והתובענית ב'שום מקום', ולא זו בלבד אלא הפכו אותו במו ידיהם למקום מלא חיים והעמידו בו דורות המשך. אפשר אפוא לומר על דור הוותיקים בדרום בכללותו כי היו אלה חלוצים ומייסדים בפועל, אף שלא תמיד בכוח או מתוך הכנה אידאולוגית מוקדמת וארוכת שנים, ומכאן כוחו וגדולתו.
חלוצים בפועל פונה אל ותיקי הדרום ואל צאצאיהם, חוקרים, מתעדים, מורים ומתעניינים בהתיישבות ובתקופת הראשית של הדרום הישראלי.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: יוסף פונד
תיאור: תנועת פועלי אגודת ישראל (פא"י) צמחה בפולין ובארץ ישראל בראשית שנות העשרים מתוך אגודת ישראל האורתודוקסית. ראשי פא"י גיבשו אידיאולוגיה בעלת רכיבים סוציאליסטיים וביקשו לבנות בארץ-ישראל חברה שוויונית המבוססת על אדני התורה. בארץ-ישראל הייתה פא"י לחלק ממחנה הפועלים. מנהיגיה לא נענו לדרישות ראשי אגודת ישראל להישאר בחיק תנועת האם ונקטו מדיניות פוליטית עצמאית, לעיתים אף בניגוד לדרישות מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. בשל כך התפתח בפא"י מאבק בין המבקשים להדק את הקשר עם אגודת ישראל ולמתן את עמדות תנועתם לבין אלו שביקשו לרופף קשר זה ולנקוט מדיניות פוליטית עצמאית לחלוטין. פא"י השתתפה באופן פעיל בבניית הארץ. לאחר קום המדינה היא בחרה בדרך ממלכתית של השתתפות במוסדות המדינה והייתה לחלוץ ההולך לפני המחנה האגודאי. בכך סללה דרך לעיצוב חברה חרדית חדשה. מדוע נותרה פא"י תנועה קטנה בשולי מחנה הפועלים עד שירדה לבסוף מהבמה הפוליטית? מהם הגורמים שהביאו לירידתה? שאלות אלה נדונו בספר זה, המתאר זו הפעם הראשונה את האידיאולוגיה ואת הפעילות של תנועה ייחודית זו.
יד יצחק בן-צבי
מאת: רבקה בליבוים
תיאור: כיצד קיבלה מדינת היהודים את השם “ישראל“? לאנשים החיים היום במדינת ישראל וגם מחוצה לה שמה של המדינה ברור ומובן מאליו. כך הרגישו רבים מיד לאחר ההכרזה על שם המדינה בה’ באייר תש“ח. ואולם לא כך היו פני הדברים בחודשים שקדמו להקמתה. למן כ“ט בנובמבר 1947 התנהל שיח ציבורי נרחב על שאלת שמה של "המדינה שבדרך" בכלים שעמדו לרשות הציבור באותה התקופה – במכתבים למערכת, במאמרים בעיתונות ובמכתבים למוסדות. בספר מוצגות עשרות ההצעות לשם המדינה שעלו בחודשים הללו – מיהודה וציון ועד עברייה והתקווה. נידונים בהרחבה השמות המרכזיים והדעות בעדם ונגדם, נפרסת השתלשלות העניינים שהובילה לקביעת השם ישראל, ונשאלת השאלה למי זכות הראשונים על השם. בחירת השם הייתה כרוכה בסוגיות עקרוניות ואידאולוגיות, כגון היחס בין ישות מדינית לטריטוריה, בין יהודי התפוצות ליישוב העברי ובין תושבי הארץ היהודים והערבים. סוגיות אלו וכן ההיבטים הלשוניים הכרוכים בשמות השונים נדונים בשני הפרקים האחרונים של הספר.
יד יצחק בן-צבי
מאת: אביגיל פז-ישעיהו
תיאור: הספר תנאים של שותפות עוסק בשלושה דגמים ייחודיים ושונים זה מזה של מסגרות חיים שיתופיות שהוקמו לראשונה בארץ ישראל בתקופת העלייה השנייה והשלישית: קבוצה, קומונה ארצית וקיבוץ. לכולן היה יסוד רעיוני, ארגוני וחברתי מכונן משותף: שותפות מלאה בייצור ובצריכה. אף על פי כן נבדלו הן זו מזו בפירוש שנתנו לעקרון השותפות ולנגזר ממנו: מהו גודלו הנכון, היעיל והרצוי של הקולקטיב השיתופי? מה הם יעדיו הכלכליים והלאומיים? אילו אורחות חיים ייטיבו לבטא, הלכה למעשה, את השקפת העולם השיתופית? אביגיל פז-ישעיהו חקרה את שלושת הדגמים השיתופיים הללו והתמקדה בדגניה, הקבוצה הראשונה, שהוקמה בשנת 1910; בגדוד העבודה, שהוקם בשנת 1920 ונועד להיות קומונה ארצית; והקיבוצים הראשונים עין חרוד ותל-יוסף שנוסדו במסגרתו. היא בוחנת לעומקו את תהליך העיצוב הראשוני של המסגרות השיתופיות הראשונות בארץ, את דרך מימושם של הרעיונות המופשטים בחיי היום-יום ואת הפרשנות השונה שהעניקו חברי הקבוצה, הקיבוץ והקומונה לעיקרי היסוד המוסכמים: שותפות ושוויון כלכלי וחברתי. אף לא אחת מן המסגרות השיתופיות שמרה לאורך זמן על הדגם הראשוני שעל פיו עוצבה, שכן מראשית דרכן היה עליהן להתאים עצמן תדיר למציאות החיים המשתנה. מידת נכונותן להשתנות, תוך כדי שמירה על עיקרי היסוד המרכזיים שלהן התבררה כתנאי הכרחי שקבע את יכולתן להתקיים כמסגרות שיתופיות לאורך זמן. גדוד העבודה שהתפורר שנים ספורות לאחר הקמתו לא הצליח ליצור בתוכו הסכמה נרחבת על עקרונות היסוד המשותפים, אך גם סירב להתגמש אל מול המגבלות שהציבה בפניו מציאות החיים שהשתנתה. כקומונה וכאוטופיה חברתית בלתי מתפשרת הוא היה ל'כישלון למופת'. הקבוצה והקיבוץ, שתוארו בפי מרטין בובר 'ניסיון שלא נכשל', הקימו בהמשך דרכם את התנועות הקיבוציות ובעזרתן את התשתית היישובית שעיצבה את גבולות המדינה שבדרך. בדרכה הרעיונית והחברתית של ההתיישבות השיתופית היא התוותה את האתוס המכונן של החברה הישראלית בשנותיה הראשונות. אפשר אפוא לומר כי צדם האחר של הניסיונות החברתיים שלא זכו להתגשם במלואם אינו בהכרח כישלונם אלא מימושם החלקי, השונה, האפשרי במסגרות חברתיות אחרות שהושפעו מהם.
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוציתמכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: ישראל ברטל, חיים גורן
תיאור: ספר זה הינו הכרך החמישי היוצא לאור במסגרת מפעל 'ספר ירושלים, המקיף את תולדות ירושלים לדורותיה. קובץ המחקרים שלפנינו מוקדש למאה ועשרים השנים האחרונות של השלטון העות'מאני שבהן עברה העיר הקדושה ממעמד של עיירה נידחת במזרח התיכון למוקד פעילות מלא מתחים של ארגונים בין-לאומיים, מעצמות אירופאיות, תנועות דתיות חדשות וזרמים רעיוניים בעלי אופי מודרני. שני ציוני הדרך הכרונולוגיים שנבחרו לתחום את גבולותיה של תקופת ההתחדשות והבנייה המודרנית בירושלים קשורים בהתעצמותה של הנוכחות האירופית במזרח התיכון: מסע נפוליאון לארץ ישראל בשנת 1799 פותח את התקופה, זאת אף שלמסע הצבאי של הצבא הצרפתי ממצרים לעכו לא הייתה השפעה ישירה על העיר ויושביה, ואחדים מן החוקרים אינם רואים בו את 'ראשיתה של העת החדשה' בתולדות הארץ והעיר: התקופה מסתיימת בציון דרך צבאי אחר, המסמל את קצו של השלטון העות'מאני בן ארבע מאות השנים בארץ ישראל ובסוריה: כיבוש ירושלים בידי הצבא האנגלי בחורף 1917. בין שני המאורעות הצבאיים הללו הלכה ההשפעה האירופאית והתחזקה בארץ ישראל בכלל, וירושלים בפרט. בתוך הסיפור הכללי המגוון של פסיפס הדתות והעדות בירושלים תופס היישוב היהודי בירושלים מקום מיוחד. הקהילה היהודית בעיר נבנתה לאורך מאות שנים מהגירה של יחידים וקבוצות, ששימרו דפוסי ארגון, אורח חיים, לשון ומנהג שהביאו עמם מארצות מוצאם. בעיר התרקם מעין מיקרוקוסמוס של תפוצות היהודים השונות. במאה התשע עשרה המשיכה הזיקה החברתית, התרבותית והכלכלית לקהילות המוצא להשפיע על האוכלוסייה היהודית. ואולם בה בעת החלו תהליכי המודרניזציה לגרום תמורות. לקראת שלהי המאה הולך ונוצר בארץ יישוב חדש בעל סממנים מודרניים מובהקים וזיקה לתנועה הלאומית היהודית החדשה. אך ירושלים נותרה מעוז דתי ודמוגרפי של יישוב ישן, שמרני באורחות חייו.
יד יצחק בן-צבי
מאת: יעל רשף
תיאור: עם כיבוש הארץ בידי הבריטים בשלהי מלחמת העולם הראשונה הוכרזה העברית כשפה רשמית, בצד האנגלית והערבית. איך נשמעה עברית זו בפי דובריה? איך שימשה אותם בכתב בחיי המעשה? בספר זה מובא לראשונה דיון בשאלות אלו על יסוד בחינה של תיעוד טקסטואלי נרחב. הספר שופך אור על סוגיות לשון מהותיות הנוגעות לתקופה מכרעת זו בתולדות העברית ומספק תיאור מקיף של אופי העברית השימושית, בכתב ובעל פה, ברבדיה המוקדמים. המחקר בספר מבוסס על ניתוח בלשני וסוציולינגוויסטי של מבחר רחב של טקסטים מתקופת המנדט, ואף משולבים בו תצלומים מקוריים של טקסטים, המאפשרים לקורא להתוודע התוודעות בלתי אמצעית אל אופי לשון התקופה.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: עדה גבל
תיאור: הספר 'חרדים ואנשי מעשה' מתחקה אחר יסודותיה החברתיים והאידאולוגיים של תנועת פועלים קטנה, 'פועלי אגודת ישראל'. הוא עוקב אחר צעירים חרדים שביקשו להישאר נאמנים למסורת ישראל-סבא ולבית החברתי והפוליטי שממנו באו, מפלגת אגודת ישראל, ויחד עם זאת להיות חלק מהשינוי שהתחולל בחברה היהודית בארץ ישראל בראשית המאה העשרים - הקמת היישוב העברי הציוני המבוסס על עבודה עברית. חברי 'פועלי אגודת ישראל' הלכו בין הטיפות: הסתדרות פועלים, עצמאית, שפעלה מחוץ לחסותה של הסתדרות העובדים הכללית; אימוץ ערכי הסוציאליזם וההתיישבות העברית, אבל ללא עזרה מקק"ל או מקרן היסוד; עבודה עברית, אך ללא שימוש בשביתות ובהפגנות; הצהרה רשמית על קבלה מוחלטת של הסמכות הרבנית, אך לא פעם - התנהלות עצמאית המנוגדת לעמדה הרשמית של הרבנים. לצד היבטים אלה, מעלה הספר סוגיות נוספות ומעוררות מחשבה, שאלות של זהות וערעור על מושגים ידועים: מהי ציונות? מהי מנהיגות? מהם גבולות הציות? מי מוביל את מי: המנהיגות העולמית או אנשי השטח? הכותבת מאפשרת בכך הצצה אל המתחים שבין אידאלים נשגבים לבין המציאות המורכבת, בין הציבורי לאישי.
יד יצחק בן-צבי
מאת: יוסף מקס
תיאור: הספר "יהדות על פרשת דרכים" יצא לאור לראשונה בשפה הגרמנית בשנת 1908. המחבר, הרב מקס מרדכי יוסף (1950-1868), נחשב לתופעה יוצאת דופן באותם ימים: הוא נמנה במובהק עם שורות מחנה היהדות הליברלית, ובה בעת היה פעיל ציוני נלהב. "יהדות על פרשת דרכים" הוא כתב הגנה על הרעיון הציוני העושה שימוש דווקא בטיעונים דתיים והתחשבנות חסרת רחמים של המחבר עם נטיות ההתבוללות של עמיתיו הרבנים הגרמנים במחנה הלא-אורתודוקסי. כדי לתת מענה למשבר הקיומי של היהדות בעת החדשה, כדי להתגבר על הבעיות שמציבה הנאורות, ובכל זאת להימנע מחזרה אל התלמוד ואל הגטו, על הציונות הפוליטית להתעצב מתוך אידאליזם מוסרי ודתי, כך מציע מקס יוסף. לדידו הדרך היחידה להישרדות היהדות הדתית היא הציונות. טענה מקורית זו היא החידוש שבספר, המתפרסם כעת בפעם הראשונה בתרגום עברי.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: ניב גולדשטיין
תיאור: שלא כמשנתו הפיזיקלית של אלברט איינשטיין, אשר זכתה וזוכה להתעניינות אקדמית עולמית, הגותו באשר למפעל הציוני נותרה כאבן שאין לה הופכין כמעט. למרות זאת, התבטאויותיו בעניין חשוב זה מוצגות באופן חלקי ובצורה בררנית על ידי כותבים שונים התרים אחר אילן גדול להיתלות בו לשם חריצת דין – לשבט או לחסד – על התנועה הציונית, על מדינת ישראל ועל יחסן ל"שאלה הערבית". ספר זה הוא פרי מחקר שביקש לבחון באופן שיטתי, שנה אחר שנה, את עמדותיו של איינשטיין כלפי המפעל הציוני והסוגיות הנכרכות בו באמצעות ניתוח כתביו ומכתביו, נאומיו ומסריו ואף מעשיו הפומביים. המחקר בחן שלל מסמכים ראשונים, שקצתם נחשפו לציבור אך לאחרונה, מתוך ניסיון להבינם על רקע השקפת עולמו הכוללת של איינשטיין. תוך כך נחשפה הזיקה בין השקפת עולמו הפוליטית הכללית ובין משנתו הציונית המשפיעות האחת על האחרת. את עמדותיו של איינשטיין ניתן להציג על מנעד הגותי תדיר שבקוטבו האחד התפיסה האוניברסלית (ליברליזם, פציפיזם ועל-לאומיות) ובקוטבו האחר התפיסה הפרטיקולרית הנוגעת לעם היהודי בכלל ולפתרון הלאומי למצוקותיו בפרט. כל אלה יש בהם כדי לספק תמונה שלמה ומלאה יותר של משנתו.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: יוסף גורני
תיאור: ראליזם אוטופי' – הייתכן?
מושג זה שטבע יוסף גורני ונמצא בלבו של הספר מורכב מצירוף של ניגודים, אך הוא המפתח לפענוח הדחפים של האישים והתנועות שהטביעו את חותמם על ההיסטוריה הציונית. הראליזם האוטופי תורגם לשיטה מדינית וחברתית שעיקרה הוא 'פשרה מקדמת', ובכוחה צמחו ופעלו בתנועה הציונית רעיונות ואידאלים מגוונים ואף נוגדים זה את זה: לאומיות היסטורית דתית ומודרנית חופשית, רומנטיקה רגשית, ליברליזם דמוקרטי וסוציאליזם מעמדי או עממי רווי בנטיות אוטופיות. כל אלה הניעו מערכת של אישים ומוסדות, ואף שנוצרו בתוכה ניגודים רעיוניים, פוליטיים וארגוניים, היו אלה ניגודים משלימים. האידאלים היו לתמרורי הדרכה והכוונה, והותאמו למציאות המשתנה שבתוכה פעלו. על כן קרויים הם 'אנשי כאן ועכשיו': התפיסה האוטופית והאידאלים הנחו אותם בלא שייכָּפו על התהליך ההיסטורי ובלא שיראו בהם צו עליון מוחלט. הססמה 'כאן ועכשיו' היתה ציווי קטגורי אישי ולאומי, פוליטי ומוסרי, מוחלט ויחסי כאחד. עם הקמת המדינה התפרק הראליזם האוטופי. הצרכים החברתיים והמדיניים דחקו את הנטיות האוטופיות מן הזירה הציבורית, ולא נמצא עוד כוח פוליטי שיהיה מסוגל לשמור על האיזון בין השיקול הראלי לנטייה האוטופית. מלחמת ששת הימים מציינת שלב נוסף בהתפרקות המערכת רבת-הניגודים המשלימים הזאת. בעקבותיה נפרדו דרכיהם של בעלי הנטיות האוטופיות הלאומיות: המאמינים בארץ ישראל השלמה - מזה, ואלה המאמינים באפשרות של הסדר שלום מדיני – מזה. התנועה הציונית אינה משכילה עוד לשלב בין כוחם של מנהיגים מדיניים, חברתיים ומורי הוראה רוחניים ובין המוסדות והארגונים שנוסדו בראשית הציונות. הדבר ניכר במיוחד בתחום המדיני. תהפוכות פוליטיות חוללו שינוי בציונות כולה. היא נעשית אוטופיה משיחית ומעמידה בסכנה את עצם קיומה היהודי הציוני של מדינת ישראל.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: שוש סיטון, מרים סנפיר, גילה רוסו-צימט
תיאור: האם קיים גן ילדים ישראלי טיפוסי? ואם כן, מיהם האנשים שעיצבו אותו והטביעו את חותמם עליו?
שלוש מומחיות בתחום החינוך בגיל הרך מספרות את סיפור תולדותיו של גן הילדים בארץ ישראל מאז היווסדו בשלהי המאה ה-19 ועד ימינו בספר זה, שחברו בו מחקר, ידע וניסיון אישי. הספר מתאר את העולם התרבותי שנהגה ונבנה עבור הילד העברי והישראלי ואת התמורות שחלו בתרבות העברית, במדעי החברה והחינוך במשך מאה שנות חשיבה פילוסופית ועשייה נמרצת בשדה בחינוך. מרכזיותו של הילד בתהליך החינוכי היא אבן יסוד בתפיסת גן הילדים, אך במהלך השנים ובחילופי הדורות התחוללו בחברה העברית והישראלית תמורות שבאו לידי ביטוי במוסד גן הילדים. בגנים העבריים הראשונים נועדו הילדים לדבר עברית וללמד את הוריהם לדבר בשפת עֵבֶר, לחוות את חגי ישראל המתחדשים במולדת ולחגוג אותם עם הוריהם, ומשהוקמה מדינת ישראל חיו הילדים העבריים הללו את תרבותה בטבעיות השמורה רק לילידי המקום. תמורות בהרכב החברה הישראלית, שהייתה בתוך שנים אחדות לחברת מהגרים הטרוגנית, חלחלו גם למערכת החינוך, והיא נדרשה לתת פתרונות ייחודיים לקשיים דיפרנציאליים. בחלוף הזמן השפיעו על מערכת החינוך גם שינויים טכנולוגיים שהתחוללו בעולם המערבי והשפיעו עליה להתמקד בטיפוח הקוגניציה והלמידה של הילד. טובי המדענים, הפסיכולוגים והמחנכים עסקו בפיתוח תכניות לימודים שיהיה בכוחן לטפח את הילד כמדען פעיל, סקרן, חושב וחוקר, גישה שהתבססה על תאוריית ההתפתחות ותהליכי הבניית הידע של הילד מבית מדרשו של ז'אן פיאז'ה. מכאן נדדה נקודת הכובד הפדגוגית אל הילד האורייני. התאוריות הפסיכו-לינגוויסטיות, שבהשפעתן נחשפו ההבנות המוקדמות של ילדים צעירים את מערכת הכתב, הציגו גישה חדשה ומורחבת של תפיסת הלשון הדבורה והכתובה כמקשה אחת. בסוף המאה העשרים עמד במרכז גן הילדים הילד האינדיבידואליסטי, שנולד לחברה מרובת גוונים, הטרוגנית במרקמה האתני והתרבותי, חברה פתוחה לארץ ולעולם - הלוא זהו הילד הפוסט-מודרני, המאפיין גם את תקופתנו. אלה הפרקים המרכזיים בתולדות גן הילדים העברי והישראלי, המתוארות בספר זה מתוך גישה התפתחותית היסטורית רחבת יריעה, על בסיס מבחר עשיר של מחקרים ותיעוד היסטורי מילולי וחזותי.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: בני מוריס
תיאור: היחסים בין מדינת ישראל לשכנותיה, מדינות ערב, ניצבים במוקד מפעל המחקר הענף של ההיסטוריון בני מוריס. בספר זה מובאים מחקרים היסטוריים, מאמרים עיתונאיים ורשימות אישיות פרי עטו. לצד דיונים על קרבות מלחמת השחרור בדיר יאסין וטנטורה, ימצא המעיין בקובץ זה דיון ביחסו של חיים ויצמן לערבים, ביחסו ופועלו של אלברט איינשטיין לסכסוך הציוני־ערבי וזיכרונות משהות המחבר בכלא 4 (על סירוב לשרת בשטחים) ומימי הלחימה והפציעה במלחמת ההתשה ב־1969.
עם עובד
מאת: מינה גולדברג
תיאור: עבודת דוקטור זו פורסמה בברלין בשנת 1934 ועניינה "סופות בנגב" - הפרעות נגד יהודי רוסיה בשנים 1881 - 1882. המחברת מינה לנדוי (לבית גולדברג), מנתחת כאן את הסיבות לפרוץ הפוגרומים, את מהלכם ואת השלכותיהם - בין השאר התפתחותה של הציונות ברוסיה.
העבודה מתפרסמת לראשונה בעברית בחלוף למעלה משמונים שנה לאחר כתיבתה, בעצם ימי שלטון הנאצים בגרמניה; וערב השנה העשרים לפטירתה של מינה לנדוי (1998-1911).
מאת: אלעד בן-דרור
תיאור: 'את לא מעלה על דעתך מה זה להחזיק את הקופים האלה ביחד וללחוץ עליהם להוציא מהם הסכם [...]. אני נשבע שלעולם לא אחזור לסוגיית ארץ ישראל', כתב ב-1949 מתווך האו"ם ראלף באנץ' לאשתו. שנה לאחר מכן זכה בפרס נובל לשלום על הצלחתו לסיים רשמית את מלחמת העצמאות באמצעות הסכמי שביתת הנשק, והיה לאפרו-אמריקני הראשון שזכה בפרס נובל. גם כיום סבורים רבים שבאנץ' היה המתווך הטוב ביותר בתולדות הסכסוך הישראלי-ערבי. למעשה, הוא ששרטט את גבולותיה של מדינת ישראל (עד 1967) ואת 'הקו הירוק'. מי היה באנץ'? האם היה קשר בין מוצאו האפרו-אמריקני ובין התפקיד שהוא מילא בסכסוך הערבי-ישראלי? מה באמת חשב על הערבים ועל היהודים? וכיצד הצליח לבסוף לגשר על האיבה ועל הפערים בין ישראל למדינות ערב? הספר מגולל את סיפורו האישי המסקרן בתוך סיפור מעורבותו של האו"ם בסוגיית ארץ ישראל בין 1947 ל-1949. תפקידו של באנץ' היה משמעותי ביותר: הוא היה יועץ לוועדת החקירה של האו"ם שהמליצה ב-1947 לחלק את הארץ; עמד בראש מזכירות הוועדה שנדרשה להוציא לפועל את תכנית החלוקה; שימש עוזרו הבכיר של מתווך האו"ם פולקה ברנדוט, ולאחר רצח ברנדוט היה לראש מנגנון התיווך מטעם האו"ם. הספר מתבסס על תיעוד ארכיוני רב ומגוון, שמקצתו נחשף כאן לראשונה, ומציג מסקנות מרתקות ומפתיעות.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
הצג עוד תוצאות