נמצאו 1528 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: אורי בר-יוסף
תיאור: חיל האוויר שיצא למלחמת יום הכיפורים נחשב לטוב מסוגו בעולם. בשנים שקדמו למלחמה הוא קיבל כמחצית מתקציב הביטחון, הוציא משירות את רוב המטוסים המיושנים שבאמצעותם ניצח ביוני 1967 והכפיל את מספר מטוסי הקרב שלו. טייסיו היו עתירי ניסיון מבצעי ואלופי העולם בהפלות מטוסים. לכול היה ברור שאם תפרוץ מלחמה, חיל האוויר לא רק יביס את יריביו הערביים, אלא גם יסלול את הדרך לכוחות היבשה. ציפיות אלה נכזבו. בימי המלחמה הראשונים והקשים ביותר חיל האוויר סייע באופן חלקי בלבד לכוחות היבשה, וכמעט עד סוף המלחמה הוא לא הצליח לממש את מלוא יכולותיו ולתרום באופן משמעותי להשגת הניצחון. השאלה מדוע זה קרה לא קיבלה תשובה מלאה עד היום. היא נותרה חור שחור בהיסטוריה של המלחמה. מלחמה משלו הוא המחקר הראשון שמתאר ומנתח את הדרך שבה פעל חיל האוויר לאורך כל המלחמה על סמך תיעוד מקורי מדיוני הקבינט, המטכ"ל ומטה חיל האוויר ופירוט תוכניות החיל ומבצעיו בפועל. אורי בר־יוסף מציג את השורשים והסיבות להתנהלות החיל ושופך אור על החמצותיו הגורליות.
כנרת, זמורה דביר בע"מ
מאת: מיכל דליות, שרון פאר
תיאור: מה אתם רוצים שהילדים והילדות שלכם יהיו כשיהיו גדולים?
שיהיו מאושרים. שיממשו את הפוטנציאל שלהם. שיחיו חיים מלאי משמעות.
שיהיה מוצלחים ומצליחים.
האם יש מתכון שיכול להבטיח את הגשמת הרצון ההורי המשותף הזה?
האם יש דרך חינוך שאם נקפיד על יישומה נגדל ילד או ילדה מוצלחים ומצליחים? כדי לספק תשובות, מיכל דליות ושרון פאר הניחו את המחקרים והתיאוריות בצד ויצאו לפגוש הורים שעשו את זה באמת ובאופן מוכח – הורים שגידלו ילדים פורצי דרך ומעוררי השראה: הכדורגלן ערן זהבי ומדענית המחשב ד"ר קירה רדינסקי. הפעילה והיזמית החברתית עדי אלשטולר ומפקד סיירת מטכ"ל לשעבר אורי גורדין. המוזיקאי והיוצר עידן רייכל ומנכ"לית פייסבוק עדי סופר-תאני. הכדורסלן עמרי כספי והרופאה הלוקה בשיתוק מוחין ד"ר הודיה אוליאל. ועוד. המתכון לגידול ילדים מוצלחים הוא קובץ שיחות עם אבות ואמהות שאפשרו בפעם הראשונה הצצה מעמיקה אל תוך עולמם המשפחתי, הערכי והחינוכי, ומרכז את פרקטיקות גידול הילדים המיטביות שכל הורה יכול לאמץ וליישם במשפחתו. כפי שמוכיח הספר, לדרך שבה נחנך את ילדינו יש השפעה מכרעת על הצלחתם כאנשים בוגרים.
כנרת, זמורה דביר בע"מ
מאת: רחל עזריה
תיאור: ⋅ איך יוצרים שינוי חברתי בישראל?
⋅ איך משנים את המציאות לטובה?
⋅ לטובתכם, לטובת הקבוצה שלכם או לטובת המדינה כולה?
⋅ מדוע מאבקים חברתיים מסוימים מצליחים ואחרים פחות? רחל עזריה היא פועלת מנוסה של מאבקים חברתיים, לוחמת עטורת צל"שים וגם לא מעט צלקות. היא מכירה את הזירה של החברה האזרחית, את הזירה העירונית ואת הזירה של השלטון הארצי. היא היתה בחזית ומאחורי הקלעים של כמה מהמאבקים החברתיים החשובים ביותר שהתקיימו בישראל בעשורים האחרונים, ותמרנה בסבך של מוקדי קבלת ההחלטות בפוליטיקה הישראלית. בשנים האחרונות רבים בישראל מרגישים שאי אפשר להשפיע ולשנות דבר, שמה שיש יישאר לנצח, שאף אחד לא מבין את האזרח הקטן. אבל למעשה – אין סיבה לייאוש. מאבקים חברתיים יזמו סלילת רכבת (ירושלים—תל אביב), ביטלו חוקים (חוק נאמנות בתרבות), קידמו חוקים (חוק החופים, חוק ימי חופשה), הוזילו מחירים (צהרונים, גני ילדים), הקימו בתי ספר ונאבקו במונופולים (הכשרות) – כל זה בפעילות מאורגנת, משותפת, כאזרחים במדינת ישראל, תוך ניצול הכלים הדמוקרטיים שעומדים לרשות כולנו. המדריכה למהפכה הוא ספר קריא מאוד וגם שימושי מאוד. קריאה מרתקת לכל מי שרוצה להבין טוב יותר את ישראל של היום ואת מגוון הכוחות הפועלים ונאבקים בה. הוא חיוני לכל מי שרוצה לשנות אותה. עזריה לא תגיד לכם שזה קל. היא לא תבטיח לכם הצלחה. להפך: היא תסביר שצריך סבלנות, עקשנות ואסטרטגיה. היא תגיד לכם שזה קשה, מאוד קשה. אבל אפשרי.
כנרת, זמורה דביר בע"מ
מאת: איל חלפון, רן ברקאי
תיאור: היה היו פעם בני אדם שיצאו מאפריקה, לעבר עתיד טוב יותר. הם עברו וחיו גם כאן, במה שאז היה יערות, מדבריות והרים, והיום הוא ארץ ישראל. הם צדו פילים ופיתחו כלים באזור הכנרת. קברו מתים במורדות הכרמל. חצבו אבנים בגליל העליון. הפיקו נחושת בערבה. הקימו מבנים יוצאי דופן במדבר יהודה וברמת הגולן. גילו את נפלאות האש וצלו בשר לא רחוק מכביש 5 של ימינו. הם האבות הקדמונים שלנו. היו פה לפנינו עולה על עקבותיהם. כשהם מצוידים בידע, בסקרנות ובהומור בריא, איל חלפון ורן ברקאי פוסעים מנקודה לנקודה וחושפים עולם תוסס, מופלא ואכזר. עולם שגיבוריו הם הומו הביליס והומו ארקטוס וניאנדרתלים והומו סאפיינס, אך גם שלל חוקרים, חקלאים, גנרלים, מדענים והרפתקנים בני זמננו, שחפרו וזחלו וטיפסו והשתלשלו מחבלים כדי להבין מאיפה באנו ומה עשו קודמינו. זהו ספר על עולם עתיק, שאפשר ללמוד ממנו דבר או שניים על טבע האדם, על הטבע בכלל ועל והיחסים ביניהם. זהו ספר על עולם העבר, שנושא משמעות עמוקה לחיינו בהווה ובעתיד. זהו ספר מסע. מסע במקום. מסע בזמן. מסע אנושי. רק אל תשכחו לקחת כובע.
כנרת, זמורה דביר בע"מ
מאת: דורון רובין
תיאור: אלוף (מיל') דורון רובין הוא מהדמויות האגדיות בצה"ל. לוחם אמיץ, מפקד מסור ונערץ. מ"פ במלחמת ששת הימים, מג"ד במלחמת יום הכיפורים, מח"ט צנחנים בשלל מבצעים נועזים, מח"ט שריון במלחמת לבנון ומפקד אוגדה בשריון. מופת של דוגמה אישית ויושרה, שהכשיר מאות לוחמים ומפקדים. בדרכי שלי הוא מסע בין תחנות מפתח בקריירה הצבאית של רובין, ובין קרבות ידועים בתולדות צה"ל, במטרה  להפיק מהם תורת לחימה שעיקרה: מתאמנים כמו שנלחמים. • מה המוטו שנטבע בגדוד 202 בקרב ואדי מבעוק?
• מדוע החווה הסינית הוא "קרב גבורה" ללא גבורה?
• למה נהרגו רבים כל כך בגבעת התחמושת ובקרב על החרמון?
• מה אפשר ללמוד על הלם קרב מקרב סולטאן יעקוב?
• האם יש לחלץ פצועים בכל מחיר?
• למה לאמנות המלחמה אסור להתבסס על מיתוסים ועל הקרבה?
• מדוע בצה"ל מעדיפים חלוקת צל"שים על פני עריכת תחקירים? רובין אינו מהסס לשבור מוסכמות. הוא מצביע על הצלחות אך גם על כישלונות – שלו ושל אחרים – מתוך תפיסה שמפקד טוב צריך לקחת אחריות. הוא מנתח אירועים לעומק ומפרק אותם לגורמים. הוא מתבונן במפקדיו ועמיתיו לאורך השנים: רפול, יאנוש, שומרון, קהלני, מרדכי, מופז, ברק ורבים אחרים. כמו בדרכו הצבאית, גם כאן הוא יסודי, שולט בחומר ואינו מוותר על האמת שלו. לכן בדרכי שלי הוא לא רק קריאת חובה לכל מפקד, אלא ספר שירתק כל אדם שערכיה של מדינת ישראל וצבאה יקרים לו. דורון רובין הלך לעולמו בינואר 2018, זמן קצר לאחר שהשלים את כתיבת בדרכי שלי. הספר נפתח בהקדמה מאת הנשיא ראובן ריבלין, ומצורפים לו פרקים מאת אלוף (מיל') דורון אלמוג ואלוף (מיל') יום־טוב סמיה – שניהם פקודיו של רובין וחבריו. דורון רובין נולד ב־1944 בבית יוסף וגדל בבוסתן הגליל. ב־1963 התגייס לצנחנים. במלחמת ששת הימים היה מפקד פלוגה בגדוד 890. במלחמת יום הכיפורים פיקד על גדוד 202 והוביל אותו בקרב ואדי מבעוק. לאחר המלחמה שימש כקצין אג"ם של פיקוד הצפון, וב־1977 מונה למפקד בית הספר לקצינים. ב־1979 מונה למפקד חטיבה 35, חטיבת הצנחנים הסדירה, והוביל אותה בסדרת פשיטות בלבנון. הוא עבר הסבה לשריון, וב־1982, שלושה ימים לפני שפרצה מלחמת שלום הגליל, מונה למפקד חטיבת השריון 500, שאותה הוביל בקרב עין זחלתא. לאחר מכן היה מפקד אוגדה 194, וב־1983 מונה למפקד אוגדה 162 ופיקד על הגזרה המזרחית בלבנון. באמצע שנות ה־80 עמד בראש חטיבת התורה והפיתוח במפקדת חילות השדה. ב־1987 הועלה לדרגת אלוף והיה לראש אגף ההדרכה במטה הכללי. ב־1991 השתחרר מצה"ל לאחר 28 שנות שירות. רובין היה בוגר החוג ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב, בוגר בית הספר למלחמה בפריז ובוגר המכללה לביטחון לאומי. הוא נפטר בינואר 2018, והותיר אחריו את אשתו הגר, ארבעה בנים ו־14 נכדים.
כנרת, זמורה דביר בע"מ
מאת: דני קורן, יחיאל גוטמן
תיאור: סיפוריהם של 12 ראשי הממשלה שכיהנו בישראל מאז הקמתה ועד היום. מה הם עשו וכיצד - ומה לא עשו.
מה היו ההחלטות החשובות שלהם בעת כהונתם - ומה החמיצו. אילו החלטות נכונות לזמנן הפכו לבעייתיות במרוצת השנים. אילו החלטות בעייתיות הסתברו בדיעבד כהצלחות. כיצד הם בנו קואליציות - ומה שילמו לשותפיהם. איך הם ניהלו את אנסמבל השרים - והאם זה ניגן בהרמוניה או זייף.
ובשקלול המעשים והמחדלים - מיהו ראש הממשלה הטוב ביותר ב־73 שנותיה הראשונות של ישראל, מה הסדר אחריו בטבלה ומי במקום האחרון.
כנרת, זמורה דביר בע"מ
מאת: יעקב בן ארי
תיאור: רועי צאן ונוודים חיו בתקופה הרומית־ביזנטית בשולי ההתיישבות בארץ ישראל , במדבריות הנגב, ביהודה ושומרון ובגולן הבזלתי, והותירו אחריהם עדויות אילמות וכתובות. בספר זה נעשה ניסיון ראשון לחבר באופן שיטתי את הנתונים הייחודיים, המוצנעים במפות הסקרים הארכיאולוגיים ובדוחות החפירה, והיכולים ללמד על התיישבות רועי צאן ונוודים , עם מקורות היסטוריים שונים. באלו נמנים מקורות תלמודיים, מקורות העוסקים בחקלאות הרומית, מקורות נזיריים וצלייניים וכן עדויות מהתרבות הערבית והבדווית המסורתית בשתי המאות האחרונות. סוגיות רבות הקשורות להיבטים כלכליים והתיישבותיים של רועי הצאן והנוודים נידונות בספר. ביניהן: סביבה ונוף כמקורות מחיה לאוכלוסייה האנושית הנוודית וצאנה, התרבות החומרית ועולם החי הנוודי, המבנה הארגוני־חברתי של האוכלוסייה הנוודית והיחסים בין שבטי הנוודים לבין עצמם ובינם לבין שכניהם והשלטון המקומי והמרכזי, השפעת המציאות הקיומית של הנווד רועה הצאן על פולחנו, אמונתו והתנהגותו המוסרית.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: הלל ויס
תיאור: מבחר מן המאמרים והמחקרים ביצירת עגנון, פרי עבודתו של הלל ויס משך חמישים שנה כלולים בשני הכרכים של 'קול הדם' 2022 ,הוצאת 'ספרא' המשכו ואחיו של ספרו 'קול הנשמה', הוצאת אוניברסיטה בר־ אילן 1985. יצירת עגנון ספוגה בזיכרון דמי נקיים ובתביעת האדם מן הא-ל, עד אנא, עד מתי? 'קול הדם' מהדהד תביעת הא-ל, בורא העולם ומנהיגו נגד קין: "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה" ותביעתנו היהודים ממנו, מן הא-ל לזכור בני עמנו הטבוחים מאז חורבן ירושלים ועד הנה תוך אמונתנו ומבטחנו בו: "כי כל דרכיו משפט". עגנון בנה ויצר מתוך ביוגרפיה משיחית כאילו נולד בתשעה באב, כך כתוב גם על קברו. ביוגרפיה שעימה הזדהה בכל תג של יצירתו. ומתוכה ילד את שליחותו כסופר. ביצירתו במיטבה הוא ראה ניסיון נואש לתיקון מעשה הבריאה. גם סיפורי האהבה הגדולים של עגנון, הסיפורים הביוגרפיים הלא מוסווים והמוסווים הם דרמות טראגיות, ניסיונות תיקון נואשים של זיווגים פגומים שיש בהם חוטים אלגוריים, לרבות הרומנים "החילוניים" שלו ואף הללו הנחשבים לאתיאיסטיים ומרדניים כדוגמת הרומן 'שירה'. מתח תמיד שרוי בין אנרכיה ותוהו לבין משמעות וייעוד נסתר. הנסיון לאחות את היריעה הפגומה הוא האתגר המשיחי של יצירת עגנון אותו התאמצנו לחשוף ולהנהיר.
ספרא : בית הוצאה לאור - איגוד כללי של סופרים בישראל
מאת: הלל ויס
תיאור: מבחר מן המאמרים והמחקרים ביצירת עגנון, פרי עבודתו של הלל ויס משך חמישים שנה כלולים בשני הכרכים של 'קול הדם' 2022 ,הוצאת 'ספרא' המשכו ואחיו של ספרו 'קול הנשמה', הוצאת אוניברסיטה בר־ אילן 1985. יצירת עגנון ספוגה בזיכרון דמי נקיים ובתביעת האדם מן הא-ל, עד אנא, עד מתי?

'קול הדם' מהדהד תביעת הא-ל, בורא העולם ומנהיגו נגד קין: "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה" ותביעתנו היהודים ממנו, מן הא-ל לזכור בני עמנו הטבוחים מאז חורבן ירושלים ועד הנה תוך אמונתנו ומבטחנו בו: "כי כל דרכיו משפט".

עגנון בנה ויצר מתוך ביוגרפיה משיחית כאילו נולד בתשעה באב, כך כתוב גם על קברו. ביוגרפיה שעימה הזדהה בכל תג של יצירתו. ומתוכה ילד את שליחותו כסופר. ביצירתו במיטבה הוא ראה ניסיון נואש לתיקון מעשה הבריאה. גם סיפורי האהבה הגדולים של עגנון, הסיפורים הביוגרפיים הלא מוסווים והמוסווים הם דרמות טראגיות, ניסיונות תיקון נואשים של זיווגים פגומים שיש בהם חוטים אלגוריים, לרבות הרומנים "החילוניים" שלו ואף הללו הנחשבים לאתיאיסטיים ומרדניים כדוגמת הרומן 'שירה'. מתח תמיד שרוי בין אנרכיה ותוהו לבין משמעות וייעוד נסתר. הנסיון לאחות את היריעה הפגומה הוא האתגר המשיחי של יצירת עגנון אותו התאמצנו לחשוף ולהנהיר.
ספרא : בית הוצאה לאור - איגוד כללי של סופרים בישראל
מאת: מרדכי נאור
תיאור: הספר "יום-יום" מבקש לספר את סיפורן של ארץ ישראל עד תש"ח ושל ישראל מאז ועד השנים האחרונות באמצעות עשרה יומונים שתיארו מה התרחש כאן, ובה בעת הטביעו את חותמם על בני אדם, מאורעות ותהליכים. היו ימים שהמושג "כתבו בעיתון" נחשב כמעט יצוק בסלע. קורותיהם של העיתונים מאפשרים לקורא בן-זמננו להציץ אל ההיסטוריה שלנו בהתהוותה. בהרחבה מתוארים כאן, לפי סדר הופעתם היומונים "הצבי/האור", "הארץ", "דואר היום", "דבר", "הבוקר", "הצופה", ידיעות אחרונות", "על המשמר, "מעריב" ו"חדשות". רק שלושה מעשרת היומונים האלה שרדו עד היום. האחרים נכנעו לקשיים כלכליים, מיעוט קוראים ומודעות, ובייחוד לחדירתם של אמצעי התקשורת החדשים כגון הטלוויזיה, האינטרנט ושאר האמצעים הדיגיטליים. אלה מביאים את החדשות והידיעות במהירות גדולה, ולעומתם משולים העיתונים המודפסים לצב. האם תצליח התקשורת המודפסת בארץ ובעולם במאבק ההישרדות שלה? ימים יגידו. פרק בספר יוחד לעשרים עיתונאים בולטים, שהיו ציר מרכזי במכונת העיתונות בארץ במשך המאה העשרים.
מוסד ביאליק
מאת: מתן אהרוני
תיאור: בתחילת שנת 2000 החלו יוצרים ויוצרות חרדים להפיק סרטים עלילתיים בעלי מאפיינים דתיים. הסרטים הופצו לחרדים מזרמים ש"פתוחים" לטכנולוגיה מודרנית ומשתמשים בה, ובן רגע היו לפופולריים מאוד. תופעה זו, המתרחשת גם היום לצורותיה, מקפלת בתוכה תובנות רבות על החברה החרדית בישראל ועל התנהלותה התרבותית. ספר זה עוסק בשני תחומי מחקר עיקריים: תקשורת קהילתית ותרבות הפנאי בחברה החרדית בישראל, מתוך בחינה אתנוגרפית ארוכת טווח של הקולנוע החרדי – סרטים בהפקה ובהפצה של חרדים וחרדיות למגזרים החרדיים, ובהם מוצגים גיבורים וגיבורות חרדים. בספר משולבים שלושה תחומי חקר ודעת עיקריים: מחקרי תקשורת ותרבות, אנתרופולוגיה חזותית ולימודי יהדות. בעזרתם נבחנים ומוסברים אופני ההפקה, ההפצה וההתקבלות של סרטים חרדיים עלילתיים. עוד נבדקים כאן סרטים חרדיים שעוסקים בעיקר בזהויות מעמדיות, זרות ולא פורמליות בחברה החרדית ובמיקומן החברתי. הספר מציע הצצה לשינויים המתרחשים בחברה החרדית בישראל והבנה תאורטית שלהם מנקודות המבט של סוכני תרבות חרדים חדשים שצמחו מלמטה, יצרו, עיצבו ופיתחו תעשיית קולנוע חרדית, ושל צרכני הסרטים החרדיים, שהוסיפו והרחיבו את הצפייה בסרטים לתרבות פנאי קולנועית-חרדית מודרנית, חדשה ומיוחדת. צירופם של כל אלה מעלה מחשבה מחודשת על גבולות פנימיים וחיצוניים של החברה החרדית בישראל.
מוסד ביאליק
מאת: יצחק מלר
תיאור: בשנת 1966 פרסם הסופר הצעיר יורם קניוק את הנובלה "חימו מלך ירושלים" אשר עסקה בהלם קרב. יצחק מלר יוצא בספרו למסע טקסטואלי בין כתביו הנפתלים של קניוק על מנת להבין כיצד השפיע הלם הקרב ממלחמת תש"ח על מכלול כתיבתו של קניוק. מלר טוען שקניוק בחר בדרך הישירה, הבוטה והאכזרית ביותר כדי לייצג את הטראומה-פוסט-טראומה האישית שלו, ואת זו של החברה הישראלית-יהודית: הוא בחר לטבול את העט בתוך הפצע, לתחוב את אצבעותיו במורסות כרוניות מדממות. את דרכו של קניוק ניתן לכנות בהקשר זה "גם וגם" או "זה לצד זה וביחד", כלומר שהוא מצווה עלינו לחיות עם הסתירות באמצעות המשקפת הפוסט-טראומטית.

דרכו הפואטית של קניוק היא בחירה בחזרתיות כפייתית של צימודים פרדוקסליים: מצד אחד התרסה אנטי-ממסדית חסרת רסן, מצד שני חתירה עיקשת לפשרה, פיוס, שיתוף וויתור על שנאות ונקמות. על פי קניוק יש לחטט בפצעים, להעלותם על פני השטח וללמוד לחיות איתם. על פי הגיון זה אין זה חטא להשוות בין השואה לנכבה – כל אחד ואסונו הוא. גם אם מתקיים ניגוד בין היהודי שחזר מהגלות לפלסטיני הילידי, גם אם הייתה מלחמה ונוצרו יחסי כובש-נכבש, אדון ומשרת, גם אז חייבים לדעת לגשר באמצעות הכרה הדדית וניסיונות עיקשים ובלתי פוסקים לסליחה, פיוס ופשרה. באותה מידה שאי-אפשר להחלים מהלם קרב אישי אלא יש ללמוד לחיות אתו ולצידו מחדש, כך יש לנהוג בשברים החברתיים-פוליטיים שנכפו עלינו כאן ועכשיו.
רסלינג
מאת: ליאת קוליק
תיאור: הפרישה מהעבודה היא מעבר חיים משמעותי, ואף על פי שהיא צפויה מראש היא מלווה בחששות ובחוסר ודאות ביחס לטבעה של תקופת החיים שאחריה. הארכת תוחלת החיים, החשיבות המיוחסת לאיכות חיים גבוהה, התפתחויות טכנולוגיות, שיפור במצב הבריאות ושפע האפשרויות לצריכת פנאי מהנה, כל אלה הם רק חלק מהתמורות שחלו בתקופתנו. שינויים אלה יוצרים עבור הפורשים חוויית פרישה שונה מזו של הוריהם, ולכן תקופת הפרישה מהעבודה היא בבחינת תקופת חיים העומדת בפני עצמה. לבלוב בעת שלכת מאת ליאת קוליק נוגע בחמישה מעגלים שונים הסובבים את הפורשים: השער הראשון עוסק בתהליכים פנים-אישיים המתרחשים בקרב פורשים עם המעבר לפרישה ואחריה. השער השני עוסק ביחסי זוגיות ובפעילות גומלין המתפתחת בין בני הזוג בעת הפרישה, והוא דן באיכות יחסי הזוגיות, כמו גם בעימותים בין בני הזוג ובסגנונות להתמודדות עמם. השער השלישי עוסק ביחסי שארים הכוללים יחסים בין פורשים לילדיהם, בין פורשים לנכדיהם ובין פורשים להוריהם הישישים. השער הרביעי עוסק בחלופות לעבודה בתקופת הפרישה; הוא דן בהתנדבות למען הקהילה ובצריכת פעילות פנאי. השער החמישי חושף את הקוראים לידע מחקרי שנאגר ביחס להסתגלות טובה לפרישה המתאפיינת בחוויית משמעות בחיים ובמקורותיה. לבלוב בעת שלכת מיועד לפורשים מהעבודה, לאנשים העומדים לפרוש ולעובדים הרחוקים עדיין מפרישה, אבל לליבם מתגנבת לא פעם מחשבה על תקופת חיים זו. התובנות העולות מהספר עשויות לשמש גם אנשי מקצוע העוסקים בהכנת עובדים לפרישה. תקופת הפרישה מדומה בספר לעונת הסתיו, וכמו הסתיו אשר לצד עלי השלכת מתאפיין בצמיחת פרחים ייחודיים לו כפרחי הסתוונית, הפרישה מוצגת כאן כתקופת חיים אשר לצד אובדניה היא טומנת בחובה אפשרויות לצמיחה, להתחדשות, להתפתחות ולמיצוי עצמי.
רסלינג
מאת: אברהם ששון, רפאל י' לואיס, דניאל וורגה
תיאור: קובץ המחקרים המובא באסופה זו הוא פרי תולדה של הכינוס ה‑ 16 של חידושים בחקר אשקלון, שכותרתו "מרחב אשקלון - חזית לחימה ומרחב מחיה. מטרת הכינוס הייתה ללבן במסגרת עיונית את שאלת מקומה של אשקלון כמרחב מחיה, ומנגד, לבחון את מקומה של העיר כאזור של עימותים צבאיים לאורך ההיסטוריה האנושית. עיון באסופה זו יגלה כי קובצו בו יחדיו טווח נושאים רחב, ולצד פרסום אתרים ארכאולוגיים הורחב המנעד גם למחקרים שעוסקים בשיטות מחקר חדשניות, מחקרים שעניינם גיאוגרפיה היסטורית, שדות קרב, ראשית היישוב העברי, טופונימיה (שיום) וזיכרון. אף כי העיר אשקלון נמצאת במוקד המחקרים, המסגרת הגיאוגרפית שבה עוסק הקובץ היא רחבה הרבה יותר ונוגעת לאתרי שפלת יהודה, מישור החוף הדרומי ופאתי שדרת ההר. המחקרים הם על שלל תקופות, החל ביישוב מהעבר הרחוק - מהתקופה הכלקוליתית, ועד לעבר הקרוב - ערב מלחמת הקוממיות. המחקרים מוצגים על פי סדר התקופות וההתרחשויות בזמן (ככל הניתן), כהשתקפות ישירה של רצף התפתחות המרחב מהקדום ביותר ועד למאוחר.
רסלינג
מאת: איל בסן
תיאור: דמותו של אורי ניסן גנסין, שחייו הקצרים היו רצופי סבל ונדודים, אך חזותו והליכותיו הקרינו, לדברי מכריו, כוח שקט, אצילי ומסוגנן על כל סביבותיו, הילכה קסם על עולם הספרות למן הופעתו הראשונה על במת התרבות העברית בעשור הראשון של המאה העשרים. סיפוריו הליריים, שנתפסו כשיקוף של נסיבות חייו, נחשבים עד היום ליצירות מופת של כתיבה פסיכולוגית מודרניסטית. דווקא לנוכח הגישות הקנוניות לפרשנות יצירתו המופתית של גנסין, מבקש הספר 'גנסין סטייל' להציע למחקר הספרות העברית סגנון אחר של קריאה ומחשבה, 'סטייל' חדש של כתיבה ביקורתית. במוקד כל אחד מפרקי הספר ניצב דבר מה קטן שמתקיים בשולי הנושאים הגדולים, דבר מה צנוע לכאורה: משפט אחד, סיבה טפלה, גמגומים והמהומים, מה שמתבטל ונסוג, מה שלא תופס עמדה, פעולה שלא נעשית, החום הנישא באוויר. אלא שדווקא מנקודת המוצא הזאת מבקשים מהלכי הקריאה הנפרסים כאן להעמיד שיעורים תאורטיים, היסטוריוגרפיים ופרשניים שהולכים בגדולות. במובן אחד אפוא 'גנסין סטייל' הוא חיבור על יצירתו של אורי ניסן גנסין, והוא מבקש להחזירה למרכז העיון המחקרי יותר ממאה שנים לאחר שנכתבה, ולקרוא בה כמו שלא נקראה עד כה. במובן רחב יותר 'גנסין סטייל' הוא גם חיבור נועז ומקורי על היחסים בין ספרות לתאוֹריה, על הרגישויות הפרשניות של רגע ההווה, ועל הצורך בניסוחו של אתוס ביקורתי מסוג חדש למחשבת הספרות העברית של המאה העשרים ואחת.
מוסד ביאליק
מאת: נועה שקרג'י
תיאור: איך מתמודדת השירה, אומנות עתיקה, עם שאגת האינטרנט? מי צריך כתבי עת אם אפשר להעלות שירים לפייסבוק? האם צריך להכיר שפות תכנות כדי לכתוב שיר אינטרנט? מה עושים כאשר מספר הלייקים נעשה לכרטיס כניסה לקנון הספרותי? תשובות לשאלות כגון אלו מוצגות בספר זה, המבקש לתאר ולהגדיר לראשונה את מאפייני שירת האינטרנט העברית באמצעות מושג מקורי: "אינטרנטיקה". הספר מגדיר את הפואטיקה של שירת האינטרנט באמצעות מיפוי וניתוח של מאות שירי אינטרנט שנכתבו בעברית ופורסמו בישראל, ועל פי שלושה כלים מרכזיים שנותנת הרשת בידי המשורר: כלי לתיעוד, כלי לעבודה, וכלי למשחק. "אינטרנטיקה" מציע מודל תאורטי ומתודולוגי ראשון, המצליח לנסח מערכת יחסים המשלבת את מכלול הגורמים הפועלים על השיר האינטרנטי: השפעת המאפיינים הטכנולוגיים של האינטרנט, אופן ההתנהלות של הקהילה היוצרת ומשקלה המכריע, וכמובן, יחסי צורה ותוכן בתוך היצירה האסתטית. "אינטרנטיקה" הוא מחקר בין-תחומי, המשלב התחקות אחר המאפיינים והמשמעויות של האינטרנט, בצד מחקר ספרותי העוסק בתמורות המתחוללות בשדה השירה עקב התפתחויות טכנולוגיות אלה.
מוסד ביאליק
מאת: אמנון רובינשטיין
תיאור: "לקראת סופו של העשור השני של המאה ה־21, הופכת מדינת ישראל למדינת כל שבטיה: החרדים והחילונים, הערבים והדתיים הלאומיים, גדלים — בהכללה — בתוך מערכות חיים וחינוך נפרדות, תוך שהם נבנים ומבנים אתוס ותמונת עתיד שונים זה מזה ומנוגדים זה לזה... החברה הישראלית כמהה ליחד, לביסוסה של רקמת חיים משותפת. זוהי חובתנו, לנהל את השיח ואת הדיון הזה, גם באופן מעשי, בכדי לחזק את היסודות עליהם יכולה וצריכה השותפות הזו לעמוד... הדיון המהותי להמשך קיומה של החברה הישראלית חייב להתקיים עם ובין נציגי השבטים כולם. עליו לכלול עיסוק אמיץ בכלל תחומי החיים שלנו, מתוך מחויבות של כלל הצדדים המתדיינים, שכן שותפות מטילה אחריות... אין לי ספק כי עמדתו של פרופ´ רובינשטיין תהיה משמעותית בתוך דיון זה..." 
מתוך הקדמת הנשיא ראובן (רובי) ריבלין לספר. אמנון רובינשטיין — חתן פרס ישראל לחקר המשפט, שר החינוך לשעבר, פרופ´ למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה. בתקופת כהונתו כשר חינוך חולל רפורמות רבות, ביניהן פתיחת מכללות אקדמיות, אזוריות ולא מתקצבות, אשר שינו את פני ההשכלה הגבוהה בישראל. פרופ´ רובינשטיין יזם והעביר את שני חוקי היסוד בנושאי זכויות האדם - כבוד האדם וחירותו וכן חופש העיסוק, שהפכו ברבות השנים לחוקה בזעיר אנפין של ישראל.
כנרת, זמורה דביר בע"מ
מאת: מרדכי גילת
תיאור: "קללת דרעי" הוא ספר מטריד על פרשת דרעי, שנמשכה 13 שנים וגרמה לצונמי פוליטי בישראל. אחורי הקלעים של הפרשה, הנחשפים כאן במלואם, נקראים כמותחן עוצר נשימה. במרכזם העיתונאי הוותיק מרדכי גילת, החודר למוקד הכוח של אחד האנשים החזקים במדינה, נחשף לאיומים וללחצים ומגלה את מלוא כיעורו ואכזריותו של שר מושחת, מוקף במעריצים, שהשאיר אחריו שורה ארוכה של קורבנות מדממים. מסלול ההתנגשות בין השניים משובץ בגלריה של אישים, בהם יצחק רבין, טדי קולק, יעקב נאמן, דורית בייניש, רוני בר-און וחיים רמון, בעוד העלילה מסתעפת והולכת. היא חושפת אינטרסים אפלים, תככים פוליטיים וגם אנשים אמיצים ומצפוניים - ונראית אקטואלית מתמיד.

"קללת דרעי" מאפשר לקורא לעקוב אחר התחקיר העיתונאי רחב היריעה, היסודי והאמיץ, שהכין גילת עם מלי קמפנר. הוא קורע חלון אל התנור החם של העיתונות החוקרת במיטבה. עיתונות עם שליחות, שאיפשרה למשטרה ולפרקליטות להפוך את התחקיר לכתב האישום החמור ביותר שהוגש אז נגד חבר בממשלה.
כנרת, זמורה דביר בע"מ
מאת: אביתר מתניה, עמיר רפפורט
תיאור: איך מטפלים במפץ עולמי? איך מתכוננים למהפכה? עידן הסייבר הוא מהפכה. מהפכה גלובלית, מואצת, מסחררת. העולם משתנה, כל זירה בעולם משתנה. העסקים והכלכלה, הטרור והמלחמה, התחבורה ומערכות הבריאות, הפשיעה והמשטרה, הפוליטיקה והמדינאות, יחסים בין־אישיים ויחסי הכוחות בין האזרח לבין הממשלה. שום תחום לא נשאר כפי שהיה. שום תחום לא יישאר כפי שהוא היום. בהתמודדות עם המהפכה הזאת, ישראל היא אחת המדינות המובילות בעולם. אחת משלוש, אולי חמש. וזה לא דבר של מה בכך. פרופ׳ אביתר מתניה הוא האיש שמונה להכין את ישראל להתמודדות עם אתגר הסייבר. הוא האיש שיודע מדוע הצליחה כל כך. עכשיו, בשותפות עם העיתונאי והיזם עמיר רפפורט, שניהם מסבירים מהו עידן הסייבר, מה הופך את ישראל למעצמת סייבר, כיצד המדינה נערכת להתגונן מפני איומי הסייבר וכיצד היא מנסה לנצל את הזדמנויות הסייבר. סייברמאניה הוא ספר על מלחמות העתיד, על יזמי העתיד, על פושעי העתיד, על המצאות העתיד.
סייברמאניה הוא ספר על הצלחות העתיד, על סכנות העתיד, על תעלומות העתיד.
סייברמאניה הוא ספר על מהפכה שמתרחשת, בעצם, כבר בהווה. על מהפכה שבלי להבין את עוצמתה ואת משמעותה אי אפשר להבין את העולם של המאה ה־21.
כנרת, זמורה דביר בע"מ
מאת: שלמה זנד
תיאור: מהי מולדת ומתי היא הופכת לטריטוריה לאומית? האם מאז ומעולם התקיימה או שהיא מוצר היסטורי חדש? מדוע כה הרבה אנשים במאה ה־20 היו נכונים למות למענה? מהו גבול ומאיזו סיבה אין אומות מסכימות לוותר ולו על סנטימטר אחד מאדמת מכורתן? במאתיים השנים האחרונות נולדו על פני כדור הארץ קרוב ל־200 "מולדות" ועוד היד נטויה. מה צופן העתיד לריבוי זה? סוגיות אלה ואחרות מובילות לתהיות על מהותה של "המולדת היהודית". האם המושג מולדת במשמעותו המודרנית קיים בכלל במקרא או בתלמוד? מהי הארץ המובטחת? אדמת קודש לשלוש הדתות המונותאיסטיות המערביות או ארץ מוצאם של יהודי העולם? האמנם שאפו בני דת משה חסידי התלמוד להגר אליה במשך אלפיים שנים? ומדוע רוב צאצאיהם אינם מבקשים לחיות בה היום? ומה על תושביה המקוריים של הארץ שהפכו בה לדיירי משנה? האם עומדת להם בכלל הזכות להמשיך ולהתקיים עליה או ששהותם בה זמנית? מהו הסיכוי שאף הם יזכו אי פעם לריבונות עצמית במולדתם? לאחר שהעמיד את המיתוס על קיומו הנצחי של עם יהודי בסימן שאלה פונה שלמה זנד לבחון את טריטוריית המסתורין הקדושה שנעשתה לאדמת מריבה לאומית בקונפליקט הממושך ביותר במאה ה־20. בספרו החדש מתי ואיך הומצאה ארץ־ישראל? הוא מנסה לפרק אגדות ארוכות שנים הלופתות את המקום ודעות קדומות החונקות אותו. הוא תוהה על מהות המושג "זכות היסטורית", ומתאר כיצד פרוטסטנטים אוונגליסטיים ויהודים ציוניים המציאו במאה ה־19 את "ארץ־ישראל" כמושג גיאו־פוליטי מודרני. המצאה לאומית זו היא שאִפשרה את ההתנחלות במרחב המזרח תיכוני, היא שעודדה אותה, היא אשר הביאה להקמתה של מדינת ישראל והיא שמאיימת היום על קיומה.
כנרת, זמורה דביר בע"מ
מאת: יואל רפל
תיאור: ימים אחדים לפני ראש השנה של שנת תש"ט פורסמה בעיתונות העברית של מדינת ישראל הצעירה הודעה מטעם הרבנות הראשית לישראל: 'התפילה לשלום המדינה'. בעיצומם של ימי מלחמת העצמאות, רבים מהקוראים - דתיים ושאינם דתיים - ראו בפרסום התפילה ביטוי נוסף ומשמעותי לעצמאות מדינית יהודית בארץ ישראל. סידור התפילה הוא במהותו בית קיבול לזיכרונות. הוא איננו טקסט סגור, נעול וקבוע. ניכרות בו השעות הגדולות, הטובות והרעות, שעברו על עם ישראל בארץ ישראל ובגולה כמו גם בעת החדשה. 'יזכור לנספים בשואה'; 'תפילה לשלום כוחות הביטחון'; 'יזכור לחללי מערכות ישראל' וכן 'התפילה לשלום המדינה' הן רק אחדות מהתפילות שנוספו לסידור בעשורים האחרונים. שילובן מלווה בוויכוח סוער, שמעיד על המעורבות של הפוליטיקה הזמנית והחולפת בעיצוב התפילה הנצחית. ה"תפילה לשלום המדינה" של ד״ר יואל רפל מתמקד בתפילה שנעשתה זה מכבר לתעודת זהות אמונית ופוליטית ולמוקד דיון נרחב ומשמעותי בעם היהודי. הספר מעמיק במקורותיה של תפילה זו, בתוכנה ובשוני בינה לבין התפילות שאמרו יהודים בגולה לשלום שליטיהם. עיון נרחב המבוסס על מסמכים שטרם פורסמו, חושף גם את התשובה לשאלה שרבים עסקו בה: זהותו של מחבר התפילה.
כנרת, זמורה דביר בע"מ
מאת: רבקה אלינב
תיאור: "כי מרה מאֹד הדעת" – הצהרה מפתיעה לכאורה כשהיא בוקעת מקולה של אינטלקטואלית בולטת כלאה גולדברג. גולדברג (הידועה) ולצדה אלישבע ביחובסקי (האנונימית כמעט) הן שתי היוצרות הראשונות שהציגו בספרות העברית טיפוס חדש של גיבורה אינטלקטואלית ויוצרת, כזו שמבחינתה הדעת והיצירה היא בגדר משאת לב, ציר זהות וטעם קיומה. כמו בתרבות הכללית גם בתרבותנו, לרבות במורשת הספרות העברית החדשה, השליטה הגברית הבלעדית על העט ועל הקול יצרה במשך דורות "מראה גברית", אשר שיקפה והגדירה לנשים מהו המודל הראוי של נשיות ומהו האופק לציפיותיהן מעצמן. על רקע זה עולה שורה של שאלות: האם הצטרפותן של נשים למעגל הלימוד והיצירה מסמנת מגמה של שחרור מהתבניות הסטריאוטיפיות? האם המבט הנשי ברא גיבורות אוטונומיות מבחינה רוחנית ונפשית, שנאבקות להתפתח כנשות רוח וכאמניות המנהלות שיג ושיח עם העולם באמצעות יצירתן ? והאם מוצדק להכתיר גיבורות אלו בתואר 'אינטלקטואליות'? כמענה לשאלות אלו מוצגת בגוף הספר קריאה פרשנית המשווה בין הרומן סמטאותמאת אלישבע (ביחובסקי), הרומן העברי הראשון פרי עטהּ של אישה בארץ ישראל, ובין הרומנים והוא האור ומכתבים מנסיעה מדומה של לאה גולדברג ועמם כמה מסיפוריה הקצרים. ספר זה שופך אור חדש על הערכת דמותה של אלישבע ועל יצירתה, ובמקביל מציע הערכה מחודשת לסיפורת של גולדברג בזיקה למכלול יצירתה. הטענה המרכזית העולה ממנו נוגעת לבשורה המקופלת בגיבורות שהן בוראות בעטן ובאופק החדש שהן מעניקות לקיומן כנשים. אף כי שחרורן מן הסטיגמות בולמות של העבר הוא עדיין חלקי וכבול, הרי שבעצם הופעתן מהווה ציון דרך ומקור של העצמה לדור ההמשך של קוראות, של כותבות ושל גיבורותיהן.
מכון מופ"ת
מאת: רבקה אלינב
תיאור: ​​​קריאה המתריסה "דווקא רציתי לצאת מגדרי" מפיה של מריה סיבילה מריאן, אמנית חלוצית מן המאה ה-17, עשויה לשמש כסיסמה מזהה למסען של הגיבורות העומדות במרכזו של ספר זה. זהו מסע חיפוש זהותי (quest) הניזון מיסוד אנרכי של שחרור. הניצוץ המתניע את מסע התגבשותן והתגשמותן כיוצרות כרוך במאבק בגדרות שגזר עליהן מגדרן. הן מונעות מהדחף העז למרוד בקונבנציות התרבותיות שנועדו לקבע אותן למשבצת ייעודן המוּלד. הדיון הנפרש בספר מתחקה אחר הדקדוק הפנימי של מסע החניכה הנשי: מהו סוד המשיכה של רומן החניכה (Bildungsroman) בעיניהן של סופרות; מה הן אותן חוזקות שהפכו אותו ליעד מבוצר גברי; מה הן נקודות ההשקה בין מסע הגיבור למסע הגיבורה; ומנגד, באילו נקודות מתייחד מסע החניכה הנשי מדפוס המקור הגברי. את התשובות לשאלות אלו ועוד רבות אחרות נבקש לחלץ מקריאה פרשנית צמודת-טקסט ברומנים של רות אלמוג (שורשי אוויר; באהבה, נטליה; אישה בגן); יהודית קציר (למאטיס יש את השמש בבטן; הנה אני מתחילה) ועמליה כהנא-כרמון (ליוויתי אותה בדרך לביתה). הנחת המוצא של דיוננו בסוגיית "'דיוקן האמנית כאישה" המתמקד בסיפורת נשים עברית, היא כי בתסמיניה הגלויים והסמויים מדובר בנרטיב נשי אוניברסלי, חוצה גבולות שפה ותרבות. אשר על כן, העיון בשלושת שערי הספר מפגיש בין הגיבורות העבריות ודגמי חניכתן לבין מקבילותיהן, העשויות להיחשב מהרבה בחינות כ"שארותיהן ברוח", פרי עטן של דוריס לסינג, סימון דה בובואר, קייט שופן, דורותי ריצ'רדסון, סילביה פלאת ואן סקסטון. לנוכח המבט הגברי שכונן את הנשים כאובייקטים המתקיימים לאורו ובשבילו, הקול שסופרות מעניקות לגיבורותיהן היוצרות הוא בבחינת נקיטת עמדה אידאולוגית. הצבתן במרכז העלילה בעמדת דוברת בעלת הכרה וחשיבה ביקורתית ורפלקטיבית פירושה לנכס להן עמדה פוליטית של ידיעה ובעלות על המבט. מתוך תכונות אלו נובעת סמכותן לפרש את מסע החיים שלהן לקראת התגשמותן כאמניות ולממש את זכותן הטבעית "להסתכל לשמש בעיניים", כפי שניסחה זאת ההוגה הלן סיקסו.
מכון מופ"ת
מאת: מעוז עזריהו
תיאור: ספר זה חוגג את תל אביב: העיר, הרעיון, המציאות והדימוי. תל אביב - שכונה של יפו שזכתה למעמד של עיר רק כשחגגה חצי יובל לייסודה - הייתה ונותרה גם רעיון וחזון, משאת נפש ומושא לקנאה וטינה; נושאו של שיח פוליטי ותרבותי רווי בדימוייה, בתדמיותיה ובמותגיה; עיר כרך ובה בעת עיר קרתנית, עיר עברית ועיר עולם. מדינת תל אביב היא ישות רעיונית בלתי נפרדת מן השיח העכשווי על תל אביב ועל מקומה המרכזי והשנוי במחלוקת בהוויה הישראלית. שבויה בדימויה עוסק בכינונה של מדינת תל אביב כאפשרות גאו פוליטית ותרבותית בתקופת המדינה שבדרך ובוחן את תולדות בידולה מהיישוב הציוני וממדינת ישראל. הוא משרטט קווי מתאר לדיון בהיסטוריה התרבותית של דימויים ותדמיות, מטבעות לשון וקלישאות, תפיסות רעיוניות ותבניות אידאולוגיות, שאיפות ורחשי לב, שמבססים את מעמדה הייחודי של מדינת תל אביב במדינת ישראל ואת היותה היבט חיוני של המצב הישראלי.
האוניברסיטה הפתוחהמכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: תמר הרמן, עופר שיף
תיאור: לישראלים ולישראליות גוונים וצבעים רבים. אסופה זו כוללת מסות קצרות העוסקות בשאלות מיהו ישראלי ומהי ישראליות, שנכתבו על ידי ישראלים ממרחבי קיום ותודעה שונים. אחדים מהכותבים בחרו להפנות זרקור לקורות חייהם הם, אחרים התייחסו לתוצרי תרבות הנחשבים בעיניהם כתמצית של הישראליות. היו שהעדיפו להתמקד בבעיות יסוד שאיתן מתמודדות החברה והמדינה בישראל והיו שהתמקדו בשאלה כיצד נראות להם ולאחרים הישראליות והזהות הישראלית ממרחקים - גיאוגרפיים ואחרים. אין מדובר בשירי הלל אך גם לא בשירי מספד וקינות. הכותבות והכותבים, המונעים כולם מתחושות שייכות ואכפתיות, לא ראו ממעל שמיים תכולים ללא ענן. אדרבא, נושאים כמו אפליה, הפניית כתף קרה ל"אחר", לאומנות, היעדר סולידריות אזרחית, כיבוש, ולחלופין, חוסר נכונות להיאבק עבור ערכים לאומיים או עבור ערכים מוסריים–אוניברסליים, מופיעים בתמהיל זה או אחר כמעט בכל אחת מן המסות. עם זאת, כל הכותבות והכותבים מדגישים את כוחות היצירה והחיוניות של החברה הישראלית ואת התקווה – ואפילו הביטחון - שהליקויים שאבחנו הם בני תיקון.
האוניברסיטה הפתוחהמכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: עמליה סער, הואזן יונס
תיאור: בשנים האחרונות נכנסות לשוק העבודה בארץ רופאות, משפטניות ומהנדסות הייטק פלסטיניות אזרחיות ישראל. ספר זה מתמקד בנשות קריירה אלו. הוא מבוסס על ראיונות אישיים עם נשים בשלבים שונים של הקריירה שלהן ופורש תמונה מורכבת של מסען האישי ושל זירות העבודה שלהן. הספר גם חושף את החסמים העומדים בפניהן, את הגזענות הגלויה והסמויה המופנית כלפיהן, ובמקביל את היוזמה והתעוזה שלהן. סיפוריהן של נשות הקריירה הללו לוכדים רגע של השתנות בחברה הפלסטינית ובחברה היהודית כאחת: במרכזם - המעמד הבינוני התוסס המתפתח בעת הזו בחברה הפלסטינית, ובו משפחות צעירות שבראשן בני זוג ששניהם מכווני קריירה. סיפורים אלה מאירים בעקיפין גם את החברה היהודית בישראל, ההולכת ונפתחת להשתתפות פעילה של האזרחים הערבים. הספר עוסק גם בסוגיית הגיוון התעסוקתי, על הסתירות המלוות את יישומו בחברה שהדומיננטיות האתנו-לאומית כה בולטת בה; ומסרטט כיוון בר-קיימא להטמעת ערך הגיוון על-ידי תביעה הן מקבוצות המיעוט והן מקבוצות הרוב להתגמשות ולהשתנות.
האוניברסיטה הפתוחהמכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: ברוך אופיר
תיאור: כבר בשנות ה־70 הציע פרופסור ברוך אופיר להקים מערכת של למידה מרחוק, שנים רבות לפני שקמה ונפוצה רשת האינטרנט בעולם, לפני תחילת השימוש ברשתות החברתיות ולבטח זמן רב לפני פיתוח תוכנות ה-SKYPE ,ה-ZOOM ודומיהן. עם תרומה צנועה מחברת IBM , הוא הקים מערכת למידה מרחוק, מושתתת על קווי טלפון נל"ן )נקודה לנקודה(, אשר תמכה בלימודי מתמטיקה ונושאים אחרים. מאז חלף יובל שנים אשר במהלכן הלמידה מרחוק הפכה למרכיב קבוע במערכת החינוך האקדמית והמסחרית. מגפת הקורונה החדירה את הלמידה מרחוק גם למערכת החינוך הטרום אקדמית – בי״ס יסודי ותיכון, ולמערכות החינוך של אירגונים עסקיים וציבוריים בארץ ובעולם. הספר שלפנינו הוא מעין שילוב של "ספר היסטוריה", המתאר את חדירת הלמידה מרחוק לישראל ושל ספר תיאוריה ומתודולוגיה, המסביר את יסודות התורה של למידה מרחוק, כיצד להטמיע אותה וכיצד להשתמש בה. זהו ספר מרתק אשר עשוי לעניין לא רק אנשי חינוך והיי־טק אלא גם את הציבור הרחב ששואף להבין כיצד הגענו להיות אומת ההיי־טק.
מאת: ברוך לשם
תיאור: בנימין נתניהו נבחר ארבע פעמים לראשות הממשלה והוא מכהן בתפקיד זה יותר מאשר כל ראש ממשלה אחר במדינת ישראל, לבד מדוד בן גוריון. אם עדיין ימשיך בתפקידו גם בשנת 2018, הוא יחלוף גם על פניו של ראש הממשלה הראשון במספר הימים שבהם שימש בתפקיד.

כיצד הוא מצליח לעשות זאת? כיצד התמודד, לכל אורך דרכו הפוליטית, עם משברים רבים ומול עמדה עוינת של התקשורת?

הספר מבהיר את תופעת נתניהו באמצעות ניתוח מקצועי ותוך הסברת שיטות הקמפיין האמריקניות שנתניהו ייבא לישראל, ואשר שינו לעד את פניו של השיווק הפוליטי בארץ ואולי גם את פניה של המדינה.

בעזרת יועצי התקשורת, שעבדו עם נתניהו במשך השנים, מאפשר הספר הצצה נדירה אל המטבח הפוליטי-תקשורתי שלו.

הוא חושף כיצד נולדו וגובשו האסטרטגיות והטקטיקות שבהן השתמש נתניהו במערכות הבחירות השונות, וכיצד סייעו השיטות הללו להשגת נצחונותיו, אך במקביל תרמו גם לכשלונותיו.
מטר הוצאה לאור בע"מ
מאת: אלזה לסקר-שילר
תיאור: בספר 'עיר של חלום' שלושה שערים. השער הראשון כולל מאמרי מבוא: 'אלזה בירושלים', 'אלזה בדרכה אל העברית' ו'אלזה בברלין'. השער השני כולל את שלושת מחזותיה: 'הנהר השחור', 'ארתור ארונימוס ואבותיו' ו'אניואני', המלווים בצילומים מהפקות המחזות בגרמניה ובמבואות של אבישי מילשטיין, ענבל בראל וגד קינר-קיסינגר. השער השלישי מכיל הומאז' לאלזה הכולל יצירות פרוזה ושירה מאת מחברים שונים. פרופ' גלילי שחר כתב אחרית דבר מרתקת הסוקרת את שלושת המחזות של לסקר-שילר, על רקע תקופתה ועל רקע המחזאות הגרמנית של המאה ה-20. קורות חייה של לסקר-שילר ורשימת פרסומים בעברית שלה, עליה ובהשראתה חותמים את הספר.
המכון לקידום תיאטרון יהודי
מאת: מוטי סנדק
תיאור: הגיליון פורש מניפת מאמרים וראיונות עם יוצרות וחוקרות מישראל ומהעולם, שנוצרו וגובשו לגליון מיוחד זה המדגישים את היצירה וחיי הרוח כחלק מהותי בהתמודדות עם השואה במהלכה ולאחריה. בגיליון שלושה שערים: הראשון, פורש סקירה של יצירות מתחומי אמנות הבמה כמו תיאטרון, מחול, קברט קרקס שיצרו נשים בזמן השואה. השער השני מאיר יצירות וסיפורי חיים של נשים יהודיות ולא יהודיות מארצות השונות כמו: אנה פרנק, שרלוטה סלומון, אירנה סנדלר, נלי זק"ש, חנה סנש ועוד. השער השלישי מתייחס למשפט אייכמן - אירוע שהיווה אבן דרך היסטורית בתודעת השואה, והאופן שבו הוא משתקף ביצירותיהן של שלוש יוצרות תיאטרון ישראליות.
המכון לקידום תיאטרון יהודי
מאת: מוטי סנדק
תיאור: גיליון זה חושף את הרצל איש התיאטרון, המחזאי שלא פסק ליצור ולהציע את מחזותיו למנהלי תיאטרון ברחבי אירופה וכל זאת תוך כדי כתיבת התסריט ל'מדינת היהודים'. איש תיאטרון בעל דמיון, מעוף, העזה, יצירתיות אשר הצליח להדביק בכוח אישיותו והכריזמה שלו מאות מקבלי החלטות מרחבי אירופה ולרתום אותם להפקת הקונגרס הציוני הראשון בבזל, אולי ההפקה הגדולה ביותר על סף המאה העשרים.
המכון לקידום תיאטרון יהודי
מאת: מוטי סנדק
תיאור: גליון 'במה' (285) שיצא לאור בשנת 2019 היה הראשון בסדרת 'גיליונות הנושא' של במה וציין 85 שנה ליסוד כתב העת ו- 100 שנים לפרסום תרגומו של ח"נ ביאליק למחזה המפורסם והמכונן של ש. אנסקי - 'הדיבוק'. המחזה שהיה למיתוס, התפרסם לא מעט בזכות ההפקה המצליחה של תיאטרון הבימה. בגיליון זה ביקשנו לפרוש תמונה רחבה יותר של המחזה ולקחת את קהל הקוראים אל מאחורי הקלעים של ההצגה- אל סיפור המחזה. הגיליון מציג מסע מרתק בעקבות ש. אנ-סקי המחזאי, הגורמים לכתיבת המחזה, לתרגומו ליידיש ולעברית וגלגולי המחזה מן המשלחת האתנוגרפית בתחום המושב היהודי ועד שראה את אור הזרקורים בסטודיה השלישית במוסקבה על ידי ווכטנגוב בשנת 1922 והיה לאבן יסוד להקמת תיאטרון עברי כולל עשרות הפקות של המחזה ברחבי העולם.
המכון לקידום תיאטרון יהודי
מאת: דוד רטנר
תיאור: פעמים רבות במפגשים בין בני נוער נזרקת לחלל האוויר השאלה "איזו מוזיקה אתה שומע". כששאלה זו נשאלת ברור לשני הצדדים שמה שמונח על הכף הוא הרבה יותר מסתם החלפת מידע על טעמים מוזיקליים. התשובה וחילופי הדברים שיבואו בעקבותיה יעידו, במידה רבה, מיהם בני השיח ולפי התשובה ישקלו שני הצדדים את היתרונות והחסרונות החברתיים בהתחברות והאם יש בסיס להמשך הקשר. הספר הנוכחי עוסק בשאלה תמימה לכאורה זו: "איזו מוזיקה שומעים צעירים בישראל כיום", וליתר דיוק – "איזו מוזיקה שומעים צעירים יוצאי אתיופיה בישראל כיום". בעזרת ניתוח הטעמים המוזיקליים של בני הנוער והפרשנויות שהם עצמם מעניקים לטעמים אלו מבקש הספר לבחון שאלות רחבות יותר של זהות, מיצוב בחברה הישראלית והמשמעות הסמלית של מוזיקה שחורה עבור צעירים אלה. דוד רטנר לוקח אותנו למסע שעובר בין ברוקלין, קינגסטון ואדיס אבבה, ולעבר שכונות מגוריהם של הצעירים בישראל; מסע שבו מוזכרים בנשימה אחת היילה סלאסי וטופאק שאקור, פרנץ פאנון ובוב מארלי, פייר בורדייה ואייל גולן. בתוך כך זוכה הקורא להצצה נדירה ובלתי מתווכת אל עולמם של צעירים יוצאי אתיופיה בישראל של ימינו; הצצה אל החלומות והשאיפות של הצעירים, אל הקשיים והאכזבות שהם חווים, אל תפיסותיהם המרתקות ביחס לחברה הישראלית ואל התפקיד החשוב שהטעמים המוזיקליים שלהם ממלאים בכל אלה.
רסלינג
מאת: מיכל פיק חמו
תיאור: מאז ראשיתו הקולנוע הישראלי מהווה מרחב אשר משתנה בזיקה לתהליכים שחלים בחברה הישראלית. חידושו של הספר הנוכחי בטענה שתמורות פסיכו-אידיאולוגיות ותהליכים פוסט-טראומטיים בחברה הישראלית מצאו את ביטויים בקולנוע הישראלי. הצבת התסמונת הפוסט-טראומטית כמודל פרשני-תיאורטי מספקת פרשנות חדשה לדיאלקטיקה שמאפיינת את השינויים בקולנוע הישראלי מראשיתו. הספר שב ובוחן פרשנויות קודמות ומדגים את נוכחות הטראומה ואת השפעותיה בסרטים, ולבסוף מצביע על השינוי שהתחולל בין השנים 2000–2006, כאשר חוויית הטראומה שהתקיימה בשולי העלילה שינתה את מיקומה ואת מאפייניה. הסרטים העלילתיים שזכו בפרס אופיר בשנים 2000-2006 מתייחדים בכך שהם מבטאים תגובה דיסוציאטיבית פוסט-טראומטית. סרטים אלה סימנו את השבת האמון בקולנוע הישראלי מצד הקהל הרחב והמבקרים; הם חולקים נרטיב-על משותף שמתמקד בתחום המשפחה ומבטא היסט מדילמות לאומיות ומאירועים גיאו-פוליטיים טראומטיים. תגובה זו מתאפיינת בניתוק רגשי, בהשלמה עם מצב בלתי נסבל ובהתכנסות בדל"ת אמות. היא נובעת מהוויה גיאו-פוליטית עכשווית מורכבת, המושפעת בעיקר מהתקפות טרור מבית ומחוץ שהולידו חוויות אימה ואובדן, כמו גם מתפיסת החברה ככזו הנמצאת על סף קריסה. סרטים אלה מאמצים טכניקות קולנועיות שהמחברת משייכת אותן לתגובות דיסוציאטיביות פוסט-טראומטיות. קהות החושים והאטימות מתבטאים בעיקר בזרות שחשים גיבורי הסרטים ביחס להוויה המשפחתית המקיפה אותם – הוויה שמאופיינת בניתוק מרגשות, בדה-ריאליזציה שעיקרה באימוץ מבע קולנועי סמי-ריאליסטי, בשימוש במבנה מלודרמטי לביטוי נורמות חברתיות רווחות ובאמנזיה שממירה את המורכבות ההיסטורית של ייצוגים מגדריים ואתניים בדמויות סטריאוטיפיות מנותקות ממקום ומזמן.
רסלינג
מאת: גד אלכסנדר, יקיר שושני
תיאור: היכולת של ילדים לחשוב בדרכים יצירתיות, להפעיל את דמיונם ולתרום מיוזמותיהם בעתיד בדרך מיטבית תלויה בין השאר בהזדמנויות שניתנות להם בבית, בקהילה, בבית הספר ובמרחב הווירטואלי. הספר לצייר להם כבשה? בוחן דרכים שונות אשר בהן עשויים הורים ומחנכים לסייע לבני הדור הצעיר לפתח יכולות אלה. בחלקו הראשון הספר בוחן הגדרות שונות ודרכים מקובלות לפענוח סוד היצירתיות. בשל הקשיים המתגלים בהגדרות אלה נבחנת דרך חדשה לבחון את הפוטנציאל היצירתי ולגלות דרכים למימושו. דרך זו, המכונה "הנהרה דיאלקטית", מאפשרת להבין ולפתח יצירתיות בבית הספר ומחוצה לו באופן כזה שמכין את התלמידים לעולם דיגיטלי שבו הם נדרשים להפגין מיומנויות חשיבה במקום לשנן עובדות.

החלק השני של הספר מציע דוגמאות רבות לשילוב משימות יצירתיות בלימוד מדעים וטכנולוגיה, אמנויות, ספרות, היסטוריה, מוזיקה ותחומים נוספים. האם יצירתיות מבוססת על כושר כללי או על התמחות בתחום מסוים? האם היא מותנית בציונים ותגמולים חיצוניים או שמא תלויה בעיקר בהנעה פנימית וסקרנות? האם מי שמטפח את יצירתיות הזולת אמור להיות יצירתי בעצמו? וכיצד ניתן לכוון לקראת תוצרים יצירתיים במסגרות החינוכיות הקיימות כאשר המדדים להערכתם לא תמיד ברורים ותזזיתיים? המחברים מסתמכים על ניסיון רב-שנים בהטמעת דרכים להמרצת היצירתיות בבתי ספר ובמוסדות לא-פורמליים בישראל ובקנדה, כמו גם בפיתוח תוכניות המשלבות את הדמיון בלמידה בכל מקצועות הלימוד.
רסלינג
מאת: רעיה מורג
תיאור: 121 שנה לאחר שפרויד תיאר לראשונה את טראומת הקורבן, הספר טראומת הכובש, הקולנוע, האינתיפאדה מציג פרדיגמה תיאורטית חדשה לדיון במלחמות בעידן הנוכחי – טראומת הכובש. האבחנה בין טראומת הקורבן, שהיא טראומה פסיכולוגית, לבין טראומת הכובש, שהיא טראומה אתית, מוליכה לניתוח מקיף של גל הסרטים החדש שהולידה האינתיפאדה השנייה.

הקולנוע התיעודי הישראלי שנוצר בתקופה זו הוא קולנוע נועז, חתרני, שתובע מקהלו לשבור את קשר השתיקה וההכחשה של עוולות הכיבוש. קולנוע זה ייחודי בכך שהוא שופך אור לא רק על הטרגדיה של הפלסטינאים תחת הכיבוש אלא גם על זו של החיילים והחיילות הישראלים הנוטלים חלק בעימות שבו הפרת זכויות אדם של אוכלוסייה אזרחית גורמת להם ל"הלם קרב מוסרי", לטראומה אתית, ללא מרפא.

רעיה מורג מראה כיצד תיאור טראומת הכובש כטראומה אתית משמעו תביעה לאחריות ולהכרה בעוול שנעשה לאחר הפלסטיני – תביעה המופנית הן אל החיילים והן אל החברה ששלחה אותם בשמה לפעולות שיטור בשטחים. בתביעתו לכינון הכרה זו, הקולנוע התיעודי מפרק את עמדת הקורבנות השכיחה בשיח הציבורי הישראלי הפוסט-שואתי, תוך כדי כך שהוא משרטט את המעבר מעידן העד הפוסט-טראומטי לעידן הכובש-מעוול הפוסט-טראומטי. היצירות התיעודיות מראות לנו שעלינו להתגבר על עמדת הקורבנות ולהכיר בעצמנו כמעוולים כדי שנוכל לממש את המחויבות המוסרית העמוקה שלנו ביחס לאחר האתני כמו גם ביחס לעצמנו.
רסלינג
מאת: שחר בורלא
תיאור: מהי תפוצה וכיצד היא נוצרת? מה הפך את התפוצה לתופעה פופולרית כל כך בעשרים השנים האחרונות, כיצד היא מעצבת את זהותם של חבריה ומה חשיבותה הפוליטית למדינת האם? ספר זה מבקש לענות על שאלות אלה ואחרות באמצעות הבנת פעילותו של מנגנון הדמיון הפוליטי ודרך פעולתו, כגורם מחבר ומאחד, במדינת הלאום ובתפוצה. הספר מציג סקירה מקיפה של הוגים שדנו בדרך פעולתו של הדמיון הפוליטי – אפלטון, קאנט, טיילור ואנדרסון – וכמו כן מציג מודל ייחודי לתיאור דרך פעילותו של הדמיון הפוליטי בתפוצה. על בסיס תיאורטי זה מציג הספר את הדרך שבה האליטה הפוליטית בישראל מנסה להבנות את זהות התפוצה היהודית. באופן הזה נחשפים שני נרטיבים מנוגדים שמדינת ישראל משדרת לתפוצה – האחד מתאר ישראל "חזקה, מגנה ומצילה" ואילו השני מתאר ישראל "חלשה וזקוקה לעזרה". ספרו של שחר בורלא קושר את שני הנרטיבים המנוגדים האלה למושגי מפתח כמו סוכני דמיון ומטרות פוליטיות וחושף את המניעים הכלכליים-פוליטיים המסתתרים מאחוריהם. בתוך כך מתבהרים מאפייניה של התפוצה בכלל ודרך פעולתו של הדמיון הפוליטי בפרט. ייחודו של הספר אינו נובע רק מהשילוב החדשני בין תיאוריה של דמיון פוליטי ללימודי תפוצה בבחינה פרקטית של יחסי ישראל ותפוצותיה, אלא גם מיכולתו להשקיף על החברה ועל הפוליטיקה הישראלית דרך יחסה לתפוצותיה.
רסלינג
מאת: ענר פרמינגר
תיאור: "הקולנוע ישתחרר בהדרגה מעריצות החזותי ויהפוך לאמצעי כתיבה לא פחות גמיש ודק הבחנה מהשפה הכתובה. בעיה יסודית בקולנוע היא כיצד לבטא מחשבה. יצירת שפה הייתה בראש מעייניהם של התיאורטיקנים והעוסקים בהיסטוריה של הקולנוע, מאייזנשטיין ועד תסריטאים ומעבדים בקולנוע המדבר". בהשראת חזון "המצלמה-עט", כפי שניסח אותו אלכסנדר אוסטרוק ב-1948, חוזר ענר פרמינגר ושואל כיצד חושבים קולנוע? כיצד מבטא הקולנוע רעיון או רגש?

עשרה סרטים ישראלים שנעשו בין השנים 2016-1968; המתח בין המילה לבין אמנות הקול והתמונה; התמודדותו של צ'אפלין עם הפסקול כחומר והתפנית מראינוע לקולנוע; אתיקה והקשר בין קולנוע תיעודי לקולנוע עלילתי – כל אלה הם אחדים מהנושאים שבאמצעותם בוחן פרמינגר את כוחו של הקולנוע לחקור את עצמו ואת העולם, תוך כדי כך שהוא חוזר ומהדהד את חזונו של אסטרוק, אשר מהווה מצע משותף למגוון הרחב של פרקי הספר.

ספר זה מציע התבוננות חדשה ומרתקת על הקולנוע ועל תהליך הפרשנות שלו; בדרכו הייחודית הוא בוחן את המבע הקולנועי של הסרטים הנדונים מפרספקטיבה של במאי ויצירת זיקה הדוקה בין הפרשנות המבוססת על מבע קולנועי לבין ההתייחסויות ההיסטוריות, החברתיות, התרבותיות, הפוליטיות והפילוסופיות של הסרטים השונים.
רסלינג
מאת: דפנה גולן
תיאור: בספר זה דפנה גולן לוקחת את הסטודנטים והקוראים למסע מקמפוס הר הצופים בירושלים אל השכונות הפלסטיניות בסמוך לאוניברסיטה העברית. דרך סיפורן של קבוצות סטודנטים פעילים הספר חושף את העדר השיח הפוליטי ואת הפוטנציאל העצום והלא מנוצל למפגש משמעותי ראשון בין צעירים ישראלים ופלסטינים בקמפוס זה, כמו גם בקמפוסים בישראל בכלל.
רסלינג
מאת: דנה קרן-יער
תיאור: ספרות הילדים העברית נולדה בשלהי המאה ה-18 במסגרת מהפכות מודרניות של השכלה ולאומיות עברית. ספרה של דנה קרן-יער סופרות כותבות לילדים מציע לראשונה קריאה פמיניסטית ופוסט-קולוניאליסטית בספרות ילדים עברית אשר נכתבה בידי נשים מתחילת המאה ה-20 עד ימינו, וזאת על ידי קריאה קשובה וצמודה ביצירותיהן של סופרות כגון חמדה בן-יהודה, דבורה בארון, מרים ילן-שטקליס, לאה גולדברג, ימימה אבידר-טשרנוביץ, דבורה עומר ונורית זרחי.

סופרות כותבות לילדים מציע אפשרויות לקריאה מתנגדת בספרות ילדים עברית. כל אחד מפרקי הספר עוסק בתקופת תפר חברתית ויצירתית: הפרק הראשון מציג את המעבר מהשכלה לתחייה עברית כתקופה שבה נשים יהודיות החלו לכתוב לילדים בעברית, כך שטווח משימותיהן התרחב ולתפקיד הנשי הטיפולי המסורתי נוסף תפקיד חינוכי של תיווך תרבות מודרנית, בכפוף להגמוניה הגברית. הפרק השני מקיף את המפנה מחברה יישובית לחברה אזרחית סביב הקמת מדינת ישראל, עם הופעת גל של כותבות חדשות שהתבססו לראשונה כסופרות ילדים מקצועניות, כך שמרחב היצירה הנשית צומצם ליצירה לילדים בלבד. הפרק האחרון מברר תהליכים שחלו בתקופת ההתפשטות הטריטוריאלית של מדינת ישראל והמעבר מכלכלה סוציאליסטית לכלכלה קפיטליסטית (מסוף שנות ה-60). בתקופה זו חלק מהסופרות מתכנסות לעולם הפרטי והפנימי של הילד ואילו אחרות ממשיכות לעסוק בהקניית ערכים חברתיים ולאומיים.

סופרות כותבות לילדים דן בנסיבות שבהן נשים נותבו לכתיבה לילדים עד להדיפתן לשולי המערכת הספרותית, וזאת תוך כדי בדיקת דרכי יצירתן מאותם שוליים: משא ומתן בין מחויבותן לילדות ולילדים לבין אחריות ציבורית לסוגיה; "בריתות" שניסו לכרות הכותבות עם הילדים: ברית מקרבת ליברלית, שבה הכותבת מתחברת לצרכיו של הילד בעודה מסווה את הכוחניות הלאומית המופעלת עליו, לעומת ברית יצירתית יותר, שמחלצת אותו מהסדר הקיים ו"מבריחה" אותו לאפיק רב-ממדי המציע ריבוי של מבטים ועולם חדש.
רסלינג
מאת: יעל דורון
תיאור: ביאליק הכיר את נחום גוטמן עוד בהיותו ילד בבית אביו (הסופר ש. בן ציון) באודסה כאשר ביאליק, בן ציון ולווינסקי עבדו על הכנת מקראות לילדים ואיסוף אגדות מהתורה שבעל-פה אשר התרחבו והיו ל"ספר האגדה". כעבור עשרים וחמש שנים הם שיתפו פעולה בברלין כאשר גוטמן הצעיר אייר את שיריו ואגדותיו של ביאליק בספר "ויהי היום". לאחר מכן אייר גוטמן את "סיפורי המקרא" המעובדים של ביאליק ואת ספרו "שירים ופזמונות לילדים".

ספרה של יעל דורון מתייחד בכך שהוא בוחן את כלל יצירתו החזותית והספרותית של גוטמן לאור הרקע הספרותי ומערכת יחסיו עם דור האבות, ובראשם ביאליק. כל אלה התרחשו בתקופה הרת גורל של שינויים בזהות היהודית, על סיפה של הקמת מדינת ישראל. הספר מלווה את יצירתו של גוטמן הצעיר, כמו גם את יצירתו המאוחרת; את שיתוף הפעולה הפורה בין גוטמן לביאליק ואת היוולדותו של גוטמן כסופר לאחר מות דור האבות.

סאטירה, אירוניה, פארודיה והומור מאפיינות את כלל יצירתו של גוטמן, והן ביטוי ספרותי ל"דיאלוגיות חזקה" כמאמרו של בחטין. זהו דיאלוג עם דורות קודמים, עם דור האבות, דיאלוג עם קבוצת ההשתייכות הדורית (אמנים ארצישראליים, אופקים חדשים), דיאלוג בין ספרות לאמנות ודיאלוגיות פנימית נמרצת בינו לעצמו. לא בכדי הפך גוטמן לסופר המשלב מילים וציורים. ספרה של יעל דורון מתחקה אחר עקבותיה של דיאלוגיות זו ביצירתו הפורייה, המרובדת והרב-תחומית של גוטמן.
רסלינג
מאת: ירון עובדיה
תיאור: כמו כל חברה בעולם, גם החברה הבדווית משתנה; התמורות שעוברת החברה הבדווית משפיעות על כל תחומי החיים. התרבות הבדווית היא תרבות של נדידה, ומעולם הנדידה נגזרים תחומי חיים אחרים: הכרות עם המדבר, שימוש בצמחי המדבר בפרט ובמשאבי הטבע האחרים בכלל, חוסר רכוש, בית נייד, אי-שימוש במבני ציבור ועוד. אבל מה קורה לחברה הבדווית כשהיא מפסיקה לנדוד? הבדווים בנגב והבדווים בגליל נחקרו לא מעט, אבל ביחס לבדווים במדבר יהודה נעשו מעט מחקרים. בספר רב-ערך זה חקר ירון עובדיה את דפוסי החיים של הבדווים במדבר יהודה לאחר 1967. במדבר יהודה חיים שישה שבטים (לצד רסיסי שבטים אחרים) שאינם נודדים. הנדידה פסקה באופן ספונטני בחלק מהשבטים, ובהנחיית השלטון בשבטים אחרים. כאשר הגיעה מדינת ישראל למדבר יהודה ב-1967, חלק מהשבטים כבר ישבו קבע והאחרים היו בנדידה למחצה (השבט מקובע, הרועים נודדים). מאז פסקה הנדידה לחלוטין, כל הבדווים הם יושבי קבע וכולם חשופים ומשתמשים באמצעים מודרניים מתקדמים, כמו למשל טלפונים ניידים, רשתות חברתיות ועוד. לצד זאת הבדווים חשופים להתיישבות יהודית ולפעילות צבאית ישראלית. השינויים במדבר יהודה מהירים, התרבות הבדווית היא כבר לא מה שהייתה פעם; מחבר הספר בחר את שבט ג'האלין כמקרה מבחן לבדוק מהם השינויים שעבר השבט מאז 1967.
רסלינג
מאת: אמנון יובל, דפנה יצחקי
תיאור: מהם העקרונות החינוכיים והפילוסופיים שראוי לפעול לאורם במציאות רוויית קונפליקטים? כיצד מיוצג הסכסוך היהודי-ערבי בתוכניות לימודים ובספרי לימוד בישראל? מהו הקשר בין הפרדיגמות החינוכיות הדומיננטיות בישראל לבין ההתייחסות הדלילה לסכסוך זה בבתי הספר? כיצד ההפרדה הכמעט מוחלטת בין יהודים לערבים במרחב הציבורי בישראל מעצבת את הנתק ביניהם גם במרחב החינוכי? אילו נקודות מגע חינוכיות מתקיימות למרות זאת בין שתי קבוצות אלה ובין השפה העברית לשפה הערבית? מהם מאפייניה הייחודיים של הוראת השפה הערבית בבתי הספר ומנין הם נובעים? מהי נקודת המבט של ילדים על הסכסוך? באיזו מידה מפגשים קבוצתיים בין יהודים לערבים עשויים לשנות תפיסות עומק של משתתפיהם?

מטרתה של אסופת המאמרים דיו כתובה על נייר מחוק היא לחקור את הזיקות המגוונות והחמקמקות שמתקיימות בין החינוך בישראל לבין הסכסוך היהודי-ערבי, ולשרטט תמונת מצב עדכנית לגביהן. חלק ממאמרי הספר הם אמפיריים, ואילו אחרים מציעים מבט תיאורטי יותר; חלקם מתמקדים במקרה מבחן קונקרטי, ואחרים מתארים תמונה רחבה או מציעים סינתזה ביקורתית של מושא המחקר. רבים מהם מציירים תמונה קודרת של פני הדברים, הן בעבר והן בהווה, וראייה פסימית ביחס להתפתחויות העתידיות. עם זאת, המחקרים המוצעים כאן מגלמים גם תקווה לשינוי – בין אם דרך אזכורים של נקודות אור זעירות שעשויות להזניק אותנו למציאות אחרת, ובין אם באמצעות מבט מפוכח על המציאות שמהווה שלב ראשון, הכרחי, בדרך לתיקונה.
רסלינג
מאת: עמי שטייניץ
תיאור: עמי שטייניץ פועל למעלה מ-40 שנה בשדה האמנות הישראלית ויוצר אוצרות אלטרנטיבית לייצוג המקובל במוזיאונים ובגלריות וליחסי האמנות עם הקהל. משנות ה-80, בגלריה ׳אחד העם 90׳, בגלריות שיזם ובתערוכות שאצר בסדנאות לאמנות ביבנה וברמת אליהו ובביאנלות באנקרה ובסאן פאולו, כרוכה פעילותו בַּקהילה בשאלות של הגירה, ברב-תרבותיות ובתרבות מזרחית. ביקורת על תפיסת המערביות של ישראל הובילה להתנגדותו המוקדמת לרוח 'דלות החומר' ולפוליטיקה התרבותית של כור ההיתוך. מהלכיו בתחומי האמנות בקהילה, בחינוך, באוצרות ובפוליטיקה החברתית של השפה החזותית פרצו דרך ראשונית וחסרת תקדים בתרבות המקומית. בגלריה ׳עמי שטייניץ אמנות עכשווית׳, שפעלה כעשור (1990–2001), הוא פיתח אוצרות שיוצאת מהסטודיו אל השטח, פועלת בעומק השסעים החברתיים, ומציגה מזרחים, פלסטינים, יוצאי אתיופיה, נשים, להט"בים, מהגרי עבודה, צילום תיעודי, תערוכות עיצוב ואדריכלות חברתיות. ב-2001 סגר את הגלריה לטובת 'אוצרות ללא קירות' בהשתתפות קהילות שונות בשכונות וביישובי הפריפריה. במסגרת זו התפתחו תפיסת 'בית הספר כקמפוס תרבותי', פעילות באום אל פחם, חברות במערכת 'עדות מקומית' ­­­–­ תערוכת צילומי העיתונות והתיעוד השנתית, מסע עם קהילת יוצאי אתיופיה בפתח תקוה ושותפות עם ׳תנועת תרבות׳. לצד דרכו באמנות השתלב בארגונים החברתיים: ׳השנה ה-21׳, ׳הקשת הדמוקרטית המזרחית׳ ו׳הלה – לחינוך שווה בשכונות, בערי הפיתוח וביישובים הערביים׳. לראשונה מקובצים לכדי ספר מרשים מאמרים ורשימות פרי עטו שליוו פעולות מפתח לאורך השנים. זהו ספר חובה לאנשי ונשות אמנות וקהילה באשר הם: אמנים, אוצרים, חוקרים, פעילים חברתיים ושוחרי אמנות.
הוצאת גמא
מאת: אלי אשד
תיאור: ספר זה הוא מחקר ראשון מסוגו בתולדות העלילון ( הקומיקס ) העברי ומתאר את השינויים וההתפתחות שעבר בין השנים 2000-1935. אלי אשד, עורך המחקר, ממשיך במפעלו המרכזי, חקר התרבות הפופולרית העברית, שבו הוא עוסק שנים רבות. במחקרו מתמקד אשד בתחום הקומיקס, שנחשב במשך זמן רב שולי בתרבות הישראלית. הוא סוקר את תולדות הקומיקס העברי מהתחלותיו בשנות השלושים של המאה העשרים דרך עבודותיהם של המאייר אריה נבון (ושותפתו לכתיבה, לאה גולדברג), יעקב אשמן, פנחס שדה, הכותב והמאייר דודו גבע, אומן הקומיקס החשוב ביותר בתרבות הישראלית שפנה גם לקהל בוגר, ואורי פינק, הקומיקסאי המצליח והידוע מכולם. בעבודותיהם של יוצרים אלה משתקפות השפעות החברה והתרבות המקומית, השפעות אירועים מכוננים בתולדות המדינה והשפעותיהם של יוצרים בולטים בתחום הקומיקס העולמי, אשר חוללו תמורות רבות באפיוני העלילון הישראלי. המחקר מגלה הבדלים דרמטיים בין סיפורי העלילון, שהתפרסמו בעיקר בעיתוני הילדים, משנות השלושים (בימי המנדט הבריטי) ועד סוף שנות השבעים, ובין סיפורי העלילון שנוצרו משנות השמונים ואילך. עד סוף שנות השבעים של המאה העשרים התאפיין העלילון הישראלי בדרך כלל בגישה לאומית, פטריוטית ואוהדת בכל הקשור למדינה, מטרותיה וערכיה המרכזיים, אשר היוותה בסיס לקונצנזוס חברתי מאחד. בעיתוני הילדים טופחה דמותו של הצבר הישראלי שהיה לאחד מסמלי המדינה. מסוף שנות השבעים החלו להתפרסם בעיתונים למבוגרים עלילונים פרי יצירתו של דודו גבע, שסימנו שינוי בשיח המאפיין את העלילון הישראלי. העלילונים, בעיקר אחרי מלחמת יום הכיפורים, נעשו פלטפורמה ללשון סטירית ארסית חתרנית ולעיתים משולחת רסן, המקעקעת נורמות וערכים אידאולוגיים ומנפצת פרות קדושות. עם זאת, יש לומר שאלמנטים חתרניים נון-קונפורמיסטיים שזרעו ספקות בנוגע לגישה הלאומית הדוגלת ביצירת תרבות "עברית-ציונית", צצו מדי פעם גם בשנים שבהן סוגת הקומיקס שיקפה את הקונצנזוס הלאומי. אשד מראה במחקרו כיצד הקומיקס הישראלי, למרות כיווני התפתחות אלה, הפך להיות מרכזי הרבה יותר בתרבות הישראלית הפופולרית. תרבות זו, שיש בה הרבה מן הפרוע, כאוטי, לא אתי, הנתונה להשפעות משתנות, עומדת מנגד לתרבות הקנונית, ההגמונית, ומנהלת איתה דיאלוג עשיר ומורכב. התרבות הפופולרית בנגיעה חסרת הבושה שלה בנמוך, בסנסציוני, בפורנוגרפי ובלשונה הסטירית הפרועה, הניהיליסטית וחסרת הגבולות, אומרת משהו חשוב על עצמנו, ומכניסה אלמנט של תסיסה, חוסר שקט וחוסר נחת לתרבות שלנו. זהו אלמנט חשוב ביותר, חיוני, וחשוב לחקור אותו. אלי אשד בספר הזה, כמו בכל מפעלותיו, עושה את זה.
כתב ווב הוצאה לאור בע"מ
מאת: עופר שיף, דוד גדג'
תיאור: שבעה עשר חוקרות וחוקרים ממגוון תחומי דעת בוחנים מחזות תאטרון ישראליים שעוסקים בשואה. הם רואים במחזות מעין כמוסות זמן שאוצרות דיאלוג בין מבטים שונים על השואה, כמוסות של שיח מורכב ומרובד בחברה הישראלית על השואה ועל זכרה. כיצד קבוצות שונות בתקופות שונות מגיבות להפיכת זיכרון השואה למסמן מרכזי של ה'אנחנו' הישראלי? מי מתריס, חברתית ופוליטית, נגד מקומה המרכזי של השואה בתפיסות הזהות הישראלית? עד כמה ההשתתפות במחזות השואה מסייעת לקבוצות שוליים בחברה הישראלית? כיצד התקבלו מחזות שואה שנכתבו והוצגו בארצות אחרות, תורגמו לעברית והותאמו לחברה בישראל? בשאלות אלה ואחרות עוסק ספר זה. בחינת השואה דרך התאטרון הישראלי סודקת את יסודותיהן של רבות מהבחנותינו השגורות, החוצצות בין זמנים, מקומות ומצבים. האסופה השואה ואנחנו בתאטרון הישראלי מלמדת כי אין השואה אירוע היסטורי שאנו מתרחקים ממנו בהדרגה. נוכחותה עיקשת, מפעפעת ומתמידה בנו ובמקומותינו.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
תיאור: "האל היהודי עבר תמורות רבות מאז נברא על-ידי הרבנים, והוא עדיין ממשיך לככב בצורותיו השונות בישראל של המאה ה-21. אך כמו היהדות הרבנית עצמה, הוא אל גלותי שאינו מצליח להשתלב ולמצוא את מקומו במדינה עצמאית ודמוקרטית. הוא לא יודע להתאים את עצמו לתנאים החדשים, ונציגיו אינם מוכנים לחשוב מחדש על מהותו ומעמדו של האל בחברה מודרנית, פלורליסטית וחופשייה. נוצר מצב, שהאל עצמו ממשיך להימצא בגלות בתוך הגאולה שהיא מדינת ישראל. לרוע המזל, ככל שהזמן עובר, ביחד עם נציגיו הרבנים לגוניהם, הופך האל לדמות זרה ולא רצויה עבור רבים."

היהדות כפי שאנו מכירים אותה היום, נולדה בתוך הקשר היסטורי-לאומי. לאחר חורבן בית המקדש השני, נותר עם ישראל ללא מדינה, ללא מרכז פוליטי-חברתי או ישות ריבונית, ועל קרקע זו היהדות הרבנית צמחה ופרחה במסגרת של קהילות אוטונומיות ומפוזרות. מנהיגיה הרבניים הציעו דרך חיים שענתה על הצרכים הקיומיים של היהודים הגולים, והפרשנות הרבנית לתורה השתרשה והפכה לאבן פינה של הזהות היהודית מאז ועד ימינו. האם כעת, לאחר שתהליך הגאולה הסתיים עם הקמתה של מדינת ישראל, יש צורך ביהדות הרבנית במתכונתה הנוכחית? האם היהדות הרבנית יכולה להסתגל למצב שבו היהודים ריבוניים בארצם? האם היא יכולה לתת מענה אמיתי לצרכים הקיומיים של היהודי החי כיום בישראל?

כדי להיות עם חופשי במולדתנו, עלינו להתחבר לשורשי העבר המקראיים והרבניים, לינוק מהם את הרוח הערכית הנושבת מהם, ויחד עם זה, להתאים את עצמנו לעולם המודרני ולמצב בו אנו עם חופשי היושב במדינתו וריבון בה. עלינו לכתוב את תורת ישראל החדשה שתחבר את הישראלים אל הזמן והמקום ותעניק משמעות לעצם היותנו בארץ הזאת.
כתב ווב הוצאה לאור בע"מ
מאת: צבי אלחייני, מיכאל יעקובסון
תיאור: חדרי אוכל בתכנונה של ארנונה אקסלרוד (2019-1935) שירתו ועודם משרתים קיבוצים ברחבי הארץ, מכפר-גלעדי שבאצבע הגליל ועד גְרוֹפית שבערבה. בתור הזהב של התנועה הקיבוצית, באמצע המאה שעברה, היו חדרי האוכל מעוז חיי הקהילה בימים של שִגרה ושל חג. תחת ידיה של אקסלרוד פותחו מבנים אלה ושוכללו בהתאם לצורכי השעה, מגבלות המימון, נתוני השטח והקִרבה לגבולות המדינה.

בשנים שבהן אידיאות ופרקטיקות של שימור טרם התגבשו בתודעת התכנון בישראל, אקסלרוד ניגשה לבניינים שתכננו אבות האדריכלות הארצישראלית, ועטתה עליהם – או העמידה במקומם – מבנים תקיפים ממורשת המודרניזם המאוחר והברוטליזם. מזיגה של סוציאליזם ופרגמטיות, קווים רכים לצד צדודיות בניין עזות, שׁוֹרה על עולמה המקצועי של אקסלרוד ומנשבת גם בספר זה, המכנס לראשונה את עבודתה ומרחיב את מדף הספרים העוסקים בגילומו הבנוי של הרעיון הקיבוצי והשיתופי.
הוצאת אסיה
מאת: צבי אלחייני, מיכאל יעקובסון
תיאור: עבודתם המשותפת של משה לופנפלד (2010-1931) וגיורא גמרמן (2015-1927) נגעה כמעט בכל תחום מתחומי האדריכלות: תכנון ערים וסביבות מגורים; מבני תעשייה, ספורט ואירוח; מוסדות חינוך וספריות, תרבות וקהילה. גוף העבודה המקיף של השניים משקף את חילופי האופנות וסדר–היום התכנוני והסגנוני במחצית השנייה של המאה ה–20, ובקאנון של אדריכלות ישראל כלול לפחות בניין מייצג אחד פרי תכנונם מכל תקופה ותקופה: החל ב"בית המגירות" בבאר–שבע, נציג הסטרוקטורליזם הניסיוני של שנות ה–60; עבור בספריית בית אריאלה בתל–אביב - אחד השיאים האקספרסיוניסטיים של הברוטליזם הישראלי המאוחר ושל הבנייה המתבצרת, שנפוצה בישראל לאורך שנות ה–70 וה–80; וכלה בקריית התרבות באשדוד, מהמופעים השנויים במחלוקת של האדריכלות הפוסט–מודרנית בשנות ה–90. לופנפלד וגמרמן נמנים עם מספר לא גדול של אדריכלים ישראלים, שביקשו להתנער מן האחידות הגיאומטרית של הבנייה החדשה בארץ בעשור הראשון למדינה. עבודתם, שהותירה חותם ייחודי מובהק במרחב הישראלי המתוכנן והבנוי, התבססה כבר בראשיתה על תכנון מערכות מודולריות פתוחות–קצה, שאתגרו את התיבה הסטנדרטית של המודרניזם. דרכם בפירוק המאסות והרכבתן מחדש, הן במבנים צנועי–מידות והן בסטרוקטורות גדולות, מתגלה בספר זה - המכנס את עבודתם לראשונה בהקשר תיאורטי והיסטורי רחב - כתרומה ייחודית למורפולוגיה המשוכללת של המודרניזם הישראלי המאוחר.
הוצאת אסיה
מאת: רן גבריאלי
תיאור: בבתים שלנו — חינוך מיני בגובה העיניים הוא לא עוד ספר הדרכה על חינוך מיני. הוא ספר מהפכני - בגישה, בחשיבה, בשפה, רן גבריאלי תובע מאיתנו להשליך את הלך הרוח הישן של ״השיחה״ לפח ובמקומו - לפתוח ערוץ תקשורת יומיומי שבו מדברים על הכול: בתולים, אוננות, פורנו, סטוצים, אהבות, אלכוהול, סמים, אמצעי מניעה, מוזיקה, הלבשה תחתונה וכל נושא אחר שבעולם. כי אם אנחנו לא נדבר איתם על זה - מי ידבר? בבתים שלנו - חינוך מיני בגובה העיניים רן גבריאלי מדבר איתנו - ההורים - על מין, על מוסר, על דימוי גוף ומגדר; על שקרים שאנחנו משקרים לעצמנו, ועל מילים שמכבסות מעשים איומים. ובעיקר - הוא לא שוכח את הדבר החשוב באמת: שהאדם, באשר הוא אדם, שואף לשייכות, לקבלה, לגופניות חושנית ולרווחה נפשית.
שתים - בית הוצאה לאור
הצג עוד תוצאות