|
|
עמוד:10
10 מירי פרייליך וההנהגה הפוליטית והצבאית של היישוב את גבורתם של עמיתיה למאבק . קורצ'ק ייחדה מקום של כבוד לפועלה של ויטקה קמפנר- קובנר . ואף על פי כן מבצעי הגבורה ואישיותה המיוחדת של ויטקה לא זכו לתשומת לב ציבורית . עד ראשית שנות ה- 80 הובלט המאבק המזוין בגטאות בטקסי הזיכרון לשואה ולגבורה, ומרד גטו ורשה היה לאירוע מכונן בתולדות העם היהודי . קביעת יום הזיכרון בתאריך הסמוך לפרוץ המרד נבעה מהשאיפה להפוך את המרד למרכיב מרכזי בתודעה ההיסטורית של החברה הישראלית . ואולם למרות האדרת רעיון המרד והלחימה בשיח הציבורי של שנות ה- 50 וה- 60 מיעטה ויטקה במשך שנים רבות לעסוק בזיכרונותיה האישיים . היא בחרה במודע לשמור על "פרופיל נמוך" בנוגע לתפקידים המרכזיים שמילאה בתקופת השואה ובארגון "הבריחה" אחרי השחרור מהנאצים, וגם לא פרסמה מעולם ספר זיכרונות או אוטוביוגרפיה . היא העדיפה לעשות לביתה ולשקוד על התפתחותה האישית והמקצועית . שיטות האבחון והטיפול שלה כפסיכולוגית זכו להערכה מרובה בין מטופליה ובין עמיתים למקצוע, והיא הקימה אחריה דורות של תלמידים . ויטקה עבדה במקצועה עד שמלאו לה 87 שנים . היא החלה להעיד בציבור הרחב על אודות אירועי המחתרת רק לאחר שמרבית הלוחמים והפרטיזנים שפעלו בשואה כבר מסרו את עדויותיהם ופרסמו ספרים, וכאשר צמד המונחים "שואה" ו"גבורה" כבר לא היה דומיננטי בחברה הישראלית, אבל לה היה זה הזמן המתאים לחזרה אל אירועי העבר . האירועים בגטו וילנה, ביערות רודניקי ובמסגרת פעילותה ב"נקם", שוויטקה שִחזרה בשיחותינו, הועלו כבר מעל דפי ספרי ההיסטוריה . ויטקה לא חשפה אירועים שלא היו ידועים עד עתה . לפיכך במרכזה של ביוגרפיה זו עומד הניסיון לבחון מחדש את האירועים מנקודת מבטה שלה . בשיחות הוקנתה חשיבות רבה לא רק לעצם ההתרחשויות, אלא גם לפרשנויותיה של ויטקה ולתיאור
|
|