בפרק ח מוכיח הושע את ישראל תוכחה קשה על חטאיו . בראש הפרק הוא שב ומתריע על הפרת הברית מצד ישראל ועל פשיעתם בה ' ובתורתו . זעקתם אל ה ' היא זעקת שווא ( ב , ( והאויב ירדפם בגלל פשעיהם ( ג . ( בפסוק ד הוא מותח ביקורת על המלוכה , אם כי לא ברור מדבריו האם הוא מתנגד למוסד המלוכה בכללותו , או רואה רק במלכי הצפון שקמו אחרי נפילת בית יהוא מלכים שאינם לרצון לה . ' שוב הוא חוזר על הכינוי "עצבים" לאלילים , ובהמשך ( פסוקים ה-ו ) הוא לועג ל"עגל שמרון . " על יבול אדמותיו המועט של ישראל ישתלטו זרים ( פסוק ז , ( והוא עצמו ייבלע בגויים ככלי אין חפץ בו ( פסוק ח . ( בהמשך הפרק נוקט הנביא שוב לשון תוכחה " ) התנו אהבים (" לציון התחברותו של ישראל עם אשור ( פסוק ט , ( ובפסוק יא הוא לועג לריבוי המזבחות , שאינם אלא מכשלת חטא . ? פרקנו משופע . בביטויים אירוניים ; בפסוק יג הוא מדבר על "זבחי הבהבי , " כנראה משחק מלים ולשון נופל על לשון " ) הב" ו"אהב . (" ושוב נאמר בפסוק זה : "המה מצרים ןשובו . " והנביא מסיים את נבואתו על ישראל - שפנה עורף לה ' עושהו ושם את מבטחו בבניית היכלות וערים בצורות - בדברי פורענות : "ןשלרזת...
אל הספר