פרק לו ופרק כז , א-יא עוסקים שניהם באותו מקרה : תביעת בנות צלפחד לרשת את אביהן . בפרק כז נענה משה לתביעתן בלא סייג , וכאן , בפרשה משלימה זו , מסייג משה את ההיתר ומתנה אותו בנישואיו לבני אותו השבט כדי להבטיח , שהנחלה לא תעבור משבט לשבט . פרק לו , החותם את ספר במדבר , הוא נספח , שלא שולב במקומו ההגיוני - מיד לאחר פרק כז או אחרי פרק לב , העוסק בהתנהלותו של חצי שבט מנשה בעבר הירדן - כנראה מפני שספר במדבר כבר הושלם והיה חתום . קיימות ראיות לשוניות וכרונולוגיות לכך , שפרק לו נכתב מאוחר יותר מאשר הפסקה המקבילה לו בפרק כז . ראשית , פרק לו משתמש באוצר מלים השונה לא רק מזה של פרק כז , אלא נם מזה של כל חומר כוהני אחר . בפרק לו נמצאת המלה ש 3 ט בפסוק אחד ( ג , ( במקום שהיינו מצפים למלה מקןה . המלה שבט מופיעה בטקסטים כוחניים רק כאשר נזקק הכתוב לשם נרדף למלה מטה ( יח , ב ;( כן מופיעה המלה בביטוי השגרתי "ש . ני ( ם ) ^ עור ש 3 ט" ( שמות כח , כא ; לט , יד , ( או כדי לציין את החטיבה של בתי אב ( הקהתים - ד , יח . ( אך אין היא מופיעה אף פעם אחת כדי לציין '' שבט . " שימוש לשון חריג אחר בפרק זה הוא הפועל ד...
אל הספר