כל אחד מארבעת המחנות מתואר בפסקה נפרדת , וכל הפסקאות מסתיימות בפסוק בעל נוסח אחיד . אחידות זו נמשכת עד לפסקה האחרונה , ובמשפט המסיים שבה משתנה מיקום המלים ומספרן , כמין סימן ספרותי להדגיש את סוף הפרשה כולה ( ראה טבלה מימין . ( באופן דומה בנויה גם הפסקה על המסע עצמו ( י , יא-כח . ( אף בה יש משפטי סיום אחידים , ואף בה משתנה משפט הסיום המתאר את מחנה דן , והוא ארוך יותר מן המשפטים המקבילים לו בפרשה , שוב כמין סימן מכוון לסיום . במקום המלה "לאחרנה , " המופיעה בפרקנו בפסוק לא , נקוטות בתיאור המקביל בפרק י שלוש מלים : '' מאסף לכל המחנת" כדי להאריך בחתימת התיאור ( ראה הטבלה משמאל . ( [ מ"פ ] [ ב ] איש על דגלו . נראה , ש"דגל" משמעו יחידה . זוהי משמעותו בתרגומיהם של אונ קלוס , יונתן והשבעים וכן בארמית הרשמית . בערד נמצא חרס מן התקופה הפרסית , וכתוב בו : "לדגל עבדנני , " שמשמעו : ליחידה של עבדנני . בקהילת יב מאותה תקופה כלל ה"דגל" אלף איש . כיוון ש"דנל" בארמית מתועד רק במקורות היהודיים שנזכרו לעיל , אפשר שזוהי מלה יהודית , שהגולים למצרים
אל הספר