קותי | 241 הוא נענה בצרור יריות . קצין האג"ם משליך למטה מספר רימונים ונענה בעוד צרור בתגובה . הם משליכים למטה עוד רימונים ומתפתחים חילופי אש . בשקט שמשתרר לרגע נשמע הקול המוכר של פיצוץ הפיקה על ידי הנוקר . פעמיים . המשמעות ברורה : שני רימוני יד בדרך אליהם . עמוס, בן חנן, שלמה שגב וקצין האג"ם קופצים מאחורי מחסות . לפתע נורה עוד צרור מחדר אחר . יש פה מספר מחבלים, הם מבינים . צריך לארגן טיהור מסודר של המבנה . מחוץ למפתן הבית, רופאים נחפזים ומטפלים במרץ בחיים סלע . הם מנסים לבצע בו ניתוח במקום . "שלמה," הוא ממלמל לשלמה שגב . נותן לו את שעון היד שלו ועוד כמה דברים . "תן אותם לבתי . " חיים כבר יודע שלפניו רק המוות . בקרבת מקום שוהה גיורא ענבר, מפקד יחידת שלדג . הוא נוכח שם במקרה, כדי לפגוש כמה מלוחמיו שנמצאים בתצפית על שדה התעופה של ביירות . כשהוא כבר מסיים את הביקור ומתפנה לחזור במסוק לגזרה אחרת, גיורא שומע בתדר של הגזרה בקשר צעקות ובמקביל יריות . "מישהו נקלע למצוקה," הוא מבשר ללוחמיו, "לא נמשיך במשימה, אלא נראה במה ניתן לעזור . " גיורא מגיע עמם אל הבית . הם רואים רק את חלקו העליון והרבה אש...
אל הספר