קותי | 233 "אורנים גדול" . כמי שנכח בכל הדיונים המקדימים ותוך כדי המהלכים, הוא מאמין שהשלישייה המובילה — שרון, רפול ובגין — מאבדת שליטה ומוליכה את הצבא והמדינה לקטסטרופה . זהו מהלך חסר שחר, מגלומני, שחלק ממטרותיו לא ניתנות למימוש, ונוסף על כך לא מדַווחים את האמת לממשלה, הוא חושב לעצמו בכעס מעורב בתסכול . כשקותי מופיע פתאום בחמ"ל של פיקוד צפון, אורי מגניב לו פתק . קותי פותח אותו ומזהה את כתב היד המשובש המוכר לו, תוצאת פציעתו הקשה של אורי כשעלה על זירת מטענים במלחמת ההתשה ונפגע בראשו, בעמוד השדרה ובידיו . קותי המודאג כבר שמע אז שהוכרז כי נהרג פקודו לשעבר המצטיין . מאז הכתב המשובש הזה הוא דווקא הזיכרון המרנין עבורו ליום שבו "פשכול" חביבו חזר מן המתים . אבל כשהוא מציץ עכשיו בפתק, אין לו סיבות לחייך . במעבר חד מדאגות העבר לטרדות ההווה, כתוב בו : "קותי, תעצור את המשוגעים האלה . " קותי, שלמה שגב וחיים סלע ממשיכים . הם נוסעים בג'יפ בסמוך לגדר המערכת של הגבול הצפוני . קותי מספר כיצד חצב את הדרך הזו באיזה לילה, אי-שם בעבר, ונהג בדהרה את הפיתולים לפני הכניסה למושב שומרה . קותי חי את סביבתו בכל ...
אל הספר