לקחתי את איתי ועידו מהגן, התחבקנו חיבוק חזק וצעדנו לנו בשמחה, יד ביד, לחנות הממתקים . קנינו פחות או יותר את כווווול החנות, הגענו לגן השעשועים, אכלנו בהנאה רבה את הממתקים והארטיקים, ופצחנו בשיחת הנפש שלנו . איתי מחייך ומדבר בהתלהבות, בעוד עיניו הגדולות והשמחות של עידו הקטן מציצות מתוך פרצופו המרוח כולו בארטיק . ואז פתאום ראיתי שאיתי קצת פחות מחייך ונראה מאוד מרוכז . מיד הבנתי למה . "סבא, אני צריך קקי", הוא הודיע . מיד לקחתי אותו אל בין השיחים . סיים את הקקי הגדול והמרשים שעשה ואמר לי : "סבא, צריך נייר לנגב את הטוסיק" . מאיפה אני אביא עכשיו נייר ? תקלה חמורה . אני כמובן לא מצויד ; אם אמא איריס או אבא נמרוד היו בסביבה, זה לא היה קורה . אחרי זה כבר נעשה תחקיר, אבל מה עושים עכשיו ? פתחתי איתו במשא ומתן . "אין בעיה", אמרתי, "לא צריך נייר . נרים את התחתונים והמכנסיים ונגיע הביתה . באמת שאין בעיה . . . " אבל איתי לא כל כך השתכנע . "כן צריך", הוא מתעקש, והדברים קצת נתקעים . התחיל פינג - פונג די מצחיק עד שלמזלי מצאתי פתרון : זו היתה תקופת הקורונה, כולם הסתובבו עם מסיכות נייר, וגם לי היתה אחת כזו...
אל הספר