מעולם לא ראיתי כזה דבר, בוודאי לא בטקס יום השואה . אם לא הייתי שם וראיתי זאת במו עיני, לא הייתי מאמין . שמונה הדקות האלה, שבהן עמד סבא משה על הבמה ודיבר, המחישו לכולנו איפה היינו אז ואיפה אנחנו עכשיו . לשמחתי, דבריו של אבא שלי הוקלטו והגיעו ליוטיוב . ברגעים קשים אנחנו שומעים אותם ומבינים פרופורציות מהן : ב ‑ 1944 , בחודש יולי, האמא שלי בת 50 , האבא שלי בן 51 . אחותי הגדולה, אלה, בת 21 . אחותי השנייה, אנצי ( אנה ) בת 14 . אחותי השלישית, אדל, בת 12 , ואחותי הקטנה, אסתר, בת 10 . הובילו אותם לאושוויץ והם נרצחו בדם קר . חיכיתי להם שיחזרו, אבל אף אחד לא חזר . ואז החלטתי שאני עולה לישראל כי זה היה החלום של המשפחה שלי, של האמא שלי, של האבא שלי, של האחיות שלי . ועליתי ארצה . הקמתי משפחה . הבן הבכור שלי, שנקרא על שם אבי אליעזר - אליעזר שקדי - היה מפקד חיל האוויר במשך ארבע שנים . ואני רוצה להזכיר לכם רק אירוע אחד . הבן שלי עבר את כל השלבים . הוא גמר קורס טיס בהצטיינות . הוא היה מפקד רמת דוד . הוא היה ראש מטה חיל האוויר . וביום בהיר אחד אשתי ואני קיבלנו הזמנה . ובהזמנה היה כתוב שהבן שלי, אליעזר, מ...
אל הספר