חרם דרבנו גרשום מהווה הוכחה דרמטית להשפעה העמוקה שנודעה לעמים, שבקרבתם או שבקרבם חי עם ישראל, על המשפט העברי . השפעה כזו ניכרת לכל אורכה של ההיסטוריה של עם ישראל . אפילו אימוץ המלוכה בישראל בתקופת המקרא היה מעשה חיקוי לערי המלוכה הכנעניות מסביב . חרם דרבנו גרשום הוא, כאמור, אחת מן הדוגמאות המרשימות ביותר להשפעות חיצוניות על המשפט העברי, שכן ברור בתכלית שמקורו בהשפעתה של מערכת דיני המשפחה שנהגה בעולם הנוצרי, שבקרבו פעל רבנו גרשום . המסורת המשפטית, שמקורה עוד בימי הרומאים והיוונים, היתה מסורת מונוגמית ( אף שפילגשוּת נהגה הן ביוון והן ברומא ) . הדת הנוצרית אימצה את השיטה המונוגמית, ובעקבות תורתו של ישו, שהושתתה על התנ"ך, שללה לחלוטין את אפשרות הגירושים . עמדה זו השפיעה בבירור על יסודותיו של חרם דרבנו גרשום . החרם מאמץ את המבנה המונוגמי של המשפחה . אפשרות הגירושים אמנם לא נשללה לחלוטין, אולם היא צומצמה בצורה דרסטית, ומכל מקום בוטל שיקול הדעת המוחלט שהיה לבעל לגרש את אשתו בלא הסכמתה . חרם דרבנו גרשום אומץ על ידי העדה האשכנזית, ואילו העדה הספרדית לא קיבלה אותו . ההסבר לכך נעוץ, כמובן, בעובדה...
אל הספר