פוליטיים כאלה שכתבו אותה במו ידיהם . שנית , תוכנה של החוקה , והעובדה שהאנשים האלה , בהשראתם של לוֹק , מונטסקיה והיוונים הקדמונים , יצרו מנגנון פוליטי יחיד במינו שתפקד בהצלחה מדהימה במשך מאתיים וחמישים שנה , ועודנו מתפקד . הפלא השלישי , שלדעתי אנחנו מעריכים פחות מכול , הוא יראת הכבוד שלנו כלפי החוקה . היא נדירה ממש כמו שני הפלאות האחרים שציינתי . ההערצה הזאת כה מושרשת בנו עד שאיננו מבחינים בה כלל , כאילו אנו נושמים אותה מהאוויר שסביבנו . אולם היא נדירה להפליא , ומתקיימת רק בקומץ מדינות . לתושבי רוב העולם היא זרה לחלוטין . זכורים לי ימי הנסיגה הבריטית מן המושבות באפריקה , בשלהי שנות החמישים ובראשית שנות השישים . בטקסים מפוארים נחוגה העברת השלטון למוסדות החדשים של המקומיים , כולם חיקויים של השיטה הבריטית . המושל הכללי , חבוש פאה , היה מוסר את סמכויותיו לראש הממשלה החדש ולבית המשפט העליון החדש — ותוך חצי שנה כל המוסדות האלה הועפו לכל הרוחות כי הם היו זרים לעם ולא עוררו שום יראת כבוד , כזו שרק הזמן יכול להנחיל . בבריטניה הם התקיימו שמונה מאות שנה , והבריטים חיים על פי חוקה שהיא בלתי כתובה ל...
אל הספר