20 דנה אמיר אינה מצייתת למערכת הציפיות של האוזן האנושית המערבית : היא אינה הרמונית, מהלכיה אינם צפויים, היא פועלת מחוץ לחוקיות המוזיקלית המוכרת ובו – בזמן אינה יוצרת תחושה של חוקיות חדשה, כלומר היא פועלת בעת ובעונה אחת מחוץ לחוקיות המוזיקלית הנוהגת ומחוץ לחוקיות בכלל . המוזיקה האַ – טונלית צמחה ממה שמכונה "משבר הטונליות" במוזיקה הקלאסית בין סוף המאה ה – 19 לתחילת המאה ה – 20 . התקופה הראשונה, הידועה כ"אַ – טונליות חופשית" או כ"כרומטיות חופשית", התאפיינה בניסיון מודע להימנע מהרמוניה מסורתית . התקופה השנייה החלה לאחר מלחמת העולם הראשונה והתאפיינה בניסיונות ליצור שיטות חדשות להלחנה אַ – טונאלית, שהמפורסמת בהן היא שיטת שנים – עשר הטונים שהומצאה על ידי שנברג . בהקשר הזה מעניינת ולא מקרית העובדה שבגרמניה הנאצית המוזיקה האַ – טונלית הוחרמה לחלוטין ותויגה כ"אמנות מנוונת" . טונליות ואַ – טונליות הן בניסוח אחר תחביר ואנטי – תחביר . טונליות היא מצב שבו הטקסט המוזיקלי נשמע לכללי התחביר המוכרים, ולכן, בצד המנעד הרגשי הספציפי שהוא מעורר הוא משרֶה גם תחושה של מוכָּרוּת ושל התמצאות, ואילו האַ – טונאלי...
אל הספר