|
|
עמוד:4
משתתפת בשורה של ויכוחים ציבוריים ואידאולוגיים פנים יהודיים . אפילו ספרה על אייכמן נכתב כאילו מנקודת מבט 'פנימית' יהודית . כך למשל בתשובה לטענתו המפורסמת של גרשום שלום על היעדר 'אהבת ישראל' מדוווייתה היהודית , היא משיבה שהפטריוטיות היהודית שלה היא החובה - והרשות - למתוח ביקורת בראש ובראשונה על עמה שלה ולדרוש ממנו סטנדרטים של התנהגות גבוהים מאלה הנדרשים מאחרים . וכשנידונה בינה ובין שלום שאלת פרסומה של ההתכתבות הזאת , הפגינה ארנדט חוסר רצון לפרסמה גם בעיתונות הכללית והתרעמה על שלום שהציע אותה לעיתונים לא יהודיים , כאילו חששה פתאום מ'כיבוס הכביסה היהודית' בפרהסיה הלא יהודית ( כך למשל בדבריה על המשפט , שהיתר . בהם הרבה מאוד 'כביסה יהודית מלוכלכת , ' בפרהסיה הזאת בדיוק . ( מצד אחר רואים בארנדט הוגה פוליטית אוניברסלית . עיקר עבודתה - עבודתה התאורטית , אבל גם אין ספור מאמרי פרשנות ותגובה על עניינים אקטואליים - שייך לוויכוח הציבורי בארצות הברית ולתחום הביקורת הפוליטית העולמית , לתאוריה של המדינה המודרנית ושל ה'פוליטי' בתור שכזה . אבל גם אם לא תמיד היא אומרת את הדברים במפורש , וגם אם רבים מפרשניה לא תמיד מודעים לכך , אין ספק שיש קשר מהותי , קשר של כינון כמעט , בין פניה השונים של הגותה . מה שהיא חושבת ואומרת על 'השאלה היהודית' - היינו מבחינתה על ההתבוללות , על האנטישמיות , על הציונות ועל מדינת ישראל - קובע במידה רבה מאוד , גם אם לעתים קביעה זו סמויה , את מה שיש לה לומר למשל על טיבה של הפעולה במרחב הפוליטי או על שעניינו של ה'פוליטי' וייחודו הוא במה שהיא מכנה 'הריבוי האנושי . ' אמנם מקורות משנתה הפוליטית נעוצים ביחס הדיאלקטי - קבלה ודחייה - להיידגר , בעיסוק שלה במחשבה יוונית , במרקסיזם > גם כאן עיסוק 'דיאלקטי ;( ' אבל גם , ואולי בעיקר , בניסיון היהודי האישי שלה . כמה ממונחי היסוד התאורטיים שלה שאולים במישרין מן הניתוח הציוני של המצב היהודי ושל 'השאלה היהודית , ' והלקחים התאורטיים שהיא מפיקה מניסיון זה משפיעים על מחשבת ה'פוליטי' שלה ואף מעצבים אותה במידה רבה . מנגד , ההתייחסות שלה לשאלות היסוד של ההיסטוריה היהודית ושל הפוליטיקה היהודית והציונית מעוצבת על פי העקרונות התאורטיים הכלליים שלה , ולא פחות מזה על ידי הדחף האוניברסליסטי שיש בו פסיכולוגיה ואידאולוגיה לא פחות מאשר תאוריה . חנה ארנדט היתה אדם מורכב ותאורטיקנית מורכבת . יהדותה היתה לא רק יסוד חשוב של המורכבות הזאת ושל העניין והערך שבה אלא גם אתגר גדול . האמת היא שבסופו של דבר לא הצליחה חנה ארנדט להתמודד ברצינות ובהגינות עם האתגר הזה , והוא היה לה 6 למכשלה אינטלקטואלית ומוסרית כאחת . חנה ארנדט באה חשבון עם יהדותה , בעיקר עם . 6 דוגמה אחת : במכתבו הידוע של גרשום שלום לארנדט אחרי פרסום ספרה על משפט אייכמן , הוא כותב לה - והוא מתייחס בכך לידידות של עשרות שנים - שלא החשיב אותה מעולם אלא לבת לעם היהודי ( ולפיכך במשתמע היעדר 'אהבת ישראלי שהוא מייחס לה הוא אכן כישלון מוסרי . ( ארנדט מתמרמרת על דבריו של שלום ומשיבה לו שיהדותה היתה לה תמיד סוג של עובדה שמקבלים אותה כמו שמקבלים עובדות טבעיות , כלומר שלא כמוהו , אין היא רואה בכך חשיבות מוסרית מיוחדת . מכיוון שעדית זרטל
|
|