|
|
עמוד:12
את תולדותיה . ארץ יהודה לא יכלה מעולם לגונן על יריחו : היא נפלה בירי הממלכה הצפונית עד שזו נעלמה ; היא נכבשה בידי בכחידס והסורים ; היא נכנעה לאריסטובולוס שעלה על אחיו הורקנוס ; היא נפלה בלא התנגדות בידי פומפיאוס , עם התקרבו של הורדים , ולאחר מכן של אספסיאנוס - ותושביה נטשוה . מעניין לציין כי שלושת המצביאים שפלשו ליהודה - בכחידס , פומפיאוס ואספסיאנוס - כבשו את יריחו לפני שעלו על ירושלים , וזאת אף שיריחו לא שלטה ישירות על הדרך המוליכה לירושלים . הם ביצרו את יריחו - אך לא כבסיס יציאה לפעולות מלחמה אלא כמקור להצטיידות ואספקה . חולשתה זו של יריחו נבעה משני גורמים : מבידודה ומהגישה הקלה והבלתי מוגנת אליה מהשומרון , עובדה שאיפשרה לשלוט עליה ואף לנתקה ממקור המים שלה בשעת הצורך . לא אחת נקראה יריחו " המפתח" או "מגדל השמירה" של ארץ יהודה , אך בפועל היא היתה רק ספקית המזון שלה . היא מעולם לא השכילה לעמוד במצור , ותושביה תמיד נמלטו ממנה בשעת מבחן . יריחו נזכרת פעמים מעטות בלבד במקרא , אך תמיד בנסיבות דרמאטיות . העיר שינתה את מיקומה מספר פעמים . ראשיתה של העיר בתל הקדום ליד מעיין אלישע . בימי בית שני עברה העיר דרומה , למוצאו של ואדי קלט , אך בתקופה הביזאנטית היא נבנתה שוב בעמק שלמרגלות התל , במקום שהיא נמצאת עד ימינו . קרבתה של יריחו לירושלים , אקלימה הנוח בימי החורף הקרים בהשוואה לירושלים , אדמותיה הפוריות ושפעת מימיה , היו בעלי השפעה מכרעת על תולדותיה , בעיקר מימי בית שני . יריחו הפכה בתקופה זו למושב מלך , לנווה חורף לעשירי ירושלים וכוהניה , ולעיר גדולה וחשובה , שצפונותיה הולכות ונחשפות בשנים האחרונות . ( א . ש ( . יריחו וםביבתה במפה משלהי המאה ה . 17-
|
|