|
|
עמוד:202
חושבים שהתגלגלנו חדשים בים וחיכינו לכם כדי לשמש משמר כבוד שיכניס אתכם בתופים ובחצוצרות לארץ ישראל " ? אנו אמרנו שזאת כוונתנו . כשנודע שאנו נוסעים ישר לחיפה התחילו הנוסעים לזלול את כל המזונות שהיו שמורים לכל אחד ואחד לעת צרה . אני הייתי מוזמן בכל ערב שבת אצל משפחת יגרמו , שהתגוררה על האצטבה הראשונה של הקומה העליונה במחסן הראשון , בפינה . היית מגיע לשם לאחר זחילה על גחונך דרך מעונות אחרים . את הנעלים היה עליך לחלוץ 'בחוץ . ' אולם ב'דירה' עצמה אפשר היה לשבת כאופן חפשי בלי להרכין ראש . שם חגגתי גם אני את הנצחון הבריטי , שהוכרז חג לאומי , שווה ערך לערבישבת : אכלנו צנצנת מלאה לפתן דובדבנים , חצי עוגה יבשה שאפתה סבתא לפני חדשיים ברומניה , וכל אחד מאתנו שתה שתי כוסיות קוניאק . ואולם החג הושבת על ידי הסערה . יותר מכולם חלו החיילים , תוך שהקצין שלהם מנצח על התזמורת . האנגלים חשבו שאני "מנהל" האניה , אך הסברתי שאני ארצישראלי שנתלווה אליהם כדי ללמוד את הווי המעפילים . אני כותב עליהם רומן . מה יהיה שם הרומן ? אמרתי : . "Mare Nostrum " כשהגענו לארץ ב 13 בפברואר ועגנו בנמל חיפה עלו אלינו שוטרים בריטיים ממשטרת ארץ ישראל . אני פניתי אל אחד מהם , הראיתי לו את דרכוני ואמרתי לו שאני רוצה לרדת לפני האחרים היות ואני ארצישראלי . הוא הבטיח להעביר את בקשתי לקצין שיבוא מחר . מתוך השיחה עמו נמצאתי למד בינתיים שהוא מחסידיו של סיר רוברט מוזלי . בעיניו היהודים הם ידידי גרמניה , והוא גם מבין אותם : אנשים שחיו כל ימיהם במדינה מסוימת אינם יכולים ליהפר לאויביה . את היהודים יש לגרש מארץ ישראל ואת הארץ יש למסור לערבים האומללים . זה היה המגע הראשון שלי עם הפקידות הבריטית בארץ בשעת ביקורי זה . אולם המעפילים לא ידעו זאת . אצלם היתה שמחה גדולה - שוב לא השמחה הרועשת של הרגע הראשון אלא מין שכרות מלווה תוגה . מאז הבוקר הם עמדו על הסיפון באלפיהם והביטו בהר הכרמל המתקרב . כאשר השליכה האגיה עוגן במפרץ חיפה ליד שערי הנמל חלפה בהם כעין אנחה . לא היו התפרצויות רועשות . האדוקים התאספו לתפילה , הבית"רים ישבו בפינתם ושרו , רבים נשארו עד שעה מאוחרת על הסיפון לחזות בכוכבים מעל לכרמל .
|
סוכנות סטימצקי בע"מ
|