|
|
עמוד:10
כנתבע או כשופט מושבע . ענייני המדינה היו נדונים באספה , , ekklesia שמליאתה מנתה כ 6000 איש , ובמועצה בת 500 איש , נסיבות שגם הן עירבו כל אזרח ואזרח בשיקולים , ותבעו פעילות שכנוע רטורית מאסיבית ביותר כדי להעביר החלטה . אבל יותר מזה , כושר הדיבור נתפש גם כעניין אסתטי . הנואמים המוצלחים היו זוכים לתשואות ולהוקרה ממש כאמנים . אין דרך אחרת להבין כיצד קרואיו של משתה מיטיבים את לבם בתחרות נאומים דווקא , כפי שתיאר אפלטון בדמשתה שלו . ייתכן שיש קשר בין ההנאה מן ההתנצחות הרטורית לבין הנטיות הספורטיביות של היוונים ולחיבתם לתחרות בכלל , ל"אגוך , למשחק . מכול מקום בתקופת השיא של המדינה האתונאית אנו מוצאים את הרטוריקה לא רק בבתי המשפט ובאספה , אלא הדיה נשמעים גם בטראגדיה , בקומדיה , בפילוסופיה ובהיסטוריוגראפיה . הנטייה לרטוריקה היא לאמתו של דבר עמוקה וקדומה בתרבות היוונית , וניתן למצוא את שורשיה כבר באפוס ההומרי . גיבורי האיליאדה , אנשי הצבא , אינם יכולים למעשה לקיים קרב כהלכתו בלא ללוותו במלחמת דברים , באופן שהופך לפעמים את שדה הקרב לשורה של קרבות ביניים . ולמרות שמעלתו העיקרית של הגיבור היא באומץ הלב ובכוח הפיסי המקנים לו את תהילתו , אין ספק שכבר כאן עולה כוח הדיבור למקום חשוב ומרכזי . וכך אישים כמו נסטור או אודיסאוס , שמבחינת אמות המידה ההירואיות מוצגים שניהם כדמויות משניות , זוכים בכל זאת לשם ולמעמד בזכות כוח המאניפולאציה הלשוני שלהם . מכל מקום ראשיתה של הרטוריקה כתחום אומנות מובחן ומודע שניתן ללמוד וללמד אותו , היא בסיראקוז שבסיציליה , במאה החמישית . בשנת 467 חל שם מהפך פוליטי שכתוצאה ממנו יכלו אזרחים רבים שגלו קודם לכן מן העיר לחזור אליה , והם תבעו בחזרה את רכושם . היה גל של תביעות משפטיות בענייני רכוש , ועל רקעו פיתחו שני האזרחים הסיראקואזיים קוראקס וטיסיאס שיטה שנועדה לייעץ לאנשים כיצד לנהוג בבתי הדין . קוראקס , המבוגר שבשניים , הוא שטבע את הגדרת האומנות כ"מלאכת השכנוע" , ( peithous demiourgia ) וטיסיאס , תלמידו , היה המורה של שלושת הרטוריקאנים הגדולים גורגיאס , ( 483-375 ) ליסיאס ( 458-380 ) ואיסוקראטס . ( 436-338 ) מכאן ואילך מתפשטת האומנות בכל ערי יוון באמצעות המורים הנודדים , הסופיסטים , ומתפתחות שתי מסורות עיקריות . האחת , המסורת הסיציליאנית , מתקשרת בעיקר בדמותם של גורגיאס ותלמידיו , ועניינה בהפקת לשון מלאכותית כמו פיוטית והרשמה באמצעות יפי הסגנון . המסורת השנייה מקורה בעיקר באיוניה ומרכז יוון , והיא מתקשרת לשמות ידועים כפרוטאגורס ( 485-415 ) ובן זמנו הצעיר ממנו , פרודיקוס מקאוס , ועומדת בעיקר על החדות והדיוק בניסוח . בתקופת השיא שלה העמידה הרטוריקה טקסטים שנשמרו ונקראו ממש כיצירות ספרות , ולימים העמידו את הקאנון של עשרת הנואמים האטיים , ששימשו כדגם לרטוריקה בתקופה ההלניסטית והרומית ולאחריה . כך נשתמרו בידינו קובצי נאומים של איסוקראטס , של ליסיאס , של גדול הנואמים האטיים דמוסתנס ( 384-322 ) ואחרים . כן שרדו עוד נאומים רבים הפזורים בכתביהם של היסטוריונים ופילוסופים , בראש ובראשונה תוקידידס ואפלטון . על אף שיש הבדל בין פעילותם של הנואמים , שהיא בעיקרה פעילות פוליטית
|
|