|
|
עמוד:272
כלל ועיקר . מרחב האחרות שעליו מגשר אתוס המחלוקת הפלורליסטי ברוח בית הלל רחוק מלספק את מרחב האופציות התרבותיות הדתיות במדינה מודרנית . אין כל אפשרות ליישום פשוט של גבולות ה"אלו ואלו" למגוון התרבויות , הדתות ואורחות החיים המרכיבים את המציאות הישראלית 58 המודרנית . שם מדובר בגבולותיה הנדיבים של הקהילה הדתית האנטי מסורתנית , כאן באלה של מסגרת רב קהילתית . אך אם יש ולו גרעין של אמת בקריאה המוצעת במאמר זה , הרי שעיקרם של הטקסטים הללו איננו בקביעת הגבולות של פלורליזם הלכתי פורה , כי אם בהצבת עצם העיקרון הפלורליסטי וכינון תרבות המחלוקת המשתלשלים ממודעות כנה למגבלותינו . ואם כך הדבר , שומה עלינו , כדברי הנצי"ב , "לעשות מה שבידינו . " . 58 זו דעתו של שגיא הדן באופציה המוצעת כאן ( שהוא מכנה בשם פלורליזם חלש ) ודוחה אותה כלא הולמת את עולמו של האדם הדתי , וכך לשונו : "המחיר שבאימוץ עמדה זו הוא גבוה . שכן האמנותיו [ של האדם הדתי ] לפחות באופן היפותטי עלולות להיחשף בשקריות ; אין הפלורליסט הדתי יכול להמשיך ולצדד באמונה 'שזאת התורה לא תהיה מוחלפת' ביום מן הימים . יתרה מזאת , גם אם ניתן לשלם מחיר זה , אין הפלורליזם החלש מתיישב עם השפה ועם המעשה ההלכתיים" " ) דת יהודית : סובלנות ואפשרות הפלורליזם , " עמ' ; 195 "על מתחים בין דתיים וחילוניים , " עמ' . ( 420 לעניות דעתי , כשם שאין סכנה להתמוטטות המפעל המדעי בגין הספקנות הקונסטרוקטיבית המצויה ביסוד הגישה הפופריאנית למרע , כך אין גישה כזאת לפיתוחה של ההלכה מאיימת על עולמה של תורה . שגיא צודק כמובן באשר לטענתו השנייה בדבר זרותה של עמדה כזאת לשפה ולמעשה ההלכתי . ראינו דוגמה מובהקת לכך בגישתו של הנצי"ב להתפתחות ההלכה . אך די במה שהובא כאן כדי לשכנע שבתקופת חז"ל אולי היו מי שסברו אחרת .
|
|