|
|
עמוד:36
בעתיד שאינו רחוק מאוד , תמונות של הווי בני אדם ושל מערכת יחסים חברתיים . הלורד ברקנהד המנוח פרסם בשנת 1930 ספר על כך , מה דמות תהיה לעולם — הודות לטכניקה — בשנת . 2030 ודאי , גם ברקנהד הדיוט היה ; אולם , כפי שכתבו עליו אנשים מלומדים , r «< זה הדיוט בעל השכלה מעולה . זו , בקירוב , התמונה שעלתה לפניו : בעוד מאה שנה , אם לא קודם לכן , כל מה שהאנושות תהא זקוקה לו ( ומדובר בחיי מותרות בשביל כל אחד ואחד ) יהא מיוצר בידי מספר קטן מאוד של פועלים ; הם "יעבדו" יומיים בשבוע , שעתיים ביום ; וזה יהיה , בקירוב , תוכנה של אותה "עבודה : " פעמיים או שלוש ביום יניעו מנוף קטן , או אחת לעשר דקות ילחצו בכפתור . פרוגנוזה זו עשויה להתגשם , בכך אין איש מטיל ספק , אבל מה פירוש הדבר 7 פירושו שה"פרוליטאריוך בטל מן העולם ; ולא רק כמעמד חברתי ( נניח שעד אותה שעה יבטל הסוציאליזם את המחיצות בין המעמדות ) — אלא בטל מן העולם עצם המושג של "פועל" או "עובד . " זו הרי אינה "עבודה . " הפאתוס שבהכרה העצמית הפרוליטארית נשען היה בכל עת על מידת מה של טראגיות , על "זיעת אפיים , " על המאמץ הפיסי הבלתי פוסק , המתיש כוחו של אדם . פעם , אגב ביקור במיכרה זהב , שעה תמימה הסתכלתי בעבודתו של פרוליטאר , שהיה מוריד תא עם בני אדם לעומק אלפיים מטר ומעלה אותו בחזרה : האיש ישב במרום בין גלילים עצומים , ואחת לחמש דקות , על טי צליל אי משם , הניע מנוף , פעם למעלה , פעם למטה ; וזה הכול . היא היא הדוגמא ל"עבודה" לעתיד לבוא בכל ענפי הייצור , או כמעט בכולם . אני כותב מאמר זה בידי , כלומר אצטרך לעשות , בסך הכול , כמיליון תנועות באצבעותי : מן הסתם , אשקיע בכך כמות הרבה יותר גדולה של עבודה פיסית גרידא מאשר אותו פרוליטאר במנוף שלו במשך יום תמים . בשנת 2030 תהיה עבודתו של "פועל , " מבחינה פיסית דווקא , הקלה בכל צורות הפעילות בחיי אדם . מיכרה הפחם , המקלט האחרון למאמץ פיסי אמיתי , מן הסתם נטוש יהיה מכבר ; כמקורות לאנרגיה ישמשו נפט , אשדות , גיאות הים , הפרש בטמפראטורה בין שכבות המים העליונות והתחתונות באוקיינוס . הובלת משאות תיעשה באווירונים בלי טייס — ידריכו אותם מן האדמה , ושוב בעזרת כפתור . הרבה יותר "עבודה" פיסית יוציאו אז סופרים , נואמים , פסנתרנים , בלי לדבר על ריבה המשחקת טניס . כל זה אינו מעציב כלל ; אדרבא , מי יתן ויקדים לבוא . אבל מכאן אתה למד : האידיאליזאציה היתרה של "עבודה" בכל ההווי של זמננו ובמחשבת זמננו , זו התמונה האידיאלית של קרבן בקודש , לא היתה אלא תופעה חולפת מבחינה היסטורית ; לא רק לעתיד לבוא , אלא במידת מה כבר בימינו , הריהי לא במעט שריד משרידי העבר . ההרגל שלנו לקשור את מושג ה"ייצור"
|
|