|
|
עמוד:22
מדוכגיהם דרשות לתיקון האדם — הנביאים לא היו אלא אזרחים המדברים באזני שאר האזרחים על ענייני מדינה , מדיניות בינלאומית , מאורעות עולם ותיקוני חברה . ורוב דבריהם היו מה שאנו קוראים היום "אופוזיציה : " הם מתחו ביקורת על המלך , השופטים , המינהל , הנהנים והעשירים . רוב דבריהם נשמעים כה חריפים עד כי שום צנזור היום לא היה מתיר להם להיאמר אילו היו משמיעי הדברים בני דורנו בכל מדינה שבה פועלת צנזורה ; ואף בחייהם נרדפו הנביאים על פי רוב על ידי סמכויות השלטון , העשירים והאספסוף . עם זאת הועלו דבריהם בקפידה על הכתב ונשמרו לדורות : כתבי הקודש שלנו הם מציבת זכרון אדירה לקדושתו של חופש הדיבור המהפכני . לפנינו שתי הנקודות המכריעות הקובעות את איכותו של כל משטר מדיני , ההבחנה היסודית בין מה שאנו קוראים דמוקרטיה ועריצות . אם רצונך לדעת אם ראויה מדינה או שאינה ראויה לתואר של דמוקרטיה אמיתית , אין ביכולתך לקבוע זאת תמיד על פי סעיפי חוקתה . יש לה לבריטניה הגדולה בית לורדים שהחברות בו עוברת בירושה , מה שעומד בניגוד לדמוקרטיה ; בצרפת משוללות הנשים , מחצית העם , זכות בחירה , מה שגרוע עוד יותר ; בארצות הברית מוקנית כל סמכות הביצוע לנשיא בלבד , והנשיא ניתן להדחה על ידי הקונגרס — מצב עניינים שבן אירופה עשוי למתוח עליו ביקורת , משום שהוא מעדיף כי ממשלתו שלו תורכב מ ^ וות אנשים " ) קאבינט ( " שניתן בכל יום שהוא לסלקו ולהחליפו בצוות אחר על ידי הצבעה בפארלאמנט . אף על פי כן לא בכך העיקר : כל שעליך לבחון הוא שתי נקודות מכריעות אלו . ראשית : האם במדינה הנדונה נחשב הפרט לריבון , חירותו — למיטב התחיקה , וסמכותה של המדינה להגביל את החירות מותרת רק במקרה של הכרח מוחלט — או שמדובר במדינה שבה הפרט הוא קודם כל נתין , והמדינה תובעת לעצמה את הזכות לכוון כל היבט של חייו ופעילותו . ושנית ו האם במדינה ז 1 שמור החופש לכל המותח ביקורת פומבית על המשטר הקיים , או שזכות כזאת אסורה ? בשתי אמות מידה אלו די כדי להבחין בין דמוקרטיה להיפוכי ,. יהא אשר יהיה כתוב בחוקה . בשתי אמות מידה אלו די איפוא גם כדי לקבוע מהי המגמה הבסיסית האמיתית של מסורתנו העתיקה לגבי סמכות המדינה . ברור שמסורת זו מתעבת את עצם הרעיון של סמכות השלטון , וסובלת אותו רק עד כמה שהוא הכרחי ובלתי נמנע . בחייו ובפעולותיו של כל אדם — ב"מלכותו" הייחודית שלו p — הדין להניח לדברים , ככל שניתן , להתרחש מחוץ לתחום התערבותה של המדינה ; הכלל המעולה ביותר יהא זה שלפיו כל עוד אין " מלך" אחד מסיג את גבול "ריבונות" שכנו , יש להניחו לנפשו ; אם דבר זה הוא באמת בלתי אפשרי , הואיל ולמרבה הצער אורבות סכנות מחוץ ומעיקים
|
|