|
|
עמוד:261
הטיפו לאבירות האירופית ללחום למען ירושלים כשער לירושלים של מעלה , ובה בשעה יצאו נמרצות נגד עלייה לרגל לירושלים של מי שנטלו על עצמם את השבועה הנזירית . במסגרת זו של התמורות בהתייחסות בני אירופה לירושלים , מפליאה היעלמותה היחסית והזמנית של ירושלים מהזונות קץ הימים . אפשר שתופעה מיוחדת זו מסתברת על רקע עליית חשיבותה של ירושלים כעיר ארצית , בירת ממלכה נוצרית , וכיעד של התנועה הצלבנית והצליינית כאחת . מסקנה נוספת העולה מעיוננו נוגעת להבדל בין יחסם לירושלים של 'הפראנקים , ' תושבי ירושלים או הממלכה הצלבנית בכלל , לבין זה של בני תקופתם האירופים . אופיינית לראשונים הדגשתם את עברה המקראי של ירושלים , ומסתבר שהיא נובעת מהזדהות עם שליטיה הקדומים של העיר — מלכי בית דויד או החשמונאים . הפראנקים מתייחסים בדרך מיוחדת אף למהות הקדושה של ירושלים כ'עיר הברית החדשה . ' הדבר מוצא ביטוי , למשל , בכך שהעדיפו את זיהוי הקבר הקדוש כמקום תחייתו של ישו על פני זיהויו כמקום קבורתו . לכן כינו את הכנסייה המפוארת שבנו במקום הקבר והגולגותא 'כנסיית תחיית האדון' ולא , כמקובל באירופה , 'כנסיית קבר האדון . ' ועוד הרחיבו הפראנקים את מסגרת הקדושה של ירושלים כעיר 'הברית החדשה' מעבר לחיי ישו _, הם כללו בה את הערצת מרים אם ישו , השליחים — וכעיקר יוחנן המטביל — וסטפאן , המרטיר הראשון , שנסקל לפני שערי העיר . בדברו על ירושלים בראשית המאה הי"ג כותב ז'אק מוויטרי : ... עיר הערים , קודש הקודשים , שליטת עמים , ( domina gentium ) ראש לפרובינקיות , ( provinciarum princeps ) המכונה עיר המלך הדגול , בעלת זכות מיוחדת , כאילו ממוקמת כמרכז העולם , במרכז הארץ , למען יתקבצו אליה כל העמים , נחלת האבות , תלמידת הנביאים , מורת השליחים , עריסת ישועתנו ; מולדת האדון , אם האמונה כמו שרומא היא אם המאמינים ; מי שנבחרה על ידי האל ונתקדשה על ידו , כי בה דרכו כפות רגליו ; מי שכובדה על ידי מלאכים ומי שעולים אליה כל העמים מתחת לשמש " . הדברים האלה של ז'אק מוויטרי הם כעי ן שיר הלל לירושלים הצלבנית , שנעלמה עם היעלמות שליטיה הצלבנים . . lacobus cle Vilriaco ( supra , n . 236 ) . c . 55 , p . 92 272
|
|