|
|
עמוד:64
קשה בשנים האחרונות , אם כי נשקלה גם אפשרות אחרת — לנצל את האנדרלמוסיה במחנה המוסלמי ולבצר את אשקלון . תיבו פנה לקיסר פרידריך בבקשת עזרה לביצורה של ירושלים ; בתשובה מתחמקת וקנטרנית ענה הקיסר שאין ביכולתו לעזור באופן חומרי לשיקומה של העיר , אף על פי שהיא קרובה ללבו והיא נחלתו , מכיוון שהוא מותקף על ידי האפיפיור וחייב להגן על הקיסרות . בכל זאת יסייע הקיסר , כפי יכולתו , לביצורה של העיר . בתוך הייאוש והמבוכה הכלליים , בתוך מערכת בלתי יציבה של בריתות ובגידות בעולם המוסלמי סביב , פרצה קרן אור ותקווה חדשה במחנה הצלבני . מפלגה חשובה במחנה , ובראשה מסדר הטמפלארים , ביקשה למצוא דרכים חדשות להבטיח את עתיד המדינה . תוכניתם היתה להחליף — אך אין לדעת באיזו מידה — את הברית עם מצרים , שהורות לה חזרה הממלכה והתבססה בזמנו של פרידריך השני , בברית עם יריבתה של מצרים , היא דמשק . אמנם אין זה ברור אם הפראנקים היו היוזמים , אולם ברור שבשעה שבאה פנייה כזו מצד דמשק נמצאו לה במהרה תומכים במחנה הצלבני . אלמלך אלצאלח אסמאעיל מדמשק , ואתו שליטי חמץ וחלב , הציעו לצלבנים לכרות ברית המכוונת באופן ברור נגד מצרים . הצלבנים יתבצרו , נאמר בהצעה , ביפו ובאשקלון ויתחייבו למנוע פלישה מצרית בכיוון דמשק . כנקודת מפגש בין צבאות דמשק והצלבנים נקבעו מקורות הירקון . תמורת ברית זו הסכימה דמשק להחזיר את קלעת שקיף ( _בופו ר ; ( Beaufort וליצור כעין קונדומיניום דמשקאי צלבני בגליל , אשר יכלול את צפת וטבריה . דובר אף על החזרת השטחים שכבש צלאח אלדין . _20 באשר לאלנאצר דאוד , המקורות מחולקים , אם הצטרף לברית או התנגד לה . הברית לא נתקבלה על דעת הכל . חלק מן המחנה הצלבני , ובייחוד צלבני אירופה , היו מעוניינים יותר בברית מצרים מאשר בברית דמשק , כדי לשחרר את ידידיהם וקרוביהם שנפלו בשבי בקרב בית חאנון . וכך נמצאו הצלבנים במצב נוח ] דמשק וקאהיר שתיהן חיזרו אחריהם . במצב משונה זה כרתו הצלבנים עכשיו ברית עם מצרים , שחודה היה מכוון נגד דמשק , תמורת מציאת שבויי בית חאנון במחנות השבי ובבתי המאסר המצריים והחזרתם לצלבנים . מאורעות אלה לא הביאו לידי תזוזה מבחינה צבאית בשום חזית , אולם נראה היה שהמצב הפוליטי משתפר והולך מעבר לכל ציפייה . תיבו סיים את מסע הצלב שלו , שהתחיל במפלה והסתיים בתקווה חסרת ודאות , בעלייה לירושלים . בשעה זו , סתיו , 1240 לא ברור אם השלטון הממשי בירושלים ההרוסה היה בידי הצלבנים , ואפשר שעתה ביסס סלטאן מצרים את שליטתו בעיר בטרם יחזירנה לצלבנים . מכל מקום , מסתבר שיציאת תיבו מן הארץ בשעה זו לא זו בלבד שלא היתה מוצדקת , אלא שלמעשה השפיעה לרעה על העתיד , שכן שבועיים לאחר מכן ( ספטמבר ( 1240 למכתב של פרידריך השני מינואר 1240 ראה : Secundi , V ( II ) , Torino 1963 , pp . 646-647 Huillard-Bre'holles , Historic ! Diplomatica Friderici L . A . המקורות לברית זו הינם : א ) מקריזי , בתרגום בלושה , עמ' ; 469 ובתרגום ברודהרסט , עמ' : 262 הוצע שהצלבנים יקבלו את צפת , קלעת שקיף ומחוזותיהם , יחלקו ביניהם את צידון , טבריה ושטחיהם ואת ג'בל עאמלה ( הרי הגליל ) ואת שאר ה'סאחל' כלומר , שטח החוף . ב ) אראקלס , פרק מח , עמ' : 418 הצלבנים קיבלו את בופ 1 ר , אדמת צידון וטבריה , והובטח להם שיקבלו גם כל מה שהחזיקו בזמן צלאח אלדין . ג ) כת"י Rothelin ( לעיל , הערה , ( 12 פרק לב עמ' : 552 הצלבנים קיבלו את בופור . ד ) Annaies de Terre . 17 , p . 940 Sainte' , Archives de ! 'Orient Latin , II ( 1883 ) , vers . ה ) : 121 ) Les Gestes des Chiprois , Geneve 1887 , no . 215 ( p . Philippe dc Novare , in : G . Raynaud , הצלבנים קיבלו את בופור , את צפת ואת כל שטח מדינת ירושלים שהצלבנים החזיקו בו מן החוף ועד הירדן .
|
|