|
|
עמוד:13
13 הקדמה קאופמן צידד במדיניות קליטה זהירה של האוכלוסייה הכבושה . הוא 6 כינה אותה בכינוי הלא מוצלח 'התעלמות', דבר שהטעה שורה של חוקרים . נכון יותר יהיה לקרוא למדיניותו 'שימור', כיוון שבתקופת ניהולו המוסלמים בתורכסטן אמנם שמרו על חלק מהמסורות והמוסדות המקומיים, אך בשינויים מסוימים . הדברים אפילו הגיעו לכדי מחלוקת עם משרד הפנים, כשקאופמן תמך בזכות הבלעדית של המוסלמים באסיה התיכונה לבקר במכה ובמדינה, וכן 7 בצורך להעניק להם חסות דיפלומטית רוסית בעת העליות לרגל לערים אלו . למדיניות זו ניתן לקרוא אקולטורציה ( תִּרְבּוּת ) לא כפויה . כמובן שקאופמן ואנשי מנהל אחרים, גם הרגיונליסטים שבהם, לא היו מרוצים מכך שהמוסלמים ביקרו במקומות הקדושים, מכיוון שהם ראו בכך חיזוק של הקשרים עם האסלאם . אף שהם ראו באסלאם סכנה אפשרית לשלטונם, הם חששו לנקוט בצעדים שיכלו להתפרש בתור פגיעה בדת ולגרום להתלקחות 'הקנאות המוסלמית' . בכך המדיניות הקולוניאלית הרוסית בתורכסטן נבדלה מהמדיניות שננקטה כלפי הדת הקתולית בפלכים הרוסיים המערביים . באזורים אלה סגרו השלטונות צעד אחר צעד את הכנסיות הקתוליות ואת בתי הספר הקתוליים — מדיניות שקיבלה תמריץ מההתקוממויות שהיו שם . בשונה מפלכים אלה, בתורכסטן ההתקוממויות לא הפכו לסיבה למאבק באסלאם, אלא הביאו דווקא לפיתוח יחס עדין יותר כלפיו . היו סיבות רבות לשימוש בשיטות שונות ומגוונות כל כך בכל אחד מהמקרים . הסיבות החשובות ביותר היו המאבק עם הקתוליות על נאמנות הבילורוסים ותשומת הלב הגדולה יותר לגבול המערב, שנחשב מסוכן ביותר בשל קרבתו לערי הבירה ולמרכזי התעשייה . כמו כן יש להסכים עם אלכסיי מילר שאת הטיפול הנוקשה של השלטונות הרוסים בגילויי הלאומיות של הבילורוסים ושל האוקראינים לא הכתיבה השאיפה לפגוע בזכויותיהם, 8 אלא הרצון 'לרפא' את החלק הזה של העם הרוסי, ש'לקה' בהשפעה פולנית . קאופמן רצה להחרים את אדמות הווקף, אשר ההכנסות מהן יועדו למסגדים, לבתי ספר ולמטרות צדקה, אך הוא חזר בו כדי לא לעורר אי-נחת . יתרה מכך, הוא פטר את האדמות הללו מתשלום מסים . ממסים היו פטורים גם הגנים והחורשות שבהם קיימו המוסלמים את האספות הקהילתיות ואת 6 ראו למשל : ברואר, עמ' 33 ; סהדאו, עמ' 33 . 7 למשל ברואר, עמ' 29 – 30 , 33 – 34 , 38 ; מוריסון, סמרקנד, עמ' 56 – 57 . 8 מילר, השאלה האוקראינית, עמ', 39 – 41 .
|
|