|
|
עמוד:12
מוניתי לסגן הנשיא של חברת הנפט הגדולה ברוסיה . הרגשתי שכל הדלתות מתחילות להיפתח בפני . תקרת הזכוכית שריחפה מעלי מאז ימי ילדותי נעלמה, ורק השמים היו הגבול . כנראה לא הספיק לי להיות יזם מצליח . לא רציתי להגביל את עצמי לעולם העסקים . ב ‑ 1996 הקימה קבוצת אנשי עסקים ומשכילים יהודים את הקונגרס היהודי ‑ רוסי, ואני הרגשתי גאה ב"בני עמי" שלא פחדו לומר לעולם שהם רוצים לפתח תרבות יהודית ברוסיה . החיבור שחשתי למטרה היה מיידי, והתחלתי להשתתף בפרויקטים רבים של הארגון ולתמוך בו כלכלית . כעבור ארבע שנים נבחרתי לנשיאו השני של הקונגרס . גם שנות ה ‑ 90 מילאו תפקיד חשוב בגיבוש זהותה היהודית של בתי . ב ‑ 1992 ביקרה אירינה בישראל והרגישה שם בבית . בביקורה בכותל המערבי חוותה חוויה יוצאת דופן . באותה השנה היא התקבלה לבית הספר היהודי הראשון במוסקבה, שם חוותה את "אותה תחושת שייכות" שהרגישה בישראל . למעשה, בתי היתה הראשונה במשפחתנו זה שלושה דורות שקיבלה חינוך יהודי רשמי ‑ משהו שהיה בלתי ‑ נתפס לחלוטין בברית המועצות . ואז החלו הדברים ברוסיה להשתנות שוב . ברית המועצות והקג"ב חזרו אל חיינו, לאט אבל בטוח . שותפי לעסקים נאסר, אני נאלצתי לעזוב את רוסיה ולעלות לישראל, ואילו אירינה עזבה לאנגליה . בתקופה ההיא זהותי העצמית כללה לא רק את תחושת השייכות לעם היהודי, אלא גם את התחושה שעלי להיות בעל תפקיד פעיל בחיים היהודיים . זמן קצר לאחר שעליתי לארץ הקמתי את קרן נדב, שלקחה חלק בפרויקטים רבים בתחום החינוך והתרבות בישראל ובחו"ל ב ‑ 15 השנים האחרונות . 12 כוחה של זהות
|
|