|
|
עמוד:13
30 שנה להסכמי אוסלו | 13 מפ״ם . במאמר פנה ריפתין לחברים המהססים להישאר נאמנים לברית המועצות, בעקבות מה שריפתין כינה ״המשברים הפנימיים, המשפטים נגד מנהיגים וכו׳״ — שפה מכובסת לטיהורים הגדולים של סטלין, למשפטים המבוימים, לרדיפות הפוליטיות, לעינויים ולהוצאות ההמוניות להורג . ״צריך להבין שמפלגה כזו צריכה לראות את עצמה כצבא, כחיִ ל מגויס, על כל החומרות של חיי צבא בסביבה אויבת״, כתב ריפתין . ״דווקא לאחר תפיסת השלטון על ידי הפועלים, מלחמת המעמדות איננה נחלשת, אלא גוברת״ . דבריו מעידים על כך שגם לפני הוועידה ב- 1956 , אימי שלטונו של סטלין, גם אם לא עד הפרט האחרון, היו ידועים לאוהדיו בישראל, אך פולחן האישיות נמשך . הסגידה לסטלין הדגימה את עוצמתה של המחויבות הנפשית לאידיאולוגיה ולקהילת הייחוס על פני שיקול הדעת הרציונלי . בשל זיהויה של הסגידה כסמל של קדמה, שלום ואחוות עמים, היא תגמלה את הסוגדים בתחושת עליונות מוסרית . המחויבות האידיאולוגית ערפלה את שיקול דעתם באופן שהטה אותם לחלוטין לדרך שכיום, מנקודת מבט היסטורית, היא בלתי נתפסת מבחינה לאומית, מבחינה מוסרית ומבחינת ההיגיון הפשוט . * * * הספר הזה עוסק בתיאור ניסיונותיה הנחושים של מדינת ישראל, מאז תחילת שנות התשעים, להשיג שלום בכל מחיר . הדחף לפריצת דרך מדינית במחיר חסר תקדים נבע מהבשלתן של סיבות רבות : החל מעיבוד הטראומה של מלחמת יום הכיפורים ומחירה הכבד מנשוא, אשר העצים עוד יותר את ההכרה בצורך להגיע לפתרון מדיני עם העולם הערבי ; המהפך של שנת 1977 , אשר נתפס כקו שבר לאומי- חברתי עבור השמאל ; וחתימתו של מנחם בגין על הסכם השלום עם מצרים, שנתנה ״חותמת כשרות״ מצד מנהיג הימין המיתולוגי ונציגה האולטימטיבי של תפיסת ארץ ישראל השלמה לפתרון בנוסח ״שטחים תמורת שלום״ . לאלו נוספה התקשורת הישראלית החד-גונית,
|
|