|
|
עמוד:13
התרבותית של המדינה עד אז נדחו ככלי אין חפץ בו . המערכת מתפקדת ? לא , ענתה האליטה . היא לא מתפקדת . למעשה , היא זו שיוצרת את העוני , היא אינה הוגנת ואינה מתקנת את עצמה , והעניים אינם יותר מקורבנות חסרי אונים שנלכדו במלתעות העוני המבני . שוויון הזדמנויות הוא היעד ? לא , קראה האליטה . שוויון הזדמנויות אינו יכול להיות היעד , משום שאין די בו . " השלב הבא והמעמיק יותר של הקרב למען זכויות האזרח ", הכריז הנשיא ג ' ונסון , אינו למען שוויון זכויות אלא למען " שוויון כתוצאה " . שוויון זה בתוצאה מחייב לנקוט מדיניות פרואקטיבית — אפליה מתקנת — שתשבור את החסמים המובנים במערכת ותיצור את השוויון הזה . יש לכבד את העניים העובדים , ולתבוע מכל אדם המסוגל לעבוד שיצא לעבוד ? חלילה וחס , זעמה האליטה . אין להפלות בין עני לעני . כל העניים חד-הם : יצורים חסרי אונים , שמצבם האומלל הוא תוצר של המערכת הקיימת . יש למחות את הסטיגמה שקועקעה בבשרם של אלה שאינם עובדים , ולתמוך בכל עני בנדיבות ובלא משוא פנים , עד שייחלץ מעוניו . השינוי התודעתי הזה בתפישת העוני , העניים והמערכת בכללה , לווה באופן טבעי גם בשינוי מקיף בממדי המערכת . ההוצאה לסיוע ציבורי לנפש גאתה במהירות מכמה עשרות דולרים בשנה , כפי שהיה המצב עד לאמצע שנות השישים , לסכומים גדולים פי שלושה , חמישה ועשרה בתוך עשור אחד בלבד . ••• בוחן את תוצאות השינוי המהפכני מתקדמים לאחור חלקו השני של 51— כלומר , ב - 1980 עד 1950 הזה בתפישת העוני ובתקצובו בשנים ( ובחמש עשרה 1965 עד 1950 השנים שקדמו לגאות התקציבית ) ( . נוצר כאן פרדוקס , קובע מאריי : 1980 עד 1966 השנים שאחריה ) מספר האנשים העניים בארצות הברית צנח חדות ובהתמדה מתחילת הקדמה למהדורה העברית 13
|
|