|
|
עמוד:11
דרכם האחרונה | 11 בעיקר בפי מי שביקשו את קרבתו . גם בזה אפשר למצוא משאלת לב : גם אחרי קריסתו של הגוף עוד יימצאו כאלה שיילכו ללמוד מי פה נטמן . שתי הלוויות התקיימו בקיץ . "הכל ארצישראלי כל כך : השמים הקלויים האלה, האילנות, כרי הדשא, הים הבוהק במערב, ההרים המתנשאים במזרח ובצפון, בואכה גבול לבנון", כתב המשורר ואיש הרוח חיים גורי כשתיאר את מסע הלוויה של צביה לובטקין, 3 נוף שהיה היפוכם של שמי אירופה, שם שִבעה ימים אביב בשנה . להלוויה הגיעו נשיא המדינה יצחק נבון וגם חברי כנסת ועסקנים . אף נציג מטעם ממשלת ישראל לא הגיע, הייתה זו ממשלת הליכוד הראשונה . עיתונאי אחד שם לב שהגיעו גם "רבים מקועקעי מספרים על זרועותיהם" . 4 אנשי ההתיישבות העובדת סירבו להאמין : "אין זו פרידה", קבע בנאומו יצחק בן-אהרן, מראשי הקיבוץ המאוחד ואחדות העבודה, "שהרי אם יפרד עם לוחם ויוצר זה מעלייך — הוא עשוי להיפרד מעצמו, מחזונו, מעצם קיומו" . 5 אך הפרידה מהחזון ההוא כבר קרתה : עברה שנה מאז המהפך הפוליטי . גורי ציין בצער שאף איש צבא לא הגיע ללוות את לובטקין בדרכה האחרונה . "לא נמצא כנראה מי שיעיר את אזנו של מי, כי צה"ל עולה גם מן המרד הנואש ההוא, אף שהורתו ולידתו כאן על פני האדמה העברית", העיר ומיד מצא נחמה, שכן "השאר כתוב וייכתב על ספר" . הכוונה הייתה לספר בימי כליון ומרד, שראה אור כשנה אחרי כן ואיגד, תוך עריכה וקיצור, את סיפורם של מוראות השואה בפולין ואת גבורת המחתרת כפי שסיפרה לובטקין לקהל רב עם בואה לארץ . "רק מותה הוא שלה", קבע גורי וגם קיווה, "כל השאר הוא אלמוות" . 6 בתוך כך העריך מה מכל זה יישאר לדורות הבאים : סמל על-זמני ולא אישה שהייתה בת-תמותה ; אות ומופת לגבורה בתקופת השואה שהתגלמה באחיזה בנשק ודוגמה לתקומת העם במדינתו . שותף לו היה הסופר והעורך ד"ר אוריאל אופק, שגם ציטט את אחד ההספדים שנישאו לה אחרי מותה הראשון . אז כתבו 3 ח-גי, "צביה", דבר, 1978 . 7 . ,19 עמ' 2 . 4 יצחק ווייט, "אוד מוצל, שהיה ללפיד", ידיעות אחרונות, 1978 . 7 . ,14 עמ' 3 . 5 יצחק בן-אהרן, "כלפיד מאיר", דפים : יומן קיבוץ לוחמי הגיטאות, גיליון לזכרה של צביה לובטקין ( ללא תאריך ) , עמ' 4 . 6 ח-גי, צביה .
|
|