|
|
עמוד:10
רבקה רביץ | 10 והיתה עוד שאלה שחזרה על עצמה שוב ושוב : רבקה, איך את עושה את זה ? אני חושבת ש"איך" היא לא השאלה המהותית . השאלה שאני שאלתי את עצמי היא : למה ? למה המשכתי לעשות את זה ? כשהבטתי בעצמי במראה, ראיתי השתקפות של סבתא שלי, של בוֹבי . ידעתי שגם היא בבואה של סבתא שלה, שאורח חייה שיקף גם הוא במדויק את זה של סבתה שלה, כך דורי דורות אחורה . אך בכל פעם שהיה לי קשה ורציתי להרים ידיים, הייתי לוחשת לעצמי, "אני כאן בתפקיד . אני ממשיכה את השרשרת של בוֹבי שלי, שהמשיכה גם היא את השרשרת של בוֹבי שלה . " הפכתי מודל לנשים אחרות שהביטו בי ואמרו : הנה, אפשר להמשיך את שרשרת הדורות, להקפיד על המסורת ולהתנהג כמו אמותינו וסבותינו, ובכל אופן להצליח . אפשר לשמור על הערכים בלי לוותר על המקצועיות . אין סתירה בין השניים, אולי אפילו להפך . לא פחות מכך מצאתי את עצמי לעתים כשגרירה של הציבור החרדי, בלי שקיבלתי מינוי רשמי לכך, רק מעצם עובדת היותי חלק ממנו . כשהייתי נוכחת בסביבה בעת שהתקיימו דיונים בנושאים משמעותיים, מצאתי את עצמי עוסקת בניפוץ מיתוסים ותפיסות עולם שגויים, הנובעים מדעות קדומות שליליות על המגזר . ראיתי לנגד עיניי כיצד אפשר גם אחרת, וכיצד ההיכרות יוצרת הוגנות . אני אישה קטנה מכדי להילחם מלחמות גדולות, אבל רציתי שספרי זה ינכיח את התום של האוהל שבו גדלתי, יספר על השפה שדיברתי, על הילדות המאושרת שעברתי ועל הערכים והמסורת שאיש לא כפה עליי, ושבהם בחרתי ועודני בוחרת לחיות לאורם ולהצליח . להצליח לא למרות, אלא בשל העובדה שאני בוחרת בדרכי זו בכל יום מחדש . גם אם זה לא תמיד קל .
|
|