|
|
עמוד:13
| 13 מבוא בתחילת ספטמבר, מיד כשקיבל את ההצעה לכהן גם כמזכיר המדינה, החל קיסינג'ר להכין את ישראל לכך שבכוונתו להתחיל לקדם את היוזמה המדינית ולהוציאה מההקפאה . בתגובה לכך הנחתה 11 מאיר את דיניץ ב- 25 בספטמבר, שבועיים לפני המלחמה, לומר לו : "איננו סבורים שהמצב הנוכחי הוא אידיאלי, אך זמן בחירות איננו נוח לדיון רציני . לאחר הבחירות נבוא איתו בדברים כבעבר ונתייעץ 12 מה אפשר לעשות . " את תגובת קיסינג'ר העביר דיניץ בנוסח הבא : "פה הזכיר נפתלי ( כינויו החדש של קיסינג'ר בתכתובת הסודית ) כי כאשר עיבד איתנו אסטרטגיה משותפת לפני כשנתיים, הוא דבק בה עד המילה האחרונה ואף אחד מאיתנו לא הפסיד כתוצאה מכך, אך הסוס הזה נגמר וחשוב עכשיו לעבד אסטרטגיה משותפת חדשה . " דיווח זה עבר לראש הממשלה ב- 30 בספטמבר, שבוע לפני מלחמת יום כיפור . ✷ סאדאת לא הכיר מן הסתם את פרטי התיאום בין קיסינג'ר ומאיר, אבל הכיר היטב את תוצאותיו — דחייה חוזרת ונשנית של הדיון ביוזמתו . בחודש יוני 1973 , לאחר שגם פגישת הפסגה בין מנהיג ברית המועצות ליאוניד ברז'נייב ונשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון שהתקיימה בסן קלמנטה שבקליפורניה לא הניבה מהלכים מדיניים, הוא החל למתן את איומי המלחמה הפומביים שלו והאיץ את ההכנות המעשיות — והחשאיות — אליה, כחלופה היחידה שנותרה לו להניע את התהליך המדיני . בשישה באוקטובר, שישה ימים אחרי שקיבלה מאיר את המסר מקיסינג'ר ש"הסוס הזה נגמר", ניתנה הפקודה לכוחות מצרים וסוריה לפתוח במלחמה . ב- 7 בנובמבר, מיד עם תום המלחמה, הגיע קיסינג'ר למצרים ופגש לראשונה את סאדאת ( עד אז קיים את המגעים איתו רק דרך שליחו חאפז איסמעיל ) . ארבע שעות נועדו השניים ביחידות . פרק זמן חריג במפגשים מדיניים . לימים הגדיר קיסינג'ר את הפגישה כהיסטורית . מזכיר המדינה האמריקני אמר שסאדאת הבין את המצב טוב יותר ממנו,
|
|