|
|
עמוד:11
11 לפני המלחמה נישאה אִמי להֵנֶק פַּנצֶר . לאחר פרוץ המלחמה הם נכלאו בגטו קרקוב עד ,1943 אז הופרדה מבעלה וגורשה עם אימהּ ובת דודתה רוזה למחנה הריכוז פּלָשוּב ( Płaszόw ) . באוקטובר 1944 נלקחו לאושוויץ-בירקנאו . במחנה נספתה סבתי, ואִמי הייתה כלואה בו עד ינואר 1945 . רוזה וַנדֶרֶר ואִמי הועברו למחנה הריכוז לנשים 5 4 ושם נפרדו דרכיהן . אִמי נלקחה למחנה נוֹישטָט-גלֵוֶוהרוונסבריק, ועבדה במפעלי סריגה ותפירה, ושם שוחררה על-ידי האמריקאים . לאחר צאתה לחירות ולאחר גירושיה מבעלה הראשון עברה אִמי להתגורר עם בת דודתה רוזה אצל משפחת קוּרצָ'בּ והועסקה שם בתור מטפלת לבִתם . אִמי ואבי התאהבו, והם נישאו ב- 16 באוגוסט 1946 . הם גמרו אומר לעלות לפלשתינה ( א"י ) ולכן נסעו לגרמניה, שם היה סיכוי רב שאבי ימצא עבודה במקצועו — טכנאי שיניים — ויעלה בידו לחסוך די כסף כדי לעלות ארצה . הורי הגיעו לעיירה באד רייכנהל ( Bad Reichenhall ) , שכרו דירה ואבי החל לעסוק במקצועו, ושם נולדתי . במרס 1949 עלינו ארצה . לאחר ששהו במחנות עולים שונים השתקעו הורי בטבריה ( הנוף האביבי המרהיב של הכנרת וההרים סביב לה הזכיר להם את הנוף האירופאי ) . רשימותיו של אבי נשארו אצל יאן קוּרצָ'בּ בפולין . עם עלייתם ארצה חלה אבי במחלת טיפוּס הבטן, ואִמי טיפלה שניהם ונכלאו ללא משפט עד ששוחררו ב- 1954 . ווֹינר עלה ארצה ב- 1969 עם אשתו השנייה אירנה ובִתו אניה . 4 מחנה רוונסבריק ( Ravensbrück ) , 90 קילומטרים מצפון לברלין, הוקם במאי 1939 והיה מיועד לנשים . המחנה שימש בסיס אימונים לנשות ס"ס ובסיומם יצאו לשמש משגיחות במחנות הריכוז . מקיץ 1942 נערכו בו כל מיני ניסויים רפואיים ולימים הוקם בו תא גזים . המחנה פונה במרס 1945 . 5 רוונסבריק פיקח על 34 מחנות לוויין . אחד מהם היה מחנה נוֹישטָט-גלֵוֶוה ( Neustadt - Glewe ) , ובו הועסקו האסירות במפעלי התעשייה האווירית הגרמנית .
|
|