|
|
עמוד:12
12 עידן צבעוני בטרגדיה המושמעים מפי המקהלה, מזמורים סוגסטיביים שמבכים שוב ושוב את הרס הבית והרס המשפחה המלכותית . קינות אלה מושלכות בספר זה על המרחב הישראלי המדמם את עצמו למוות, כך שאורסטס של ה"אורסטיאה", אשר נרדף על ידי אלות הנקמה, הופך להיות שופך הדמים הישראלי . בה בעת, קולה של הקינה שמגיע אלינו מעבר קבור-רחוק נמהל עם הקינה שמשמיעה סוזן סונטג על המרחב הלבנטיני בבואה ללכוד את קולותיו בסרטה השתוק "הארצות המובטחות" משנת ,1974 שצולם ממש לאחר מלחמת יום הכיפורים, עוד לפני שהספיקו לפנות את הגופות החרוכים של החיילים הסורים ברמת הגולן . בקורפוס המוצע כאן, הסכיזופרניה בשפה נתפסת כמפרה . כנגזרת של זה, פרק 4 החותם את הספר עוסק בשני סרטים מסקרנים ושונים מאוד זה מזה בבימוים של אגבריה-גורני ביחס לעתיד המרחב : הסרט העלילתי "אוטופיה 4802" בוחן בדרכו הקרנבליסטית-מלנכולית את האפשרות לדמיין מרחב ערבי-יהודי- אוטופי משותף לאחר שעבר במחוזות האסון ; ולעומתו "הנעצבים", כסרט סטילס מאופק המושפע מ"המזח" של כריס מרקר, עוקב אחר הארוטיקה המעודנת הנרקמת בין ערבי ליהודייה שעזבו את המולדת הפגומה וחיפשו מזור למצוקותיהם בסדנאות מדיטציה באי יווני . כצמד במאים מעורב בעצמו, סרטיהם של אגבריה-גורני בודקים לעומק ולרוחב את התקווה והחידלון המקופלים במגעיוּת זו דרך רגישות הקורפוס שאינו נותן או מסוגל לתת לנו מנוח . * * * תודה לעורכת הספר, נוית בראל, אשר ערכה את הקורפוס בחוכמה, אורך רוח ונדיבות . תודה לרעי-שותפי לרסלינג ובכלל, יצחק בנימיני, על קריאתו הקשובה בכריסטוס . תודה למורג סגל על עריכת לשון ללא דופי . תודה לאילן פוטש על עיצוב הכריכה
|
|