מילות פתיחה

עמוד:8

8 עידן צבעוני כאן ועכשיו בגרמניה, האוונגרד האמנותי-אידיאליסטי של המאה ה- ,18 אגב הצגת האישה כמבשרת בבשרה את רוחות הקדמה . מהפכה שלמה של הרוח נחרתת בגופה הסרבני אשר נועד להטיף מוסר נוצרי-פרוטסטנטי לאחר הברברי אשר פרקטיקה של הקרבת קורבנות אדם רחוקה מלהיות זרה לו . על כריכת הספר, שנגזרה מציור קיר של פומפי החרבה, נראית איפיגניה קצת ישועית קצת גברית, קצת אישה קצת נערה, מרימה ידיים למרום בחוסר אונים משווע, מקווה שמישהו יבחין בה, ישמע את קולה המוחזר פנימה בעודה מובלת אל הקרבתה לאלים מרוחקים על ידי שני גברים בעלי תפקיד מוכח, נטולי שם . איפיגניה הבתולה, אשר דמה יפרוץ מתוכה פנימה, האין היא יצחק קדמונית, אחות לבת יפתח ? ניסיון מעניין להרגיע את האלים . מצד ימין עומד זקוף אבא אגממנון מהורהר, דאוג, כנראה כבר השלים עם הגזרה שנגזרה אי אז, שכן הצטווה על ידי הנביא קלכס להקריב את בתו לטובת הצלחת רוחות המלחמה . מצד שמאל אימא-מריה- קליטמנסטרה . קצת מעל ראשה, מימינה, ניצב על עמוד פסלון של האלה ארטמיס שבעצמה קצת אחראית לכל הבלגן . פניה של קליטמנסטרה אינן נראות, ידה המסתירה את הפנים - לצד כיסוי הראש שמוסיף הוד מוצנע למלאכת השתיקה-הסתרה / שקט-סוד - מדברת בחשאי עם ידו המהוססת של אגממנון ( לא די בכך שהציור מטבעו מובל לקראתנו ללא מילים, המהלך של שניהם חושף דממה חונקת ) , אשר קצת מלטפת את זקנו אגב מגע מגומגם של האצבעות בשפה התחתונה . אגממנון זה מזכיר במשהו פילוסוף בגלימה סוקרטית שהלך לאיבוד בצל מחשבותיו הנוגות, אשר מהן לא ישוב לעולם . שתיהן, שתי הידיים שבדרכן מספרות לנו כמעט הכול, בונות את הדרמה, מדברות עם הידיים המושלכות למרום של איפיגניה - משחק נאה בידיים עודפות עוד לפני שהגוף עצמו יאמר את דברו, ישקע פנימה וימטיר דם על המזבח .

רסלינג


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר