תוכן העניינים

עמוד:10

10 סמבוסקי - סיפורו של בית העלמין היהודי בהר ציון החולים לחולי עיניים שבאבו ת'ור ללוחמים שעמדו על משמרתם על הר ציון . עבר, הווה ועתיד נתערבבו יחדיו . יינה הטוב והישן של ירושלים נמזג פעם נוספת לקנקניהם החדשים של חובבי ירושלים . דורון, מלא יין העובר על גדותיו, כבש את שומעיו בתיאוריו והטביע אותם באהבתו, אהבת ירושלים . בסיור זה שמעתי לראשונה מפי דורון גם על בית הקברות סמבוסקי ( ששמו נתקשר בתודעה יותר לסמבוסק ברחובות יפו העתיקה מאשר לבית עלמין ) , שלימים הפך עוד אחד מן ה"פרויקטים" שהעמיס דורון על שכמו, בהתנדבות כמובן, ופעל לשיקומו . הקבוצה שהתקבצה במורדות אבו ת'ור בצהרי השבת, הכתירה עד מהרה את דורון לחבר של כבוד ב"מסדר אבירי ירושלים" . מסדר נטול פנקס חברים, נטול גינונים, חסר מדים, אך מלא בלב ונשמה . במהלך השנים נפגשו דרכינו פעמים רבות . ההקשרים היו שונים, רבים ומגוונים, אך המוקד היה ונשאר תמיד אחד : ירושלים . דורון היה ראש וראשון ל"משוגעי ירושלים" . אלו שעיניהם בורקות למראה חוברת דקיקה, ששוליה המצהיבים מתפוררים ביד, אך בראשה מוטבע שמו של פנחס גרייבסקי . ההבדל העיקרי בין דורון לבינינו היה שאנו, כל אחד במדרגתו, היינו "משוגעים חובבים", הולכי בטל ש"בין מנחה למעריב", בין עיסוק אחד למשנהו, היינו נוטלים פסק זמן ועוסקים בענייני ירושלים . ואילו הוא, דורון, היה "משוגע מקצועי" . לא רק מקצועי אלא מקצוען . בשביל דורון, לא הייתה ירושלים תחביב אלא דרך חיים . לא משהו טפל ותפל אלא עיקר רווי טעם, מוח ולב . 24 שעות ביממה, 365 יום בשנה . בשיחת לוואי בבית הכנסת של "קהילת שלם", דקה לפני קבלת שבת, היה דורון מספר על עוד שכיית חמדה שמצא באחד הארכיונים . עיניו בורקות בהתרגשות, לבו עולה על גדותיו . הנה, נחשפה עוד אבן קטנטנה, זעירה, מאבני דברי ימיה של ירושלים . "מכותלי ביתו של אדם" ניכר מיהו, אמרו חכמים קדמונים, והוסיף עליהם ר' יצחק קנפנטון, מגדולי חכמי ספרד בדור הגירוש, "אין חכמתו של אדם מגעת אלא עד היכן שמגיעים ספריו" . כותלי ביתו של דורון מספרים הכול . אוצר נדיר של חוכמה, שירושלים ניצבת במרכזה . ירושלים על שלל אורותיה וצלליה . מספרי הנביאים, של "עיר הצדק קריה נאמנה" ו"ציון מכלל יופי", ועד לספרי המסעות של "בוב רוי על הירדן" ומארק טווין . מספרות בית הבחירה של הרב יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי ז"ל ויבדל"א הרב זלמן קורן, ועד שכיות החמדה הקטנטנות שהוציא איתמר בן אב"י, "נסיך הלשון העברית" המתחדשת . משיריו של י"ד קמזון ועד לזיכרונות סיר ( דווקא כך, עם יו"ד ) רונלד סטורס, מושל ירושלים בתקופת המנדט . אצל חבר כבוד במסדר אוהבי ירושלים כמו דורון הרצוג, לעולם לא יישארו המדפים ישרים . תמיד יתעגלו בבטנם, כורעים מעומס הספרים, שמונחים — ברבות הימים — שורה אחר שורה, ראשונה ושנייה ושלישית, כמו חביות המסודרות שורות-שורות במרתף של יין . דורון ידע בדיוק באיזו שורה מסתתרת חוברת נידחת ונשכחת, ובתוך שניות היה שולפה ממקומה, מנער את שוליה מגרגרי האבק שדבקו בה, ומספר על תוכנה ( שאותו הכיר מלגו, לא רק מלבר ) . גם המדפים, כחביות היין, נושאי ריח משכר, שאוהבי ספרים ויודעי ח נה של ירושלים מתמכרים אליו מיד . על לשונו של דורון התגלגלו מטבעות הלשון הירושלמיות, שפת סתרים רצופת קודים פנימיים של

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא