|
|
עמוד:14
14 | בשם החוק ובהסברים שהם מספקים להכרעת השופטים, ולא בהכרעה הסופית בלבד . עובדה זו ניכרת מכך שבתי משפט אינם מסתפקים במתן צווים ובפרסום השורה התחתונה של פסק הדין, אלא משקיעים את מיטב מרצם במתן נימוקים והצדקות להכרעה . זאת ועוד, טוען סקאליה, ״הפיתוי האחרון הוא הבגידה הגדולה ביותר : לעשות את המעשה הנכון משיקול אחר״ . לכן, בניגוד לדעת הרוב הנושאת עימה הצהרה סמכותית על אופיו של החוק, דעת היחיד או המיעוט תיזכר ותאוזכר רק בשל איכות המחשבה שבה עבור הדורות הבאים . מותו הבלתי צפוי של סקאליה היה הרבה יותר ממכה קשה למחנה השמרני בבית המשפט העליון . נשיא ארצות הברית ברק אובמה בחר את השופט הפרוגרסיבי מריק גרלנד מבית המשפט הפדרלי לערעורים 9 לו בחירה זו הייתה זוכה לאישור הסנאט, במחוז קולומביה למחליפו . קרוב לוודאי שהיינו חוזים בירידת קרנה — ואולי אפילו בסופה — של התנועה המשפטית השמרנית האמריקנית . אך מנהיג הרפובליקנים בסנאט, מיץ' מקונל, הצליח לגייס את חבריו בסנאט להתנגדות נחרצת לאישור החלפתו של סקאליה בגרלנד, בנימוק שמדובר בשנת בחירות ויש להמתין לבחירת הנשיא החדש . ההימור של מקונל הצליח : דונלד טראמפ ניצח בבחירות, מינה את ניל גורסיץ' — שמרן מובהק שלדברי טראמפ נוצק בדמותו של סקאליה — ואל מינוי זה הצטרפו בהמשך עוד שני מינויים שמרנים מובהקים : ברט קאוונו ואיימי קוני בארט, העוזרת המשפטית לשעבר של סקאליה . מינויים אלה ביצרו את הרוב השמרני בבית המשפט העליון לשישה שמרנים מול שלושה פרוגרסיביים, ויצרו מרכז כובד שמרני מובהק ששופטיו רואים בסקאליה ובתיאוריה השיפוטית שפיתח מודל לחיקוי . השופטים החדשים, יחד עם השופטים קלרנס תומאס וסמואל אליטו, מובילים בימים אלה את מהפכת-הנגד המשפטית השמרנית בבית המשפט העליון האמריקני . בתוך כך הם שוחקים, משנים ולעיתים הופכים חזיתית תקדימים פרוגרסיביים שנקבעו בנושאים כמו הפלות, הזכות לשאת נשק, חופש הדת, אפליה מתקנת, זכות העמידה ועוד . אולם אי אפשר להבין מהפכת-נגד זו בלי להבין
|
|