|
|
עמוד:13
אנשים את עצותיו של האנגלי סמואל סמיילס ( Smiles ) בספרו Self‑Help ( עזרה עצמית ) ‑ אחד הספרים הפופולריים ביותר במאה התשע ‑ עשרה משני 5 "גאונות היא סבלנות," הזכיר סמיילס לקוראיו,עברי האוקיינוס האטלנטי . והסביר שכל קריירה מצליחה, מאייזק ניוטון ועד הגנרל סטונוול ג'קסון, היא תוצאה של "שלילה עצמית" ושל "התמדה בלתי נלאית" . עוד גורו של התקופה הוויקטוריאנית, הכומר האמריקאי פרנק צ'נינג האדוק ( Channing Haddock ) , הוציא לאור רב מכר בינלאומי שנקרא Power of Will ( כוח 6 בניסיון להישמע מדעי הוא תיאר את כוח הרצון כ"אנרגיה הנוטההרצון ) . לגדול כמותית ולהתפתח איכותית", אך לא היה לו מושג ‑ שלא לדבר על ראיות כלשהן ‑ מה יכול להיות הכוח הזה . אדם עם הכשרה וכישורים רציניים יותר, זיגמונד פרויד, הגה רעיון דומה . התאוריה שלו היתה שה"אני" תלוי בפעילויות מנטליות הכרוכות במעבר אנרגיה . אבל בהמשך, חוקרים התעלמו על פי רוב ממודל האנרגיה של ה"אני" שפיתח פרויד . רק קרוב יותר לזמננו, במעבדתו של באומייסטר, התחילו מדענים לבחון באופן שיטתי את מקור האנרגיה הזה . עד אז, במשך רוב המאה העשרים, פסיכולוגים, אנשי חינוך, ובעלי דֵעָה אחרים חיפשו הצדקות שונות לאמונה שמקור האנרגיה הזה לא קיים . ירידת קרנו של הרצון סקירה של היסטוריית הפרסומים האקדמיים, או של ספרי העזרה העצמית הנמכרים בנמלי תעופה, תגלה שרעיון "בניית האופי" מהמאה התשע ‑ עשרה כבר מזמן אינו אופנתי . ההתעניינות בו הלכה ונחלשה במאה העשרים, בין השאר כתגובת נגד להפרזות הוויקטוריאניות, וגם בשל השינויים בכלכלה ומלחמות העולם . שפיכות הדמים הממושכת במלחמת העולם הראשונה נתפסה כתוצאה של דבקותם היתרה של יותר מדי ג'נטלמנים ב"חובתם", גם במחיר מיתות מיותרות . אינטלקטואלים החלו לדבר בזכות השקפה נינוחה יותר על החיים, לפחות באמריקה וברוב אירופה המערבית . בגרמניה, למרבה הצער, פיתחו אינטלקטואלים "פסיכולוגיה של הרצון" אשר הדריכה את ארצם בתקופת ההשתקמות העגומה שלה מהמלחמה, והנאצים אימצו את הרעיון הכללי שביסודה . מצעד נאצי המוני שנערך בשנת 1934 הוא נושא סרט התעמולה הידוע לשמצה "ניצחון הרצון" של לני ריפנשטאהל . הרעיון מבוא 13
|
|