|
|
עמוד:14
14 מוטי זעירא בארץ" — כתב ברל בכתב יד — "אשתו מתה מקדחת צהובה, עד המשבר עסק גם באפיית לחם . [ . . . ] מעבד את כל חלקתו : נטיעות, ירקות, מספוא . חובותיו — 400 פרוטה . לו שש פרות חולבות . 26 מכניסות יפה . את כל הזבל של פרותיו משקיע בחלקתו" . את שהשקיע בעבודתו החסיר מילדיו . אמנם הסבתא, בּוֹבֶּה רוֹחֶל, אמהּשל דבורה שגרה איתם בבית, עשתה כמיטב יכולתה למלא את חסרונה של אמם, ושני הילדים היו כרוכים אחריה מאוד . אך לא היה די בכך . אשר, הטרוד בענייני פרנסה, היה מוציא את ישראל הבכור מבית הספר כדי שיעזור לו בחלוקת הלחם, ואת משה הצעיר לא ראה 27 משה נמלט מן הבית הריק ונמשך אל בית משפחת שפירא, כלל . שכניהם שמעבר לרחוב . הפועל הוותיק ישראל שפירא נשא לאשה את שרה בריל, קרובת המשפחה שעלתה יחד עם משפחת מוסינזון, וחלקתם היתה צמודה לזו של המוסינזונים . שרה שמרה על קשרי חברות חמים עם דבורה, ובנה הבכור, יואל, היה בן גילו של משה . מותה של דבורה השפיע עליה מאוד — "שרה שפירא בוכה עליה בלי הרף", כתב ביומנו פנחס ספקטור, ממייסדי עין גנים — והיא פתחה 28 את ביתה לאחים היתומים . שבוע לפני ערב פסח תרע"ה, אפריל ,1915 שנה וחצי אחרי מות רעייתו, התחתן אשר עם העלמה דבורה הנקין . כך נכנסה אשתו הראשונה אל הסיפור המשפחתי בתואר "דבורה א'", ואשתו השנייה 29 דבורה ב' היתה אשה צעירה, חובבת תרבות ואמנות, כ"דבורה ב'" . מפונקת משהו, שנטתה למצבי רוח קיצוניים . עם כניסתה לבית אשר בעין גנים פיתחה יחס עוין לילדיו הגדולים ומיררה את חייהם . "עקת טרדותיה וגזרותיה של 'אמא חדשה' [ . . . ] העין אשר הביטה בי מלוכסנת תדיר, עם ערב, עת שבתי הביתה צוהל ועייף אחרי משחקי רחוב קורנים בזוהר פלאים, העיקה, ואני חפצתי לנסות לא לבוא 30 שרה שפירא, חברתה של דבורה הביתה" — תיאר זאת משה לימים . א', ראתה את המתרחש בלב כואב וחפצה לעזור . "היזהרי מלהתערב" — אמר לה ישראל בעלה — "הן לא תוכלי לקחת את שני הילדים 31 הנוספים כשאין לך רצפה ותקרה אלא חדר אחד" . היו אלה ימי מלחמת העולם הראשונה, המצב בארץ היה קשה
|
|