|
|
עמוד:10
10 פתח דבר שהבעיה אינה עם המזרחים ש"לא מתאימים לתיאוריה", אלא עם התיאוריה, או עם החלתה הגורפת מדי, ההרמטית מדי . דרך המחקר עליהם התחלתי לגשש אחרי שאלות תיאורטיות נוספות : לא רק השאלה בדבר הלאומיות, אלא גם השאלה בדבר החילוניות ; לא רק החיפוש אחרי המערער והחתרני, אלא גם אחרי צורות ההסכמה . רוב הסופרים המזרחים שאני מתארת לא ביקשו להיות מהפכנים נושאי-לפידים ; הם התחילו לכתוב מתוך ניסיון להשתתף . מתוך דיאלוג עֵר עם אנשי הספרות הדומיננטיים בשדה הספרותי המקומי הם הבינו כי ייעודם הוא לכתוב את את ה"אקזוטי" שבמזרחיותם אל תוך הפרוזה, ובייחוד הפרוזה של ה"בד הרחב" : לכתוב את הבדליהם התרבותיים אל תוך הצורה הספרותית הקאנונית של התקופה, שהיתה משאת נפשו של המודרניזם הארץ-ישראלי — אל הרומן . הספרות המזרחית העברית בארץ-ישראל נולדה, אם כן, מתוך שאיפה להיטמע היטמעות מלאה בתוך מה שנקרא אז, ביחס אליהם, "הספרות הכללית" ( ובעובדה שבתוך ניסוח הצורך בהיטמעות נוסחה ההבחנה בין ספרות עברית "מזרחית" וספרות עברית "כללית" יש יותר משמץ אירוניה ) . לגיבורי המחקר שלי אין שאיפה "לסלק את ההגמוניה" ; הם שאפו להשתתף בה תוך מחיקה עצמית כואבת לפעמים . אבל דווקא משום כך סיפור הישארותו של ההבדל מהדהד ביתר תוקף . * איני רוצה לצייר את המסלול האקדמי שעברתי כשרשרת של נשיאות על כפיים ו"הסכמות" ( במובן הרבני ) , כפי שנהוג היום בפרקי ה"תודות" של ספרי אקדמאים . דרכי באקדמיה לא היתה כזאת . ועם זה, חובה נעימה היא לציין את עזרתם הנדיבה של כמה אנשים, שבלעדיהם ספר זה לא היה רואה אור . בתחילת הדרך היתה זאת אלה שוחט שבקורס שלה באוניברסיטת ניו יורק נחשפתי לראשונה למזרחיות לא כמאבק בינרי תוך-ישראלי ( מזרחים-נגד-אשכנזים ) , אלא כהיסטוריה תרבותית עתירת הקשרים היסטוריים וגיאוגרפיים, קולות ולשונות, שיש לחקור אותה בלי להניח את המבוקש . אני מודה לה בכל ליבי על שתמכה בי בעתות משבר, וקראה את הדוקטורט שלי בקשב רב, אף על פי שלא תמיד הסכימה עם מה שנכתב בו . בעת לימודיי במחלקה לעברית ולימודי יהדות באוניברסיטת ניו יורק, היתה לי הזכות לחלוק את ספסל הלימודים עם יגאל נזרי, שהשיחות איתו לאורך השנים לימדו אותי הרבה יותר מקורסים פורמליים . בשנת 2019 היתה לי הזכות המשמחת להתארח במרכז כץ ללימודי יהדות מתקדמים בפילדלפיה, ואני מודה לכל אחד ואחת מהעמיתים והעמיתות במכון באותה שנה, ובייחוד לסטיב וייצמן וליטל לוי, שבסקרנותם וברוחם הטובה הפיחו רוח במפרשיי הדוויים . תודה לבבית לשאול סתר, כפיר כהן-לוסטיג, אמיר בנבג'י, צבי בן-דור בנית
|
|