הקדמת העורכים

עמוד:12

ר ה ן ה ס ע מ 2 1 טלקטואלית על אסון לבין התגובה הרגשית הניגוד שבין התגובה האינ ולבכתה " . כאן מתמקד כלפיו מוצגת באופן שונה קמעה במסה " לספוד לשרה הרב בדינאמיקה של אבל היחיד , בהבחינו בין בכי לבין הספד . הבכי הוא ביטוי לצער ספונטני , מוחץ ושאינו ניתן לשליטה ; ההספד מושרש בשיפוטו שר ניתוח צלול של האירוע הנורא ושל תוצאותיו מחליף את של ההיגיון , כא המפגש הרגשי , הפתאומי והמביך , עם האסון . במסה " הגאולה מן המוות " מציע הרב תשובה תמציתית לשאלת הדרך שבה יכול האדם לגאול את עצמו מן המוות . זה הוא , לדבריו , תהליך כפול . תחילה חייב האדם לעשות מאמצים לצמצם את כוחו של המוות ככל האפשר . שנית , עליו לתת את מאורגנים כדי ביטחונו בריבונו של עולם . אחרי הכול , האדם איננו מסוגל לפתור את להים יכול להסביר לנו תעלומה נוראה זו . " המוות - תעלומת המוות ; רק הא הוא הדבר המפליא מכול , חוויה שלא ניתן לרדת לחקרה , חוק שאיש איננו '" . . . . ' זאת התורה : אדם כי ימות באהל - יכול לתופסו " שיעור בנושא מהותה של האבלות ", הפרק היחיד בספר זה המובא כפי מבט שונה לחלוטין , והוא - שנתפרסם בעברית , בא לעסוק בנושא דידן מנקודת הלכתי מסורתי . הרב מביא בכפיפה אחת סדרה של - בנוי כשיעור תלמודי וממשיך בפיתוח פתרון וסינתזה . הדגש מקורות , הנראים כסותרים זה את זה , כיצד , למשל , נסביר את העובדה כי לאבל - נראה להיות טקסטואלי וטכני ולמצורע משותפים כמה איסורים שעל דרך האבלות , בעוד שהם שונים זה מזה בפרטים אחרים ? ועם זאת הפתרון , אף שהוא נבנה והולך במתודולוגיה וק , הוא בעיקרו של דבר פנומנולוגי , התלמודית המסורתית של חקירה וחיל כיוון שהוא מסביר את ההבדלים ואת הסתירות על יסוד חוויות פנימיות שונות . אכן , בכל אחת מן המסות האלה , גישתו של הרב היא פנומנולוגית יותר מאשר מטפיסית . רוצה לומר , הוא מנסה ללכוד את עולמו הפנימי של המאמין להים - טפיסית המבקשת להבין כיצד התיר הא יותר משהוא עוסק בשאלה המ את קיומו של רוע כה עז . הוא עוסק ברוע כחוויה אנושית נתונה , ולא כתעלומה שיש לפתור אותה .

משכל (ידעות  ספרים)


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר