|
|
עמוד:12
בנכס שימוש הרגיל בין בני אדם בנכס כזה בכל עת שירצו . וביכולת זו כלול הכוח למנוע מאחרים להשתמש בנכס , שהרי אפשר שכשירצה להשתמש בו יהיה בשימושו של אחר . כשחסרה אחת מן העובדות הללו אין כאן רשות והוא אינו בעלים . ואף נישואין כן , שהאשה מותרת לבוא עליה בכל עת שירצה , בביאה שדרך בני אדם לעשות , ״שלא ינהג בה מנהג פרסיים״ ( כתובות מח ע " א ) , דרך קבע ולא לזמן קצוב . ובכך כלול גם הכוח למנוע מאחרים לבוא עליה , שאם ירצה אפשר שבאותה שעה היא תהא בשימושו של אדם אחר . וכיוון שהוא עושה את מעשה הביאה הריהי ברשותו ואין הוא ברשותה . ולא עוד אלא שהוא רשאי לשאת נשים אחרות . וכיוצא בזה , נכס נקנה לבעליו על ידי מעשה קניין שמביא לגמירת דעת לקנות ולהקנות את זכות הבעלים . וגמירת הדעת אינה של מקנה וקונה אלה , לפי שאי אפשר לדעת מה שבלבם , אלא אומדן דעת של רוב בני אדם שגומרים בדעתם להקנות ולקנות זכויות בעלים באחד ממעשי קניין אלה . והוא הדין נישואין : האיש והאשה גומרים בדעתם להינשא על ידי מעשה קניין : כסף או שטר או ביאה , ומעשה קניין זה מביא לגמירת דעתם , לפי אומדן דעת רוב האנשים והנשים בתנאים אלה . והבעלים של נכס מפסיקים להיות בעלים כשהנכס הושמד או כשהבעלים מתו , או כשגמרו הבעלים בדעתם לא להיות עוד בעלים , על ידי יאוש או הפקר או על ידי הקנאה לאדם אחר שקונה אותו בעשיית מעשה קניין , והבעלים מפסיקים את בעלותם בגמירת דעת בלבד , שנעשית באמירה בלבד בלי מעשה קניין . ואף נישואין כן . הנישואין נגמרים במיתת הבעל או האשה , או במתן גט לאשה . ובגט זה היא מתגרשת על כורחה . אף בנישואין האיש גומר בדעתו לסלק את זכותו בביאה באשה בנתינת הגט לרשותה , והיא רשאית מעתה להינשא למי שתרצה . זכותו זו של האיש 8 עיין ספרי , דיני הממונות בתלמוד , תשל " ו , עמ׳ . 80 – 66 9 עיין שם , עמ׳ . 395 – 392 10 עיין שם , עמ׳ . 143 – 112 11 עיין שם , עמ׳ . 136 – 134 12 עיין שם , עמ׳ . 532 – 517
|
|